אופי הדברים

‫אופי הדברים‬ ‫כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪ /‬יום א'‪ ,‬ב' באב תשפ\"א ‪11.07.2021‬‬



‫עמוד ‪4‬‬ ‫עובדרים דירה‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫עמוד ‪6‬‬ ‫חוה אלברשטין‬ ‫עמוד ‪16‬‬ ‫עמוד ‪32‬‬ ‫ולעיתים נכפה עלינו לעזוב את הבית‬ ‫עמוד ‪34‬‬ ‫נורית ענבר‪-‬וייס‬ ‫עמוד ‪42‬‬ ‫עמוד ‪50‬‬ ‫האסתטיקה של היאוש‬ ‫עמוד ‪54‬‬ ‫דליה קרפל עם מחמוד דרוויש‬ ‫עמוד ‪56‬‬ ‫כל זה ואני‬ ‫יונה וולך‬ ‫על המקום‬ ‫זלי גורביץ'‬ ‫החדר‬ ‫ז'ורז' פרק‬ ‫הבית‬ ‫יהושע צפריר‬ ‫כתלי ביתי‬ ‫אברהם שלונסקי‬ ‫ברכת הבית‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪3‬‬

‫עוברים דירה‬ ‫חוה אלברשטין‬ ‫צילום‪ :‬בן שיר‬ ‫‪4‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫כמה מוזר להתבונן בחפצים‬ ‫עוברים דירה‬ ‫המוכרים לי‬ ‫הרהיטים על מדרכה לפני הבית‬ ‫כל הסודות הזיכרונות‬ ‫כל התמונות כל הספרים‬ ‫הסיפורים היקרים לי‬ ‫בגדי החורף והקיץ‬ ‫כל המקומות שנכספתי‬ ‫כל החיים שחייתי‬ ‫כל הדברים שאספתי‬ ‫כל המקומות שהייתי‬ ‫לאור השמש האכזר‬ ‫הנה התהילה חולפת‬ ‫אני רואה כל‪-‬כך הרבה‬ ‫הכוננית כבר דהויה‬ ‫דברים מיותרים צברתי‬ ‫והכורסא כבר מתקלפת‬ ‫יש חלודה וטלאים שם‬ ‫אני קשורה לחפצים‬ ‫יש חריצים וסדקים גם‬ ‫לעד לא נפרד אמרתי‬ ‫כמה עייפים נראים חיי עכשיו‪.‬‬ ‫כל הדברים שנלחמתי‬ ‫כל המקומות שחלמתי‬ ‫איך‬ ‫כל אחד נוגע מתבונן בהם עכשיו‬ ‫איך אני ממשיכה מפה‬ ‫איך‬ ‫ולאן אני הולכת‬ ‫איך אני ממשיכה מפה‬ ‫איך לא חוזרים על אותן השגיאות‬ ‫ולאן אני הולכת‬ ‫ומה לקחת לדרך‬ ‫איך לא חוזרים על אותן השגיאות‬ ‫איך‬ ‫ומה לקחת לדרך‬ ‫איך אני ממשיכה מפה‬ ‫איך‬ ‫ולאן אני הולכת‬ ‫איך אני ממשיכה מפה‬ ‫ועל מה אני עכשיו בשקט‬ ‫ולאן אני הולכת‬ ‫בלי כאב לגמרי מוותרת‪.‬‬ ‫ועל מה אני עכשיו בשקט‬ ‫ועוד מעט המשאית המלאה תצא לדרך‬ ‫בלי כאב לגמרי מוותרת‪.‬‬ ‫עכשיו הרגע להחליט‬ ‫פתאום האדמה בוערת‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪5‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫ולעיתים נכפה עלינו‬ ‫לעזוב את הבית‬ ‫נורית ענבר‪-‬וייס‬ ‫‪6‬‬

‫האנתרופולוג האמריקאי רוברט מרפי‪ ,‬יליד ‪ ,1924‬לקה במחלה‬ ‫קשה כשהיה בשנות החמישים לחייו‪ .‬מרפי כתב ספר אישי ועיוני‬ ‫שבו תיעד את מהלך מחלתו והרהר על חוויותיו כחולה‪ .‬בשורות‬ ‫הפתיחה הוא מסביר כי \"ספר זה נולד מתוך ההכרה שהחולי הארוך‬ ‫שלי במחלה של עמוד השדרה הוא מעין מסע אנתרופולוגי מורחב‪,‬‬ ‫שכן במסגרתו התהלכתי בעולם חברתי שהיה לא פחות זר לי‬ ‫בתחילה מיערות האמזונס‪ .‬ומכיוון שחובתם של כל האנתרופולוגים‬ ‫לדווח על מסעותיהם‪ ,‬בין אם לקצווי ארץ ובין אם לפינות רחוקות‪,‬‬ ‫באותה המידה של החוויה האנושית‪ ,‬זהו הדיווח שלי\"‪.‬‬ ‫מטאפורת המחלה כמסע אנתרופולוגי שייכת למארג של‬ ‫דימויים תרבותיים המתארים את חוויית המחלה כקטיעה של‬ ‫הישיבה הבטוחה בבית‪ ,‬וביקור או מסע בארץ זרה ולא נודעת‪.‬‬ ‫מדוע דימויים כאלה רווחים כל כך בתרבות? מה הם יכולים ללמד‬ ‫אותנו על המחלה כהתנסות אנושית? אילו היבטים של חוויית‬ ‫המחלה משתקפים בדימויים האלה ומובלטים באמצעותם? אלה‬ ‫הן השאלות שבהן יעסוק מאמר זה‪ ,‬בתקווה להאיר באור נוסף את‬ ‫משמעות המחלה‪.‬‬ ‫לצורך הדיון אבחין בין שלושה מערכים של דימויים‪ ,‬או בין‬ ‫שלושה דגשים השונים במקצת זה מזה‪ :‬הראשון קשור במחלה‬ ‫כהתערערות של הבית או התרחקות כפויה ממנו‪ .‬השני קשור‬ ‫במחלה כסוג של עולם מקביל‪ ,‬רחוק וזר‪ ,‬והשלישי – בהתנסות‬ ‫במחלה כמסע‪ .‬אתחקה בסדר זה אחר משמעויותיהם‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪7‬‬

‫הגוף האנושי כבית‪ ,‬מחלה כפגיעה בביתיות‬ ‫‪8‬‬ ‫דימוי המחלה כקטיעת הישיבה הבטוחה בבית‪ ,‬נגזר במידה‬ ‫מסוימת מדימוי רווח אחר – של הגוף האנושי כבית‪\" .‬תולדות הגוף‬ ‫כמוהן כבית\"‪ ,‬כותב המשורר יאיר הורביץ‪ ,‬ובשיר אחר‪ ,‬יפהפה‪,‬‬ ‫ששמו \"הבית\" הוא כותב‪:‬‬ ‫ַּגם ִאם ַה ִּקיר‪ַ ,‬ה ִּת ְק ָרה ְו ָה ִר ְצ ּ ָפה ֵהם ֵמ ָח ְמ ֵרי‬ ‫ִמ ִּלים ַו ֲחל ֹום‪ֶ ,‬א ְק ָר ֵאם ַּב ִית‪.‬‬ ‫ההקבלה בין הגוף ובין הבית היא עתיקת יומין‪ ,‬אינטואיטיבית‬ ‫ורווחת למדי בתרבות‪ .‬רופאים נודעים בימי הביניים ובעת החדשה‪,‬‬ ‫השתמשו בספריהם במטאפורות ארכיטקטוניות לתיאור איברי‬ ‫הגוף ותפקידיהם‪ ,‬וכן לתיאורן של מחלות‪ .‬האיור המצורף מופיע‬ ‫בחיבור אנציקלופדי בשם \"מעשה טוביה\"‪ ,‬שיצא לאור ב‪,1708-‬‬ ‫זכה להצלחה רבה ותורגם לכמה שפות‪ .‬החיבור נכתב על ידי‬ ‫טוביה הרופא (טוביה כהן)‪ ,‬רופא יהודי יליד צרפת שפעל בפדובה‬ ‫שבאיטליה‪ .‬טוביה הרופא ערך הקבלות מפורטות בין איברי הגוף‬ ‫והמערכות הגופניות ובין חלקי הבית‪.‬‬ ‫אף על פי שניתן למצוא בתרבות ובאמנות דוגמאות להקבלות‬ ‫בין איברי גוף חולים וחלקים פגומים בבית – לדוגמה‪ ,‬המשורר‬ ‫האמריקני סטיבן קוסיסטו כותב על עצמו כי כאדם עיוור‪ ,‬הוא‬ ‫בוהה בעולם דרך שמשות חלון מלוכלכות ושבורות – בקריאה שלי‬ ‫נתקלתי בפחות הקבלות עם אופי קונקרטי ויותר בהתייחסויות‬ ‫מופשטות לקשר בין מחלה ומושג הבית‪ ,‬כמו בספרים פופולריים‬ ‫שעוסקים במחלה‪\" :‬לאפשר לעולם עם סערת הרעמים שלו להיכנס‬ ‫הביתה\" (ספר של מורת זן שחלתה בסרטן)‪\" ,‬יסודות סדוקים\"‬ ‫כתיאור של מחלת הזאבת‪\" ,‬כל מחלה היא געגועים הביתה\"‪.‬‬ ‫מה אם כן מאפיין את מושג הבית‪ ,‬אילו תכונות של החוויה‬ ‫הגופנית מובלטות באמצעות ההשוואה לבית‪ ,‬וכיצד דימויים של מחלה‬ ‫כהתערערות של הבית‪ ,‬עקירה מן הבית או השלכה אל תוך מקום‬ ‫שהוא ההפך מביתי‪ ,‬שופכים אור נוסף על המחלה כהתנסות אנושית?‬ ‫אין ספק כי לצד ההקבלה בין הגוף ובין הבית הממשי‪ ,‬מדובר לא‬ ‫פחות ואולי בעיקר על הבית כארכיטיפ – מושג ה\"ביתיות\"‪ ,‬מה‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫פירושו מבחינה קיומית \"להרגיש בבית\"‪\" ,‬לדעת שיש בית לחזור‬ ‫אליו\"‪ ,‬או לחלופין \"להיות חסרי בית\"‪.‬‬ ‫הבית הוא נקודת הייחוס הבסיסית ביותר שלנו בעולם‪ .‬המקום‬ ‫‪.1‬‬ ‫שאנחנו יוצאים ממנו וחוזרים אליו בציפייה למצוא שהוא עדיין שם‪.‬‬ ‫גסטון בשלאר (בצרפתית‪:‬‬ ‫הבית מייצג יסודות של קביעות‪ ,‬יציבות והמשכיות בחיינו‪ ,‬וקשור‬ ‫‪Gaston Bachelard‬‏; ‪ 27‬ביוני‬ ‫בתחושות של סדר‪ ,‬ביטחון‪ ,‬ודאות ומ ּו ּכרות‪.‬‬ ‫‪ 16 - 1884‬באוקטובר ‪)1962‬‬ ‫הבית מייצג סוג של קניין פרטי בעל חשיבות מיוחדת‪ .‬רשות‬ ‫היה פילוסוף צרפתי‪.‬‬ ‫היחיד‪ .‬ביתנו שייך לנו – אנו אחראים עליו‪ ,‬מטפלים בו‪ ,‬ונהנים‬ ‫עיקר תרומתו הייתה בחקר‬ ‫ממידה רבה של שליטה ואוטונומיה ביחס אליו‪ .‬קירות הבית‬ ‫הפואטיקה והפילוסופיה‬ ‫מפרידים בין פנים וחוץ ומייצגים תיחום ונפרדות מהעולם – כל‬ ‫מה שבתוכם‪ ,‬ורק מה שבתוכם הוא שלנו במובן מיוחד‪ .‬הקירות‬ ‫של המדע‪ .‬בשלאר הניח את‬ ‫תוחמים בתוכם חלל שמאגד ומארגן תחתיו שורה של פונקציות‬ ‫היסודות לניתוח הקשיים של‬ ‫וסדרים קבועים‪ ,‬באופן הנותן מענה על הצרכים האנושיים‬ ‫תורת ההכרה (‪obstacle‬‬ ‫הבסיסיים‪ ,‬הן הצרכים הביולוגיים והן הצרכים הנפשיים בביטחון‪,‬‬ ‫‪ )épistémo-logique‬אותם‬ ‫שייכות‪ ,‬אינטימיות ופרטיות‪ .‬הפילוסוף גסטון בשלאר‪ 1‬כותב כי‬ ‫כינה \"השבר ההכרתי\"‬ ‫הבית הוא הפינה הראשונה שלנו בעולם‪ .‬הוא מקשר את מרכזיותו‬ ‫(‪rupture épistémolo-‬‬ ‫של הבית ויתרונותיו לחלימה בהקיץ‪ :‬הבית מגן על החולם ומאפשר‬ ‫‪ .)gique‬בשלאר היה מבכירי‬ ‫האקדמיה הצרפתית למדעים‪,‬‬ ‫לו לחלום בשקט‪.‬‬ ‫והשפיע רבות על פילוסופים‬ ‫לאור כל זאת‪ ,‬אפשר להבין מדוע רווחת החשיבה על הגוף‬ ‫צרפתיים אחרים כגון מישל‬ ‫במונחים של בית ועל האדם כמתגורר בתוך גופו – \"אדם בתוך עצמו‬ ‫פוקו‪ ,‬לואי אלתוסר‪ ,‬ז'אק‬ ‫הוא גר\"‪ .‬אנו תופשים את האדם כתחום בגבולות גופו‪ ,‬ואת הגוף‬ ‫כקניינו הפרטי הראשוני ביותר של האדם‪ .‬הגוף‪ ,‬הנתפש כמשכנה‬ ‫דרידה ודומיניק לקור‪.‬‬ ‫של הנפש או העצמיות‪ ,‬הוא המכלול שאיתו אנחנו יוצאים לפגוש‬ ‫את העולם‪ .‬בדומה לבית‪ ,‬הגוף מעניק לנו יציבות‪ ,‬המשכיות‪ ,‬זהות‬ ‫ואוריינטציה‪ .‬הגוף נותן מחסה‪ ,‬מכיל בתוכו את החיים הפיזיים‬ ‫והנפשיים‪ ,‬מספק מענה על צרכים בסיסיים ומאפשר לנו לפעול בעולם‪.‬‬ ‫הגוף והבית אינם קבועים לחלוטין – יש בהם חי ּות‪ ,‬תנועה‬ ‫ושינויים מסוגים שונים‪ .‬תהליכים של כניסה ויציאה‪ ,‬התבלות‪,‬‬ ‫קלקול ותיקון‪ ,‬ואפילו עיצוב בהתאם לצרכינו‪ .‬ועם זאת‪ ,‬השינויים‬ ‫שמתחוללים בגוף ובבית אינם מטשטשים את הקביעות‪ ,‬היציבות‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪9‬‬

