ברדק גיליון 4 - A4

‫במועדון ואחר כך‬ ‫ההיכרות לא הייתה‬‫בגינה ציבורית וגמר‬ ‫רשמית‪ ,‬יום אחד הוא‬ ‫לי על הגרביונים‪.‬‬ ‫הופיע אצלנו בבית‬ ‫ואז הוא המשיך‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬איזו פעם‬ ‫ישבנו רק שנינו על‬ ‫להופיע‪ ,‬ובסוף אימא‬ ‫הודתה שהם זוג‪\" .‬הוא‬‫הספה‪ ,‬מעוז ואני‪ ,‬כל‬ ‫איש טוב\"‪ ,‬היא הייתה‬ ‫אחד בקצה אחר שלה‪,‬‬ ‫וצפינו בסדרה‪ ,‬אני‬ ‫אומרת‪\" .‬יש לו שני‬ ‫ילדים קטנים\"‪ .‬הוא‬ ‫לא זוכרת איזו‪ ,‬בטח‬ ‫היה מכין לי אומלטים‬ ‫סיינפלד‪ .‬מדי פעם‬ ‫ומעשן איתי סיגריות‪.‬‬ ‫כשרק הכרנו הוא עישן‬‫מעוז החמיא לי‪ ,‬ואמר‬ ‫שאני מאד חכמה‪ ,‬יפה‬ ‫ווינסטון לייט‪,‬‬ ‫ומיוחדת‪ ,‬ושאל אם‬ ‫ושבוע אחר כך עבר‬ ‫לעשן קאמל‪ ,‬כמוני‪.‬‬‫אני צריכה משהו‪ .‬הוא‬ ‫לרוב הוא היה בבית‬ ‫הצביע אל הסיגריות‬ ‫רק כשאימא הייתה‪,‬‬ ‫קאמל שלו‪ ,‬ושאל אם‬ ‫ולפעמים היינו שותים‬ ‫אני רוצה אחת‪ ,‬אבל‬ ‫יין ביחד‪ ,‬ופעם אחת‬ ‫סירבתי כי בדיוק‬ ‫אימא שאלה אותי‬‫ניסיתי להפסיק לעשן‪.‬‬ ‫בנוכחותו עם כמה‬ ‫ככל שהערב התקדם כך‬ ‫גם הוא התקדם לעברי‬ ‫אנשים שכבתי‪,‬‬ ‫ובסוף ישבנו צמודים‬ ‫ושיקרתי לה ששניים‬ ‫והוא הניח את היד‬ ‫למרות שהיו שלושה‪.‬‬ ‫שלו על הירך שלי‪.‬‬ ‫לא רציתי שהיא תדע‬ ‫סיפרתי לגיא שהוא‬ ‫מתחיל איתי‪ ,‬וגיא‬ ‫שהיה לי סטוץ‪.‬‬ ‫אמר שאני בטח‬ ‫הרגשתי גאווה על כך‬ ‫מדמיינת‪ .‬סיפרתי את‬ ‫זה גם לאימא שלי‪,‬‬ ‫שהצלחתי לשקר לה‪,‬‬ ‫והיא אמרה אותו‬ ‫לשמור משהו אחד קטן‬‫הדבר‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הוא‬ ‫לעצמי‪ ,‬לפני שהיא‬‫לא הופיע אצלנו בבית‬ ‫תצליח לזהם אותו‬ ‫במשך שבועיים‪ ,‬וזה‬ ‫במחשבות שלה‪ .‬סטוץ‬‫גרם לי להרגיש אשמה‪.‬‬ ‫עם בריטי שהכרתי‬ ‫בנמל תל אביב וזיין‬ ‫אותי בשירותים‬ ‫‪50‬‬

