פסחלוצי - חגיגות העשור

‫פסחלוצי‬ ‫חגיגות העשור‬

‫תודות‬ ‫המדרשה באורנים‬ ‫קישור‬ ‫החלוץ ‪ -‬להגשמה משותפת‬ ‫קישור‬ ‫התנועה הבוגרת של החלוץ‬ ‫קישור‬ ‫עריכת תוכן‪:‬‬ ‫עמרי גלעד‬ ‫נעמי עיואן‪-‬קרן‬ ‫עריכה לשונית ועימוד‪:‬‬ ‫אוֹרִי דרור‬ ‫איורים ועריכה גרפית‪:‬‬ ‫ענבר בהט‬ ‫עריכה גרפית‪:‬‬ ‫ישי ניצן‬

‫הקדמה‬ ‫חג חירות שמח לקהל הקוראים והקוראות החלוצי‪.‬‬ ‫לכבוד חגיגות פסחלוצי העשירי‪,‬‬ ‫אנו גאים ומתרגשות להציג בפניכם את \"ההגדה של כל ההגדות\" – הגדת‪-‬על מיוחדת‬ ‫שאוגדת בתוכה את מיטב הקטעים שנכתבו או הוקראו במהלך הסדרים החלוציים שערכנו‬ ‫לאורך השנים‪.‬‬ ‫הקובץ מסודר לפי המפתח הבא‪:‬‬ ‫‪ .1‬אוסף דברי פתיחה ו\"כניסה לאווירת החג\"‬ ‫‪ .2‬כוס ראשונה )עמ' ‪(9-13‬‬ ‫‪ .3‬כוס שנייה )עמ' ‪(14-20‬‬ ‫‪ .4‬כוס שלישית )עמ' ‪(21-25‬‬ ‫‪ .5‬כוס רביעית )עמ' ‪(26-30‬‬ ‫‪ .6‬כוס מרים )עמ׳ ‪(31‬‬ ‫‪ .7‬חסל סדר פסח )עמ׳ ‪(32‬‬ ‫‪ .6‬דברי סיום והתעלות הרוח )עמ' ‪(33-34‬‬ ‫היסוד המארגן שהוביל אותנו בעת קיבוץ הטקסטים והשירים‪ ,‬היה להביא כמה שיותר מהם‪,‬‬ ‫אך גם למקם אותם בסדר תוכני הגיוני‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬תוכלו למצוא תחת הכותרת של כל כוס נושא מרכזי אחד‪ ,‬וכן קטעים הקשורים אליו ו‪/‬או‬ ‫אל הסדר הכרונולוגי של ההגדה המסורתית‪-‬קיבוצית‪.‬‬ ‫עוד תוכלו למצוא קטעים שנכתבו במיוחד על‪-‬ידי חברי עבר והווה בתנועה‪ ,‬וכן את הקטעים‬ ‫הפופולריים שהופיעו במספר סדרים רב יותר‪.‬‬ ‫חשוב לציין‪ ,‬כי חלוצים שונים עם מחשבות שונות הובילו לסדרים שונים‪ ,‬ולכן יכולה לעלות‬ ‫במהלך הקריאה תחושת אקלקטיות‪ ,‬בשל ההתכתבות המרובה עם ההגדה המסורתית‪ ,‬לצד‬ ‫שירים לא מוכרים ועצירה לאכול באמצע הסדר‪ .‬אך‪ ,‬כוחנו באנרכיותנו ואנו מברכות על‬ ‫היצירתיות ועל הגיוון שהביאו את מעצבי הסדרים לעצבם כראות עיניהם‪.‬‬ ‫אנו ממליצים כי לצד העלעול הנוסטלגי בהגדה‪,‬‬ ‫תבחרו לכן את החלקים שאהבתן יותר מהפתיחה‪ ,‬מכל אחת מהכוסות ומהסיום‪ ,‬ותיצרו לכן‬ ‫את סדר \"פסחלוצי\" האולטימטיבי שלכן!‬ ‫בברכת \"בשנה הבאה במדינת רווחה\" )ובלי מגיפה(‪,‬‬ ‫נעמי עיואן‪-‬קרן ועמרי גלעד ‪,‬בשם צוות החג‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫מתי נולד \"פסחלוצי\"?‬ ‫לא יצאנו לשנות פני עולם‪ ,‬רק רצינו לציין חג אדם‪-‬עם‪-‬אדם‪ .‬הרעיון נולד כאשר זיק פסח‬ ‫חלוצי ואלטרנטיבי נדלק בלבבות קים גל )אז מדריכה( ואלון אבירם )בוגר טרי וסורר( לפני‬ ‫תשע שנים‪ ,‬אי‪-‬שם בנצרת‪-‬עילית )היום \"נוף הגליל\"(‪.‬‬ ‫מתוך הבנה של גודל המאורע‪ ,‬הצטרפנו עם הזמן גם אנחנו שנינו‪ .‬הרעיון היה פשוט אך ענה‬ ‫על צורך אמיתי – לחגוג סדר שונה מהסדרים המסורתיים והמשפחתיים של פסח א'‪ ,‬ולמלא‬ ‫)בעבור עצמנו‪ ,‬בעיקר( את פסח ב' בכל הטוב שהכתיבה הציונית והסוציאליסטית יודעת‬ ‫להעניק‪ .‬לשם‪-‬כך התכנסנו ויצרנו הגדה בלתי‪-‬מתפשרת השואבת משלל המקורות השורשיים‬ ‫שלנו – שירי אביב מההגדה הקיבוצית מצאו את מקומם לצד קלאסיקות מן ההגדה‬ ‫המסורתית‪ ,‬כתיבה אדומה ובועטת לצד התרפקות נוגה ויהודית‪ ,‬ואפילו שיר אחד מסרט‬ ‫ילדים מוכר ואהוב )הקשור לפסח כמובן(‪.‬‬ ‫שאפנו להגדיל את השלם על סך חלקיו‪ .‬מתוך ההכרה בכך שההגדה לבדה איננה מספיקה‪,‬‬ ‫ויש צורך במפגש אנושי‪ ,‬נפגשנו וקיימנו \"סדר\" משלנו שהתחיל בנצרת‪-‬עילית‪ ,‬משם הדרים‬ ‫לחיפה ולבסוף התקבע בגבעת‪-‬ברנר‪.‬‬ ‫\"הטיפשות של האנשים נובעת מכך שיש להם תשובה להכול‪ ,‬החוכמה של הסיפור נובעת‬ ‫מכך שיש לו שאלה להכול\" מלמד אותנו מילן קונדרה‪ ,‬שמתעקש להשיג את העולם כשאלה‪.‬‬ ‫לפני כמעט עשור שאלנו את עצמנו מה הסיפור שהיינו רוצים לספר בפסח‪ ,‬ומשם התגלגלנו‬ ‫לסיפור רחב‪ ,‬אליו התווספו שותפים רבים וטובים המעוניינים לשאול יחד‪ .‬בכל שנה ושנה‬ ‫אנחנו משתדלים למצוא תשובה הנכונה לנו באותה העת‪ ,‬ובכל שנה ושנה אנו שואלים יחד‬ ‫שוב‪ .‬משם שאוב כוחנו המתמיד‪.‬‬ ‫\"נראה לי שהיום בכל העולם אנשים מעדיפים לשפוט יותר מאשר להבין‪ ,‬מעדיפים לענות‬ ‫יותר מאשר לשאול\"‪ ,‬מי ייתן ונמשיך לשאול ולענות במשותף בכל פסח מחדש‪ ,‬וגם כשנדמה‬ ‫שהמפגש האנושי מוגבל‪ ,‬נמצא לו דרכים יצירתיות להתקיים‪ .‬חג חירות שמח!‬ ‫ישי ניצן ועמרי גלעד‪ ,‬קבוצת נחשון‬ ‫פסח ‪2020‬‬

‫\"רגע לפני הגדה\"‬ ‫פתיחה‪ ,‬התכנסות‬ ‫והתכווננות‬

‫פתיחה‪ ,‬התכנסות והתכווננות ‪6‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(3‬‬ ‫ערב טוב חברים‪,‬‬ ‫לפני כחודש‪ ,‬חברה פתחה בדיון בפייסבוק סביב השאלה \"מהו אדם טוב?\"‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬שאלה פשוטה ‪ -‬הרי כולנו )כך אני מקווה( שואפים ומשתדלים להיות כאלה‬ ‫בעצמנו‪ .‬אך כשניסיתי לנסח לעצמי תשובה גיליתי שאני מתקשה למצוא הגדרה שתספק‬ ‫אותי בעניין‪ .‬מאז אני הופך בשאלה הזו‪.‬‬ ‫תשובה מן המוכן עוד אין לי‪ ,‬אך בניסיון לחשוב על אחת‪ ,‬עלה בדעתי שכנראה לא תתכן‬ ‫בחירה בטוב ללא חירות‪ .‬ואם אדייק את האמירה‪ :‬נראה שהאדם הוא חופשי רק בבחירתו‬ ‫בטוב‪.‬‬ ‫וכמו שהזמן אצל לוינס אינו זורם בצורה ליניארית אלא מורכב מהרגעים בהם אתה נפגש‬ ‫עם האחר ‪ -‬כך גם הטוב אינו פרי החלטה יחידה‪ ,‬אלא מותווה בדרך אותה האדם עובר‪,‬‬ ‫ובצמתים בהם הוא נדרש לבחירה‪ ,‬ובטיב המעשה‪.‬‬ ‫וגם כאן‪ ,‬אני מאמין‪ ,‬כמו אצל לוינס‪ ,‬ניצב האחר‪ ,‬ויכולתנו להביט בעיניו ולהרגיש את כאבו‬ ‫שזור הדוק ביכולתנו לעשות טוב בעולם הזה‪.‬‬ ‫פסח הוא חג של זיכרון‪ ,‬זכר השעבוד וזכר ניתוץ הכבלים‪ .‬איך זוכרים? דרך סיפור‪.‬‬ ‫הסיפור של פסח דורש מאתנו תשובות‪ :‬האם אנחנו‪ ,‬כיחידים וכחברה‪ ,‬חיים ללא \"רסיסי‬ ‫מצרים\" הטבועים בנו עמוק עד שלא נרגיש בהם? שהפנמנו אותם עד שהם נדמים כחלק‬ ‫מאישיותנו ומההגדרה שלנו כאנשים? האם החברה שלנו חפה משעבוד?‬ ‫האם נוכל לענות על השאלה הזו תשובה שאנו שלמים איתה?‬ ‫ואם נעבור מהאישי אל הכללי‪ ,‬אני סבור שתנועה חפצת‪-‬חיים‪ ,‬צריכה לשמש לא רק כמוקד‬ ‫השתייכות רעיוני וחברתי‪ ,‬אלא גם כמקור יוצר ומעצב של תרבות‪ ,‬מסורות ואורחות‪-‬חיים‪,‬‬ ‫הנבנים לפי מידתם של החברים בה‪ ,‬ובהתאם לאמונותיהם‪ ,‬רצונם וחלומותיהם‪.‬‬ ‫אני שמח מאוד שבאתם היום )גילוי נאות‪ :‬הכתוב נכתב כמובן שבוע מראש‪ ,‬אבל אני לא‬ ‫מרגיש שאני מבלף‪ .(...‬כולכם כאן ‪ -‬דיינו!‬ ‫אני חושב שיש חירות בערב הזה‪ ,‬ביחד שבו ובבחירה שלנו לקיים אותו כאן‪.‬‬ ‫אז לחיינו‪ ,‬לחיי המהפכה שקורית ברגעים אלה ובשכמותם‪ ,‬ולרגעים נוספים שוודאי עוד‬ ‫יבואו‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫אלון )אבירם( בשם צוות הסדר‬ ‫אבל‪ ,‬פסח גם מזכיר לנו שלא פשוט בכלל‬ ‫\"דור מח ֵדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה‬ ‫)פסחלוצי ‪(4‬‬ ‫להיות דור שכזה‪ ,‬ממש כמו עם ישראל‬ ‫את ירושת הדורות‪ .‬הוא בוחן ובודק‪ ,‬מרחיק‬ ‫שבוחר ברגע הזה בחירה משמעותית ‪-‬‬ ‫ומקרב‪ .‬ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף‬ ‫הבחירה להתחייב לרעיון גדול ממנו‪ ,‬עם‬ ‫עליה‪ ,‬ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות‪ ,‬חושף‬ ‫נגזרות לחיי היומיום שהוא אפילו עוד לא‬ ‫נשכחות‪ ,‬ממרק אותן מחלודתן‪ ,‬מחזיר לתחייה‬ ‫מסוגל בכלל לראות‪ .‬האם המחויבות לרעיון‬ ‫מסורת קדומה‪ ,‬שיש בה כדי להזין את נפש‬ ‫גדול מחייבת צעדים במציאות היומיומית‪,‬‬ ‫אחרת היא מאבדת משמעות? ואיך הופכים‬ ‫הדור מחדש\" )ברל כצנלסון(‬ ‫רעיונות גדולים כמו שותפות ותנועה‬ ‫ליומיומיים כשכל ההוויה והתודעה מוקדשת‬ ‫פסח מזמין אותנו בכל שנה מחדש לרדת אל‬ ‫לשגרת יומיום שונה לחלוטין? מסורת היא‬ ‫גלי הגרוטאות ולחפש שם משהו להתחבר אליו‪.‬‬ ‫אחד מאותם הרגלים שהופכים רעיון‬ ‫יש שמתחברים למסורת ולהגדה‪ ,‬יש‬ ‫ותודעה למציאות‪ .‬ופסח הינו החג שמקדש‬ ‫שמתחברים לאוכל‪ ,‬יש שמתחברים‬ ‫את המסורת‪ ,‬את הרצון לשמר את העבר‬ ‫למשפחתיות ולמפגש סביב השולחן ויש‬ ‫שמתחברים לשירים ולמשחק \"חפש את‬ ‫הנשכח למען עתיד משותף‪.‬‬ ‫המטמון\" המשפחתי )וזה תלוי בעיקר בגילו של‬ ‫אני מקווה שנמשיך יחד‪ ,‬לעוד הרבה‬ ‫המשתתף(‪.‬‬ ‫מפגשים של מסורת וחידוש‪ ,‬שימור ושיפור‪.‬‬ ‫ואנחנו‪ ,‬בחיפושנו אחר אותם חיבורים‬ ‫ביחד‪ ,‬עם חברים מסביב לשולחן‪ ,‬נוכל‬ ‫ישנים‪-‬מחודשים למסורת היהודית‪ ,‬נדרשים‬ ‫בכל שנה לחזור ולחפש‪ .‬לחזור אל הטקסטים‪,‬‬ ‫להרגיש כמו אותו ‪\",‬דור מחדש ויוצר\"‬ ‫אל המקורות הרבים שאנו אוספים בדרך ואל‬ ‫נעה אדן‪ ,‬צוות פסחלוצי‬ ‫הערכים שלנו‪ .‬אנו נדרשים גם לחזור ולחפש‬ ‫את ה\"ביחד\"‪ ,‬המשפחתיות שנבנית‪ ,‬הרצון‬ ‫המשותף להיות \"דור מחדש ויוצר\"‪.‬‬