‫צילום‪ :‬לילו ריימונד‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪10‬‬

‫וההמשכיות כאיכויות הדומיננטיות באופן שבו הם נחווים‪ .‬בבית‬ ‫‪.2‬‬ ‫ובגוף‪ ,‬לכל דבר יש זמן ומקום‪.‬‬ ‫מסתו של זיגמונד‬ ‫האנתרופולוגית הרפואית גיי בקר (‪ ,)Becker‬בספרה 'חיים‬ ‫פרויד \"האלביתי\" (\"‪Das‬‬ ‫שהופרעו'‪ ,‬מדגישה את הקשר בין גוף בריא לחוויות של סדר‪,‬‬ ‫‪ ,)\"Unheimliche‬אשר‬ ‫פורסמה לראשונה בשנת‬ ‫המשכיות וסדירות‪ .‬בקר טוענת שהבסיס לתחושות הסדר‬ ‫והרציפות הקיומיים שלנו מצוי בגוף‪ .‬ההבנה שלנו את עצמנו ואת‬ ‫‪( 1919‬ותורגמה בעבר‬ ‫העולם מתחילה עם ההישענות שלנו על התפקוד הסדיר של גופנו‪.‬‬ ‫כ\"המאוים\")‪ ,‬נתפסת היום‬ ‫הידע המגולם בגוף משפיע בכל רגע באופן עמוק על כל פעולותינו‬ ‫כאחד הטקסטים המכוננים‬ ‫בחיי היום יום‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנו נושאים איתנו את ההיסטוריה שלנו דרך‬ ‫והמשפיעים ביותר בתחומי‬ ‫הגוף‪ .‬העבר כמו משוקע או מגולם בגוף באופן המשמר את תחושת‬ ‫לימודי התרבות‪ ,‬ביקורת‬ ‫ההמשכיות של הזהות ושל סיפור החיים‪ .‬לכן‪ ,‬שיבוש משמעותי‬ ‫האמנות והפילוסופיה‬ ‫בתפקוד הגוף מערער באופן עמוק כל כך את קיומנו‪.‬‬ ‫הקונטיננטלית‪ .‬במסגרת‬ ‫החוקרת קיי טומבס בחנה לעומק את חוויית החולי‪ ,‬תוך‬ ‫מגמות הקוראות לחזרה‬ ‫הישענות על התנסויותיה כחולה בטרשת נפוצה‪ .‬טומבס טוענת כי‬ ‫לפרויד‪ ,‬כמו זו של ז'אק‬ ‫חוויית המחלה מתאפיינת בתחושה כוללת של שיבוש‪ ,‬אשר קשורה‬ ‫לאקאן‪ ,‬אף נודעת לה חשיבות‬ ‫לשינוי רדיקלי ביחסים בין הגוף ובין העצמי‪ַ .‬בבריאות‪ ,‬הגוף נלקח‬ ‫רבה בשאלות שהקליניקה‬ ‫במידה רבה כמובן מאליו והיכולות הגופניות אינן מושכות תשומת‬ ‫האנליטית מחדדת יום‪-‬יום‪.‬‬ ‫לב מיוחדת‪ .‬בני האדם פועלים בעולם באמצעות גופם‪ ,‬בלי להקדיש‬ ‫המסה מתארת בעגמומיות‪-‬‬ ‫מה את הביוגרפיה הנפשית‬ ‫מחשבה מיוחדת ללכידות בין הגוף לעצמי‪ .‬המחלה מפרה את‬ ‫של האדם המודרני‪ ,‬את אי‪-‬‬ ‫תחושת האחדות בין האדם לגופו‪ .‬הגוף שתפקודו נפגע פולש אל‬ ‫יכולתו להיחלץ מהטראומתי‬ ‫הקיום היומיומי והופך למוקד תשומת הלב‪ .‬הגוף פוגם בפעילויות‪,‬‬ ‫והנורא‪ ,‬שממנו הוא חרד ואליו‬ ‫תכניות ופרויקטים‪ ,‬ומפריע למעורבות של האדם בעולם הסובב‬ ‫הוא נמשך‪ .‬פרויד מתחקה‬ ‫אותו‪ .‬בדרכים שונות הגוף נחווה כזר‪ ,‬מנוכר ואחר לעצמי‪ ,‬כמין‬ ‫אחר תחושה השקועה כולה‬ ‫במילה הגרמנית ‪,unheimlich‬‬ ‫אופוזיציה ואפילו ככוח זדוני‪.‬‬ ‫אשר אין לה מקבילה בשום‬ ‫שפה אחרת – תחושת עצם‬ ‫התחושה שהאדם כבר אינו בן‪-‬בית בגופו‪ ,‬מתוארת לעתים‬ ‫הזרות השורה בתוך האינטימי‬ ‫באמצעות מושג האל‪-‬ביתיות‪ .‬אסביר על קצה המזלג את משמעות‬ ‫עצמו‪ ,‬תחושת הצמרמורת‬ ‫והאי‪-‬נוחות שעולה במפגש‬ ‫המושג‪ .‬זיגמונד פרויד‪ ,‬במסה \"האלביתי\"‪ 2‬מ‪ ,1919-‬התחקה אחר‬ ‫עם הביתי שהוא בה בעת‬ ‫תחושה מסוימת שמתוארת במילה הגרמנית \"‪,\"Das Unheimliche‬‬ ‫מסתורי וכמוס‪ ,‬מאיים ומפתה‪.‬‬ ‫אשר אין לה מקבילה בשום שפה אחרת‪ .‬זו מילה הכוללת בתוכה‬ ‫את המילה בית (‪ ,)Heim‬את הסיומת ‪ ,liche‬אשר הופכת אותה‬ ‫לשם תואר‪ ,‬ואת התחילית בעלת המשמעות השוללת – ‪ .Un‬המושג‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪11‬‬

‫בשלמותו קושר בין הבית לבין חוויות של אימה‪ ,‬חלחלה‪ ,‬זרות וחוסר‬ ‫‪.3‬‬ ‫התמצאות‪ .‬האלביתי הוא מושג מתאר את תחושת הזרות שמתגלה‬ ‫דווקא בתוך המקום המוכר והאינטימי ביותר‪ ,‬ואת הצמרמורת ואי־‬ ‫פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג‬ ‫(גרמנית‪Friedrich Wilhelm :‬‬ ‫הנוחות במפגש עם המוכר שהוא בה בעת זר ומאיים‪ .‬כל אחד מאתנו‬ ‫‪)Joseph von Schelling‬‏(‪27‬‬ ‫יכול להיזכר ברגע שבו שם לב פתאום לשינוי גופני לא צפוי‪ .‬בבת‬ ‫בינואר ‪ ,1775‬לאונברג‪ ,‬באדן‪-‬‬ ‫אחת‪ ,‬תופעה גופנית תמימה שאולי כלל לא הבחנו בה קודם לכן‪,‬‬ ‫וירטמברג ‪ 20 -‬באוגוסט ‪,1854‬‬ ‫הופכת לסימן או רמז מבשר רעות‪ .‬המקום האינטימי ביותר הופך‬ ‫בד רגץ‪ ,‬שווייץ)‪ .‬פילוסוף גרמני‬ ‫לזר‪ ,‬המקום הבטוח ביותר הופך למסוכן וחורש רעה‪.‬‬ ‫בולט‪ ,‬מראשי זרם האידיאליזם‬ ‫אחת הפרשנויות שפרויד דן בהן ביחס למושג האלביתי‬ ‫היא פרשנותו של הפילוסוף הגרמני שלינג‪ ,3‬שלפיה האלביתי‬ ‫הגרמני בפילוסופיה‪.‬‬ ‫הוא \"כל מה שצריך להישאר מוצנע‪ ,‬אך התגלה\"‪ .‬מחברים אחדים‬ ‫‪.4‬‬ ‫הציעו כי האלביתיות של המחלה נובעת בראש ובראשונה מהנכחת‬ ‫ז'אן‪-‬לוק ננסי‪ ,‬יליד ‪,1940‬‬ ‫העובדה שאנחנו מנסים כל כך לשכוח – העובדה שהגוף יכול‬ ‫מחשובי הפילוסופים‬ ‫להתקלקל ללא תקנה‪ ,‬והחיים שבתוכו הם זמניים בלבד‪.‬‬ ‫הצרפתיים של זמננו‪ ,‬משמש‬ ‫הפילוסוף הצרפתי ז'אן לוק ננסי‪ ,4‬כתב בשנת ‪ 1999‬מסה‬ ‫כפרופסור לפילוסופיה‬ ‫על השתלת הלב שעבר עשור קודם לכן‪ .‬ננסי מתאר באריכות‬ ‫את התנסותו כחולה‪ ,‬אשר ספוגה בתחושות של אחרות‪ ,‬זרות‬ ‫באוניברסיטת שטרסבורג‪.‬‬ ‫ואלביתיות‪ .‬הוא מדגיש כי הזרות אופפת את כל היבטי החוויה‪ .‬על‬ ‫התפרסם במיוחד לאחר פרסום‬ ‫הליקוי הקטלני שהתגלה בלבו הוא כותב באופן פיוטי את הדברים‬ ‫הבאים‪\" :‬לבי הלך והפך לזר הפרטי שלי – זר בדיוק משום שהוא‬ ‫ספרו \"הקהילה הלא‪-‬יצרנית\"‪,‬‬ ‫בתוכי‪ ]...[ .‬זרות מגלה את עצמה \" ַבלב\" של הדבר המוכר ביותר‬ ‫שעסק בשאלת הקהילתיות‬ ‫– אך המילה מוכר אומרת מעט מדי‪ .‬זרות ְבלב מה שמעולם לא‬ ‫בחברה העכשווית ובשאלה‬ ‫סימן את עצמו כ\"לב\"‪ .‬עד עתה הוא היה זר לי מכוח היותו מחוץ‬ ‫כיצד לפעול באופן פוליטי‪-‬‬ ‫למודעות‪ ,‬אפילו לא נוכח‪ .‬אבל כעת הוא נחלש‪ ,‬וזרות זו מפנה אותי‬ ‫קהילתי מבלי להצטמצם‬ ‫לזהות מדירה‪ .‬בשנת ‪2007‬‬ ‫בחזרה אל עצמי\"‪.‬‬ ‫ראה אור בתרגום לאנגלית‬ ‫ספרו '‪ ,'Listening‬שעסק‬ ‫לסיכום הדיון במחלה כהתערערות הביתיות‪ ,‬אני רוצה להציע‬ ‫בקשר שבין צליל לבין הגוף‬ ‫את הניסוח הבא‪ ,‬שהתגבש אצלי בעקבות קריאת טקסטים רבים על‬ ‫מחלה‪ .‬החיים האנושיים מתאפיינים בשורה של מתחים דיאלקטיים‬ ‫האנושי‪ ,‬ובהבדלים בין הקשבה‬ ‫בין צמדי ניגודים‪ ,‬כמו‪ :‬יציבות ושינוי‪ ,‬המשכיות וקיטוע‪ ,‬סדר וכאוס‪,‬‬ ‫לשמיעה ובין החזותי לקולי‪.‬‬ ‫ביטחון ואי ודאות‪ ,‬שליטה וחוסר אונים‪ ,‬מוכרות וזרות‪ ,‬שייכות‬ ‫וניכור‪ .‬כשהכול בחיינו כשורה פחות או יותר‪ ,‬מתקיים שיווי משקל‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪12‬‬

‫במתחים הדינמיים האלה‪ .‬ואולם‪ ,‬זהו שיווי משקל לא סימטרי‪.‬‬ ‫במצבים שאינם משבריים‪ ,‬כששלומנו תקין – השינוי מופיע על רקע‬ ‫היציבות‪ ,‬הכאוס על רקע הסדר‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬היכולת שלנו לתפקד‬ ‫בעולם בלי להיות מוצפים בחרדה‪ ,‬קשורה באיכויות כגון סדר‪,‬‬ ‫יציבות‪ ,‬המשכיות‪ ,‬שליטה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬מוכרות ושייכות‪ .‬כל האיכויות‬ ‫האלה מזוהות תרבותית עם מושג הבית ועם החוויה הנעימה של‬ ‫\"להרגיש בבית\"‪ ,‬והן דומיננטיות גם בחווייה הגופנית כשאנחנו‬ ‫נהנים מבריאות גופנית‪ .‬התפרצות של מחלה קשה היא משבר‬ ‫שמפר את האיזונים ויוצר – לפחות לזמן מה – קריסה לקוטב המנוגד‪,‬‬ ‫שאפשר אולי לכנותו 'קוטב האי‪-‬ביתיות'‪ .‬כבר איננו מרגישים בבית‬ ‫בגופנו‪ ,‬וגם לא בעולם‪ .‬אנחנו הופכים לזרים אפילו לעצמנו‪.‬‬ ‫נורית ענבר‪-‬וייס היא פסיכולוגית‪ .‬דוקטורנטית בתכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬מייק איבניצקי‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪13‬‬

‫\"אני מבינה כעת‬ ‫רות בהאר‬ ‫שמשמעות המילה 'בית'‬ ‫מלאה סתירות‪,‬‬ ‫ושאי אפשר לתאר ּה‬ ‫בהגדרה אחת ויחידה‪\".‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪14‬‬

‫צילום‪ :‬מייק איבניצקי‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪15‬‬

‫האסתטיקה של הייאוש‬ ‫דליה קרפל‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪16‬‬