‫שהוא מסמן לי לצאת‬ ‫נזכרתי איך כשהייתי‬ ‫לסלון לעשן איתו‪,‬‬ ‫בת שמונה נדרשנו‬ ‫בבית הספר לרשום‬‫והעדפתי להעמיד פנים‬‫שאני ישנה בזמן שאני‬ ‫משאלה ואני ביקשתי‬ ‫שאימא שלי תתחתן‪,‬‬ ‫מכריחה את עצמי לא‬ ‫להירדם גם אם גורל‬ ‫ועכשיו‪ ,‬בגיל שבע‪-‬‬‫היקום תלוי בכך‪ .‬רבע‬ ‫עשרה‪ ,‬אני הורסת הכל‬ ‫שעה אחר כך הדלת של‬ ‫החדר שלי שוב נפתחה‬ ‫בגלל הדמיונות‬‫אז עצמתי עיניים חזק‬ ‫והצורך החולני שלי‬ ‫בתשומת לב‪ .‬לא אמרתי‬ ‫כדי שיחשוב שאני‬ ‫דבר‪ ,‬ולאט לאט הוא‬ ‫ישנה‪ .‬הרגשתי יד‬ ‫חזר ובא אלינו‪ ,‬ובכל‬ ‫מטיילת במעלה הרגל‬ ‫פעם שהיה יושב קרוב‬ ‫שלי ולשון שמתחככת‬ ‫בה‪ ,‬וכשפקחתי את‬ ‫מדי אמרתי לעצמי‬ ‫העיניים ראיתי את‬ ‫שפשוט ככה אבות‬ ‫מעוז עירום ומתחת‬ ‫לשמיכה שלי‪ .‬צרחתי‬ ‫מתנהגים‪ ,‬ואבא שלי‬ ‫ובעטתי בו והוא קפץ‬ ‫אמנם לא ככה אבל הוא‬ ‫ממקומו‪ ,‬עם הגוף‬‫הקטן והדוחה והמעושן‬ ‫לא מייצג‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬וברח לסלון‪.‬‬ ‫לילה אחד שכבתי לבד‬ ‫התחלתי לבכות‬ ‫במיטה עם פיג'מה של‬ ‫בהיסטריה ורצתי‬ ‫טוויטי‪ ,‬אותה פיג'מה‬ ‫למיטה של אימא‪,‬‬ ‫למרות שהתחנן שלא‪.‬‬ ‫שאני לובשת עכשיו‪,‬‬ ‫דרך אגב‪ ,‬ושמעתי‬ ‫\"מעוז נכנס לי‬ ‫אותם נכנסים‪ .‬הם‬ ‫למיטה\"‪ ,‬אמרתי לה‪.‬‬ ‫צחקו‪ ,‬בטח היו‬ ‫\"הוא בטח התבלבל\"‪,‬‬ ‫שיכורים ומסטולים‪,‬‬ ‫היא ענתה‪.‬‬ ‫ושמעתי את אימא שלי‬ ‫\"לא\"‪.‬‬ ‫נכנסת לחדר שלה‪.‬‬ ‫מעוז נשאר בסלון‬ ‫‪51‬‬ ‫והדליק סיגריה‪.‬‬ ‫כעבור כמה דקות‬ ‫נפתחה הדלת של החדר‬ ‫שלי‪ .‬מעוז נגע לי‬ ‫ברגל והלך‪ .‬הבנתי‬

‫בבגדים קצרים‬ ‫\"טוב‪ ,‬לכי למיטה‪,‬‬ ‫וחשופים‪ ,‬ונזכרתי‬ ‫אני כבר באה\"‪ ,‬היא‬ ‫בלילה ההוא שבו‬ ‫הבטיחה‪ ,‬ובדמעות‬ ‫סיפרתי להם ששכבתי‬ ‫ובייאוש הלכתי‪.‬‬ ‫עם שני בנים‪ ,‬אבל‬ ‫הזמן עבר והיא לא‬‫ראיתי זין של שלושה‪,‬‬ ‫הגיעה‪ .‬היה שקט‬ ‫ולא הסכמתי לספר של‬ ‫מוחלט בבית ופחדתי‬ ‫מי היה השלישי‪.‬‬ ‫לצאת מהמיטה‪ .‬פחדתי‬ ‫דמיינתי איך הוא‬ ‫שהוא הרג אותה‪ ,‬או‬‫מלטף לה את הרגל כמו‬ ‫שהוא מאיים עליה‪,‬‬ ‫והכי פחדתי שהוא‬ ‫שהיא ליטף את שלי‪,‬‬ ‫ועולה‪ ,‬ואיך היא לא‬ ‫פשוט חזר למיטה שלה‬ ‫וזיין לה את הצורה‬ ‫נרתעת‪ ,‬אלא מתמסרת‬ ‫למגע שלו ומודה‬ ‫בזמן שאני שוכבת לבד‬ ‫ובוכה‪ .‬פחדתי שאחרי‬‫לאלוהים שיש לה גבר‪,‬‬ ‫כל מה שעברנו ביחד‪,‬‬ ‫ודמיינתי איך הוא‬ ‫מעוז ואני‪ ,‬אחרי‬ ‫שהוא למעשה הקריב‬‫מנשק לה את כל הגוף‪,‬‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬לא‬ ‫הכל רק כדי לגעת בי‪,‬‬ ‫הוא מוכן לסגת אחורה‬‫מפספס אף נקודה בדרך‬ ‫אל השפתיים שלה‪,‬‬ ‫לאמא הזקנה והשמנה‬ ‫ודמיינתי אותם‬ ‫שלי‪ .‬והיא לא כמוני‪,‬‬‫מתנשקים‪ ,‬ואותו חודר‬ ‫היא לא תהדוף אותו‪,‬‬ ‫אליה‪ ,‬ויכולתי‬ ‫כי היא יודעת איך‬ ‫לדמיין את הגניחות‬ ‫מתנהגים עם גברים‪.‬‬‫שלה‪ ,‬ואת החריקות של‬ ‫אני הפחדנית‬ ‫המיטה‪ ,‬ואיך בסוף‬ ‫שמזדיינת רק עם‬ ‫הוא גומר ומתנשף‬ ‫ילדים בגילי‪ .‬הילדה‬ ‫מעליה‪ ,‬ושניהם‬ ‫הולכים לישון‬ ‫הקטנה שמפלרטטת עם‬ ‫מחובקים‪ ,‬כשהוא‬ ‫גברים מבוגרים ולא‬ ‫מוכנה לשאת בהשלכות‪.‬‬ ‫עדיין בתוכה‪ ,‬בזמן‬ ‫שאני לבד במיטה‪.‬‬ ‫נזכרתי איך הייתי‬ ‫מסתובבת בבית לפעמים‬‫נשארתי ערה כל הלילה‬ ‫במגבת בלבד‪ ,‬ולפעמים‬ ‫ובכיתי‪ .‬לרגעים‬ ‫אפילו קיוויתי שהוא‬ ‫‪52‬‬