‫פתיחה‪ ,‬התכנסות והתכווננות ‪7‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫להשיג את העולם כשאלה‪ /‬מילן קונדרה‬ ‫\"הסיפור אינו מצהיר דבר‪ .‬הסיפור רק מחפש ומציב שאלות‪ .‬אני ממציא סיפורים‪ ,‬מעמת אותם אחד‬ ‫מול השני‪ ,‬ובצורה הזאת אני שואל שאלות‪ .‬הטיפשות של האנשים נובעת מכך שיש להם תשובה‬ ‫להכול‪ .‬החוכמה של הסיפור נובעת מכך שיש לו שאלה להכול‪...‬‬ ‫הסופר מלמד את הקורא להשיג את העולם כשאלה‪ .‬יש חוכמה וסבלנות בגישה הזאת‪ .‬בעולם הבנוי‬ ‫על ודאויות מוחלטות‪ ,‬הסיפור מת‪ .‬העולם הטוטליטארי הוא עולם המבוסס על תשובות במקום על‬ ‫שאלות‪ .‬בעולם זה אין לסיפור מקום‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נראה לי שהיום בכל העולם אנשים מעדיפים לשפוט‬ ‫יותר מאשר להבין‪ ,‬מעדיפים לענות יותר מאשר לשאול‪\"...‬‬ ‫קרב יום‬ ‫)פסחלוצי ‪(9 ,2‬‬ ‫ָקרֵב יוֹם ֲא ֶׁשר ה ּוא לֹא יוֹם ו ְלֹא לַי ְלָה‪,‬‬ ‫רָם הוֹדַע ּכִי לְךָ ַהיוֹם ַאף לְךָ ַה ּלַי ְלָה‪,‬‬ ‫ׁשוֹ ְמרִים ַה ְפ ֵקד לְ ִעירְךָ ּכָל ַהיוֹם ו ְכָל ַה ּלַי ְלָה‪,‬‬ ‫ּ ָת ִאיר ּכְאוֹר יוֹם ֶח ְׁש ּכַת לַי ְלָה‪.‬‬ ‫שמחה רבה‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫וכוס גדולה‪ ,‬וכוס גדולה אימי תביא‬ ‫תפרו‪ ,‬תפרו‪ ,‬תפרו לי בגד עם כיסים‪.‬‬ ‫לאליה לאליהו הנביא‪.‬‬ ‫מילאו‪ ,‬מילאו‪ ,‬מילאו כיסי באגוזים‪.‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫שמחה רבה‪ ,‬שמחה רבה‪,‬‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫אביב הגיע‪ ,‬פסח בא!‬ ‫שאול אשאל‪ ,‬שאול אשאל ארבע קושיות‬ ‫שתה אשתה‪ ,‬שתה אשתה ארבע כוסות‪.‬‬

‫פתיחה‪ ,‬התכנסות והתכווננות ‪8‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-5‬‬ ‫סימני הסדר – גרסה אלטרנטיבית‬ ‫)פסחלוצי ‪(7‬‬ ‫קדש‪ :‬כטוב ליבנו ביין נברך על הגפן ועל פריה‪ ,‬על שבתות למנוחה ומועדים לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים‬ ‫לששון ועל יום חג המצות הזה זמן חירותנו‪ .‬נברך על השולחן העמוס בפרי מתוק‪ ,‬ועל היחד כגפן‬ ‫ענבים‪ ,‬ועל שהגענו לזמן הזה‬ ‫ורחץ )נתיז מעט מים לסמל טהרה(‪ :‬משבירכנו וטיהרנו נתחיל יום חדש ונתחיל לספר בסיפור היציאה‬ ‫מעבדות במצרים ובעולם כולו לחירות בארץ ישראל ומחירות בארץ ישראל לאחריות בעולם כולו‪.‬‬ ‫כרפס‪ :‬אוכלים מעט ירק שמצוי על השולחן – על שום מה? על שום שהיינו עבדים ונרדפים ורעבים‬ ‫ולא היה מזון בפינו‪ .‬ואילו כעת‪ ,‬יש בידינו שפע רב ועל שולחננו מזון לעייפה‪ ,‬וכי רק השבע פותח את‬ ‫ארוחתו במתאבן ויכול לחכות‪ .‬למען נדע וידעו בנינו ובנותינו‪ :‬גם את השפע יש לחלק למנות קטנות‪.‬‬ ‫יחץ )בציעת מצה לשתים והצפנת החצי הגדול לאפיקומן(‬ ‫מגיד‪ :‬אנו מזמינים ומזמינות את כל הרעב למזון ולשלום ולאחווה בארץ‪ ,‬וכל הצריכה חברה ומהות לחג‬ ‫החירות‪ ,‬שיבואו וישבו עמנו ויאכלו ויקיימו מצוות הסיפור – לשנה הבאה בני חורין במדינת רווחה!‬ ‫קדש ורחץ‬ ‫כרפס יחץ‬ ‫מגיד רחצה‬ ‫מוציא מצה‬ ‫מרור כורך‬ ‫שולחן עורך‬ ‫צפון ברך‬ ‫הלל נרצה‬ ‫סי‬ ‫מיהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬האדם החופשי?‬ ‫האדם היוצר אשר אינו נסחף בזרם ההכרח‪ ,‬אשר אינו כבול בשלשלאות התהליכים‪ ,‬אשר אינו‬ ‫משועבד לנסיבות‪.‬‬ ‫אנו בני חורין ברגעים יקרי מציאות‪.‬‬ ‫רוב הזמן אנו מונעים מכוחו של תהליך‪ ,‬אנו נכנעים לתכונות אופי שירשנו לעצמת השפעתן של‬ ‫נסיבות חיצוניות‪.‬‬ ‫החירות אינה מצב מתמיד של האדם‪ ...‬כולנו ניחנו בפוטנציאל לחירות‪.‬‬ ‫אך למעשה‪ ,‬אנו פועלים מתוך חירות רק ברגעים נדירים של יצירתיות‪.‬‬

‫כוס ראשונה‬ ‫חירות ושחרור אדם‬

‫חירות ושחרור האדם ‪10‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫ּבָר ּוךְ ַא ּ ָתה ה' ֱאל ֵהינ ּו ֶמלֶךְ ָהעולָם ּבורֵא ּ ְפרִי ַה ּגָ ֶפן‪:‬‬ ‫ּבָר ּוךְ ַא ּ ָתה ה' ֱאל ֵהינ ּו ֶמלֶךְ ָהעולָם ֲא ֶׁשר ּבָ ַחר ּבָנ ּו ִמ ּכָל ָעם ו ְרו ְמ ָמנ ּו ִמ ּכָל לָ ׁשון ו ְ ִק ּדְ ָׁשנ ּוקדש‬ ‫ּבְ ִמ ְצו ָתיו‪ .‬ו ַ ּ ִת ּ ֶתן לָנ ּו ה' ֱאל ֵהינ ּו ּבְ ַאהֲבָה מועֲדִים לְש ְמ ָחה ַח ּגִים ּוזְ ַמ ּנִים לְששון ֶאת יום ַחג ַה ּ ַמ ּצות ַה ּזֶה זְ ַמן‬ ‫ֵחר ּו ֵתנ ּו‪ִ :‬מ ְקרָא קדֶ ׁש זֵכֶר לִי ִצי ַאת ִמ ְצרָי ִם‪ּ .‬כִי בָנ ּו בָ ַחרְ ּ ָת ו ְאו ָתנ ּו ִק ּדַ ְׁש ּ ָת ִמ ּכָל ָה ַע ּ ִמים‪ּ .‬ומועֲדֵי ָקדְ ֶׁשךָ‬ ‫ּבְש ְמ ָחה ּובְששון ִהנְ ַחלְ ּ ָתנ ּו‪ּ :‬בָר ּוךְ ַא ּ ָתה ה' ְמ ַק ּדֵ ׁש י ִשרָ ֵאל ו ְ ַה ּזְ ַמ ּנִים‪:‬‬ ‫ּבָר ּוךְ ַא ּ ָתה י ְי ָ ֱאלֹ ֵהינ ּו ֶמלֶךְ ָהעוֹלָם‪ֶׁ ,‬ש ֶהחֱי ָנ ּו ו ְ ִק ּי ְ ָמנ ּו ו ְ ִה ּגִי ָענ ּו לַ ּזְ ַמן ַהזֶה‪.‬‬ ‫הידעת?‬ ‫הכוס הראשונה הייתה על תקן \"מגיד\" בפסחלוצי ‪) 1-6‬כלומר‪ ,‬ללא נושא(‬ ‫והתקבעה כ\"שחרור האדם\" בפסחלוצי ‪.7-8‬‬ ‫בפסחלוצי התשיעי הוקדשה לנושא הרפואה בצל הקורונה‬ ‫אחריות וחופש‪ /‬אלישע שפירא‬ ‫ברכת החירות‪ /‬עדי מונק‬ ‫)אחריות וחופש‪:‬‬ ‫)כפר הסטודנטים ב\"ש‪ ,‬מדריכה בש\"ש(‬ ‫פסחלוצי ‪(9 ,7 ,1-2‬‬ ‫אדם הנו בן חורין ככל שהוא מסיר מעל עצמו‬ ‫אאחל כי החירות האמיתית תינתן לנו כשנוכל‬ ‫מגבלות חיצוניות‪ .‬אדם הוא חופשי כאשר הוא‬ ‫באמת להכילה ולקיימה‪ .‬שהלב והנפש והראש‪,‬‬ ‫בשלים ומוכנים יהיו להתמודד עם גודל האחריות‬ ‫קובע את מטרותיו ויחד איתן את מגבלותיו‪.‬‬ ‫המוטלת על האדם החופשי‪ ,‬לשמור ולהגן בחירוף‬ ‫חופש אינו מצב בו אין מגבלות‪ .‬חופש הוא מצב‬ ‫נפש על חירות זולתו וכי כל עוד זו אינה‬ ‫בו אתה קובע את מגבלותיך‪ .‬המגבלות שאתה‬ ‫מתממשת‪ ,‬אין האדם החופשי חופשי כלל‪ .‬אאחל‬ ‫מטיל על עצמך נובעות מבחירתך ומהאחריות‬ ‫לשחרור וחירות משותפת‪ ,‬מכבלי הדיכוי‬ ‫והגזענות‪ ,‬העוולות וההכחשה‪ .‬שנהיה ראויים‬ ‫לבחירה‪.‬‬ ‫לחירות שכזו ושכשתבוא‪ ,‬שנדע לחבקה ולאמצה‬ ‫עם ישראל‪ ,‬כאשר יצא ממצרים‪ ,‬כאשר הסיר את‬ ‫כבלי העבדות‪ ,‬היה לעם בן חורין‪ .‬עם ישראל‪,‬‬ ‫אל ליבנו ואל חיינו‪ ,‬במחשבה ובמעשה‪.‬‬ ‫במעמד הר סיני‪ ,‬כאשר בחר בין עגל הזהב לבין‬ ‫תורת משה על כל ציווייה ואיסוריה‪ ,‬היה לעם‬ ‫חג חירות שמח לכולם‪,‬‬ ‫שנזכה לבריאות ולשלווה בקרוב‪.‬‬ ‫חופשי‪.‬‬ ‫האחריות‪ ,‬לא רק שאינה מנוגדת לחופש‪ ,‬היא‬ ‫להרמת הכוס‪:‬‬ ‫\"יהי רצון שנזכה להיות חופשיים‪ ,‬בוחרים את‬ ‫מהותו של החופש‪.‬‬ ‫דרכנו בעולם כאינדיווידואלים וכציבור‪,‬‬ ‫אמן כן יהי רצון\"‪.‬‬ ‫\"חירות\" מתוך יין ולחם ‪ /‬איניאציו סילונה‬ ‫החירות איננה דבר שאפשר לקבלו כמתנה‪ ,‬אדם יכול לחיות בארץ שרודנות שולטת בה‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫להיות חופשי ‪ -‬בתנאי פשוט זה‪ ,‬שהוא לוחם נגד הרודנות‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬שחושב בעזרת ראשו שלו וששומר את לבו משחיתות‪ ,‬הוא אדם חופשי‪ .‬האדם‪ ,‬שנאבק למען‬ ‫הדבר שהוא חושב אותו צודק‪ ,‬הוא אדם חופשי‪.‬‬ ‫בניגוד לכך‪ ,‬אדם יכול לחיות בארץ הדמוקרטית ביותר עלי אדמות‪ ,‬אך אם הוא עצל‪ ,‬אטום ושתדלן‬ ‫בתוככי לבו‪ ,‬אין הוא חופשי; למרות היעדרותו של כל אילוץ אלים אותו אדם איננו אלא עבד‪.‬‬ ‫בכך נעוצה הרעה‪ :‬אסור לנו להתחנן למישהו אחר ולבקש ממנו שיעניק לנו חירות‪ .‬את החירות שלנו‬ ‫אנו חייבים ליטול במו ידינו‪ ,‬כל אחד ‪ -‬את המנה שהוא מסוגל ליטול‪.‬‬