‫אם אין תקווה ‪ -‬צריך להמציא אותה בכוח‪ .‬זה מה שמנסה לעשות מחמוד דרוויש‪,‬‬ ‫שחוזר לחיפה‪ ,‬לקרוא משיריו‪ .‬הוא עצמו כבר התרגל לחיות בגלות‪ ,‬בלי בית‪,‬‬ ‫ומרגיש כך גם ברמאללה‪ .‬דרוויש חרד מהאיסלאם הקיצוני ומקריסת \"מדינת‬ ‫הכאילו\" הפלסטינית‪ ,‬אבל תולה תקווה בנוער הישראלי‪ ,‬שרוצה לחיות ולבלות‬ ‫בלי לחכות למלחמה הבאה‬ ‫כמה הוא באמת מתרגש לקראת הביקור בחיפה? איך השפיעה עליו הידיעה‬ ‫ש‪ 1,200-‬מתוך ‪ 1,450‬הכרטיסים לאירוע שבו יקרא משיריו‪ ,‬ביום ראשון‬ ‫באודיטוריום חיפה על הכרמל‪ ,‬נחטפו בתוך יממה? האם החיבוק הזה מרגש את‬ ‫מחמוד דרוויש‪ ,‬שמתגורר בשנים האחרונות בעמאן ולפעמים גם ברמאללה?‬ ‫\"כשעברתי את גיל ‪ 50‬למדתי לשלוט ברגשות שלי\"‪ ,‬אומר דרוויש‪\" .‬אני נוסע לחיפה ללא‬ ‫ציפיות‪ .‬יש לי מחסום על לבי‪ .‬אולי ברגע המפגש עם הקהל יירדו לי כמה דמעות בלב‪ .‬אני‬ ‫מצפה לחיבוק חם‪ ,‬אבל אני גם חושש שמא הקהל יתאכזב‪ ,‬כי אני לא מתכוון לקרוא הרבה‬ ‫שירים ישנים‪ .‬לא הייתי רוצה להופיע כפטריוט ולא כגיבור או כסמל‪ .‬אופיע כמשורר צנוע\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪17‬‬

‫איך עושים מעבר מסמל האתוס הלאומי הפלסטיני למשורר צנוע?‬ ‫\"הסמל לא קיים בתודעה ואף לא בדמיון שלי‪ .‬אני עושה מאמצים לשבור את התביעות של הסמל‬ ‫ולצאת מהאייקוניות הזאת‪ .‬להרגיל אנשים להתייחס אלי כאדם שמבקש לפתח את השירה שלו‬ ‫ואת הטעם של קוראיו‪ .‬בחיפה אהיה אמיתי‪ .‬מה שאני‪ .‬ואבחר שירים ברמה גבוהה\"‪.‬‬ ‫למה אתה מזלזל בשיריך הישנים?‬ ‫\"כשסופר מצהיר שהספר הראשון שלו הכי טוב‪ ,‬זה רע‪ .‬אני מתקדם ברציפות מספר לספר‪.‬‬ ‫עוד לא החלטתי מה אקרא לקהל‪ .‬אני לא טיפש‪ .‬לא אאכזב אותו‪ .‬אני יודע שרבים רוצים‬ ‫לשמוע משהו ישן\"‪.‬‬ ‫פועל של מטאפורות‬ ‫ביום שני בבוקר הוא הגיע לרמאללה מעמאן‪ .‬הוא עוד לא יודע איך ייסע לחיפה‪,‬‬ ‫העיר שבה התחיל את דרכו הספרותית בשנות ה‪ ,60-‬יש אנשים רבים שמתנדבים‬ ‫להסיעו‪ .‬בערב שמארגנת סיהאם דאוד‪ ,‬משוררת ועורכת כתב העת \"משארף\"‪,‬‬ ‫בשיתוף חד\"ש‪ ,‬דרוויש יישא דברים ויקרא כ‪ 20-‬שירים‪ .‬סמיר ג'ובראן ילווה אותו‬ ‫בנגינה על עוד והזמרת אמל מורקוס תנחה‪ .‬דרוויש מקווה שמשרד הביטחון‬ ‫יאפשר לו לשהות בישראל כשבוע; היתר הכניסה שקיבל מעניק לו שהות של‬ ‫יומיים בלבד‪.‬‬ ‫הראיון מתקיים במרכז התרבות על שם המחנך ח'ליל אל‪-‬סכאכיני ברמאללה‪,‬‬ ‫בניין מפואר ומטופח המכיל גלריה‪ ,‬אולם קולנוע וקונצרטים וגם משרד מרווח של‬ ‫דרוויש‪ ,‬שבו הוא עורך את כתב העת לשירה \"אל‪-‬כרמל\"‪ .‬הספרייה בחדרו עמוסה‬ ‫ספרים בערבית וביניהם גם כמה בעברית‪ :‬מבחר שירים של \"עיתון ‪\" ,\"77‬טבעת‬ ‫המיתוסים\" מאת נעמה שפי (על פולמוס ואגנר בישראל)‪ ,‬לצד חוברות \"מטעם\"‬ ‫שעורך יצחק לאור וגם \"שירים באשדודית\" של סמי שלום שטרית‪.‬‬ ‫ב‪ 1970-‬נסע דרוויש לחו\"ל במשלחת קומוניסטית‪ ,‬ולא חזר‪ .‬הוא נסע למצרים ‪ -‬אז‬ ‫ארץ אויב ‪ -‬ואחר כך הצטרף לאש\"ף‪ ,‬וניהל את מרכז המחקר של הארגון בביירות‪.‬‬ ‫רק החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש\"ף איפשרה את שובו לביקור בלי‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪18‬‬

‫סכנה שייעצר‪ .‬דרוויש רזה מתמיד‪ ,‬לבוש היטב‪ ,‬מסביר פנים‪ .‬כמי שלפני שמונה‬ ‫שנים מת מוות קליני מסיבוכים בלב והוחזר לחיים‪ ,‬הוא נראה מצוין וצעיר‬ ‫מ‪ 66-‬שנותיו‪.‬‬ ‫\"האם יש תקווה לעם הזה?\" שאלתי ודרוויש‪ ,‬הפסימיסט הגדול‪ ,‬לא טרח אפילו לשאול‬ ‫לאיזה עם הכוונה‪\" .‬אפילו שאין תקווה‪ ,‬חובה עלינו להמציא ולייצר תקווה\"‪ ,‬השיב‪\" .‬בלא‬ ‫תקווה אנחנו אבודים‪ .‬התקווה צריכה לנבוע מדברים פשוטים‪ .‬מיפעת הטבע‪ ,‬מהיופי של‬ ‫החיים‪ ,‬מהשבריריות שלהם‪ .‬אפשר מדי פעם לשכוח את הדברים החיוניים ולו כדי להשאיר‬ ‫את הנפש בריאה‪ .‬קשה לדבר בימים אלה על תקווה‪ .‬זה נראה כאילו אנחנו מתעלמים‬ ‫מההיסטוריה ומההווה‪ .‬כאילו אנחנו מסתכלים על העתיד במנותק ממה שקורה כרגע‪ ,‬אבל‬ ‫כדי לחיות עלינו להמציא בכוח תקווה\"‪.‬‬ ‫איך אתה עושה את זה?‬ ‫\"אני פועל של מטאפורות‪ ,‬לא פועל של סמלים‪ .‬אני מאמין בכוחה של השירה‪ ,‬שמעניקה לי‬ ‫סיבות להסתכל קדימה ולזהות ניצוץ של אור‪ .‬השירה יכולה להיות ממזרה‪ .‬היא סלפנית‬ ‫ומסלפת‪ .‬בכוחה להפוך את הבלתי ריאלי לריאלי‪ ,‬ואת הריאלי לדמיוני‪ .‬בכוחה לבנות עולם‬ ‫מנוגד לעולם שבו אנו חיים‪ .‬אני רואה בשירה תרופה רוחנית‪ .‬אני יכול לצייר במלים מה שאני‬ ‫לא מוצא במציאות‪ .‬זאת אשליה גדולה‪ ,‬אבל חיובית‪ .‬אין לי שום כלי אחר למציאת משמעות‬ ‫לחיי או לחייו של העם שלי‪ .‬בכוחי להעניק להם יופי באמצעות מלים ולתאר עולם יפה וגם‬ ‫להביע את המצב שלהם‪ .‬פעם אמרתי שבניתי במלים מולדת לעם שלי ולעצמי\"‪.‬‬ ‫כתבת פעם בשיר‪\" ,‬האדמה הזאת צרה על כולנו\"‪ ,‬והיום נדמה שתחושת‬ ‫הדיכאון וחוסר האונים עצומה מתמיד‪.‬‬ ‫\"המצב כיום הוא המצב הכי גרוע שאפשר היה לדמיין‪ .‬הפלסטינים הם העם היחיד בעולם‬ ‫שמרגיש בבטחה שהיום טוב יותר מהצפוי לו בימי המחרת‪ .‬המחר מבשר תמיד מצב גרוע‬ ‫יותר‪ .‬כבר ב‪ ,'93-‬ערב הסכם אוסלו‪ ,‬ידעתי שבהסכם לא טמונה שום הבטחה שנגיע לשלום‬ ‫אמיתי המבוסס על עצמאות לפלסטינים ולסיום הכיבוש הישראלי‪ .‬למרות זאת הרגשתי‬ ‫שאנשים חוו תקווה‪ .‬הם חשבו שאולי עדיף שלום רע על מלחמת מוצלחת‪ .‬החלומות הללו‬ ‫הוליכו שולל‪ .‬המצב כעת גרוע יותר‪ .‬לפני אוסלו לא היו מחסומים‪ ,‬ההתנחלויות לא התפשטו‬ ‫כך ולפלסטינים היתה עבודה בישראל\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪19‬‬

‫האם הנכונות לשלום היתה הדדית?‬ ‫\"הישראלים מתלוננים שהפלסטינים לא אוהבים אותם‪ .‬זה עניין מצחיק‪ .‬שלום נעשה בין‬ ‫מדינות ואינו מבוסס על אהבה‪ .‬הסכם שלום אינו מסיבת כלולות‪ .‬אני מבין את השנאה‬ ‫לישראלים‪ .‬כל אדם נורמלי שונא לחיות תחת כיבוש‪ .‬קודם עושים שלום ואחר כך בוחנים‬ ‫רגשות כמו אוהבים‪ ,‬לא אוהבים‪ .‬לפעמים לאחר שעושים שלום לא אוהבים‪ .‬אהבה היא עניין‬ ‫פרטי ואי אפשר לכפות אותה על הזולת‪.‬‬ ‫\"אני מאשים את הצד הישראלי שלא הביע נכונות לסיים את הכיבוש ברצועת עזה ובגדה‬ ‫המערבית‪ .‬העם הפלסטיני לא מבקש לשחרר את פלסטין; הפלסטינים מבקשים לזכות בחיים‬ ‫נורמליים על שטח של ‪ 22‬אחוזים ממה שהם חושבים למולדת שלהם‪ .‬הפלסטינים הציעו‬ ‫להבדיל בין מולדת לבין מדינה והם הבינו את ההתפתחות ההיסטורית שהביאה למצב הנוכחי‪,‬‬ ‫שבו שני עמים חיים על אותה אדמה ובאותה ארץ‪ .‬למרות הנכונות הזאת לא נותר על מה לדבר\"‪.‬‬ ‫הזכרת את רצועת עזה‪ .‬מה אתה חושב על המציאות החדשה שם?‬ ‫\"זה מצב טרגי‪ .‬אווירה של מלחמת אזרחים‪ .‬מה שקרה בין אנשי הפתח לאנשי החמאס בעזה‬ ‫הוא ביטוי של אופק סגור‪ .‬אין מדינה פלסטינית ואין רשות פלסטינית ולוחמים שם איש ברעהו‬ ‫על אשליות‪ .‬כל אחד רוצה לקחת את השלטון בידיים‪ .‬הכל כאילו‪ .‬כאילו יש מדינה‪ ,‬כאילו יש‬ ‫ממשלה‪ ,‬כאילו יש שר כזה או אחר‪ ,‬כאילו יש דגל וכאילו יש המנון‪ .‬הרבה כאילו‪ ,‬אבל אין‬ ‫שום תוכן‪ .‬אם וכאשר את שמה אנשים בבית סוהר‪ ,‬ורצועת עזה היא בית סוהר אחד גדול‪,‬‬ ‫והאסירים עניים ומחוסרי כל‪ ,‬מובטלים ומשוללי טיפול רפואי בסיסי ‪ -‬תקבלי אנשים חסרי‬ ‫תקווה‪ .‬זה יוצר תחושה כאילו טבעית של אלימות פנימית‪ .‬הם אינם יודעים במי להילחם‪,‬‬ ‫אז לוחמים בעצמם‪ .‬לזה קוראים מלחמת אזרחים‪ .‬מתפוצצים בתוך הלחצים הנפשיים‬ ‫והכלכליים והמדיניים\"‪.‬‬ ‫עליית הפונדמנטליסטים של החמאס מפחידה אותך?‬ ‫\"זה לא מפחיד אותי מהבחינה הפוליטית‪ .‬זה מפחיד מהבחינה התרבותית‪ .‬הנטייה שלהם היא‬ ‫לכפות את עקרונותיהם על הכלל‪ .‬הם מאמינים בדמוקרטיה חד‪-‬פעמית‪ ,‬וזאת רק כדי להגיע‬ ‫לקלפי ולשלטון‪ .‬לכן הם אסון לדמוקרטיה‪ .‬זו דמוקרטיה אנטי‪-‬דמוקרטית‪ .‬אבל אי אפשר‬ ‫להתעלם מהחמאס ככוח פוליטי שיש לו תומכים בחברה הפלסטינית‪ .‬כרגע‪ ,‬כשהדם חם‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪20‬‬

