דימוי עצמי נתלי א. גליה שיינגולף דימוי עצמי הוא מושג המנסה להסביר מצבים מנטאליים שונים ומסובכים ,אשר בעזרתם בני האדם מעריכים את עצמם .דימוי עצמי הוא בעצם האופן שבו כל אחד ואחת מאיתנו תופסים את עצמם בכל אחד מההיבטים כמו דימוי גוף ,דימוי אישי ,משפחתי ,חברתי ועוד ,ויש לו השפעה עצומה על חיינו .להלן דוגמא על חוויה מהסטאז' שקשורה לדימוי גוף אשר מהווה חלק אינטגראלי של דימוי העצמי. תלמידה בתיכון ששמה הבדוי נעמה לא אהבה את מראה הגוף שלה ,ובשיעורים הראשונים היא סירבה להשתתף כיוון שהתביישה מתגובות לא נעימות מצד התלמידות בכיתה .באחד השיעורים היינו בחדר הכושר של ביה\"ס וזאת הייתה הזדמנות מצוינת לגרום לנעמה להסתכל על עצמה באור חיובי יותר .לחלק מהתלמידות בכיתה הייתה פעילות של מגמת קונדיטוריה כך שנשארו מעט תלמידות שלא היו באותה מגמה וכן נכחו בשיעור חנ\"ג .לימדתי אותן קומבינציה של אירובי מלווה במוסיקה והן מאוד נהנו .חשוב לציין שאותן תלמידות שנכחו בשיעור היו יותר קרובות לנעמה כך שהיה לה הרבה יותר קל להשתחרר ולזרום עם התנועות .רקדנו מול המראה ונעמה חוותה הצלחה בתנועותיה .היה נראה שהיא אהבה את סגנון המוסיקה והתאמת המקצבים לתנועה מה שגרם לה לא להתעכב על מראה הגוף שלה ולשקוע בעצמה .לראשונה היא אפשרה לעצמה ליהנות בלי להעביר על עצמה ביקורת שלילית .אין ספק שזה תהליך ויש לה לעבור עוד דרך אך לפחות הצלחתי להכיר צד אחר אצלה בו היא יכולה לפרוח .הבנתי שכאשר היא נמצאת בחלל סגור ולא במגרש בחוץ בו היא חשופה לתלמידים אחרים שיכולים לצפות בה ,קל לה יותר להפגין את כישוריה .זאת במיוחד שהיא נמצאת במקום בו מקבלים אותה כפי שהיא – התלמידות בשיעור פרגנו לה וכמובן גם אני על זה שהיא רוקדת מאוד יפה ,ושהיא זוכרת את כל התנועות ברצף מה שהעלה לה את הערך העצמי. כנשות חינוך אנו יכולות למצוא את היכולות ,הכישרונות והחוזקות אצל התלמידים והתלמידות ולעודד אותם להאמין בעצמם ,להגשים את שאיפותיהם ולמקסם את יכולותיהם .לעיתים נוצר חוסר מוטיבציה אצל התלמיד ומהר מאוד הוא מוותר ומפסיק לחתור למטרה שלו .קורה אפילו שהוא אינו מעז להציב לעצמו מטרות ובכך נשאר תקוע במקום .על כן ,עלינו להיות מודעות לכך, לזהות רגעים אלו ולתמוך בתלמיד ברגעי החולשה ואף החוזקה .כל זה בכך שננגיש לו\\ה ברגע הנכון כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקושי .לעזור לו לפתח את עצמו במסלול החיים שמתאים לו ואשר יקדם אותו לממש אצלו את מלא הפוטנציאל החבוי בו. ובכן ,אנו נענה על שאלון העוזר לנו להכיר את עצמינו ולאמת את האמת בכל הקשור לעד כמה אנו מאמינים בעצמינו .שאלון זה מתבסס על חוויות עבר ,ילדות והתנהלות יום -יומית .כעת ,כאשר אנו מודעים לעוצמת הדימוי העצמי שלנו ,יהיה לנו הרבה יותר קל להבין על איזה בסיס יום- יומי\\שבועי\\חודשי אנו צריכים להשתמש בכלים. בדימוי עצמי נמוך -נרצה לשנות ,לכן נשתמש בכלים על בסיס יומי-יומי. בדימוי עצמי בינוני -נרצה לשפר ,לכן נשתמש בכלים הבאים על בסיס שבועי.
בדימוי עצמי גבוה -נרצה לתחזק ולהעמיק ,לכן נשתמש בכלים על בסיס חודשי. קישור לשאלון האמור לעיל https://www.newyou.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F- %D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA- %D7%93%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%99-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99 קישור לשאלון המותאם לצעירים ומתבגרים עם מוגבלות שכלית https://www.kshalem.org.il/uploads/file/Research/ResearchTools/Quantitative/Hebet imRigshiyim/DimuyAtzmiVehosenEishi/SheelonDimuyAtzmi-TSCS.pdf.pdf מאמר בדימוי עצמי ודימוי גוף http://www.ions.org.il/ImagesFck/Siud/file/%D7%91%D7%98%D7%90%D7%95%D7 %9F%20%D7%A1%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93%20%D7%90%D7%95%D7%A 0%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99/2010/4%D7%93%D7%99%D7 %9E%D7%95%D7%99%20%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%20%D7%95%D7%9 3%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%99%20%D7%92%D7%95%D7%A3.pdf מציגות: גליה ,בת ,27ירושלמית במקור כיום סטאז'רית להוראת חינוך גופני ,ובקרוב מסיימת את התואר והסטאז' .בשנים הראשונות שלי כסטודנטית ,גרתי במעונות הסטודנטים שבמכללה -חוויה שאין כדוגמתה על כל רבדיה .זה לא סוד שתחושת שייכות היא אחד הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם ,ווינגייט אכן סיפקה לי את זה. בתור אחת שסולדת ממסגרות ,הופתעתי לגלות שאם אני באה מאהבה ומרצון ,אני מסתדרת בכל מסגרת .מבחינתי ,זה היה בית הספר שתמיד חלמתי עליו ,הכל קרוב ונגיש ,בין אם זה הספרייה\\חדר המחשבים או הסטודיו ובין אם זה חדר הכושר ,הבריכה והסאונה או החברים איתם מסיימים את סוף היום. הקרבה הגדולה להכל פתחה לי את העיניים לתודעה הגבוהה שבבחירה שהכל נגיש .נשאר רק לבחור איך לסדר את הכל בצורה הכי פרקטית בהתאם למשאבי האנרגיה שקיימים אצלי וכך התחלתי את המסע בעבודה קשה ומפרכת. את התואר התחלתי עם 13קילו יותר ובמהלך התואר ירדתי 3מידות בהיקפים ובאחוזים גדולים של שומן תוך פיתוח מסת שריר אופטימאלית .כמובן ,גם זה היה כחלק מתכנית היעדים ששמתי לי למטרה .למדתי בשנים ג' ,ד' במגמת שיקום יציבה .כיום אני מורה לחינוך גופני ומאמנת כושר לנשים בהריון ולאחר לידה .אני מורה בבית ספר ,חטיבת הביניים \"שש שנתי על שם יצחק שמיר\", בפתח תקווה.
אשקר אם אומר שרציתי לחנך מלכתחילה ,אך עם הזמן ,להפתעתי ,למדתי לאהוב את זה .חינוך זה עבודה .נוכחתי להבין שאני אוהבת לחנך ,להתוות דרך ,להקנות ביטחון לתלמידות שלי ,למקסם ולממש את הפוטנציאל הטמון בהן ולעורר בהן תשוקה לחיים .למדתי ללמד ועדיין לומדת איך להציב גבולות ולמצוא את האפור בין השחור ללבן .מסתבר שיש המון גוונים .אני ממשיכה לצלול במסע המהות ,לפתח ולהתפתח ,בתקווה להיות אדם טוב יותר לעולם .בנוסף ,להמשיך לגרום לאנשים להאמין בעצמם ולהגיע רחוק ובכך להגשים את היעוד שלי. נתלי ,בת 37מחיפה בוגרת תואר ראשון בתולדות האמנות מטעם אוניברסיטת חיפה ובוגרת תוכנית הסבת אקדמאים בחינוך גופני מטעם מכללת וינגייט במגמת פעילות גופנית ובריאות בגיל המבוגר .כיום אני מסיימת סטאז' בהוראת חינוך גופני בביה\"ס תיכון ובמקביל אני מורה לפילאטיס מכשירים ,עובדת כעצמאית בתחום. בחרתי ללמוד הוראה כיוון שאני מאוד אוהבת לחנך ,לעזור ולהקנות ידע וערכים .הדרך לשם הייתה ארוכה ,מייגעת ,מעשירה ,מהנה (כן ,כן גם אם מאתגר בין לבין) ומלאה בכלים להמשך הדרך.
הדרך של מורה/עולה חדש נתן אלכסנדרוב הכרתי את אישתי כששנינו היינו בני 18אחרי סיום בית ספר ובנקודת החלטה מה ללמוד ואיזה מקצוע לקבל .אמא של אישתי הייתה מורה לרוסית 40שנה באותו בית הספר והיא כל הזמן אמרה\" :תבחרו כל מקצוע שתרצו אך לא מקצועות הוראה ובשום פנים ואופן לא להיות מורים בבית ספר!!!\" נכון לרגע זה אני ואישתי בעלי תעודות הוראה ישראליות .אבל זה כבר סוף הסיפור, אני מזמין אתכם ,הקוראים היקרים ,להצטרף למסע שלי ,לדרך שלי ,הדרך של עולה/מורה חדש בישראל. הדרך התחילה במהלך מבצע \"עמוד ענן\" בקיבוץ \"עין צורים\" אשר נמצא ממש ליד אשקלון .אז זו הייתה חוויה לא פשוטה והכרות אמתית עם המציאות הישראלית .זה גרם לי להחליט לעלות לישראל .לפני השתתפות בתכנית הייתי מדריך במרכז היהודי בעיר שלנו ,העברתי מחנות קיץ, סמינרים ,שבתות ,סיפרתי ליהודים על ישראל ,על ציונות אך רק בישראל ורק במבצע הזה הבנתי מה זה באמת ציונות ומה זה חיבור לשורשים והרגשתי שהמקום שלי בישראל .התגייסתי כמעט בלי השפה .במהלך השירות זכיתי להשתתף במבצע \"צוק איתן\" ולהגן על המולדת החדשה שלי. אחרי שחרור הדרך שלי בישראל הביאה אותי לנקודת החלטה חדשה .מה לעשות בישראל ואיך להתקדם ואיזה מקצוע לבחור. חשבתי על חזרה למקצוע שלי כמורה לחנ''ג אך כל בן אדם חשב לנכון להגיד שבעולם ההוראה אין שום סיכוי להצליח לעולה חדש ,תלמידים אכזריים ולא סולחים מבטא .בזבזתי שנים ארוכות לחיפושים .חיפשתי את עצמי ,חיפשתי איפה לעבוד ,חיפשתי מה לעשות .ניסיתי להתקבל לכל מיני מקומות הלא קשורים לעולם ההוראה ,עבדתי במעברי גבול ,עוטף ירושלים אך המחשבה שזה לא מה שאני אוהב לא עזבה אותי .עם הזמן לאט לאט הייתי מבין ומקבל שמה שאני באמת רוצה זה לחנך ילדים ,לגרום לילדים לאהוב ספורט ,לאהוב לעשות פעילות גופנית ,לאהוב להיות בריאים כי בריאות טובה היא תוצאה מפעילות גופנית יומיומית. ומפה הדרך שלי פונה לכיוון אחר לכיוון הגשמת החלום – להיות מורה בישראל. הדרך הביאה אותי למשרד הקליטה ומשם למשרד החינוך ,עוד חזרה למשרד הקליטה ושוב למשרד החינוך .כדי לקבל תמונה מלאה הייתי צריך לאסוף מיליוני חתיכות קטנות כדי להבין מה התהליך ,איך עוברים אותו ומה בדיוק צריך לעשות .אני לא מפסיק להאמין שעוד מעט אקבל את והחתיכה האחרונה של התמונה של מורה בישראל. למה כל כך דרמטי? מה הבעה? מה לא מובן? הכל כתוב באתר! זה מה שישראלים יכולים לשאול ולהגיד לי. אך אנשים שגדלו בישראל ,למדו בבית ספר בישראל לא חושבים ולא מבינים עם מה פוגשים עולים חדשים .דברים הכי קטנים ובסיסיים יכולים להיות ממש לא מובנים בשבילנו ואני כעולה חדש למדתי הכל מהתחלה :שמות של משחקים; דרישות לכתיבת מערכי שיעורים; מילוי טפסים; העברת שיעורים וכו' .הרבה אנשים אשר אני פוגש בדרך שלי להיות מורה לא חושבים ולא מבינים כמה אומץ צריך כדי לפתוח פה ולהגיד לתלמידים מה לעשות ולהסביר להם נושא של
השיעור וכמה אומץ צריך כדי להגיד לעצמי \"נכון המבטא זה לכל החיים\" אבל לא המבטא ,לא האנשים ,לא המשרדים לא יכולים להפריע לבן אדם להגשים חלום ולהתחיל לתרום לעתיד של המדינה ,כי התלמידים הם העתיד של מדינת ישראל. אין יום שאני לא לומד .אני לומד מהתלמידים שלי ,אני לומד מהמתאמנים שלי ,אני לומד מהצוות ומכל דבר חדש אותו אני פוגש. ולעולה חדש יש כל כך הרבה דברים חדשים כל רגע בחיים חדשים ,במציעות חדשה ,בשפה חדשה, בקודים תרבותיים חדשים .הרבה לא יבינו מה זה אומר ,אבל זה מתחיל מדברים כל כך קטנים\" איך זה לא לדעת שם של משחק הילדים אשר כולם מכירים אותו מילדות .ואתה לא מכיר ,לא בגלל שאתה לא לומד טוב באולפן ,אלא כי אתה פשוט לא גדלת פה ,כי יש דברים שאי אפשר ללמוד אותם אלא רק להרגיש ולגדול איתם ביחד .לכן אני מרגיש חוסר בהרבה דברים אבל למרות זאת אני גם מרגיש כי הגעתי הביתה .ופה בישראל כמו במשפחה גדולה ,אנשים יכולים לריב ,אתה יכול לא להסכים איתם אפילו לכעוס עליהם אבל אתה לא מפסיק לאהוב אותם כי הם המשפחה שלך. אני מאד מקווה שהדרך שלי תביא אותי למקומות מדהימים ואני אוכל לתרום את כל כולי לתלמידים שלי ולאנשים .אני מאמין שמחכה לי רק טוב ,כמו שלומדים באולפן עברית \"אנשים טובים בעצמה הדרך\". שנת הסטאז' אולי אחת השנים המשמעותיות בשבילי .למדתי הרבה ,הבנתי יותר לעומק תהליכי שיעורים ,קיבלתי כלים שימושיים ,גם רגשתי תמיכה וכתובת לאן אני יכול לפנות ולקבל הסברים ועזרה .נכנסתי לשנת הסטאז' בדקה התשעים גם כי לא ידעתי שאני צריך לעשות סטאז' אך אני שמח מאד כי הלימוד פה גרם להרגיש יותר בטוח ויותר מקצועי.
יום ספורט בבית הספר \"יסודי חדש קיסריה\" ספיר סבח שמי ספיר ואני מלמדת בבית הספר יסודי קיסריה ,במהלך שנת הסטאז' ארגנתי יחד עם צוות הספורט יום ספורט בית ספרי ,בחרתי לדבר על הנושא הזה כי אני חושבת שארגון אירוע שלם שעוסק בנושא החינוך הגופני מעלה את חשיבותו של המקצוע הן בקרב התלמידים ואין בקרב צוות בית הספר .בנוסף העלאת מודעות החינוך הגופני בבית הספר ומתן מקום ליום שלם שעוסק בנושא הוא בעל ערך רב משום שהוא מהווה עוד שלב בהתפתחותו של הילד ,בהעצמה שלו, בחיבור שלו לחברה ובהתפתחותו הפיזיולוגית .בתקופה בה אורח החיים הוא ישבני וסטטי התנועה היא חשובה ומאפשרת לנו להיות פעילים ביום יום שלנו. בחרתי בנושא \"יום ספורט\" שהתקיים בשבוע הבריאות כי אני רואה בחינוך הגופני חלק בלתי נפרד מבריאות האדם כפי שאמר הרמב\"ם \"נפש בריאה -בגוף בריא\". חשיבות מקצוע החינוך הגופני בבית הספר בו אני מלמדת ,היא רבה מאוד .נהוג לקיים שבוע בריאות בבית הספר כחלק מהאירועים הבית ספרים .במהלך שבוע הבריאות נוהגים להביא מרצים אורחים מבחוץ ,תזונאים ,מאמני נבחרות שבהרצאתם מדגישים את נושאי הבריאות, ביניהם הספורט וחשיבותם .מכיוון שזוהי שנת קורונה ולא הייתה באפשרותנו להביא מרצים מבחוץ ,החלטנו אני והמורה לחינוך גופני שבכל יום נפתח בסיפור או בהרצאה קטנה מהי בריאות? ואיך הספורט הוא חלק חשוב מהבריאות .במהלך שבוע הבריאות קיימנו יום ספורט, יחד עם המורה לחינוך גופני ובעזרת הסטודנטים שהתנסו באותה תקופה בבית סיפרנו .ארגנו יום ספורט בית ספרי ,בנינו עשר תחנות שהיו מותאמות לכל גילאי בית הספר ,הדגשנו בתחנות ,עבודת צוות ,שיתוף פעולה ,עזרה ,נושא הניצחון אינו היה הנושא המרכזי כחלק ממטרת תוכנית הלימודים \"שימור אהבת התנועה הטבעית של ילדים וילדות בדרך המשחק השיתופי אגב הפחתת התחרותיות\" .מטרת היום הזה היה לאחד ,לחבר ולאפשר יצירת קשרים חברתיים עם שאר חברי בית הספר .כל תחנה הייתה בנויה מנושא הלקוח מתוכנית הלימודים ,התחנות סומנו במספרים לפיהם היה על התלמידים לעבור בצורה מסודרת ביניהן .יום הספורט חולק לשני חלקים ,חלק ראשון כיתות א-ג ,חלק שני כיתות ד-ו .הקבוצות בתחנות היו בנויות מעשרה משתתפים ,כל קבוצה הייתה בנויה ממספר משתתפים מכל כיתה ,המטרה בערבוב התלמידים בכיתות היא ,כדי שהכיתות הגדולות יעזרו לכיתות הקטנות וכך לתת ולאפשר לכיתות הגבוהות לקחת אחריות ולעזור לתלמידים מהכיתות הנמוכות .בנוסף ,חלק מתלמידי כיתות ה-ו עזרו בשמירה על התחנות .כל מחנכת התבקשה לחלק את הכיתה שלה לעשר קבוצות קבוצה מספר אחת התמקמה בתחנה מספר אחת וכן הלאה ,כל מחנכת קיבלה דף הסברים על התחנות .עם ההגעה של הכיתות למגרש הספורט קיבלו הסבר קצר על התחנות וחולקו לתחנות .כל תחנה נמשכה עשרים דקות. לאחר עשרים דקות הכריזו עם המגפון לעבור תחנה. סדר התחנות: .1קליעת פריזבי לסמל האולימפיאדה -על השער היה תלוי סמל האולימפיאדה מחישוקים, המטרה הייתה לעמוד בנקודה שסומנה מראש ולנסות לקלוע את הפריזבי לתוך החישוקים.