‫חירות ושחרור האדם ‪11‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫מסע החירות ומסע האחריות‪ /‬אבי שגיא וידידיה שטרן‬ ‫ומהימים ההם לזמן הזה‪ :‬הדור שלנו‪ ,‬דווקא משום שהוא נהנה מחירות שלילית מרשימה שלא‬ ‫התקיימה משך אלפיים שנות גלות‪ ,‬חייב לעצמו דין וחשבון באשר לעמידתו באתגר החירות החיובית‪.‬‬ ‫הצלחתנו ביצירת חירות פוליטית ‪ -‬מדינת ישראל ‪ -‬ובביצורה‪ ,‬אינה מבטיחה לנו חירות פנימית‪-‬חיובית‪:‬‬ ‫אם ערכי החברה היהודית בישראל אינם מבוססים על ההכרה העמוקה בקשר שבין חירות לאחריות‪ ,‬או‬ ‫אז נותרנו חברת עבדים במובנה העמוק‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫דורנו ניצב מחדש על גדות ים סוף‪ .‬בניגוד לדור מצרים לא סמכנו על הנס ולא החרשנו‪ .‬דורות של‬ ‫לוחמים וחלוצים שרו‪\" :‬נס לא קרה לנו‪ ,‬פח שמן לא מצאנו\"‪ .‬שילמנו דמי התנסות יקרים והצלחנו ‪ -‬הים‬ ‫נקרע וקמה המדינה היהודית הריבונית‪ .‬ואולם‪ ,‬שחרורנו הפיסי‪ ,‬ממש כמו יציאת מצרים‪ ,‬הוא רק תחנת‬ ‫המוצא בדרך ארוכה‪ .‬המסע אל החירות הפנימית טרם תם‪ ,‬הוא בקושי החל‪ .‬פרוס לפנינו מדבר גדול‪,‬‬ ‫ולאחריו \"ילידי ענק\" מאיימים‪ .‬משכו של המסע אל השחרור מעבדות ‪ -‬רכישת החירות השלילית ‪ -‬היה‬ ‫קצוב‪ :‬אלפיים שנה; לעומתו‪ ,‬המסע אל החירות החיובית לעולם לא ייתם‪.‬‬ ‫ָהא לַ ְח ָמא ַענ ְי ָא‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-5‬‬ ‫זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים‪.‬‬ ‫כל הרעב יבוא ויאכל‪,‬‬ ‫כל הצריך יבוא ויפסח‪.‬‬ ‫השנה כאן‪ ,‬לשנה הבאה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫השנה עבדים‪ ,‬לשנה הבאה בני חורין!‬ ‫עבדים היינו‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-5‬‬ ‫עֲבָדִים ָהי ִינ ּו‪ָ ,‬הי ִינ ּו‪,‬‬ ‫ַע ּ ָתה ּבְנֵי חוֹרִין‪ּ ,‬בְנֵי חוֹרִין‪.‬‬ ‫עֲבָדִים ָהי ִינ ּו‪,‬‬ ‫ַע ּ ָתה‪ַ ,‬ע ּ ָתה ּבְנֵי חוֹרִין‪,‬‬ ‫ּבְנֵי חוֹרִין‪.‬‬ ‫איתי להב )רבין מחזור י\"ג‪ ,‬שנה ב' ב'(‬ ‫)פסחלוצי ‪(1‬‬ ‫מסופר בספר שמות‪ ,‬על משה רבנו‪ ,‬שה' נתגלה לפניו בסנה הבוער‪ .‬ה' מטיל על משה מגה משימה ‪-‬‬ ‫לשחרר את בני ישראל המשועבדים ממצרים‪ .‬ומשה‪ ,‬קטן האמונה האהוב עלינו אומר \" ִמי ָאנֹכִי כִי ֵאלֵךְ‬ ‫ֶאל ַפרְעֹה ו ְכִי אוֹ ְִציא ֶאת בְנֵי י ִ ְש ּרָ ֵאל ִמ ִמ ְְצ ּרָי ִם\"‪.‬‬ ‫אולם מרוב חוסר בטחון עצמי‪ ,‬שוכח משה כי כבר הראה כוח גדול בעבר‪\" :‬ו ַי ְ ִהי בַ ּי ָ ִמים ּ ָה ֵהם‪ ,‬ו ַי ִגְדַל מֹ ֶשה‬ ‫ו ַי ֵ ְֵצא ֶאל‪ֶ -‬א ּ ָחיו‪ ,‬ו ַי ַרְא‪ ,‬בְ ִסבְלָם ו ַי ַרְא ִאיש ִמ ְְצרִי‪ַ ,‬מכֶה ִאיש‪ִ -‬עבְרִי ֵמ ֶא ּ ָחיו‪ ...‬ו ַי ַך‪ֶ ,‬את ‪ַ ָ -‬ה ִמ ְְצרִי‪ ,‬ו ַי ִ ְט ְמנֵה ּו‪ ,‬בַחוֹל\"‪..‬‬ ‫משה גדל כל חייו כנסיך‪ ,‬ויכול היה להישאר כזה למשך שארית חייו‪ ,‬אבל הוא בחר לצאת מאדישות‬ ‫לזולת ולעבור לרגישות לזולת‪ .‬אז כשתראו אי צדק שנעשה לחברכם‪ ,‬גם אם לא הקרוב‪ ,‬אל תעמדו‬ ‫מנגד‪ .‬ולאחר שפעלתם לטובתו‪ ,‬דעו כי יש לכם את אותו כוח כשל משה‪ ,‬לשחרר עם שלם‪.‬‬

‫‪12‬‬ ‫חירות ושחרור האדם‬ ‫התוף מכה ַהלְמוֹת העצב‬ ‫שירת עבדים‪ /‬קרולינה‬ ‫עבדים‪ /‬ברי סחרוף‬ ‫)שירת עבדים‪:‬‬ ‫אבק ּבַ ּ ָפנִים‬ ‫שנים בתוך עבדות מוכרת‬ ‫פסחלוצי ‪(6-8‬‬ ‫על נהר אספירין ישבנו‬ ‫שורות שורות הולכים בקצב‬ ‫עוד יום ועוד יום‬ ‫במקומות המוכרים‬ ‫)מצרים‪:‬‬ ‫שירת עבדים‬ ‫המציאות המשקרת‬ ‫פסחלוצי ‪(6-9‬‬ ‫לא שומעים לא רואים‬ ‫וגם החול שמסביבנו‬ ‫השכיחה חלום‬ ‫כאילו אנחנו אוויר‬ ‫בסוף הוא נודד‬ ‫בנינו בית לא שלנו‬ ‫עוד מעט יגמר הסרט‬ ‫וכשהרוח בו נכנסת‬ ‫מזבח כאב‬ ‫בקרוב המציאות‬ ‫לחופש הוא עד‬ ‫מקדש לְאל שלא ידענו‬ ‫התמונה מטושטשת‬ ‫לו רק תתן בנו את הכוח‬ ‫רחוק מהלב‬ ‫והצליל לא ברור‬ ‫לחתוך את ַה ּכְבָלִים‬ ‫ארץ חדשה מבין ַה ּ ְמ ָצרִים‬ ‫אחרי המדבר‪ ,‬הים‪ֶ ,‬ההרים‬ ‫כי כולנו עבדים אפילו‬ ‫לפרוץ גבולות גם כשלא נוח‬ ‫שיש לנו כזה כאילו‬ ‫בחוץ ובפנים‬ ‫מצרים‪ /‬איה כורם‬ ‫פותחים פה גדול‬ ‫כשיצאתי ממצרים‬ ‫ומחכים לעונג הבא‬ ‫לו רק נדע מתי לשמוע‬ ‫כמו פעם מזמן‬ ‫זחלתי על גחוני‬ ‫כולנו מכורים של מישהו‬ ‫ארבעים ימים ולילה‬ ‫שמבקש עכשיו תרגישו‬ ‫תפילת העבד שבינינו‬ ‫תפילת האדם‬ ‫לא ידעתי מי אני‬ ‫פותחים פה גדול‬ ‫כשיצאתי ממצרים‬ ‫ומחכים למנה הבאה‬ ‫שם בחרבה הבנתי‬ ‫לא ידעתי עוד לאן‬ ‫בין קירות ים גועשים‬ ‫המדבר הזה יקח אותי‬ ‫חלונות ראווה יפים פה‬ ‫לכל איש ישנה מצרים‬ ‫זה הכל למכירה‬ ‫אף אחד הוא לא חופשי‬ ‫יקח אותי מכאן‬ ‫גם אנחנו תלויים‬ ‫ומאז אני לא עוצמת עין‬ ‫ויצאתי ממצרים‬ ‫עם פתקי החלפה‬ ‫וחציתי את הים‬ ‫הלילות כאן חשוכים‬ ‫אז מה נעשה עם הכעס הזה‬ ‫ואולי גם זאת מצרים‬ ‫ומאז אני לא עוצמת עין‬ ‫ואני נשארתי שם‬ ‫מה יהיה עם הקנאה‬ ‫מהפחד שמצרים‬ ‫כולם רוצים להיות חופשיים‬ ‫ומאז אני לא עוצמת‪...‬‬ ‫היא עדיין בתוכי‪.‬‬ ‫עבדים היינו‪ .‬היינו עבדים‪.‬‬ ‫אבל ממה אלוהים ממה‬ ‫והגדתי בלחש‪,‬‬ ‫עבדים עדיין‪ .‬עדיין עבדים‪.‬‬ ‫וצעקתי אליכם‬ ‫אלוהים הזה שכח אותי‬ ‫והוא לא יציל אתכם‬ ‫והשארתי במצרים‬ ‫את ליבי ואת כבודי‬ ‫ויצאתי ממצרים‬ ‫אז לגמרי לבדי‬

‫חירות ושחרור האדם ‪13‬‬ ‫יציאת מצרים‪ /‬אהוד בנאי‬ ‫)פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫יציאת מצרים היא האקט האנטי‪-‬פשיסטי שהביאה התורה לעולם‪.‬‬ ‫האדם הוא לא עבד למלך‪ ,‬לדגל‪ ,‬לעבודה או לכסף‪.‬‬ ‫יש לציית לחוק אבל לא לראות בו אלוה‪ ,‬לא להשתעבד לו‪.‬‬ ‫יציאת מצרים מביאה חזון של עולם מסודר אך ללא גבולות‪ ,‬משוחרר מכבלי זמן ומרחב‪.‬‬ ‫וכל המרבה הרי זה משובח‪.‬‬ ‫בכל דור ודור‪ /‬אור אדם‬ ‫)פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫הקיבוץ העירוני מגוון שבשדרות‬ ‫בכל דור ודור‪ ,‬כשאדם יוצא אל החופש הזה‪ ,‬הוא מגלה מדבר‪.‬‬ ‫הוא מגלה בחופש ריקנות והבל‪.‬‬ ‫והזכרונות על ארץ מצרים שלו‪ ,‬צפים ועולים‪.‬‬ ‫מה טובו הכבלים‪ ,‬המאכלים‪ ,‬המחסה משטפונות ומיובש‪-‬העונות‪.‬‬ ‫בכל דור ודור חייב אדם לבחור‪.‬‬ ‫ורק בעת בחירה מגלה אדם את חרותו‪.‬‬ ‫וכאז‪ ,‬בין כל הררי שממון‪,‬‬ ‫בוחר לו אדם את הר‪-‬סיני שלו‪ ,‬ושם מעצב תורתו‪ ,‬וידבוק בה‪.‬‬ ‫ואני אומר‪,‬‬ ‫בכל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים‪.‬‬ ‫ובכל יום לנתץ מזבחותיו של אמש‪,‬‬ ‫ובכל יום לברוח אל המדבר‪,‬‬ ‫ובכל יום לבנות לו בית ותורה של מחר‪,‬‬ ‫ובבטחה להלך בדרכו‪.‬‬ ‫מתוך \"המשמעות של ליל הסדר\"‪ /‬שמואל הוגו ברגמן‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫אותה יציאת מצרים נעשתה מזמן כבר סמל לכל אדם ואדם מישראל‪ ,‬המגלה לו‪ ,‬שהוא‪ ,‬פלוני אלמוני‪,‬‬ ‫יצא משעבוד לגאולה‪ ,‬מעבדות‪-‬מצרים אל ההתגלות שהוא זכה בה בהר סיני שלו עצמו‪.‬‬ ‫לפי מהותו של הדבר אי אפשר לנסח בנוסחה כללית מה היא אותה העבדות ומה הוא אותו השחרור‬ ‫לאדם היחיד‪ .‬ישנם‪ ,‬אמנם‪ ,‬שעבודים שאנו משועבדים להם כציבור‪ ,‬ועל מיני עבדות אלה מותר לדבר‬ ‫וצריך לדבר בחג השחרור‪ .‬אך אנו מדברים כאן על היחיד ועל שחרורו מאזיקי ברזל של העבדות‪ .‬וכאן‬ ‫חייב כל אחד ואחד להתדיין עם עצמו‪ ,‬לברר לעצמו‪ ,‬מהו ה'מצרים' שלו‪.‬‬

‫כוס שנייה‬ ‫בניין אומה‬

‫בניין אומה ‪15‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1‬‬ ‫רוני יטבת )רבין י\"ג‪ ,‬שנה ב' ב'(‬ ‫\"איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם‬ ‫שבאביב ימיו יכול היה ליצור יצירה כזאת‪ ,‬ולמסור אותה מדוד לדור\" )ברל כצנלסון(‬ ‫היהודי החילוני לא פעם תוהה על קנקנה של \"היצירה הזאת\"‪ ,‬שבבסיסה יצר החירות של העם היהודי‪.‬‬ ‫מהי אותה יצירה הנמסרת מדור לדור? שאלה זו מנקרת אף יותר כאשר מביטים ביהודי הדתי‪ ,‬על מגוון‬ ‫צורותיו‪ ,‬ולמראית עין נדמה כי יצירתו הנמסרת מגובשת ושלמה‪.‬‬ ‫אך יש לחוש בטחון מלא ביצירה הנמסרת שלנו‪ ,‬היהודים החילוניים‪ .‬יצירה זו‪ ,‬המונעת מיצר החירות‪,‬‬ ‫מאפשרת לכל הבוחר לאחוז בה‪ ,‬לתת משמעויות שונות לחלקים ממנה‪.‬‬ ‫וזוהי היהדות החילונית ‪ -‬כל אחד יכול לבחור היכן להכניס משמעות‪ ,‬ומתוך המשמעות הזו לחיות‪.‬‬ ‫הידעת?‬ ‫כוס ה\"חירות\" נדחקה ממקומה ככוס הראשונה של הסדר‬ ‫רק בפסחלוצי התשיעי‪ ,‬עת פינתה את מקומה באופן חד‪-‬פעמי לכוס ה\"רפואה\"‬ ‫מה נשתנה‬ ‫בליל הסדר‪ /‬אהוד בנאי‬ ‫)בליל הסדר‪ :‬פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫)מה נשתנה‪ :‬פסחלוצי ‪(1-6‬‬ ‫מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?‬ ‫ידוע לכל שבליל הסדר נשאלת השאלה‪:‬‬ ‫שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה‬ ‫מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?‬ ‫אבל האם‬ ‫הלילה הזה ‪ -‬כולו מצה!‬ ‫לא צריך לשאול‬ ‫שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות‬ ‫את השאלה הזו‬ ‫בכל לילה ולילה‬ ‫הלילה הזה ‪ -‬כולו מרור!‬ ‫בכל יום ויום?‬ ‫שבכל הלילות‬ ‫שהרי לא יהיה‬ ‫עוד לילה‬ ‫אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת‬ ‫כמו הלילה‬ ‫הלילה הזה ‪ -‬שתי פעמים!‬ ‫שעבר‬ ‫שבכל הלילות‬ ‫ולא יהיה‬ ‫עוד יום‬ ‫אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין‬ ‫כמו היום‬ ‫הלילה הזה ‪ -‬כולנו מסובין!‬ ‫שעבר‬ ‫ולא יהיה‬ ‫עוד רגע‬ ‫כמו הרגע‬ ‫שעבר‬ ‫אדם ששואף לתודעה ערנית צריך‬ ‫לשאול כל הזמן את עצמו ואת סביבתו שאלות‪,‬‬ ‫ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם‪,‬‬ ‫אלא למצוא בכל יום ויום חידושים‪,‬‬ ‫ולגלות איך לשמוח בדברים הפשוטים‪.‬‬

