ספורטאים יהודים בולטים במכביות ובמשחקים האולימפיים

‫פרק ג‬ ‫ישראל בתנועה האולימפית‪:‬‬ ‫היבטים היסטוריים‪ ,‬מדיניים וספורטיביים‬ ‫אפרים זינגר‬ ‫הוועד האולימפי הארץ‪-‬ישראלי‬ ‫האם היה זה אך צירוף מקרים ששנה לאחר הקמת הוועד‬ ‫האולימפי הבין‪-‬לאומי ב‪ 21-‬ביוני ‪ 1884‬הוקם מועדון הספורט‬ ‫הראשון של ״מכבי״ (בשנת ‪ 1895‬בקונסטנטינופול‪ ,‬איסטנבול‬ ‫של ימינו)‪ ,‬ושנתיים לאחר חידוש המשחקים האולימפיים בעת‬ ‫החדשה‪ ,‬באתונה ‪ ,1896‬עמד מקס נורדאו על במת הקונגרס הציוני‬ ‫השני שהתקיים בבאזל באוגוסט ‪ ,1898‬ונאם את נאום ״יהדות‬ ‫השרירים״? אין בכוונתו של פרק זה להתמודד עם שאלה זו אלא‬ ‫לציין את העובדה כי שורשיה של התנועה האולימפית בישראל‬ ‫נטועים עמוק בפעילותה של תנועת ה״מכבי״‪ ,‬שראתה במידה רבה‬ ‫בתנועה האולימפית‪ ,‬ובמיוחד ברעיונות האולימפיים הקלאסיים‪,‬‬ ‫מודל לחיקוי רעיוני וארגונִי ואת הספורט הארץ‪-‬ישראלי והישראלי‬ ‫כחלק מתנועה זו‪ .‬זאת בניגוד להתאגדות ״הפועל״‪ ,‬שקמה בשנת‬ ‫‪ 1926‬ואשר שמה לה למטרה לטפח את תרבות הגוף‪ ,‬הבריאות‬ ‫והספורט בקרב הפועלים תחת הכותרת ״ספורט לאלפים ולא‬ ‫לאלופים״‪ .‬היא אף פעלה בזירה הבין‪-‬לאומית כחלק מארגון‬ ‫ספורט הפועלים הבין‪-‬לאומי‪.‬‬ ‫הרעיון לשתף ספורטאים יהודים מארץ‪-‬ישראל במשחקים‬ ‫האולימפיים עלה לראשונה על‪-‬ידי יוסף יקותיאלי‪ ,‬הוגה רעיון‬ ‫משחקי המכביה ומגשימו‪ ,‬כבר בשנת ‪ .1923‬עשור של פעילות‬ ‫ושתדלנות בין‪-‬לאומית הסתיים בהקמת הוועד האולימפי הארץ‪-‬‬ ‫ישראלי (‪ )1933‬ובהכרה שזכה מהוועד האולימפי הבין‪-‬לאומי (במאי‬ ‫‪51‬‬

‫‪ .)1934‬חודשיים מאוחר יותר הונחה על שולחנו של הוועד ההזמנה‬ ‫להשתתף במשחקים האולימפיים שעמדו להתקיים בברלין ב‪.1936-‬‬ ‫המשטר הנאצי שעלה לשלטון בגרמניה בעת ההיא‪ ,‬ראה במשחקים‬ ‫האולימפיים הקרובים הזדמנות פז להאדרת שמו‪ ,‬ויש הסוברים כי‬ ‫בעקיפין תרם להכרה בוועד האולימפי הארץ‪-‬ישראלי מתוך רצון‬ ‫לקבלת לגיטימציה בקרב אותן מדינות שפעלו להחרים את משחקי‬ ‫ברלין‪ .‬נשיא הוועד‪ ,‬קולונל קיש‪ ,‬שלא רצה כי פעולתו הראשונה‬ ‫של הוועד האולימפי הצעיר תהיה החרמת משחקים אולימפיים‪,‬‬ ‫דחה את ההזמנה בנימוס בטענה כי אין בנמצא ספורטאים ברמה‬ ‫המתאימה‪.‬‬ ‫להזמנה להשתתף במשחקים האולימפיים בלונדון ‪( 1948‬לאחר‬ ‫סיום מלחמת העולם השנייה) השיב הוועד האולימפי הארץ‪-‬‬ ‫ישראלי בחיוב‪ ,‬אולם הפעם נענה בסירוב‪ .‬הוועד האולימפי הבין‪-‬‬ ‫לאומי‪ ,‬בלחץ המארגנים הבריטים‪ ,‬הודיע כי מאחר ש״ארץ‪-‬ישראל‪-‬‬ ‫פלשתינה״ חדלה להתקיים‪ ,‬ומכיוון שטרם הוגשה פנייה של הוועד‬ ‫האולימפי של מדינת ישראל להכרה‪ ,‬לא יוכלו ספורטאים ישראלים‬ ‫להשתתף במשחקי לונדון ‪.1948‬‬ ‫מה שנראה פשוט וטכני לכאורה יצר מאבק פוליטי רווי יצרים בין‬ ‫שני ארגוני הספורט הגדולים במדינה הצעירה – ״מכבי״ ו״הפועל״‪.‬‬ ‫על שולחן הוועד האולימפי הבין‪-‬לאומי הונחו שתי בקשות להכרה‬ ‫בוועד אולימפי ישראלי – האחת של מכבי והשנייה של הפועל‪.‬‬ ‫מאחר שהאמנה האולימפית אינה מאפשרת הכרה בשני ועדים‬ ‫אולימפיים מאותה מדינה הגיעו שני מרכזי הספורט‪ ,‬בתיווכה‬ ‫של ממשלת ישראל‪ ,‬להסכם המסדיר את מערכת היחסים ביניהן‬ ‫– הסכם “הפיפטי‪-‬פיפטי״ (‪ .)50%-50%‬עובדה זו אפשרה הכרה‬ ‫בין‪-‬לאומית בוועד האולימפי הישראלי והשתתפות ראשונה של‬ ‫ספורטאי ישראל במשחקים האולימפיים בהלסינקי ‪.1952‬‬ ‫‪52‬‬

‫שנים ראשונות‬ ‫בעשורים הראשונים‪ ,‬לצד השתתפות במשחקים האולימפיים החל‬ ‫במשחקי הלסינקי ‪ ,1952‬רגעי השיא של הספורט הישראלי היו‬ ‫בתחרויות היבשתיות באסיה‪ ,‬שהספורט הישראלי היה חבר בה‪.‬‬ ‫במשך ‪ 20‬שנה זכו ספורטאים ישראלים במשחקי אסיה ב‪46-‬‬ ‫מדליות (‪ 18‬זהב‪ 14 ,‬כסף ו‪ 14-‬ארד) ובכללן מדליית זהב לנבחרת‬ ‫ישראל בכדורסל ב‪ 1966-‬וב‪ .1974-‬בלטו בהישגיהן האתלטיות‬ ‫הישראליות‪ ,‬שזכו במדליות זהב והוכתרו כאלופות אסיה‪ :‬אהובה‬ ‫קרביצקי‪-‬קראוז בקפיצה לגובה (‪ ,)1954‬דבורה מרכוס ב‪ 200-‬מ׳‬ ‫(‪ ,)1966‬חנה שזיפי ב‪ 800-‬מ׳ (‪ )1970 ,1966‬וב‪ 1,500-‬מ׳ (‪,)1970‬‬ ‫אורית אברמוביץ בקפיצה לגובה (‪ )1974‬ואסתר רוט שחמורוב‪,‬‬ ‫האתלטית הגדולה ביותר בתולדות הספורט הישראלי וכלת פרס‬ ‫ישראל‪ ,‬שזכתה בשתי מדליות זהב ב‪ 100-‬מ׳ משוכות ובקרב‬ ‫חמש (בקפיצה לרוחק זכתה במדליית כסף) במשחקי אסיה ‪1970‬‬ ‫ובשלוש מדליות זהב ב‪ 200 ,100-‬ו‪ 100-‬מ׳ משוכות ב‪( 1974-‬שנתיים‬ ‫אחרי רצח ה‪-‬י״א וביניהם מאמנה עמיצור שפירא)‪ .‬שנתיים מאוחר‬ ‫יותר הגיעה לגמר האולימפי במשחקי מונטריאול ‪.1976‬‬ ‫מימין‪ :‬אהובה קרביצקי קראוז – זהב בקפיצה לגובה במשחקי אסיה ‪.1954‬‬ ‫משמאל‪ :‬דבורה מרכוס – זהב בריצת ‪ 200‬מ׳ במשחקי אסיה ‪1966‬‬ ‫‪53‬‬

‫אורית אברמוביץ – זהב בקפיצה‬ ‫חנה שזיפי –‬ ‫לגובה במשחקי אסיה ‪1974‬‬ ‫זהב ב‪ 800-‬מ׳ במשחקי אסיה‬ ‫צילום‪ :‬אסף קוטין; באדיבות הארכיון‬ ‫‪1970 ,1966‬‬ ‫לחנ״ג ולספורט ע״ש צבי נשרי במכון‬ ‫וינגייט‬ ‫אסתר רוט שחמורוב – במשחקי אסיה ‪1974‬‬ ‫‪54‬‬

‫גם מקומו של הכדורגל לא נפקד מרשימת ההישגים‪ .‬בשנת ‪1964‬‬ ‫זכתה נבחרת ישראל בגביע אסיה לאומות‪ .‬הייתה זו תחילתה‬ ‫של תקופה מוצלחת לכדורגל הישראלי‪ :‬במשחקים האולימפיים‬ ‫במכסיקו‪-‬סיטי ‪ 1968‬הגיעה הנבחרת לרבע הגמר‪ .‬בשלב הזה‬ ‫התמודדה ישראל עם נבחרת בולגריה‪ ,‬ובסיום הזמן החוקי (כולל‬ ‫הארכה) הייתה התוצאה ‪ .1:1‬רק הגרלה מנעה מנבחרת ישראל‬ ‫לעלות לשלב חצי הגמר‪ .‬שנתיים לאחר מכן הצליחה הנבחרת‬ ‫להעפיל לאליפות העולם (המונדיאל) שהתקיימה גם היא במכסיקו‪.‬‬ ‫הפעם האחרונה שבה הופיעה נבחרת הכדורגל של ישראל על במה‬ ‫בין‪-‬לאומית מכובדת היתה במשחקים האולימפיים שהתקיימו‬ ‫במונטריאול ‪ ,1976‬ובהם העפילה לרבע הגמר‪ ,‬שם נעצרה על‪-‬ידי‬ ‫נבחרתה החזקה של ברזיל (‪ .)4:1‬הישגים אלו לא חזרו על עצמם‬ ‫עד היום‪.‬‬ ‫השפעת הגיאו‪-‬פוליטיקה‬ ‫בעשור הראשון לעצמאות ישראל מילא הספורט ארבעה יעדים‪ :‬השגת‬ ‫הכרה‪ ,‬יצירת קשרי ידידות ושיתוף פעולה‪ ,‬הפצת תעמולה והקניית‬ ‫כבוד ויוקרה למדינה ולאזרחיה‪ .‬ב‪“ 1980-‬יושר קו״ עם מדיניות החוץ‬ ‫הישראלית‪ ,‬גם אם לא ברצון‪.‬‬ ‫אולם יותר משעמד הספורט הישראלי לרשות ממשלתו‪ ,‬הוא‬ ‫נאלץ לשאת בתוצאות מצבה הגיאו‪-‬פוליטי של ישראל‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1949‬הוקמה פדרציית הספורט האסיאתית‪ ,‬וב‪ 1951-‬התקיימו‬ ‫המשחקים האסיאתיים הראשונים בניו‪-‬דלהי‪ .‬בשנת ‪ 1962‬התגלעו‬ ‫חילוקי דעות בנוגע להכנסתן של הרפובליקה הסינית ומדינת‬ ‫ישראל למשחקים‪ .‬מארחת המשחקים‪ ,‬אינדונזיה‪ ,‬התנגדה לקבל‬ ‫את שתי המדינות‪ ,‬ולכן הן לא השתתפו במשחקים הבאים‪ .‬הלחץ‬ ‫להחרים את ישראל ולגרשה מהארגון הלך וגבר עם הצטרפותן‬ ‫של מדינות ערב לארגון‪ ,‬והוא נשא פרי ב‪ 1974-‬כחלק מגל אנטי‪-‬‬ ‫ישראלי בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב‪ .1973-‬שיאיו היו חרם‬ ‫‪55‬‬

‫נפט של המדינות המפיקות נפט על ידידותיה של ישראל במדינות‬ ‫המערב והחלטה מספר ‪ 3379‬של העצרת הכללית של האו״ם‬ ‫מנובמבר ‪ ,1975‬הקובעת כי “ציונות היא צורה של גזענות ואפליה‬ ‫גזעית״ (ב‪ 16-‬בדצמבר קיבלה העצרת הכללית של האו״ם החלטה‬ ‫מספר ‪ ,4686‬שבה היא מודיעה כי היא חוזרת בה מן ההשוואה)‪.‬‬ ‫בשנות המלחמה הקרה סירבו נבחרות וקבוצות מהגוש המזרחי‬ ‫להגיע לישראל לתחרויות רשמיות‪ ,‬ובמקרים לא מעטים סירבו‬ ‫להתחרות עם קבוצות וספורטאים ישראלים במסגרות בין‪-‬‬ ‫לאומיות‪ .‬לכל מפגש כזה היו הדים מחוץ למגרש הספורט‪ .‬נציין‬ ‫שני אירועים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי הישראלי‪ :‬הגרלת‬ ‫המשחקים המוקדמים לקראת משחקי מלבורן ‪ 1956‬קבעה‬ ‫שנבחרת ישראל תקיים שני משחקים נגד נבחרת בריה״מ‪ .‬המפגש‬ ‫הראשון‪ ,‬שהתקיים במוסקווה‪ ,‬הסתיים אמנם בהפסד ישראלי‬ ‫‪ ,5:0‬אך התקשורת והציבור הישראלי עסקו במפגשים המרגשים‬ ‫עם הקהילה היהודית מעבר למסך הברזל‪ .‬במשחק הגומלין‬ ‫שנערך בישראל הצליח החלוץ נחום סטלמך להבקיע שער שוויון‬ ‫נבחרת ישראל בכדורגל בגביע העולם בכדורגל במכסיקו ‪1970‬‬ ‫‪56‬‬