.2הבקעת הכדור בין רגלי הכיסאות שסודרו מראש -על הקו סודרו שלושה כיסאות, הקבוצה של התחנה חולקה לשלוש קבוצות כל קבוצה קיבלה כדור ועליהם היה להבקיע את הכדור בין רגלי הכיסאות. .3התקדמות בתוך שקים -הקבוצה בתחנה חולקה לשתי קבוצות הראשון בתור היה צריך להיכנס לתוך השק עם הרגליים ולהתקדם קדימה הלוך וחזור. .4מרוץ שליחים והעברת כדור בעזרת מחבט בין קונוסים -הקונוסים מסודרים לאורך ברווחים שווים ,הקבוצה בתחנה חולקה לשתי קבוצות לכל ראש תור יש מחבט וכדור ועליו להעביר את הכדור בין הקונוסים. .5מילוי דלי בעזרת כוס -הקבוצה בתחנה חולקה לשתי קבוצות היה דלי אחד מלא במים ובצד השני דלי ריק ,המטרה הייתה למלא את הדלי הריק בכמה שיותר מים. .6תחנה של ים יבשה -בבית הספר על הרצפה מצויר המשחק ים יבשה המנחים היו ילדים מכיתה ה. .7קליעה של שקית שעועית לחישוק -הקבוצה חולקה לארבע קבוצות כל קבוצה הייתה צריכה לקלוע את השקית לתוך החישוק שנמצא באמצע. .8מסירה ותפיסה של כדור טניס עם פריזבי -הקבוצה חולקה לזוגות המטרה הייתה לתפוס ולמסור את הכדור בעזרת הפריזבי. .9משוך בחבל -הקבוצה חולקה לשתי קבוצות -המטרה הייתה למשוך את החבל כמה שיותר חזק לכל צד. .10הליכה על הליכונים -הקבוצה חולקה לשני טורים כל טור היה צריך להגיע מהר לסוף המסלול ולהחזיר את ההליכונים לזה שאחריו. הציוד הנדרש -ארבעה כיסאות ,ארבעה כדורי ספוג ,שני שקים גדולים ,ארבעה דליי מים, שתי כוסות ,שישה חישוקים ,תשע פריזבי ,ארבע שקיות שעועית ,שני מעשר קונסים ,שני מחבטים ,שני כדורי טניס ,חבל ארוך ,ארבעה הליכונים. במהלך יום הספורט קיבלנו משובים חיוביים רבים מצד המורים והתלמידים .היה שיתוף פעולה מלא של התלמידים .לאחר יום הספורט קיבלנו הערכה בדף ממנהלת בית הספר, בנוסף המורים אמרו שהיה ארגון וסדר ,המעברים היו מסודרים ובטוחים ,התלמידים נהנו והרגישו מאותגרים .נהניתי לקחת אחריות על חלק מאירועי בית הספר ,לתרום ולאפשר לתלמידים לחוות יום מלא בתנועה.
חוויות משנת הסטאז' מנקודת מבט של הסבת אקדמאי עומר ברבירו הסיפור שלי החל אי שם אחרי הצבא ,לבטים ארוכים הציפו אותי מה כדאי לי ללמוד? האם ללכת אחר הלב שזה תואר בחינוך גופני ,או אולי ללמוד משפטים ,לבסוף גמלה בליבי ההחלטה ללמוד משפטים ,למה? כי זה מה שהיה נראה לי נכון לי באותה תקופה ,בשנת 2014 סיימתי את לימודי ,ניגשתי פעמיים לבחינות לשכה נחלתי כישלון ,ומאז לא ניגשתי ,במהלך הדרך חשבתי עם עצמי ואמרתי ,אולי ...אולי כדאי לי לנסות לחשב מסלול מחדש? אולי כדאי לי ללכת עם הלב? הרי גם בתקופת ההתמחות לא הכי אהבתי לשבת במשרד ,המקום חנק אותי ולא אהבתי את מה שעשיתי בשעות הארוכות שהייתי במשרד ,לאחר רוח גבית מבני משפחתי אצא לי הדרך והתלתי את לימודי במכללה האקדמית בויונגיט. במכללה הכרתי סטודנטים צעירים ,וגם בני גילי ,כאלו שעשו הסבה וחשבו אולי כמוני ,ללכת עם הלב. התחלתי ב 9.2020-את הסטאז שלי בבית הספר ,אני יכול להגיד בלב שלם שיותר טוב לי מבחינת מה אני עושה ,התקשורת שלי עם התלמידים טובה ,לעתים אני אפילו חוזר שמח שאני יודע שהיה יום מוצלח ,הילדים ואני חוזרים שמחים הביתה הוא יום מושלם. למדתי בשנה זו שצריך ללמד לפי מה שקורה היום ,להתאים את עצמי לרוח התקופה ,להתאים את עצמי למסוגלות של הילדים ,וגם למערכת הבית ספרית. זאת לאחר דילמה שהייתה לי בתחילת השנה באחד משיעורי חינוך גופני ( ,כאמור הייתה קורונה) ניצבתי בפני 3אפשרויות לא טובות, א) ללמד בתוך אולם ב) ללמד בחוץ ג) ללמד בכיתה בחרתי באפשרות –ב ,קיבלתי מספר הערות שהיה חם לילדים ,מצד שני מה עדיף היה אולם? כאשר יש קורונה והיו הגבלות? עדיף להשאיר אותם בכיתה ? חשבתי מעט מאוכזב ,מן הסתם השיעור לא היה שיעור קשה ,היו מספר הפסקות מים, אבל ...אפשר לומד למדתי איך כדאי להתנהל להבא במקרה זה בנושא אחר אני לא מרגיש שאני ממצא את עצמי בנושא הכלכלי, נכון אני בתחילת דרכי ,אבל ,השכר הוא נמוך מאד ,תמיד אמרו \" ,השכר של המורים נמוך\", אז כן נוכחתי לדעת שהשכר מאד נמוך ובלתי אפשרי להתקיים רק מהשכר של משרד החינוך. למזלי אני עושה עוד דברים ,כך שהשכר ממשרד החינוך הוא לא המשכורת העיקרית אבל בהחלט אני יכול להגיד שישנה אכזבה באספקט הכלכלי.
כיום אני רווק ,אבל בעתיד כאשר אצטרך לכלכל את עצמי בצורה יותר משמעותית מבחינת שכר אני בספק מאד גדול אם השכר יהיה מספק. העולם המקצועי בבית הספר הוא מאד שמח וכייפי ,אני אחד שמאד נקשר לאנשים וקל וחומר לילדים ,התמימות שיש בילדים והשאפתנות גורמת לי לצמוח ולפרוח יחד איתם ,יש ימים בהם אני ממש קורן ושמח וזה יכול להיות ממילה טובה שתלמיד אומר \" עומר היה כייף איתך היום\" לעתים המילים הקטנות הם אלו שמחממות את ליבנו ושוות יותר מעוד כמה שקלים בתלוש ממש כך .אני לא יכול לחלק את עולמי המקצועי ישר בבית הספר היות ,ובית הספר זה המקום האחרון אליו הגעתי ,אני מתחיל את הסיפור שלי כילד ,שובב ,מאד אוהב ספורט ובפרט כדורגל ,כל עולמי היה ספורט וזה למעשה היה נותן לך אושר ושמחה בתור ילד. יתכן וזה לא היה המקום הנכון עבורי ,ואולי לא ,בכל מקרה ,בהמשך למה שכבר סופר ,התחלתי את הלימודים במכללה למדתי מקצועות חדשים ומוכרים ,והיו גם כאלו שלא מצאתי בהם עניין וטעם הכיצד הם יעשו אותי מורה טוב יותר ,בכל מקרה ,היום אני ניצב עם רגל וחצי לקראת החיים ואני קצת נרגש ,בקרוב אני אהיה מול תלמידים יום יום בוקר בוקר ,והופ כל הלימודים במכללה נגמרו ,תמיד בראייה לאחור נזכרים ואומרים היה כייף ,ובהחלט היו הרבה חוויות טובות חברים ואנשים טובים בדרך. כך אני למעשה רואה את ההוראה שאני רוצה להעביר לתלמידים שלי ,לפני שאני רוצה שהם יהיו סופר מבחינה ספורטיבית אני באמת רוצה שהם יהיו אנשים טובים ,שהם יכבדו איש את רעהו, שידעו לחלוק לשתף ,את אשר על ליבם ,ובסופו של יום שהם יחוו הצלחות שיהיה להם טוב ,וכאר הלומדים יגיעו לבגרות ,אני ארגיש מסופק אם בראייה לאחור הם יזכרו לטובה את הרגעים , ואולי ,אולי.. נתתי להם תחושה וערכים טובים שילוו אותם הלאה בבגרותם. אני חושב שנתיב הזהב שלי בתחום ההוראה והחינוך הגופני הוא הקשר האישי שניתן ליצור עם התלמידים ,כך לא תרגיש שאתה \"עובד\" או \"סובל\" אלא ממש בשליחות. מאד מחמם לי את הלב שתלמידים מתאמצים בנושא הספורטיבי – כי אני גם הייתי כך תחרותי ואני מאד מתחבר לכך. אני יכול להגיד שהקושי שאני ניצב מולו כיום הוא קושי שאני לא יודע האם אני יכול למצב את עצמי כלכלית בצורה כזו שאני יכול להגיד שאני מקבל שכר ראוי ,היי אני לא חשבתי שאני אהיה מיליונר ,אבל לבטח לא חשבתי שאני אזכה לקבל שכר כה נמוך ,עצם העובדה שיש נטישה מידי שנה של מורים את מערכת החינוך אומרת שזו לא בעיה אישית שלי אלא בעיה מערכתית , המערכת חייבת לשנות מסלול ,ולתת למורים כלים נוספים להשתכר בכבוד לו הוא ראוי. כמו כן ,יש את הנושא בו כל אדם שואף להתפתח ,גם אופק לימודי ,האם עצם העובדה שאני אהיה כל יום מול הילדים יכולה לקדם אותי? אני תוהה האם בחרתי נכון ,אני מרגיש שאני יכול ליותר באספקט זה ,ואני בהחלט שוקל בכובד ראש האם כדאי ונכון לי להמשיך במערכת החינוך במתכונת הנוכחית ,האם כאשר אני מול חומר עיוני במשרד אני יכול להרגיש יותר מסופק?
כבר אין את החשיבה \"הילדותית\" \" ,אני אוהב יותר לעשות ספורט בסופו של יום אני רוצה להרגיש שאני ממצא את עצמי בכל המובנים ,כלכלית ,מקום בו אני יכול להתפתח מבחינת לימודית ,להרגיש שאני מפעיל את הראש ,וכמובן לדעת שאני מאושר ,אז על כף המאזניים יש הרבה סימני שאלה ,שאני מקווה שאני אגיע לפתרון בו אני אהיה שבע רצון עד כמה שניתן ,הרי אין מושלם.
הסבה להוראה ,ראיון אישי עם עידן וזהר עידן דוצ'ימינר זהר אדר מה גורם לשני אנשים באזור גיל ה 40-ללכת ללמוד 3שנים אינטנסיביות מסלול של חינוך גופני במכללת וינגייט ,לצד קריירה ומשפחה לקחת החלטה שכזו זה לא עניין של מה בכך ,הסתקרנתם? גם אנחנו. בראיון אישי שערכנו עם עידן וזהר נשמע מכל אחד מהם מה הסיבות שהובילו אותם לזה ,איך היה המסלול ומה הם מרגישים היום. עידן דוצ'ימינר בן , 35נשוי 2+מנתניה קצת על עצמך מגיע מעולם אומנויות הלחימה ממנו האהבה שלי לספורט החלה לפני מעל 25שנים .הבעלים של מועדון אומנויות לחימה שפועל כבר 8שנים בכפר יונה .סיימתי לימודי תואר ראשון למנהל עסקים וקידום בריאות וניהול ספורט מטעם מכללת רופין ווינגייט ,גם בבחירת התואר שרציתי לעשות היה לי חושב שיהיה לי זיכה לתחום הספורט. כבר בתור ילד ידעתי והרגשתי שבתחום הזה אני מוצא את עצמי ומאז שהתחלתי ,תחום אומנויות הלחימה מלווה אותי בכל צעד שאני עושה. למדתי על עצמי המון דרך אומנויות הלחימה ,מה היא נחישות ,ביטחון עצמי ,הצבת מטרות וחוסן החלטתי ללכת לקורס מדריכים ומאמנים כדי שאוכל להנחיל את הערכים האלה גם לילדים אחרים ,ולעזור כמו שעזרו לי. מה גרם לך ללכת על מסלול זה ראיתי את עצמי כמורה לכל דבר עוד הרבה לפני שחשבתי על הכיוון של חינוך גופני ,הדרך שלי לגעת ולהשפיע על כל ילד בתור מאמן גדולה מאוד ,אבל זה סיפק את שעות הערב בלבד ,ומצאתי את עצמי בשעות הבוקר מחפש את עצמי במקומות עבודה שלא נתנו לי מענה לנפש כמו שעזרו לי למלא את הכיס. חיפשתי שוב את היכולת לשלב את התחום של החינוך ואת הגישה שלי להוראה דרך האומנויות לחימה ואז רעיון הדרך להוראה עלה על הפרק ,היכולת להיחשף לכמות גדולה מאוד של ילדים, ולהשפיע לטובה על איך שהם מסתכלים על פעילות גופנית בכלל ,ואם אוכל להכניס את תחום אומנויות הלחימה (כמו שאני בפועל עושה בדרכים שונות במסגרת העבודה שלי בבית הספר) אז אני לגמרי מרגיש מסופק ,למרות הקושי והאתגר ,ושהתלמידים שלי הם לא אותם חניכים שמגיעים אלי בערב לחוגים מבחירה ,עדיין היכולת לרתום אותם אלי ולהנחיל להם את הערכים והמסרים שאני מאמין בהם בנוגע לתרומה של הספורט שווה את הכל.
איפה אתה רואה את עצמך שתגדל אמנם יש עוד הרבה זמן עד שאגדל ,אבל כשזה יקרה אני מאמין שעדיין אהיה בתחום ההוראה גם הפורמלית וגם הבלתי פורמלית ,אני חושב שיש קשר הדוק ביניהם ושהספורט הוא הקשר המחבר בצורה הטובה ביותר. השראה דמויות :ההשראה שלי באה מכמה כיוונים ראשית זה מתחיל מאמא שלי ,מורה בעצמה ,שהדרך שבה היא לוקחת את התחום והדרך שבה היא משפיעה על תלמידיה הייתה מאוד משמעותית בעייני. המאמן שלי ,שליווה אותי רוב שנותיי בתוך מתאמן השפיעה עלי המון ,גם באופן שבו הוא אימן וליווה את המתאמנים שלו ובעיקר בגישה שלו ובערכים שהעביר לחניכיו. מקורות נוספים :בתור חובב קולנוע וסרטים בכלל ,יש כמה וכמה סרטים של דמויות שמספקות השראה ודמות לדוגמא בתור מאמנים\\מורים שהשפיעו על התלמידים שלהם בצורה ששינתה את חייהם והצליחה לתת דחיפה לכיוון החיובי יותר לחייהם. תודה עידן! זהר אדר בן 44נשוי 2 +מאזור השרון קצת על עצמך במשך 15שנה עבדתי בהייטק כמתכנת ומנהל מוצר ,נהניתי מהעבודה שלי ועשיתי דברים מעניינים ,במקביל סיימתי b.aמנהלים מטעם מכללת רופין. עבדתי במספר חברות למדתי הרבה שפות תכנות והייתי בחזית הטכנולוגיה. מגיל צעיר אני נמצא ומחובק לים ותמיד היה חשוב לי לאזן עבודה שתאפשר לי לגלוש וכך היה אבל האהבה שלי לים תמיד בערה בי ,אחרי 10שנים כבר התחלתי לנוע בכיסא בחוסר מנוחה, חיפשתי כיוונים שונים בעולם הטכנולוגיה אבל הבנתי שזה לא מספק אותי בתהליך של חיפוש עצמי שנמשך כשנתיים ,משבר גיל 40הגיע בדיוק בזמן ( :ניגשתי להכוונה מקצועית שנמשכת כמה מפגשים וממש מקלפת אותך ועוזרת לך להבין מה הכיוון שאתה רוצה לעשות ,החלטתי שאלך להתנדב בעמותה בשם זיו נעורים שמלווה נוער בסיכון בפעילות ימית ,מייד התחברתי לעבודה עם הנוער והרגשתי סיפוק רב. מה גרם לך ללכת על מסלול זה מה שגרם לי להגיע לוינגייט קרה בהמשך לגמרי במקרה ,הגעתי לבית הספר רמות ים במכמורת לראיון עבודה כמדריך בפנימייה ,בראיון הבנתי שזה לא מה שאני מחפש אבל ברקע הבחנתי במפרץ יפיפה של מעגן מכמרות וילדים חותרים בקייקים ,משהו באותו רגע גרם לי להרגיש ממש טוב ,הסתקרנתי וחיכיתי שיצאו מהמים ,שיצאו ניגשתי למורה שלהם ושאלתי אותו מה זה המקום הזה ,הוא ענה לי שזה בית הספר לחינוך ימי של משרד החינוך ,שאלתי אותו לשמו ואיך אני הופך להיות הוא ,ממש במילים אלו ( :הוא ענה לי שקןראים לו שוקי ובכדי להיות מורה לחינוך ימי ,עלי ללמוד בוינגייט חינוך גופני במסלול מגמה ימית ,באותו שבוע נרשמתי למכללה
מבלי לחשוב כלל איזה דרך צריך לעבור בשביל להגיע ולהיות מורה לימאות ,שנה אחרי המורה שלי לימאות במכמרות ,זה שוקי. איפה אתה היום היום אני עובד יומיים כמורה לחינוך גופני ויומיים כמורה לימאות בבית הספר לחינוך ימי בהרצליה, יום אחד נוסף נשאר לי ללימודים לסמסטר האחרון ,אני מאד אוהב את העבודה בימאות ,חינוך גופני זה חלק מהדרך שאני צריך לעבור בכדי להגיע ואני עושה זאת בשמחה ,לשמחתי אני עושה שנת סטאז' בבית ספר שבו שני הילדים שלי לומדים ככה שאני רואה את מערכת החינוך שלהם מקרוב ושמח לקחת בה חלק ,מרגיש שנפלה בזכותי זכות גדולה. איפה אתה רואה את עצמך שתגדל אני רואה את עצמי נשאר קרוב לחינוך ,אני מאמין מאד בחינוך והזכות להיות דמות שמשפיעה עליהם ויכולה לכוון זה משהו שאני מרגיש טוב בו ויש לי בוס סיפוק ,אני חושב על כיוונים נוספים ומיזמים שקשורים לים ולחינוך. השראה :תמיד אהבתי לראות סרטים ולקרוא ספרים שקשורים להתפתחות אישית ולמידה, עמידה באתגרים. והערצתי תמיד אנשים שעסקו בעשייה ולא חיפשו כותרות ,זו השראה בעיני דמטת אהבוה לי במיוחד זה אברהם לינקולן שהוציא את העבדות אל מחוץ לחוק בארה\"ב ולא פחד ללכת עם האמת שלו ובמה שהוא האמין. המורים שלי בתיכון שבו למדתי נתנו לי להבין שמורה יכול לשנות הרבה ולהיות דמות שמלווה אותך במחשבה גם מעבר ללימודים.