‫יחזור‪ ,‬שישלים את‬ ‫המלאכה‪ ,‬שיאנוס‬ ‫אותי‪ ,‬שיעבר אותי‪,‬‬ ‫שאני אעבור הפלה‬ ‫בגלל שהוא חדר אליי‬ ‫בכוח‪ ,‬שאני אהיה‬ ‫קרבן עד הסוף ולא רק‬ ‫חצי‪ ,‬שתהיה לי זכות‬ ‫אמתית לבכות ולפחד‪,‬‬ ‫שאמא שלי תיכנס‬ ‫באמצע ותכעס‪ ,‬שתבוא‬ ‫המשטרה‪ ,‬שאבא שלי‬ ‫יקח אותי אליו‪ ,‬אבל‬ ‫זה לא קרה‪.‬‬‫‪53‬‬

‫לָָׁשוֹן ּהַמְּגַמְגמת את‬ ‫שירים‪/‬רונן ניסנבוים‬ ‫הָאִלְמוּת‬ ‫*‬ ‫‪54‬‬ ‫ּהַבֵט בִי‬ ‫מָה ּאַתָה רוֹאה ָׁשָם מָה‬ ‫אֲנִי‬ ‫ּמְַראה לְָך מָה אפְָׁשָר‬ ‫לְִראוֹת ּבַזה‬ ‫סְגֺר עֵי ּנַיִם‪ֵ ,‬ראֵה‬ ‫הָעֲלָטָה דוֹמָה לִי‬ ‫עֵי ּנַיִם יוְֹדעוֹת חָֺׁשְך‬ ‫כְמוֹ ּטַּעַם ּעַל לָָׁשוֹן‬ ‫טָעִים‬ ‫מָה אֲנִי ּמְַראה לְָך צֺר‬ ‫צוָּרה ָׁשהָיְתָה ָׁשָם‬ ‫תָמִיד ּהַבֵט ּבַזה ּהַנִמְצָא‬ ‫ַּרק כְָׁשלֺא ּמַבִיִטים‬ ‫ּחַף מִּמַבָטִים‬ ‫ּהַמִתְּאַפְָׁשֵר ַּרק‬ ‫בְתוְֹך הָעֵי ּנַיִם ּהַּסְגוּרוֹת‬ ‫בְתוְֹך ּהַּסָגוּר ּהַזה ָׁשאֵין‬ ‫הוּא אלָא‬

‫תָמִיד אוֹתָן יַָּדיִם‬ ‫*‬ ‫קָָׁשוֹת‪ ,‬צְרוּבוֹת‬ ‫ּהַכלב ּהַּקָטָן הֵצִיץ‬ ‫מֵּהַמְִרפסת וְנָּבַח ּהַב ּהַב‬ ‫לָמָה נוֹבֵּחַ ּהַכלב ּהַּקָטָן‬ ‫ֵריק הָרחוב‬ ‫בוֹכִים ּהַבָתִים‪ ,‬קִָרים‬ ‫ּהַּקִירוֹת‬ ‫נוֹבֵּחַ ּהַכלב‬ ‫ּמַה נוֹבֵּחַ ּהַכלב אִם ּעַל‬ ‫נָפְלוּ הָעֵצִים‬ ‫וְתֵבוֹת ּהַדֺּאַר אֵינָן‬ ‫מְּבַשְרוֹת ָדבָר‬ ‫ּפַחֵי הָּאַָׁשְפָה‬ ‫ּפַחֵי הָּאַָׁשְפָה‬ ‫אִם בוֹכִים ּהַבָתִים לָמָה‬ ‫כלב קָטָן‬ ‫מְּבַשֵר את בְשוַֹּרת העצים‬ ‫ָׁשנָפְלוּ‬ ‫גְזָעִים חֲלוּלִים‬ ‫יַָּדיִם נעֱלָמוֹת מְּלְַטפוֹת‬ ‫את עְָרפוֹ‬ ‫‪55‬‬

