ברדק גיליון 4 - A4

‫ְ ברדק‪ ,‬כתב עת לספרות‪.‬‬ ‫יוצא בשיתוף עם אגודת הסטודנטים והחוג לספרות‬ ‫באוניברסיטת תל אביב‪.‬‬ ‫גיליון ‪4‬‬ ‫יוני ‪2017‬‬ ‫עורכים‪ :‬תמר אוטמזגין ודור אברהם משיח‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬ענבר לביא‬ ‫ציור ותצלום על העטיפה‪ :‬יאנה ליבין‬ ‫כתובת למשלוח יצירות‪[email protected] :‬‬ ‫פייסבוק‪http:// :‬‬ ‫‪www.facebook.com/bardakmagazine/‬‬ ‫נשמח לקבל טקסטים מכל סוג‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לערן הורוביץ ויותם שבח‪ ,‬עורכי‬‫גליונות \"ברדק\" הקודמים‪ ,‬על עזרתם בהוצאת גיליון‬ ‫זה‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫תוכן עניינים‬‫דבר העורכים ‪3 .............................‬‬‫אזהרה לציבור ‪4 ...........................‬‬‫שירים‪/‬מעיין יהוד אופמן ‪5 ..................‬‬‫מאזאגאאן‪/‬תמר אוטמזגין ‪10 ..................‬‬‫בסיס‪/‬תמר אוטמזגין ‪13 ......................‬‬‫מלחמה ושלום‪/‬מאור כהן‪18 ...................‬‬‫שקט‪ /‬יעל אייזנברג ‪23 ......................‬‬‫מבית‪/‬שני פוקר ‪24 ..........................‬‬‫ספונים בביתנו‪ /‬דוד ארסני שניידמן ‪26 .......‬‬‫נלי‪/‬יותם שבח ‪30 ...........................‬‬‫שירים‪ /‬אום ברהמס ‪37 .......................‬‬‫לגמור בחוץ‪/‬ריי לאון ‪39 ....................‬‬‫זכרון ילדות‪ /‬ריי לאון ‪43 ..................‬‬‫*‪/‬כרמל צאיג ‪48 ............................‬‬‫שירים‪/‬רונן ניסנבוים ‪54 ....................‬‬‫אריה‪/‬מיכאל אילוז ‪56 .......................‬‬‫ספרו של סילופ בוקשי ‪ /‬מיקה כהן ‪58 .........‬‬ ‫‪2‬‬

‫דבר העורכים‬ ‫שלושה דברים נחוצים לו למבקש לכתוב‪:‬‬ ‫‪ .1‬חדר משלו (ואם אפשר גם שיהיה מיזוג בקיץ‬ ‫ומפזר חום בחורף)‬ ‫‪ .2‬זייפן מרשמים מחונן‬ ‫‪ .3‬עורך אמין‬ ‫בעוד הסעיף הראשון תלוי במצבו הסוציו‪-‬אקונומי‪,‬‬ ‫והשני בקשרים שהספיק לטפח בשכבות העליונות של‬ ‫ענפי הרוקחות והפסיכיאטריה – קשרים שמעולם לא‬ ‫הזיקו לאף יוצר‪ ,‬בשום תחום – הסעיף האחרון הופקד‬ ‫בידינו‪ ,‬העורכים‪.‬‬ ‫למגזין הנוכחי נכנסו בעלי חיים לרוב‪ ,‬מאריות ועד‬ ‫פרחחי ביש‪ ,‬מחתולי רחוב שחוטים ועד כלבי בית‬ ‫בורגנים‪ .‬מלכות‪ ,‬חיילים ושאר עלובי חיים‪ .‬נקווה‬ ‫שבכל אחד מאלו תמצאו משהו מעצמכם‪ .‬כל אלו מדברים‬‫על דת‪ ,‬שגעון‪ ,‬פנטזיה‪ ,‬דלות‪ ,‬זיונים – נושאים שעל‬ ‫אף אקלימם האוניברסאלי‪ ,‬נדמה כי הם גם אישיים‬ ‫ביותר‪.‬‬‫גיליון זה הוא הרביעי של \"ברדק\"‪ ,‬מגזין הכתיבה של‬ ‫הפקולטה שנוסד לפני שנתיים‪ .‬אנו מקווים שנוכל‬ ‫להמשיך בהדפסת גיליון אחד לסמסטר‪ .‬הדבר תלוי בכם‬ ‫במידה רבה‪ ,‬אנא‪ -‬המשיכו לשלוח לנו שירים‬ ‫וסיפורים!‬ ‫בברכת קריאה נעימה‪,‬‬ ‫תמר אוטמזגין ודור משיח‪ ,‬העורכים‬ ‫‪06/2017‬‬ ‫‪3‬‬