היבטים מגדריים בשיעורי חינוך גופני פאטמה חוסיין איתי רבינוביץ' נציג את עצמנו תחילה :פאטמה חוסיין ,מורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי כפר מזרעה כיתות א'-ג' ,ובבית ספר חטיבת ביניים בכפר מזרעה כיתות ז'-ט'. איתי רבינוביץ' ,מורה לחינוך גופני ומחנך כיתה ו' בבית ספר ניצנים ברמת גן .שנינו בוגרי תכנית רג\"ב \" -ראש גדול בהוראה\" – תכנית מצוינות בהוראה .הדבר ראוי לציון כיוון שהתוכנית השפיעה עלינו רבות בהקשרים רבים .דרכה למדנו לעומק את חשיבותו ומשמעותו של שיעור החינוך הגופני בהקשר הגופני ,החברתי והרגשי שלו .במהלך הלימודים יצא לנו לקיים דיונים ולחקור לא מעט את הנושא המגדרי ששיעור החינוך הגופני מביא עימו .ידוע וברור לכולם שמדובר בשיעור ייחודי והוא חריג בנוף בית הספר – הן במרחב ,הן בתוכן והן בחוויות עצמן שהתלמידים חווים בו .בבית ספר יסודי השיעורים מתרחשים כאשר הבנים והבנות משתתפים יחד ,בעוד בחטיבות הביניים והתיכונים הבנים והבנות מופרדים .אנחנו החלטנו לכתוב על חווייתנו בלימוד השיעור בבית ספר יסודי ,והחלטנו להאיר בפנס ולקיים חשיבה סביב אירועים שהעין שלנו \"צדה\" במהלך השיעורים שלנו ,שנוגעים במערכת היחסים המרתקת בין הבנים לבנות .בבואנו לחקור את ההיבט הנ\"ל קיבלנו השראה ממחקר מעניין של Azzarito, Laura and Melina A. Solomon. שתרגמה בצורה נפלאה נועה נוימרק ,דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת שיקאגו .המחקר מדבר על ההבניה החברתית-פסיכולוגית שעוברים בנים ובנות בחברה ,ואיך זה משתקף ומתעצב בין היתר בשיעור החינוך הגופני .כך למשל ,בזכות משובים רבים ששני הצדדים מקבלים בעקבות ביצועיהם הספורטיביים ,מתעצבת תפיסה מגדרית .זה יבוא לידי ביטוי באמצעות הערות מילוליות – \"לשחק כמו בת\" וכן בהרכב הדמוגרפי המאפיין את הפעילויות השונות בשיעורים – בענפי ספורט מסוימים בנים יטו להשתתף בעוד בענפי ספורט אחרים בנות ירבו להשתתף .נוסף על המחקר ,שאבנו המון השראה מסרטון קצר וכביכול קליל אך הוא טומן בתוכו שאלות מגדריות רבות ודרכו גם ניתן היה לקיים שיח בשיעורים שלנו ,עם התלמידים עצמם .מדובר בסרטון הבא - .https://www.youtube.com/watch?v=XjJQBjWYDTsבסרטון המשתתפים מתבקשים \"לרוץ כמו בת\" .מהר ניתן לראות כיצד המשתתפים תופסים ריצה של בת – בצורה מאוד סטראוטיפית ומזלזלת .נחזור לסרטון בהמשך ,כיוון שקיימנו דרכו איזשהו שיח עם תלמידנו במהלך השיעורים .בשורות הבאות נשתף במספר חוויות מהשיעורים שלנו ,בהן עינינו \"צדה\" רגעים מגדריים שעניינו אותנו .איתי מספר :באחד השיעורים שלי בתחילת השנה (איפשהו בין הסגרים) ,החלטתי לאפשר לכיתה ו' ,משחק בעצמה .לא הופתעתי כאשר הכיתה התפצלה לארבע – הבנים שרצו כדורגל ,הבנות שרצו כדוריד ,ועוד שתי קבוצות נוספות – אלו שלא רצו כלום ובנות אחדות שרצו לשחק דווקא ..כדורגל .כשחלק מהבנים שמעו שמספר בנות מעוניינות להצטרף אליהם למשחק ,ראיתי עליהם שהם לא ששים לשתף אותן .המשחק שלהם מאופיין באגרסיביות (באופן יחסי כמובן לילדים בגילם) משולבת עם כישרון .שלא כמו הבנות ,הם נוהגים לשחק בשכונה מדי יום ולכן שיתוף בנות במשחק מבחינתם היה \"לפגוע ברמת המשחק\" ,כדבריהם. הבנות מצידן מאוד נפגעו שהבנים לא רצו לשתף אותן .הן לא הבינו מה הבעיה ומדוע זה לא מתאפשר .כמורה לחינוך גופני בשנתי הראשונה ,אני ניצבתי בפני דילמה – מצד אחד ,אני רוצה
לאפשר הזדמנות לקחת חלק במשחקים לכל מי שלוקח חלק ברצינות בשיעורי החינוך הגופני. ממתי אסור לבנות לשחק כדורגל עם הבנים? אני סולד מתפיסה אוטומטית כזאת ולא מעוניין שהבנות בכיתה שלי יתקלו במחסומים בבואן לשחק כדורגל .באותם רגעים ממש נזכרתי במחקר עליו סיפרתי קודם ,וממש ראיתי בחזיוני כיצד בזמן אמת כיצד אופיין של הבנות מתעצב ויראה בעתיד בעקבות החוויה הנוכחית .אך יש גם צד אחר לדילמה .והיה לי קשה מאוד להדחיק אותו – והוא העובדה שקצת הבנתי את הבנים .בדרכם המאוד לא נעימה ומנומסת ,הם רצו להגיד שבא להם לשחק כדורגל ברמת האתגר ובדרגת הקושי ההולמת אותם .כיוון שכדורגל הוא משחק קבוצתי ,כאשר חלק מהשחקנים הם לא כישרוניים במיוחד ,הדבר פוגע בחוויה כולה .ובאותו רגע, כל מה שהיה להם בראש זה – \"בא לנו לשחק כדורגל בכיף\" .הם אפילו אמרו את המשפט הזה. כילד ששיחק כדורגל ,אין דבר יותר כיף ממשחק כדורגל משובח .ואני זוכר טוב מאוד איך כאשר היינו צריכים לשתף את כל ילדי הכיתה בהפסקות ,איכות המשחק הייתה נפגעת .אני יודע שזה מאוד לא 'פוליטקלי קורקט' לכתוב ,אבל מדובר ברגשות שקשה להדחיק כשאתה בכיתה ו' .אז זאת הייתה הדילמה שלי ובסופו של דבר ,כמו שנוכחתי לדעת השנה – דילמות בצד .מה שמעניין בסוף את הילדים זה \"מה עושים\"\" ,מה הפתרון\" .ידעתי שעליי לספק פתרון למצב .החלטתי באותו רגע ללכת עם הראש .והראש אמר שאנחנו נמצאים כרגע בשיעור חינוך גופני ולא באימון כדורגל .ובשיעור חינוך גופני ,בהתאם למטרות השיעור כמובן ,לכל ילד וילדה יש הזדמנות שווה לקחת חלק בכל פעילויות השיעור .ואם הבנים לא מסוגלים להנות ממשחק כדורגל עם הבנות – אז צריך לתקן את זה ,ולא להתעלם .קבעתי עובדה – הבנות שמעוניינות להצטרף לבנים, תצטרפנה .הבנים יקבלו את זה בהבנה והכלה ויעזרו לבנות להנות במשחק .למרות שמאוד הייתי רוצה לכתוב על , HAPPY ENDלא במקרה הזה .המשחק 'התפוצץ' אחרי כמה דקות .הבנים רצו אליי ואמרו ש\"אי אפשר לשחק ככה\" .הבנות רצו אליי ואמרו ש\"הבנים משחקים ממש חזק וזה לא כיף ככה\" .החלטתי לעשות מעשה ובשיעור הבא ,הבאתי את כולם לכיתה .הקרנתי להם את הסרטון המדובר ,RUN LIKE A GIRL ,והחלטתי לקיים סביבו שיח .ביקשתי מהם להגיד את שעולה על ליבם ,בלי לסנן אבל כמובן בלי לפגוע .הם שיתפו במחשבות מאוד בוגרות ,ואחד הבנים ,הבוגרים שבכיתה ,שיתף שלפעמים הוא מרגיש שבא לו שיהיה לכולם כיף ומאתגר אבל זה קשה .הסכמתי איתו שזה קשה .הבנות שיתפו שהן חשות הרבה פעמים התנשאות ספורטיבית ואגרסיביות מצד הבנים במשחקים התחרותיים בכיתה .לא היה פשוט בשיעור והרבה פעמים משפטים מסוימים עלו לטונים צורמים .אבל החלטתי לנסות לצאת עם תוצר מהשיעור הזה. הסכמנו ככיתה שלפעמים שני הצדדים ,תופסים אחד את השני לפי סטראוטיפים מסוימים .בנות לפעמים באופן אוטומטי ,תופסות את הבנים כאגרסיביים ומקדשי תחרות בעוד בנים תופסים את הבנות כתבוסתניות וחלשות אופי .הסכמנו ששני הצדדים טועים .אין כל בסיס לטענות האלה, ובשביל שתהיה אווירה נעימה בשיעור ,למידה אמיתית וכיף – חייבים להפסיק להגדיר ילדים אחרים לפי מינם .בסופו של דבר ,הפתרון לא נוצר ביום אחד .בשיעורים הבאים חוויתי חוויות דומות לא אחת ,אבל אני חושב שעצם העלאת הנושא למודעות של התלמידים ,הוא צעד ראשון וחשוב בדרך לפתרון .והפתרון מבחינתי הוא חינוך .בסופו של דבר לשיעור קוראים \"חינוך גופני\" ועלינו לנצל את תכני השיעור ,ולהאיר בזרקור על מצבים אנושיים דרכם יוכלו התלמידים ללמוד ולהיות אנשים טובים יותר .הנושא המגדרי בעיניי הוא אחד הנושאים ה'חמים' של שיעור החינוך הגופני כיוון שיש משחק תחרותי מזמן סיטואציות רבות בהן האישיות ה'גברית' הטיפוסית נתקלת באישיות ה'נשית' הטיפוסית ושם ,בעיניי לפחות ,על המורה לתת את ה INPUT-שלו.
פאטמה מספרת :לפי הניסיון שלי בשנת הסט אז׳ ,בניית השיעור לפי חלוקה לקבוצות מעורבות קטנות שכוללות בנים ובנות ביחד ,אחדה את הכיתה .שיעורי החינוך גופני היו דרך משחקים הכוללים פועליות המתאימות לשני המינים .ובנוסף השיעורים היו כוללים מימוניות כמו בעיטה, או זריקה דרך משחקים יותר פשוטים מכדורגל או כדוריד .השימוש בתרגילים אפשר לשתף את כל הכיתה ולא רק בנים שלפי דעתם כדורגל הוא משחק השייך אך ורק לגברים. wcvMwwCGW6fqIJcPwCy86fyq2LsUjb9y/view?us1/d/https://drive.google.com/file p=drivesdk הקישור לעיל הוא דוגמה לשיתוף פעולה – ביום אחד גשום החלטתי לעשות שיעור בתוך הכיתה ( אין אופציה אחרת) ונושא השיעור היה ״ריקודים״ .ידעתי לפני שהבנים לא מעדיפים ריקודים בניגוד לבנות בגלל זה ניסיתי למצוא משהו שאולי יתאים לשני המינים .בתחילת השיעור שאמרתי לכיתה שהיום נרקוד ,הבנות שמחו מאוד אולם הבנים התעקשו שהם לא רוצים .וכאשר הוספתי לדבריי שהריקוד קשור לנושא ״כדורגל״ הכולל תנועות שעושים אותה במשחקי הכדורגל הם התעניינו ושיתפו פעולה. ההמלצות שלנו לארגון שעורים זה למצוא פעילויות משותפות שיכולות לעניין את קבוצות בנים ובנות ,למשל ,כמו שימוש בתנועות כדורגל בריקוד .אני רואה בזה חשיבות רבה לפיתוח וחיזוק ערכי כבוד ,אכפתיות ועזרה הדדית מכיתות קטנות. במהלך השנה וכתיבת המאמר למדנו לאהוב עוד יותר את המקצוע שבחרנו בו .אנחנו רואים בו את המקצוע החשוב ביותר במערכת ,כיוון שהוא מכיל תכנים שנוגעים ישירות לאישיות התלמיד, ודרכו ניתן לחנך את הילדים לערכים חשובים .אנחנו חושבים שהנושא הנבחר ,והכתבה הנוכחית חושפת את הקוראים למשמעות של שיעור החינוך הגופני ולאיכותו.
יומן סטאז' רוני נומייסקי אני רוני נומייסקי בן 29גר בראשון לציון ,מאמן שחייה במכבי ראשון ועושה סטאז' בבית ספר \"ויתקין טבע\" בראשון לציון בשכונת נווה ים .את הסטאז' שלי התחלתי באיחור של חודש וחצי כי לא מצאתי סטאז' .בכתבה הבאה אציג לכם שני קטעים מהיומן שלי שכתבתי תוך כדי הסטאז' ובחרתי לשתף .בחרתי בדרך זו כי אני נורא מאמין בפתגם \"אין חכם כבעל ניסיון\" .בפתגם זה נתקלתי רבות במהלך חיי ,בין אם זה בצבא ובין אם זה העבודה בבית קפה או אפילו בזמן פעילות גופנית וכשאני מאמן בבריכה .מכל חוויה בחיי צברתי ניסיון שהעניק לי ידע וכלים שהשתמשתי בהם וכן גם בכל חוויה בבית הספר בשיעורים ,בזום ואפילו בזמן הפסקות .הדרך הטובה ביותר להציג חוויות וניסיון היא דרך נקודת המבט שלי. אז בואו נתחיל........ טבילת האש (יום א' :)1.11.2020 הגעתי לבית הספר אחרי שסגרתי לעצמי את הסטאז' בסוף שבוע וקיבלתי ללמד את כיתות א' .על הדרך הכרתי את המורה החונכת שלי אווה שאמרה לי שהיא תצפה בשיעור הראשון שלי. נכנסתי לכיתה היום מוכן לשיעור הראשון עם כיתה א' אלון ,מעניין למה לא ממספרים כמו שהיה כשאני למדתי? כשנכנסתי לכיתה המחנכת מירה הציגה אותי ואז לקחתי את התלמידים לאולם\" .בואו ניכנס ונשב בשקט בצד שמאל של האולם\" אמרתי ואווה יושבת בפינת האולם וצופה ולא אומרת כלום .הכנסתי את התלמידים לאולם והם התפזרו והתחילו לרוץ .ביקשתי פעם אחת ,פעמיים בקול רגוע עד שנתתי לסבלנות שלי לפקוע והרמתי את הקול \"כולם לשבת \" חלקם הקשיבו והלכו לשבת אבל רובם ....רובם המשיכו בשלהם .מאותו הרגע הקול שלי לא ירד. ואפילו התחיל לכאוב לי הגרון .לאחר שהצלחתי להושיב את כולם היה רעש והתלמידים לא שתקו .רבע שעה עברה מהשיעור נשארו עוד 30דקות שבהם אני אמור לרשום שמות ואיכשהו להתחיל לעבוד על סימנים מוסכמים .רק אחרי 10דקות סיימתי לקרוא שמות. נשארו 20דקות \",כשאני אומר אפ! כולם מתפזרים באולם! .....אפ!! \" צעקתי. התלמידים רצו לכיוון הקיר הנגדי כמו חבורה של אפרוחים ,נתקעו בו כאילו לא ראו אותו וחזרו למקום ....בערך .....סוג של גוש מפוזר של ילדים שיושבים. וככה היה כל השיעור מלא בניסיונות שכשלו ותלמידים שלא מבינים או רוצים להבין מה אני רוצה..... אז היום היה היום הראשון .....איזה יום! ......אני באמת רוצה להיות מורה ? ........מה ככה זה יהיה תמיד? מבולגן ילדים צועקים עלי ? לא מקשיבים ! סמים עלי פס...... מה הרגשתי :תסכול ,כעס ,בלבול. מה למדתי : הקטע הנ\"ל הוא השיעור הראשון שלי בבית הספר לבד במול 30תלמידים .לאחר השיעור ברפלקציה של המורה החונכת היא נתנה לי טיפ לגבי סדר ישיבה שסידר לי את כל השנה
עם הכיתה .לסדר את התלמידים בטורים מאחורי קונוסים בשיעור הראשון ושכל תלמיד ידע בדיוק איפה הוא יושב ,ככה זה יצור מסגרת קבוע שהתלמידים .בנוסף לא לצעוק יותר לעולם בשיעור ועם כן צריך יש להרים את הקול בעדינות אך לא לצעוק .בשיעור שלאחר מיכן הגעתי לאותה הכיתה וניסיתי זאת וזה אכן עבד .חשוב לציין שמאז הכיתה נכנסת לאולם ומחכה לי בישיבה בתורים כשכל ילד יודע בדיוק איפה הוא ממוקם וכבר אין צורך בקונוסים. מסקנות: הילד צריך לדעת בדיוק את המקום בו הוא צריך להיות בין אם זה ע\"י סימון או קביעת עובדה. כשהקול שלך כל הזמן גבוהה לא יהיה לך לאן להרים אותו .לכן יש לדבר רגועה ובנועם. תואר (יום ג' :)13.4.2021 היום קיבלתי את המערכת החדשה .אני יותר לא עובד עם כיתות א' אלה עם כיתות ב'. התלמידים מכירים אותי יודעים מי אני אז לא יהיה לי בעיה חשבתי לעצמי..... \"רוני \"!!!!.....צעקו התלמידים כשנכנסתי לכיתה והתיישבו לאחר שביקשתי .הסברתי לכיתה שאווה לא תלמד אותם יותר השנה ושאני יהיה המורה לחינוך גופני שלהם עד סוף השנה .לא נתקלתי בבעיות כשהתלמידים הסתדרו כנראה שאווה עבדה איתם יפה מאוד במהלך השנה. כשקראתי שמות כולם ישבו במסודר חוץ מתלמידה אחת שלא הסכימה בשום פנים ואופן גם אחרי התעקשות מצדי ,תואר .כשניגשתי לדבר איתה בזמן שהכיתה מתחממת היא אמרה לי שהיא לא אוהבת ספורט ושהיא לא רוצה להשתתף .באותו הרגע אמרתי סבבה אז תשבי בצד (יומרני ביותר וקל מאוד לביצוע מצדי) .חמש שניות לאחר מיכן נזכרתי שאסור שתלמיד יהיה בחוסר מעש .חשבתי ונזכרתי במורה המאמן שלי משנה ב' .היה לו עוזר אישי בכל כיתה שהיה אחד התלמידים .לכן קראתי לתואר ואמרתי לה שמעכשיו היא העוזרת שלי היא שומרת לי על הקלסר ועוזרת לי עם הציוד .היא הסתכלה עלי חייכה והתחילה במשימתה נמרצת .במשך השיעור אפילו שכנעתי אותה להצטרף לעבוד על כדרור עם חברה .איזה כיף מעכשיו יש לי עוזרת בכיתה שמיעלת לי את השיעור. מה הרגשתי:: אמפתיה ,הזדהות ושאסור לי לפספס את התלמידה הזאת! מה למדתי: לתואר חשוב להרגיש מועילה כמו לכולנו בעולם הזה .ברגע שנתתי לה את המקום לעזור זה נתן לה מוטיבציה והיום היא משתתפת בשיעורים ומהווה דוגמה לתלמידי הכיתה .השיעורים עם הכיתה זורמים הרבה יותר בגלל שתואר עוזרת לי ובגלל שהיא מדרבנת את כל התלמידים בכיתה לעזור עם הכל וככה \"לתקתק את השיעור\" בכיף. מסקנות: להשתמש בתלמידים כדי לארגן את הציוד לשיעור. לתת לתלמידים תחושה שהם מועילים ותורמים.