‫במשחק שהסתיים בהפסד מכובד של ‪ .2:1‬השער שכבשה ישראל‬ ‫נכנס להיכל התהילה הישראלי כתרומת הספורט לחיזוק הגאווה‬ ‫הלאומית של המדינה הצעירה‪.‬‬ ‫האירוע השני היה ניצחונה של מכבי תל‪-‬אביב בכדורסל על צסק״א‬ ‫מוסקווה בשנת ‪ .1977‬הקבוצות נפגשו בשלב חצי הגמר של גביע‬ ‫אירופה לקבוצות אלופות במשחק שהתקיים בבלגיה‪ ,‬בשל סירובה‬ ‫של בריה״מ לשחק בישראל‪ .‬המשחק נערך באווירה רגשית טעונה‬ ‫והסתיים בניצחונה של מכבי תל‪-‬אביב‪ .‬במשך שנים נחשב המשחק‬ ‫לאירוע מכונן בהיסטוריה ובזהות הישראלית‪ .‬הכרזתו של קפטן‬ ‫הקבוצה טל ברודי “אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה – לא רק‬ ‫בספורט – בהכול״‪ ,‬הפכה לחלק בלתי נפרד מאוצר הביטויים‬ ‫העברי (ראו גם עמ׳ ‪.)45‬‬ ‫בעקבות פלישת בריה״מ לאפגניסטן בשנת ‪ 1979‬קרא נשיא ארה״ב‬ ‫ג׳ימי קרטר להחרים את המשחקים האולימפיים‪ ,‬שאמורים‬ ‫היו להתקיים במוסקווה שנה לאחר מכן‪ 64 .‬מדינות החרימו‬ ‫לחלוטין את המשחקים‪ ,‬ועוד ‪ 16‬מדינות נקטו צעדי מחאה כמו‬ ‫אי‪-‬השתתפות בטקס הפתיחה או השתתפות שלא תחת הדגל‬ ‫הלאומי‪ .‬בישראל נסב ויכוח קשה סביב שאלת השתתפותה של‬ ‫ישראל במשחקים‪ .‬ההכרעה הייתה נתונה באופן בלעדי בידי הוועד‬ ‫נחום סטלמך (משמאל) במשחק נגד נבחרת ברית‪-‬המועצות‬ ‫‪57‬‬

‫האולימפי הישראלי‪ .‬אנשי הספורט ברובם היו בעד השתתפות‬ ‫במשחקים מכמה סיבות‪ :‬כמי שסובלים מנידוי ו ֵמחרמות‪ ,‬אסור‬ ‫לישראל להצטרף לחרם וגם – האמונה שיש להשאיר את הספורט‬ ‫מחוץ לפוליטיקה‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש לאפשר לספורטאים‪ ,‬שהקדישו שנים‬ ‫מחייהם להכנות המקצועיות‪ ,‬להתחרות באירוע הספורט החשוב‬ ‫בעולם‪ .‬מנגד‪ ,‬ראש הממשלה דאז‪ ,‬מנחם בגין‪ ,‬טען שכאשר ארה״ב‬ ‫מבקשת‪ ,‬ישראל אינה יכולה לסרב‪ .‬זה היה הנימוק שהכריע את‬ ‫הכף‪ ,‬וישראל לא שלחה משלחת למשחקי מוסקווה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫ארבע שנים לאחר מכן שלחה ישראל למשחקי לוס‪-‬אנג׳לס ‪,1984‬‬ ‫שאותם החרימה בריה״מ‪ ,‬את המשלחת הגדולה ביותר עד אז‪.‬‬ ‫קריסת הגוש המזרחי בסוף שנות השמונים‪ ,‬הסכם השלום עם‬ ‫ירדן והסכמי אוסלו עם הפלשתינאים ב‪ 1993-‬שינו את המצב‬ ‫הגיאו‪-‬פוליטי וסייעו לישראל להתקבל כחברה בארגוני הספורט‬ ‫האירופים‪ .‬השיא היה החלטת האסיפה הכללית של הוועדים‬ ‫האולימפיים האירופיים (‪ ,)EOC‬שהתקיימה בנובמבר ‪1994‬‬ ‫בליסבון‪ ,‬לקבל את הוועד האולימפי הישראלי כחבר בארגון‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1995‬השתתפה ישראל לראשונה במשחקים האירופיים‬ ‫לנוער בבאת׳ שבאנגליה; ב‪ 1996-‬התקיים לראשונה כנס הוועדים‬ ‫האולימפיים האירופיים בתל‪-‬אביב‪ ,‬וב‪ 2001-‬נבחר ישראלי‬ ‫להנהלת הוועד האולימפי האירופי‪ .‬רק ארגון אחד‪ ,‬הפועל בחסות‬ ‫הוועד האולימפי הבין‪-‬לאומי‪ ,‬ממשיך בסירובו לקבל את ישראל‬ ‫כחברה בארגון תוך הפרה בוטה של האמנה האולימפית ותקנון‬ ‫הארגון עצמו – וזהו ארגון משחקי הים התיכון‪.‬‬ ‫‪58‬‬

‫אסון מינכן‬ ‫עשרים שנה לאחר ההשתתפות הראשונה במשחקים האולימפיים‬ ‫היכה אסון את הספורט הישראלי ואת מדינת ישראל כולה‪.‬‬ ‫בבוקרו של ה‪ 5-‬בספטמבר ‪ ,1972‬במהלך המשחקים האולימפיים‬ ‫שהתקיימו במינכן‪ ,‬פרצו מחבלים פלשתינאים‪ ,‬חברי ארגון‬ ‫“ספטמבר השחור״‪ ,‬למגורי הספורטאים הישראלים בכפר‬ ‫האולימפי‪ .‬במהלכו של יום מר ונמהר זה נרצחו דוד ברגר‪ ,‬יוסף‬ ‫גוטפרוינד‪ ,‬משה ויינברג‪ ,‬אליעזר חלפין‪ ,‬מרק סלבין‪ ,‬זאב פרידמן‪,‬‬ ‫יוסף רומנו‪ ,‬קהת שור‪ ,‬אנדרי שפיצר‪ ,‬עמיצור שפירא ויעקב‬ ‫שפרינגר‪ .‬הם נרצחו רק בשל היותם ישראלים ויהודים‪ .‬הדגל‬ ‫האולימפי הוכתם בדמם לעד‪.‬‬ ‫מימין‪ :‬משלחת ישראל בטקס הפתיחה של משחקי מינכן ‪.1972‬‬ ‫משמאל‪ :‬דגל התנועה האולימפית הורד לחצי התורן לאחר רצח י״א חללי מינכן‪.‬‬ ‫באדיבות יואש אלרואי‬ ‫‪59‬‬

‫יוסף גוטפרוינד ז״ל עמיצור שפירא ז״ל אנדרי שפיצר ז״ל‬ ‫דוד ברנר ז״ל מרק סלבין ז״ל‬ ‫אליעזר חלפין ז״ל קהת שור ז״ל‬ ‫יעקב שפרינגר ז״ל משה ויינברג ז״ל יוסף רומנו ז״ל זאב פרידמן ז״ל‬ ‫י״א חללי מינכן‬ ‫‪60‬‬

‫סוגיית הזהות היהודית‬ ‫לא רק לזהּות הלאומית הישראלית השפעה על הספורט אלא אף‬ ‫לזהותה היהודית של מדינת ישראל‪ .‬כדי לשמר את זהותה כמדינה‬ ‫יהודית‪ ,‬ישראל אינה מקיימת אירועים רשמיים בשבתות ובחגים‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬באירועים רשמיים שבהם מוגש כיבוד הוא נעשה על טהרת‬ ‫הכשרות‪ .‬גם הספורט הישראלי אינו מקיים תחרויות מקומיות‬ ‫רשמיות בחגי ישראל‪ ,‬וכאשר הדבר ניתן‪ ,‬הוא פועל שלא לקיימן‬ ‫בימי שבת‪ .‬שונה הדבר בכל האמור להשתתפות בתחרויות בין‪-‬‬ ‫לאומיות‪ .‬ספורטאי ישראל מתחרים בכל ימות השנה‪ ,‬למעט ביום‬ ‫הקדוש ביותר לדת היהודית – יום הכיפורים‪ .‬הם אף מקפידים‬ ‫(כשהדבר ניתן) לבקש ממארגני התחרות לספק אוכל כשר או‬ ‫להיעזר בקהילה היהודית המקומית‪ ,‬אם יש כזו‪ .‬באשר לאירועי‬ ‫זיכרון לאומיים כמו יום השואה‪ ,‬לזכרם של ששת מיליוני היהודים‬ ‫שנרצחו על‪-‬ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה‪ ,‬או יום‬ ‫הזיכרון לחיילי צבא ההגנה לישראל‪ ,‬ימים שבהם מושבתת פעילות‬ ‫התרבות‪ ,‬הבידור והספורט בישראל – ספורטאי ישראל משתתפים‬ ‫בתחרויות בין‪-‬לאומיות (נושא השנוי עדיין במחלוקת ציבורית)‪,‬‬ ‫אך אינם משתתפים בטקסים המלווים תחרויות אלו‪.‬‬ ‫כאשר עמדה בפני קברניטי הספורט הישראלי הבחירה בין‬ ‫אפשרות סבירה מאוד לזכייה במדליה אולימפית היסטורית‬ ‫ראשונה תוך חילול יום הכיפורים‪ ,‬או ויתור על הסיכוי תוך שמירת‬ ‫זהותה היהודית של המשלחת האולימפית הישראלית‪ ,‬הבחירה‬ ‫נפלה‪ .‬במשחקים האולימפיים בסיאול ‪ ,1988‬שני השייטים יואל‬ ‫סלע ואלדד אמיר לא התחרו בשיוט השני מתוך שבעת השיוטים‪,‬‬ ‫כיוון שחל ביום הכיפורים‪ .‬בסיום כל השיוטים מצאו עצמם‬ ‫במקום הרביעי‪ ,‬כלומר‪ ,‬המדליה הייתה בהישג יד‪ .‬זוג השייטים‬ ‫השני‪ ,‬האחים דן ורן טורטן‪ ,‬הפרו את הוראות ראשי המשלחת‬ ‫והתחרו ביום הכיפורים‪ .‬הם הורחקו מיידית מהמשלחת וסיימו‬ ‫את הקריירה הספורטיבית שלהם‪.‬‬ ‫‪61‬‬

‫הגדרתה של ישראל כמדינתו של העם היהודי מוצאת את ביטויה‬ ‫גם בתהליכי הכנתה והשתתפותה של משלחת ישראל למשחקים‬ ‫האולימפיים‪ .‬בעשורים האחרונים מושם דגש על שיתופם‬ ‫ומעורבותם של אנשי הקהילה היהודית במדינה ובעיר המארחת‪.‬‬ ‫בשנים שלקראת המשחקים בונים ראשי המשלחת הישראלית‪,‬‬ ‫יחד עם אנשי הקהילה המקומית‪ ,‬תכנית חינוכית המיועדת בעיקר‬ ‫לדור הצעיר‪ ,‬יחד עם אירוח וסיוע לספורטאים הישראלים בבואם‬ ‫לתחרויות הכנה ולמחנות אימונים‪ ,‬כולל מחנות אקלום ערב‬ ‫כניסתם לכפר האולימפי‪ .‬צוות המתנדבים המסייעים למשלחת‬ ‫הישראלית לקראת המשחקים ובמהלכם מורכב מאנשי הקהילה‪,‬‬ ‫והאירוע הרשמי של משלחת ישראל‪ ,‬הכולל את אזכור י״א חללי‬ ‫מינכן‪ ,‬נעשה בשיתוף ובסיוע של הקהילה היהודית המקומית‪.‬‬ ‫יואל סלע ואלדד אמיר‪ .‬החמיצו מדליה אולימפית בסיאול ‪1988‬‬ ‫באדיבות איגוד השייט בישראל‬ ‫‪62‬‬

‫לסניפי “מכבי״ תנועה עולמית מקום ותפקיד מרכזי‪ ,‬ודי אם נזכיר‬ ‫את המשחקים האולימפיים האחרונים בלונדון ‪ 2012‬ובריו ‪.2016‬‬ ‫כמי שעמד בראשן של חמש משלחות ישראל למשחקים‬ ‫האולימפיים‪ ,‬אני יכול לקבוע כי האמירה שהמשלחת האולימפית‬ ‫של ישראל היא גם משלחתו של העם היהודי היא עובדה שיש‬ ‫לה סימוכין מעשיים‪ .‬בכפר האולימפי‪ ,‬ספורטאים‪ ,‬מאמנים ואנשי‬ ‫מקצוע יהודים מחפשים את קרבתנו (לעתים ברמיזה ובמתן‬ ‫סימנים)‪ .‬באיצטדיונים האולימפיים אנו שומעים קריאות עידוד‬ ‫במהלך התחרויות‪ ,‬ודגלי ישראל רבים מונפים על‪-‬ידי בני הקהילה‬ ‫היהודית המקומית‪ .‬כמו כן‪ ,‬קיים רצון עז לארח את הספורטאים‬ ‫הישראלים במוסדות חינוך‪ ,‬באירועים תרבותיים ובבתים פרטיים‬ ‫(הזמנות שברובן נענות בסירוב מנומס בשל הצורך של הספורטאים‬ ‫להישאר ממוקדים במטרה הספורטיבית)‪ .‬את כל זאת חווינו‬ ‫שוב בריו‪ ,‬בקיץ ‪ ,2016‬כאשר הקהילה היהודית בברזיל‪ ,‬בהנהגה‬ ‫ובהובלה של מכבי ברזיל‪ ,‬התגייסה לסייע למשלחת ישראל‪ ,‬ואין‬ ‫ספק כי יש לה חלק בזכייתם של הג׳ודאים ירדן ג׳רבי ואורי ששון‬ ‫במדליות הארד האולימפיות‪.‬‬ ‫“התקווה שווה זהב״‪ :‬שינוי היחס כלפי‬ ‫ההישגים הספורטיביים‬ ‫המשחקים בלוס‪-‬אנג׳לס ‪ 1984‬ציינו את סיומו של עידן בספורט‬ ‫האולימפי הישראלי ותחילתה של תקופה חדשה‪ :‬לא עוד ״העיקר‬ ‫ההשתתפות״ אלא “מהר יותר‪ ,‬גבוה יותר‪ ,‬חזק יותר״‪ ,‬בשאיפה למדליות‬ ‫אולימפיות‪ .‬ביוזמה משותפת של ההתאחדות לספורט בישראל‪ ,‬הוועד‬ ‫האולימפי בישראל ורשות הספורט במשרד החינוך הוקמה היחידה‬ ‫לספורט הישגי במכון וינגייט‪ .‬באמצעות ריכוז המשאבים שהעמידו‬ ‫לרשות היחידה שלושת הגופים שהקימו אותה היא בנתה תכנית עבודה‬ ‫רב‪-‬שנתית‪ ,‬שנותנת מענה מקצועי לצרכיהם של ספורטאי הצמרת‪ ,‬שלא‬ ‫במסגרת פעילותם השוטפת באיגוד הספורט שאליו הם שייכים‪ .‬כל‬ ‫זאת‪ ,‬נוסף להקמת מערכת ליווי ובקרה מדעית‪.‬‬ ‫‪63‬‬