‫בניין אומה ‪16‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(7‬‬ ‫בנין אומה‪ /‬א\"ד גורדון‬ ‫בנין אומה אינו בנין חברה‪ .‬יסודותיו לאין ערוך יותר עמוקים‪.‬‬ ‫אבני היסוד הם לא רק הסדר המתוקן של החיים הכלכליים והצדק המבוקש בהם‪ ,‬כי אם גם כל המידות‬ ‫של החיים העליונים‪ .‬פה הולך ונבנה יסוד לא רק לחיים ציבוריים חדשים‪ ,‬כי אם גם לנפשיות‬ ‫ולמחשבתי ּות לאומיות – ומתוך כך גם אנושיות – חדשות‪.‬‬ ‫לא פחות מהצדק הציבורי חשובה פה‪ ,‬למשל‪ ,‬האחווה הלאומית וגם האנושית הטהורה‪ ,‬האחווה לכל‬ ‫אדם‪ ,‬שאינה כלל האחווה הפרוליטרית מתוך עניינים כלכליים משותפים או מתוך בקשת צדק כלכלי‬ ‫משותפת והעומדת ביסודה על מלחמה‪.‬‬ ‫חשובה הרגשת האחריות לכל חיים ויצירה‪ ,‬חשובה מידת האמת‪ ,‬האמת עד הקצה האחרון ועוד ועוד‪.‬‬ ‫אבל בעיקר חשובה העצמות הלאומית‪ ,‬הטעונה ביטוי מיוחד‪ ,‬עצמי בכל גילויי החיים‪.‬‬ ‫ואין פה לחלק‪ :‬העבודה בספירות העליונות של החיים – בפנים‪ ,‬עם העם‪ ,‬ובספירות התחתונות –‬ ‫הכלכליות והמדיניות – בחוץ‪ ,‬עם הפרולטריון העולמי‪.‬‬ ‫פה הכול מאוחד איחוד אורגני‪ ,‬חיוני‪ .‬הלא זה ההבדל שבינינו לבין בעלי החומר ולבין בעלי הרוח יחד‪,‬‬ ‫שאנחנו גורסים‪ :‬חיים‪ ,‬חומר ורוח כאחד בכל טיפה של פעולה חיונית‪.‬‬ ‫מקורות לא אכזב‪ /‬ברל כצנלסון‬ ‫)פסחלוצי ‪(7‬‬ ‫פסח‪ .‬עם שומר במשך אלפי‪-‬שנים את יום צאתו מבית‪-‬עבדים!‬ ‫דרך כל מחילות השעבוד והאונס והאינקוויזיציה והש ָמד והפרעות ‪ -‬נושאת האומה בליבה את‬ ‫הגעגועים לחופש ומביאה אותם לידי ביטוי עממי אשר לא יפסח על כל נפש בישראל‪ ,‬על כל נפש‬ ‫ענייה ומרודה! מאבות אל בנים‪ ,‬דרך כל הדורות‪ ,‬נמסר דבר יציאת מצרים כזיכרון אישי‪ ,‬אשר איננו‬ ‫מחוויר ואיננו דוהה‪.‬‬ ‫\" ּבְכָל ּדוֹר ו ַ ּדוֹר ַח ּי ָב ָאדָם לִרְאוֹת ֶאת ַע ְצמוֹ ּכְ ִאיל ּו ה ּוא י ָ ַצא ִמ ּ ִמ ְצרַי ִם\"‪.‬‬ ‫אין לך שיא של הכרה היסטורית מרו ָמם מזה‪ ,‬ואין לך התמזגות של יחיד וכלל ‪ -‬ברחבי כדור‪-‬העולם‬ ‫ובעמקי הדורות ‪ -‬גדולה מאשר בצו פדגוגי עתיק זה‪.‬‬ ‫אינני יודע יצירה ספרותית יותר מחונכת לתיעוב העבדות ולאהבת החירות כסיפור השעבוד ויציאת‬ ‫מצרים‪ .‬ואינני יודע שום זיכרון עתיק שכולו מופנה לקראת העתיק‪ ,‬שכולו סמל להווה שלנו ולעתידנו‪,‬‬ ‫כ\"זֵכֶר לִי ִצי ַאת‪ִ -‬מ ְצרַי ִם\"‪.‬‬ ‫איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה‬ ‫מדור לדור‪ .‬וליצירה זו חלק לא קטן בגורלם של כל המורדים וללוחמי החירות ו ְמ ַק ּדְ ֵׁשי שמך‪ ,‬אשר‬ ‫נולדו על ברכי ישראל‪.‬‬

‫בניין אומה ‪17‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫צידוק הציונות‪ /‬עמוס עוז‬ ‫בשאלת צידוק הציונות‪ ,‬אני גוזר על מחשבותיי הפרדה חמורה‪ ,‬אכזרית‪,‬‬ ‫בין מניעיה הפנימיים של שיבת ציון לבין צידוקה כלפי הזולת‪.‬‬ ‫הכיסופים שבכל הדורות הם מניע‪ ,‬אך לא צידוק‪ .‬לא אוכל להשתמש במילים‪\" :‬ארץ מובטחת\"‪\" ,‬גבולות‬ ‫ההבטחה\"‪ ...‬הנני ציוני באשר לגאולת היהודים אבל לא באשר ל\"גאולת האדמה הקדושה\"‪ .‬על פי דרכי‪,‬‬ ‫אנו באנו ארצה כדי להיות אומה בת חורין‪.‬‬ ‫לא באנו כדי \"לשחרר מעול זרים את האדמה הנאנקת והמחוללת\"‪.‬‬ ‫המילה \"שחרור\" מתייחסת לאנשים‪ ,‬לא לעפר ולאבן‪.‬‬ ‫שב אל אדמתי‪ /‬אביהו מדינה‬ ‫)פסחלוצי ‪(8 ,5-6‬‬ ‫כך עליתי ארצה באתי‪,‬‬ ‫את הדרך לא שכחתי‬ ‫שבה הלכתי אני ותמתי‬ ‫עם טפינו ונשינו‬ ‫וצרורות אז בידינו‪,‬‬ ‫מי על אתון ירכב‬ ‫ומי בשתי רגליו‪.‬‬ ‫אני יודע שזו הדרך‪,‬‬ ‫אני ידעתי ‪ -‬הדרך ארוכה‪.‬‬ ‫אנא אלי‪ ,‬האר נא דרכי‪,‬‬ ‫עזרני נא כי שב אני‬ ‫שב אל אדמתי‪.‬‬ ‫ובלילות של נדודינו‬ ‫ירושלים מול עינינו‪,‬‬ ‫בחלומות ראינו רק אותה‪.‬‬ ‫כה יפה ומקודשת‪,‬‬ ‫בלבבנו מרגשת‬ ‫באהבה אלינו היא נקשרת‪.‬‬ ‫דרך חול מדבר עברנו‪,‬‬ ‫לא נלאינו לא עייפנו‬ ‫ואת נפשנו מאוֹשר לא ידענו‪.‬‬ ‫שם באופק מחכה היא‪,‬‬ ‫לא עוד בכי מר ו ַ ּנְ ִהי‬ ‫לנצח עוד תקום היא ו ַ ּ ְת ִחי!‬

‫בניין אומה ‪18‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫כנגד ארבעה בנים דיברה התורה )תלמוד ירושלמי‪ ,‬פסחים י'‪ ,‬ד'(‬ ‫כנגד ארבעה בנים דיברה התורה‪ :‬בן חכם‪ ,‬בן רשע‪ ,‬בן טיפש‪ ,‬בן שאינו יודע לשאול‪.‬‬ ‫בן חכם ‪ -‬מהו אומר? מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אותנו –‬ ‫אף אתה אמור לו בחוזק יד הוציאנו ממצרים מבית עבדים‪.‬‬ ‫בן רשע ‪ -‬מהו אומר? מה העבודה הזאת לכם‪ ,‬מה הטורח שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה?‬ ‫מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה אמור לו ‪ -‬בעבור זה עשה ה' לי‪ .‬לי עשה ‪,‬לאותו האיש לא‬ ‫עשה! אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם‪.‬‬ ‫טיפש ‪ -‬מהו אומר? מה זאת?‬ ‫אף אתה למדו הלכות הפסח‪ ,‬שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪,‬‬ ‫שלא יהא עומד בחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת‪.‬‬ ‫בן שאינו יודע לשאול –את פתח לו תחילה‪.‬‬ ‫ארבעת האחים‪ /‬נעמי שמר‬ ‫כנגד ארבע נשים דיברה תורה‪ /‬אהובה בן אהרון‬ ‫)כנגד ארבע נשים‪:‬‬ ‫פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫ביום בהיר ונהדר‬ ‫אחת חכמה‪ ,‬אחת רשעה‪,‬‬ ‫יצאו מתוך ההגדה‬ ‫אחת תמימה ואחת שאינה יודעת לשאול‪.‬‬ ‫)ארבעת האחים‪:‬‬ ‫חכם ותם רשע גדול‬ ‫פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫וזה שלא ידע לשאול‬ ‫ארבע נשים שהן אחת‪ .‬ארבע נשים שהן אני‪.‬‬ ‫חכמה מה היא אומרת? ורשעה?‬ ‫וכשארבעת האחים‬ ‫יצאו לנוע בדרכים‬ ‫והתמימה מה? וזו שאינה יודעת לשאול?‬ ‫מיד מכל ארבע רוחות‬ ‫פרחים הגיעו וברכות‬ ‫הייתי יכולה לשׂים דברים בפיהן ואיני מוצאת‬ ‫טעם‪ .‬למה אגדיר דבריה של כל אחת מהן בנושא‬ ‫פגש חכם בחכמה‬ ‫אחד‪ ,‬כשעולים קולות ארבעתן בתוכי‪ ,‬כל הזמן‬ ‫אהב התם את התמימה‬ ‫ובכל נושא?!‬ ‫והרשע בתור אישה‬ ‫אדרבא‪ ,‬מוצאת אני טעם במאבק האין‪-‬סופי שלי‬ ‫תפס מרשעת איומה‬ ‫להכיר בקיומן‪ ,‬בזהותן הנפרדת‪ּ ,‬בַמרחב‬ ‫וזה שלא ידע לשאול‬ ‫שמבקשת כל אחת מהן לעצמה‪,‬‬ ‫לקח את היפה מכל‬ ‫ובאותה בת‪-‬קול שלי המחברת בין כולן‪.‬‬ ‫שילב ידו בתוך ידה‬ ‫וחזר איתה להגדה‬ ‫לפיכך‪ ,‬מודה אני לפניך‪ ,‬בכל שנה יותר‪,‬‬ ‫על ריבוי הקולות‪,‬‬ ‫לאן הובילו הדרכים?‬ ‫היכן ארבעת האחים?‬ ‫על יציאה ִמ ּ ֵמצַר לְמרחב שאינו מפחד לשמוע‪.‬‬ ‫בשיר שלנו ידידיי‬ ‫אסור לשאול יותר מדי‬