חדר המורים שני יונה עדן כהן כניסה לבית ספר חדש הוא תהליך מרגש מאוד ,מלמד ולפעמים מורכב ואף מאיים .השתלבות בצוות בית הספר מזמנת מפגש עם תרבות אורגנית קיימת ,עם צוות מקצועי מגוון ,הכולל מורים ומורות בעלי/ות אמונות ,עמדות ,דרכי עבודה וסגנונות הוראה שונים. אנחנו ,שני ועדן ,בחרנו לכתוב על נושא חדר המורים ,על המעבר מלהיות תלמידים שמחכים מחוץ לחדר המורים בפחד או בחשש ,ללהיות חלק מצוות המורים .בנוסף ,נדבר על השפעת חדר המורים ,לטובה ולרעה ,וניתן דגש על המשמעות של המקום הספציפי הזה על מורה בשנתו הראשונה. לחדר המורים יתרונות וחסרונות רבים :היתרונות הם כמובן ,החברה והצוות שנמצא בחדר המורים ,המקום להתייעץ על עניינים מקצועיים ואישיים והמקום לשבת שניה ולהירגע ,מעין מקום מפלט למורים. לעומת זאת רוב החסרונות מסתכמים בכך שחדר המורים לרוב צפוף ,רועש ומאוד קשה לעבוד ולדבר. עדן – 100%משרה בית ספר תיכון קרית שרת חולון. אני בשנתי הראשונה בחרתי לעבוד בבית הספר הזה ספציפית ואלה השיקולים שהנחו אותי: בית הספר איכותי ,כמות תלמידים גדולה ,מגוון מורים חינוך גופני ומגוון מגרשים וציוד שיאפשר לי להתבטא בכל ענף ספורט. כשהגעתי לחדר המורים הרגשתי שזה הולך להיות הבית החדש שלי ,המקום מאוד מזמין, שופץ לאחרונה ויש בו המון צבע וחיים .שולחנות גדולים לכל צוות ,שולחן בר גבוה ,מטבחון, חדר עבודה עם מחשבים ואפילו ספות .הרגשתי מיד בבית. עם זאת ,הבנתי שחדר המורים הוא חדר העבודה של המון מורים נוספים ואני נכנסת לביתם של אנשים אחרים .וכמו בכל בית ,לכל אחד יש את המקום שלו ,ואבוי למי שיפר את הסדר! לאחר שמצאתי את מקומי (כיסא) כעבור שבוע ,הרגשתי קצת יותר בנוח .מי שהיה צריך לדבר איתי ידע לאן להגיע ואני ידעתי שיש לי איפה לשבת ולנוח אחרי שיעור .לאחר זמן לא רב, הייתה התפרצות מחודשת של מגפת הקורונה ונאלצנו לחזור ללמד מהבית .במהלך תקופה זו ניסיתי ככל יכולתי לגייס את כל התלמידות ,לגוון את השיעורים ולהעניק להן את התחושה שאני איתן .כמובן שאין 100אחוז הצלחה וחלק מהתלמידות לא התחברו לשיעורים מרחוק אך חלקן אף הפתיעו אותי וחזרו על השיעורים וצילמו את עצמן ללא בקשתי וזאת על מנת לשמור על כושר ועל רוח ספורטיבית .אני שמחה להגיד שעל חלק מהשיעורים שיצרתי, קיבלתי מחמאות גם ממורים אחרים וגם מהתלמידות ,דבר שגרם לי סיפוק רב ורצון עז להמשיך ולגוון ככל שאפשר את השיעורים מרחוק .כעבור זמן מה ,חזרנו ללמד באופן חלקי
בבית הספר לאט לאט חזרנו למד באופן מלא .ההתרגשות הייתה בשיאה כאילו היום זה היום הראשון ללימודים. בהמשך לחזרתנו ללימוד פרונטלי במהלך היום שאני אני נמצאת בחדר המורים אני מעדכנת את המורים הרלוונטיים על מקרים חריגים שקורים במהלך היום ,בעיקר מדברת עם המחנכים ,עם היועצות ואף מתייעצת עם המורי ספורט וותיקים על טיפול בהתנהגויות שונות במהלך שיעורים. אני שמחה להגיד שלרוב אני מצאת אוזן קשבת ופתרונות לרוב הבעיות בהן אני נתקלת ואף מיישמת את הפתרונות שקיבתי בשיעורים לאחר מכן. כיף שיש מקום בבית הספר בו יכולים המורים לדבר זו עם זה ללא התערבות של התלמידים. שני יונה 100% -משרה בגלי עתלית בעתלית. קוראים לי שני יונה ,בן 29ואת שנת הסטאז' שלי אני עושה בבית הספר גלי עתלית שנמצא בעתלית. חווית חדר המורים בשבילי בהתחלה הייתה מוזרה מאוד הייתי אומר .להיות מורה לחינוך גופני בבית ספר יסודי ,שבו כמעט כל הצוות נשי הוא קצת מאתגר .הצוות בבית הספר מדהים וכולם באמת רוצים לעזור וחשובה להן ההצלחה שלי ,עזרו לי נורא להתאקלם בבית הספר ולהרגיש שייך .אך יחד עם זאת לא הרגשתי שייכות בחדר המורים ,לא הרגשתי צורך להגיע לשם בהפסקות מכיוון שהרגשתי שאין לי כ\"כ עם מי לדבר על דברים שלא קשורים לעבודה. יש לנו בבית הספר מחסן מאוד מאורגן ומסודר של הציוד לחינוך גופני ,בדרך כלל את זמני ההפסקות אני מבלה שם ,יש לי שם פינת קפה ומרגיש לי יותר נוח לבלות שם את ההפסקות שלי .כמובן שבמקרים שצריך אני נמצא ומראה נוכחות ,חשוב לי לשמור עם כולם על יחסים טובים עם כל הצוות .אני כן מבלה הרבה בחדר המורים אך השהות שלי שם היא רק במה שקשור ליחסי עבודה עם שאר הצוות .את הזמן האישי שלי אני אבחר לבלות במקום יותר שקט ופחות רועש .לדעתי בבתי הספר היסודיים חסרים הרבה דמויות גבריות שיכניסו אווירה קצת שונה לחדר המורים ,חשיבה שונה קצת לבית הספר ,התלמידים גם נחשפים ברוב המקרים רק למורה בדמות נשית וזה חשוב לחשוף אותם לשני המינים בדמויות סמכותיות. לסיכום אסיים ואומר שחדר המורים בשבילי הוא לא כלי שאני משתמש בו לצרכי האישיים אלא רק לצרכים מקצועיים. סרטון מיוטיוב המראה את הדינמיקה בין מורים החדשים לוותיקים בחדר המורים .המורות החדשות מלאות מוטיבציה ומעוניינות להכניס שינויים לעומת הוותיקות שרוצו להמשיך בקו הישןhttps://www.youtube.com/watch?v=OfE7YapTxFs .
שיעורי חינוך גופני דרך מערכת הזום בתקופת משבר הקורונה שריפה אומובאשי מי אני ? למה בחרתי את הנושא? אני שריפה אומבאשי סטודנטית שנה ד' במכללה האקדמית בווינגייט ,במהלך השנה הנוכחית( )2021\\2020עשיתי סטאז' בבית ספר יסודי ,במקצוע חינוך גופני. ידוע לנו את החשיבות של החינוך גופני בכמה תחומים :גופני ,חברתי ,רגשי והכרתי .בחינוך הגופני התלמידים עומדים בפני אתגרים גופניים שהתמודדות עמם תורמת לשמירה על אורח חיים פעיל ובריא ומשפרת את כושרם הגופני וחוסנם הנפשי. מגפת הקורונה בישראל היא חלק מהתפרצות מגפה עולמית של מחלת נגיף קורונה . 2019בחרתי את הנושא הזה ספציפית כי לעולם לא נשכח את התקופה המאתגרת והלא פשוטה הזו ,המגפה השפיעה באופן משמעותי על תחומים רבים במדינה ומערכת החינוך היא אחת מהן וצריך לפעול בזהירות ובחוכמה כדי לשמור על מערכת חינוכית טובה ויעילה שתקדם את המדינה בכל מצב . במהלך שנת ההתנסות למדתי לא מעט דברים מהמורה חונכת שלי ,היא הייתה אישה חכמה, יצירתית ,תומכת ,תורמת וחשוב לה לעזור ולעשות את העבודה שלה בדרך הטובה והיעילה ביותר. הגעתי לתקופת הסטאז' והתחלתי ללמד בלי חשש ופחד ועם ביטחון עצמי ,התמודדתי ופעלתי לפי הצורך עם המצבים שהופיעו במהלך השיעורים. ידוע לנו את החשיבות של הפעילות גופנית ובתקופת הקורונה במיוחד כי רוב הזמן שלנו אנחנו נמצאים בבית ואנחנו לא מאפשרים לגוף תנועה מספיקה. מגפת הקורונה באה והשפיעה בצורה שלילית על התלמידים שלנו ,אך היה חשוב לנו מאוד אנחנו (המורים ) לקחת אחריות ולעזור לתלמידים להתמודד עם המצב ולהציע להם רעיונות שיעודדו
אותם לעשות פעילות גופנית בבית וגם היה חשוב להכין מערכי שיעור מעניינים ומאתגרים את התלמידים . מה למדנו מהמשבר ? משבר הקורונה לווה אותנו לא מעט זמן והוא פגע בכל האנשים ובמיוחד ילדים אבל לא באופן שוויוני ,יש ילדים שמשפחתם יכולה להשלים עבורם ,חומרית ורגשית את מה שהמדינה אינה מצליחה לספק בעוד ילדים אחרים תלויים לחלוטין במה שיש למערכת להציע .מה ניתן ללמוד מהשינוי הקיצוני והחד שהמשבר יצר בכורח הנסיבות?. הכאוס שיצר המשבר חשף הבדלים מהותיים בין רשויות מקומיות ובין בתי ספר ופערים חברתיים שהתרחבו כתוצאה מן ההבדלים שמקורם בנגישות ,ידע ,תשתיות .לצד יוזמות מרשימות ומעוררות השראה ,היו בתי ספר ומורים שכמעט לא שמרו על קשר עם תלמידים. המשבר יצר נקודת שבר שבלעדיה אולי לא הייתה נוצרת ההזדמנות לחשיבה מחודשת על הפוטנציאל של למידה עצמאית מחוץ לכותלי הכיתה. המשבר יצר נקודת שבר שבלעדיה אולי לא הייתה נוצרת ההזדמנות לחשיבה מחודשת על הפוטנציאל של למידה עצמאית מחוץ לכותלי הכיתה .חשיבה מחודשת צריכה לכלול התייחסות למגוון היכולות הדרושות למציאות של למידה מרחוק – לא רק איך ללמוד אלא גם איך ללמד. המשבר הבליט עד כמה בית הספר נתפס כספק של כל הצרכים של הילדים – הלימודיים, הרגשיים והחברתיים .העדר המסגרת הקבועה של בית הספר חשף את פער הציפיות ,כאשר צוותי ההוראה לא בהכרח הבינו את הצרכים הללו או לא היו בידיהם כלים לתת להם מענה מרחוק .בנוסף ,השירותים שפעלו בזמן שגרה כמערכת תומכת לתלמידים הזקוקים לכך הופסקו דווקא כאשר היו נחוצים עוד יותר בצל המשבר. לאתר קרן רש\"י ,הקרן החברתית הגדולה והמשפיעה בישראל. מה התלמידים חושבים ומרגישים? לפי מחקר שהוערך התלמידים דיווחו כי בסך הכול הלמידה שלהם החמירה מאז המעבר ללמידה מתוקשבת ,תוצאות הסקרים הצביעו על כך שמאז הופעתן של הרצאות וירטואליות השחיקה גברה ,תפיסת התלמידים בנוכחות נותרה בעינה ,והמעורבות והשמירה פחתו. היתרונות המשמעותיים ביותר משיעורים וירטואליים באמצעות זום הם הקלטות וידאו ,אחסון ושיתוף .אולם ,החסרונות עולים על היתרונות בהשוואה לאינטראקציות בכיתה כי קל יותר לתלמיד להימנע ישירות השתתפות ומעורבות . המקום האמתי ,שניתן לגעת בו ללמוד וללמד ,הוא הכיתה .אותה סביבה לא יכולה להיות משוחזר כהלכה בשיעורים הווירטואליים באמצעות זום או כל תוכנת תקשורת אחרת. Emily Chen, BA.et al.,(2020). Dr. Murillo de Oliveira Dias.et al.,(2020).
החוויה שלי בבית ספר שבו למדתי למרות הקושי של השנה המאתגרת הזו ,בתקופה שבה אני למדתי את הילדים דרך הזום היה לי כיף ולא כל כך קשה כסטאז' ירית ,השקעתי בהכנה במערכי השיעור כדי שהשיעורים שלי יהיו טובים וכיפים ,אחרי כל שיעור גרמתי לתלמידים תחושת סקרנות למה שאנחנו הולכים לעשות שיעור הבא ,לפני כל שיעור הייתי מבקשת מהתלמידים שיכינו חפץ מסוים שיממש אותנו במהלך השיעור והם היו מתעניינים מאוד כדי לדעת מה עושים עם החפץ שבקשתי לשיעור ,הם היו שואלים :איך אפשר לעשות ספורט עם גלילי נייר? או עם מקל ?הם שאלו איך אפשר לעשות ספורט עם מגבת ? .כמובן הם קבלו את התשובה במהלך השיעור. לראות את האחים של התלמידים קופצים מאחורי המצלמה ואת ההורים מצטרפים לשיעור זה דבר שגרם לי להיות שמחה מאוד ולהיות גאה בעצמי ,קבלתי הרבה מחמאות ממורים ,ומהורים במיוחד כי הקול שלי היה ממלא את הבית שלהם בזמן שהייתי מחזקת את הילדים וגורמת להם תחושה של הנאה וכיף . כמעט ולא היו לי בעיות משמעת עם אף תלמיד מכיוון שהמחנכות היו נוכחות בשיעורים שלי בזום חשוב לי לציין שמשרד החינוך הכין הרבה סרטונים וחומרים למורי החינוך הגופני ומותאמים לפי כל חטיבת גיל ,לכן זה גרם לכל מורה להיות יצרתי ,לחפש ולנסות .העיקר להזיז את הילדים כי הם מעבירים הרבה זמן בבית ואין להם לאן ללכת ולעשות ספורט .עברנו ועדיין עוברים תקופה לא פשוטה בכלל וחשוב מאוד שכולנו נעזור אחד לשני כדי לנצח את המגפה הזו. ברגע שמספר החולים נהיה פחות והתלמידים חזרו ללמוד פיזית בבתי הספר בצורה הדרגתית לפי שכבות גיל ,התחילה החזרה לחיים האמתיים .הבנתי שכל מה שקרה בזום לא יקרה בבית ספר בפועל ,את החוויה האמתית של מורה מתחיל התחילה באמצע שנת הלימודים ,בעיות משמעת התחילו להופיע וכל פעם היה גורם חיצוני נכנס ומקשה ,למשל :בהתחלה הכיתות היו מחולקות לקפסולות ומספר הילדים היה קצת בכל כיתה ,בתום שנת הלימודים התלמידים חזרו להיות כיתות שלמות ,המערכת שעות השתנתה כל הזמן הכיתות התחלפו והתלמידים גם ,היה קשה לי להכין תכנית שנתית לנושא מסוים . לסיכום אני אגיד למרות הקושי שהיה בגלל הנגיף ,השנה הייתה טובה ומאתגרת ואפשר ללמוד ממנה לא מעט דברים ,התמודדות עם מצבים פתאומיים ולא מתוכננים גורם לנו להיות חכמים זהירים ויצירתיים .התקופה הזו למדה אותנו לעזור אחד לשני לתמוך אחד בשני .לא רק התלמידים והצעירים צריכים התייחסות ועזרה ולא רק מורים מתחילים רוצים לשמוע משפטי עידוד ותמיכה אלה כל בן אדם מחפש את זה שישמע מחמאות ודברים טובים עליו.
חלק ממערכי השיעור שהתקיימו דרך הזום : אימון לחיזוק כל שרירי הגוף \\ מוסיקה ברקע פעילות עם גלילי נייר טואלט עבודה של שרירי בטן ,ידיים ורגליים .
https://pop.education.gov.il/online-learning/vod-broadcasts/ivrit-26- • 3/sport-3grade-26-3-12/
הכשרה להוראה ,סטאז' וכל מה שביניהם אביב דנינו הנושא בו בחרתי לעסוק ,הוא תקופת ההכשרה שנעשית במהלך הלימודים בשנים ב׳ וג׳ לבין התקופה שבה ישנם סטודנטים שבוחרים להתחיל את שנת הסטאז' תוך כדי שנה ד' שלהם, ומגלים עולם אחר ומצבים שונים בהם לא נתקלו כמתנסים ,עם ליווי צמוד של מנחה להוראה מהמכללה ,מורה מאמנת ,וחברים שנמצאים לאורך יום הלימודים .יתרה מכך ,בתקופת ההתנסות כל סטודנט בדרך כלל מתוך שלושה או ארבעה שנמצאים באותו בית ספר ,מעביר ביום הבודד שבו הם נמצאים בבית הספר ,הסטודנטים מעבירים שיעור חינוך גופני ,שיעור או שניים וכל שאר הסטודנטים צופים בחבריהם מלמדים וישנם פעמיים שצופים במורה המאמנת מלמדת שיעור ,מה שלא דומה ליום לימודים במהלך העבודה בשנת הסטאז׳ ,שם מגיעים ליום עבודה מלא ,שהכל מונח על הסטודנט אין מי שיתקן אותו או ידריך אותו ,כל טעות היא אחריותו הבלעדית ויתרה מכך ,אין חברים שנמצאים בסביבה באופן תמידי שמקנים ביטחון לפעול ולעשות כראות עינך. הסטודנטים נמצאים בסוג של ׳׳חממה׳׳ כלומר יש מי שעוטף אותם ,בתוך המסגרת הלימודית שזה חלק מהיום בו מגיעים קבוצה של סטודנטים לבית ספר שמסתדר וקרוב להם ,מלווה אותם מנחה להוראה מהמכללה ובבית הספר עצמו ישנם צוות מורים שהופכים להיות המורים המאמנים ,שמהווים לעזר בזמן שהותם של הסטודנטים בבית הספר ומעבר לכך המורים המאמנים נמצאים תמיד עם הסטודנט לשעת הצורך ותומכים בו לעזור לו ללמוד ,ולהגיע לתוצר שהוא טוב יותר ומנוסה יותר .הם עוזרים לרכוש כלים ,מגישים משוב בכל שיעור שבו הם צופים על מנת לקדם את הסטודנטים ולעזור להם להיות בעתיד מורים טובים יותר .מנגד הסטודנט מגיע לשנה הרביעית שלו ,שנה ד׳ אשר יש לו את האופציה לבחור האם הוא מתחיל את שנת הסטאז׳, סטודנטים רבים בוחרים במסלול זה שבו ישר מתחילים את הסטאז׳ ללא עיכובים ,ואז רואים מה הוא בית ספר על קנו ,יום עבודה מלא בכיתות שונות ומגוונות התנהלות מול מנהלת ,מול צוות מורים שלם ,התנהלות מול מחנכות ומול חונך ,שלא נמצא שם תמיד כדי לעזור .הסטודנטים שהם בעצם כבר מורים ,בשנה זו יכולים לבחור את אחוז המשרה שבה הם יעסקו ולא חייבים לקחת שבוע מלא של עבודה ,ועל כן אנחנו רואים כי מעטים מן הסטודנטים שעושים כמעט משרה מלאה .בדרך כלל הסטודנטים לוקחים משרת שליש ,ככה זה מאפשר להם לבוא לבית הספר מעט ולעסוק בדברים נוספים ומקל על רמת האינטנסיביות. אז ,אני דנינו אביב ,לומד בוינגייט בשנה הרביעית שלי וחוויתי את ההתנסות שלי בצורה מועצמת, נכנסתי לפרויקט של ׳׳אקדמיית כיתה׳׳ בשונה משאר חבריי ,שלא היו אלא היו במסלול רגיל של יום אחד בשבוע .פרויקט זה אפשר לי לחוות בית ספר בצורה גדולה יותר ורחבה יותר ,בהם הלכתי יומיים לבית הספר בשבוע למדתי בצורה רבה יותר ,הייתי חלק מצוות הלימוד בצורה מהותית יותר ,לימדתי בצורה אינטנסיבית יותר משעה או שעתיים ולכן אני מרגיש שחוויתי בצורה טובה יותר לעומת חבריי ,שמהם אני מבין את הקושי בהבדל המשמעותי בין יום אחד של התנסות בבית הספר ,לעומת סטאז׳ של כמה ימים בשבוע באופן עצמאי ולכן הקריאות והדיבורים והשיח מול סטודנטים אחרים ,גרם לי לבחור בנושא זה ולהבין ולראות את הפערים שיש בין השלבים של ההתנסות לבין הסטאז'׳.