‫התוצאות לא איחרו לבוא‪ 40 .‬שנה אחרי ההשתתפות הראשונה‬ ‫בהלסינקי ‪ 1952‬ו‪ 20-‬שנה אחרי רצח הי״א במינכן ‪ 1972‬זכו‬ ‫ספורטאים ישראלים במדליות אולימפיות ראשונות‪ :‬הג׳ודוקא‬ ‫יעל ארד – מדליית כסף‪ ,‬ואורן סמדג׳ה – מדליית ארד‪ ,‬בברצלונה‬ ‫‪ 1992‬צירפו את ישראל למועדון היוקרתי של מדינות שספורטאיהן‬ ‫זכו במדליות אולימפיות‪ .‬בכך הם קבעו את מדד ההצלחה של‬ ‫משלחות אולימפיות ישראליות לעתיד‪.‬‬ ‫במשחקים האולימפיים באטלנטה ‪ 1996‬זכתה ישראל רק במדליית‬ ‫ארד אחת‪ ,‬עובדה שהביאה להקמתה של ועדה ציבורית בראשותו‬ ‫של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) דב לוין‪ .‬שלוש מהמלצות‬ ‫הוועדה עיצבו את פני הספורט האולימפי לעשורים הבאים‪:‬‬ ‫· העדפת ענפים‪ :‬אין לפזר את המשאבים הכספיים והמקצועיים‬ ‫בין כל ענפי הספורט האולימפיים אלא להתרכז באלו שסיכויי‬ ‫ההצלחה בהם גבוהים יותר‪.‬‬ ‫ · הקצאת תקציב ייחודי להכנות האולימפיות‪.‬‬ ‫· הפיכתה של היחידה לספורט הישגי לזרוע המקצועית של‬ ‫הוועד האולימפי בישראל (זאת לאחר שבאותה שנה פורקה‬ ‫ההתאחדות לספורט)‪.‬‬ ‫המלצות אלו‪ ,‬שמומשו לאורך השנים‪ ,‬אפשרו לוועד האולימפי‪,‬‬ ‫בשיתוף מינהל הספורט ואיגודי הספורט‪ ,‬לבנות תפיסת עבודה‬ ‫חדשה שבה הספורטאי במרכז (מעטפת מקצועית‪ ,‬מדעית ורפואית‪,‬‬ ‫רשת ביטחון כלכלית ולאחרונה התייחסות “ליום שאחרי״)‪ ,‬ולאחר‬ ‫משחקי סידני ‪ 2000‬ומדליית ארד נוספת – להציב את החזון‬ ‫“התקווה שווה זהב״‪.‬‬ ‫במשחקים האולימפיים באתונה ‪ 2004‬נעשתה היסטוריה‪ :‬הגולש‬ ‫גל פרידמן זכה במדליית זהב אולימפית ראשונה לישראל ועלה על‬ ‫הפודיום כשלראשו זר מענפי הזית‪ ,‬מאחוריו דגל ישראל מתנופף‬ ‫גבוה מעל כולם ונשמעת “התקווה״‪ .‬זה היה רגע מרגש שמילא‬ ‫בגאווה לא רק את מדינת ישראל אלא גם את העם היהודי כולו‪.‬‬ ‫‪64‬‬

‫מדליות אולימפיות ראשונות לישראל בברצלונה ‪:1992‬‬ ‫יעל ארד (מימין) – כסף ואורן סמדג׳ה (משמאל) – ארד‬ ‫החותר מיכאל קולגנוב – ארד בסידני ‪ 2000‬צילום‪ :‬רונית שקד‬ ‫‪65‬‬

‫הגולש גל פרידמן (משמאל) – מדליית זהב‪,‬‬ ‫והג׳ודוקא אריק זאבי – ארד‪ ,‬במשחקי אתונה ‪2004‬‬ ‫הגולש שחר צוברי – ארד במשחקי בייג׳ינג ‪2008‬‬ ‫צילום‪ :‬עמית שיסל; באדיבות הוועד האולימפי בישראל‬ ‫אורי ששון וירדן ג׳רבי – ארד בג׳ודו במשחקי ריו ‪2016‬‬ ‫צילום‪ :‬עמית שיסל; באדיבות הוועד האולימפי בישראל‬ ‫‪66‬‬

‫אחרי זכייה במדליות בחמישה משחקים אולימפיים רצופים –‬ ‫ברצלונה ‪ :1992‬יעל ארד – כסף ואורן סמדג׳ה – ארד‪ ,‬שניהם בג׳ודו;‬ ‫אטלנטה ‪ :1996‬גל פרידמן – ארד בגלישה; סידני ‪ :2000‬מיכאל קולגנוב‬ ‫– ארד בקיאק; אתונה ‪ :2004‬גל פרידמן – זהב בגלישה; אריק זאבי –‬ ‫ארד בג׳ודו; בייג׳ינג ‪ :2008‬שחר צוברי – ארד בגלישה‪ ,‬נתפסה הופעתה‬ ‫של משלחת ישראל למשחקי לונדון ‪ 2012‬כמאכזבת‪.‬‬ ‫בשניים משלושת הענפים המובילים בתנועה האולימפית –‬ ‫שחייה והתעמלות‪ ,‬נרשמו הישגי שיא של ספורטאים ישראלים‬ ‫במשחקים האולימפיים‪ .‬בשחייה‪ :‬יעקב טומרקין – מקום ‪ 7‬בגמר‬ ‫‪ 200‬מ׳‪ ,‬ועמית עברי – השחיינית הראשונה בחצי גמר אולימפי‪.‬‬ ‫בהתעמלות‪ :‬אלכס שטילוב – מקום ‪ 6‬בתרגיל הקרקע בהתעמלות‬ ‫מכשירים‪ ,‬ונטע ריבקין – מקום ‪ 7‬בהתעמלות אמנותית‪ .‬נוסף לכך‪,‬‬ ‫הגמרים של לי קורזיץ בגלשנים ונבחרת ההתעמלות האמנותית‪.‬‬ ‫במשחקי לונדון ‪ 2012‬לא נמנתה ישראל עם המדינות שזכו‬ ‫במדליות אולימפיות‪ ,‬אבל במשחקי ריו ‪ 2016‬זכו הג׳ודאים ירדן‬ ‫ג׳רבי ואורי ששון במדליית ארד והחזירו את הספורט האולימפי‬ ‫הישראלי למקום שבו הציבור הישראלי מצפה ורוצה שבו יהיה –‬ ‫דוכן המנצחים‪.‬‬ ‫“התקווה שווה זהב״ – זו התפיסה התודעתית של הציבור הישראלי‬ ‫בהתייחסו למשחקים האולימפיים‪ ,‬תפיסה הזוכה ל״רוח גבית״ של‬ ‫תקשורת ספורט דעתנית ונשכנית‪ .‬התוצאה – תקציבים ציבוריים‬ ‫גדולים יותר (ממשלה‪ ,‬המועצה להסדר ההימורים בספורט)‪ ,‬לצד‬ ‫מעורבות גדלה והולכת של חברות כלכליות ואנשי עסקים במתן‬ ‫תמיכה וחסויות (עדיין במרחק רב מהנעשה באירופה)‪ .‬כל זאת‬ ‫במטרה לראות ספורטאי ישראלי‪ ,‬גבר או אישה‪ ,‬זוכה פעם נוספת‬ ‫במדליית הזהב ולהתגאות ולהתרגש במהלך השמעת ההמנון‬ ‫הלאומי “התקווה״‪.‬‬ ‫‪67‬‬



‫פרק ד‬ ‫ספורטאים יהודים בולטים‬ ‫במשחקים האולימפיים‬ ‫יורם אהרוני‪ ,‬חיים קאופמן‬ ‫ספורטאים יהודים או ממוצא יהודי השתתפו בכל המשחקים‬ ‫האולימפיים שהתקיימו עד כה וחולקו להם ‪ 475‬מדליות‪ .‬בפרק זה‬ ‫לא נוכל להביא את סיפורם של כל היהודים זוכי המדליות‪ ,‬ולכן‬ ‫בחרנו להביא כאן את סיפורם של ספורטאים בולטים במיוחד‪.‬‬ ‫סדר הסיפורים הוא כרונולוגי‪ ,‬על‪-‬פי סדר המשחקים האולימפיים‪.‬‬ ‫המדליסטים שהפכו לאויבי הרייך‬ ‫במשחקים האולימפיים הראשונים באתונה ‪ 1896‬יצגו את גרמניה‬ ‫בהתעמלות מכשירים שני מתעמלים יהודים‪ :‬אלפרד פלאטוב‬ ‫(‪ )Alfred Flatow‬ובן דודו פליקס פלאטוב (‪.)Gustav Felix Flatow‬‬ ‫המתעמלים אלפרד ופליקס פלאטוב מגרמניה – מדליות זהב‬ ‫במשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה – אתונה ‪1896‬‬ ‫‪69‬‬

‫במשחקי אתונה ‪ 1896‬זכה אלפרד (‪ )1942-1869‬בשלוש מדליות‬ ‫זהב‪ :‬במקבילים (תרגיל אישי וקבוצתי) ובמתח (קבוצתי)‪ .‬מדליית‬ ‫כסף הוענקה לו בתחרות האישית במתח‪ .‬פליקס פלאטוב (‪1945-‬‬ ‫‪ )1875‬היה שותף לשתי מדליות זהב קבוצתיות – במקבילים‬ ‫ובמתח‪ .‬אף שהיו מקור לגאווה בגרמניה במשך שנים רבות‪ ,‬הם‬ ‫הוכרזו על‪-‬ידי הנאצים‪ ,‬עם עלייתם לשלטון‪ ,‬כ״אויבי הרייך״‪.‬‬ ‫אלפרד גלה להולנד ב‪ ,1933-‬נתפס על‪-‬ידי הגרמנים והומת בטרזין‬ ‫ב‪ .1942-‬פליקס מת מרעב במחנה זה בסוף ינואר ‪ .1945‬כיום‬ ‫מתנוסס שמם על השדרה המובילה לאיצטדיון האולימפי בברלין‪.‬‬ ‫בסדרת בולים המנציחה את זכרם של האלופים האולימפיים‬ ‫הגרמנים‪ ,‬הוקדש להם הבול היקר ביותר‪ ,‬והתאחדות ההתעמלות‬ ‫בגרמניה הפדרלית הנפיקה לזכרם מדליה מיוחדת‪.‬‬ ‫המדליה שהוחמצה בגלל סיבות דתיות‬ ‫מאיר פרינשטיין (‪ )Mayer Prinstein‬היה קופץ לרוחק (‪1925-‬‬ ‫‪ ,)1878‬יהודי אמריקני שהשתתף במשחקי פאריז ‪ .1900‬הוא נולד‬ ‫בפולין והיגר עם משפחתו לארה״ב כשהיה בן חמש‪ .‬פרינשטיין‬ ‫למד במכללת סירקיוז והיה קפטן נבחרת האתלטיקה של המכללה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1898‬הוא קבע הישג של ‪ 7.23‬מ׳ בקפיצה לרוחק‪ ,‬שהיווה‬ ‫שיא עולם בלתי רשמי (התאחדות האתלטיקה הבין‪-‬לאומית‬ ‫הוקמה רק ב‪ ,1912-‬והשיא הראשון שבו הכירה בקפיצה לרוחק‬ ‫היה ‪ 7.61‬מ׳ של פיטר אוקונור מאירלנד‪ ,‬שנקבע בשנת ‪ .)1901‬בשנת‬ ‫‪ 1900‬קבע פרינשטיין הישג של ‪ 7.50‬מ׳‪ ,‬וחובבי האתלטיקה ציפו‬ ‫להתמודדות בינו לבין האמריקני אלווין קרנצליין (‪)1928-1876‬‬ ‫והאירי אוקונור (‪ .)1957-1872‬האחרון החרים את המשחקים‪,‬‬ ‫מאחר שלא הסכים לייצג את בריטניה (אירלנד קיבלה עצמאות‬ ‫מבריטניה רק ב‪.)1921-‬‬ ‫תחרויות האתלטיקה בפאריז ‪ 1900‬היו אמורות להתחיל ביום‬ ‫ראשון‪ 15 ,‬ביולי‪ ,‬אך האמריקנים מחו וטענו כי שום אוניברסיטה‬ ‫אמריקנית לא תאשר לסטודנטים שלה להתחרות ביום ראשון‪ ,‬יום‬ ‫‪70‬‬