‫ונותנים לו חצי חיוך‬ ‫אריה‪/‬מיכאל אילוז‬ ‫ורבע שלום מגחך‪ ,‬כי‬ ‫אריה שוכב במיטה עם‬ ‫זה באמת קצת מצחיק‬ ‫גב הרוס‪ ,‬ואלו השנים‬ ‫כשהוא נוהם עליהם‬ ‫שהוא מתכופף לזבל‪.‬‬‫בעייפות‪ ,‬וזה לא הוא‬ ‫ואחרי זמן הגב מחליט‬ ‫שכועס רק הגב הצולע‬ ‫שמתחנן לקצת חמלה‬ ‫שנגמר‪ ,‬וגוזר על‬ ‫אריה שביתה וריתוק‪,‬‬‫מילדים שבעים ומורים‬ ‫ואין לו ברירה לאריה‬ ‫שלא יודעים להשתין‪.‬‬ ‫רק לשפשף אותו ולבקש‬ ‫סליחה‪ .‬הגיע מקווקז‬ ‫בחדרון זה אריה‬ ‫אריה‪ ,‬על עברית אין‬ ‫מקופל כולו בחתיכות‬ ‫מה לדבר‪ ,‬מקושש‬ ‫גדולות‪ ,‬והמזרון‬ ‫שקלים לסיגריות של‬ ‫והמיטה והמצעים‬ ‫רוסים ובשאריות צריך‬ ‫מהקווקז בוכים על‬ ‫לשלם מזונות‬ ‫אריה שלא מפסיק‬ ‫וחשבונות‪ .‬אריה‬ ‫נזרק‪ ,‬והרדיפות של‬ ‫לסבול כבר שנים מגב‬ ‫גרושתו עושות אותו‬ ‫דפוק אישה משוגעת‬ ‫אומלל‪ ,‬ואיך שהדמעות‬ ‫זולגות לו לאריה‪,‬‬‫וגעגועים לארץ מולדת‬ ‫בעברית שבורה כשהוא‬ ‫שהתחלפה לו במזרח‬ ‫שוכב בחדרון שנתנו‬ ‫התיכון‪ .‬ואריה כל‬ ‫לו במוסד תמורת חצי‬‫כולו יוצא מהשתוקקות‬ ‫משכורת‪.‬‬ ‫לקווקז‪ ,‬והעיניים‬ ‫\"מוסד\" זה פנימייה‬‫שלו נוצצות בסיפורים‬ ‫של נערים דתיים‬ ‫על טבע פראי ונהרות‬ ‫שאריה מנקה בה‬ ‫אדירים עוד מבריאת‬ ‫העולם‪ ,‬ואריה לא‬ ‫עטיפות של חטיפים‪,‬‬ ‫מכיר את אלוהים‬ ‫חלונות‪ ,‬ושירותים‬ ‫היהודי אברהם אבינו‬ ‫ויציאת מצרים רק‬ ‫בחדר מורים‪ .‬והילדים‬ ‫שברים מקוטעים‬ ‫כבר מכירים את הרוסי‬‫שסיפרו במרכז קליטה‪,‬‬ ‫עם הגב ההרוס‬ ‫כי זה טוב לדעת קצת‬ ‫תרבות רגע לפני‬ ‫‪56‬‬

‫והיה דיבור שאומרים‬ ‫שמתחילים בניקיונות‬ ‫על אריה שם למעלה‬ ‫הגדולים‪.‬‬ ‫שעוד כמה שנים של‬ ‫התמדה והוא מקבל‬ ‫ועכשיו דמדומים של‬ ‫מוצאי שבת מדכדך‬‫מפתחות לקו ראשי בין‬ ‫עירוני‪ ,‬ואף אחד לא‬ ‫וקודר תמיד‪ ,‬ואריה‬ ‫מקנא באריה רק‬ ‫שומע שירי סעודה‬‫מפרגנים בצ'אפחות על‬ ‫שלישית מבעד לקירות‬ ‫גב שחשב שהוא חזק‬ ‫החדרון ונזכר בשבתות‬ ‫מהכל עד שהגיעו‬ ‫עטיפות סוררות של‬ ‫קודמות‪ ,‬איך אהב‬ ‫חטיפים כשרים‪.‬‬ ‫לשבת עם הנערים‬ ‫אריה מתפוגג לו לאט‬ ‫הדתיים בחדר האוכל‬ ‫לתוך המצעים עם ריח‬ ‫ולחקות את נדנוד‬‫של מוסד בלי אישה או‬ ‫הגוף קדימה ואחורה‬ ‫ילדים או מישהו‬ ‫בעצימת עיניים גמורה‬ ‫שטורח לשים יד על‬‫המצח בחיוך של דאגה‪,‬‬ ‫עד שהרב פוצח בנאום‬ ‫ורק הכאבים שעוברים‬ ‫של תוכחות וזה כבר‬‫כמו חשמל בעמוד שדרה‬ ‫מדולדל מזכירים לו‬ ‫פחות מתאים לו לאריה‬ ‫שהוא לא לבד בעולם‪,‬‬ ‫שמתחיל להרגיש‬ ‫והם פה כדי להישאר‪.‬‬ ‫לפחות עד שיביאו גב‬ ‫עקצוצים של מחסור‬ ‫בניקוטין כי אסור‬ ‫חדש‪.‬‬ ‫לעשן פה בשבת‪ ,‬לפחות‬ ‫‪57‬‬ ‫עד שאין שלושה‬ ‫כוכבים ברורים בתוך‬ ‫השחור של השמיים כי‬ ‫כולם עצובים על‬ ‫מוצאי שבת‪.‬‬ ‫בתמונות שהוא מראה‬ ‫זה בחור צעיר בשחור‬ ‫לבן שכבר התקבל‬ ‫לעבודה בחברת‬ ‫אוטובוסים גדולה‪,‬‬ ‫ובדיוק הגיעו עשר‬ ‫חתיכות מהניילון‬