‫והפצעים מדממים קשה לדבר על דיאלוג‪ ,‬אבל בסופו של דבר אם אנשי החמאס יתנצלו על‬ ‫מה שעשו בעזה ויתקנו את תוצאות המערכה בעזה יהיה אפשר לדבר על דיאלוג\"‪.‬‬ ‫שוב אתם משחקים לידיה של ישראל שמפיקה תשואה לא קטנה מהמצב הזה‪.‬‬ ‫\"ישראל טענה כל השנים שאין עם מי לדבר‪ ,‬גם כשהיה עם מי לדבר‪ .‬הישראלים לא רוצים‬ ‫לסגת לגבולות ‪ ,'67‬לא רוצים לדבר על זכות השיבה ולא על פינוי התנחלויות ובטח לא על‬ ‫ירושלים‪ ,‬אז על מה לדבר? אנחנו במבוי סתום‪ .‬אני לא רואה סוף למנהרה השחורה הזאת‪,‬‬ ‫כל עוד ישראל לא מוכנה להבדיל בין היסטוריה לבין אגדה‪ .‬מדינות ערב מוכנות כיום להכיר‬ ‫בישראל ומתחננות שישראל תקבל את יוזמת השלום של הערבים‪ ,‬שמדברת על חזרה לגבולות‬ ‫‪ '67‬וכינונה של מדינה פלסטינית בתמורה לא רק להכרה מלאה במדינת ישראל‪ ,‬אלא גם ליחסי‬ ‫נורמליזציה מלאים‪ .‬אז תגידי לי את‪ ,‬מי מחמיץ את ההזדמנות הזאת? תמיד אמרו שהפלסטינים‬ ‫לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות‪ .‬מדוע ישראל מחקה את סרבנותם של הערבים?\"‬ ‫האם נראה לך שתזכה בחייך לראות הסכם שלום בין שני העמים?‬ ‫\"אני לא מיואש‪ .‬אני סבלני ואני מחכה למהפכה עמוקה בתודעה של הישראלים‪ .‬הערבים‬ ‫מוכנים לקבל את ישראל החזקה והחמושה בנשק גרעיני ועליה רק לפתוח את שערי המבצר‬ ‫שלה ולעשות שלום‪ .‬תפסיקו לדבר על הצעדים של הנביאים ועל מלחמות בלעם ועל קבר‬ ‫רחל‪ ,‬זאת המאה ה‪ .21-‬נדרשת מהפכה תרבותית בקרב הפוליטיקאים בישראל‪ ,‬כדי שיבינו‬ ‫שאי אפשר לדרוש מהצעירים בישראל שיחכו למלחמה הבאה‪ .‬הגלובליזציה משפיעה על‬ ‫הנוער‪ ,‬והצעירים רוצים לנסוע ולחיות ולבנות חיים מחוץ לצבא‪ .‬אם קיים ייאוש גם בקרב‬ ‫הישראלים‪ ,‬זה סימן טוב‪ .‬אולי הייאוש יביא ללחץ ציבורי על ההנהגה ליצור מצב חדש‪ .‬את‬ ‫יודעת מה ההבדל בין גנרל לבין משורר? הגנרל סופר בשדה הקרב כמה מתים יש בצד של‬ ‫האויב‪ ,‬ואילו המשורר מונה כמה בני אדם חיים מתו בקרב הזה‪ .‬אין איבה בין המתים‪ .‬יש אויב‬ ‫אחד והוא המוות‪ .‬המטאפורה ברורה‪ .‬המתים בשני הצדדים כבר אינם אויבים\"‪.‬‬ ‫יתכן שתשקול להתמסר לפעילות פוליטית‪ ,‬כמו שעשה למשל ואצלב האוול?‬ ‫\"האוול היה אולי נשיא מדינה טוב‪ ,‬אבל הוא לא מוגדר כסופר יוצא מן הכלל‪ .‬אני כותב שירים‬ ‫הרבה יותר טוב מהעשייה הפוליטית שלי\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪21‬‬

‫לא נפחיד את הקוראים‬ ‫מה אתה מתכוון לומר באירוע בחיפה?‬ ‫\"אני רוצה לדבר על איך ירדתי מהכרמל ואיך אני עולה עכשיו‪ ,‬ואני שואל את עצמי מדוע ירדתי\"‪.‬‬ ‫האם אתה מצטער על כך שעזבת ב‪?1970-‬‬ ‫\"לפעמים הזמן מניב חוכמה‪ .‬ההיסטוריה לימדה אותי אירוניה מהי‪ .‬תמיד אשאל את השאלה‪,‬‬ ‫האם אני מתחרט שעזבתי ב‪ .'70-‬הגעתי למסקנה שהתשובה לא חשובה‪ .‬אולי השאלה מדוע‬ ‫ירדתי מהכרמל חשובה יותר\"‪.‬‬ ‫מדוע ירדת?‬ ‫\"כדי לחזור אחרי ‪ 37‬שנה‪ .‬זאת אומרת שלא ירדתי מהכרמל ב‪ '70-‬ולא חזרתי ב‪ .2007-‬הכל‬ ‫מטאפורה‪ .‬אם אני כרגע כאן ברמאללה ובשבוע הבא אני על הכרמל וזוכר שלא הייתי שם‬ ‫כמעט ארבעים שנה‪ ,‬המעגל נסגר וכל הנסיעה הזאת שארכה שנים היתה מטאפורה‪ .‬לא‬ ‫נפחיד את הקוראים‪ .‬אני לא מתכוון לממש את זכות השיבה\"‪.‬‬ ‫ולו היתה אפשרות שתחזור לגליל‪ ,‬לחיפה ולמשפחה?‬ ‫\"כעיתונאית שליוותה אותי אז‪ ,‬היית עדה לעוצמת הרגשות שלי כשבאתי לביקור ראשון ב‪'96-‬‬ ‫לאחר היעדרות של ‪ 26‬שנה והייתי אמור לפגוש את אמיל חביבי לצורך צילומי סרט על חייו‪.‬‬ ‫התרגשתי וגם בכיתי ורציתי להישאר בישראל‪ .‬אבל היום אני לא מוכן להחליף את תעודת‬ ‫הזהות הפלסטינית בזאת הישראלית‪ .‬זה רק יביך אותי‪ .‬קנה המידה הרלוונטי היום הוא‬ ‫מה עשיתי בשנים הללו‪ .‬כתבתי יותר טוב‪ ,‬התקדמתי‪ ,‬התפתחתי והבאתי תועלת לעם שלי‬ ‫מבחינה ספרותית\"‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪22‬‬

‫מה דעתך על הביקורת שהושמעה על העיתוי שבו בחרת לקרוא את שיריך‬ ‫בחיפה‪ ,‬בצל המשבר בשטחים ופרשת עזמי בשארה‪.‬‬ ‫\"אנחנו חיים‪ ,‬ואני לא יודע מה נכון ומה לא‪ .‬כל הזמן שלנו והעיתוי שלנו לא לעניין‪ .‬זאת לא‬ ‫הפעם הראשונה שאני מבקר‪ .‬הייתי ב‪ '96-‬ונשאתי הספד בלוויה של חביבי והייתי ב‪2000-‬‬ ‫וקראתי משירי בנצרת והייתי באירוע של בית הספר שבו למדתי בכפר יסיף‪ .‬אני לא יכול‬ ‫להיות חלק מסכסוכים של מפלגה זו עם אחרת‪ .‬אני אורח של כל הציבור הערבי בישראל‬ ‫ואיני מבדיל בין התנועה האיסלאמית‪ ,‬לבין חד\"ש או בל\"ד‪ .‬אני המשורר של כולם‪ .‬אני גם‬ ‫לא צריך לשכוח שיש לי הרבה שונאים בקרב משוררים וגם בקרב אלה החושבים את עצמם‬ ‫למשוררים‪ .‬קנאה היא רגש אנושי‪ ,‬אבל כשהיא הופכת לשנאה זה דבר אחר‪ .‬יש הרואים בי‬ ‫סכנה ספרותית‪ ,‬אבל אני מסתכל עליהם כעל ילדים שחייבים למרוד באב הרוחני שלהם‪ .‬יש‬ ‫להם זכות להרוג אותי‪ ,‬אבל שיהרגו אותי ברמה גבוהה‪ ,‬כלומר בטקסט\"‪.‬‬ ‫האם יש לך עדיין קשר עם אנשי רוח יהודים ישראלים?‬ ‫\"אני בקשר עם המשורר יצחק לאור ועם ההיסטוריון אמנון רז קרקוצקין‪ .‬בעשרים השנים‬ ‫האחרונות אני קורא פחות עברית‪ ,‬אבל אני מתעניין בכמה סופרים ישראלים\"‪.‬‬ ‫לפני כשבע שנים ניסה יוסי שריד‪ ,‬כשר החינוך‪ ,‬להכניס שירים שלך לתוכנית‬ ‫הלימודים בספרות וכתוצאה מכך איימו כמה ח\"כים מהימין לפרק את‬ ‫הקואליציה‪ .‬האם זה החמיא לך?‬ ‫\"זה לא מעניין אותי אם יכניסו או לא יכניסו את שירי לתוכנית לימודי הספרות‪ .‬כשהיתה‬ ‫הצעת אי‪-‬אמון בממשלה אמרתי בלעג‪ ,‬איפה הגאווה הישראלית‪ ,‬איך אתם מסכימים להוריד‬ ‫ממשלה בגלל משורר פלסטיני כאשר יש לכם סיבות אחרות לעשות זאת‪ .‬גם לא מעניין אותי‬ ‫אם מלמדים את שירי בבתי ספר ערביים‪ .‬אני לא כל כך אוהב להיות בתוכניות לימודים‪ ,‬כי‬ ‫תלמידים שונאים בדרך כלל את הספרות כאשר היא נכפית עליהם\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪23‬‬

‫הגלות נמצאת בכל מקום‬ ‫כתבת בשיר \"מי אני ללא גלות\"‪ .‬כמי שהגלות היא מוקד שירתו‪ ,‬וכמי שאמר‬ ‫לא פעם שהוא נושא את הגלות בתוכו כבמזוודה‪ ,‬האם במשך השנים הרבות‬ ‫שנדדת מארץ לארץ למדת לחבק את הגלות?‬ ‫\"זו לא שאלה של חיבוק‪ .‬הגלות כבשה אותי‪ ,‬אבל הפסקתי להתלונן ולקבול על הנטל שלה‪.‬‬ ‫הגלות נמצאת בכל מקום‪ .‬עכשיו אני ברמאללה‪ ,‬וגם כאן אני נושא את הגלות שלי‪ .‬אני לא‬ ‫חלק מהנוף ולא חלק מהמקום‪ .‬הכרתי את רמאללה רק לפני כעשר שנים‪ .‬אין לי כאן עבר ואין‬ ‫זיכרונות‪ .‬אני נמצא פה כמיזוג של אזרח‪ ,‬פליט וגולה‪ .‬היום היחס שלי למקום קל ושברירי‪ .‬כל‬ ‫המקומות שווים עכשיו\"‪.‬‬ ‫ואיפה הבית?‬ ‫\"אין לי בית‪ .‬כל כך הרבה פעמים החלפתי ושיניתי בתים‪ ,‬שאין לי בית במובן העמוק של‬ ‫המלה‪ .‬הבית הוא איפה שאני ישן וקורא וכותב‪ ,‬וזה יכול להיות בכל מקום‪ .‬חייתי כבר ביותר‬ ‫מעשרים בתים ותמיד השארתי תרופה וספרים ובגדים ומכתבים‪ .‬אני בורח\"‪.‬‬ ‫בארכיון של סיהאם דאוד נמצאים מכתבים‪ ,‬כתבי יד ושירים שהשארת אחריך‬ ‫כשעזבת ב‪.1970-‬‬ ‫\"לא ידעתי שלא אחזור‪ .‬חשבתי שאשתדל לא לשוב‪ .‬זה לא שבחרתי בגולה בצורה חופשית‪.‬‬ ‫במשך עשר שנים היה אסור לי לעזוב את חיפה‪ ,‬מתוכן בשלוש שנים הייתי במעצר בית\"‪.‬‬ ‫והיום?‬ ‫\"אין לי געגועים מיוחדים לבית מסוים‪ .‬הרי בית זה לא רק החפצים שצברת‪ .‬בית זה מקום‬ ‫והסביבה‪ .‬אין לי בית‪ .‬הכל דומה‪ .‬רמאללה כמו עמאן וכמו פאריס‪ .‬אולי בגלל שגדלתי על‬ ‫געגועים לא מתאים לי להתגעגע יותר‪ ,‬ואולי הרגשות שלי קהו‪ ,‬אולי הרציו ניצח את הרגשות‬ ‫והאירוניה התעצמה‪ .‬אני לא אותו אדם\"‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪24‬‬

‫צילום‪ :‬מוזיאון מחמוד דרוויש‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪25‬‬

‫לכן לא הקמת משפחה?‬ ‫\"החברים שלי מזכירים מדי פעם שהתחתנתי פעמיים‪ ,‬אבל אני לא זוכר את זה במובן העמוק‬ ‫של הדבר‪ .‬אני לא מתחרט שאין לי ילד‪ .‬אולי הוא לא היה יוצא מוצלח‪ ,‬אולי הוא היה גס\"‪.‬‬ ‫על מה אתה כן מתחרט?‬ ‫\"שפירסמתי שירים בגיל מוקדם ושירים לא טובים‪ .‬אני מתחרט שגרמתי נזק במלים שאמרתי‬ ‫לחבר‪ ,‬או שהייתי גס ובוטה‪ .‬אולי לא הייתי נאמן לזיכרונות מסוימים‪ ,‬אבל לא פשעתי\"‪.‬‬ ‫אתה אוהב את הבדידות שלך?‬ ‫\"מאוד‪ .‬כשאני נאלץ לצאת לארוחת ערב אני מרגיש כמי שנגזר עליו עונש‪ .‬בשנים האחרונות‬ ‫אני אוהב להיות לבד‪ .‬יש לי צורך בבני אדם כשאני זקוק להם‪ .‬תגידי אולי‪ ,‬זו אנוכיות‪ ,‬אבל יש‬ ‫לי חמישה‪-‬שישה חברים‪ .‬זה הרבה‪ .‬יש לי אלפי מכרים וזה לא עוזר\"‪.‬‬ ‫מתי‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬אתה חושב על הילדות שלך?‬ ‫\"עשיתי איתה חשבון בספר האחרון שכתבתי‪' ,‬בנוכחות ההיעדרות'‪ ,‬ספר כאילו אוטוביוגרפי‬ ‫שראה אור בשנה שעברה ‪ -‬נאום פרידה כשאני עומד על סף קברי ומספיד את עצמי‪ .‬אני הוא‬ ‫האחר שנמצא בקבר‪ .‬בספר אני כותב את תולדות חיי‪ ,‬אך לא באופן כרונולוגי‪ .‬פרוזה שירית‪.‬‬ ‫שם אני נוגע בילדות שלי באל‪-‬ברווה ובמעבר ללבנון והשהות בה כשנה‪ .‬חשבתי שהיינו‬ ‫תיירים‪ .‬חזרנו כמסתננים באופן לא חוקי ולקח הרבה זמן עד שקיבלנו תעודות זהות‪ .‬כתבתי‬ ‫על לבנון ועל הגולה ועל הגעגועים ועל האהבות שלי‪ ,‬אבל בלי שמות\"‪.‬‬ ‫פעם אמרת בראיון לכתב העת \"חדרים\" ששירה טובה היא ילדות שהחכימה‪.‬‬ ‫\"אף אחד לא הולך אל הילדות שלו ולא מחפש אותה‪ .‬היא מציצה מדי פעם‪ .‬אני לא מאלה‬ ‫שמתרפקים עליה‪ .‬אני לא כל כך רומנטי ולא חולה מבחינה רגשית‪ .‬כשאני נזכר בילדותי אני‬ ‫לא כל כך שמח‪ .‬זאת לא היתה ילדות מאושרת‪ .‬כשאני מדבר עליה מבלי להתכוון אני מדבר‬ ‫על משהו קולקטיווי‪ ,‬כי כל אחד ‪ -‬ולא רק אני ‪ -‬הלך בדרך הזאת ללבנון‪ ,‬או למחנה פליטים\"‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪26‬‬