‫השבתון הנוצרי‪ .‬האמריקנים דרשו שהתחרויות יתחילו בשבת‪14 ,‬‬ ‫ביולי‪ ,‬ויימשכו ביום שני‪ ,‬ה‪ 16-‬בו‪ .‬הצרפתים השיבו כי ב‪ 14-‬ביולי‬ ‫מצוין בצרפת יום הבסטיליה‪ ,‬ולכן לא צפוי שספורטאים מארצם‬ ‫ישתתפו בתחרות ביום החג הלאומי‪ .‬כאשר הגיעו האמריקנים‬ ‫לפאריז הם גילו להפתעתם שהצרפתים אכן החליטו להתחיל את‬ ‫התחרות ב‪ 14-‬ביולי וגם – שתחרויות יתקיימו ביום ראשון‪ ,‬ה‪15-‬‬ ‫ביולי‪.‬‬ ‫לא הייתה אז משלחת אמריקנית אחת אלא כמה משלחות‬ ‫שייצגו מכללות ומועדונים‪ .‬מכללות פרינסטון וסירקיוז אסרו‬ ‫על ספורטאיהן להתחרות ביום ראשון‪ ,‬בעוד מכללות ומועדונים‬ ‫אחרים השאירו את ההחלטה לספורטאים עצמם‪ .‬בשבת נערכו‬ ‫מוקדמות הקפיצה לרוחק‪ ,‬וחמשת הראשונים עלו לגמר שנערך‬ ‫ביום ראשון‪ .‬במוקדמות קבע פרינשטיין ‪ 7.17‬מ׳‪ ,‬לפני קריינזלין‬ ‫(‪ 6.93‬מ׳)‪ .‬האחרון‪ ,‬שייצג את מכללת פן סטייט‪ ,‬הפתיע כאשר‬ ‫הופיע לגמר ביום ראשון ואף הצליח לעבור בס״מ אחד את הישגו‬ ‫של פרינשטיין מהמוקדמות‪ .‬באותם ימים נחשבו הישגים שנקבעו‬ ‫במוקדמות לצורך הדירוג הסופי‪ ,‬ולכן פרינשטיין דורג במקום השני‬ ‫אף שלא התייצב לגמר‪ .‬ביום שני‪ 16 ,‬ביולי‪ ,‬זכה פרינשטיין בזהב‬ ‫בקפיצה משולשת בהישג של ‪ 14.47‬מ׳‪ .‬במקצוע זה השתתפו ‪13‬‬ ‫מתחרים ולא נערכו בו מוקדמות‪ .‬לא ברור מדוע נזקקו למוקדמות‬ ‫בקפיצה לרוחק‪ ,‬מקצוע שבו השתתפו רק ‪ 12‬מתחרים‪ ...‬בפאריז‬ ‫‪ 1900‬השתתף פרינשטיין במקצוע נוסף‪“ :‬ריצת ‪ 100‬מ׳ עם מקדמה״‬ ‫(‪ ,)Handicap‬אך לא עלה לחצי הגמר‪.‬‬ ‫במשחקי סנט‪-‬לואיס ‪ 1904‬ייצג פרינשטיין את “המועדון האירי‬ ‫האמריקני״‪ .‬הוא הגן על התואר במשולשת בהישג של ‪ 14.35‬מ׳‪,‬‬ ‫ניצח גם בקפיצה לרוחק (‪ 7.34‬מ׳)‪ ,‬היה חמישי בריצת ‪ 60‬מ׳ (לא‬ ‫נמדד זמנו)‪ ,‬חמישי בריצת ‪ 400‬מ׳ (מירוץ שבו היה גמר בלבד‪ ,‬עם‬ ‫‪ 12‬משתתפים‪ ,‬ללא ריצה בשבילים‪ .‬זמנו לא נמדד)‪ ,‬וסיים רביעי‬ ‫ואחרון במקצה המוקדם בריצת ‪ 100‬מ׳ (שני הראשונים בשלושה‬ ‫המקצים העפילו לגמר‪ .‬זמנו של פרינשטיין לא נמדד גם כאן)‪.‬‬ ‫‪71‬‬

‫הופעתו האחרונה של פרינשטיין במסגרת האולימפית הייתה‬ ‫במשחקי הביניים באתונה ‪ .1906‬הוא לא התאושש מהפציעה‬ ‫בקפיצה לרוחק וסיים במקום ה‪ 11-‬במשולשת‪ ,‬בהישג חלש –‬ ‫‪ 12.27‬מ׳‪.‬‬ ‫היהודי המהיר בעולם‬ ‫הרולד אברהמס (‪ )1978-1899‬מבריטניה היה היהודי היחיד שזכה‬ ‫במדליית זהב אולימפית בריצה ל‪ 100-‬מ׳‪ .‬אברהמס השתתף‬ ‫לראשונה במשחקים האולימפיים באנטוורפן ‪ ,1920‬שבהם לא זכה‬ ‫להצלחה רבה‪ .‬במשחקים האולימפיים בפאריז ‪ 1924‬היה אברהמס‬ ‫האצן הבריטי הרולד אברהמס –‬ ‫זהב ב‪ 100-‬מ׳ במשחקי פאריז ‪1924‬‬ ‫‪72‬‬

‫בשיאו וזכה במדליית זהב ב‪ 100-‬מ׳‪ ,‬בקובעו זמן של ‪ 10.6‬שנ׳‬ ‫(השיא העולמי עמד אז על ‪ 10.4‬שנ׳)‪ .‬בגמר מרוץ השליחים ‪100X4‬‬ ‫מ׳ היה אברהמס הרץ הפותח של הרביעייה הבריטית שסיימה‬ ‫במקום השני – ‪ 41.2‬שנ׳‪ .‬בריצה ל‪ 200-‬מ׳ הוא סיים במקום‬ ‫השישי והאחרון במקצה הגמר (‪ 22.3‬שנ׳)‪ .‬היריבות בינו לבין חברו‬ ‫לנבחרת הבריטית אריק לידל שניצח בריצת ‪ 400‬מ׳ הונצחה בסרט‬ ‫“מרכבות האש״‪ ,‬שזכה בארבעה פרסי האוסקר בשנת ‪ :1981‬הסרט‬ ‫הטוב‪ ,‬המוזיקה המקורית (של ונגליס)‪ ,‬התסריט (קולין ולנד)‬ ‫והתלבושות (מילנה קנונרו)‪.‬‬ ‫אברהמס פרש מפעילות באתלטיקה בשנת ‪ ,1925‬אחרי פציעה‬ ‫בתחרות קפיצה לרוחק‪ .‬בשנת ‪ 1934‬הוא התנצר‪ .‬הוא היה משפטן‪,‬‬ ‫עיתונאי ספורט (ב״סאנדיי טיימס״ מ‪ 1925-‬עד ‪ 1967‬וב‪BBC-‬‬ ‫מ‪ 1924-‬עד ‪ ,)1974‬נשא בתפקידי ניהול באתלטיקה הבריטית‪,‬‬ ‫עסק בסטטיסטיקה של אתלטיקה וחיבר ספרי ספורט‪.‬‬ ‫המדליסט האולימפי שנהרג בעזה‬ ‫אליאס (“אלו״) כץ (‪ )1947-1901‬היה רץ יהודי פיני שנולד וגדל‬ ‫בעיר טורקו‪ .‬בהיותו בן ‪ 18‬ניסה את כוחו לראשונה בריצה‬ ‫ל‪ 1,500-‬מ׳‪ ,‬ועל‪-‬אף שפתח בקצב של שיא עולם (‪ 58‬שנ׳ ל‪ 400-‬מ׳‬ ‫ראשונים)‪ ,‬הוא הצליח לסיים ראשון בתחרות זו ב‪ 4:19-‬ד׳ ונפל על‬ ‫הדשא תשוש ומאושר‪ .‬הוא הצטרף למועדון “טורון אורהילולוטו״‪,‬‬ ‫ובתוך זמן קצר התיידד עם חבר אחר במועדון‪ ,‬גדול רצי שנות‬ ‫העשרים – פאבו נורמי‪ .‬בשנים ‪ 1925-1921‬הוא ייצג את המועדון‬ ‫“הלסינגפורס סטיורנאן״‪ ,‬מועדון הספורט היהודי של הלסינקי‪.‬‬ ‫ב‪ 1932-‬שינה המועדון את שמו ל״מכבי הלסינקי״ – מועדון‬ ‫הספורט היהודי הוותיק ביותר בעולם‪ ,‬שפעיל ברציפות מ‪ 1906-‬עד‬ ‫היום‪ .‬סגנון הריצה של כץ לא היה חלק‪ ,‬אך הוא נחשב ללוחם גדול‬ ‫על המסלול‪ .‬הוא ייצג את פינלנד בתחרות נגד צרפת ב‪ 1923-‬וקבע‬ ‫באותה שנה שיא אישי ב‪ 1,500-‬מ׳ – ‪ 4:04.4‬ד׳ (השיא העולמי‬ ‫עמד אז על ‪ 3:54.7‬ד׳)‪ .‬ב‪ 3,000-‬מ׳ הוא קבע ‪ 8:36.4‬ד׳ וב‪3,000-‬‬ ‫‪73‬‬

‫מ׳ מכשולים – ‪ 9:40.8‬ד׳‪ .‬במבחנים לקראת משחקי פאריז ‪1924‬‬ ‫הצליח כץ להבטיח מקום בנבחרת הפינית בריצה הקבוצתית‬ ‫ל‪ 3,000-‬מ׳ (יחד עם נורמי וריטולה) וב‪ 3,000-‬מ׳ מכשולים‪.‬‬ ‫במשחקים עצמם נערכה ריצת המכשולים על דשא‪ .‬במקצה‬ ‫המוקדם הגיע כץ ראשון בשיא אולימפי חדש – ‪ 9:43.8‬ד׳‪ .‬בגמר‬ ‫פרץ ריטולה מיד בראש וניצח בקלות בזמן של ‪ 9:33.6‬ד׳‪ .‬כץ היה‬ ‫במקום השני‪ ,‬אך כאשר נותרו שתי הקפות הוא פגע במכשול ונפל‪.‬‬ ‫מלא כעס על עצמו הוא קם והחל לרדוף‪ ,‬כל עוד רוחו בו‪ ,‬אחרי‬ ‫פול בונטן מצרפת ואולין מונטגיו מבריטניה‪ .‬הוא הצליח במשימתו‬ ‫וזכה במדליית הכסף ב‪ 9:44.0-‬ד׳‪ .‬יומיים אחרי גמר המכשולים‬ ‫נערכה הריצה הקבוצתית המוקדמת ל‪ 3,000-‬מ׳‪ ,‬ופינלנד העפילה‬ ‫לגמר בסיימה במקום הראשון במקצה‪ .‬יומיים אחר‪-‬כך נערכה‬ ‫תחרות הגמר‪ .‬הדירוג בתחרות נקבע לפי סכום המיקומים של‬ ‫הרצים‪ .‬פינלנד זכתה בזהב עם ‪ 8‬נק׳ (נורמי ‪ ,1‬ריטולה ‪ ,2‬כץ ‪)5‬‬ ‫והקדימה את בריטניה עם ‪ 14‬נק׳‪ .‬כץ סיים כמטר אחרי הבריטי‪,‬‬ ‫שהגיע למקום הרביעי‪.‬‬ ‫מימין אליאס (״אלו״) כץ –‬ ‫כסף במשחקי פאריז ב‪ 3,000-‬מ׳ מכשולים‬ ‫‪74‬‬

‫כץ היה בשיא כושרו בשנת ‪ ,1926‬שבה קבע את שיאו האישי‬ ‫במכשולים – ‪ 9:34.5‬ד׳‪ ,‬הישג השנה בעולם‪ .‬הוא חזר למועדון‬ ‫“טורון אורהילולטו״ והיה שותף לשיא עולם בריצת ‪ 1,500X4‬מ׳ –‬ ‫‪ 16:26.2‬ד׳‪ ,‬ברביעייה שכללה גם את נורמי‪ .‬כץ קבע באותה ריצה‬ ‫זמן מהיר משיאו האישי – ‪ 4:03.3‬ד׳‪ ,‬התוצאה המהירה ביותר‬ ‫בין ארבעת הרצים‪ .‬חמישה ימים אחר‪-‬כך קבעה הרביעייה שיא‬ ‫חדש – ‪ 16:11.4‬ד׳‪ .‬כץ עורר מהומה זוטא בפינלנד כאשר החליט‪,‬‬ ‫“מסיבות ציוניות״‪ ,‬להצטרף למועדון “בר כוכבא ברלין״‪ ,‬שהחל‬ ‫לגייס לשורותיו אתלטים יהודים מצטיינים ממדינות שונות‪ .‬את‬ ‫שיאיו האישיים ב‪ 3,000-‬מ׳ (‪ 8:35.8‬ד׳) וב‪ 5,000-‬מ׳ (‪15:04.2‬‬ ‫ד׳) הוא קבע כאשר התגורר בגרמניה ב‪ .1927-1926-‬לקראת‬ ‫משחקי אמסטרדם ‪ 1928‬הוא חזר לפינלנד‪ ,‬אך פציעה מנעה ממנו‬ ‫השתתפות במשחקים‪.‬‬ ‫כץ חזר לגרמניה והיה מאמן במועדון בר‪-‬כוכבא‪ ,‬אך לאחר עליית‬ ‫הנאצים לשלטון החליט לעלות לארץ‪-‬ישראל‪ .‬לא הרבה ידוע על‬ ‫ימיו בארץ‪ ,‬אך בחיי הספורט כאן הוא לא הצליח להשתלב‪ .‬הוא‬ ‫עבד בעבודות פיזיות קשות כמו סלילת כבישים ובהמשך כמקרין‬ ‫סרטים בפני חיילי הצבא הבריטי‪ .‬גם בדצמבר ‪ ,1947‬לאחר פרוץ‬ ‫מאורעות הדמים בארץ‪ ,‬הוא לא חשש לצאת לעבודה במקומות‬ ‫מסוכנים‪ ,‬ובהיותו במחנה צבאי ליד עזה הוא נורה על‪-‬ידי צלף‬ ‫ונהרג‪ .‬אלו כץ הובא לקבורה ברחובות‪ .‬במוזיאון בכפר המכביה‬ ‫שמורות כפיות שבהן זכה כפרסים במרוצים‪ .‬בשנת ‪ 1975‬הוקדשה‬ ‫לזכרו אחת הריצות בכינוס הפועל ואת המדליות חילק חברו‬ ‫לנבחרת הפינית‪ ,‬וילה ריטולה‪ .‬במשך כמה שנים‪ ,‬בסוף שנות‬ ‫השבעים ותחילת השמונים‪ ,‬הוענק גביע לזכרו למנצח באליפות‬ ‫ישראל בריצה ל‪ 20-‬ק״מ על מסלול‪.‬‬ ‫האלוף שנספה בשואה‬ ‫יאנוש גאראי (‪ ,)Janos Garay‬היה סייף יהודי הונגרי (‪1945-‬‬ ‫‪ ,)1889‬ונחשב לאחד מטובי הסייפים בעולם בשנות העשרים של‬ ‫המאה הקודמת‪ .‬גאראי לחם כקצין בצבא ההונגרי במלחמת העולם‬ ‫‪75‬‬