נושא זה ,הוא נושא שמדובר והועלה כבר לפני שני עשורים במאמרו של איתן אלדר ( )1996מציג ואומר ,המעבר מפרחי הוראה בתכנית ההכשרה להוראה ,ולהפוך להיות במעמד של מורה מתחיל בבית הספר וזה מעבר משמעותי ,ודרמתי .זאת מפני ,שבתכנית הכשרה הם זוכים לתמיכה ולעזרה מהמורים והמנחים המלווים והשגיאות שלהם מתקבלות בהבנה גדולה ועל כך זוכים למשוב בונה .אך לא עוברים כמה חודשים ואיך שהם הופכים למורים מתחילים ,נדרש מאותם ׳׳פרחים מוגנים׳׳ ,להראות אחריות מרבית בכל אשר עושים .ולכן לאחר הבנה כי הקפיצה בין תקופת ההכשרה לסטאז׳ היא קפיצה גדולה ,הוסיפו את תכנית ׳׳ליווי בקליטה׳׳ ,שאמורה להיות הליך ביניים שיקל על הנחיתה של המורים הנכנסים ויעזור להם בתחילת דרכם (אלדר.)1996 , עם זה ,גם תכנית זו של ליווי לא מכסה את כל פערים שנוצרים במעבר בין תקופת ההכשרה לתקופת הסטאז' .תכנית הליווי מתרחשת פעם בשבוע במהלך תקופת הסטאז' והיא נפתחת כחלק מתכנית הלימודים בסביבות אמצע אוקטובר מיד לאחר החגים ואנחנו מדברים פה על שלב יחסית מאוחר שבו הסטאז׳ר כבר נמצא בתוך המערכת ללא שום ידע מה עליו לענות איך נערכים לפתיחת שנה בספטמבר ומעבר לכך כל תהליך חיפוש העבודה להסביר מה היא משרת שליש ,חצי ויותר ,מה הן מסלולי אופק /עוז לתמורה /או לעבור בתיכון מה ההבדלים בניהם ,מה השכר שנדרש להיות ,איך להצטרף לקרן השתלמות שמאוד חשוב ,איך נרשמים לפורטל ההוראה של משרד החינוך פתיחת תיק ,בעצם פעולות רבות וחשובות שהסטודנט נדרש לעשות ללא שום תמיכה והבנה איך גם אין כל כך למי לפנות כי שאר הסטודנטים בדיוק אותו דבר ועל כן שהליווי מגיע ועד שהוא מארגן מפגש כזה לכולם ,שמביאים מומחה שיעביר הרצאה על כך ועל הדברים החשובים אנחנו כבר בנובמבר במקרה הטוב כבר חודשיים בתוך השנה שבה הרבה דברים שהיו חשובים לעובד החדש הוא הפסיד אותם .על כן ,גם תכנית ליווי הסטאז' לא מצליחה לכסות הכל על אף שהיא יעילה ותומכת. חשוב לומר ולהדגיש ,המורים החדשים צריכים לתפקד בדרך כלל במנותק מחבריהם למקצוע ולא זוכים להדרכה מצד העמיתים הוותיקים כמקובל במקצועות שונים ואחרים .מצב ייחודי זה יוצר את התחושה של ׳׳ לצוף או לטבוע׳׳ או ׳׳הישרדות וגילוי׳׳ .תחושה זו עלולה להוליך מורים להסתגל לדרך של ניסוי וטעייה שהיא לא דבר רע ,אך היא מפתחת מנגנונים שלא בהכרח תואמים את ההוראה היעילה .עוד אפשר לראות ,בקרב המורה החדש נוצר קונפליקט בין מה שספג במהלך ההכשרה להוראה והרצון לחנך ,לבין שחיקה ונסיגה ומעבר לשיטות לימוד שלא בהכרח דוגל בהם ,אלא פשוט מכיר כי זה מה שלימדו אותו בילדותו .כך ,לא נשאר מרחב בו המורה החדש מביא את עצמו לידי ביטוי ומעצב מחדש את דמות המורה כראות עיניו ונוצרת המשכיות של מה שכבר קיים. וכך ,למרות שהגיעו עם רוח רעננה וחדשה מתקופת ההכשרה ,המורים החדשים חווים שחיקה בתהליך ההסתגלות וחל דלדול ביוזמות מצדם .במקום יצירתיות וחדשנות המורים החדשים נשחקים והופכים די ׳׳אבודים׳׳ תחת הלחץ והעומס שחווים במהלך הסטאז׳ בהשוואה לתקופת ההכשרה שם הכל היה נעים ועדין יותר עם גיבוי מלא ( הררי ,אלדר ושכטר .)2007 מבט נוסף שניתן להפנות ,הוא לעבר החונכים שישנם בבית הספר ,שהם לכלי עזר הגדול ביותר שיש לסטאז׳ר בשנה הראשונה שלו .מתוך מחקרים רבים שנעשו על מקורות התמיכה של עובדי ההוראה החדשים בהם נמצא ,אף על פי שרוב ממצאי המחקר לא היו מובהקים מבחינה
סטטיסטית ,שהליווי לעובד ההוראה החדש נחוץ ביותר .מדיווחים של מורים חדשים עולה כי תמיכת מורים עמיתים ותיקים הייתה חשובה ונחוצה להם יותר מאשר תמיכת גורמים חיצונים. בחטיבת הביניים החונכים הטובים ביותר הם החונכים מן המקצוע עצמו של החינוך הגופני (ארליך ,טלמור ,נאבל-הלר & אלדר .)2001 אם ארחיב מעט על פרויקט ׳׳אקדמית כיתה׳׳ ואספר איך הגעתי אליו .שנה שניה נגמרה ,קבלתי הצעה שמאוד עוררה אצלי עניין וסקרנות ,ההצעה התקבלה מרונה כהן המנחה ומנהלת של הפרויקט ׳׳ אקדמיית כיתה׳׳ .ההצעה כללה יומיים בשבוע של הוראה ,שיבוץ ראשוני למערכת שנה ג׳ ,ובעצם הטבות ייחודיות למי שבוחר מסלול זה .חשוב לציין לא כל אחד יכול להיכנס לפרויקט זה והסטודנטים נכנסים על ידי המלצה של המנחה שהייתה להם בשנה קודם ואז עוברים ראיון עם רונה מנהלת הפרויקט .לשמחתי הצלחתי להיכנס לפרויקט ופשוט נהנתי מהעצמה שהוא מספק ,מהחוויה העשירה ,ליווי צמוד של רונה המנחה ,וספיגת בית ספר בשלמתו יומיים שלמים בבית הספר כאשר יום אחד הוא כמו כולם יום שני קבוע ,ויום נוסף לבחירת הסטודנט ויצא שביום שלי הייתי לבד בבית הספר ללא סטודנטים נוספים .וזה אפשר לי בעצם אפשר לי להיות חלק משמעותי מבית הספר ולחוות וללמוד כל כך הרבה ונתן לי ידע רחב והכין אותי יותר ככול הניתן לשלב הבא שהוא הסטאז׳. שנת הסטאז׳ הגיעה ,תחילה ללא הצלחה הלכתי לראיונות לפעמיים לא מצא חן בעיני ולפעמיים ההפך ולאחר ראיון עם מנהלת בית ספר ׳׳שרת׳׳ מקומי הנוכחי ,מצאתי את עצמי עם מקום לסטאז׳ ,עם עבודה ועם מקום שמוצא חן בעיני ואני מכיר אותו מילדותי .אך משלב זה אף אחד לא היה שם כדי להכין אותי מה עלי לעשות וכיצד עלי להתקדם מבחינת עניינים ניהוליים כגון, פתיחת כרטיס עובד בפורטל ,פתיחת קרן השתלמות ,פתיחת קרן פנסיה ,כל אלו דברים שנתקלתי איתם לראשונה יש להוסיף ולומר ,שראוי להזכיר שמטעם וינגייט יש עזרה עבור הסטודנטים המיועדים לסטאז' הם מקבלים ,הדרכה מפורטת על דרך הקבלה לעבודה ופרטים רבים נוספים על שנת הסטאז' .מעבר להרצאות שנעשו במהלך סוף שנה שלישית ,כל החומר מוגש במצגת הכוללת קישורים לכל הגורמים הרלוונטיים והסברים שעברו לסטודנט .אך כנראה שהליך זה של הסברים ,לא מספיק או מצליח לעזור לכולם באותה מידה ואולי יש לשקול לנסות לנגיש זאת בצורה שונה או יותר מקלה על הסטודנט ,בעולם שחדש עבורו .מסתבר שכמוני ,סטודנטים רבים שפניתי אליהם בתקוה שהם עברו כבר את שלב זה ויודעים מה לעשות יעזרו לי .והשאלה שעולה היא ,האם כך סטודנט בשנה ראשונה שלו בסטאז׳ צריך להיות אובד עצות? חסר ידע? ושאלה נוספת האם היה אפשר לגרום למצב להיות שונה על ידי הכנה פשוטה שהייתה יכולה להיסגר במפגש שתיים שבו היו מסבירים מה עלינו לעשות? אנסה לענות לשאלות אלה מהמקום שבו אני נמצא כיום ,שאני כבר בסוף שנת הסטאז׳ שלי שעברתי בהצלחה ולומר לגבי השאלה הראשונה ,לדעתי סטודנט לא צריך לחוות מצב זה של חוסר כיוון ולהיות אובד עצות וזאת מפני שבמהלך שנה ג׳ מניסיון אישי ,יש מספיק זמן להקדיש לשם הסברים והכנה מקיפה יותר לקראת השנה של הסטאז׳ מבחינת עניינים ניהוליים ומספיק שיעור אחד במכללה ומסדר לסטודנט את כל השלבים והפעולות שעליו לעשות ונותן לבוא בנחת ופחות מוטרד מדברים שהוא לא יודע לעשות.
אם נסתכל ונביט דרך עמדה של סטודנט שעושה משרת שליש הנמוך ביותר ,מגיע סטודנט למשרה שבה הוא מגיע שלוש פעמיים בשבוע לימים מלאים שהוא מלמד זה לא דומה ולא מזכיר את היום שבו הוא היה הולך ללמד בבית ספר והוא היה מלמד שעתיים ובשאר צופה בחבריו .עכשיו נחשוב שממצב זה הוא מגיע ללמד שלושה ימים בשבוע זה לא דבר פשוט אין יותר מי שיחפה עליו או יתקן את הטעויות שלו הוא אדון לעצמו .מכאן השאלה שמתעוררת האם באמת ניתן להכין למצב כזה ולהבדל שנוצר? כדי לענות על שאלה זו ,אם שואלים אותי ,צריך להכין את הסטודנט לתת לו כמו בפרויקט ׳׳אקדמיית כיתה׳׳ להגיע פעמיים בשבוע לבית הספר זה מכין אותך בצורה טובה יותר מאשר פעם בשבוע ,כאשר אתה מגיע פעמיים לבית הספר ואז אתה עובר לשנת הסטאז׳ ועושה משרת שליש הקפיצה כבר לא משמעותית כל כך וזה מה שרוב הסטודנטים עושים ,וכך בסך הכל נוסף להם יום ,ניתן להגיע מוכנים יותר ,ערוכים יותר ובשלים יותר מבחינה נפשית לקבלת בית ספר באופן עצמאי. לסיכום ,תהליך ההתנסות הוא תהליך חשוב אך אני סבור לגמרי שניתן להעצים אותו ולהפיק ממנו יותר מאשר מה שקורה בשטח .ההתנסות חשובה נותנת לסטודנט כלים וביטחון להמשך הדרך ומאפשרת לו לחוות בצורה טובה את עולם בית הספר והחינוך אך לא בצורה מספיקה ושם יש לתת את הדגש .בנוסף חשוב לומר הסטאז׳ הוא עבודה לכל דבר גם בשרת שליש זה לא דבר פשוט .למדתי שיש לתת את הדגש להתנסות להשקיע בזה ולנסות בשלבים אלה של התנסות גם בשנה ב׳ וגם בשנה ג׳ לקחת על עצמך כמה שיותר כדי להגיע מוכן כמה שיותר מנגד לכך הגורמים הניהוליים צריכים לדחוף כמה שאפשר לקיים שני מפגשים בבית הספר ולא אחד רק כך ההכנה טובה יותר ומספקת ידע טובה יותר מאשר פעם אחת. בתחילת הסטאז׳ הרגשתי לבד ושאני לא יודע מה לעשות היום אני יותר בטוח בעצמי ושלוו וגם זו דרך לתת לסטודנט להתמודד ולמצוא את הפתרונות אך מנגד יש את המקום להדריך ולכוון אני לא בעד להאכיל בכפית זהב אך גם לא להשאיר לבד ולנסות לפתור הכל אפשר לתת את הכיוון ושאר העשייה הסטודנט יעשה ההמלצות שלי להמשך הדרך ,לכל סטודנט וסטודנט פשוט תהיו שם תחוו תנסו לשאוב ידע ומידע, ללמוד עוד מן המורים המלמדים תיקחו מהם חומרים למחשבה ותפיקו מהם יצירתיות תיקחו שיטות למשמעת של כיתה בעיקר כי אנחנו חדשים ואנחנו חושבים שיודעים הכל אבל תקלחו ממישהו מנוסה כי הוא היה כמונו ויש לו את השיטות שלנו רק משדרגות יותר עם שנים של עבודה וניסיון .תביאו את עצמכם לידי ביטוי אל תחששו לנסות ולעשות ולהיות יצירתיים תגדילו ראש תיזמו בתקופת ההתנסות תיקחו על עצמכם אחריות ותהיו חלק משמעותי מתהליך הלמידה של עצמכם וזה יביא לכם תועלת רבה וגדולה להמשך והכי חשוב תיהנו מהתהליך זה הוא תהליך מלמד ומעשיר שבסוף ישרת ויעזור לכם.