‫כתבת כמה שירים שנבעו מהילדות שלך‪ .‬קשה לך לחזור אליהם היום? זה כולל‬ ‫את השיר על הקפה של אמא?‬ ‫\"את השיר הזה כתבתי בכלא מעשיהו ב‪ .63-64-‬הוזמנתי לקרוא שירה באוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים וגרתי אז בחיפה‪ .‬זאת היתה תקופת הממשל הצבאי‪ ,‬הגשתי בקשה לנסוע ולא‬ ‫ענו לי‪ .‬נסעתי ברכבת ‪ -‬האם הרכבת הזאת עדיין קיימת? ‪ -‬ולמחרת הזמינו אותי לתחנת‬ ‫המשטרה בנצרת וגזרו עלי ארבעה חודשי מאסר על תנאי וחודשיים בכלא מעשיהו‪ ,‬ושם‪ ,‬על‬ ‫קופסת סיגריות אסקוט צהובה עם ציור של גמל כתבתי את השיר שהמלחין מרסל חביבה‬ ‫הלבנוני הפך אותו להמנון והוא נחשב לשיר הכי יפה שלי‪ ,‬ואקרא אותו בחיפה\"‪.‬‬ ‫אתה מתכנן לבקר בכפר הולדתך?‬ ‫\"לא‪ .‬כיום זה ישוב בשם יסעור‪ .‬אני מעדיף לאגור את הזיכרונות שנותרו לי‪ ,‬של מרחבים‬ ‫פתוחים‪ ,‬שדות ומקשות אבטיחים‪ ,‬עצי זית ושקדים‪ .‬אני זוכר את הסוס שהיה קשור לעץ‬ ‫התות בחצר ואיך עליתי עליו והועפתי למטה וחטפתי מכות מאמי‪ .‬היא תמיד הרביצה לי‪ ,‬כי‬ ‫היא חשבה שאני שובב גדול‪ .‬אני דווקא לא זוכר שהייתי שובב‪ .‬אני זוכר את הפרפרים ואת‬ ‫התחושה הברורה שהכל פתוח‪ .‬הכפר היה ממוקם על גבעה והכל היה פרוש למטה‪ .‬יום אחד‬ ‫העירו אותי ואמרו שצריך לברוח‪ .‬לא אמרו מלחמה ולא סכנה‪ .‬הלכנו ברגל‪ ,‬אני ושלושת אחי‪,‬‬ ‫עד לבנון והצעיר היה פעוט ולא הפסיק לבכות כל הדרך\"‪.‬‬ ‫שתי פגישת עם המוות‬ ‫האם הכתיבה מחייבת אצלך ריטואל קבוע‪ ,‬או שהתגמשת עם השנים?‬ ‫\"אין תנאים‪ ,‬אבל יש הרגלים‪ .‬התרגלתי לכתוב בשעות הבוקר בין עשר לשתים‪-‬עשרה‪ .‬אני‬ ‫כותב ביד‪ .‬אין לי מחשב ואני כותב רק בבית ואני נועל את הדלת‪ ,‬אפילו שאני לבד בדירה‪ .‬לא‬ ‫מנתק טלפונים‪ .‬אני לא כותב כל יום‪ ,‬אבל אני מכריח את עצמי לשבת כל יום ליד השולחן‪.‬‬ ‫אולי יש השראה‪ ,‬אולי אין השראה‪ ,‬אני לא יודע‪ .‬אני לא כל כך מאמין בהשראה‪ ,‬אבל אם‬ ‫יש אז ראוי לחכות לה‪ ,‬שמא היא תבוא בזמן שאני לא פנוי‪ .‬לפעמים הרעיונות הכי טובים‬ ‫באים במקומות לא כל כך נחמדים‪ .‬בחדר השירותים‪ ,‬אולי במטוס ולפעמים ברכבת‪ .‬בערבית‬ ‫אומרים 'בעטו של‪ '...‬ואני חושב שלא כותבים ביד‪ .‬הכישרון נמצא בתחת‪ .‬יש לדעת איך‬ ‫לשבת‪ .‬אם לא יודעים איך לשבת אז לא כותבים‪ .‬נדרשת משמעת\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪27‬‬

‫כמי שנחשב למין נסיך‪ ,‬אתה ישן טוב?‬ ‫\"אני ישן תשע שעות בלילה וללא נדודי שינה‪ .‬אני יכול לישון מתי שאני רוצה‪ .‬אומרים שאני מפונק‪.‬‬ ‫איפה כתבו את זה עלי? בעיתונות העברית‪ .‬את אומרת שאני נחשב למין נסיך‪ .‬נסיך זה מורם מעם‪.‬‬ ‫זה לא נכון‪ .‬גם לא נכון שאני מתנשא‪ .‬אני ביישן ויש אנשים המפרשים זאת כהתנשאות\"‪.‬‬ ‫העובדה שנגעת במוות לפחות פעם אחת בחייך מעוררת חשש מהזקנה‬ ‫ומבגידת הגוף?‬ ‫\"פגשתי פעמיים את המוות‪ .‬פעם ב‪ '84-‬ופעם ב‪ ,'98-‬אז מתתי קלינית וכבר החלו הכנות‬ ‫להלווייתי‪ .‬ב‪ '84-‬היה לי התקף לב בווינה‪ .‬זאת היתה שינה עמוקה וקלה על ענן לבן עם אור‬ ‫בהיר‪ .‬לא חשבתי שזה המוות‪ .‬ריחפתי ושייטתי עד שהרגשתי כאב עז והכאב היה האות לכך‬ ‫שהחזירו אותי לחיים‪ ,‬ואמרו לי שמתתי לשתי דקות\"‪.‬‬ ‫וב‪?'98-‬‬ ‫\"המוות היה תוקפני ואלים‪ .‬זאת לא היתה שינה נעימה‪ .‬היו לי סיוטים נוראיים‪ .‬זה לא היה‬ ‫מוות‪ ,‬זאת היתה מלחמה כואבת‪ .‬המוות עצמו לא כואב\"‪.‬‬ ‫מה יחסך למוות כיום?‬ ‫\"אני מוכן לו‪ .‬אני לא מחכה לו‪ .‬אני לא אוהב לחכות‪ .‬המוות הוא כמוני‪ ,‬לא אוהב לחכות‪.‬‬ ‫עשיתי איתו הסכם בפואמה 'ציור קיר' (הוצאת אנדלוס‪ )2006 ,‬והבהרתי לו שאני לא פנוי‬ ‫בשבילו עכשיו‪ .‬יש לי מה לכתוב‪ ,‬יש לי מה לעשות‪ .‬יש עבודה רבה ויש מלחמות בכל מקום‬ ‫ואין לך‪ ,‬המוות‪ ,‬שום עסק בשירה שאני כותב‪ .‬זה לא עניינך‪ .‬אבל בוא נקבע פגישה‪ .‬תגיד לי‬ ‫מראש‪ .‬אתכונן‪ ,‬אתלבש יפה וניפגש בבית קפה על שפת הים ונשתה כוס יין ואז תיקח אותי\"‪.‬‬ ‫זה בשירה‪ .‬ובחיים?‬ ‫\"אני לא פוחד ואני לא מתעסק במוות‪ .‬אני מוכן לקבל אותו בזמן שיבוא‪ ,‬אבל שיהיה אמיץ‬ ‫ואביר ונסיים הכל במכה אחת‪ .‬לא בשיטות כמו סרטן‪ ,‬מחלת לב או איידס‪ .‬שלא יבוא כמו גנב‪.‬‬ ‫שייקח אותי בהינף\"‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪28‬‬

‫מה עושה אותך קצת מאושר?‬ ‫\"יש פתגם בצרפתית שאם אחרי גיל חמישים אתה קם בבוקר ולא מרגיש כאב‪ ,‬משמע אתה‬ ‫מת‪ .‬אני שמח כל יום לקום בבוקר‪ .‬במובן הרחב יותר אני חושב שאושר זו המצאה לא כל כך‬ ‫מציאותית‪ .‬אושר זה רגע‪ .‬אושר זה פרפר‪ .‬אני מרגיש מאושר כשאני מסיים עבודה\"‪.‬‬ ‫יש הרגשה שאתה יותר מפויס מתמיד‪.‬‬ ‫\"זה אולי יישמע גס‪ ,‬אבל זאת האסתטיקה של הייאוש‪ .‬אין לי אשליות‪ .‬אני לא מצפה להרבה‬ ‫דברים ואז‪ ,‬אם דבר‪-‬מה מסתדר זה אושר גדול‪ .‬יש גם הומור לצד הייאוש‪ .‬אני אופסימיסט\"‪.‬‬ ‫אתה מתגעגע אליו?‬ ‫\"המקום היה מלא יותר לו אמיל חביבי היה נוכח‪ .‬הוא היה תופעת טבע‪ .‬היה לו צחוק והיה‬ ‫לו הומור מיוחד ואני חושב שהוא לחם בייאוש באמצעות ההומור‪ .‬הוא הוכרע בסוף‪ .‬כולנו‬ ‫נוכרע‪ ,‬כולל המנצחים‪ .‬יש לדעת איך להתנהג ברגע הניצחון ואיך לנהוג ברגע התבוסה‪.‬‬ ‫חברה שאינה יודעת תבוסה מהי‪ ,‬לא תהיה בשלה\"‪.‬‬ ‫לא מזמן השלמת כתיבת ספר חדש‪ ,‬יומן אישי‪ ,‬האם אתה בעצם אוהב‬ ‫את עצמך?‬ ‫\"ממש לא‪ .‬כשבאים אלי משוררים צעירים ואם וכאשר אני מסוגל לתת להם עצה‪ ,‬אני אומר‬ ‫להם‪' ,‬משורר שמתיישב לכתוב ולא מרגיש אפס מאופס‪ ,‬לא יתפתח ולא יזכה להכרה'‪ .‬אני‬ ‫מרגיש שלא עשיתי כלום‪ .‬זה מה שדוחף אותי לשפר את הכתיבה שלי ואת הסגנון ואת‬ ‫המטאפורה‪ .‬אני מרגיש שאני אפס ‪ -‬וזה אומר שאני מאוד אוהב את עצמי‪ .‬יש לי חבר שיודע‬ ‫שאני לא סובל לראות את עצמי מופיע בטלוויזיה‪ .‬הוא אמר לי שזה נרקיסיזם הפוך‪ .‬זה מה‬ ‫שאמר לי הממזר הזה\"‪*.‬‬ ‫ספרי מחמוד דרוויש שיצאו לאור בעברית‪\" :‬זכר לשכחה\" (הוצאת שוקן‪\" ;)1989 ,‬ערש הנוכרייה\" (בבל‪\" ;)2000 ,‬למה עזבת את‬ ‫הסוס לבדו\" (אנדלוס‪\" ;)2000 ,‬מצב מצור\" (אנדלוס‪\" ;)2002 ,‬ציור קיר\" (אנדלוס‪.)2006 ,‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪29‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫צילום‪ :‬שירה קריצ'מן‬ ‫‪30‬‬

‫\"א ִני ָהא ֹו ֵר ַח ְּב ֵבי ִתי‬‫מחמוד דרוויש‬ ‫ְו ַה ְּמ ָא ֵר ַח‪.‬‬ ‫ִה ַּב ְט ִּתי ֶאל ִמ ְכל ֹול ָה ִריק‬ ‫ְולֹא ָר ִאי ִתי ֵז ֶכר ְל ַע ְצ ִמי‪,‬‬ ‫אוּ ַלי‪...‬‬ ‫אוּ ַלי לֹא ָה ִיי ִתי ָּכאן‪\".‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪31‬‬

‫כל זה ואני‬ ‫צילום‪ :‬לילו ריימונד‬ ‫יונה וולך‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪32‬‬

‫הבית עומד ומסביבו יש‪...‬‬ ‫מסביבו יש עצים‪.‬‬ ‫ואני לא בבית‪,‬‬ ‫אני לא בפנים‪.‬‬ ‫(ככה חלפו הרבה ימים‬ ‫והצטברו לשנים‪.‬‬ ‫כל זה ואני היננו‬ ‫לרגעים מזוהים)‪.‬‬ ‫אחר כך אנחנו מרגישים‬ ‫כאילו מובלים‪.‬‬ ‫אנחנו עוד נכנס לשם‪,‬‬ ‫יהיה לנו נעים‪.‬‬ ‫(איך נתנו ככה‬ ‫לעשות מעצמנו עוברים?‬ ‫ובעצם אנחנו רוצים‬ ‫להיות אלה ששבים?‬ ‫כל זה ואני היננו לרגעים מזוהים)‪.‬‬ ‫אנחנו רוצים להיות פה‪,‬‬ ‫ממש להיות ארוגים‪.‬‬ ‫אנחנו לכל זה קרובים‪,‬‬ ‫אפילו משפחתיים‪.‬‬ ‫(הרי היינו אדונים פה‬ ‫לזמנים ארוכים‪.‬‬ ‫איך שלא היה הלך אז‬ ‫לבנו אי אחרי הבלים‪.‬‬ ‫כל זה ואני היננו לרגעים מזוהים)‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪33‬‬