‫אזהרה לציבור מפני חטיפת כלבים וחתולים ‪ /‬אני‬ ‫משאיר את הטלפון שלי ‪05469430‬‬‫שמי רמי בתאריך ‪ 06.12.2006‬בשעה ‪ 03.00‬לפנות בוקר‬ ‫חטף בחור מאחת המדינות באסיה את החתול בית שלי‬ ‫והאהוב שלי הוא עינה את החתול שלי למוות והרג‬ ‫אותו כשדמו דם נשפך מבשרו שיהיה יותר טעים ולאחר‬ ‫שהרג אותו מכר את בשרו למסעדות של האנשים מאסיה‬ ‫שמתגוררים בתל אביב הבחור שתפס את החתול שלי היה‬‫תופס את החתולים באופן מקצועי ביותר וגם כן כלבים‬ ‫והיה נוהג למכור לאכילה אני חיפשתי בכל אזור‬ ‫מגוריי כל דירה ודירה הלכתי אליו ראיתי את הרוצח‬ ‫של החתול שלי הוא פתח את הדלת של החצר שלו והיה‬ ‫עם אופנוע והכניס את האופנוע לחצרו וסגר את הדלת‬ ‫עשה תנועה עם השיער באותו רגע הלכתי למשטרה‬ ‫המשטרה הגיעה למקום לאחר עשר דקות לאזור מגורי‬ ‫הרוצח ולא נכנסו לביתו ולא חיפשו את החתול שלי‬ ‫ולאחר מספר ימים והתברר לי שהם סגרו את התיק‬ ‫התלונה ורק עשו ממני בצחוק בזמן שרציתי לדעת מה‬‫קורה עם התלונה המשטרה זלזלה בי השוטר צחק לי ולא‬ ‫עשו את כל המאמצים לטפל בעניין חטיפת החתול בית‬ ‫שלי אני מזהיר את הציבור אני לא גזעני מהעממיים‬ ‫האלה שתופסים חתולים וכלבים לאכילה הם העמים‬ ‫כדלקמן‪ :‬טיפתא‪ .‬סינים‪ .‬ב‪ .‬תאילנדים‪ .‬ג‪ .‬קוריאנים‬ ‫ד‪ .‬ויאטנמים אני מבקש מכל מי שקרה לו שנעלמו לו‬ ‫החתול או הכלב ולא יודע את הסיבה יכול לדעת שקרה‬ ‫לו אותו מקרה כמו שלי ‪ 90%‬שכלב או החתול נחטף‬ ‫לאכילה למסעדות בתל אביב‬ ‫‪4‬‬