‫‪19‬‬ ‫בניין אומה‬ ‫)פסחלוצי ‪(2-3‬‬ ‫אבל לא כן האיש הלז האגדי‬ ‫אחד תם‪ /‬נתן אלתרמן‬ ‫אשר נמנה עם בני משפחת ַה ּ ְק ָה ִתי‪.‬‬ ‫צריך היה לראות את זה הגוף התם‬ ‫המין הזה אפס‪ .‬כולנו חכמים‪.‬‬ ‫אך כנראה היה זה לא משל של סתם‪.‬‬ ‫ואת פתחון עיניו‬ ‫בהקרע הים‪...‬‬ ‫כיום אולי קשה בכך להאמין‬ ‫אבל היה אי‪-‬פעם אחד תם‪...‬‬ ‫הוא כנדהם הביט ובעוד גופו בומר‬ ‫רק \"מה זאת?\" הוא אמר ‪-‬‬ ‫מוזר היה איש‪ .‬כל עם יוצאי ִמגושן‬ ‫כי תם מה הוא אומר?‪...‬‬ ‫ראו את האותות והמופתים בעין‪,‬‬ ‫אף עת הרים רקדו מנגד ּכְ ֵאילים‬ ‫ראו את המכות ואת נחש ַהנְחושת‪,‬‬ ‫אומרים שהוא כמעט יצא מן הכלים‪.‬‬ ‫ראו את ההרים שנזלו מים ‪-‬‬ ‫ושני שרי מאת אשר חילקו ציוד‬ ‫בראשונה היו עומדים כנפעמים‬ ‫ספרו שהוא דיבר אפילו ציונות‪...‬‬ ‫ומידם צונחים הסיר והיעה‪...‬‬ ‫אכן‪ ,‬מה נאריך מילים מזן אל זן?‬ ‫אבל חיש‪-‬קל תפסו‪ :‬זה טבע הימים‬ ‫תלוש היה האיש וכמו מחוץ לזמן‪...‬‬ ‫זה סדרם וכך נאה וכך יאה‪.‬‬ ‫אך אילולא ראו עיניו מה שראו‬ ‫אכן מעת צאתם את ארץ רעמסס‬ ‫ואילולא ידע ליבו מה שידע‪,‬‬ ‫התחילו הם תוהים‬ ‫קשה להעלות אפילו בהרהור‬ ‫על יום שאין בו נס‪.‬‬ ‫מה שהיה נשאר מכל ההגדה‪.‬‬ ‫כנגד ארבעה‪ /...‬מעין )בוני( דותן )קהילת רעות‪ ,‬מדריך קבוצה‪ ,‬רכז הנח\"ל(‬ ‫)פסחלוצי ‪(7‬‬ ‫כנגד ארבע בנות ובנים דיברה התנועה‪:‬‬ ‫אחת חלוצה ואחד מתייאש ואחת חברה ואחד שאינו יודע להגשים‪.‬‬ ‫חלוצה ‪ -‬מה היא אומר? \"האם תבוא איתי לשנות פני עולם?\"‬ ‫ואף אתה אמור לה ‪\" -‬הנני מוכן ומזומן‪ .‬הובילי ואלך אחרייך\"‪.‬‬ ‫מתייאש ‪ -‬מה הוא אומר? \"האם יש גם סוף לתלם הארוך?\"‬ ‫ואת אמרי לו‪\" :‬לא חריש השדה הוא מעשנו כי אם חריש חיינו\"‪.‬‬ ‫חברה ‪ -‬מה היא אומרת? \"האם יש משהו בעולם שאוכל לעשות בעבורך?\"‬ ‫ואתה הבט בעיניה‪ ,‬ורק במבט ללא מילים ענה לה‪ :‬הכול ולא כלום‪.‬‬ ‫ושאינו יודע להגשים?‬ ‫ואתה פתח ואמור לו‪\" :‬נעשה ונשמע‪ .‬וחוזר חלילה‪ .‬אך נתחיל במצוות עשה\"‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫בניין אומה‬ ‫ֲארַ ּ ִמי אֹבֵד ָאבִי‪ ,‬ו ַ ּי ֵרֶד ִמ ְצרַי ְ ָמה ו ַ ּי ָגָר ָׁשם ּבִ ְמ ֵתי ְמ ָעט‪ ,‬ו ַי ְ ִהי ָׁשם לְגוֹי ּגָדוֹל‪ָ ,‬עצ ּום ו ָרָב‪.‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(6 ,1-4‬‬ ‫ו ַ ּי ָרֵע ּו אֹ ָתנ ּו ַה ּ ִמ ְצרִים ו ַי ְ ַע ּנ ּונ ּו‪ ,‬ו ַי ִ ּ ְתנ ּו ָעלֵינ ּו עֲבֹדָה ָק ָׁשה‪.‬‬ ‫ו ַ ּנִ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱאלֹ ֵהי ֲאבֹ ֵתינ ּו‪ ,‬ו ַ ּי ִ ְׁש ַמע ה' ֶאת קֹלֵנ ּו‪ ,‬ו ַ ּי ַרְא ֶאת ָענְי ֵנ ּו ו ְ ֶאת עֲ ָמלֵנ ּו ו ְ ֶאת לַחֲ ֵצנ ּו‪.‬‬ ‫ו ַ ּיוֹ ִצ ֵאנ ּו ה' ִמ ִמ ְצרַי ִם ּבְי ָד חֲזָ ָקה ּובִזְרֹ ַע נְט ּוי ָה‪ּ ,‬ובְמֹרָא ּגָדֹל‪ּ ,‬ובְאֹתוֹת ּובְמֹ ְפ ִתים‪.‬‬ ‫ו ַ ּי ָבִ ֵאנ ּו ֶאל ַה ּ ָמקוֹם ַה ּזֶה ו ַ ּי ִ ֵתן לָנ ּו ֶאת ָה ָארֶץ ַה ּזֹאת ֶארֶץ זָבַת ָחלָב ּודְבָ ׁש‪.‬‬ ‫עשר המכות‬ ‫)פסחלוצי ‪(5-6 ,1-2‬‬ ‫ֵא ּל ּו ֶע ֶשׂר ַמ ּכוֹת ֶׁש ֵהבִיא ַה ּ ָקדוֹ ׁש ּבָר ּוךְ ה ּוא ַעל ַה ּ ִמ ְצרִים ּבְ ִמ ְצרַי ִם‪ ,‬ו ְ ֵא ּל ּו ֵהן‪:‬‬ ‫שחין‬ ‫דם‬ ‫צפרדע ברד‬ ‫ארבֶה‬ ‫כינים‬ ‫חושך‬ ‫ערוב‬ ‫מכת בכורות‬ ‫דבר‬ ‫קול דודי דופק‪ /‬הרב סולובייצ'יק‬ ‫)פסחלוצי ‪(3‬‬ ‫היית בן דורו של יעקב‪ ,‬אשר נאבק עם לבן‪ ,‬עשו והאיש בנחל יבק‪ ,‬העזרת לו בעצה ותושיה?‬ ‫מי היה יעקב? ‪ -‬רועה עני‪ ,‬ואתה? ‪ -‬עשיר ובעל השפעה‪.‬‬ ‫אילו התייחסת ליעקב באהבה הראויה ובמידת החסד הנאמנה ‪-‬‬ ‫לא היו עוברים עליו ייסורים רבים כל‪-‬כך‪.‬‬ ‫היית בזמנו של משה ונמנית על יועצי פרעה‪ .‬האם נקפת באצבע בשעה שפרעה גזר גזירת \"כל הבן‬ ‫הילוד היאורה תשליכוהו\"‪ ,‬בשעה שהנוגשים העבידו בפרך את אחיך?‬ ‫שתקת אז ולא מחית‪ ,‬כי יראת להזדהות עם העבדים האומללים‪.‬‬ ‫לשלשל להם מטבע – כן‪ ,‬אבל להפוך בזכותם בפומבי – לא‪ .‬פחדת שמא יאשימוך בנאמנות כפולה‪.‬‬ ‫פעלת בדורם של עזרא ונחמיה‪ ,‬מעולי בבל‪ .‬אתה‪ ,‬איוב בעושרך ובהשפעתך יכולת להחיש את תהליך‬ ‫ישוב הארץ ובנין בית המקדש‪ .‬ברם‪ ,‬אוזנך אטומה היתה ולא קלטה את הזעקה ההיסטורית של האומה‪.‬‬ ‫שיר המעלות‪ /‬תהילים‬ ‫)פסחלוצי ‪(5-6‬‬ ‫לחן‪ :‬יוסל'ה רוזנבלט‬ ‫ִׁשיר הַ ּ ַמעֲלוֹת ּבְ ׁשוּב ה' ֶאת ִׁשיבַת צִיּוֹן‬ ‫הָי ִינוּ ּכְחֹלְ ִמים‬ ‫ָאז י ִ ּ ָמלֵא ְשׂחוֹק ּ ִפינוּ וּלְ ׁשוֹנ ֵנוּ רִ ּנ ָה‬ ‫ָאז יֹא ְמרוּ בַ ּגוֹי ִם הִג ְ ּדִיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם ֵא ּלֶה‬ ‫הִג ְ ּדִיל ה' לַעֲשׂוֹת עִ ּ ָמנוּ הָי ִינוּ ְשׂ ֵמ ִחים‬ ‫ׁשוּבָה ה' ֶאת ְׁשבִי ֵתנוּ ּכַ ֲא ִפי ִקים ּבַ ּנ ֶג ֶב‬ ‫הַ ּזֹרְעִים ּבְדִ ְמעָה ּבְרִ ּנ ָה י ִ ְקצֹרוּ‬ ‫הָלוֹךְ י ֵלֵךְ וּבָכֹה נֹ ֵשׂא ֶמ ֶׁשךְ הַ ּז ָרַע‬ ‫ּבֹא י ָבֹא בְרִ ּנ ָה נֹ ֵשׂא ֲאלֻ ּמֹ ָתיו‬

‫כוס שלישית‬ ‫תיקון עולם‬

‫‪22‬‬ ‫תיקון עולם‬ ‫יצאנו לשנות פני העולם‪ /‬משה בילינסון‬ ‫)פסחלוצי ‪!1-9‬‬ ‫הקטע היחיד שמופיע‬ ‫יצאנו לשנות פני העולם‪ ,‬לשים קץ לשעבוד אדם באדם‪.‬‬ ‫מתי נולדנו? בשעה שניצוץ כבוד ראשון הוצת בלב העבד המושפל הראשון נגד משפילו‪.‬‬ ‫בכל ההגדות!(‬ ‫אנו לא ננמיך את הדגל עד בוא היום‪ ,‬והיה דגלנו לדגל החברה המשוחררת‪,‬‬ ‫עד יקום האדם במלוא קומתו‪ ,‬ויתגלה לעין‪-‬כל כאור הנצחים הצפון בו‪,‬‬ ‫כשדעתו רחבה ולבו טהור וידיו נאמנות וחייו חופש וצדק‪.‬‬ ‫אין לא עבד עברי ולא עבד כנעני‪ ,‬לא כושי ולא סיני‪.‬‬ ‫וכבודו כל אדם ראש פינה הוא לחברה הנגאלת‪.‬‬ ‫בוא יבוא היום ההוא!‬ ‫הידעת?‬ ‫לאחר שבמשך שישה סדרי פסחלוצי צוינה הכוס השלישית כחלק מן הסדר‪,‬‬ ‫היא זכתה לכותרתה \"תיקון עולם\" בפסחלוצי ‪,7-8‬‬ ‫והסדר התשיעי המשיך באותו הקו המנחה וחידד את שמה ל\"כוס האחווה\"‬ ‫שפוך אהבתך‪ /‬יהודה ב\"ר יקותיאל‬ ‫מתוך פרשת \"כי תבוא\" מילקוט שמעוני‬ ‫)כי תבוא‪ :‬פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫ְׁשפֹך ַאהֲבָ ְתךָ ַעל ַה ּגוֹי ִים ֲא ֶׁשר י ְדָע ּוךָ ו ְ ַעל ַמ ְמלָכוֹת‬ ‫ֲא ֶׁשר ּבְ ִׁש ְמךָ קוֹרְ ִאים ּבִגְלַל חֲ ָסדִים ֶׁש ֵהם עוֹ ִשֹים‬ ‫)שפוך אהבתך‪ :‬פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫ִעם זֶרַע י ַעֲקֹב ּו ְמגִ ּנִים ַעל ַע ּ ְמךָ י ִ ְשֹרָ ֵאל ִמ ּ ְפנֵי‬ ‫אוֹכְלֵי ֶהם‪ .‬י ִזְ ּכ ּו לִרְאוֹת ּבְסֻ ּכַת ּבְ ִחירֶיךָ ו ְלִ ְשֹמֹ ַח‬ ‫באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה‬ ‫ּבְ ִשֹ ְמ ַחת ּגוֹי ֶיךָ ִמ ּ ַת ַחת ְׁש ֵמי ה'‪.‬‬ ‫לפני הקב\"ה‪.‬‬ ‫אמר להם הקב\"ה‪:‬‬ ‫מעשה ידי טובעים בים ‪-‬‬ ‫ואתם אומרים שירה לפני?‬

‫תיקון עולם ‪23‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(9‬‬ ‫מתוך אור הגנוז‪ /‬מרטין בובר‬ ‫אמר ר' בונם‪ :‬כתוב‪ ,‬שבני ישראל אמרו בהר סיני‪\" :‬נעשה ונשמע\"‪.‬‬ ‫לכאורה צריך היה לומר‪\" :‬אעשה ואשמע\"‪ ,‬כיוון שכל אחד מדבר בשביל עצמו‪ .‬אבל הדבר דומה‬ ‫לקהל אנשים היושבים במאסר כחום היום והם צמאים‪ ,‬ופתאום בא אחד ושואל אם אינם רוצים‬ ‫לשתות‪ ,‬והנה משיב כל אחד‪\" :‬כן‪ ,‬אנו רוצים לשתות!\" כי כל אחד יודע‪ ,‬שכולם צמאים הם‪.‬‬ ‫כך כלתה נפש כולם בהר סיני לשתיית התורה‪ ,‬וכל אחד חש בצמאון כולם‪.‬‬ ‫וכשבא אליהם הדיבור‪ ,‬קרא כל אחד‪\" :‬אנחנו\"!‬ ‫ברכת האחווה‪ /‬ענבר בהט )רבין ט\"ז‪ ,‬שנה ב' ה'‪ ,‬מדריכה בשנה ב'(‬ ‫)פסחלוצי ‪(9‬‬ ‫המהפכה הצרפתית‪ ,‬שהיא האמא של התנועות המהפכניות לדורותיהן‪ ,‬חרטה על דגלה את ערכי‬ ‫ה\"שוויון‪ ,‬החירות והאחווה\"‪ .‬יורשותיה לאורך השנים מצאו דרכים אינספור להאבק למען השוויון‬ ‫והחירות‪ ,‬אבל רק לעתים רחוקות זוכרים את האחווה‪ .‬והאחווה בין בני האדם כולם היא‪-‬היא‪ ,‬ככלות‬ ‫הכול‪ ,‬מטרת העל של מאבקינו‪ ,‬והאחווה בינינו לבין עצמנו לבין כל העולם כולו היא השמן על גלגלי‬ ‫המאבק ששומר אותו מפני שחיקה מתמשכת‪ ,‬חיכוך הרסני עם סביבתו ולבסוף עמידה מלכת‪.‬‬ ‫על אף שזה מנוגד לכל כללי אתיקת‪-‬הכתיבה‪-‬למסכתות‪-‬חלוציות‪ ,‬נוסיף ציטוט שגם הוא של מרטין‬ ‫בובר ]מה לעשות ‪ -‬כשאתה מלך החברותא אתה מלך החברותא[‪ .‬בובר כתב‪\" :‬בני אדם שמרי נפשם‬ ‫על התנאים הקיימים הגיע עד לידי להיטות‪ ,‬ובלב כולם רגש עז של התקוממות על סדר החברה‬ ‫הקיים‪ ,‬והם מתלכדים לאגודה מהפכנית ‪ -‬הרי אינם אלא מכנסים את הלהט שבכולם‪ ,‬אבל‬ ‫לחברותא עדיין לא נעשו בזה כל עיקר‪ ,‬אין זו אלא אגודה סתם‪ .‬יכול שתעשה ממנה חברותא‪ ,‬אבל‬ ‫בזה שכינסו את רגשותיהם אל האישים המלוכדים עדיין לא קמה כל חברותא בין אישים אלו\"‪.‬‬ ‫התממשות והיווצרות קהילת אסיף‪ ,‬שעלתה השנה לקרקע בירושלים‪ ,‬היא דבר משמח מאוד מאוד‬ ‫בשבילי ובשבילנו‪ .‬גם עבור השמירה מפני אותה שחיקת‪-‬עשייה מדוברת‪ ,‬וגם עבור החברותא‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬שמתבטאת בקבלות שבת‪ ,‬והשנה גם בסדר פסח משותף‪ ,‬בשירים‪ ,‬בבישולים‪ ,‬משחקי‬ ‫שם‪-‬קוד‪ ,‬ובפשטות של לחוות את היומיום המשותף‪.‬‬ ‫נאחל לעצמנו שבחג פסח זה ובכל הימים שיבואו אחריו‪ ,‬נדע להיות ביחד אגודה מהפכנית המשנה‬ ‫סדרי עולם‪ ,‬ובו זמנית חברותא המממשת מטרה בפני עצמה‪.‬‬ ‫להרמת הכוס‪:‬‬ ‫\"יהי רצון שנזכה להיות ציבור‪ ,‬להרגיש את הלב הפעם של העם והחברה שלנו‪ ,‬לו יהי\"‪.‬‬