ביבליוגרפיה: ארליך ,א ,.טלמור ,ר ,.נאבל-הלר ,נ & .,אלדר ,א). The first year of teaching of novice 2001( . physical education teachers-difficulties and sources of support/שנת ההוראה הראשונה של המורה המתחיל לחינוך הגופני-קשיים ומקורות תמיכה .בתנועה :כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, 67-92. הררי ,י ,.אלדר ,א & .,שכטר ,ח). Significant events in teaching as perceived by 2007( . \"novice teachers/עם זה באתי הביתה היום\"—אירועים משמעותיים בעיני מתמחים בהוראה (סטאז'רים) בשנת עבודתם הראשונה .בתנועה :כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, 335-360. אלדר ,א). Induction into teaching-research findings and their significance for 1996( . implementation of a mandatory induction program in Isarel/כניסה להוראה(induction)- ממצאי מחקר ומשמעותם ליישום ההתמחות (סטאז') בישראל .בתנועה :כתב-עת למדעי החינוך הגופני והספורט, 411-443. ISO 690
Zoom in Zoom out אביבה מייזלין שמי אביבה מילסון ,סטאז'רית לחינוך גופני בבית ספר יסודי קשת -כוכב יאיר .בחרתי לכתוב דווקא על נושא הלמידה בזום משום שכבר בחודש הראשון ללימודים זו הייתה החוויה העיקרית שלי -ללמד בזום .עקב השנה המאתגרת בצל הקורנה ,קרה לא מעט שנכנסנו ויצאנו מהזום ובכל פעם לתקופה ארוכת זמן .בפעם הראשונה ,לאחר פחות מחודש ללימודים ,לימדנו בזום שלושה חודשים רצופים .חזרנו ,התלמידים והמורים כאחד התרגשו ללמד בצורה נורמאלית למרות האתגרים החדשים לבוא ואז שוב ...חזרנו לזום והפעם ,למזלנו ,רק לחודש. תכנית הלימודים מלאה בתכני חובה ובחירה למורה -משחקי כדור ,אתלטיקה ,התעמלות ,ענפי משחק אישיים ושיתופיים ולא מעט משחקי נופש ,מגוון רחב ללמידה וכיף לאורך כל השנה .אך שבשנה זו היינו צריכים להתגמש ,להתחשב ,לוותר ולחשוב טוב על מה כדאי להתמקד כשחוזרים ואיך אפשר להוציא את המיטב מהזום .הרי שבזום אין משחקי כדור או אתלטיקה והכי גרוע -כל אחד לבד בחדרו כאשר החברים שלנו ,כמונו ,תקועים בתוך ריבוע במסך המחשב .בנוסף ,שיעור בזום נמשך 30דקות לעומת 45דקות בבית הספר. בנוסף להתמודדות על מה ללמד בזום ואיך ,ההתמודדות הגדולה ביותר הייתה התלמידים וההכלה שלהם .לתלמידים אנרגטיים היה מאוד קשה להתרכז במסך המחשב .אצל חלק מהתלמידים ההורים והאחים נמצאן בבית ולכן היו רעשים אשר הקשו על הלמידה .תלמידים אשר היו מובכים מהבלגן בחדר או אפילו מצורת הבית ולא רצו לשתף מצלמות .ויש כאלו שהיו מאוד יצירתיים ולמדו לקשקש ולהשתלט על מסך השיתוף של המורה או למדו להשתמש ביצירתיות הזום ולהדביק לעצמם שפם או כובע או אפילו לשנות את הרקע מאחוריהם. דבר נוסף ששמנו לב אליו בזום הוא שהתלמידים ה\"חזקים\" היו יצירתיים וחזקים גם בזום. הציעו רעיונות ,התנדבו להעביר חלק מכין או חימום ואפילו עזרו לאחרים למרות הקושי .לעומת זאת ,תלמידים הנחשבים \"חלשים\" ,רגישים וביישניים נסגרו יותר בלמידה בזום והיה מאוד קשה להביא אותם להשתתף .חלקם טענו שהשתתפו אך ללא מצלמה .כמובן שאנו רוצים לסמוך עליהם וישנם כאלו אשר אנחנו באמת יכולים ,אך קשה לעזור לתלמיד שלא רואים שלא נדבר על כך שבמידה וחלילה קורה משהו אנו לא יכולים לראות ובכך לא יכולים לעזור -נושא בעייתי מאוד. כמובן שהיו גם כאלו שדווקא הזום עשה להם טוב והצליח להוציא מהם יצירתיות וריכוז שלא היה להם בכיתה .כל העניין היה מאוד אינדיבידואלי. כדי להתמודד עם אותם אתגרים חדשים היה צורך במעורבות משותפת של המחנכים יחד עם ההורים .המון שיחות אישיות ,שיחות עידוד והעצמה וגם זה לא תמיד הצליח .כל התקופה עצמה הייתה ללא ספק ניסוי וטעיה .חשוב היה לזכור שכמונו ,גם להם היה מאוד קשה עם המצב גם מבחינה ריגשית .למרות הקושי מעולם לא כעסנו או הכרחנו בכוח תלמידים לפתוח מצלמות אך כן ניסינו לגשת לעניין בעדינות ורגישות .המצב דרש מכלל המורים סבלנות יתרה .עם הזמן גם למדנו לזהות למי באמת היה איזשהו קושי ומי ניצל את המצב לעשות \"דווקא\" ולנסות להתחמק. אז מה אפשר ללמד בזום? ההתמקדות העיקרית באמת הייתה כושר גופני -קואורדינציה ,כוח, שיווי משקל ,סיבולת (אירובי בעיקר) וכך הלאה .בהתחלה מערכי השיעור שלי היו כוללים חימום, תרגילים מסוימים על שרירים שבחרתי לעבוד באותו יום ומתיחות .תארו לכם לעשות את זה במשך שלושה חודשים ..ממש לא! למזלי הרב המורים לחינוך גופני יצירתיים מאוד ועזרו אחד
לשני .בפורומים ,בדפי הפייסבוק ,הפיקוח ואפילו ביוטיוב אפשר היה למצוא מגוון רעיונות ממורים מוכשרים אשר ישבו ,חשבו ויצרו עבורם ועבורנו סביבת למידה מעניינת ויצירתית. דוגמאות לרעיונות למידה בזום: רוב הרעיונות מתאימים גם לימים גשומים או ימי שרב בבית הספר בהם אנו מלמדים בכיתה. ( Wheel of namesגלגל המזל) :אתר אינטרנטי בו אפשר ליצור בעצמך את הגלגל ,להוסיף תרגילים ותמונות ללא הגבלה ואפילו מוזיקת רקע .את הגלגל אפשר לשתף בשיתוף מסך בזום, בכל לחיצה על המסך ייצא תרגיל עם תמונה אותה צריכים כולם לבצע .בתום התרגיל ניתן להסיר את התרגיל שלא יחזור על עצמו שוב .התלמידים התלהבו ואפילו התחילו לעודד את התרגיל שברצונם לעשות בתקווה שהוא זה שייבחר ,כיף גדול������ . קישור לגלגלhttps://wheelofnames.com - שימוש בחפצים בבית :לעבודה על קואורדינציה ,זריזות ושיווי משקל ,השתמשתי בכדור ( אפשר היה אפילו להכין אחד מנייר או גומיות) ,גרביים -ליצור מסלול ,נייר טואלט- אתגר מגדל על יד אחת כמה שיותר גלילים או לנסות לעבור מעמידה לישיבה וחזרה .המגוון ליצירתיות עוד רחב רק צריך דמיון. סרטוני :YouTube- Pick and choose exerciseישנם מגוון סרטונים מצוירים לפי נושאים- משחקי מחשב ,דמויות דיסני ,גיבורי על וכ\"ו אשר מחלקים את המסך לשלושה חלקים .בכל חלק תמונה שונה ולכל תמונה תרגיל שונה .בדרך כלל יש 10שניות מנוחה (הסרטון סופר) ולאחר מכן חצי דקה תרגיל .אורך הסרטון מספיק בדרך כלל לשני סבבים .בסבב הראשון ביקשתי מהתלמידים לבחור בתמונה שהם הכי אוהבים ולבצע את התרגיל אשר מסתתר בתמונה ובסבב השני ביקשתי שיבחרו בתמונה הכי פחות אהובה ,כך ביצעו תרגילים שונים בכל פעם .כמובן אפשר פעמיים אותו דבר אם רוצים לעבוד על אותם שרירים באופן מעמיק יותר. קישור לדוגמאhttps://www.youtube.com/watch?v=hsfheb5UwdE - מערכת שידורים לאומית מטעם משרד החינוך לפי שכבות גיל: משרד החינוך צילם מורים מקצועיים רבים מעבירים שיעורים בנושאי כושר שונים ובתחומי דעת שונים בכלל .ניתן למצוא מגוון נושאים למגוון הכיתות השונות .הציוד הנדרש הוא מים ,מגבת ודברים בסיסיים שיש בכל בית .בכל שיעור לפני שמתחילים המורה מסביר\\ה את נושא השיעור (קואורדינציה ,זריזות וכ\"ו) ,אילו חפצים נצטרך לשיעור ונותנ\\ת זמן להתארגנות. חדרי בריחה :מורה מקסימה ומדהימה בשם רננה ניידמן ,יצרה בתקופת הקורונה חדרי בריחה אינטרנטיים לשכבות הגיל השונות -יסודי ,חטיבה ואפילו לחטיבה העליונה .את חדרי הבריחה ניתן למצוא בדף הפייסבוק שלה ,בפורום מורים לחינוך גופני בפייסבוק ובערוץ היוטיוב שלה
(פשוט לחפש את שמה) .חדרי הריחה עשויים ממספר חדרים ,בכל חדר ישנה משימה גופנית ולאחר מכן שאלה .אם מצליחים לענות נכון ,עוברים לחדר הבא וכך הלאה. :Just Danceמשחק חיקוי תנועות לפי מקצב שירים מגוונים. משחק זה נמצא בקפסולות משחק כמו PS4אך ניתן למצוא את רוב השירים גם בערוצי היוטיוב. לפני שמשתפים מסך ונותנים לילדים להנות ,כדאי לבדוק את השירים ולוודא שאכן מתאימים לשכבת הגיל. בנוסף לכל אלה יש עוד מגוון גדול של פעילויות עיוניות ומעשיות ,כל שצריך זה קצת דמיון, יצירתיות ולחפש קצת באינטרנט .לדוגמא ביום ההליכה הלאומי ,שלחנו את התלמידים לשבוע פעילות עצמית בה כל יום היו צריכים להגיע ל 10אלף צעדים .יכלו לבחור לעבוד עם עוד חברים בחוץ ,לעשות הליכות\\ריצות יחד או כל פעילות אחרת .לטבלת הפעילות היו צריכים להוסיף תמונה מאפליקציה בפלאפון או שעון צעדים (למי שהיה) יחד עם התאריך. למרות כל הקשיים ,היה יתרון אחד מאוד בולט -קפסולות .במקום כיתה של 30-40תלמידים ,כל קפסולה הכילה עד כ 18 -תלמידים מקסימום .כמובן שעם הזמן כל קפסולה בחרה לעצמה שם כפרויקט כיתתי משום ששם של תרופה לא היה נשמע מעודד במיוחד .היה הרבה יותר קל ללמד, היה ציוד מספיק לכולם ,היה הרבה יותר קל לתת את הדגש לכל תלמיד ותלמיד ולהיות יותר שם בשבילם .גם התלמידים היו מרגישים שיותר רואים אותם ואפילו הרגישו יותר חופשיים לגשת כאשר משהו הציק להם. כשחזרנו מהזום החלטתי להתמקד בכל הנושא הרגשי-חברתי וללמד כמה שיותר נושאים שיתופיים .התחלתי עם משחקי שיתוף וכיף ,נתתי בתחילת כל שיעור לזוג תלמידים לבחור את משחק החימום ולימדתי בעיקר משחקי כדור שיתופיים -כדורגל ,כדורסל וכ\"ו .עם הזמן כבר חזרנו לשגרה ,הצלחנו לשכוח מהקורונה מעט והיה קל לקראת סוף השנה ללמוד גם אתלטיקה ונושאים אחרים. מה שלמדתי מהשנה הזו זה שאנו כמורים חדשים לא צריכים למהר .עם הזמן מבינים מי נגד מי, כיצד לפנות לכל תלמיד ,מה כדאי ומתי .זה בסדר לטעות אך חשוב לדעת לשפר ולהמשיך הלאה. כל אתגר ,כל חוויה ,כל אירוע לא צפוי רק יחזק אותנו ויקדם אותנו להיות מורים טובים ומנוסים יותר. אז בהצלחה לכולם בהמשך הדרך ,אל תלחצו ותהנו מהחוויה ������
העסקת אנשים בעלי מוגבלויות במקומות העבודה אופיר אטלס שמי אופיר אטלס ,בן , 27נולדתי בנתניה בשנת . 94 בגיל חצי שנה הוריי גילו כי איני מגיב לגירויים סביבתיים ,וכך הובחנתי כחירש מלידה. בגיל 3הוריי נאלצו לעזוב את חייהם ואת עבודתם בנתניה ולעבור לפתח תקווה בעקבות הצורך לשלב אותי בגן משולב של כבדי שמיעה ושומעים. מגיל שנה עד גיל 6היו לי מכשירי שמיעה ,שבעזרתם שמעתי רק רעשי רקע ,וכתוצאה מכך הייתה לי התפתחות מעוכבת בדיבור ,התחלתי לדבר רק בגיל .5 בגיל 6הביאו לארץ את שתל השבלול ואני הייתי בין הראשונים לעבור את ניתוח זה. ניתוח זה – הוא ניתוח ראש שבו משתילים מגנט שמקרב בין השתל למגנט וכך אני יכול לשמוע מילים ,המכשיר מפענח את הקול לדיבור ומעביר תדר למוח שלי. בכיתה א' אמא שלי נלחמה עבורי שאלמד בבית ספר רגיל וכך היה .כל חיי למדתי בבתי ספר רגילים ,ונלחמתי כדי להיות בדיוק כמו כולם ,לדבר כמו כולם ,ולהרגיש חלק מכולם .בבתי הספר הייתה לי מורה מלווה שעזרה לי בלימודים ,ועד גיל 13הייתי אצל קלינאית תקשורת שעזרה לי לפתח את השפה. בגיל 7התחלתי לשחק במכבי פתח תקווה בכדורסל ,דבר שתרם לי המון לביטחון העצמי ,יצרתי לעצמי מעגל של חברים טובים וגם דרכם למדתי מילים חדשות ,ופיתחתי את יכולת השמיעה והדיבור שלי. בגיל 16נכנסתי לנבחרת ישראל של חירשים וכבדי שמיעה ,שם הייתי מאד דומיננטי למרות היותי הכי קטן ,וטסתי להרבה תחרויות בחו''ל. אתגר שעמד מולי הוא הגיוס לצבא -בגיל 18רציתי מאד להתגייס ,הצבא ויתר עלי בגלל המוגבלות שלי ,אך אני נלחמתי ונאבקתי על מנת להתנדב בצבא גם כחלק מהרצון שלי להיות כמו כולם ,והצלחתי להתגייס לשירות צבאי כ -שנתיים בתפקיד מאמן כושר גופני. הצבא שינה לי את חיי ,ההפכתי להיות אדם יותר בוגר ,ועצמאי .דרך התפקיד הצבאי הבנתי כמה אני מתחבר להדרכה ,ולכן לאחר השירות החלטתי לאמן ילדים כדורסל ולהתחיל ללמוד בוינגייט למרות כל הקשיים והאתגרים שיהיו לי בשנות הלימודים . בחרתי לכתוב על נושא העסקת אנשים בעלי מוגבלויות במקומות העבודה ,כי זהו דבר שנוגע בי מאד. אני מאמן כדורסל כ 5-שנים ,ילדים מגילאי 7-15ותמיד הם שואלים אותי שאלות על המכשיר שמיעה שלי ,שבו הם לא נתקלים ביום יום. אני יודע כי לחלק מהאנשים בחברה ,מאד קשה להכיל ולקבל את השונה ,אני בחרתי לעסוק בתחומים שאני טוב בהם מאד ושיש לי ''קבלות'' על מנת לא להתאכזב וכדי שלא אצטרך לחוות את תחושת הכישלון דבר שיכול להחזיר אותי למקום של האדם בעל המוגבלות.
הרבה מהחברים שלי בעלי מוגבלות שמיעה מקבלים לא בראיונות העבודה ,אך לא אומרים את הסיבה .יש תחושה כי אם יגיע אדם רגיל או אדם בעל מוגבלות יקחו את האדם הרגיל. אני רוצה להוכיח אחרת ,ולעלות את המודעות לחירשים וכבדי שמיעה ולמוגבלויות כלל . בתואר חוויתי קשיים רבים והייתי צריך תמיד לשבת בשורה הראשונה על מנת לקרוא את השפתיים של המרצים שבדרך כלל מדברים מהר ואני לא מספיק לקלוט את המילים שלהם, בשנה הראשונה נכשלתי בהרבה קורסים בגלל הקושי שלי להבין טוב את החומר בשיעור ובשנה וחצי האחרונות בהן למדנו בזום ,הקושי גבר ,איני מדבר בטלפון חוץ מהוריי שאני מכיר את הקול שלהם היטב ,ולכן אני לא מצליח לעקוב בזום אחר המילים במדויק ,אך המרצים התחשבו בי מאד דבר שהקל עליי לסיים את השנה כמו שצריך. למרות כל הקשיים סיימתי תואר כמו כולם ,והוכחתי לעצמי כי אני יכול בדיוק כמו כולם גם אם אני חווה יותר קשיים ,לא ויתרתי לעצמי אף פעם. כיום אני עובד בעבודות רגילות שאני אוהב ,ואני מאמין שלכל אדם מגיע לעסוק במה שהוא אוהב ולכל אדם מגיע את הזכות לשוויון . כמו שהצגתי במקורות ,ניתן לראות כי עדיין יש את הצורך להילחם עבור השיויון ,עצוב לי לדעת שבעידן מודרני בשנת 2021עדיין יש אנשים ששוללים את אותם אנשים בגלל הלקויות שלהם. בשנה הנוכחית לימדתי בבית ספר מדהים ''אהוד מנור -אור יהודה'' בית ספר יסודי שבו עשיתי את שנת הסטאז' שלי . בבית ספר יש סגל מורים מכיל ומקבל ,הצוות והמנחה שלי קיבלו אותי בידיים פתוחות ,עזרו לי מאד במהלך השנה ופיתחתי עימם יחסים מצוינים .אף אחד מצוות המורים לא שאל אותי על המגבלה שלי והתייחסו אלי כאחד כמו כולם. אני מרגיש כי נפלה בחלקי הזכות ,ללמד ילדים בבתי ספר רגילים ,הילדים שואלים שאלות , מתעניינים והמודעות לנושא עולה ,דבר שבעיני תורם לקבלת השונה ולחברה טובה יותר כאשר הם רואים את המורה שלהם כמו כל מורה גם אם יש לו מגבלה. אני מאוד אוהב את הילדים ,אני מפתח אותם דרך הספורט גם בפן האישי וגם בפן הקבוצתי. לדעתי מאד חשוב לשלב אנשים בעלי מוגבלויות בחברה ,כך החברה תהיה פתוחה יותר לקבלת האחר . בחרתי בלוח השראה שלי להראות תמונות של ילדים בעלי מוגבלויות יחד עם ילדים ללא מוגבלויות ועל היכולת להיות יחד באחווה . כאשר נלמד את הילדים שהם דור העתיד להיות חברה מכילה יותר שמקבלת את השונה ,נוכל ליצור חברה טובה יותר. בחרתי בשיר שלדעתי מראה צד אופטימי כמה שורות מתוך השיר '' -יש לי חברה ממש טובה ,היא לא שומעת מנגינה אבל היא כל כך מקסימה ,אנחנו מדברים בשפת סתרים ,בוא נלמד רק לאהוב את השונה ממך וגם אותך''.
הבת זוג שלי לומדת בשנה שלישית בוינגייט ,כחלק מההתנסות שלה בהוראה היא העבירה שיעור בנושא חרשים. היה לי כיף לשמוע ממנה כי הנוער של היום מביע התעניינות ,שואל שאלות ,ומסיק מסקנות בסוף השיעור .המטרה של מעין היא לשנות את הסטיגמות אצל הנוער ,לתת להם את האפשרות להיחשף לכמה סוגים של בני אדם שלכולם אותה מוגבלות אך כל אחד הוא שונה ,יש אחד שמדבר ,אחד שלא ,אחד שיודע שפת הסימנים ,אחד שלא ועוד... הילדים הופתעו לגלות כי מעין בזוגיות עם כבד שמיעה ,כ 90אחוזים מהכיתה שאלו איך אנו מתקשרים ,הם יצאו מנקודת הנחה שאינני מדבר אך מעין סיפרה אחרת ,הראתה סרטון של כמה ילדים שמתמודדים אחרת עם הלקות ובכך הם נחשפו לכל מיני סוגי אנשים ,בסוף השיעור הילדים הסיקו מסקנות חדשות והבינו כי הסטיגמות הן מה שמשפיעות עלינו כחברה . לינק לסרטון- https://www.youtube.com/watch?v=V6B0fydX1EQ אני מראה צד שונה בעולם החרשים ,רוב האנשים חושבים שהחרשים הם גם אילמים ,ויש לי את היכולת להראות שזה לא נכון. אני שמח שנפלה בחלקי הזכות להיות חלק ממערכת החינוך ,לפני שאנחנו מורים לחינוך גופני אנחנו מחנכים ,וחשוב ללמד את הילדים גם ערכים שהם לא קשורים רק למקצוע אותו אנחנו מלמדים. בשיעורים שלי אני מלמד משחקים שקשורים לעבודת צוות וכל הזמן אני מדבר על נושא של שיתוף ,דבר שחשוב לי מאד. כל ילד הוא מיוחד ,עולם ומלואו ,ולאף ילד לא מגיע להיות ולהרגיש לא חלק ,בכיתות שאני מלמד יש גם ילדים בעלי מוגבלויות ואני תמיד דואג שיהיו חלק מכולם ,וכאשר הם מתבודדים בצד ואני נותן להם להיות העוזרים שלי על מנת להעלות להם את הביטחון והמוטיבציה בשיעור – אני הייתי במקום הזה ולכן אני רגיש יותר למקרים אלו. אנו כאנשי חינוך צריכים להיות רגישים לצורכי התלמידים שלנו והשנה הזאת ללא ספק תרמה לי להבין את המשמעות של נושא השיתוף יותר לעומק ,זהו דבר שאמשיך איתו לאורך כל שנות העבודה שלי כמורה לחינוך גופני. אני מסיים את השנה הזאת בהרגשה חיובית ,נתתי את ה 100אחוזים שלי ,נהנתי מהדרך והכרתי אנשים וילדים מדהימים. למדתי על עצמי כאדם ,על היכולות שלי ,למדתי את היתרונות שלי וגם את החסרונות שלי כמורה ,למשל -הרגישות שלי ,בתחילת השנה הייתי רגיש יותר מידי לתלמידים והייתי נוטה לוותר להם אם קצת קשה אך עברתי תהליך בחודשים האחרונים והחלטתי שאני חייב להיות יותר אסרטיבי ,ולא לוותר עבור הילדים כי כך הם מוותרים ויוותרו לעצמם בעתיד. השנה נחשפתי לילדים בעלי צרכים מיוחדים ,לימדתי 2כיתות מיוחדות ,והתחברתי לילדים מאד ,קידמתי אותם מבחינה גופנית והתנהגותית ,ואני ארצה להמשיך לעסוק בתחום זה ,וללמד
ילדים מיוחדים כאלו ,הם רגישים וילדים מדהימים .אני שמח שבית ספר זה משלב אותם ובכך בית הספר מעלה את המודעות לקבלת השונה . הייתה לי שנה חווייתית ,האנשים שאיתי עשו את ההבדל ונהניתי מכל רגע. ולסיכום – שילוב של אנשים בעלי מוגבלויות במקומות העבודה הוא קריטי על מנת ליצור חברה טובה יותר ,שוויונית יותר ומכילה יותר ,כל אדם צריך מישהו שיאמין בו ,אני מרגיש שזכיתי.