‫על המקום (פתח דבר)‬ ‫זלי גורביץ'‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪34‬‬

‫ישראל היא מקום מסובך‪ .‬העניין הוא לתאר את הסיבוך ומתוך‬ ‫‪.1‬‬ ‫התיאור גם לנסות להבין את העובדה המסתברת שבארץ המקום‬ ‫בראשית רבה‪ ,‬סח ט'‬ ‫לא במקום; לא רק שקיימת אי נוחות‪ ,‬כעס‪ ,‬וביקורת נוקבת על היבט‬ ‫זה או אחר של העולם הישראלי‪ ,‬אלא יש גם אי נחת ואי השלמה עם‬ ‫‪.2‬‬ ‫עצם המקומיות היהודית‪.‬‬ ‫‪Thierry de Duve,‭ “‬Do‬‬ ‫מביקורת שיפוטית משתמעת דרישה לתיקון עוול או פגם‪,‬‬ ‫‪Artists Speak on Behalf of‬‬ ‫אולם הביקורת או ההסתייגות ממקומיות נעוצה בתחושה או‬ ‫בהכרה שכל עניין המקום הוא לא זה‪ ,‬לא בדיוק זה‪ ,‬שהחוויה‬ ‫‪All of Us?‭ ‬”‭, i‬n:‭ ‬Diarmuid‭‬‬ ‫המקומית של להיות במקום מוטרדת על ידי חוויה אחרת ‪ -‬להיות‬ ‫‪‬Costello and Dominic‬‬ ‫לא במקום או אף בלא מקום; המקום לא מכיל את \"העם‪ \",‬או את‬ ‫רעיון הארץ; העם והארץ ואלוהים בעצמו הם לא מקומיים זמניים‬ ‫‪Willsdon‭(‬eds‭.), ‬The Life‬‬ ‫‪and Death of‭I‬mage‭:‬‬ ‫אולי‪ ,‬נצחיים‪ ,‬אבל לא מקומיים; אלוהים אמנם נקרא \"מקום\"‬ ‫אולם המדרש ממהר להבהיר \"כי הוא מקומו של עולם ואין עולמו‬ ‫‪‬Ethics and Aesthetics‭‬‬ ‫‪(L‬ ondon‭: ‬Tate Publishing‭,‬‬ ‫מקומו‪ 1\".‬איזה מין מקום זה שאינו בשום מקום? כאילו כוח אחר‬ ‫משפיע על הישראליות והופך אותה בעיני עצמה לזמנית‪ ,‬קיקיונית‪,‬‬ ‫‪2‬ 008)‭, p‬ p.‭ ‬140–‬156‬‬ ‫ופועל בתוכה‪ ,‬לא תמיד בצורה הנראית לעין‪ ,‬כנגד הישיבה במקום‪,‬‬ ‫הרגילות שלו‪ ,‬כנגד התערות‪.‬‬ ‫אפשר לראות בסיבוך הזה תוצאה ישירה של \"המצב\"‪ 2‬על כל‬ ‫רבדיו‪ :‬המלחמה המתמשכת‪ ,‬גלי ההגירה הנמשכים כבר מאה שנים‬ ‫ויותר‪ ,‬החצייה הפנימית בין דת למדינה ובין יהדות לישראליות‬ ‫וכיוצא בזה‪ .‬אין ספק שבמצב שונה‪ ,‬אחרי מאה שנות שלום ושלווה‪,‬‬ ‫המציאות היתה נראית אחרת‪ ,‬והמקום היה‪ ,‬ניתן לשער‪ ,‬מושג‬ ‫שונה מזה השורר היום‪ .‬אולם לעתים לא רק המצב המזדמן מכתיב‬ ‫את המציאות אלא גם המטען המיתי שחברה אנושית נושאת עמה‪,‬‬ ‫הקובע ברגעים קריטיים את כיוון הפעולה‪ ,‬את ההשלכה לעתיד‪.‬‬ ‫במובן השני הזה‪ ,‬בסיבוך העכשווי טמון סיבוך ארוך שנים‪ ,‬היסטורי‬ ‫ומיתי; ליחסים בין יהודים למקום יש שושלת יחסים‪ ,‬גיניאלוגיית‬ ‫מקום יהודית‪ ,‬עברית‪ ,‬ישראלית‪ ,‬עתירת דורות ותקדימים‪.‬‬ ‫המקום הישראלי‪ ,‬כפי שיוצע‪ ,‬הוא יצירה חדשה והמשך של‬ ‫תפיסת מקום עברית יהודית‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬היחס למקום הוא‬ ‫כפול‪ :‬שואפים אליו‪ ,‬באים אליו‪ ,‬מתגעגעים אליו‪ ,‬מקדשים אותו‪,‬‬ ‫הוא ההבטחה הגדולה‪ ,‬אבל בה בעת מקום ומקומיות גם מעוררים‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪35‬‬

‫רתיעה‪ ,‬הסתייגות‪ ,‬אפילו סלידה‪ ,‬כאילו דווקא במימושם‪ ,‬כל הרעיון‬ ‫‪36‬‬ ‫של המקום‪ ,‬של הארץ המובטחת‪ ,‬עלול להחמיץ את עצמו‪.‬‬ ‫על כן חוויית המקום‪ ,‬בוודאי בחלקים חשובים של הנוסח המיתי‬ ‫מהמקרא ועד היום‪ ,‬היא אמביוולנטית‪ ,‬דיאלקטית‪ ,‬פרדוקסלית‪,‬‬ ‫נעה בין קטבים של מקום ואי מקום; לעתים צד אחד הוא ריטואלי‬ ‫בלבד (\"אם אשכחך״…)‪ ,‬ולעתים דווקא האי מקום נשכח וכוחות‬ ‫ההתערות משתלטים (\"איש תחת גפנו;\")‪ ...‬אולם אף אחד משני‬ ‫הקטבים לא נעלם לתמיד‪ ,‬ומגיע הרגע בו הוא מופיע ודורש את‬ ‫שלו‪ .‬כך‪ ,‬לשני הכוחות‪ ,‬המקומי והאי מקומי (מדברי‪ ,‬גלותי‪ ,‬חוצני)‪,‬‬ ‫מיוחסת עצמאות ומקוריות; אין האחד מבטל את האחר או פותר‬ ‫אותו‪ ,‬ולכן אין כל טעם לנסות וליישב בין השניים‪ ,‬לסגור ביניהם‬ ‫את החשבון כשאברם מצווה ללכת לו בבראשית יב‪ ,‬הכתוב מציין‬ ‫שלוש עזיבות שונות ‪ -‬מארצו‪ ,‬ממולדתו ומבית אביו ‪ -‬מהמקום‬ ‫הפיזי‪ ,‬מהארץ‪ ,‬מנוף הילדות; מתחושת הבית שבנוף הזה‪ ,‬מלידתו‬ ‫עם הנוף כולל אוהל המשפחה‪ ,‬אנשי השבט‪ ,‬וכיוצא בזה; וממיקומו‬ ‫החברתי‪ ,‬משייכותו‪ ,‬מזהותו המערכתית‪ ,‬משיחתו‪ ,‬מאמונתו‪.‬‬ ‫המקום מוצב בתחילת המיתוס העברי כנתון האנושי הראשוני‪,‬‬ ‫הקבוע‪ ,‬שאותו מצווה אברם לעזוב‪ ,‬ובבת אחת מקנה לו חשיבות‬ ‫אדירה‪ .‬פועל האמונה הראשון של אברם הוא עזיבת המקום‪,‬‬ ‫כאילו המקום סותר אה האמונה‪ ,‬ויש לעוזבו כדי להגיע למקום‬ ‫ולמושג של מקום שונים לגמרי‪\" ,‬אל הארץ אשר אראך\" אל ארץ‬ ‫אחרת‪ ,‬בדרך אחרת‪ .‬התנועה היא ממקום לאי מקום‪ ,‬לארץ הקיימת‬ ‫כמושג הערטילאי \"הבטחה\" ובו בזמן היא פשוט ארץ כנען ‪ -‬נופיה‪,‬‬ ‫משאביה‪ ,‬אנשיה‪ ,‬אמונותיה‪ ,‬בתיה ושדותיה ‪ -‬אליה אברם מהגר‪.‬‬ ‫ביאליק‪ ,‬במאמרו \"שניות בישראל\" מתאר את עם ישראל‬ ‫כמיטלטל בין שני רצונות קולקטיביים הפועלים בתקופות‬ ‫היסטוריות שונות ככוחות בלתי תלויים‪ ,‬המתפרשים על פי ההקשר‬ ‫ההיסטורי‪ ,‬אך לא ממש נובעים ממנו‪ .‬זה ייחודה של המחשבה‬ ‫הישראלית‪ ,‬על פי ביאליק‪ ,‬שמקום בשבילה אינו חזות הכול‪ .‬קו‬ ‫הגבול אינו רק אופק וכיפת שמים מקומית או עולמית שמעבר לה‬ ‫משתרע שומקום‪ ,‬המדבר‪ ,‬היער‪ ,‬האוקיינוס‪ ,‬הברברים‪ ,‬החלל‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬

‫הריק‪ ,‬אלא שזה קו גבול העובר בין מקום לאי מקום כבין כוחות‬ ‫‪.3‬‬ ‫עצמאיים שעם ישראל אינו אלא כלי בידיהם‪ ,‬חלש מהם‪ ,‬לא יכול‬ ‫לשנות את עול כורחם ‪ -‬פעם לרצות לשוב‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬גם אם מאות‬ ‫‪P.‭ ‬Bourdieu‭(‬1990‭),‬‬ ‫שנים מאוחר יותר‪ ,‬לרצות פתאום לעזוב‪ ,‬לגלות‪ .‬גלות היא לא רק‬ ‫עונש אלא גם שאיפה‪ ,‬שכן היא לא רק תוצר של נסיבות היסטוריות‬ ‫‪In Other Words‭: ‬Essays‬‬ ‫אומללות של גירוש‪ ,‬פיזור‪ ,‬אלא כוח חיים א‪-‬היסטורי; ההיסטוריה‬ ‫‪Towards a Reflexive‬‬ ‫אינה יותר מאשר מגרש שבו אי מקום ומקום משחקים ביניהם ובנו‪.‬‬ ‫‪Sociology,‭ t‬ rans.‭ ‬by‬‬ ‫‪M.‭ A‬ damson‭,‬‬ ‫קשה לדעת אם אמנם כך‪ ,‬והאם את המציאות המפולשת‬ ‫והמרובה אפשר אכן להבין במונחים כל כך סכמתיים ומיתיים‪.3‬‬ ‫‬‪Stanford‭, p‬ ‭. ‬13‭.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬בהרבה מן השיחות הישראליות על הארץ בדיבור‪ ,‬בכתב‪,‬‬ ‫באמנות‪ ,‬מתגלה תעייה ותהייה דומה בין מקום לאי מקום‪ ,‬בין‬ ‫בעלות על הארץ לבין הרצון להיפטר ממנה‪ ,‬בין תחושה ש\"אנחנו\"‬ ‫במקום לבין תחושה הפוכה בדיוק‪ .‬כך‪ ,‬על תפיסתו של ביאליק‪,‬‬ ‫שאפשר היה לייחסה למציאות חייו‪ ,‬שנשמתו \"שוכנת בגלות\" כפי‬ ‫שהעיד על עצמו‪ ,‬לא אבד כלח‪ ,‬ואפשר לראות את השתלשלותה‬ ‫מהרבה לפני ביאליק‪ ,‬מספר בראשית‪ ,‬ועד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫המקום הישראלי הוא חדש‪ ,‬המצאה חדשה‪ ,‬אבל באותה עת‬ ‫הוא גם המשך‪ ,‬סיפור המתגלגל ומתהפך בזיכרון‪ ,‬בדמיון ובמעשה‪,‬‬ ‫ומתגבש בכל תקופה לכדי נתון‪ ,‬מציאות ‪ ,‬בעיה ‪ -‬פוליטית‪ ,‬מוסרית‪,‬‬ ‫יומיומית‪ ,‬אמנותית‪ ,‬פילוסופית‪ ,‬נפשית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬לשונית‪ ,‬שיש‬ ‫לענות בה כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫לצד העצמי של המקום‪ ,‬השייך לעם ישראל‪ ,‬יש גם צד‬ ‫כללי יותר במושג המקום ובערכיו‪ .‬ספר בראשית מעיד על עניין‬ ‫המקום ועל חשיבותו גם לפני פרק יב ומיתוס המקום העברי‪ .‬כבר‬ ‫בראשית הדברים מדובר על מקום ואי מקום‪ ,‬יבשה‪ ,‬ארץ‪ ,‬עיר‪,‬‬ ‫גן עדן ולעומתם תוהו ובוהו‪ ,‬ארץ נוד‪ ,‬מבול‪ ,‬תפוצה‪ .‬לא במקרה‬ ‫בראשית מתחיל במקום‪ ,‬כי התחלה מחייבת מקום‪ .‬קשה‪ ,‬אם‬ ‫בכלל‪ ,‬לדמיין התחלה נטולת מקום‪ ,‬בלי מה שמיכאיל באחטין כינה‬ ‫בשם \"כרונוטופוס\" ‪ -‬אותו בליל של זמן ומקום המאפיין כל עלילה‪.‬‬ ‫כדי שמשהו יקרה‪ ,‬יחול‪ ,‬יתחולל‪ ,‬יתחיל‪ ,‬יש ליצור זמן ומקום‪.‬‬ ‫הצמד הזה הוא צמד ראשוני‪ ,‬בראשיתי ‪ -‬לא ניתן לפחת זמן ומקום‬ ‫למושגים אחרים ראשוניים מהם‪ ,‬ויותר משאנחנו מבינים מקום וזמן‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪37‬‬