‫תיקון עולם ‪24‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫\"וזכרת\"‪ /‬אוֹרִי דרור )שפר( )רבין ט\"ו‪ ,‬שנה ב' ד'(‬ ‫\"ו ְזָכַרְ ּ ָת ּכִי ֶעבֶד ָהי ִי ָת ּבְ ֶארֶץ ִמ ְצרָי ִם ַעל ּכֵן ָאנֹכִי ְמ ַצ ּו ְךָ ֶאת ַה ּדָבָר ַה ּזֶה ַה ּיוֹם\" )דברים כ\"ד‪ ,‬ט\"ז(‬ ‫זְכֹר ּכִי י ָכֹל ָהי ִי ָת לִ ְהיוֹת י ֶלֶד נִ ְפ ַצע ּבִ ְמא ּורוֹת ס ּורְי ָה ַה ּ ְמדַ ּ ֶמ ֶמת‪ ,‬נָע ו ָנָד ּכ ָפלִיט ּבְ ַארְ ְצךָ;‬ ‫זְכֹר ּכִי י ָכֹל ָהי ִי ָת לִ ְהיוֹת ּ ָפלִיט ַא ְפרִי ָק ִאי ַה ּבוֹרֵ ַח ִמ ּי ִ ּס ּורִים ֲארֻ ּכִים ו ְ ֵאינֶנוֹ מוֹ ֵצא ִמ ְקלָט;‬ ‫זְכֹר ּכִי י ָכוֹל ָהי ִי ָת לִ ְהיוֹת רַק ּג ּוף ּבְלֹא נֶ ֶפ ׁש‪ ,‬נִ ְמ ּכָר לְכָל עוֹבֵר אֹרַח ּבִידֵי ַסרְס ּורְךָ ּובְ ַח ּי ֶיךָ ֵאין מוֹ ָצא;‬ ‫זְכֹר ּכִי י ָכֹל ָהי ִי ָת לִ ְהיוֹת ּבֵן לְ ִמ ְתנַ ּגְדֵי ִמ ְׁש ָטר ּ ַת ַחת ִׁשלְטוֹן טוֹ ָטלִי ָטרִי נֶעֱנַ ׁש ַעל חֲ ָט ֵאי ָה ָאב ‪ַ -‬אף ֶׁשלֹא י ּו ְמת ּו‬ ‫ָאבוֹת ַעל ּבָנִים ּובָנִים לֹא י ּו ְמת ּו ַעל ָאבוֹת ִאי ׁש ּבְ ֶח ְטאוֹ י ּו ָמת ּו‪.‬‬ ‫זְכֹר ּכִי ּבְ ַע ְצ ְמךָ ָהי ִי ָת ּ ָפלִיט ו ְנִרְ ּדָף‪ְ ,‬מדָ ּ ֵמם ּו ָפצ ּו ַע ַעל ַאדְ ַמת ֵאירוֹ ּ ָפה ו ְלֹא ָמ ָצא ָת ָמנוֹ ַח‪.‬‬ ‫זְכֹר ּכִי ּגֵר ָהי ִי ָת ּבְ ֶארֶץ ִמ ְצרַי ִם ו ְ ֶעבֶד לַ ֲאלָ ִפים‪ ,‬ו ְחֹ ֶׁשךְ ּב ֶארֶץ ּגֹ ֶׁשן ֶׁש ָהי ְ ָתה לְךָ לִכְל ּוב ‪-‬‬ ‫ו ְ ַע ּ ָתה‪ :‬זְכֹר‪ ,‬ו ְלֹא ּ ִת ְׁש ּכַח ו ְלֹא ּ ָת ִסיט ַמ ּבָט‪ ,‬ו ְלֹא ּ ִת ְׁשקֹט‬ ‫עֲדֵי י ִ ְהי ּו ַח ּי ֵינ ּו רְא ּוי ִים לְזִכְרָם‪ַ ,‬מ ַע ֵשׂינ ּו ְמ ַׁש ּנִים ְמ ִציא ּו ָתם‪ְ ,‬מ ִציא ּו ֵתנ ּו‪.‬‬ ‫ז ּו ַה ּ ָׁש ָעה‪ַ :‬ה ְׁשלֵךְ ַע ְצ ְמךָ ַעל ּכַף ַה ּמֹאזְנַי ִם‪ַ ,‬ה ְׁשלִיכִי ַע ְצ ֵמךְ ּבְכֹ ַח ּובְאֹ ֶמץ‪ .‬זֶה י ַכְרִי ַע‪ַ ,‬ה ּ ַמ ֲאזָן י ִ ְׁש ּ ַת ּנֶה‪.‬‬ ‫יום יבוא‪ /‬דן אלמגור‬ ‫שיר האביונים‪ /‬יענקל'ה רוטבליט‬ ‫)שיר האביונים‪ :‬פסחלוצי ‪(8‬‬ ‫)יום יבוא‪ :‬פסחלוצי ‪(7-9‬‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‬ ‫ומי ישיר את שיר האביונים‬ ‫במהרה‪ ,‬בקרוב הוא יבוא‬ ‫את שיר הנטושים בצד הדרך‬ ‫זאת ידע כל אדם‬ ‫שגם להם יש שם ויש פנים‬ ‫בעמקי לבבו‬ ‫ולא רק גב לתת בעבודת הפרך‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‪ ,‬הוא יבוא!‬ ‫את שיר המשתכרים אל צרור נקוב‬ ‫כבויי המבטים שחוחי השכם‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‬ ‫הוא קרב והולך בנתיבו‬ ‫את שיר הדל והמושפל והעזוב‬ ‫שבבתי תמחוי בוצעים את פת הלחם‬ ‫לא יושפל שום אדם‬ ‫על גזעו וצבעו‬ ‫ומי ישא קולו לומר כי רע מאד‬ ‫מתי למדנו לא לשמוע לא לראות‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‪ ,‬הוא יבוא‪.‬‬ ‫ולעבור בצעד קל על המראות‬ ‫הוא יבוא‪ ,‬זה היום‬ ‫כך אראינו ואין זה חלום‬ ‫כי מי ישיר את שיר האבודים‬ ‫אם נמות כמשה על פסגת הר נבו‬ ‫בלויי בגדים ויחפי רגליים‬ ‫זאת נדע‪ ,‬הוא כבר בא‪,‬‬ ‫הנודדים ברחובות כמנודים‬ ‫הוא כבר בא‪ ,‬הוא כבר בא‬ ‫ומי ישיר את שיר חסרי הבית‬ ‫יום יבוא במהרה‬ ‫את שיר הקבצנים פושטי היד‬ ‫פעמון החרות דרור יקרא‬ ‫אל חלונות המכונית בצומת‬ ‫ושחורים ולבנים יתכנסו מסביבו‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‪.‬‬ ‫והנהג עיניו חומקות מן המבט‬ ‫אל הבטחה גדולה בשלט של פרסומת‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום של אור‬ ‫יום של חג לאדם השחור‪.‬‬ ‫ומי ישא קולו לומר כי רע מאד‬ ‫יחייך אז האל ממרומי מושבו‪.‬‬ ‫מתי למדנו לא לשמוע לא לראות‬ ‫יום יבוא‪ ,‬יום יבוא‪ ,‬הוא יבוא!‬ ‫ולעבור בצעד קל על המראות‬ ‫הוא קרב‪ ,‬זה היום‬ ‫ועם בוקר נקום ופתאום‬ ‫גם אנחנו פתאום בני אדם ככולם‬ ‫אז נדע‪ ,‬הוא כבר בא‪,‬‬ ‫הוא כבר בא‪ ,‬הוא יבוא!‬

‫תיקון עולם ‪25‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-5‬‬ ‫לקראת הסעודה‬ ‫רָ ְח ָצה‪:‬‬ ‫נו ְטלִים ֶאת ַהי ָדַי ִם‬ ‫מוצִיא‪:‬‬ ‫\" ּבָר ּוךְ ַא ּ ָתה י ְי ָ ֱאלֹ ֵהינ ּו ֶמלֶךְ ָהעוֹלָם ַה ּמוֹ ִציא לֶ ֶחם ִמן ָה ָארֶץ\"‪.‬‬ ‫ַמ ּ ָצה‪:‬‬ ‫\" ּבָר ּוךְ ַא ּ ָתה י ְי ָ ֱאלֹ ֵהינ ּו ֶמלֶךְ ָהעוֹלָם‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִק ּדְ ָשנ ּו ּבְ ִמ ְצוֹ ָתיו ו ְ ִצ ּו ָנ ּו ַעל ֲאכִילַת ַמ ּ ָצה\"‪.‬‬ ‫ָמרור‪ּ ,‬כורֵךְ‪:‬‬ ‫ּכָל ֶא ָחד ֵמ ַה ְמסֻ ּבִים לו ֵק ַח ּכְזַי ִת ִמן ַה ַמ ּ ָצה ַה ְׁשלִי ִׁשית ִעם ּכְזַי ִת ָמרור‪ ,‬ו ְכורְכִם י ַ ַחד‪ ,‬אוכְלַם‪ .‬לִ ָפנֵי ֲאכָלו‬ ‫או ֵמר‪\" :‬זֵכֶר לְ ִמ ְק ּדָ ׁש ּכְ ִה ּלֵל\"‪ּ .‬כֵן ָע ָשׂה ִה ּלֵל ּבִזְ ַמן ש ּבֵית ַה ּ ִמ ְק ּדָ ׁש ָהי ָה ַקי ָים‪ָ :‬הי ָה ּכורֵךְ ַמ ּ ָצה ּו ָמרור ו ְאוכֵל‬ ‫ּבְי ַ ַחד‪ ,‬לְ ַקי ֵים ַמה ֶׁש ּנֶ ֱא ַמר‪ַ :‬על ַמ ּצות ּו ְמררִים יאכְלֻה ּו‪.‬‬ ‫שנאמר‪ :‬יש לקחת את הבאסה בסבבה‪ ,‬ויש לראות בכל מרור הזדמנות לתיקון ועשיית טוב!‬ ‫אחרי הארוחה ‪ָ -‬צפ ּון ‪:‬‬ ‫מוצאים את האפיקומן‬ ‫כל אחד מהמסובין אוכל חתיכה מהאפיקומן – סגולה לתנועה גדולה ומשובחת!‬ ‫הידעת?‬ ‫בפסחלוצי ‪ 1-6‬היה נהוג לעצור לאחר הכוס השלישית‬ ‫ולקיים מצוות \"שולחן עורך\" )כלומר לאכול את ארוחת החג(‪,‬‬ ‫ורק לאחריה לשוב אל ההגדה ולהמשיך אל הכוס רביעית ואל סיומה‬ ‫כוכב הגאולה‪ /‬פרנץ רוזנצווייג‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫החירות שבסעודה‪ ,‬אשר בה כולם בני חורין בשווה )כולנו מסובין(‪ ,‬מתגלית בין שאר הדברים שבהם‬ ‫\"נשתנה הלילה הזה מכל הלילות\" גם בזה‪ ,‬שדווקא צעיר הבנים נושא את דברו‪ ,‬ולפיו \"לפי דעתו של‬ ‫בן\"‪ ,‬האב מלמד את כל בני המסיבה‪ ,‬כי זהו מסימניה של החבורה החופשית‪ ,‬וזה המבדיל בינה ובין‬ ‫ההוראה והלימוד‪ ,‬שהלימוד הוא תמיד מלמעלה למטה‪ ,‬מתוך מרות ולא מתוך חברות‪ .‬השיחה בחבורה‬ ‫צריכה לשתף גם את הקיצוני והנמוך ביחס‪ ,‬במידת הבנתו צריכה להתחשב רמת השיחה‪ ,‬כי כל הנוכח‬ ‫יוכל גם להשתתף‪ ,‬ואין חירות בחבורה‪ ,‬אם יוצא מתוכה לו רק אחד מן החבורה‪.‬‬ ‫הסעודה הזאת היא סימן ליציאת העם לחירות‪.‬‬ ‫בהמשך המסיבה החבורה נעשית עצמאית יותר ויותר‪ ,‬עד אשר בהלל ובפזמונות שבחלק השני כל‬ ‫מרות נעלמת ואין כאן אלא חבורת מסובין בלבד‪.‬‬

‫כוס רביעית‬ ‫כינון תנועה‬

‫כינון תנועה ‪27‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫כמה מעלות טובות לתנועה שלנו‬ ‫ּ ִא ּלו האמנו בטוב כללי ולא פעלנו בשבילו ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו פעלנו בשביל הטוב ולא שיתפנו אנשים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו שיתפנו אנשים ולא גיבשנו דרכי פעולה ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו גיבשנו דרכי פעולה ולא מינינו אחראיים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו מינינו אחראיים ולא גייסנו חניכים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו גייסנו חניכים ולא הכנו נטענו בהם תחושת שליחות ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו נטענו בהם תחושת שליחות ולא שמרנו עליהם בצבא ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו שמרנו עליהם בצבא ולא יצאו לקורס קצינים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו יצאו לקורס קצינים ולא הקמנו קהילות שיתופיות ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו הקמנו קהילות שיתופיות ולא הקמנו תנועת בוגרים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו הקמנו תנועת בוגרים ולא סידרנו אותה במרחבים ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו סידרנו אותה במרחבים ולא הפכנו לתנועה חשובה וגדולה ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫ּ ִא ּלו הפכנו לתנועה גדולה ולא השפענו על החברה ‪ּ -‬דַ ּי ֵנ ּו‬ ‫על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת לתנועה שלנו על שהאמנו בטוב‬ ‫ופעלנו בשביל זה ושיתפנו אנשים וגיבשנו דרכי פעולה‬ ‫ומינינו אחראיות ואחראיים וגייסנו חניכים ושמרנו עליהם בצבא ויצאו לקורס קצינים‬ ‫והקמנו תנועת בוגרים וסידרנו אותה במרחבים‬ ‫ואנחנו נהיה תנועה גדולה וחשובה וגם נשפיע על החברה!‬ ‫הידעת?‬ ‫כחלק משינוי סדרן של הכוסות‪ ,‬בפסחלוצי ‪ 9‬הוקדשה הכוס הרביעית והאחרונה‬ ‫ל\"תיקון עולם\" שאפיין עד אז את הכוס השלישית‪.‬‬ ‫הנושא של \"כינון תנועה\" נבחר בפסחלוצי השביעי‪ ,‬מיד לאחר הקמת התנועה‬ ‫הבוגרת של \"החלוץ\"‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות כוס זו חתמה את הסדר‪.‬‬ ‫מתוך \"ברכה לפסחלוצי‪ /\"2017 ,‬עמרי גלעד‬ ‫)פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫)רבין י\"ב‪ ,‬שנה ב' א'‪ ,‬מדריך קבוצות ורכז בוגרים לשעבר(‬ ‫‪...‬כי התנועה לא תקים את עצמה‪ ,‬דמי‪-‬החבר לא ישלמו את עצמם‪ ,‬טל לא יחזור מחו\"ל ותום לא יעזוב‬ ‫את התנועה שלו אם לא נדע לבקש מהם יפה!‬ ‫משפחת אבירם‪ ,‬על כל כשרונותיה הברוכים‪ ,‬לא יכולה לשאת לבדה על כתפיה את כל המרחב‬ ‫התרבותי‪ ,‬אורי היא בטוח לא היחידה שיודעת לצייר קומיקסים יפים ולשלוח מיילים‬ ‫מחדירי‪-‬מוטיבציה‪ ,‬אלון הראל‪ ,‬גם מוכשר ככל שיהיה‪ ,‬הוא אדם די עסוק‪ ,‬ולגיא אשש כבר יש יותר‬ ‫מדי תפקידים )תזהרו היא נהיית מסוכנת(‪.‬‬ ‫אז אולי עוד אנשים יקחו אחריות על הסיפור הזה? באמת שהפרצופים כבר נהיים יותר מדי מוכרים‪,‬‬ ‫על‪-‬גבול של לא‪-‬מנוכרים‪ ,‬וזה נהיה קצת צפוף ומעיק )ואני עוד אומר את זה בתור קיבוצניק(‪.‬‬ ‫יאללה תצטרפו‪ ,‬תעזרו‪ ,‬תטו‪-‬שכם‪ ,‬או שהתבוסה היא עליכם! )זה חרוז ולכן זה נכון(‪ .‬פיס‪-‬אאוט‪.‬‬