‫האופק צפוי לגזירת‬ ‫ספרו של סילופ בוקשי‬‫כנפיים בכיכר המדפים‬ ‫‪ /‬מיקה כהן‬ ‫האמצעיים ולפסילת‬‫מקומו בגן השסק לאחר‬ ‫מדרגות רחבות‬ ‫מעוטרות בציורים‬ ‫מותו‪.‬‬ ‫פשוטים מובילות לחדר‬ ‫שאת קירותיו מחליפים‬ ‫הביש האחרון שנגזרו‬ ‫מדפי ספרים עייפים‪.‬‬ ‫כנפיו היה לוקאצ'‬ ‫בין המדף האחרון‬ ‫פינו‪ .‬שעותיו‬ ‫לשלישי מהסוף‪,‬‬‫האחרונות תועדו ביום‬ ‫מאחורי הספרים וליד‬ ‫החמישי והאחרון‬ ‫שדות האבק‪ ,‬ישנן‬ ‫לשלטון הזנבזיפים‬ ‫בקתות שנשארו מתקופת‬ ‫ומיד לאחר הגזירה‪.‬‬ ‫בספרו הוא מתאר את‬ ‫הזנבזיפים‪ ,‬ובבקתות‬‫צעדיו על שביל האופק‬ ‫גרים פרחחי כנפיים‬‫ואת מראה אדן החלון‪.‬‬ ‫הקרובים לסוף חייהם‪.‬‬ ‫הוא מספר שבצעדו‬ ‫השלישי בדיוק‪ ,‬קרן‬ ‫אלפי פרחחי כנפיים‬‫שמש דגדגה את עיניו‪,‬‬ ‫אשר המלכה זיהתה‬ ‫כנפיו נפתחו מעצמן‬ ‫כגוססים במסדר היום‬ ‫והחלו להרים אותו‬ ‫נשלחים לבקתות ושם‬ ‫מעלה‪ .‬בספרו כתוב‬ ‫משמשים פרחחי ביש‪.‬‬ ‫שרק כאשר חדל לצחוק‬ ‫הבין כי צחק ובלי‬ ‫תפקידם הוא לתעד את‬ ‫לשים לב נלקח בידי‬ ‫שעותיהם האחרונות‪,‬‬ ‫חלזונות השלטון‪.‬‬ ‫לנקות את שביל האופק‬ ‫ולרססו בחומר דביק‪.‬‬ ‫זעקות ויבבות‬‫הכנפיים זעזעו כל‬ ‫על פי המסורת וחוקי‬ ‫המלכה‪ ,‬לפני מותו של‬ ‫מדף‪.‬‬ ‫פרחח ביש עליו לעבור‬ ‫את שביל האופק הקדוש‬‫לוקאצ' נשלח לתעד את‬ ‫שעותיו האחרונות‬ ‫בהליכה ולמות‬ ‫בבקתה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ברגליים מונפות על‬ ‫הובאה גופתו לקומה‬ ‫אדן החלון בסופו‪.‬‬ ‫ביש אשר יניף כנפיו‬ ‫בזמן הליכתו על שביל‬ ‫‪58‬‬

‫לא קרני שמש ולא‬ ‫הראשונה‪ ,‬לנתיחה‬ ‫דגדוג של צחוק‪.‬‬ ‫לאחר המוות‪.‬‬ ‫סילופ התבגר ביום‬ ‫סילופ בוקשי היה‬ ‫וכאבי הפרקים גברו‬ ‫הפרחח היחיד מקומתו‬‫על יצר הסקרנות‪ .‬הוא‬ ‫אשר צפה באירועי‬ ‫כעת בכיר כנפיים‬ ‫הגזירה‪ .‬לפרחחי‬ ‫ואחראי על פרויקט‬ ‫הכנפיים מהקומה‬ ‫חקר הזנבזיפים‪ .‬לשם‬‫כך קיבל מפתח לקומות‬ ‫הראשונה יש רשות‬ ‫מלכותית לא לצפות‬ ‫העמוקות‪.‬‬ ‫בגזירה‪ ,‬אך סקרנותו‬ ‫כל יום במשך יומיים‬ ‫של סילופ ואהבתו‬ ‫התעופף בין ספרי‬ ‫לידע קרצו למלכה‪,‬‬ ‫אשר העניקה לו אישור‬‫הביש בקומות העמוקות‬ ‫מיוחד לצפות במראה‬ ‫ואסף את מיליוני‬ ‫המחריד‪ .‬לשמע זעקות‬ ‫ספריהם של המתים‬ ‫הכנפיים‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫בתקופה‪ .‬סילופ חילק‬ ‫החליט סילופ שעליו‬ ‫את עבודתו לפרחחים‬ ‫לחקור את מקרה‬‫תחתיו‪ ,‬כך שלכל פרחח‬ ‫לוקאצ' ואת הסיבה‬‫יהיה יום להתמקד בו‪.‬‬ ‫שבגינה החל להתעופף‪.‬‬ ‫באישורה של המלכה‪,‬‬ ‫במשך עשרים שעות קרא‬‫סילופ עצמו עסק ביום‬ ‫סילופ שוב ושוב את‬ ‫ספרו של לוקאצ'‬ ‫החמישי והאחרון‬ ‫לשלטונם של‬ ‫וניסה כל דרך אפשרית‬ ‫הזנבזיפים‪.‬‬ ‫לחזור על צעדיו‪ .‬הוא‬ ‫בתוך מדפי הקומות‬ ‫פירק את אבריו חלק‬ ‫האחרונות‪ ,‬אחרי‬ ‫אחר חלק‪ ,‬אך לא צץ‬‫שבילי האבק ורחוק מן‬ ‫בהם דבר חריג פרט‬ ‫הבקתות‪ ,‬נמצאות‬ ‫לכווייה קטנה ברגלו‬ ‫הימנית‪ .‬הוא דיבר עם‬‫הקומות העמוקות‪ .‬אלה‬ ‫בנויות פחיות‪-‬פחיות‬ ‫פרחחי ביש שהיו‬ ‫ובתוכן מדפים דקים‬ ‫במקום ונבר בספרים‬ ‫של ספרים‪ .‬ליד כל‬ ‫של שבניו לבקתה‪ ,‬אך‬ ‫‪59‬‬