‫הם מעידים עלינו‪ ,‬משמשים נתון עמוק מכל פירוש‪ 4.‬כך גם אי מקום‬ ‫‪.4‬‬ ‫(קשה יותר לחשוב אי זמן) הוא נתון ראשוני‪ ,‬אולם לו אין מילה‬ ‫את המושג \"ראשוני\" (פרימיטיבי)‬ ‫משלו אלא שלילה‪ ,‬אי מקום‪ .‬חסר בית מעיד על מה שהוא חסר‪ ,‬גם‬ ‫ניתן להבין בשני אופנים שונים‬ ‫אם התפשט ממקומו‪ ,‬מביתו או מבעליו במו ידיו‪.‬‬ ‫שאינם בהכרח חופפים זה את‬ ‫מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום; יש לסיים אותו‪,‬‬ ‫זה ‪ -‬האחד מתייחס לתחילתיות‬ ‫להופכו למסוים‪ ,‬בעל צורה מסוימת ‪ -‬זה מה שממקם מקום‪ ,‬שם‬ ‫המושג‪ ,‬כלומר מניח זמן של‬ ‫ההתפתחות — היסטורית‪,‬‬ ‫נקודה‪ ,‬מתחיל פרספקטיבה‪ ,‬מושך קו אופק‪ ,‬יוצר עולם‪ ,‬בורא‬ ‫דמות‪ ,‬תולה תקווה‪ ,‬מקדם עלילה‪ .5‬באופן אחר‪ ,‬סיום משמעו‬ ‫אבולוציונית‪ ,‬הכרתית — ממנה‬ ‫שיבה‪ ,‬כמו בחזרה על‪ ,‬ביצירה של שגרה‪ ,‬כמו גם בחזרה אל‪,‬‬ ‫משתמעת חלוקה עקרונית בין‬ ‫בשיבה‪ ,‬באפשרות לחזור‪ ,‬לסמן דרך חזרה‪ .‬המיתוסים הגדולים‬ ‫של הדעת‪ ,‬הן של היוונים והן של היהודים‪ ,‬הם מיתוסים של חזרה‪.‬‬ ‫עבר‪ ,‬הווה ועתיד ‪ ,‬ואפשרות‬ ‫כך אודיסאוס שיצא מאיתקה‪ ,‬וכל דרכו החוצה לא היתה‪ ,‬מסתבר‪,‬‬ ‫של התבגרות‪ ,‬קדמה‪ ,‬נאורות‪.‬‬ ‫אלא דרך חזרה‪ ,‬וכך גם יעקב‪ ,‬העוקב‪ ,‬שעזב למצרים ושב כעם‬ ‫האופן השני להבין ראשוניות‬ ‫צאצאיו‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬ובעקבותיו היסטוריה מתמשכת של גלות‬ ‫מתייחס למהות (ואפילו למה‬ ‫ושיבה‪ .‬בשני מובנים אלה‪ ,‬של התחלה וסיום‪ ,‬יציאה ושיבה‪ ,‬מקום‬ ‫הוא נתון ויצירה; אי אפשר בלעדיו ועדיין הוא תלוי הקמה‪ ,‬לא רק‬ ‫שמכונה היום מהותנות ‪-‬‬ ‫במובן הפיזי ‪ -‬כמו בניית קן‪ ,‬מלונה‪ ,‬בית מחולק לחדרים עם חצר‬ ‫אסנציאליזם)‪ ,‬ובעצם סותר את‬ ‫וגן‪ ,‬עיר או ארץ עם גבולות‪ ,‬אלא במובן התרבותי ‪ -‬יצירת והנחלת‬ ‫מושג ההתפתחות מתוך העדפה‬ ‫שפה‪ ,‬טקסט‪ ,‬מיתוס‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬אתוס‪ ,‬גבול‪ ,‬חוק‪ .‬המושג החברתי‬ ‫תרבותי‪ ,‬שיח ושיחת המקום‪ ,‬הכרוך ביחסים ובקשר‪ ,‬גם אם יחסי‬ ‫לתפיסת האדם כיצור בלתי‬ ‫איבה או קשר שלילי‪ ,‬הוא המגדיר פיסת קרקע‪ ,‬נקודה‪ ,‬נוף או מבנה‬ ‫משתנה ‪ ,‬שיש לו אופנים נתונים‪,‬‬ ‫כלשהו כמקום‪ .‬מקום וממוקם בין אנשים‪ ,‬בתוך מושגים‪ ,‬ופותח‬ ‫חיוניים להימצאות בעולם‪ ,‬שלא‬ ‫את עצמו בכך לשונות ולהשתנות‪ ,‬ליחסיות תרבותית‪ ,‬ולהמצאה‬ ‫ניתן לפחת אותם (״לעשות להם‬ ‫אנושית בלתי נדלית‪.‬‬ ‫רדוקציה\") למושגים אחרים‪.‬‬ ‫ההכרעה בין שתי ראשוניויות‬ ‫מעבר לאוקיינוס‪ ,‬ממרחק חצי עול‪ ,‬גיליתי את \"המקום\" כמושג‪,‬‬ ‫חוויה‪ ,‬הוויית חיים‪ .‬״הארץ\" נראתה לי אז כפי שלא נראתה קודם‬ ‫אלה אינה הכרחית בהקשר‬ ‫לכן‪ ,‬אם כי הכול כבר היה ידוע‪ ,‬בשכבות על שכבות של הכרת‬ ‫הנוכחי‪ ,‬שכן עיקרו של הספר‬ ‫המקום‪ ,‬בגילים שונים ובמקומות שונים בארץ‪ ,‬במקומות מגורי‪,‬‬ ‫הנוכחי עוסק ממילא בגילויים‬ ‫ביקורי‪ ,‬שהותי‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬בגבעתיים‪ ,‬בירושלים‪ ,‬בכפר יחזקאל‬ ‫מסוימים‪ ,‬מקומיים‪ ,‬של המקום‪,‬‬ ‫ובגניגר בהם ביליתי בקיצים‪ ,‬בדרכי הארץ‪ ,‬בטיולים ובמחנות‪,‬‬ ‫ואין בספר שום יומרה להשתמש‬ ‫בגילויים אלה כדי להגיע למסקנה‬ ‫מקפת לגבי כל אדם בכל עת‬ ‫ובכל מקום ‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא תמיד‬ ‫קל להכריע לגבי ראשוניותם של‬ ‫מושגים ‪ ,‬אם אמנם הם קבועים‬ ‫או בני חלוף ‪ -‬האם מלחמה‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬היא ראשונית או שניתן‬ ‫להתגבר עליה ולהעבירה מן‬ ‫העולם‪ ,‬או האם דת היא מחלת‬ ‫ילדות כפי שסבר פרויד‪ ,‬ועל כן‬ ‫סופה להיעלם‪ ,‬או שהיא בבחינת‬ ‫נתון אנושי מהותי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪Mikhail Bakhtin, the dialogic‬‬ ‫‪Imagination: Four Essays,‬‬ ‫‪Austin University Press, 1981‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪38‬‬

‫בבסיסי צה\"ל‪ ,‬במדבר סיני‪ ,‬בנסיעות ובשיבות מחו\"ל‪ ,‬ובשיחות‬ ‫‪.6‬‬ ‫בארץ ועל הארץ‪ ,‬שהן מנה עיקרית לכל מי שחי כאן‪ .‬אי אפשר‪,‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬להצביע על התחלה אחת‪ ,‬כי תמיד לפניה היתה התחלה‬ ‫ג׳ייקובס‪ ,‬גיין‪ ,‬״מותן וחייהן של‬ ‫אחרת‪ .‬המקום מוכר לי מלכתחילה‪ ,‬גדלתי אתו‪ ,‬השתניתי אתו‪,‬‬ ‫ערים אמריקאיות גדולות״‪,‬‬ ‫הוצאת בבל‪2008 ,‬‬ ‫הבטתי בו כל פעם מחוץ אחר‪ ,‬אל חוץ אחר ‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫ניסוח ״המקום״ הוא מורכב‪ ,6‬שכן המבט הוא לא אחד ולא‬ ‫אחיד‪ .‬אין מקום דומה למשנהו‪ ,‬גם אותו מקום הוא מקום אחר‬ ‫\"על המקום‪ :‬אנתרופולוגיה‬ ‫לאנשים אחרים‪ ,‬לביוגרפיות הגעה שונות‪ ,‬למקומות שונים באותו‬ ‫ישראלית‪ \",‬אלפיים‪ ,1991 ,‬עמ׳‬ ‫מקום אחר‪ ,‬כביכול ‪ .‬גם לאדם אחר אותו מקום‪ ,‬המקום \"האחר\"‬ ‫שממנו בא‪ ,‬שאליו הוא שייך‪ ,‬אם יש כזה‪ ,‬הוא מקומות שונים‪,‬‬ ‫‪ .44‬המאמר התפרסם גם‬ ‫שלא בהכרח ניתן לכנס אותם‪ ,‬לצמצם ביוגרפיה למקום אחד‪,‬‬ ‫בגרסה אנגלית‪.‬‬ ‫שלא מתפזר לעוד מקומות‪ ,‬קטנים או גדולים‪ ,‬סמוכים או רחוקים‪,‬‬ ‫פרטיים או משותפים‪.‬‬ ‫בעיית ההכללה של הפרטים והפרטיות של מקום קיימת גם מן‬ ‫הצד האחר‪ ,‬שכן הפרטים תלויים בכלל לא פחות מאשר להפך ‪-‬‬ ‫כל פרט (אדם‪ ,‬קטע) מלכתחילה מתקיים בקשר של הרבה‪ ,‬ריבוי‪,‬‬ ‫תרבות‪ .‬כל מקום הוא גם הכללה של פרטים וגם פרט בתוך כלל ‪-‬‬ ‫חברתי‪ ,‬מושגי‪ ,‬גיאוגרפי‪ ,‬רגשי‪.‬‬ ‫זלי גורביץ' (נולד ב‪ )1949-‬הוא פרופסור לאנתרופולוגיה ומשורר‪ .‬עמד בעבר בראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה‬ ‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪39‬‬

‫צילום‪ :‬איילת ניסימוב‬ ‫ז'ורז' פרק‬ ‫מתוך \"חלל וכו'‪ :‬מבחר מרחבים\"‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪40‬‬

‫\"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן‪,‬‬ ‫או פחות מסוכן ממנו‪:‬‬ ‫בכל מקום אפשר לראות‬ ‫אנשים שיש להם שעונים‪,‬‬ ‫ורק לעיתים רחוקות מאוד‬ ‫אנשים שיש להם מצפן‪.‬‬ ‫יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה‪,‬‬ ‫אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו‬ ‫איפה אנחנו\"‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪41‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫החדר‬ ‫ז'ורז' פרק‬ ‫מתוך \"חלל וכו'‪ :‬מבחר מרחבים\"‬ ‫‪42‬‬

‫‪.1‬‬ ‫קטעים מתוך עבודה שטרם הושלמה‬ ‫אני שומר בליבי בצורה יוצאת־דופן‪ ,‬ואפילו מפליאה למדי‪ ,‬בעיני‪ ,‬את זכר כל המקומות‬ ‫שישנתי בהם‪ ,‬פרט למקומות בילדותי המוקדמת — עד סוף המלחמה בערך — המתערבבים‬ ‫כולם באפרוריותו האחידה של אולם שינה בפנימייה‪ .‬באשר ליתר המקומות‪ ,‬כל שעלי‬ ‫לעשות‪ ,‬בזמן שאני שוכב‪ ,‬זה פשוט לעצום את עיני ולייחד מחשבה מזערית למקום נתון‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫בו־ברגע כמעט‪ ,‬עולים בזיכרוני כל פרטי החדר‪ ,‬מיקום הדלתות והחלונות‪ ,‬סידור הרהיטים‪,‬‬ ‫ואם לדייק עוד יותר‪ ,‬אני מרגיש בתחושה הפיזית כמעט של שכיבה מחדש באותו החדר‪.‬‬ ‫וכך‪:‬‬ ‫רוק (קורנוול)‬ ‫קיץ ‪1954‬‬ ‫כאשר פותחים את הדלת‪ ,‬המיטה עומדת כמעט מייד בצד ש זו מיטה צרה מאוד‪ ,‬וגם‬ ‫החדר צר מאוד‪ ,‬רוחב המיטה ועוד רוח י הדלת‪ ,‬כלומר‪ ,‬מטר וחצי לכל היותר (בהפרש של‬ ‫סנטימטרים אחדים) ואורכו אינו עולה בהרבה על רוחבו‪ .‬בהמשך המיטה בנוי ארון מלתחה‬ ‫קטן‪ .‬בקצה החדר חלון־גיליוטינה‪ .‬בצד ימין‪ ,‬שולוזז רחצה בעל משטח שיש‪ ,‬ולידו קערה וכלי‬ ‫למים‪ ,‬שלא הרביתי להשתמש בהם‪ ,‬עד כמה שזכור לי‪.‬‬ ‫אני בטוח כמעט שהיתה רפרודוקציה ממוסגרת על הקיר השמאלי‪ ,‬מול המיטה‪ :‬לא סתם‬ ‫כרומו כי אם‪ ,‬אולי‪ ,‬ציור של רנואר או של סיסלי‪.‬‬ ‫היה לינולאום על הרצפה‪ .‬לא היו לא שולחן ולא כורסא‪ ,‬אולי כיסא‪ ,‬צמוד לקיר השמאלי‪:‬‬ ‫נהגתי להניח עליו את בגדי לפני השינה‪ .‬לא זכור לי שישבתי עליו‪ :‬הלכתי לחדר ההוא רק כדי‬ ‫לישון‪ .‬הוא היה בקומה השלישית והאחרונה של הבית‪ ,‬וכשחזרתי מאוחר בלילה הייתי צריך‬ ‫לעלות במדרגות בזהירות כדי שלא להעיר את בעלת הבית שלי ואת משפחתה‪.‬‬ ‫הייתי אז בחופשה‪ ,‬בדיוק סיימתי את בחינות הבגרות; תוכנן שאתגורר בבית־הארחה‪,‬‬ ‫שהתרכזו בו תלמידי תיכון צרפתים‪ ,‬שהוריהם ביקשו לעודד את שיפור שליטתם בשפה‬ ‫האנגלית‪ ,‬אבל כיוון שבית־ההארחה היה מלא‪ ,‬גרתי בחדר שכור‪.‬‬ ‫בכל בוקר פתחה בעלת הבית את דלתי והניחה למרגלות מיטתי קערה מהבילה של‬ ‫‪ Morning Tea‬ששתיתי קר ללא יוצא מן הכלל‪ .‬תמיד קמתי מאוחר מדי‪ ,‬ורק פעם או פעמיים‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪43‬‬