‫הִיא לְפּתַע קוֵֹראת לִי‬ ‫שירים‪/‬מעיין יהוד‬ ‫ּלַעֲצֺר‬ ‫אופמן‬ ‫כְמוֹ אוֹמרת‬ ‫אַלְפֵי ּגִלְגוּּלִים‬ ‫ּחַכִי ַּרק רּגַע‬ ‫וְהִתְּגַלְגְלָה ּהַנְָׁשָמָה ָׁשלִי‬ ‫כָאן הְִטּמַנְתִי‬ ‫ּאַלְפֵי גִלְגוּלִים‬ ‫אבן חֵן‪.‬‬ ‫ּעַד ָׁשהִגִיעָה אֵּלַי‬ ‫וְלִפְעָמִים‪,‬‬‫אִם אֲנִי ּמַסְפִיק חֲכָמׇה‬ ‫וּבְַּדְרכָּה אָסְפָה‬ ‫אֲנִי עוֹצרת‪.‬‬ ‫אֲבָנִים יְקָרוֹת‬ ‫וְהִצְפִינָה אוֹתָן‬ ‫‪5‬‬ ‫בְסֵפר ּהַזִכְרוֹנוֹת‬ ‫ָׁשל‬ ‫נְָׁשָמוֹת אֲחרוֹת‪.‬‬ ‫וּמִֵדי ּפַּעַם‬ ‫כְָׁשאֲנִי‬ ‫וְהִיא‬ ‫יוֹצְאוֹת לְּטַיֵל‬

‫אוִּּרים וְ ֻתּּמִים‬ ‫ּהִַד ֻמּּיֹות‬ ‫אֵיְך זה קָָרה‬ ‫יֵָׁש בִי הִַּד ֻמּיוֹת לְּמַכְבִיר‬ ‫וְּדבָריָך הָפְכוּ‬ ‫אֲנִי מִַּדמָה‬ ‫אוִּרים וְ ֻתּמִים‪.‬‬ ‫הִַּדמוּת חלְקִית‬ ‫וְאוָֹרם‪ ,‬בְרֺב ּהַשָעוֹת‬ ‫ַּרק ּבַּקוֹלִיוּת‬ ‫תָָׁשוָּׁש‬ ‫אוֹ ּבַּצוָּרה‬ ‫וְתֺם‪ ,‬אֵין בָם כְלָל‬ ‫וְלִפְעָמִים‬ ‫ּוַאֲנִי נוֹשֵאת אוֹתָם‬‫ּעַל לִבִי לְפָניָך‪ ,‬תָמִיד‪.‬‬ ‫אֲנִי אֲפִלוּ מִַּדמָה‬ ‫וּבִבְלִיטָה מוּארת בְאוֹר‬ ‫הִַּדמוּת חלְקִית‬ ‫בָרגָׁש‪.‬‬ ‫נְגוֹהוֹת‬ ‫אֲבָל ַּרק‬ ‫מִתְגָלוֹת הָאוֹתִיוֹת‬ ‫ּפַּעַם ּאַּחַת‬ ‫ּוַאֲנִי מְצָרפת אוֹתָן‬ ‫הִַּדמִיתִי‬ ‫לְמִָׁשְפְטֵי ּהַפְלָגָה‬ ‫הִַּדמוּת מְלֵאָה‪.‬‬ ‫וּכְסִיפָה‬ ‫וּמְּצַפָה מְתוּחָה ּלַֻחְּרבָן‬‫ּעַד הָאֲבָנִים לֺא ּיַבְהִיקוּ‬ ‫מֵאָבְָדן ּהַיִחוּס וְּהַּמַעֲמָד‬‫ּעַד לֺא אָתוּר ּאַּחַר הִֵדים‬ ‫‪6‬‬