‫לייעל את בניית שביל‬ ‫שולחן‪ ,‬באמצע‪ ,‬נמצאת‬ ‫האופק‪ .‬לכן החליטו‬ ‫תולעת עייפה‪.‬‬ ‫להנהיג מסדר שיפריד‬ ‫סילופ הגיע לפחית‬ ‫בין פרחחי הביש‬ ‫השמינית‪ ,‬התעופף‬ ‫לפתח ונחת לרגלי‬ ‫החלשים לבין פרחחי‬ ‫הכנפיים‪.‬‬ ‫תולעת הספרים‪ .‬הוא‬ ‫הניח פתק על שולחנה‪,‬‬‫פרחחי הכנפיים סיימו‬ ‫והתולעת גחנה לכיוון‬ ‫את בניית שביל‬ ‫מדף נמוך‪ ,‬עמוס קבצי‬ ‫האופק‪ ,‬ואילו פרחחי‬ ‫דפים בלויים‬ ‫הביש נלקחו מכל‬ ‫ומצהיבים‪ ,‬קשורים‬ ‫הקומות לניסויים‬ ‫בחוט דק‪ .‬הכתב‬ ‫למען הזנבזיפים –‬ ‫שעליהם היה ישן‬ ‫פעם לייצור שיניים‬ ‫יותר‪ ,‬מסולסל יותר‪.‬‬‫חדות יותר‪ ,‬דבר שגרם‬ ‫לחניכי הביש להתמלא‬ ‫יומנו של ביש אחר‬‫בפצעי מוגלה נבזיים‪,‬‬ ‫שגסס תיאר את יומם‬ ‫פעם לשכלול זנבם של‬ ‫האחרון של הזנבזיפים‬ ‫במדפי הספרים‪ .‬היום‬ ‫הזנבזיפים‪ ,‬דבר‬ ‫בו לוקאצ' מת‪ .‬הוא‬ ‫שהעביר בגופם‬ ‫מספר שבשעות‬ ‫עוויתות מזעזעות‬ ‫הראשונות ניסו‬‫והוביל למותם המיידי‬ ‫הפרחחים והחלזונות‬‫של כמיליון ביש ביום‬ ‫לבנות את שביל‬ ‫האופק‪ ,‬אך רירם של‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫החלזונות לא החזיק‬ ‫את העצים הרקובים‬ ‫סקרנותו של סילופ‬ ‫והמבנה קרס בפעם‬ ‫גררה אותו לקרוא‬ ‫הראשונה‪.‬‬‫ולקרוא בספריהם של‬‫הפרחחים המתים‪ ,‬עד‬ ‫על פי יומנים אחרים‬‫שעברו שעות חשובות‬ ‫גילה סילופ כי בשעות‬‫וכמעט יום‪ .‬אך הוא‬‫היה חייב להבין את‬ ‫שלאחר מכן הבינו‬ ‫הזנבזיפים כי עליהם‬ ‫מותו המוזר של‬‫לוקאצ' פינו בכיכר‬ ‫הקומות האמצעיות‪.‬‬ ‫‪60‬‬

‫בזריזות את תרשימיו‬ ‫סילופ לא ישן כל‬ ‫של סנטינו וקרא‪,‬‬ ‫הלילה‪ .‬במקום זאת‬ ‫\"כוויות בדרגה‬ ‫עיין בקובץ דפיהם של‬ ‫הפרחחים שמתו ביום‬ ‫שלוש\"‪\" ...‬נוזלים‬ ‫בצקתיים וסגלגלות‬ ‫החמישי לשלטון‪.‬‬ ‫ברגליים – אזור‬ ‫בין כלל התיאורים‬ ‫מודלק\"‪.‬‬ ‫והמילים אשר התבלבלו‬ ‫סילופ החזיר את‬ ‫כבר בראשו נתקל‬ ‫התרשימים ויצא דרך‬ ‫בקובץ מיוחד הכתוב‬‫מעבדת הכנפיים‪ ,‬חזרה‬ ‫כחידה‪ .‬מחברו היה‬ ‫למחלקת הניקיון‬ ‫פיקו סנטינו‪ ,‬ביש‬ ‫ובמעבר מפעלי‬ ‫שמת לאחר ניסוי‬ ‫החיתוך‪ .‬תהליך‬ ‫בחומר הדביק‪\" .‬בצעדם‬ ‫הניסוי שביצעו‬ ‫הזנבזיפים הלך‬ ‫השלישי הם רואים כי‬ ‫והתבהר‪ .‬הכוויות של‬ ‫עד עכשיו לא חיו ולא‬ ‫סנטינו דמו לכווייה‬ ‫על רגלו של לוקאצ'‪.‬‬ ‫יחיו לעולם‪ .‬שביל‬ ‫האופק אינו קדוש‪,‬‬ ‫ככל שהתעופף מהר‬ ‫יותר לכיוון בקבוק‬ ‫אלא רק רעל ארסי‬ ‫המשטה בעיני הפרחח\"‪,‬‬ ‫ביתו‪ ,‬סילופ נתקף‬ ‫חרדה‪ .‬הידע שבידיו‬ ‫קרא סילופ‪ ,‬סגר את‬‫יכול לשנות את חייהם‬ ‫הספר בנחישות ומיהר‬ ‫של מיליוני פרחחים‪,‬‬ ‫זמנו קצוב והמלאכה‬ ‫לבדוק את תרשימי‬‫עוד רבה‪ .‬עליו להבין‬ ‫גופתו של פיקו‬‫כיצד שכנעה המלכה את‬ ‫סנטינו‪.‬‬ ‫הזנבזיפים לעזוב את‬ ‫השלטון‪ .‬סילופ נופף‬ ‫הוא עשה דרכו‬ ‫בזהירות מהקומות‬ ‫בכנפיו בעצבנות‪,‬‬‫רגליו התבלבלו ומוחו‬ ‫העמוקות לקומה‬ ‫הראשונה‪ ,‬עבר את‬ ‫לא נח‪ .‬עיניו נתקעו‬ ‫מפעלי החיתוך ואת‬ ‫ברצפה המשעממת והוא‬ ‫מחלקת הניקיון‪ ,‬חצה‬ ‫את מעבדת הכנפיים‬ ‫והגיע לחדר‬ ‫התרשימים‪ .‬הוא שלף‬ ‫‪61‬‬