יום ספורט בנושא חנוכה אופיר שפיגלר ירדן פלנסיה היי ,כאן אופיר שפיגלר וירדן פלנסיה -סטודנטיות בוינגייט בשנה ד' ,כיום מורות בסטאז' לחינוך גופני בבית ספר בעיר חיפה (\"נאות פרס\" ביה\"ס יסודי בו ירדן מלמדת) ובעיר עכו (\"לביא אשכול עכו ביה\"ס יסודי בו אופיר מלמדת). אני וירדן בהתנסות בהוראה שלנו קיימנו יחד יום ספורט בנושא חנוכה ,לגילאי יסודי. חווינו הצלחה והנאה רבה מצד הילדים ,היה שיתוף פעולה ,הילדים התלהבו ,היו פעילים ספורטיבית ותוך כדי פעילות למדו גם על מנהגי החג. לימדנו אותם על חג החנוכה דרך משחקים ותרגילים שונים בתחנות מגוונות ומעשירות .לאחר שערכנו את היום הזה הגענו למסקנה כי יום ספורט הוא \"אירוע\" שחובה לקיים לפחות פעם אחת בשנה .במיוחד באחד החגים ,זה מעשיר את התלמידים ,מקרב ומחבר אותם לאווירת החג ומנהגיו ,מדרבן אותם לעשייה ספורטיבית יחד ,הם גם פעילים גופנית וגם לומדים תוך כדי פעילות. כיום ,לאחר ההצלחה שחווינו הבטחנו לעצמנו לקיים יום ספורט בנושא חנוכה לילדי בית הספר אותו נלמד. כל אחת מאיתנו קיימה את יום הספורט בבית הספר בו היא מלמדת ,ירדן עשתה זאת יותר כיום ספורט שכבתי ואופיר עשתה את הפעילות יותר כ\"שיעור בנושא חנוכה\". שתינו שילבנו את אותן תחנות ,עם תרגילים ומשחקים המלמדים על חג החנוכה ומנהגיו. קיימות 5תחנות( :בכל תחנה עובדים מספר דקות ואז עוברים לתחנה הבאה) *תחנה מספר :1הפל את הנרות -בשימוש עם כדור צריך לגלגל ולפגוע בבקבוקי מים (הנרות) שמונחים בצורה של באולינג. *תחנה מספר :2מרוץ לפיד -עומדים ב 2טורים ,מחזיקים קונוס הפוך כאשר החלק הרחב למעלה, בתוך הקונוס כדור ספוג כמו \"אש\" ועליהם לרוץ לעבר הקונוס שמונח במרחק מהם ולהקיף אותו מבלי להפיל את כדור הספוג .ואז להעביר את הלפיד להבא בתור. *תחנה מספר :3קליעה לסופגנייה -עומדים ב 2טורים ,עליהם לזרוק כדור אדום המדמה ריבה לתוך החור בסופגנייה שתלויה. *תחנה מספר :4צורה אנושית -להסתדר בתור קבוצה בצורה של סביבון \\ סופגניה\\ נר\\ חנוכיה. *תחנה מספר :5נר לבקבוק -נר מחובר לחוט שקשור לגוף של התלמיד ,המטרה להכניס את הנר לתוך הבקבוק שמונח על הרצפה ,ללא עזרת הידיים.
תחנה :1הפל את הנרות תחנה :2מרוץ לפיד תחנה :3קליעה לסופגנייה
תחנה :5נר לבקבוק לסיכום: חווינו הנאה והצלחה רבה לאחר היום ספורט\\יום בנושא חנוכה ,התלמידים נהנו ולמדו ,שתינו זכינו להמון מחמאות לאחר הפעילות. נהנו מאוד מהארגון והתכנון של היום הזה ,הרגשה מספקת וטובה .המחמאות שבאו לאחר מכן הוסיפו עוד יותר לתחושות הטובות וההצלחה המרובה. עם זאת ,חווינו כמה קשיים בתחנות ולמרות שהעברנו את זה לכל כיתה בנפרד ,אנחנו חושבות שלפעם הבאה צריך עזרה של אחת המורות ,שתעמוד ליד תחנות שנחשבות מסובכות ותעזור בעת הצורך .היה קשה לתפעל את כל התחנות ונאלצנו לרוץ מתחנה לתחנה. בתחנה של נר לבקבוק -היו המון ילדים שהתקשו ולא הצליחו ,להבא כדי להביא בקבוק עם פיה יותר גדולה (בכל זאת ילדים בכיתה א' מאוד מתקשים). בתחנה של צורה אנושית -הינו צריכות להיות ליד התחנה כדי לעזור לסדר אותם ,הם התקשו ונוצר שם בלגן וצעקות .לתחנה הזאת ספציפית צריך מורה קבועה שתעזור ותעמוד שם. בכל תחנה הוקצב זמן של 5דקות בערך ,הזמנים היו טובים .המעבר מתחנה לתחנה לקח זמן אך מראש הוסבר להם איך מתבצע חילוף התחנות ולאיזה תחנה עליהם להגיע ,לפני התחנות עשינו להם חימום קצר (סה\"כ שיעור של 45דק'). לאחר הצלחה שכזאת ,שתינו פה אחד ללא ספק נקיים בשנים הבאות בקביעות ימי ספורט גדולים בנושא הזה וחגים נוספים כמובן ,הפקת הלקחים היא שצריך עזרה מכמה מורות על מנת שזה יתקיים באופן הטוב והמאורגן ביותר .יום ספורט שכבתי ומגבש.
תלמידי תיכון \"ברנקו וייס\" פתח תקווה על הגל! אופק אקרמן בשנה האחרונה ניתנה לי ההזדמנות ללמד בבית ספר תיכון מיוחד בפתח תקווה ,תיכון טכנולוגי \"ברנקו וייס\" .מכון ברנקו וייס פיתח מודל מקורי למתן מענה לנוער בהדרה ובסיכון חינוכי במסגרת של בתי ספר ייחודיים לנוער בסיכון (כיתות ט’-י”ב) .אלו הם בתי ספר קטנים, המותאמים לתלמידים שלא מצאו את מקומם במסגרות נורמטיביות אחרות .בתי הספר האתגריים מהווים מסגרת חמה ותומכת לתלמידים אלה ,ומובילים אותם להישגים תוך מתן מענה מותאם לצורכיהם המיוחדים והתמודדות עם קשייהם הלימודיים והאישיים .הלמידה היא ממש תהליך עם כל אחד ,בגובה העיניים ,מבלי לוותר לתלמיד ,וחשוב מכך בלי לוותר עליו. לקראת סוף השנה ,איירין מחנכת כיתה יב' רצתה לצ'פר את התלמידים המסיימים את לימודיהם ,ואני כמובן קפצתי על ההזדמנות והצעתי קורס גלישה! למה דווקא גלישת גלים? ראשית כל אני גולש ,והגלישת גלים שינתה את חיי לטובה! מחקרים מראים ששהייה ליד והתבוננות על מים בלבד ,נמצאו מפחיתת מתח ,משפרת יכולת ריכוז ,מצב רוח ואת איכות החיים בכלליות .גלישת גלים הינו ספורט פופולרי בישראל ועבור הגולשים זוהי חוויה מטאפיזית ,נפשית ורוחנית מתמשכת .הפעילות הגופנית והמנטאלית בתוך הים הגדול ,תוך חיבור לעצמה שלו, מהווים עבורם חוויה של זרימה \"flow state\" ,שהיא מצב של ריכוז מלא ,נוכחות מלאה, רוחניות ,שבה תשומת הלב ממוקדת בתחום גירויים מוגבל .ברוחניות שהגולש חווה ,יש לו נקודת מבט רחבה יותר על העולם ,תחושה ברורה יותר של מה חשוב בחיים ,מערכות יחסים חזקות יותר ותחושת קשר הדוק יותר עם אחרים והכרת תודה בחיים .בזרימה ,האדם הופך להיות מעורב לחלוטין בפעילות וחווה מספר חוויות חיוביות של חופש ,הכרה עצמית והנאה .הריגוש והסיפוק שמקבלים הגולשים אפילו מגלישה קצרה שנמשכת מספר שניות יכולה להשפיע על המצב הרוח שלהם .ואכן ,מחקר בקרב 100גולשים ,מצא כי הם סובלים מפחות סימפטומים של דיכאון וחרדה ביחס לאוכלוסייה הכללית. אין לי ספק שגלישת גלים לתלמידי נוער בסיכון ,תפתח עולם חדש ומופלא ,שבו הם יכולים לשכוח מהבעיות ,להתחבר לעצמם ,לשפר את מצב הרוח שלהם ,ולשפר את חייהם מבחינה נפשית ורוחנית! הצעתי לאיירין המחנכת את קורס גלישת הגלים ,המחנכת התלבה ,אני התלהבתי ,והתחנה הראשונה הייתה להציע לגיא המנהל .גיא אהב את הרעיון אך היה סקפטי לגבי היענות התלמידים כיוון שצריך להגיע בשעה 07:30בבוקר ולצאת בהסעה .הוא התנה את היציאה לפעילות במינימום 5משתתפים .אפשר להבין מאיפה הספקטיות ,הרי הגעה לבית ספר בשעה 08:30מוטלת בספק עם התלמידים ,אז שעה מוקדם יותר ..על אחת כמה וכמה! אני התעקשתי שזה יוכל לצאת לפועל למרות השעה המוקדמת ,והוא אישר לבדוק הצעת מחיר עבור קורס גלישה של חמישה מפגשים. את הצעת המחיר קיבלתי מהמנהל מועדון גלישה שבו אני עובד ,מועדון ביץ' ברייק .גיא המנהל אישר את ההצעה ,ודרש דמי רצינות של 100שקלים מהתלמידים. וכך יצאנו לדרך..ביקשתי מאסף מנהל מועדון הגלישה את כל האישורים הרלוונטים לפעילות, ביקשתי ממחנכות כיתה יב' לבדוק היענות ,ובו זמנית התחלתי לשוחח עם תלמידים במסדרון וניסיון לשכנע אותם להגיע לקורס .ידעתי שלא יהיה פשוט ,כי רוב התלמידים הם תלמידים
שצריך לשכנע ולדחוף עד כמה שאפשר ,אחרת הם פשוט פאסיביים ,ומעדיפים לא לעשות כלום. חלקם ממש התלהבו אבל לא רצו להתחייב לשעה המוקדמת ,חלקם חששו מהים ,ולאחר חיפושים ושכנועים רבים ,הצלחתי בעזרת מחנכות כיתה יב' לשכנע 5תלמידים לצאת לפעילות! מכאן המשכנו לקדם את הפעילות ..סיגל המזכירה דאגה לסגור את עניין האישורים של תעודות הסמכה ,רישיון עסק ,והביטוחים מול המועדון גלישה ומול רשת ברנקו וייס .באותה עת ,אני איירין נפגשנו בניסיון למצוא תאריכים שבהם אין בחינות לתלמידים המשתתפים ,אין פעילות בית ספרית אחרת ,וימים שבהם אני עובד בבית ספר ,על מנת שאני אהיה זה שיוציא את הפעילות וגם ידריך את התלמידים בים. לא היה פשוט ,אך לאחר ישיבה עם גיא המנהל ועליזה הסגנית ,הצלחנו למצוא את התאריכים שיאפשרו לכולם להששתף ,עם קצת שינוי פנימי של המערכת הבית ספרית! אישורי ההורים חולקו לתלמידים ,ולאחר בירוקרטיה רבה מצד כל הצדדים הרלוונטים ,כל שנותר הוא לשלוח את התאריכים למוקד טבע ,מוקד של משרד החינוך אשר מאשר פעיליות חוץ. לצערי הרב ,מוקד טבע אינו מאשר פעילות גלישת גלים שלא מתקיימת במרכזי חינוך ימיים ,אך מניסיוני כמורה בשנת סטאז' במרכז ימי ,אני יודע שגם שם גלישת גלים אינה מאושרת .נקלעתי לסוג של מבוי סתום ,אך לא הסכמתי לוותר ,ורציתי מכל הלב שהתלמידים יחוו את החוויה המדהימה של גלישת גלים. שוחחתי עם המפקח על החינוך הגופני של מחוז ת\"א רועי ברקוביץ' והסברתי לו את הבעיה ,והוא הציע לי לפנות למרכז זיו נעורים ,שהוא מאושר על ידי משרד החינוך .ואכן כך עשיתי! כעת אני ממתין לתשובתם לגבי זמינות לתאריכי הרלוונטים ,ובהמשך להצעת מחיר חדשה ,אישורים חדשים ,וכל הבירוקרטיה שכבר הבנתי איך היא מתנהלת. אני מבטיח שעד סוף השנה ,התלמידים המקסימים יהיו לפחות במפגש אחד של פעילות גלישת גלים ,ויגלו עולם חדש ומופלא! מתי?איך? איפה? כל זאת נגלה בהמשך! לאחר שיחה נוספת עם רועי ברקוביץ' ,גיליתי על עמותה נהדרת הנקראת \"הגל שלי\" שהוקמה במטרה להעניק הזדמנות אמיתית לנערות ונערים במצבי סיכון לעלות על הגל ולהצליח .העמותה מפתחת תחושת מסוגלות וכישורי חיים בקרב בני נוער במצבי סיכון ,דרך התמודדות מעצבת עם איתני הים ,באמצעות גלישת גלים .העמותה מקיימת פעילות מגוונת לבני נוער ,בגילאי 18-13 ,מכל קשת החברה הישראלית ,לרבות יהודים וערבים ,חילונים ודתיים ,עולים וותיקים ,בנות ובנים כאחד .הרעיון החינוכי בבסיס ׳הגל שלי׳ הינו שימוש בגלישת גלים ככלי להתפתחות אישית .גלישת גלים הינה ספורט אתגרי מרתק ,המשלב למידה והתנסות .ההתמודדות בים עם הגלים והזרמים ,תנאי מזג האוויר המשתנים ,מציאת נקודות האיזון לשיווי משקל ,הנפילות החוזרות מהגלשן ואי הוודאות – לכל אלו השפעות מרחיקות לכת ,המשליכות על תחומי חיים נוספים. לאחר בירור מעמיק בקשר לאישור הפעילות ,קיבלתי מכתב ובו חיים מויאל ,מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון חותם על אישור פעילות העמותה עם רשת ברנקו וייס!
ואכן יצאנו לדרך מהבית ספר בפתח תקווה 11 ,נערים ונערה אחת אמיצה ,לפעילות גלישה בבת ים .התלמידים ידעו שאני גולש ,וכל השנה שמעו אותי מדבר על זה ,כך שההתרגשות מצידי וגם מצידם הייתה גדולה! במהלך הנסיעה סיפרתי להם כמה הגלישה שינתה ושיפרה את חיי ,והם היו עם ברק בעיניים ,להוטים לתפוס את הגל הראשון בחייהם! הגענו לחוף ,והמדריך בנג'י קיבל אותנו בזרועות פתוחות ,והחל לספר לנו על עולם הגלישה בשבילו ,ובשביל נוער בסיכון ..התלמידים היו מרותקים להסבר שלו ,ושיתפו פעולה באופן מדהים! לאחר ההסבר שבו התלמידים הבינו כיצד גלישת הגלים יכולה להשפיע באופן חיובי על חייהם, והם האחראים הבלעדיים לחיים שלהם ולהצלחה שלהם ,הם עברו לחלק המעשי ולמדו כיצד לעבור משכיבה לעמידה בגלשן .עלינו על ציוד ,ביצענו חימום ,ונכנסו למים כשכולם מחזיקים ידיים ,בקבוצה אחת ,כשאף אחד לא עוזב אחד השני ,ופשוט מאוד היינו בים ,והרגשנו את כוחו העצום ,ביחד .הרגשה נפלאה של אחדות ונוכחות .אני באופן אישי בהחלט התרגשתי לאחר שנה לא פשוטה שבה התלמידים עברו עליות ומורדות בלימודים ובחייהם האישיים ,לראות את כולם מחובקים ומחייכים ביחד בים .אין אושר גדול מזה. לאחר מכן ,התלמידים נכנסו למים עם גלשנים והחגיגה התחילה...אני והמדריכים דחפנו אותם ועודדנו אותם לעמוד על הגלשן ולגלוש על הגל..כמובן שזה לא היה פשוט ,והם נפלו לא מעט פעמים ,אבל מה שהיה מדהים לראות הוא שאחרי כל נפילה הם עלו בחזרה וניסו לעלות שוב על
הגלשן עד שהצליחו! קמו ,נפלו ,קמו ,ונפלו אינספור פעמים ,והיה מרגש לראות את הרצון שלהם להצליח .וכמה מרגש היה לראות אותם מצליחים ,וכמה מרגש היה לראות את השמחה והאושר שלהם כשהם גולשים על הגל ,ונמצאים בנוכחות מלאה. בסוף הפעילות ,עשינו סיכום ראשון בחוף ,כאשר אנחנו עדיין מוצפים באדרנלין ומחבקים אחד את השני ,כל אחד תיאר כמה החוויה הייתה מיוחדת ועוצמתית בשבילו ,כולל המדריכים ששיבחו את התלמידים על השיתוף פעולה המלא שלהם. לאחר ארוחה קלה ,נכנסו שוב לכיתה לסיכום כללי של כל היום ,והתובנות שעלו היו מדהימות: התלמידים ביחד עם המדריכים הבינו כי גלישת הגלים ומטרתה היא :העלאת הדימוי העצמי ופיתוח תחושת מסוגלות' ,פיתוח יכולת התמודדות עם אתגרים – \"לא לוותר לעצמי\" ,שיפור ביכולת ההתמדה והמחויבות .יצירת אטמוספירה חברתית מכילה ,מפרגנת ואוהדת ,המאפשרת התנסות בשיתוף פעולה ,ערבות הדדית ועבודת צוות. לסיכום ,אין מאושר ממני לראות את התלמידים שלי מאושרים בזכות הדבר הנפלא שהטבע נתן לנו ,ואני מודה על כך מכל הלב למי שעזר להוציא את הפעילות לפועל :רועי המפקח ,גיא המנהל, נגה החונכת ,איירין הרכזת ,כל צוות ברנקו וייס המדהים ,וכמובן עמותת \"הגל שלי\" .אני בטוח שהתלמידים חוו רגעי אושר והעצמה במהלך הפעילות ,ואני מאחל להם עוד רגעים כאלה בהמשך חייהם! לשמחתי אכן יהיו כאלה ,כי הצלחתי לשכנע את המנהל להוציא לפועל תכנית שנתית של גלישת גלים ,ושנה הבאה אנחנו נצא פעם בשבוע לעמותת הגל שלי בבת ים ,לפעילות גלישת גלים! נתראה בשנה הבאה ,מאחל קיץ חם ומגניב!