‫הראשונה‪ ,‬ומאחר שהונגריה לא‬ ‫הוזמנה ליטול חלק במשחקי‬ ‫אנטוורפן ‪ 1920‬כמו שאר בעלות‬ ‫בריתה של גרמניה במלחמת‬ ‫העולם הראשונה (אוסטריה‪,‬‬ ‫בולגריה וטורקיה)‪ ,‬ערך גאראי‬ ‫את הופעת הבכורה האולימפית‬ ‫שלו רק בגיל ‪ ,35‬במשחקי פאריז‬ ‫‪ ,1924‬שבהם זכה במדליית ארד‬ ‫בחרב‪ .‬בבית המוקדם הוא זכה‬ ‫בשלושה ניצחונות ונוצח בשני‬ ‫קרבות‪ :‬בחצי הגמר הוא ניצח‬ ‫בשישה קרבות והפסיד בשניים‪,‬‬ ‫הסייף יאנוש גאראי‬ ‫ובבית הגמר ניצח בחמישה‬ ‫מהונגריה – ארד אישי וכסף‬ ‫קרבות והפסיד בשניים‪.‬‬ ‫קבוצתי במשחקי פאריז ‪1924‬‬ ‫בגלל מאזן זהה בין שלושה‬ ‫סייפים (חמישה ניצחונות ושני‬ ‫וזהב קבוצתי במשחקי‬ ‫הפסדים) נערכו קרבות הכרעה‪.‬‬ ‫אמסטרדם ‪1928‬‬ ‫הוא הפסיד בשני קרבות וזכה במדליית ארד‪ .‬בתחרות הקבוצתית‬ ‫בחרב זכה במדליית כסף (עם תשעה ניצחונות ושלושה הפסדים)‪.‬‬ ‫במשחקי אמסטרדם ‪ 1928‬זכה גאראי במדליית הזהב הקבוצתית‬ ‫בחרב יחד עם נבחרת הונגריה‪ ,‬שכללה שני יהודים נוספים‪ :‬אטילה‬ ‫פטשאואר (ראה להלן) ושנדור גומבוש‪ .‬גאראי זכה גם באליפות‬ ‫אירופה (שהייתה אז האליפות החשובה‪ ,‬שכן לא נערכו עדיין‬ ‫אליפויות עולם) בשנת ‪ 1925‬ובתחרות הקבוצתית בשנת ‪.1930‬‬ ‫לאחר שהחל גירושם של יהודי הונגריה בשנת ‪ 1944‬הוא גורש‬ ‫למחנה הריכוז מאוטהאוזן ושם נספה זמן קצר לפני תום המלחמה‪.‬‬ ‫אלוף הסיוף שנרצח על‪-‬ידי חברו‬ ‫אטילה פטשאואר (‪ )Attila Petschauer‬היה אחד מגדולי‬ ‫הסייפים היהודים בהונגריה בין שתי מלחמות העולם (‪1943-‬‬ ‫‪ .)1904‬במשחקי אמסטרדם ‪ 1928‬הוא זכה במדליית זהב קבוצתית‬ ‫‪76‬‬

‫בחרב‪ ,‬בנצחו בכל ‪ 20‬הקרבות שלו בתחרות הקבוצתית‪ .‬עמו‬ ‫בנבחרת היו עוד שני סייפים יהודים‪ :‬יאנוש גאראי ושנדור גומבוש‪.‬‬ ‫בתחרות האישית בחרב זכה פטשאואר במדליית הכסף‪ .‬בבית‬ ‫הגמר השתתפו ‪ 12‬סייפים‪ .‬פטשאואר ניצח בתשעה קרבות ונוצח‬ ‫בשניים‪ ,‬כמו חברו לנבחרת הונגריה אודון טרשטיאנסקי‪ .‬נקבע‬ ‫קרב מכריע שבו ניצח טרשטיאנסקי ‪.2:5‬‬ ‫במשחקי לוס‪-‬אנג׳לס ‪ 1932‬זכה שוב במדליית הזהב הקבוצתית‪.‬‬ ‫בתחרות האישית בחרב דורג פטשאואר רק במקום החמישי‪ .‬הוא‬ ‫העפיל לבית הגמר שבו השתתפו ‪ 10‬סייפים‪ ,‬ניצח בחמישה קרבות‬ ‫והפסיד בארבעה‪ ,‬מאזן זהה לזוכים במקומות השלישי והרביעי‪.‬‬ ‫“שובר השוויון״ היה מספר הפגיעות שספג כל מתחרה בבית הגמר‪.‬‬ ‫פטשאואר ספג ‪ 32‬פגיעות‪ ,‬בעוד הזוכה בארד ספג ‪ 29‬והזוכה‬ ‫במקום הרביעי – ‪.30‬‬ ‫הסייף אטילה פטשאואר מהונגריה –‬ ‫במלחמת העולם השנייה‬ ‫כסף אישי וזהב קבוצתי במשחקי‬ ‫נשלח פטשאואר למחנה‬ ‫עבודה באוקראינה ושם‬ ‫אמסטרדם ‪ 1928‬וזהב קבוצתי במשחקי‬ ‫זוהה על‪-‬ידי קלמן צ׳ך‪ ,‬רוכב‬ ‫הסוסים‪ ,‬חברו לנבחרת‬ ‫לוס‪-‬אנג׳לס ‪1932‬‬ ‫הונגריה למשחקי אמסטרדם‬ ‫‪ 1928‬ששימש קצין במחנה‪.‬‬ ‫צ׳ך הכריח את פטשאואר‬ ‫לטפס על עץ בחורף הקר‬ ‫ולקרוא כתרנגול ולאחר‬ ‫מכן שפכו עליו השומרים‬ ‫מים קרים‪ .‬הוא חלה ונפטר‬ ‫כעבור כמה ימים‪ .‬חייו ומותו‬ ‫של פטשאואר היו הנושא‬ ‫לסרטו של אישטוואן סאבו‬ ‫“סאנשיין״‪.‬‬ ‫‪77‬‬

‫יהודים בנבחרת הנאצית‬ ‫הלנה מאייר‬ ‫השתתפות של יהודים בנבחרת גרמניה היוותה אבן בוחן‬ ‫במחלוקת שהתקיימה בארה״ב אם להחרים את משחקי ברלין‬ ‫‪ 1936‬או להשתתף בהם‪ .‬חוקי נירנברג שהונהגו ב‪ 1935-‬לא אפשרו‬ ‫השתתפות של יהודים תחת הדגל הגרמני‪ ,‬והגרמנים מצאו לזה‬ ‫פתרון “יצירתי״‪ :‬הם הזמינו ‪ 21‬ספורטאים יהודים למחנה אימון‬ ‫מיוחד כדי לקבוע מי מתאים להשתתף והחליטו שאף אחד מהם‬ ‫לא נמצא ראוי לכך‪...‬‬ ‫שני ספורטאים יהודים אחרים‪ ,‬שהתגוררו מחוץ לגרמניה‪ ,‬היו‬ ‫מפורסמים מכדי להשתמש בתירוץ זה ונטלו חלק במשלחת‬ ‫הגרמנית‪ :‬הסייפת הלנה מאייר ורודי בל‪ ,‬שחקן הוקי קרח שנטל‬ ‫חלק במשחקי החורף‪ .‬קופצת הגובה גרטל ברגמן (‪)2017-1914‬‬ ‫הוזמנה אף היא‪ ,‬אך לאחר זמן מה נופתה מהנבחרת בטענה כי‬ ‫אינה טובה דיה‪...‬‬ ‫הסייפת הלנה מאייר (מימין) מצביעה במועל יד במשחקי ברלין ‪1936‬‬ ‫‪78‬‬

‫הלנה מאייר (‪ ,)Helena Mayer‬יהודייה מצד אביה‪ ,‬הייתה אחת מגדולות‬ ‫סייפות הרומח לפני מלחמת העולם השנייה (‪ .)1953-1910‬בין היתר היא‬ ‫זכתה במדליית זהב אולימפית במשחקי אמסטרדם ‪ .1928‬לבית הגמר‬ ‫עלו שמונה סייפות‪ ,‬ומאייר ניצחה בכל שבעת הקרבות שלה‪ .‬במשחקי‬ ‫לוס‪-‬אנג׳לס ‪ 1932‬סיימה במקום החמישי‪ .‬בבית הגמר היו ‪ 10‬סייפות‪,‬‬ ‫ומאייר ניצחה בחמישה קרבות והפסידה בארבעה‪ .‬אחרי המשחקים היא‬ ‫נשארה בארה״ב‪ ,‬למדה באוניברסיטת דרום‪-‬קליפורניה וייצגה אותה‬ ‫בתחרויות סיוף‪ .‬בשנת ‪ 1933‬החליט מועדון הספורט הגרמני שבו הייתה‬ ‫חברה לסלק אותה משורותיו‪ ,‬מאחר שאביה‪ ,‬כאמור‪ ,‬היה יהודי‪.‬‬ ‫לאחר שהוועד האולימפי האמריקני איים להחרים את משחקי ברלין‬ ‫‪ 1936‬אם יהודים לא יורשו ליטול חלק בהם‪ ,‬החליט הוועד האולימפי‬ ‫הגרמני להזמין את הלנה מאייר לייצג את גרמניה במשחקים‪ ,‬ובהם זכתה‬ ‫במדליית הכסף בתחרות הרומח האישית‪ .‬שתי המדליסטיות האחרות‬ ‫בתחרות – אילונה אלק מהונגריה (זהב) ואלן פרייס מאוסטריה (ארד)‪,‬‬ ‫היו אף הן יהודיות‪ .‬בטקס חלוקת המדליות לבשה מאייר את המדים‬ ‫הרשמיים שכללו את צלב הקרס והצדיעה במועל יד‪ ,‬כמו שאר ספורטאי‬ ‫גרמניה‪ .‬לטענתה‪ ,‬היא עשתה זאת כדי להגן על משפחתה שהתגוררה‬ ‫בגרמניה (אביה היהודי נפטר אמנם כבר בשנת ‪ ,1931‬אך אמה ושני אחיה‬ ‫חיו עדיין בגרמניה)‪ .‬מאייר הייתה הספורטאית היחידה‪ ,‬שאחד מהוריה‬ ‫יהודי‪ ,‬שייצגה את גרמניה במשחקי ברלין ‪.1936‬‬ ‫אחרי המשחקים היא חזרה לארה״ב והמשיכה לסייף בהצלחה‪ .‬בין‬ ‫השנים ‪ 1934‬ל‪ 1946-‬היא זכתה שמונה פעמים באליפות ארה״ב‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1952‬חזרה מאייר לגרמניה‪ ,‬ושנה לאחר מכן נפטרה מסרטן בגיל ‪.43‬‬ ‫רודי בל‬ ‫רודולף ויקטור ‘רודי׳ בל (‪ ,)Rudi Ball‬יליד ‪( 1911‬עד ‪,)1975‬‬ ‫ייצג את גרמניה במשחקי החורף של ‪ 1932‬שנערכו בלייק פלסיד‪,‬‬ ‫ארה״ב‪ .‬בטורניר השתתפו רק ארבע נבחרות‪ ,‬והן התמודדו בליגה‬ ‫בת שני סיבובים‪ .‬קנדה זכתה בזהב (חמישה ניצחונות ותיקו) לפני‬ ‫ארה״ב (ארבעה ניצחונות‪ ,‬תיקו והפסד)‪ ,‬גרמניה (שני ניצחונות‬ ‫‪79‬‬

‫וארבעה הפסדים) ופולין (שישה הפסדים)‪ .‬נבחרת גרמניה כבשה‬ ‫בסך‪-‬הכל שבעה שערים בטורניר‪ ,‬שלושה מהם היו של רודי בל‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1933‬עבר יחד עם שני אחיו‪ ,‬שחקני הוקי קרח גם הם‪,‬‬ ‫לשחק בשוויץ וכעבור עונה אחת עבר לקבוצה איטלקית‪ .‬בהתקרב‬ ‫משחקי החורף האולימפיים בגרמיש‪-‬פרטנקירכן לא התכוונו‬ ‫תחילה הגרמנים לזַמן את רודי בל לנבחרת‪ ,‬אך מאחר שחברו‬ ‫לנבחרת‪ ,‬גוסטב יניקה‪ ,‬איים שלא ישחק בה אם רודי בל לא יוזמן‪,‬‬ ‫הוחלט בכל זאת לא לוותר עליו‪ .‬בל התנה כנראה את השתתפותו‬ ‫בנבחרת בכך שיאפשרו לבני משפחתו שעדיין נותרו בגרמניה לעבור‬ ‫למדינה אחרת‪ 15 .‬מדינות השתתפו בטורניר האולימפי בהוקי קרח‬ ‫בגרמיש‪-‬פרטנקירכן ‪ .1936‬גרמניה סיימה ראשונה בבית המוקדם‪,‬‬ ‫אך בסיום דורגה במקום החמישי‪-‬שישי‪ .‬במהלך הטורניר השתתף‬ ‫בל רק בארבעה מתוך ששת המשחקים בגלל פציעה‪ ,‬ויש הטוענים‬ ‫כי פציעתו הייתה אחד הגורמים לחוסר הצלחתה של הנבחרת‬ ‫המארחת לזכות במדליה‪ .‬בל כבש שני שערים בטורניר‪.‬‬ ‫אחרי המשחקים האולימפיים נותר בל בגרמניה‪ ,‬ובשנת ‪ 1948‬עבר‬ ‫לחיות ולשחק בדרום‪-‬אפריקה‪ .‬הוא פרש ממשחק פעיל בשנת ‪.1952‬‬ ‫שחקן ההוקי קרח רודי בל (משמאל) –‬ ‫ייצג את גרמניה במשחקי החורף בלייק פלסיד ‪1932‬‬ ‫‪80‬‬

‫אגנס קלטי – מדליסטית ‪10‬‬ ‫אגנס קלטי‪ ,‬מתעמלת יהודייה מהונגריה‪ ,‬זכתה בעשר מדליות‬ ‫אולימפיות ובהן חמש מזהב‪ .‬היא נולדה בבודפשט בשנת ‪ ,1921‬וב‪-‬‬ ‫‪ 1940‬וב‪ 1944-‬הייתה מועמדת להשתתף במשחקים האולימפיים‪,‬‬ ‫אך אלה בוטלו כמובן‪ .‬במהלך מלחמת העולם השנייה הצליחה‬ ‫קלטי לשרוד‪ ,‬כשהתחזתה לנוצרייה ועבדה בין היתר כעוזרת בית‬ ‫וכפועלת במפעל לייצור תחמושת‪ .‬אביה נספה באושוויץ‪ .‬היא‬ ‫הייתה חברת הנבחרת ההונגרית למשחקי לונדון ‪ ,1948‬אך לא‬ ‫השתתפה בהם בגלל פציעה‪.‬‬ ‫במשחקי הלסינקי ‪ 1952‬זכתה קלטי במדליית זהב בתרגיל הקרקע‬ ‫(‪ 19.36‬נק׳)‪ ,‬בארד במקבילים מדורגים (‪ 19.16‬נק׳) והייתה שותפה‬ ‫לנבחרת הונגריה שזכתה בשתי מדליות קבוצתיות‪ :‬כסף בתחרות‬ ‫הקבוצתית הרגילה וארד בתרגיל צוות עם מכשיר יד‪ .‬במשחקי‬ ‫מלבורן ‪ ,1956‬בהיותה בת ‪ ,35‬זכתה קלטי בשש מדליות‪ :‬זהב‬ ‫במקבילים מדורגים (‪ 18.966‬נק׳)‪ ,‬בקרקע (‪ 18.733‬נק׳‪ ,‬במשותף עם‬ ‫המתעמלת אגנס קלטי – ‪ 10‬מדליות אולימפיות(!)‬ ‫ממשחקי הלינסקי ‪ 1952‬ומלבורן ‪1956‬‬ ‫‪81‬‬