‫בֵינְּתַיִם]‬ ‫בְאוֹרוֹת אֲרוִּרים‬ ‫מׇצׇאתִי קְלָף ָׁשָלֵם‬ ‫באֱמת מִּתַממת‬ ‫מָלֵא מִלִים‬ ‫לֺא אֲּחַלִיף בְָׁשוֹגֵג‬‫טְהוֹרוֹתמְפָאֲרוֹתשוְֹרפוֹת‬ ‫ָׁשִכָֺרה‬ ‫הִָׁשְּלַכְתִי אוֹתוֹ‬ ‫בִכְָׁשֵָרה‪.‬‬ ‫וְנִמְּלְַטתִי מֵּהַמׇקוֹם‪.‬‬ ‫וְהִנֵה חְָרבוּ כָתְלֵי ּהַּקֺדָׁש‬‫בְעָמְִדי ּמַבִיטָה בְִרסִיסֵי‬ ‫וּפִּלַסְתִי ַּדְרכִי בֵין‬ ‫כָתְלֵי מִקְָדָׁשֵנוּ‬ ‫ּהַשְבִָרים‬ ‫תׇהִיתִי אֵיְך‬ ‫בִכְֵדי לִמְצֺא פִּסוֹת‬ ‫בְחִבָה אֵין קֵץ‬ ‫וּבָהן מִלִים לְלֺא פִּסוּק‬ ‫הִפְּסַקְתׇ לְהִתְּחַבֵב עׇּלַי‬ ‫וׇרּוַח‬ ‫בְחִבָה‬ ‫לְלֺא הפְסֵק‬ ‫בְחִבָה אֵין קֵץ‪.‬‬ ‫לְלֺא סֵבר וַָּדּעַת‬ ‫‪ -‬לִָׁשְמֺר וְלִזְכֺר‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫בְפִּנַת ּהַחדר‬ ‫[לֺא ְרמוּסָה‪ ,‬לֺא ָׁשְבוָּרה‬ ‫עוֹמדת ּעַל תִלָּה‬ ‫לֺא פָגְעָה בָּה ּהַיָד‬

‫רֺב ּהַשָעוֹת‬ ‫בְֵראּשִית ל\"ז‬ ‫לֺא כְָך?‬ ‫אֵיְך ָׁשוּב‬ ‫ּעַל עֲֻלּמִים‬ ‫נָּפַלְתִי אל ּהַבוֹר‬ ‫ָׁשְמָָׁשוֹת‬ ‫לְבוָּׁשה ּבַֻכּתֺנת‬ ‫ָׁשלָּבַָׁשְתִי‬ ‫וִיֵרחִים‪.‬‬ ‫ּחַסְתָ עָּלַי‬ ‫בִמְ ֻיּחָד בִָׁשְבִילְָך‪.‬‬ ‫אוֹ ָׁשמָא הִּנַחְתָ אוֹתִי ָׁשָם‬ ‫ּבַשֵנִית‬ ‫הֲֵרי ּנַפְָׁשְָך אֲנִי‬ ‫פְָׁשוּטָה מִ ֻכּתָנְתִי‬ ‫בְּמַטׇָרה לָחוּס עָּלַי‬ ‫נפָׁש מִ ּנַפְָׁשְָך‬ ‫וְהעֱלֵיתָ אוֹתִי‬ ‫וְאֵין בוֹ ּמַיִם‬ ‫אֵין בוֹ ּמַיִם‬ ‫ּבַעֲבוּר אֵלְֵך‬ ‫וְלֺא אָָׁשוּב‬ ‫הָכֵיצָד לֺא ּנַעֲנֵיתָ‬ ‫לְּתַחֲנוּ ּנַי‬‫וְלֺא אׇּמְַרתִי ׇדבׇר‬ ‫ּהַּפַּעַם ּהַזֺאת‬ ‫לְַּרחְמָנוּתְָך‬ ‫כִי יַָּדעְתִי‬ ‫וּּמַדוּּעַ נְִרתָע ּאַתׇה‬ ‫ָׁשאוּ ּכַל לִמְצֺא‬ ‫מֵחֲלוֹמוֹ ּתַי‬ ‫ּמַלְכוּתִי‬ ‫הֲֵרי חוֹלְמִים אֲּנַחְנוּ‬ ‫ּיַּחַד‬ ‫‪8‬‬

‫בֵין מְצִָרים‪.‬‬ ‫ֻכּתָנְתִי ָׁשלָּבַָׁשְתִי‬ ‫בִמְ ֻיּחָד בִָׁשְבִילְָך‬ ‫ֻמּכְתמת‪.‬‬ ‫וְּאַתׇה ‪-‬‬ ‫אָנׇה ּאַתָה בָא‪.‬‬‫‪9‬‬