‫הצלחתי להגיע בזמן וליהנות מארוחת הבוקר האנגלית הדשנה‪ ,‬שהוגשה בבית־ההארחה‪.‬‬ ‫הכל זוכרים בוודאי שבקיץ ההוא‪ ,‬בעקבות ״הסכמי ז׳נבה״ והמגעים עם תוניסיה ומרוקו‪,‬‬ ‫ידע כדור הארץ כולו‪ ,‬בפעם הראשונה אחרי עשורים רבים‪ ,‬שלום‪ :‬מצב עניינים זה לא נמשך‬ ‫אלא ימים אחדים‪ ,‬ונדמה לי שלא חזר על עצמו מאז‪.‬‬ ‫הזיכרונות מתקשרים לצרותה של המיטה ההיא‪ ,‬לצרותו של החדר ההוא‪ ,‬למרירותו‬ ‫הקבועה של התה ההוא‪ ,‬החזק מדי והקר מדי‪ :‬באותו קיץ שתיתי ״פינק״‪ ,‬מלוא הכוס ג׳יץ‬ ‫בתוספת טיפת אנגוסטורה‪ ,‬חיזרתי‪ ,‬ללא הצלחה‪ ,‬יש לומר‪ ,‬אחרי בתו של בעל מטווייה‪ ,‬שחזר‬ ‫לא מכבר מאלכסנדריה‪ ,‬החלטתי להיות סופר‪ ,‬התעקשתי לנגן בעוגבונים את הנעימה היחידה‬ ‫שהצלחתי ללמוד אי־פעם‪ 45 :‬התווים הראשונים — ביד ימין‪ ,‬יד שמאל סירבה רוב הזמן‬ ‫להצטרף — מתוך פרלוד של יוהאן סבסטיאן באך‪...‬‬ ‫די בתחיית חלל החדר כדי להחיות‪ ,‬להחזיר‪ ,‬לעורר מחדש את הזיכרונות החמקמקים‬ ‫ביותר‪ ,‬התפלים ביותר‪ ,‬וכן‪ ,‬המהותיים ביותר‪ .‬הוודאות החווייתית לבדה של גופי במיטה‪,‬‬ ‫הוודאות הטופוגרפית לבדה של המיטה בחדר‪ ,‬שבה ומפעילה את זיכרוני‪ ,‬מעניקה לו חדות‪,‬‬ ‫בהירות‪ ,‬שבתנאים אחרים כמעט שאינם קיימים‪ .‬כשם שמילה המובאת מתוך חלום מעלה‪,‬‬ ‫מייד עם כתיבתה‪ ,‬את מלוא זכר החלום ההוא‪ ,‬כך‪ ,‬עצם הידיעה (בלי שנדרשנו כמעט לחפש‬ ‫אותו‪ ,‬פשוט תוך שכיבה במשך רגעים אחדים ועצימת העיניים)‪ ,‬שהקיר עמד מימיני‪ ,‬הדלת‪,‬‬ ‫לידי‪ ,‬בצד שמאל (יכולתי לגעת בידית כשהרמתי את זרועי)‪ ,‬החלון ממול‪ ,‬מעלה כאן מייד‪,‬‬ ‫בערבוביה‪ ,‬שטף של פרטים שחיותם מכה אותי בתדהמה‪ :‬הנערה ההיא‪ ,‬שגינוניה גינוני‬ ‫בובה‪ ,‬האנגלי ההוא הארוך ללא גבול‪ ,‬שחוטמו מעוקם קלות (נפגשנו שוב בלונדון‪ ,‬כשהלכתי‬ ‫לבלות שם שלושה ימים בתום אותה חופשה לשונית כביכול‪ :‬הוא לקח אותי לפאב טובל בירק‪,‬‬ ‫שלמרבה הצער לא הצלחתי מעולם לשוב ולאתרו מאז‪ ,‬ולקונצרט־טיול באלברט־הול‪ ,‬שם‬ ‫האזנתי בגאווה רבה לקונצ׳רטו למפוחית־פה ולתזמורת‪ ,‬בניצוחו של סר ג׳ון בארביולי‪ ,‬אם‬ ‫איני טועה‪ ,‬שנכתב במיוחד עבור לארי אדלר‪ ,)...‬המארשמלו‪ ,‬הרוק־רוקס (סוכריות דמויות‬ ‫מקל מקושטות‪ ,‬ממתק מיוחד הנמכר באתרי המרפא; הידוע שבהם הוא ה״בברייטון רוק״‪,‬‬ ‫שנוסף על היותו משחק מילים ‪ -‬יש סלע בברייטון כשם שיש צוקים באטרטה ‪ -‬הוא גם שמו של‬ ‫רומן מאת גראהם גרין; ברוק עצמה קשה היה להתעלם מזה)‪ ,‬החוף האפרורי‪ ,‬הים הקר‪ ,‬אזורי‬ ‫החורש‪ ,‬וגשרי האבן העתיקים ההם‪ ,‬הנוחים להופעתם של שדונים או של רשפי־ביצות‪...‬‬ ‫חלל החדר פועל עלי כמו עוגיית מדלן פרוסטיאנית (תוכנית זו עמדה כולה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בסימן‬ ‫רוחו; היא אינה מבקשת להיות אלא פיתוח של פסקאות ‪ 6‬ו‪ 7-‬בפרק הראשון של החלק‬ ‫הראשון (״קומברה״)‪ ,‬בכרך הראשון (״בצד של סוואן״) של היצירה ״בעקבות הזמן האבוד״)‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪44‬‬

‫ומשום כך‪ ,‬החלטתי לפני שני אחדות‪ ,‬לערוך רשימה ממצה ומדויקת‪ ,‬עד כמה שאפשר‪,‬‬ ‫של כל ״המקומות שישנתי בהם״‪ .‬לעת עתה‪ ,‬טרם החלתי לתאר אותם ממש; אבל נדמה‬ ‫לי שמניתי את כולם כמעט‪ :‬ישנם כמאתיים (בכל שנה נוספים להם לא יותר מחצי תריסר‪:‬‬ ‫נעשיתי כמעט יושב־בית)‪ .‬טרם החלטתי סופית על דרך מיונם‪ .‬בוודאי לא בסדר כרונולוגי‪.‬‬ ‫ללא ספק‪ ,‬לא בסדר אלפבתי (אם כי זה בעצם הסדר היחיד שאין לנמק את ההגיון שלו)‪ .‬אולי‬ ‫לפי מיקומם הגיאוגרפי‪ ,‬מה שעשוי להדגיש את הצד ה״מדריכי״ ליצירה זו‪ .‬ואלי דווקא מזווית‬ ‫תמטית‪ ,‬שתוכל להוביל למעין טיפולוגיה של חדרי שינה‪:‬‬ ‫‪ .1.1‬החדרים שלי‬ ‫‪ ..22‬אולמות שינה וחדרים במחנה צבאי‬ ‫‪ .33‬חדרים של ידידות‬ ‫‪ ..44‬חדרים של ידידים‬ ‫‪ .55‬מקומות לינה אקראיים (ספה‪ ,‬שטיח מקיר לקיר ‪ +‬כריות‪ ,‬שטיחים‪ ,‬כיסא־נוח‪ ,‬וכו׳)‬ ‫‪ ..66‬בתי כפר‬ ‫‪ ..77‬וילות שכורות‬ ‫‪ ..88‬חדרי בתי־מלון‬ ‫א‪ .‬בתי־מלון עלובים‪ ,‬רעועים‪ ,‬מרוהטים‬ ‫ב‪ .‬מלונות פאר‬ ‫‪ ..99‬תנאים לא שגרתיים‪ :‬לילות ברכבת‪ ,‬במטוס‪ ,‬במכונית; לילות באונייה; לילות בתורנות‬ ‫שמירה; לילות בתחנת המשטרה; לילות באוהל; לילות בבית־חולים; לילות‬ ‫שימורים‪ ,‬וכו׳‪.‬‬ ‫בחלק קטן מן החדרים הללו ביליתי חודשים אחדים‪ ,‬שנים אחדות; ברובם ביליתי רק ימים‬ ‫אחדים או שעות אחדות; יהיה זה אולי יהיר מצידי לטעון שאני מסוגל לזכור כל אחד מהם‪:‬‬ ‫מה היתה הדוגמא על הטפט בחדר ההוא שבבית־המלון ליון ד׳זד‪ ,‬בסן־שלי־ד׳אפשה (השם —‬ ‫המפתיע הרבה יותר בהגייה מאשר בכתב — של בירת המחוז בקנטון לוזר נחרט בזיכרוני מאז‬ ‫כתה י׳ מסיבות שאינן ברורות לי‪ ,‬ודרשתי בכל תוקף שנתארח שם)? אבל אני מצפה כמובן‪,‬‬ ‫לגילויים הגדולים ביותר מזיכרונות החדרים הארעיים הללו‪ ,‬השבים ועולים‪.‬‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪45‬‬

‫‪.2‬‬ ‫בעיה קטנה‬ ‫כאשר בחדר נתון‪ ,‬מחליפים את מיקום המיטה‪ ,‬האם אפשר לומר שמחליפים חדר‪ ,‬או‬ ‫מה? (ר׳ טופו־אנליזה)‬ ‫‪.3‬‬ ‫לגור בחדר‪ ,‬מה פירוש הדבר? לגור במקום‪ ,‬האם פירושו להשתלט עליו? מה פירוש‬ ‫להשתלט על מקום? ממתי מקום נעשה שלנו באמת? משהשרינו בו את שלושת זוגות הגרביים‬ ‫שלנו בקערת פלסטיק ורודה? משחיממנו לנו ספגטי על גזייה? משהשתמשנו בכל הקולבים‬ ‫השונים התלויים בארון? משהצמדנו על הקיר גלויה ישנה‪ ,‬שמוצג בה חזונה של אורסולה‬ ‫הקדושה מקרפצ׳ו? משחווינו שם את אימת ההמתנה‪ ,‬או את להט התשוקה‪ ,‬או את עינויי כאבי‬ ‫השיניים? משתלינו על החלונות וילונות לפי טעמנו‪ ,‬והדבקנו טפטים ומירקנו את הרצפות?‬ ‫‪.4‬‬ ‫הרהור קטן שאנן מס' ‪1‬‬ ‫כל בעל חתול יאמר לכם‪ ,‬ובצדק‪ ,‬שהחתולים מיטיבים להתגורר בבתים בצורה יעילה‬ ‫הרבה יותר מבני־אדם‪ .‬גם בחללים המרובעים האיומים ביותר‪ ,‬הם יודעים למצוא את הפינות‬ ‫הנידחות הנוחות‪.‬‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪46‬‬

‫הרהור קטן שאנן מס' ‪2‬‬ ‫הזמן החולף (קורות חיי) מותיר משקעים הנערמים‪:‬‬ ‫תצלומים‪ ,‬ציורים‪ ,‬עטים צבעוניים שהתיבשו כבר מזמן‪ ,‬חולצות‪ ,‬כוסות שאבדו וכוסות‬ ‫שמורות בפיקדון‪ ,‬אריזות של סיגרים‪ ,‬קופסאות‪ ,‬מחקים‪ ,‬גלויות‪ ,‬ספרים‪ ,‬אבק וקישוטים‪ :‬אני‬ ‫מכנה את זה נכסי‪.‬‬ ‫ז'ורז' פרק נולד ב‪ 1936-‬בפריז למהגרים יהודים מפולין‪ .‬אביו‪ ,‬שהתנדב לצבא הצרפתי‪ ,‬נהרג ב‪ .1940-‬אמו מצאה את מותה‬ ‫באושוויץ ב‪ .1943-‬מאז הדברים‪ ,‬ספרו הראשון (‪ ,)1965‬פרסם פרק רומנים‪ ,‬ספרי הגות‪ ,‬מחזות ותסכיתי רדיו‪ .‬הוא היה חבר בקבוצה‬ ‫הספרותית ‪ OuLiPo‬והתפרנס בין השאר מכתיבת תשבצים‪ .‬הרומן החשוב ביותר שלו‪ ,‬החיים הוראות שימוש (‪ )1978‬שאותו כתב‬ ‫במשך ‪ 9‬שנים‪ ,‬זיכה אותו בפרס מדיסיס‪ ,‬ונמנה עם הרומנים הגדולים של המאה העשרים‪ .‬למרות האתגרים שהוא מציב למתרגמיו‪,‬‬ ‫הפך הרומן ליצירה המתורגמת ביותר מהשפה הצרפתית‪ .‬מאז מותו ב‪ ,1982-‬העניין בז'ורז' פרק וביצירתו רק הולך וגדל‪ .‬פרק נחשב‬ ‫כיום לא רק לאחד הסופרים הצרפתים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים‪ ,‬אלא גם לאחד מגדולי הסופרים‬ ‫היהודים של זמננו‪ .‬בשנת ‪ ,1984‬כמחווה לסופר‪ ,‬הוענק לכוכב הלכת הקטן מס' ‪ 2817‬השם \"פרק\"‪.‬‬ ‫צילום‪ :‬עילאי ביטן‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪47‬‬

‫\"אדם בונה‬ ‫עמוס עוז‬ ‫את ביתו ואת חצרו‬ ‫על פי תבנית אישיותו…‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪48‬‬

‫או שאדם בונה‬ ‫את ביתו ואת חצרו‬ ‫על פי דמות חלומותיו‬ ‫ומשאות נפשו\"‬ ‫גיליון ‪ .01‬בית ‪49‬‬

‫הבית‬ ‫יהושע צפריר‬ ‫צילום‪ :‬ודים בקר‬ ‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪50‬‬