‫הסובייטית לריסה לטינינה)‪ ,‬בקורה (‪ 18.800‬נק׳) ובתרגיל צוות עם‬ ‫מכשיר יד‪ .‬היא זכתה במדליית כסף בתחרות הקרב‪-‬רב האישית‬ ‫(‪ 74.633‬נק׳) ובכסף בתחרות הקבוצתית‪.‬‬ ‫בעקבות המרד בהונגריה בשנת ‪ 1956‬החליטה קלטי‪ ,‬יחד עם‬ ‫חברים אחרים במשלחת הונגריה למשחקים‪ ,‬להישאר באוסטרליה‬ ‫ולא לחזור למולדתה‪ .‬ב‪ 1957-‬עלתה לישראל‪ ,‬ובמשך שנים רבות‬ ‫הכשירה דורות של מתעמלות בעבודתה כמורה במכללה האקדמית‬ ‫בוינגייט וכמאמנת באגודות ובנבחרת ישראל‪.‬‬ ‫כיום ניצבת קלטי במקום ה‪ 29-‬בכל הזמנים ברשימת זוכי‬ ‫המדליות (יחד עם השחיין גרי הול ג׳וניור)‪ .‬במאזנה‪ ,‬כאמור‪10 ,‬‬ ‫מדליות אולימפיות – חמש מדליות זהב‪ ,‬שלוש כסף ושתיים ארד‪.‬‬ ‫בשנת תשע״ז זכתה קלטי בפרס ישראל בתחום הספורט ותרבות‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫‪82‬‬

‫אילונה אלק – סייפת מעוטרת‬ ‫אילונה אלק (‪ ,)Ilona Elek‬היהודייה מהונגריה (‪,)1988-1907‬‬ ‫הייתה אחת מגדולות סייפות הרומח בעולם‪ ,‬והקריירה שלה‬ ‫השתרעה מראשית שנות השלושים ועד למחצית שנות החמישים‪.‬‬ ‫אלק הופיעה כאלופת אירופה במשחקי ברלין ‪ 1936‬וזכתה במדליית‬ ‫זהב‪ .‬במדליות הכסף והארד זכו הלנה מאייר (ראו לעיל) ואלן‬ ‫פרייס (אוסטריה‪ ,‬אלופת לוס‪-‬אנג׳לס ‪ ,1932‬גם היא בעלת שורשים‬ ‫יהודיים)‪ .‬לבית הגמר עלו שמונה סייפות‪ .‬אלק זכתה בבכורה (‪6‬‬ ‫ניצחונות)‪ ,‬לפני מאייר (‪ )5‬ופרייס (‪ .)5‬העובדה שלא התקיימו‬ ‫משחקים אולימפיים בתקופת מלחמת העולם השנייה מנעה מאלק‬ ‫בוודאות כמעט לזכות במדליות נוספות‪ ,‬שכן במשחקי לונדון‬ ‫‪ 1948‬שהתקיימו ‪ 12‬שנה לאחר משחקי ברלין‪ ,‬היא זכתה שוב‬ ‫בזהב כאשר הייתה בת ‪ .41‬היא התמודדה גם במשחקי הלסינקי‬ ‫‪ ,1952‬וגם שם העפילה לבית הגמר שבו צברה חמישה ניצחונות‬ ‫ושני הפסדים וזכתה בכסף‪ .‬באשר לאליפויות העולם‪ ,‬אלק זכתה‬ ‫לראשונה בתואר אלופת העולם ברומח בשנת ‪ 1934‬ולאחר מכן‬ ‫הסייפת אילונה אלק מהונגריה –‬ ‫זהב במשחקי ברלין ‪ 1936‬ולונדון ‪ 1948‬וכסף במשחקי הלסינקי ‪1952‬‬ ‫‪83‬‬

‫בשנים ‪ 1935‬ו‪ .1951-‬המדליה האישית האחרונה שלה באליפות‬ ‫העולם הושגה בשנת ‪( 1955‬ארד)‪ .‬אילונה אלק זכתה גם במדליות‬ ‫רבות באליפות העולם בתחרויות הקבוצתיות ברומח‪ ,‬האחרונה‬ ‫שבהן הייתה בשנת ‪( 1956‬ארד)‪ .‬תחרות הרומח הקבוצתית לנשים‬ ‫הוכנסה לתכנית האולימפית רק במשחקי רומא ‪.1960‬‬ ‫יצחק ברגר – המשקולן בן הרב מירושלים‬ ‫יצחק (איקה) ברגר (‪ ,)Isaac Berger‬מרים משקולות יהודי במשקל‬ ‫נוצה (עד ‪ 60‬ק״ג)‪ ,‬ייצג את ארה״ב בכמה משחקים אולימפיים‬ ‫וזכה להישגים רבים‪ .‬הוא נולד בירושלים בשנת ‪ .1936‬אביו היה‬ ‫רב והוא למד בישיבה‪ .‬בזמן מלחמת העצמאות הוא התגורר‬ ‫בירושלים בעת המצור ונאלץ ללכת מדי יום מרחק רב כדי להביא‬ ‫למשפחתו מעט מים ומזון‪ .‬באחת הפעמים הוא נפצע מקליע‪ .‬אחרי‬ ‫המלחמה היגרה משפחתו לארה״ב והתיישבה בניו‪-‬יורק‪ .‬במשחקי‬ ‫מלבורן ‪ 1956‬הוא זכה במדליית זהב‪ ,‬בצוברו ‪ 352.5‬ק״ג בשלושת‬ ‫הסגנונות‪ :‬לחיצה – ‪ 107.5‬ק״ג‪ ,‬הנפה – ‪ 107.5‬ק״ג ודחיקה – ‪137.5‬‬ ‫המשקולן האמריקני יצחק ברגר (משמאל) –‬ ‫זהב במשחקי מלבורן ‪ 1956‬וכסף במשחקי רומא ‪ 1960‬וטוקיו ‪1964‬‬ ‫‪84‬‬

‫ק״ג‪ .‬הוא הקדים ב‪ 10-‬ק״ג את המתחרה מבריה״מ‪ ,‬יבגני מינאייב‪,‬‬ ‫שזכה בכסף‪ .‬במשחקי רומא ‪ 1960‬גמל מינאייב לברגר בתחרות‬ ‫שנמשכה ‪ 10‬שעות והסתיימה רק ב‪ 4-‬לפנות בוקר‪ .‬בסגנון לחיצה‬ ‫היה מינאייב ראשון עם ‪ 120‬ק״ג (שווה לשיא העולם)‪ ,‬וברגר סיים‬ ‫שני עם ‪ 117.5‬ק״ג‪ .‬בהנפה הרים מינאייב ‪ 110‬ק״ג וברגר ‪ 105‬ק״ג‪.‬‬ ‫בסגנון דחיקה הרים מינאייב ‪ 142.5‬ק״ג וברגר ‪ 140‬ק״ג‪ .‬בניסיון‬ ‫נואש לזכות בתחרות ניסה ברגר‪ ,‬בשתי הכניסות האחרונות שלו‬ ‫בסגנון הדחיקה‪ ,‬להרים ‪ 152.5‬ק״ג‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬ברגר צבר‬ ‫‪ 362.5‬ק״ג בסה״כ לעומת ‪ 372.5‬ק״ג של מינאייב‪.‬‬ ‫במשחקי טוקיו ‪ 1964‬הצליח ברגר לקבוע בקרב שלוש ‪ 382.5‬ק״ג‪,‬‬ ‫אך נכנע לשיא עולם שקבע היפני יושינובו מיאקה (‪ 397.5‬ק״ג)‪.‬‬ ‫בלחיצה הרימו מיאקה וברגר ‪ 122.5‬ק״ג‪ ,‬היפני הצליח גם להניף‬ ‫‪ 122.5‬ק״ג (לעומת ‪ 107.5‬ק״ג של ברגר)‪ ,‬ובדחיקה שיפרו השניים‬ ‫את שיא העולם בקובעם ‪ 152.5‬ק״ג‪.‬‬ ‫ב‪ 1957-‬השתתף ברגר במכביה החמישית ובמסגרת התחרות ניסה‪,‬‬ ‫ללא הצלחה‪ ,‬לשבור את שיא העולם‪ .‬בטקס הסיום של המשחקים‬ ‫שנערך באיצטדיון רמת‪-‬גן אורגן מופע ראווה שבו ניסה ברגר‬ ‫לקבוע תוצאה טובה מהשיא העולמי‪ .‬הוא פתח בלחיצה של ‪105‬‬ ‫ק״ג‪ ,‬המשיך בניסיון מוצלח של ‪ 110‬ק״ג ובניסיון השלישי הצליח‬ ‫לקבוע הישג טוב מהשיא העולמי בסגנון לחיצה – ‪ 117‬ק״ג‪ ,‬אלא‬ ‫ששיא זה לא אושר מאחר שנקבע במופע ראווה ולא בתחרות‪ .‬ברגר‬ ‫זכה פעמיים באליפות העולם (‪ 1958‬ו‪.)1961-‬‬ ‫אירנה קירשנשטיין‪-‬שווינסקה – חמישה‬ ‫משחקים אולימפיים‬ ‫אירנה קירשנשטיין‪-‬שווינסקה (‪,)Irena Szewińska-Kirszenstein‬‬ ‫ילידת ‪( 1946‬עד ‪ ,)2018‬היא אתלטית ממוצא יהודי‪ .‬בין השנים‬ ‫‪ 1964‬ל‪ 1980-‬ייצגה את פולין חמש פעמים במשחקים האולימפיים‬ ‫וזכתה בשבע מדליות‪ ,‬מתוכן שלוש מדליות זהב‪ .‬במשחקי טוקיו‬ ‫‪85‬‬

‫‪ 1964‬היא זכתה בכסף הן בקפיצה לרוחק – ‪ 6.60‬מ׳ (המנצחת‬ ‫הייתה מרי ביגנאל‪-‬ראנד מבריטניה‪ ,‬שקבעה שיא עולם – ‪ 6.76‬מ׳)‬ ‫והן בריצת ‪ 200‬מ׳ בתוצאה של ‪ 23.1‬שנ׳ (אחרי אדית מקגוייר‬ ‫מארה״ב שקבעה שיא אולימפי – ‪ 23.0‬שנ׳)‪ .‬במירוץ השליחות‬ ‫‪ 100X4‬מ׳ קבעו נשות פולין שיא עולם חדש – ‪ 43.6‬שנ׳ והקדימו‬ ‫את ארה״ב (‪ 43.9‬שנ׳)‪ .‬מאוחר יותר הוסרה ההכרה בשיא העולמי‬ ‫של הפולניות‪ ,‬מאחר שהרצה המסיימת של הרביעייה‪ ,‬אווה‬ ‫קלובוקובסקה‪ ,‬נכשלה בשנת ‪ 1967‬ב״מבחן מין״‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא‬ ‫נשללו המדליות מרצות פולין‪ ,‬מאחר שקלובוקובסקה הוכיחה‬ ‫מאוחר יותר שהיא אישה לכל דבר בכך שילדה בן!‬ ‫הרצה אירנה קירשנשטיין‪-‬שווינסקה מפולין‪.‬‬ ‫השתתפה בחמישה משחקים אולימפיים וזכתה ב‪ 7-‬מדליות‬ ‫‪86‬‬

‫בשנת ‪ 1967‬נישאה קירשנשטיין למאמנה יאנוש שווינסקי‪ ,‬ומאז‬ ‫הופיעה בתחרויות כאירנה שווינסקה‪ .‬במשחקי מכסיקו‪-‬סיטי‬ ‫‪ 1968‬היא לא הצליחה לעלות לגמר בקפיצה לרוחק (במוקדמות‬ ‫קבעה רק ‪ 6.19‬מ׳ ודורגה במקום ה‪ 16-‬בלבד)‪ .‬בריצת ‪ 100‬מ׳‬ ‫היא ניצחה במקצים המוקדמים ובחצי הגמר (‪ 11.3‬שנ׳) והייתה‬ ‫שלישית בגמר‪ .‬המנצחת הייתה ויומיה טיוס מארה״ב בשיא‬ ‫עולמי (‪ 11.0‬שנ׳‪ 11.08 ,‬שנ׳ זמן אוטומטי)‪ ,‬לפני שלוש רצות שזמנן‬ ‫הידני היה ‪ 11.1‬שנ׳‪ :‬ברברה פרל מארה״ב (‪ 11.15‬שנ׳)‪ ,‬שווינסקה‬ ‫(‪ 11.19‬שנ׳) וריילין בויל מאוסטרליה (‪ 11.20‬שנ׳)‪ .‬בריצת ‪200‬‬ ‫מ׳ קבעה שווינסקה שיא עולם חדש – ‪ 22.5‬שנ׳ (‪ 22.58‬שנ׳)‪ .‬גם‬ ‫השיא הקודם היה שלה (‪ 22.7‬שנ׳)‪ .‬ב‪ 100X4 -‬מ׳ כשלה הרביעייה‬ ‫של פולין ודורגה שביעית ואחרונה במקצה המוקדם (‪ 53.0‬שנ׳)‪.‬‬ ‫שווינסקה הייתה הרצה המסיימת‪.‬‬ ‫במשחקי מינכן ‪ 1972‬סיימה שווינסקה שנייה במוקדמות ה‪100-‬‬ ‫מ׳ (‪ 11.33‬שנ׳) ושישית בחצי הגמר (‪ 11.54‬שנ׳)‪ ,‬מקום אחד אחרי‬ ‫אסתר שחמורוב מישראל (‪ 11.49‬שנ׳)‪ .‬בריצת ‪ 200‬מ׳ הייתה‬ ‫ראשונה במוקדמות (‪ 23.37‬שנ׳) ושלישית בגמר (‪ 22.74‬שנ׳)‪.‬‬ ‫המנצחת‪ ,‬רנטה שטכר ממזרח גרמניה‪ ,‬השוותה את השיא העולמי‬ ‫– ‪ 22.4‬שנ׳‪ .‬ריילין בויל מאוסטרליה הייתה שנייה (‪ 22.45‬שנ׳)‪.‬‬ ‫לקראת משחקי מונטריאול ‪ 1976‬עשתה שווינסקה הסבה לריצת‬ ‫‪ 400‬מ׳‪ .‬בשנת ‪ 1974‬הייתה לאישה הראשונה שירדה מגבול ‪50‬‬ ‫השניות (‪ 49.9‬שנ׳)‪ ,‬וכחודש לפני המשחקים היא קבעה שיא עולם‬ ‫חדש – ‪ 49.75‬שנ׳‪ .‬במוקדמות ה‪ 400-‬מ׳ במונטריאול השתתפו‬ ‫‪ 38‬רצות‪ .‬בחצי הגמר היא שברה את השיא האולימפי (‪50.48‬‬ ‫שנ׳‪ ,‬ראשונה במקצה שלה)‪ ,‬ובגמר היא קבעה שיא עולם חדש‬ ‫– ‪ 49.29‬שנ׳‪ .‬ניצחונה הגדול האחרון בזירה העולמית היה בגביע‬ ‫העולמי בשנת ‪ ,1977‬שבו הקדימה את הכוכבת העולה ממזרח‬ ‫גרמניה‪ ,‬מריטה קוך (‪ 49.76 – 49.52‬שנ׳)‪ .‬שווינסקה נטלה חלק‬ ‫גם במשחקי מוסקווה ‪ 1980‬בריצת ‪ 400‬מ׳‪ ,‬ובחצי הגמר סיימה‬ ‫שמינית ואחרונה – ‪ 53.13‬שנ׳‪ .‬במהלך שנותיה כאתלטית היא‬ ‫‪87‬‬