\"סליחה על השאלה\" -ספורט פרא אולימפי אור חנין בכל שנה מחדש ,בזמן הכשרת סטודנטים להוראה ,נתקלים הסטודנטים בתכנית הלימודים השנתית בחינוך גופני .התוכנית מחולקת לפי גילאים כך שיש תוכנית ספציפית לגיל הרך ושכבות א-ב ותכנית נוספת לג'-י\"ב .בתוכניות האלה מפורט בצורה רחבה אילו נושאים יש ללמד בשנת הלימודים ,לאלו דגשים לשים לב בכל מיומנות ואף טבלאות השג העוזרות למורה להעריך את יכולות התלמיד .אחד הנושאים שחסרים בתוכנית הלימודים הבית ספרית היא קבלת האחר. לצערנו אנו נתקלים במהלך שגרת ימינו לא פעם בסיקורי חדשות המדווחים על אלימות מילולית ופיזית כלפי האחר והשונה ,על חרם שנעשה בין תלמידים וכמובן על תוצאותיו הקשות .אחת הסיבות בעיניי שמקרים מקוממים אלו מתקיימים היא בעקבות עודף וחוסר פעילות בשני ערוצים מקבילים .מצד אחד העובדה כי חסר שיח בית ספרי על קבלת האחר והשונה ,על יכולת הכלה והתמודדות עם מצבים בהם את\\ה נתקל באדם ששונה ממך ,ומצד שני ,ריבוי תוכניות טלוויזיה, ערוצי תקשורת ומדיה חברתית המגדירות מהו אידיאל היופי ומהם הקריטריונים המגדירים אדם כ\"מאושר בחברה\" .הסיטואציות החברתיות הקשות בעיניי נובעות מהעובדה כי תלמידים אינם נחשפים מספיק למצבים בהם הם פוגשים אדם השונה מהם ,הן חיצונית הן התנהגותית ועל כן אין ברשותם את הכלים המתאימים להתמודדות עם הסיטואציה. במסגרת הלימודים בווינגייט התבקשנו לבחור מגמה המתמקצעת בתחום מסוים אשר מעניין אותנו ונרצה להעמיק בו יום נוסף בשבוע בנוסף למסגרת השיעורים הקבועה מראש במכללה. ידעתי כבר מההתחלה כי המגמה אותה ארצה לבחור הינה המגמה ל\"חינוך מיוחד ותרפיה בספורט\" .ידעתי כי ההחלטה לעשות הסבה מקצועית וללכת להיות מורה לחינוך גופני אינה עבורי רק לימוד מקצועות ספורט כמו כדורסל ,כדורגל וכו' אלא המטרה הייתה עבורי שליחות .ידעתי שלחנך את דור העתיד טומן בחובו הרבה מאד אחריות ויכולה להשפיע על תלמידים רבים .הצבתי לעצמי מטרה שהילדים שילמדו תחתיי יצאו בסוף הלימודים עם הידע הנכון והמקצועי בספורט לצד ידע מוסף .ידעתי שארצה להעמיק איתם ולתת עבורם כלים להתמודדות עם מצבים וסיטואציות בחיים שלאו דווקא מלמדים בבית הספר .בהתחלה עוד לא ידעתי איזה ערך מוסף ארצה ללמד אותם\\ מתי ארצה ללמד אותם\\ כיצד ובאיזה צורה ,אך ככל שעבר הזמן וההתעמקות במגמה גדלה והחשיפה לאותם התלמידים המתמודדים עם מוגבלות כלשהי התרחבה ,הבנתי בעצמי כמה התלמידים האלו הם אינם שונים ממני וממך .במהלך הלימוד במגמה פתאום הפכתי לרגישה יותר למבטים הננעצים באותם הילדים ,הערות מצד אנשים ובעיקר הבנתי עד כמה היכולת ,ההבנה וההכלה של הסביבה לקבל את האחר לוקה בחסר .אני זוכרת שמצאתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים מתקנת אנשים ,מעמידה אותם על טעויותם ומסבירה כי \":הם לא מסכנים! הם בדיוק כמוני וכמוך\" .כמה פעמים תהיתי לעצמי אם הם היו שומעים או שמים לב למבטים איך הם היו מרגישים? אולי הם כן שמים לב ומתעלמים? אולי הם אח\"כ בוכים בבית ?.הרגשתי שאני צריכה וזקוקה לזעוק את זעקותיהם ולהאיר את עיניהם של אנשים.
בתחילת שנה התבשרתי כי השנה אני הולכת לעבור סטאז' בבית ספר יסודי בחולון ולהיות אחראית על שכבה שלמה-שכבת ב' המונה 150תלמידים .כאשר הכנתי את התוכנית השנתית נעזרתי כאמור בתוכנית השנתית של משרד החינוך אך במקביל חשבתי אילו עוד תכנים אוכל לתרום ולתת לתלמידים כערך מוסף .התשובה הגיעה מהר מאד והחלטתי שבגלל גילם הצעיר ככל הנראה לא נתקלו בספורט פרא-אולימפי .ידעתי שהעלאה של נושא כזה עלול לגרום לפעמים לרתיעה ופחד במיוחד עקב גילם הצעיר של התלמידים ועל כן הכנתי מצגת על הספורט הפרא אולימפי המשלבת מצד אחד מידע אינפורמטיבי על סוגי ענפי הספורט הכלולים ומצד שני הוכנסו סרטונים מוחשיים שידגישו ויתנו תימוכין למידע האינפורמטיבי( דוגמא לסרטון .) https://www.youtube.com/watch?v=-cPakutgQZYאת המצגת ביצעתי ביום חמסין בו נאסר על ביצוע פעילות גופנית בשמש .אני זוכרת שטרם הצגת המצגת שאלתי את התלמידים האם לדעתם אדם קטוע רגליים יכול לשחק כדורסל? האם אדם קטוע ידיים יכול לשחות? .היו תלמידים שישר התפרצו ואמרו שברור שלא והיו מעט שאמנם התביישו אבל אמרו שכן( אגב לרוב אותם ילדים שענו בחיוב על השאלות היו ילדים שיש במשפחתם אדם קטוע או בעל מוגבלות והם חוו את הסיטואציה בצורה מוחשית) .במהלך הצגת המצגת הילדים ישבו מרותקים ,שאלו שאלות ,התעניינו והסתקרנו .סיימנו את השיעור כששאלתי אותם האם בפעם הבאה שיגיעו למגרש משחקים ויראו ילד בכיסא הגלגלים האם יציעו לו להצטרף אליהם? .מיותר לציין שחזרתי הביתה מאושרת אחרי יום לימודים כזה .הרגשתי שהעברתי לתלמידים את מה שרציתי .בעקבות זאת בחרתי להעביר להם בשיעור העוקב בצורה מוחשית כיצד מרגישים אותם אנשים בעלי מוגבלות .ביקשתי מההורים לשלוח לשיעור הבא את התלמידים עם זוג גרביים מגולגל וכיסוי עיניים\\ מטפחת .הסברתי להורים את פשר הבקשה והם באמת שיתפו פעולה ושלחו את התלמידים עם מה שביקשתי .בשיעור ניסיתי לדמות לתלמידים ענפי ספורט שונים כפי שיש בפרא אולימפי מנקודת מבטם של המתחרים הפרא-אולימפיים .התלמידים שיחקו פטנק (\" משחק עם כדורים שמשחקים ליקויי ראיה או עיוורים) בעזרת כיסוי עיניים ,כדורגל מבלי לזוז בעזרת הרגליים אלא רק על הישבן ,כדורעף וכו .השיעור היה חוויתי ונראה היה כי הילדים הפנימו וגילו עולם חדש של מסוגלות. את המצגת והרעיונות שבוצעו לשיעורים שיתפתי עם החונכת סטאז' שלי והחלטנו ביחד לקחת את נושא ההכלה וקבלת האחר צעד אחד קדימה .בשבועות לאחר מכן היא העבירה אצלה בכיתות גם שיעורים עם ספורט פרא אולימפי והעשירה את התלמידים הבוגרים בתחום הזה .בשלב השני יצרתי קשר עם שחקנית נבחרת ישראל בכדור-שער ליהי בן דוד ושאלתי אותה האם תסכים לקחת חלק מפרויקט בית ספרי להעלאת המודעות של הספורט הפרא אולימפי .ליהי נענתה בחיוב ושלחה מסר לתלמידים שהיא תשמח לענות להם על שאלות שמסקרנות ומעניינות אותם .במהלך חודש תלמידים משכבות ב'-ו' בבית הספר יכלו לצלם את עצמם שואלים את ליהי שאלה בכל נושא שמעניינת אותם .השאלות היו בחלקן על ההתמודדות שלה עם היותה לקוית ראיה ,על אופן משחק הכדור-שער ,האם זכתה בגביעים ואף היו שאלות אישיות יותר .אני והחונכת אספנו את השאלות ושלחנו אותם לליהי .ליהי צילמה את עצמה עונה עליהן -על כל שאלה בנפרד תוך התייחסות מלאה לתלמיד ששאל את השאלה ותוך אכפתיות לנימוק מלא בשביל שהתלמיד יבין את התשובה.
הפרויקט עצמו מבחינתי הוא אבן דרך בהעלאת המודעות של קבלת השונה והכלתו .אני חושבת שחשיפת התלמידים לספורט הפרא-אולימפי ולתחום הכדור-שער אותו לא הכירו כלל וכלל ,גרמה להם להתייחסות שונה לאחר ואף הבנה מהו כוח רצון אם רק רוצים -בכל תחום .התגובות שקיבלנו מהסביבה -הורי התלמידים ומורות ביה\"ס היו תגובות טובות ורצון לשתף פעולה ולהעלות את המודעות יותר .אני יודעת שהדרך עוד ארוכה ותחום קבלת האחר והכלתו הוא לא דבר הנבנה מהר ,במיוחד בתחום כל כך רחב ורגיש אך אני סבורה שאם כל אחד יעשה מאמץ ולו הכי קטן לראות את האחר במשקפיים פחות ביקורתיות ,העולם שלנו יהיה טוב יותר ומקבל יותר. הסרטון המלא יעלה בתחילת חודש יוני.
אחד-עשר דברים שכל סטאז'ר חייב לדעת טרם כניסתו לתפקיד איתי פרידמן דויד טרבלסי בתור מורים לחינוך הגופני בשנת סטאז' ישנם דברים רבים שלמדנו \"תוך כדי תנועה\". בטור הבא נפרט על אותם הטיפים שנוכל להעביר לכם מהניסיון הקצר שלנו כדי שאתם ,המורים החדשים במערכת ,תוכלו להגיע מוכנים יותר ולהיכנס בצורה קלה וחלקה למערכת החינוך. .1פנסיה – נכון .זה רחוק ,ונכון ,המעביד חייב להפריש לכם את הפנסיה .אבל יחד עם זאת ישנם מספר גורמים שכדאי לקחת בחשבון .הראשון הוא הפרשות .הפרשות הן חלק מתוך המשכורת שבו המעביד והעובד \"שומרים בצד\" לסוף תקופת עבודתם (לקראת גיל .)67 ההפרשות יכולות להיות שונות מאדם לאדם .לכן ,כדאי לעשות סקר שוק לגבי החברות השונות שמנהלות את הפנסיה שלכם ,עמלת ניהול הפנסיה וכמובן כמה אחוזים יופרשו מסך המשכורת .בנוסף ,אנו כמורים לחינוך גופני ,לרוב עובדים גם במקומות עבודה נוספים ומכיוון שלהסתדרות המורים יש כוח גדול להשיג תנאי פנסיה טובים ,מומלץ לפעמים לאחד הכול תחת קורת גג אחת .כך השליטה שלכם על הנעשה בפנסיה תהיה טובה יותר וכך גם הצבירה. בנוסף ,ללא קשר לפנסיה ,ביום הראשון שבו נכנסתם למערכת החינוך ,מומלץ לפתוח קרן השתלמות באוריינטציה לשנת השבתון שמגיעה לאחר שבע שנים במערכת החינוך .וגם כאן ,למרות שזה נשמע רחוק ,הפתיחה המוקדמת יכולה לתת לכם להרוויח שנה .אנו ממליצים לכם לפתוח קרן השתלמות כבר ההתחלה ו\"תרוויחו\" שנה. .2משרוקית – שיעורי החינוך הגופני מלאים ברעשי התרגשות ,שמחה ,הוראות וצרחות אושר של התלמידים והמורים .לכן ,על מנת לשמור על הגרון שלכם ולשמור על צורת הוראות ברורה שתעלה על הרעש באולם או במגרש .לכן חייבים להצטייד במשרוקית. המשרוקית תשרת אתכם לכל אורך הקריירה החינוכית שלכם .היא תעזור לכם לתת תוקף לתחילתו של תרגיל ,סיומו של שיעור וכן הלאה .כמו כן ,ניתן להשתמש במשרוקית בתפקידים נוספים מאשר תפקידי מנהלה ,אלא גם שיעורים שבהם תתרגלו מהירות תגובה ,חדות ,זריזות ועוד. .3טורים – התלמידים בכל הגילים חייבים סדר קבוע .החל מכיתה א' עד סוף התיכון. בכיתות הנמוכות במיוחד שבהן יש \"מלחמה\" קבועה כשכולם רוצים להיות ראשונים בטור .לכן ,אנו ממליצים לחלק מראש את הכיתות לטורים מסודרים וקבועים כך שכל תלמיד יידע איפה מקומו. בנוסף ,מומלץ לחלק את הטורים באופן שוויוני ברמת התלמידים שתוכלו לחלק את הכיתה בצורה מהירה .הדבר יקל עליכם כאשר תרצו להתחיל משחקון ,שיעור תחנות או משחק גדול שבו הקבוצות תהיינה שוות וללא יתרון לקבוצה מסוימת. .4סדר /נהלים – אחד מהשיעורים הראשונים בכל שנת לימודים מוקדש לנהלים במהלך השיעור ובמהלך השנה ,איך מגיעים לשיעור ומה עושה תלמיד שלא הביא את הציוד
הנדרש ,מה מסמלת כל שריקה ואיך מחזירים את הציוד. כדי להקל על ניהול השיעור שלכם בצורה ברורה עליכם להיות עקביים ולא לחרוג מהסטנדרט שהצבתם. .5שמות התלמידים (היכרות מהירה) – חשוב מאוד ,במיוחד בשיעורים הראשונים ,לנסות לזכור את שמות התלמידים (ניתן גם בצע חימום בעזרת משחקי היכרות) בכדי שכשנרצה להחמיא לתלמיד ספציפי או להעיר לתלמיד ספציפי ,נוכל לעשות זאת במהירות ולא נקרא לכמה תלמידים שונים עד שהתלמיד הרלוונטי יבין שמדובר בו. .6היה נכון לכל מצב – במהלך השנה יהיו לא מעט שיעורים שתכננתם ותופתעו לגלות שהתכנון בוטל או השתנה בעקבות שינוי כלשהו כמו חזרות לטקס שלרוב מתבצעות באולם או רטיבות לא צפויה שלא מאפשרת להעביר את השיעור המתוכנן .לכן ,כמו בצופים' ,היה נכון' לכל סיטואציה עם שניים-שלושה שיעורים ליום בלתי צפוי. .7מסטיק – גם למורים מותר לאכול מידי פעם מאכלים שמריחים קצת פחות טוב כמו טונה ,ביצה קשה או בצל ,לכן היינו ממליצים לשים קופסת מסטיקים בתיק לשימוש מיד לאחר האוכל (אך ורק בהפסקה) כדי לשמור על ריח פה סביר .מאחר והמון תלמידים ניגשים אליכם במהלך השיעור ובמהלך ההפסקות כדאי להקפיד על היגיינה גבוהה. נ.ב :חובה לזרוק אותו לפני שהשיעור מתחיל!!! .8גמישות'/ראש פתוח' (לא למהר להגיד לא) – מערכת היחסים שלכם עם המנהל/ת תלויה מאוד ברמת ההיענות שלכם לבקשות שלו/ה .לכן במידה שמבקשים מכם למלא מקום או להחליף מורה גם אם זה מחוץ לזמני השהות שלכם בבית הספר השתדלו להסכים. בהזדמנות הבאה שתצטרכו עזרה מכל סוג שהיא יתקבל מענה חיובי יותר מהמנהל/ת. .9הומור /חיוביות – החינוך הגופני בתוך כותלי בית ספר הוא המקצוע האהוב ביותר (לפחות אם מדובר בבית ספר יסודי) .לרוב ,השיעור משמש גם כמקום מפלט להרבה תלמידים שלא מסתדרים בכיתה ובמערכת החינוך ,לכן אנו ממליצים להפוך את השיעור לאהוב אפילו יותר ולהוסיף מעט הומור וחיוכים. ילדים יכמהו להיות בשיעורים שלכם ולהקשיב אפילו יותר. .10השתלמויות – עליית דרגה במערכת החינוך מתבטאת גם בעלייה קטנה במשכורת .לכן, עליכם לקחת מספר השתלמויות שכל אחת מההשתלמויות הללו משלימות עליית דרגה ומקדמת אתכם לדרגה הבאה .אנו ממליצים לבחור השתלמויות שמעניינות אתכם ורלוונטיות להתפתחות המקצועית שלכם כמורים ואנשים .אל תפספסו את העלאת הדרגה בגלל חוסר בהשתלמויות .חשוב לציין שהשתלמות ניתנת לביצוע רק מהשנה השנייה במשרד החינוך כאשר בשנה הראשונה מותר לעשות רק השתלמות מוסדית.
Search
Read the Text Version
- 1
- 2
- 3
- 4
- 5
- 6
- 7
- 8
- 9
- 10
- 11
- 12
- 13
- 14
- 15
- 16
- 17
- 18
- 19
- 20
- 21
- 22
- 23
- 24
- 25
- 26
- 27
- 28
- 29
- 30
- 31
- 32
- 33
- 34
- 35
- 36
- 37
- 38
- 39
- 40
- 41
- 42
- 43
- 44
- 45
- 46
- 47
- 48
- 49
- 50
- 51
- 52
- 53
- 54
- 55
- 56
- 57
- 58
- 59
- 60
- 61
- 62
- 63
- 64
- 65
- 66
- 67
- 68
- 69
- 70
- 71
- 72
- 73
- 74
- 75
- 76
- 77
- 78
- 79
- 80
- 81
- 82
- 83
- 84
- 85
- 86
- 87
- 88
- 89
- 90
- 91
- 92
- 93
- 94
- 95
- 96
- 97
- 98
- 99
- 100
- 101
- 102
- 103
- 104