‫ביום הרביעי העלה‬ ‫הרגיש שכמעט נרדם‬ ‫ניסוי אחר כי מדפי‬ ‫בעת תעופה‪ .‬חילזון‬ ‫הספרים מייבשים את‬‫לשונם הזקוקה ללחות‪.‬‬ ‫שלטון ששוטט בשעת‬‫עוד אמר כי לאחר יום‬ ‫שמירה הפריע לו‬ ‫גילו כי הזנבזיפים‬ ‫בדרכו ושאל אותו‬ ‫זקוקים לאור למען‬ ‫למעשיו; סילופ‬ ‫התפתחותה של לשונם‪.‬‬‫פרחח שלישי הושיט דף‬ ‫התנדנד ברשמיות ואמר‬ ‫אדום שמצא בין מדפי‬ ‫כי הוא שוקד על‬ ‫פרויקט בהוראות‬ ‫הספרים‪ ,‬דף שאינו‬ ‫קשור בחוט ואינו‬ ‫המלכה‪ .‬החילזון רייר‬ ‫וסובב את גבו‬‫כרוך בכריכה‪ ,‬דף חדש‬ ‫החלקלק‪.‬‬ ‫וקשיח‪ ,‬כתוב בדיו‬ ‫יום למחרת זעקו‬ ‫שחורה‪\" :‬אני כבולה‬ ‫כנפיו של סילופ‬ ‫בין לשונם החלקלקה‬ ‫להשלמת שעות שינה‪.‬‬ ‫של ארוכי הזנב לבין‬ ‫הוא התעופף במחלקה‬‫גורל עמנו‪ .‬נאסר עלי‬ ‫הראשונה רצוץ ותשוש‬ ‫לעבר משרדו‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫להגיד דבר‪ .‬כאשר‬ ‫חיכו לו הפרחחים‬ ‫תתעורר סקרנותם‪,‬‬ ‫הכפופים לו עם המידע‬ ‫אשר ביקש מהם לאסוף‪.‬‬ ‫אוכל להשתחרר‬ ‫משלטונם‪\".‬‬ ‫על פי הפרחח הראשון‬ ‫התברר כי ניסוי‬‫סילופ הכיר את הכתב‪.‬‬ ‫הארכת זנבם של‬ ‫הוא הוציא ממגירתו‬ ‫הזנבזיפים הטריד‬ ‫את האישור שניתן לו‬ ‫אותם ביותר מאז היום‬ ‫מידי המלכה להשתתף‬ ‫הראשון לשלטונם‪,‬‬‫בטקס גזירת הכנפיים‪.‬‬ ‫והוסיף כי הניסוי‬ ‫דורש את דמם הדביק‬ ‫סילופ שמט את הדף‬ ‫של הפרחחים אשר נלקח‬ ‫מידיו ומיהר אל‬ ‫תחילה בדגימות קטנות‬ ‫ולאחר מכן במלואו‪.‬‬‫הקומות האחרונות‪ .‬שם‬ ‫נעצר בידי זנבזיף‬ ‫פרחח שני אמר כי‬‫המסדר‪ ,‬ולפני שהספיק‬ ‫לנופף בכנפיו כבר‬ ‫‪62‬‬