‫שברה שבעה שיאי עולם‪ ,‬והיא היחידה שהחזיקה בשיאי העולם‬ ‫בריצות ל‪ ,100-‬ל‪ 200-‬ול‪ 400-‬מ׳‪ .‬משנת ‪ 1998‬ועד ‪ 2018‬הייתה‬ ‫חברה בוועד האולימפי הבין‪-‬לאומי ואף כיהנה כנשיאת התאחדות‬ ‫האתלטיקה של פולין‪.‬‬ ‫מרק ספיץ – גדול השחיינים היהודים‬ ‫מרק ספיץ (‪ ,)Mark Spitz‬היהודי האמריקני יליד ‪ ,1950‬הוא אחד‬ ‫מגדולי השחיינים בכל הזמנים ובעל ‪ 11‬מדליות אולימפיות‪ ,‬מהן‬ ‫תשע מזהב‪ .‬ספיץ השתתף גם בשתי מכביות (השביעית ב‪1965-‬‬ ‫והשמינית ב‪ )1969-‬וזכה בהן בחמש מדליות זהב אישיות ועוד‬ ‫חמש מדליות זהב במשחי השליחים‪ .‬במכביה השביעית‪ ,‬כנער בן‬ ‫‪ ,15‬הוא ניצח בין היתר במשחה ל‪ 1,500-‬מ׳ חופשי (‪ 17:50.3‬ד׳)‬ ‫ול‪ 400-‬מ׳ מעורב אישי (‪ 5:04.9‬ד׳)‪ ,‬ובמכביה השמינית קבע זמן‬ ‫של ‪ 52.9‬שנ׳ ב‪ 100-‬מ׳ חופשי (השיא העולמי עמד אז על ‪ 52.2‬שנ׳)‪.‬‬ ‫השתתפותו האולימפית הראשונה של ספיץ הייתה במכסיקו‪-‬סיטי‬ ‫‪ ,1968‬שם זכה בשתי מדליות זהב ב‪ 100X4-‬וב‪ 200X4-‬מ׳‪ ,‬במדליית‬ ‫השחיין מרק ספיץ מארה״ב – ‪ 11‬מדליות אולימפיות‪ ,‬מהן תשע מזהב‬ ‫‪88‬‬

‫כסף ב‪ 100-‬מ׳ פרפר (‪ 56.4‬שנ׳) ובארד ב‪ 100-‬מ׳ חופשי (‪ 53.0‬שנ׳)‪.‬‬ ‫לשיאו הגיע במשחקי מינכן ‪ ,1972‬שבהם זכה בשבע מדליות זהב‪:‬‬ ‫‪ 100‬מ׳ חופשי (‪ 51.22‬שנ׳)‪ 200 ,‬מ׳ חופשי (‪ 1:52.78‬ד׳)‪ 100 ,‬מ׳‬ ‫פרפר (‪ 54.27‬שנ׳) ו‪ 200-‬מ׳ פרפר (‪ 2:00.70‬ד׳) ובשלוש מדליות זהב‬ ‫נוספות במשחי השליחים‪ .‬בכל המשחים האלה נשברו השיאים‬ ‫העולמיים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1990‬חזר ספיץ לבריכה בניסיון להתקבל לנבחרת ארה״ב‬ ‫למשחקי ברצלונה ‪ 1992‬במשחה ‪ 100‬מ׳ פרפר אבל נכשל‪ .‬ההישג‬ ‫הטוב ביותר שהגיע אליו בתקופת הקאמבק היה ‪ 58.03‬שנ׳‪.‬‬ ‫ספיץ מדורג כיום רביעי בכל הזמנים ברשימת זוכי המדליות‬ ‫האולימפיות‪ :‬במאזנו תשע מדליות זהב‪ ,‬אחת כסף ואחת ארד‪.‬‬ ‫מקדימים אותו השחיין מייקל פלפס (‪ ,)2-3-23‬המתעמלת לריסה‬ ‫לטינינה (‪ )4-5-9‬והאתלט פאבו נורמי (‪.)0-3-9‬‬ ‫דארה טורס – השחיינית הבלתי נגמרת‬ ‫דארה טורס (‪ ,)Dara Torres‬השחיינית האמריקנית ילידת ‪,1967‬‬ ‫השתתפה בחמישה משחקים אולימפיים ובכולן זכתה במדליות‪.‬‬ ‫טבילת האש הייתה במשחקי לוס‪-‬אנג׳לס ‪ ,1984‬שם זכתה בזהב‬ ‫כחברה ברביעייה האמריקנית ב‪ 100X4-‬מ׳ חופשי (‪ 3:43.43‬ד׳)‪.‬‬ ‫במשחקי סיאול ‪ 1988‬זכתה בארד באותו משחה (‪ 3:44.25‬ד׳)‬ ‫וקיבלה גם מדליית כסף מאחר ששחתה במוקדמות משחה שליחים‬ ‫מעורב (בגמר זכתה ארה״ב במקום השני‪ ,‬אך לסגנון חופשי שובצה‬ ‫שחיינית אחרת)‪ .‬גם במשחקי ברצלונה ‪ 1992‬זכתה טורס במדליית‬ ‫זהב ב‪ 100X4-‬מ׳ חופשי (‪ 3:39.46‬ד׳)‪.‬‬ ‫לאחר שנעדרה כשבע שנים מהשחייה התחרותית ועסקה בין היתר‬ ‫בתקשורת ובדוגמנות היא חזרה‪ ,‬בגיל ‪ ,33‬למשחקי סידני ‪.2000‬‬ ‫במשחה ל‪ 50-‬מ׳ חופשי זכתה בארד (‪ 24.63‬שנ׳)‪ ,‬וכך גם ב‪ 100-‬מ׳‬ ‫חופשי (במשותף עם חברתה לנבחרת‪ ,‬ג׳ני תומפסון‪ .‬לשתיהן נמדד‬ ‫‪89‬‬

‫זמן של ‪ 54.43‬שנ׳)‪ .‬מדליית ארד שלישית הוענקה לה גם ב‪100-‬‬ ‫מ׳ פרפר (‪ 58.20‬שנ׳)‪ .‬במשחי השליחים זכתה טורס בשתי מדליות‬ ‫זהב‪ :‬ב‪ 100X4-‬מ׳ חופשי (‪ 3:36.61‬ד׳) וב‪ 100X4-‬מ׳ מעורב (שבו‬ ‫שחתה בסגנון חופשי – ‪ 3:58.30‬ד׳)‪.‬‬ ‫אחרי משחקי סידני ‪ 2000‬פרשה טורס שוב‪ ,‬ילדה בת‪ ,‬ובגיל ‪41‬‬ ‫(!) חזרה להשתתף במשחקי בייג׳ינג ‪ .2008‬הגיל לא הפריע לה‬ ‫לזכות שוב במדליות‪ :‬כסף ב‪ 50-‬מ׳ חופשי (‪ 24.07‬שנ׳)‪ ,‬ב‪100X4-‬‬ ‫מ׳ חופשי (‪ 3:34.33‬ד׳; הספליט של טורס היה ‪ 52.44‬שנ׳) וב‪100X4-‬‬ ‫מ׳ מעורב (‪ 3:53.30‬ד׳; הספליט של טורס – ‪ 52.27‬שנ׳!)‪ .‬טורס היא‬ ‫המדליסטית האולימפית המבוגרת ביותר בענף השחייה‪.‬‬ ‫השחיינית האמריקנית דארה טורס –‬ ‫מדליות בחמישה משחקים אולימפיים‪ :‬מלוס‪-‬אנג׳לס ‪ 1984‬עד בייג׳ינג ‪2008‬‬ ‫‪90‬‬

‫טורס היא בת לאב יהודי ממוצא קובני ואם אמריקנית‪ .‬בתחילת‬ ‫שנות האלפיים היא הייתה נשואה לרופא ישראלי‪ ,‬ולפני נישואיה‬ ‫עברה תהליך גיור‪.‬‬ ‫לני קרייזלברג – שחיין הגב הטוב ביותר‬ ‫בעולם בשנות התשעים‬ ‫לני קרייזלברג (‪ )Lenny Krayzelburg‬ייצג את ארה״ב במשחקי‬ ‫סידני ‪ 2000‬ואתונה ‪ .2004‬הוא נולד בשנת ‪ 1975‬באודסה (אז‬ ‫בריה״מ‪ ,‬כיום אוקראינה) והיגר עם משפחתו לארה״ב ב‪.1989-‬‬ ‫הוא הפך לשחיין הגב הטוב בעולם והחזיק בשיאי העולם בסגנון‬ ‫זה‪ .‬ב‪ 100-‬מ׳ גב הוא קבע בשנת ‪ 1999‬שיא עולם בבריכה של‬ ‫‪ 50‬מ׳ (‪ 53.60‬שנ׳) ואף בבריכה של ‪ 25‬מ׳ (‪ 51.28‬שנ׳)‪ .‬ב‪ 200-‬מ׳‬ ‫גב עמד שיאו על ‪ 1:55.87‬ד׳ ובבריכה קצרה – ‪ 1:52.43‬ד׳ (בשנת‬ ‫‪ .)2000‬במשחקי סידני ‪ 2000‬הוא זכה בשלוש מדליות זהב‪ :‬ב‪100-‬‬ ‫גב (‪ 53.72‬שנ׳‪ ,‬שיא אולימפי‪ .‬במשחה זה סיים הישראלי איתן‬ ‫אורבך שמיני בגמר)‪ ,‬ב‪ 200-‬מ׳ גב (‪ 1:56.76‬ד׳‪ ,‬שיא אולימפי‪ .‬יואב‬ ‫גת הישראלי דורג במשחה זה במקום ה‪ .)16-‬ב‪ 100X4-‬מ׳ מעורב‬ ‫קבעה הרביעייה האמריקנית שיא עולמי (‪ 3:33.73‬ד׳)‪ .‬קרייזלברג‬ ‫(‪ 53.87‬שנ׳) היה השחיין הפותח ואחריו אד מוזס‪ ,‬איאן קרוקר וגרי‬ ‫הול ג׳וניור‪.‬‬ ‫במשחקי אתונה ‪ 2004‬השתתף קרייזלברג לאחר שהחלים מפציעה‬ ‫קשה בכתף‪ .‬ב‪ 100-‬מ׳ גב סיים רביעי (‪ 54.38‬שנ׳)‪ ,‬ובמשחה‬ ‫השליחים המעורב הוא שחה במוקדמות ברביעייה שכללה גם‬ ‫את מרק גנגלוף‪ ,‬מייקל פלפס וניל ווקר‪ .‬בגמר הציבו האמריקנים‬ ‫רביעייה אחרת שזכתה בזהב‪ ,‬ולפי התקנון‪ ,‬גם שחיינים שהשתתפו‬ ‫במוקדמות מקבלים מדליות‪ ,‬וכך זכה קרייזלברג במדליית הזהב‬ ‫הרביעית שלו‪ .‬בשנת ‪ 2001‬השתתף קרייזלברג במכביה ה‪,16-‬‬ ‫שאותה העדיף על פני השתתפות באליפות העולם‪.‬‬ ‫‪91‬‬

‫ג׳ייסון ליזאק – רגעי התהילה במשחקי‬ ‫בייג׳ינג ‪2008‬‬ ‫ג׳ייסון ליזאק (‪ )Jason Lezak‬מארה״ב‪ ,‬יליד ‪ ,1975‬השתתף‬ ‫במשחקי המכביה ה‪ )2009( 18-‬וקבע במשחה ל‪ 100-‬מ׳ חופשי‬ ‫‪ 47.78‬שנ׳ (תוצאה מעולה)‪ .‬במשחקים האולימפיים בסידני ‪,2000‬‬ ‫באתונה ‪ 2004‬ובבייג׳ינג ‪ 2008‬זכה בארבע מדליות זהב‪ ,‬אחת‬ ‫כסף ושתיים ארד‪ ,‬שש מהן היו במשחי השליחים‪ .‬רגע התהילה‬ ‫שלו היה במשחקי בייג׳ינג ‪ ,2008‬כאשר שחה כמסיים ברביעיית‬ ‫ה‪ 100X4-‬מ׳ חופשי של ארה״ב ששברה את השיא העולמי (‪3:08.24‬‬ ‫ד׳)‪ .‬הוא זינק למים אחרי השחיין המסיים של צרפת‪ ,‬שיאן העולם‬ ‫אלאן ברנרד‪ ,‬אך הצליח להקדימו בסיום המשחה‪ .‬חברי הרביעייה‬ ‫של ארה״ב היו‪ :‬מייקל פלפס‪ ,‬גארט ובר‪-‬גייל‪ ,‬קאלן ג׳ונס וליזאק‪.‬‬ ‫השחיין ג׳ייסון ליזאק – שבע מדליות אולימפיות‬ ‫במשחקי סידני ‪ ,2000‬אתונה ‪ 2004‬ו‪-‬בייג׳ינג ‪2008‬‬ ‫‪92‬‬