‫כינון תנועה ‪28‬‬ ‫אחד מי יודע‬ ‫חד גדיא‬ ‫)חד גדיא‪ :‬פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫)אחד מי יודע‪ :‬פסחלוצי ‪(1-6‬‬ ‫ֶא ָחד ִמי יוֹדֵ ַע‪ֶ ,‬א ָחד ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪..‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ֶא ָחד ֱאלֹ ֵהינ ּו ֶׁש ּבַ ּ ָׁש ַמי ִם ּובָ ָארֶץ‪:‬‬ ‫ּדִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ְׁשנַי ִם ִמי יוֹדֵ ַע‪ְׁ ,‬שנַי ִם ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ְׁשנֵי לֻחוֹת ַה ּבְרִית‪...‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ׁש ּונְרָא‪ ,‬ו ְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ְׁשל ָׁשה ִמי יוֹדֵ ַע‪ְׁ ,‬של ָׁשה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ְׁשל ָׁשה ָאבוֹת‪...‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא כַלְ ּבָא‪ ,‬ו ְנָ ַׁשךְ לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן‬ ‫ַארְ ּבַע ִמי יוֹדֵ ַע‪ַ ,‬ארְ ּבַע ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ַארְ ּבַע ִא ָמהוֹת‪...‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫חֲ ִמ ּ ָׁשה ִמי יוֹדֵ ַע‪ ,‬חֲ ִמ ּ ָׁשה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ח ּו ְטרָא‪ ,‬ו ְ ִה ּכָה לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ לְ ׁש ּונְרָא‪,‬‬ ‫ּדְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫חֲ ִמ ּ ָׁשה ח ּו ְמ ֵׁשי תוֹרָה‪...‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ִׁש ּ ִָשׂה ִמי יוֹדֵ ַע‪ִׁ ,‬ש ּ ִָשׂה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא נ ּורָא‪ ,‬ו ְ ָשׂרַף לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ‬ ‫לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְ ּגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ִׁש ּ ָׁשה ִסדְרֵי ִמ ְׁשנָה‪...‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ִׁשבְ ָעה ִמי יוֹדֵ ַע‪ִׁ ,‬שבְ ָעה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ַמ ּי ָא‪ ,‬ו ְכָבָה לְנ ּורָא‪ּ ,‬דְ ָשׂרַף לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה‬ ‫לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא‬ ‫ִׁשבְ ָעה י ְ ֵמי ַׁש ּבַ ּ ָתא‪...‬‬ ‫ְׁשמוֹנָה ִמי יוֹדֵ ַע‪ְׁ ,‬שמוֹנָה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ְׁשמוֹנָה י ְ ֵמי ִמילָה‪...‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא תוֹרָא‪ ,‬ו ְ ָׁש ָתה לְ ַמ ּי ָא‪ּ ,‬דְכָבָה לְנ ּורָא‪ּ ,‬דְ ָשׂרַף‬ ‫ּ ִת ְׁש ָעה ִמי יוֹדֵ ַע‪ִ ּ ,‬ת ְׁש ָעה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה‬ ‫לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ּ ִת ְׁש ָעה י ַרְ ֵחי לֵדָה‪...‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫עֲ ָשׂרָה ִמי יוֹדֵ ַע‪ ,‬עֲ ָשׂרָה ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ַה ּ ׁשוֹ ֵחט‪ ,‬ו ְ ָׁש ַחט לְתוֹרָא‪ּ ,‬דְ ָׁש ָתה לְ ַמ ּי ָא‪ּ ,‬דְכָבָה‬ ‫לְנ ּורָא‪ּ ,‬דְ ָשׂרַף לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ‬ ‫עֲ ָשׂרָה דִ ּבְרַי ָא‪...‬‬ ‫לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ַא ַחד ָע ָשׂר ִמי יוֹדֵ ַע‪ַ ,‬א ַחד ָע ָשׂר ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ַמלְ ַאךְ ַה ּ ָמו ֶת‪ ,‬ו ְ ָׁש ַחט לְ ׁשוֹ ֵחט‪ּ ,‬דְ ָׁש ַחט לְתוֹרָא‪,‬‬ ‫ַא ַחד ָע ָשׂר ּכוֹכְבַ ּי ָא‪...‬‬ ‫ּדְ ָׁש ָתה לְ ַמ ּי ָא‪ּ ,‬דְכָבָה לְנ ּורָא‪ּ ,‬דְ ָשׂרַף לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה‬ ‫ְׁשנֵים ָע ָשׂר ִמי יוֹדֵ ַע‪ְׁ ,‬שנֵים ָע ָשׂר ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא‬ ‫ְׁשנֵים ָע ָשׂר ִׁשבְ ַטי ָא‪...‬‬ ‫ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ְׁשל ָׁשה ָע ָשׂר ִמי יוֹדֵ ַע‪ְׁ ,‬של ָׁשה ָע ָשׂר ֲאנִי יוֹדֵ ַע‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬ ‫ו ַ ֲא ָתא ַה ּ ָקדוֹ ׁש ּבָר ּוךְ ה ּוא‪ ,‬ו ְ ָׁש ַחט לְ ַמלְ ַאךְ ַה ּ ָמו ֶת‪,‬‬ ‫ְׁשל ָׁשה ָע ָשׂר ִמ ּדַי ָא‪...‬‬ ‫ּדְ ָׁש ַחט לְ ׁשוֹ ֵחט‪ּ ,‬דְ ָׁש ַחט לְתוֹרָא‪ּ ,‬דְ ָׁש ָתה לְ ַמ ּי ָא‪,‬‬ ‫ּדְכָבָה לְנ ּורָא‪ּ ,‬דְ ָשׂרַף לְח ּו ְטרָא‪ּ ,‬דְ ִה ּכָה לְכַלְ ּבָא‪ּ ,‬דְנָ ַׁשךְ‬ ‫לְ ׁש ּונְרָא‪ּ ,‬דְ ָאכְלָה לְגַדְי ָא‪ּ ,‬דִזְבַן ַא ּבָא ּבִ ְתרֵי ז ּוזֵי‪.‬‬ ‫ַחד ּגַדְי ָא‪ַ ,‬חד ּגַדְי ָא‬

‫כינון תנועה ‪29‬‬ ‫כל אדם צריך מצרים‪ /‬אמנון ריבק‬ ‫בכל דור ודור‪ /‬מן המקורות‬ ‫)בכל דור ודור אור אדם‪:‬‬ ‫פסחלוצי ‪(8 ,6‬‬ ‫כל אדם צריך שתהיה לו‬ ‫ּבְכָל ּדור ו ָדור ַחי ָב ָאדָם לִרְאות ֶאת ַע ְצמו ּכְ ִאל ּו‬ ‫איזו מצרים‪,‬‬ ‫ה ּוא י ֶ ָצא ִמ ּ ִמ ְצרים‪ֶׁ ,‬ש ּנֶ ֱא ַמר‪ :‬ו ְ ִה ּגַדְ ּ ָת לְבִנְךָ ּבַיום‬ ‫)כל אדם צריך מצרים‪:‬‬ ‫ַהה ּוא לֵאמר‪ּ ,‬בַעֲב ּור זֶה ָע ָשׂה ה' לִי ּבְ ֵצא ִתי‬ ‫פסחלוצי ‪(7 ,4-5 ,1-2‬‬ ‫להיות משה עצמו מתוכה‬ ‫ִמ ּ ִמ ְצרַים‪ .‬לא ֶאת ֲאבו ֵתינ ּו ּבִלְבָד ּגָ ַאל ַה ּ ָקדו ׁש ּבָר ּוךְ‬ ‫ביד חזקה‪,‬‬ ‫ה ּוא‪ֶ ,‬א ּלָא ַאף או ָתנ ּו ּגָ ַאל ִע ּ ָמ ֶהם‪ֶׁ ,‬ש ּנֶ ֱא ַמר‪ :‬ו ְאו ָתנ ּו‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-4‬‬ ‫הו ִציא ִמ ָׁשם‪ ,‬לְ ַמ ַען ָהבִיא א ָתנ ּו‪ ,‬לָ ֶתת לָנ ּו ֶאת ָה ָארֶץ‬ ‫או בחריקת שיניים‪.‬‬ ‫ֲא ֶׁשר נִ ָׁש ּבַע לַ ֲאב ֵתנ ּו‪.‬‬ ‫כל אדם צריך אימה וחשכה גדולה‪,‬‬ ‫ונחמה‪ ,‬והבטחה‪ ,‬והצלה‪,‬‬ ‫שידע לשאת עיניו אל השמיים‪.‬‬ ‫כל אדם צריך תפילה‬ ‫אחת‪,‬‬ ‫שתהא שגורה אצלו על השפתיים‪.‬‬ ‫אדם צריך פעם אחת להתכופף ‪-‬‬ ‫כל אדם צריך כתף‪.‬‬ ‫כל אדם צריך שתהיה לו‬ ‫\"בכל דור ודור\" ‪ /‬מתוך \"קריאה לסדר\"‬ ‫איזו מצרים‪,‬‬ ‫בלבה של ההגדה ניצבת דרישה עצומה‪ :‬לראות‬ ‫לגאול עצמו ממנה מבית עבדים‪,‬‬ ‫עצמנו כאילו יצאנו ממצרים‪ .‬אנו נדרשים לחוות‬ ‫לצאת בחצי הליל אל מדבר הפחדים‪,‬‬ ‫בכל דור ודור את חוויותיהם ותחושותיהם של‬ ‫לצעוד הישר אל תוך המים‪,‬‬ ‫אבותינו‪.‬‬ ‫לראותם נפתחים מפניו לצדדים‪.‬‬ ‫היכולת שלנו להזדהות עם זולתנו היא ייחודית‬ ‫לאדם ובה טמונה עוצמתו‪ .‬זו היכולת לצאת לרגע‬ ‫כל אדם צריך כתף‪,‬‬ ‫מעצמנו ולחוות את עולמו של האדם הניצב‬ ‫לשאת עליה את עצמות יוסף‪,‬‬ ‫מולנו‪ .‬רק מבט מתוך עיניי האחר יבליט לעינינו‬ ‫פרטים הנעלמים מאתנו ויפתח בנו אמפתיה‬ ‫כל אדם צריך להזדקף‪.‬‬ ‫אמיתית לזולת‪ .‬זו אמפתיה אשר ההיסטוריה‬ ‫כל אדם צריך שתהיה לו‬ ‫מוכיחה כי בכוחה ליצור מהפכות ולשנות עולמו‪.‬‬ ‫איזו מצרים‪.‬‬ ‫וירושלים‪,‬‬ ‫ומסע ארוך אחד‪,‬‬ ‫לזכור אותו לעד‬ ‫בכפות הרגליים‪.‬‬

‫‪30‬‬ ‫כינון תנועה‬ ‫דרך עיני השמיים‪ /‬נסיך מצרים‬ ‫)דרך עיני השמיים‪:‬‬ ‫פסחלוצי ‪(8 ,3-5‬‬ ‫כל חוט קטן ביריעה‬ ‫גם אם צבעו מרהיב‪,‬‬ ‫אינו רואה את השלמות‬ ‫של הצבעים סביב‬ ‫והסלע שיושה מעל‬ ‫בראש פסגת ההר‬ ‫סבור שהוא הכי חשוב‬ ‫והבסיס הוא מיותר‬ ‫אז איך תשפוט את ערכך?‬ ‫אולי הוא גדול פי שניים!‬ ‫אי אפשר לראות בעיני אחרים ‪-‬‬ ‫הבט בחייך‪ ,‬דרך עיני השמיים‪.‬‬ ‫אגם זהב בלב מדבר‬ ‫הוא פחות ממי באר‬ ‫לשה תועה רועה צעיר‬ ‫הוא יותר ממלך אדיר‬ ‫אז אדם שאיבד הכול‪,‬‬ ‫גם על כבודו ויתר‬ ‫ואולי זו התחלה‬ ‫לעתיד מזהיר יותר‬ ‫אז איך ערכו של אדם ייחשב?‬ ‫בעושר‪ ,‬כוח‪ ,‬גיל?‬ ‫כמה הסתכל? כמה גידל?‬ ‫תשובה תינתן למי שרואה את חייו פעמיים ‪-‬‬ ‫דרך עיניו ועיני השמיים‬ ‫לכן נתחלק אתך בכול‪,‬‬ ‫במעט וגם בשפע‬ ‫כי מה שלפניך שייך לאמא טבע‬ ‫החיים עשויים להשתנות‬ ‫כשהרוחות נושבות‬ ‫ולעתים עלולים למעוד‬ ‫חייבים לנסות לרקוד‪.‬‬ ‫אז נסה ללמוד לרקוד!‬ ‫אז איך שוויו של אדם נמדד?‬ ‫אם ָעבד או אם לָמד?‬ ‫לא רואים בעיני בשר ודם‬ ‫איך יש עוד זוג עיניים‬ ‫הבט בחיים‪ ,‬הבט נא בהם‬ ‫דרך עיני השמיים!‬