‫נשלחים למות למען‬ ‫עמד בשורה השלישית‬‫ניסוי‪ ,‬אין גן שסק‬ ‫בין שורותיהם של‬ ‫ושביל האופק הוא‬ ‫אלפי פרחחים שמוטי‬‫מרמה!\" אך הפרחחים‬ ‫כנפיים‪ .‬המלכה‬ ‫התהלכה ביניהם‬ ‫לא הביטו בי והיה‬ ‫נדמה כי אוזניהם‬ ‫והתבוננה בסילופ‬ ‫חדלו לשמוע‪ .‬הם‬ ‫במבט כאוב‪ ,‬נגעה‬‫התבוננו מטה וחשבו‬ ‫בכנפיו השמוטות‬ ‫אותי למשוגע‪.‬‬ ‫ומבטה חזר אל זנבזיף‬‫הם כבר קיבלו עליהם‬ ‫המסדר‪ .‬כך‪ ,‬במבט‪,‬‬ ‫את גורלם‪.‬‬ ‫גורלו של סילופ‬ ‫נחרץ‪.‬‬‫אני לא מוכן לוותר‪.‬‬ ‫הזנבזיף מיהר לזמזם‬‫חלפנו על פני הקומות‬ ‫בחמדנות וללקק את‬ ‫עד שהגענו לקומה‬ ‫שפתיו‪ .‬סילופ התנגד‬ ‫האחרונה‪ ,‬עברתי דרך‬ ‫ללשונו השרירית‬ ‫קורות העץ הרקובות‬ ‫וניסה להתעופף‪ ,‬אך‬ ‫שמחזיקות את השביל‪.‬‬ ‫המלכה הורתה‬ ‫יום אחד הוא ייפול‪,‬‬ ‫לחלזונות השלטון‬ ‫חשבתי לעצמי‪.‬‬ ‫ללוות את סילופ‬ ‫לבקתתו החדשה‪.‬‬ ‫בשעה הזו נצצו שברי‬‫קרניים על אדן החלון‬ ‫_____‬‫והאירו את השביל‪ .‬זו‬‫השעה בה אפשר להאמין‬ ‫המלכה לחשה‪\" ,‬נותרו‬ ‫לך יומיים‪ ,‬סילופ‪\",‬‬ ‫ששביל האופק קדוש‪.‬‬ ‫אותה שעה בה הלך‬ ‫והסיטה את מבטה‬ ‫לוקאצ' אל מותו‪.‬‬ ‫למראה לשונו השרירית‬ ‫דממה שררה בין‬ ‫של הזנבזיף‪ .‬בחילה‬ ‫הבקתות ושדות האבק‬ ‫וסחרחורת אחזו בי‪.‬‬‫נחו בשלוותם‪ .‬נזרקתי‬ ‫זעקתי לתשומת לבם של‬ ‫בפתח הדלת וחילזון‬ ‫הפרחחים‪\" .‬אתם לא‬ ‫אחד הושיט לי ספר‬ ‫גוססים!\" ייחלתי‬ ‫שיתעוררו‪\" .‬אתם‬ ‫‪63‬‬

‫לידי עמדו שני‬ ‫ירוק בעל כריכה קשה‪,‬‬‫פרחחים שהולכים היום‬ ‫בתוכו שורות‪-‬שורות‬ ‫למותם‪ .‬הם דיברו‬ ‫דקיקות ודהויות‪ .‬הוא‬ ‫ביניהם וצחקקו‪ .‬אחד‬ ‫הושיט לי נוצה‬ ‫מהם לחש לי‬ ‫שחורה‪ ,‬טבולה בדיו‪.‬‬ ‫בהתרגשות‪\" ,‬מתי אתה‬ ‫\"בשעות הערב כותבים‬ ‫הולך למותך?\"‬ ‫ובשעות היום‬ ‫עובדים‪ \",‬הוא הסתכל‬ ‫\"אינני יודע‪\",‬‬ ‫אמרתי‪ ,‬והפרחח מחק‬ ‫עלי מבעד למשקפיו‪.‬‬ ‫את חיוכו בבת אחת‪.‬‬ ‫\"מחר יהיה תורך‪\",‬‬ ‫\"אינך יודע? הרי‬ ‫אמר הזנבזיף ולשונו‬ ‫נאמר לך כאשר הגעת‬ ‫נאבקת לחזור לפיו‪.‬‬ ‫לבקתה‪ .‬היום? מחר?‬ ‫\"‪ ...‬שביל האופק‬ ‫מתי תורך?\"‬ ‫אינו קדוש‪ ,‬אלא רק‬ ‫\"איני יודע‪ ,‬ידידי‬ ‫רעל ארסי המשטה‬ ‫הפרחח‪\".‬‬ ‫בעיני הפרחח‪\".‬‬‫הוא אחז בידי והסתכל‬ ‫משפטו של סנטינו‬ ‫לתוך עיני‪\" .‬כולנו‬ ‫הדהד במחשבותי‪.‬‬ ‫יודעים את יום‬ ‫מותנו‪ \",‬אמר‪.‬‬ ‫טורים‪-‬טורים של‬ ‫פרחחי ביש‪ ,‬ואני אחד‬ ‫\"אז כולנו שוטים‪\",‬‬ ‫הבטתי לעבר אדן‬ ‫מהם‪ ,‬מתהלך כמו‬ ‫החלון‪.‬‬ ‫מכונה בקצב אחיד‪,‬‬ ‫לבוש באותם בגדים‬ ‫ואוחז באותה מטלית‪,‬‬ ‫מולנו טורי פרחחים‬ ‫בדיוק כמונו‪ .‬בהוראת‬ ‫החילזון האחראי‬ ‫ייפגשו הטורים לצורת‬ ‫מסרק‪ ,‬וכאשר נצטופף‬ ‫מספיק נתחיל כולנו‬ ‫לנקות‪.‬‬ ‫‪64‬‬