‫אלי רייזמן – ״הבה נגילה״ מוזהב‬ ‫אלי רייזמן (‪ )Aly Raisman‬מארה״ב‪ ,‬ילידת ‪ ,1994‬היא מתעמלת‬ ‫שזכתה בשש מדליות אולימפיות‪ ,‬שלוש מהן מזהב‪ .‬במשחקי לונדון‬ ‫‪ 2012‬היא זכתה במדליית זהב קבוצתית ובזהב אישי בתרגיל‬ ‫הקרקע‪ ,‬שאותה הקדישה לנפגעי טבח הספורטאים הישראלים‬ ‫במינכן ‪ .1972‬את התרגיל היא ביצעה לצלילי השיר “הבה נגילה״‪.‬‬ ‫היא זכתה גם במדליית ארד בתרגיל הקורה‪ .‬במשחקי ריו ‪2016‬‬ ‫זכתה רייזמן במדליית זהב בתחרות הקבוצתית‪ ,‬בכסף בקרב‪-‬רב‬ ‫ובתרגיל הקרקע ובארד בתרגיל הקורה‪ .‬מאז היותה בת ‪ 12‬אימן‬ ‫אותה המאמן הישראלי לשעבר‪ ,‬מיכאי ברשטיאן‪ ,‬שהיגר לארה״ב‬ ‫בשנת ‪.1996‬‬ ‫באליפות העולם בהתעמלות שנערכה ברוטרדם בשנת ‪ 2010‬זכתה‬ ‫רייזמן במדליית כסף בתחרות הקבוצתית‪ .‬באליפות העולם בטוקיו‬ ‫‪ 2011‬זכתה בשתי מדליות‪ :‬זהב בתחרות הקבוצתית וארד בתרגיל‬ ‫הקרקע‪.‬‬ ‫אלי הדליקה את הלפיד בטקס הפתיחה של המכביה ה‪ 19-‬בשנת ‪.2013‬‬ ‫המתעמלת האמריקנית אלי רייזמן – שש מדליות אולימפיות‬ ‫במשחקי לונדון ‪ 2012‬וריו ‪2016‬‬ ‫‪93‬‬



‫פרק ה‬ ‫הסיוף כספורט יהודי‬ ‫אודי כרמי‬ ‫על הסיוף נאמר כי הוא ענף ספורט “יהודי״‪ .‬ואכן‪ ,‬הקשר בין‬ ‫יהודים לבין ענף הסיוף – אין דומה לו בהיקפו לעומת ענף ספורט‬ ‫אחר‪ .‬במשחקים האולימפיים בפאריז ‪ 1900‬זכה סייף יהודי‬ ‫מאוסטריה בשם זיגפריד (פריץ) פלש (‪ )Flesch‬במדליית ארד‪.‬‬ ‫הייתה זו המדליה הראשונה מבין ‪ 90‬מדליות (‪ 47‬מהן זהב!) שבהן‬ ‫זכו יהודים בענף הסיוף עבור ארצותיהם במשחקים האולימפיים‬ ‫שהתקיימו במהלך המאה העשרים‪ .‬זהו המספר הגבוה ביותר‬ ‫מבין כל ענפי הספורט שבהם הצליחו ספורטאים יהודים‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫הצטיינותם בסיוף הייתה תופעה בולטת‪ ,‬אך יש לראותה כחלק‬ ‫מהתמורות שחלו ביחס של החברה היהודית במדינות מרכז‬ ‫אירופה כלפי הפעילות הגופנית בשלהי המאה ה‪ 19-‬ובתחילת‬ ‫המאה העשרים‪.‬‬ ‫עיסוק יהודי בתרבות הגוף‬ ‫בתקופה זו עלתה רמת החיים של היהודים‪ ,‬והם סיגלו לעצמם‬ ‫אורח חיים בורגני‪ ,‬תהליך שהביא לתמורות חברתיות ותרבותיות‬ ‫בקרב הקהילה היהודית‪ .‬במהלך הדורות הקודמים התמודדו‬ ‫מנהיגי היהדות בעיקר עם המתח שבין מסורת לקידמה‪ ,‬אבל‬ ‫באותה תקופה היה עליהם להתמודד עם דחיית האמנסיפציה ועם‬ ‫אנטישמיות גואה‪ .‬בתגובה לתמורות אלה נוצרו זהויות יהודיות‬ ‫שונות‪ ,‬שחייבו התארגנות מערכתית חדשה לצד פיתוח תרבות‬ ‫מחודשת‪ .‬אחת הזהויות שאומצה הייתה זו של יהודים שהשתלבו‬ ‫בחברה המקומית‪ .‬עם עליית הלאומיות המודרנית נוצרה זהות‬ ‫יהודית בעלת גוון שונה‪ ,‬שהציעה סדר חברתי חדש ותחושת‬ ‫השתייכות לישות לאומית‪.‬‬ ‫‪95‬‬

‫במקביל להתעוררות הלאומיּות המודרנית עלתה חשיבותה של‬ ‫תרבות הגוף כחלק מהכשרתו של בן הלאום‪ .‬חיזוק התודעה‬ ‫הלאומית וההכרה כי הכשרה גופנית היא חלק מתהליך עיצובה‬ ‫של אומה גיבשו את תפיסת עולמו של מקס נורדאו (‪1923-‬‬ ‫‪ ,)1849‬ממנהיגי התנועה הציונית ואביו הציוני של המונח‬ ‫“יהדות השרירים״ (‪ .(Muskeljudentum‬בקונגרס הציוני השני‬ ‫שהתקיים בבאזל בשנת ‪ ,1898‬קרא נורדאו בעד “החזרת יהדות‬ ‫השרירים האבודה ליושנה״‪ .‬בעקבות קריאתו הצטרפו יהודים‬ ‫רבים לאגודות הספורט ואף עשו בהן חיל‪ .‬מרבית הסייפים‬ ‫היהודים נמנו עם האגודות הכלליות‪ ,‬והישגיהם הספורטיביים היו‬ ‫גבוהים במיוחד‪ .‬ספורטאים אלה ייצגו את ארצותיהם בתחושת‬ ‫פטריוטיות‪ ,‬אבל היה בהופעתם ובהצטיינותם גם משום התרסה‬ ‫נגד גורמים אנטישמיים שלא ראו בעין יפה את השתלבותם‪ .‬אלה‬ ‫גרסו שהיהודים נחותים מבחינה גופנית וגזעית‪ .‬מקס נורדאו ייחס‬ ‫חשיבות רבה לעיסוק בענפי ספורט כוחניים כמכשיר להעלאת‬ ‫מקס נורדאו –‬ ‫ממנהיגי התנועה הציונית שטבע את המושג ״יהדות השרירים״‬ ‫‪96‬‬

‫תדמית היהודים בעיני הגויים‪...“ :‬אם יכירו בערכו של היהודי‬ ‫כספורטאי – סייפן למשל‪ ,‬ואם אפשר הדבר שאף יעריצו אותו‪,‬‬ ‫הרי עובדה זו תרים את הכרת ערכו העצמית‪...‬״‪ .‬לדעתו‪ ,‬משימה‬ ‫זו הייתה בהישג יד ולראיה‪“ :‬יהודים הרבה הגיעו לעתים קרובות‬ ‫לידי מומחיות מושלמת בתורת הסיוף״‪.‬‬ ‫הסיבות לעיסוק בסיוף והיקפו‬ ‫העיסוק בסיוף נבע מסיבות שחרגו ממסגרת של פנאי‪ .‬היו‬ ‫שעסקו בענף לוחמני זה כדי להדגיש את הייחוד היהודי‪-‬לאומי‬ ‫ואחרים – כביטוי לשאיפתם להתמזג בחברה הכללית‪ .‬הצטיינות‬ ‫בתחומים הנחשבים כסמלים אליטיסטיים כסיוף נועדה להעלות‬ ‫את היהודים בסולם החברתי ולשלבם בחברה הגבוהה‪ .‬בין שתי‬ ‫מלחמות העולם צמחו הספורט והעיסוק בו לממדים חסרי תקדים‪.‬‬ ‫בתקופה זו בא לידי ביטוי ה״רנסנס היהודי״ גם בתחום הספורט‪,‬‬ ‫שקיבל צביון מיוחד בארצות אירופה‪ .‬נוכח שיעורם הקטן של‬ ‫היהודים באוכלוסייה‪ ,‬הישגיהם בספורט בכלל ובסיוף בפרט היו‬ ‫תופעה בולטת במיוחד‪.‬‬ ‫הצטיינות של סייפים יהודים חצתה גבולות גיאוגרפיים ולאומיים‪.‬‬ ‫האחים פאול והנרי אנספך (‪ ,(Anspach‬גסטון סלמון (‪)Salmon‬‬ ‫וז׳אק אוקס (‪ )Ochs‬מבלגיה היו מהבולטים בספורטאי מדינתם‬ ‫בתחילת המאה העשרים‪ .‬פאול אנספך השתתף בארבעה משחקים‬ ‫אולימפיים ואף כיהן כראש הוועד האולימפי הבלגי וכנשיא‬ ‫ההתאחדות הבין‪-‬לאומית בסיוף‪ .‬הוא ניצב איתן בפני תביעתו‬ ‫של ראש הגסטפו‪ ,‬ריינהרד היידריך (סייף בעצמו)‪ ,‬להתפטר ולכהן‬ ‫במקומו כנשיא ההתאחדות הסיוף הבין‪-‬לאומית‪.‬‬ ‫בצרפת נודעו לתהילה המדליסטים האולימפיים איב דרייפוס‬ ‫(‪ ,)Dreifuss‬אלכסנדר ליפמן (‪ )Lippman‬וקלוד נטר (‪.)Netter‬‬ ‫בבריטניה‪ ,‬אחד הסייפים הבולטים בכל הזמנים היה האלוף‬ ‫אלן ג׳יי (‪ .)Jay‬בדנמרק בלט הזוג אלן ואיוואן אוסייר (‪.)Osiier‬‬ ‫הסייפת הגרמנייה ממוצא יהודי‪ ,‬הלנה מאייר‪ ,‬הייתה הדמות‬ ‫‪97‬‬

‫הבולטת ביותר מקרב הסייפים ממוצא יהודי בגרמניה (ראו גם פרק‬ ‫ד)‪ .‬היא עמדה במרכזה של מחלוקת בין‪-‬לאומית בסוגיית החרם‬ ‫על משחקי ברלין ‪ .1936‬ארה״ב עמדה על כך שגרמניה הנאצית‬ ‫תכלול בין שורותיה ספורטאי יהודי אחד לפחות‪ .‬מאייר‪ ,‬אלופת‬ ‫המשחקים האולימפיים באמסטרדם (‪ ,)1928‬השתתפה במשחקים‪,‬‬ ‫זכתה במדליית הכסף והונצחה בדפי ההיסטוריה של הספורט כמי‬ ‫שהצדיעה במועל יד בטקס חלוקת המדליות‪ .‬נציין ששלוש הזוכות‬ ‫במדליות במשחקי ברלין היו ממוצא יהודי! אילונה אלק מהונגריה‪,‬‬ ‫הלנה מאייר מגרמניה ואלן פרייס (‪ )Preis‬מאוסטריה‪.‬‬ ‫אין חולק על כך שהקשר של יהודים לענף הסיוף בהונגריה היה‬ ‫תופעה יוצאת דופן בעולם הספורט‪ .‬מרבית סייפיה המהוללים של‬ ‫הונגריה היו יהודים‪ ,‬ביניהם שאנדור גומבוש (‪ ,(Gombos‬יאנוש‬ ‫גאראי (‪ ,(Garay‬דז׳ו פולדס (‪ ,)Földes‬לאיוש ורקנר )‪,(Werkner‬‬ ‫נבחרת בלגיה בדקר קבוצתי במשחקים האולימפיים‬ ‫בסטוקהולם ‪1912‬‬ ‫‪98‬‬

‫פטר טוט (‪ ,)Tóth‬זולטן שנקר )‪ ,(Schenker‬סקופ וני )‪ ,(Veny‬אנדרה‬ ‫קאבוש (‪ (Kabos‬ואילונה אלק‪ .‬קאבוש ואלק‪-‬שהרר זכו במדליית‬ ‫זהב במשחקים האולימפיים בברלין (‪ .)1936‬הסייף הידוע ביותר‬ ‫בהונגריה היה אטילה פטשאואר (‪( )Petschauer‬ראו גם פרק ד)‪.‬‬ ‫הוא זכה בשתי מדליות זהב אולימפיות ומדליית כסף אחת וכונה‬ ‫“ד׳רטניאן״‪ ,‬כשמו של המוסקיטר הנודע‪ .‬דמותו היוותה השראה‬ ‫לדמותו של גיבור הסרט “זריחה״ (‪ )Sunshine‬שהוצג בשנת ‪.1999‬‬ ‫הסרט נכתב ובוים על‪-‬ידי במאי הסרטים היהודי‪-‬הונגרי אישטוואן‬ ‫סאבו (‪ )zabó‬סייף חובב בעצמו‪.‬‬ ‫הונגריה לא חסה על גיבורי הספורט היהודים‪ ,‬שהעלו את קרנה‬ ‫בזירה הבין‪-‬לאומית‪ .‬יותר מ‪ 437-‬אלף יהודים הונגרים הובלו אל‬ ‫מותם בשואה‪ .‬בין אלה שקיפחו את חייהם היו גם מאמני סיוף‬ ‫וסייפים אולימפיים רבים‪ .‬אטילה פטשאואר נשלח על‪-‬ידי הנאצים‬ ‫בשנת ‪ 1943‬למחנה עבודה באוקראינה (ראו גם פרק ד)‪ .‬לשמחתו‪ ,‬הוא‬ ‫גילה כי מפקד המחנה היה קצין הונגרי שאימן בסיוף כשהיה חברו‬ ‫לנבחרת הונגריה‪ .‬פטשאואר נדהם כשהורה הקצין לשומרי המחנה‬ ‫להתעלל בו‪ .‬פטשאואר הופשט מבגדיו ואולץ לטפס על עץ‪ ,‬ואחר‪-‬‬ ‫כך לזחול על ברכיו ולקרקר כתרנגול‪ ,‬ולסיום שפכו עליו השומרים‬ ‫המשועשעים מים קפואים‪ .‬פטשאואר קפא למוות תוך זמן קצר‪.‬‬ ‫תור הזהב של אלופי סיוף יהודים חלף אמנם לאחר השואה‪ ,‬אולם‬ ‫‪ 10‬המדליות האולימפיות שבהן זכו סייפים ממוצא יהודי בתקופה‬ ‫שבין משחקי לונדון (‪ )1948‬למשחקי מונטריאול (‪ )1976‬הן תזכורת‬ ‫לקשר העמוק בין יהודים הונגרים לבין הסיוף‪ .‬בתקופה זו בלטו‬ ‫האלופים היהודים תמאש גאבור (‪ )Gábor‬ואילדיקו רג׳טו )‪.)Rejtő‬‬ ‫בריה״מ אסרה על העיסוק בסיוף עד אמצע שנות החמישים של‬ ‫המאה העשרים‪ .‬עד אז הוא נחשב לספורט בורגני‪ .‬עם עלייתו‬ ‫של ניקיטה חרושצ׳וב לשלטון החלה המדינה לטפח את כל ענפי‬ ‫הספורט ובכללם הסיוף‪ .‬ליהודים‪ ,‬כמיעוט מופלה‪ ,‬העניק הסיוף‬ ‫אפשרות לעלות בסולם החברתי ולשפר את מצבם הכלכלי‪.‬‬ ‫יהודים נהרו לספורט הזה בהמוניהם‪ ,‬וחלקם אף נמנו עם הנבחרת‬ ‫‪99‬‬