‫כוס מרים ‪31‬‬ ‫)בתחילת הסדר‪ :‬פסחלוצי ‪4-5‬כוס מרים‬ ‫בסוף הסדר‪ :‬פסחלוצי ‪ (8 ,6‬ממלאים גביע במים‪ ,‬ומעבירים מסביב לשולחן‬ ‫מרים הנביאה היא אחת הדמויות המרגשות בסיפור יציאת מצרים‪ .‬מרים נותרת מאחורי הקלעים‬ ‫במשך רוב הזמן‪ ,‬חבויה מאחורי קני הסוף‪ .‬אולם‪ ,‬כדרכה‪ ,‬היא משכילה להופיע ברגע הנכון‪ ,‬ותמיד‬ ‫בהקשר של מים‪ :‬בצעירותה משגיחה מרים על תיבת משה ביאור ומשכנעת את בת פרעה לקחת את‬ ‫אמה יוכבד כמינקת‪ .‬בשעת קריעת ים סוף סוחפת מרים את נשות ישראל לשיר ומחול והודיה לה'‪ .‬אך‬ ‫רק עם פטירתה של מרים‪ ,‬באמצע המסע במדבר‪ ,‬מתגלה לנו תרומתה העמוקה\"‪ :‬כל ארבעים שנות‬ ‫הנדודים במדבר עמד לבני ישראל באר המים בזכות מרים‪ .‬מתה מרים ‪ -‬בטלה הבאר‪ ,‬כמו שכתוב ‪-‬‬ ‫במדבר כ\"א ב'‪\" :‬ותמת שם מרים‪ ...‬ולא היה מים לעדה'\" )על פי תלמוד בבלי‪ ,‬תענית ט'(‪.‬‬ ‫בארה של מרים סיפק מים לבני ישראל לאורך מסעם הארוך במדבר הצחיח‪ .‬המדרש מספר גם ש ֵמי‬ ‫בארה של מרים היו בעלי סגולות רפואיות‪ .‬בליל הסדר אנו נזכרים במנהיגותה של מרים ומתפללים‬ ‫שבארה יוסיף ללוות אותנו במסענו גם השנה ‪.‬‬ ‫זו כוס מרים הנביאה‪ .‬יהי רצון שנזכה לשתות ממימי באר מרים לרפואה ולגאולה‪ .‬יהי רצון שנלמד‬ ‫ממרים ומכל הנשים לצאת בתופים ובמחולות אל מול הנסים של חיי היום יום‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫כוס מרים מתוך ההגדה \"בין אי‪-‬סדר לסדר\"‪ /‬לורי לפקוביץ‬ ‫)פסחלוצי ‪(9‬‬ ‫\"כל ארבעים שנות הנדודים במדבר עמד לבני ישראל באר המים בזכות מרים‪ .‬מתה מרים ‪ -‬בטלה‬ ‫הבאר‪ ,‬כמו שכתוב )במדבר כ' א‪-‬ב(‪' :‬ותמת שם מרים‪ ...‬ולא היה מים לעדה'\" )על פי תלמוד בבלי‪,‬‬ ‫תענית ט‪ .(.‬בארה של מרים סיפק מים לבני ישראל לאורך מסעם הארוך במדבר הצחיח‪.‬‬ ‫המדרש מספר גם ש ֵמי בארה של מרים היו בעלי סגולות רפואיות‪.‬‬ ‫בליל הסדר אני נזכרת במנהיגותה של מרים ומתפללים שבארה יוסיף ללוות אותנו במסענו גם השנה‪.‬‬ ‫ברכה לרפואה ‪ /‬יותם ארבל‬ ‫)פסחלוצי ‪(9‬‬ ‫נרים כוס לרפואת האדם והאדמה‪ ,‬שנדע להעריך את היותנו בריאים‪ ,‬הן נפשית והן פיזית‪ .‬נרים כוס‬ ‫זו‪ ,‬גם לכבוד סגלי הרפואה בארץ ובעולם‪ ,‬שעושים לילות כימים‪ ,‬לא כביטוי‪ ,‬במטרה להציל חיים‪,‬‬ ‫בימי המשבר הנוכחי‪ ,‬אך גם בזמן השגרה‪.‬‬ ‫נרים כוס בתקווה ובאמונה‪ -‬שלא רחוק היום בו ירפאו כל בני ובנות האדם‪ ,‬בזכות הסולידריות‪,‬‬ ‫ערבות הדדית‪ ,‬ומערכת בריאות ציבורית\"‪.‬‬

‫חסל סדר פסח ‪32‬‬ ‫חסל סדר פסח‪ /‬שירן בן יעקב‬ ‫)חסל סדר פסח‪ :‬פסחלוצי ‪(5-7‬‬ ‫פסח מצה ומרור‬ ‫פסח צא ‪ -‬ולמד‬ ‫פסח בוא ‪ -‬ודע‪.‬‬ ‫וידענו כי היינו עבדים‬ ‫וביערנו את הגולה מעלינו‬ ‫וסיפרנו כל אותו הלילה‪.‬‬ ‫וכעת מ ֶש ָקלו המים‬ ‫אנו יודעים שזהו אביב תיקון העולם‬ ‫זהו אביבו של האדם המתחדש כל‬ ‫שנה‬ ‫זוהי שיבתה של היונה‪.‬‬ ‫תם סדר פסח! לשנה הבאה‬ ‫)פסחלוצי ‪(1-9‬‬ ‫במדינת רווחה!‬

‫‪33‬‬ ‫דברי סיום והתעלות רוח‬ ‫אני מאמין‪ /‬שאול טשרניחובסקי‬ ‫זרעי קיץ‪ /‬מאיר אריאל‬ ‫)זרעי קיץ‪ :‬פסחלוצי ‪(1-2‬‬ ‫)אני מאמין‪ :‬פסחלוצי ‪(6-9‬‬ ‫ַׁשחֲ ִקי‪ַׁ ,‬שחֲ ִקי ַעל ַהחֲלוֹמוֹת‪,‬‬ ‫זרעי קיץ‬ ‫ז ּו ֲאנִי ַהחוֹלֵם ָׁשח‪.‬‬ ‫נישאים ברוח‬ ‫מעירים זכרונות‬ ‫ַשׂחֲ ִקי ּכִי בָ ָאדָם ַא ֲא ִמין‪,‬‬ ‫מעוררים ערגונות‬ ‫ּכִי עוֹדֶ ּנִי ַמ ֲא ִמין ּבָךְ‪.‬‬ ‫זרעי קיץ באים בנחיריים‬ ‫ורומזים איזה קיץ‬ ‫ּכִי עוֹד נַ ְפ ִׁשי ּדְרוֹר ׁשוֹ ֶא ֶפת‪,‬‬ ‫הולך להיות ‪-‬‬ ‫לֹא ְמכַרְ ּ ִתי ָה לְ ֵעגֶל‪ָ ּ -‬פז‪,‬‬ ‫בוקר אחד פתחתי חלון‬ ‫ּכִי עוֹד ַא ֲא ִמין ּגַם ּבָ ָאדָם‪,‬‬ ‫ותיכף הריח לי דק מן הדק‬ ‫ּגַם ּבְר ּוחוֹ‪ ,‬ר ּו ַח ָעז‪.‬‬ ‫קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם‬ ‫אמרתי בא קיץ ‪ -‬קיץ חזק‪.‬‬ ‫ר ּוחוֹ י ַ ְׁשלִיךְ ּכַבְלֵי‪ֶ -‬הבֶל‪,‬‬ ‫י ְרוֹ ְמ ֶמ ּנ ּו ּבָ ֳמ ֵתי‪ָ -‬על;‬ ‫איך מוצא חן בעיניך להיות‬ ‫פרח עושה לו כדור לבנבן?‬ ‫לֹא ּבָרָ ָעב י ָמ ּות עֹבֵד‪,‬‬ ‫רוח קלה בו תבוא לעת ערב‬ ‫ּדְרוֹר – לַ ּנֶ ֶפ ׁש‪ַ ּ ,‬פת – לַ ּדָל‪.‬‬ ‫תפזר את ראשך הלאה הלאה אי אן‪.‬‬ ‫ַשׂחֲ ִקי ּכִי ּגַם ּבְרֵע ּות ַא ֲא ִמין‪,‬‬ ‫ַא ֲא ִמין‪ּ ,‬כִי עוֹד ֶא ְמ ָצא לֵב‪,‬‬ ‫היית רוצה להיות גל נשבר‬ ‫אל חוף ההומה רוחצים רוחצות?‬ ‫לֵב ּ ִת ְקוֹ ַתי ּגַם ּ ִת ְקוֹ ָתיו‪,‬‬ ‫י ָח ּו ׁש אֹ ֶׁשר‪ ,‬י ָבִין ּכְ ֵאב‪.‬‬ ‫עושה אותי מלך משוח במלח‬ ‫מוכתר בזרים של אצות‪.‬‬ ‫ַא ֲא ִמינָה ּגַם ּבֶ ָע ִתיד‪,‬‬ ‫ַאף ִאם י ִרְ ַחק זֶה ַה ּיוֹם‪,‬‬ ‫תרצה תהיה סיגריה גנובה‬ ‫ַאךְ ּבוֹא י ָבוֹא – י ִ ְשׂא ּו ָׁשלוֹם‬ ‫בפי נערים בתשוקה ראשונה‬ ‫ָאז ּובְרָכָה לְאֹם ִמ ּלְאֹם‪.‬‬ ‫או אז תימצץ תישאף אלי אפר‬ ‫י ָ ׁש ּוב י ִ ְפרַח ָאז ּגַם ַע ּ ִמי‪,‬‬ ‫יאמרו זה הבהוב ‪ -‬הבהוב העונה!‬ ‫ּובָ ָארֶץ י ָק ּום ּדוֹר‪,‬‬ ‫זרעי קיץ‪...‬‬ ‫ּבַרְזֶל‪ּ -‬כְבָלָיו י ּו ַסר ֶמ ּנ ּו‪,‬‬ ‫אז מהו הקיץ שבא להיות‬ ‫ַעי ִן‪ּ -‬בְ ַעי ִן י ִרְ ֶאה אוֹר‪.‬‬ ‫ממה שהריח לי דק מן הדק‬ ‫י ִ ְחי ֶה‪ ,‬י ֶ ֱא ַהב‪ ,‬י ִ ְפ ַעל‪ ,‬י ָ ַעשׂ‪,‬‬ ‫גל אהבה שנוסע אלינו‬ ‫ּדוֹר ּבָ ָארֶץ ָא ְמנָם ָחי‬ ‫נשבר על כמיהה למרחק‪.‬‬ ‫לֹא ּבֶ ָע ִתיד – ּבַ ּ ָׁש ַמי ִם‪,‬‬ ‫זרעי קיץ‪...‬‬ ‫ַח ּי ֵי‪-‬ר ּו ַח לוֹ ֵאין דָי‪.‬‬ ‫ָאז ִׁשיר ָחדָ ׁש י ָ ִׁשיר ְמ ׁשוֹרֵר‪,‬‬ ‫לְיֹ ִפי ו ְנִ ְשׂ ּגָב לִ ּבוֹ ֵער;‬ ‫לוֹ‪ ,‬לַ ּ ָצ ִעיר‪ֵ ,‬מ ַעל ִקבְרִי‬ ‫ּ ְפרָ ִחים י ִלְ ְקט ּו לַ ּזֵר‪.‬‬

‫דברי סיום והתעלות רוח ‪34‬‬ ‫בואי נחמה‪.‬‬ ‫בואי נחמה‪ /‬אלון עדר‬ ‫)פסחלוצי ‪(6‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(5‬‬ ‫اﻳﺎم ‪،‬اﻳﺎم اﻟﺼﻴﻒ‬ ‫ימים‪ ,‬ימים של קיץ‬ ‫ﻣﻔﻴﺶ ﺳﻼم ﺑﺎﻟﺒﻴﺖ‬ ‫ואין שלום בבית‪.‬‬ ‫שמש קופחת‪.‬‬ ‫ﺷﻤﺲ ﺣﺎﻣﻴﻪ‬ ‫اﻳﺎم ‪،‬اﻳﺎم اﻟﺼﻴﻒ‬ ‫ימים‪ ,‬ימים של קיץ‬ ‫אל תעזבי אותי‪.‬‬ ‫ﻻ ﺗﺘﺮﻛﻴﻨﻲ‬ ‫اﺗﺮﻛﻮﻧﺎﻧﺮﺗﺎح‪ – .‬בואי נחמה‬ ‫ימים‪ ,‬ימים של פרץ‬ ‫ואין שלום בארץ‪.‬‬ ‫שמש קופחת‪ ,‬האדמה רותחת‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬ימים של קיץ‬ ‫אל תעזבי )תעזוב( אותי‪.‬‬ ‫והניצוץ הזה חזק‬ ‫למאבק‪ /‬דין פי\"ת‬ ‫בוער‪ ,‬בוער ברחובות‬ ‫ומי כמונו עוד אוהב כך את הארץ הזאת?‬ ‫קום התנערה‬ ‫עם עבדים מזי רעב‬ ‫י ֵצאו ביחד נעורים‬ ‫קום התנער ֵמ ָאבָק‬ ‫בקול גדול בלי עכבות‬ ‫קום התעורר‪ ...‬למאבק!‬ ‫י ֵצאו ידליקו לפידים‬ ‫כי לא לזה פיללנו בגולה אלפיים שנות‪,‬‬ ‫את התקווה בלבבות!‬ ‫חורבן הצדק‪ ,‬אבדן הדרך והחלומות‪.‬‬ ‫לא לתרבות של כוח‬ ‫קום התנערה‬ ‫לא לשלטון ההון‬ ‫עם עבדים מזי רעב‬ ‫לא למלחמת הישרדות בחברת המון‬ ‫קום התנער ֵמ ָאבָק‬ ‫קום התעורר‪ ...‬למאבק!‬ ‫לכן הכרזנו העצמאותנו על השלום‬ ‫על הערבות‪ ,‬על השוויון‬ ‫לא נישבר ולא נשתוק‬ ‫לא נילחם על פירורים‪,‬‬ ‫קום התנערה‬ ‫ולא יפרידו עוד בינינו‬ ‫עם עבדים מזי רעב‬ ‫קום התנער ֵמ ָאבָק‬ ‫זו צעקת אחים‪.‬‬ ‫קום התעורר‪ ...‬למאבק!‬ ‫ולא יהיה פה עוד ניצול ולא חברה של חזירים‪,‬‬ ‫עידן חדש נביא עימנו ‪-‬‬ ‫שחקו שחקו יא חולמים!‬ ‫תנו חכמינו רבי עמרי בן גלעד היוחנני ורבי אלון בן אבירם היזרעאלי אשר היו מסובין בבית אלון‪:‬‬ ‫)פסחלוצי ‪(4‬‬ ‫\"קומו טועי מיצר – צאו מתוך השממה!\"‬ ‫\"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪ ,‬ואף חודד‪ :‬אחרי ארבע כוסות אפילו קינוח טבעוני נהיה טעים\"‪.‬‬ ‫\"ליל שימורים במקום ריאלי הוא לשלי יחימוביץ' ולכל בני משפחת זמיר לדורותם\"‬ ‫\"על שלושה דברים \"החלוץ\" עומד – וכל המוצא הישר ולו אחד מהם – הרי זה משובח!\"‬ ‫\"שפוך חמתך על החלוצים‪ ,‬זכור את אשר עשה לך שמעון גפסו\"‬ ‫\"לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יגאל\"‬ ‫\"מעשי ידיי טובעים בים ואתם מקימים מוקד בכפר גלעדי!\"‬ ‫\"זה לחם העוני שאכלו מחזור א' בגן הכתום\"‬ ‫\"השתא עבדים של בית אלון ‪ -‬בשנה הבאה בני חורין בצה\"ל\"‬ ‫\"בחג הפסח אנו מודים להגר רונן‪ ,‬וזו לה שירה חדשה‪ :‬והיא שעמדה לחלוצינו ולנו‪ ,‬שלא ראש‪-‬מכינה‬ ‫אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו\"‪.‬‬ ‫\"אדם מה הוא אומר‪ :‬מה העבודה הזו לכם? לכם ולא לו‪ ,‬שנאמר‪\"?WHICH SIDE ARE YOU ON :‬‬