‫אחרונים לתל אביב‬ ‫מאזאגאאן‪/‬תמר‬ ‫ושיער סגול‪.‬‬ ‫אוטמזגין‬ ‫גם במסדרון הריק‬ ‫הן הולכות יחד‪,‬‬ ‫צפיתי בהן לשניות‪.‬‬ ‫שלובות ידיים‪,‬‬ ‫מידי פעם הן צרחו‬ ‫שלובות בקצבם האיטי‬ ‫ככה סתם פתאום‪,‬‬ ‫של צעדים שקטים‪.‬‬‫בשיגעון‪ .‬הן עטפו את‬ ‫הרגליים כמו משקולות‬ ‫עצמן בשחור ועוד‬ ‫מכווצות שרירים‪,‬‬‫שחור; חולצות מקטיפה‬ ‫ולמרות זו ההליכה‬ ‫ירוקה ומגפי עור‬ ‫היא חיננית‪.‬‬‫ועפרון לעיניים‪ .‬רשת‬ ‫אליטיסטית אבל לא‬ ‫ותחרה ומתכת‪ .‬אב‬ ‫כזאת עדינה‪ ,‬הליכה‬ ‫עוצמתית ומחושבת כמו‬‫הבית מטאטא את הקומה‬ ‫קוד סודי של כנופיית‬ ‫השנייה‪ .‬הוא צהבהב‬ ‫וזקן בחולצת פלאנל‬ ‫שדות‪.‬‬ ‫משובצת‪ .‬הוא לא היה‬ ‫הערצתי אותן מרחוק‪.‬‬‫רע‪ .‬הן צועקות‪ -‬יש'ך‬ ‫הן היו יושבות במעגל‬ ‫סיגריה? והוא עונה‪,‬‬ ‫על הדשא ואני הייתי‬‫מבטו ברצפה המטואטאת‬ ‫בוהה מן החלון‬ ‫‪-‬ילדה לכי‪ ,‬במבטא‬ ‫שבכיתתי‪ .‬מאחורי‬ ‫רוסי חזק‪ .‬שאגת‬ ‫עמוד בטון המפריד‬ ‫הצחוק המלכותית‬ ‫בין שתי ויטרינות‬ ‫נשמעת שוב‪.‬‬ ‫ענקיות שרוטות הן לא‬ ‫יכלו לראות אותי‪.‬‬ ‫ומי את? איך קוראים‬ ‫לך? את ממש עוקבת‬ ‫מפזר החום פונה‬ ‫בדיוק אל נקודת‬ ‫אחרינו‪ ,‬מה יש לך?‬ ‫התצפית שלי‪ ,‬אל‬ ‫רעדתי‪ .‬הן ירצחו‬ ‫הפנים שלי‪ ,‬עוטף את‬ ‫אותי‪ .‬הצנרת מעל‬ ‫מוחי בחלומות‬‫ראשנו עשתה קולות של‬ ‫איטיים‪ .‬יכולתי‬ ‫נהרות זורמים‪ .‬הן‬ ‫לשמוע אותן מדברות‬‫שורה אחת ארוכה‪ ,‬כמו‬ ‫על אוטובוסים‬ ‫במלחמת גרילה‪ .‬איזה‬ ‫מוזיקה את אוהבת?‬ ‫‪10‬‬

‫הצלחתי לצחקק‪,‬‬ ‫ידעתי שאני צריכה‬ ‫בפראות דקה‪ .‬בכל‬ ‫לענות מהר‪ .‬סודות‬ ‫מקום מלהגים ציפורי‬‫פשוש אפורים שרודפים‬ ‫ולחישות‪ ,‬פאניקה‬ ‫אחרי ילדים וחוטפים‬ ‫בדיסקו‪ ,‬מתיקות היא‬ ‫אותם גבוה אל תוך‬ ‫המטרה שלנו‪ .‬הן‬ ‫העצים העתיקים‬ ‫חייכו‪ .‬האמ‪.‬פי של שי‬ ‫המלופפים סביב קרשי‬‫עץ‪ .‬על מה את חושבת‪,‬‬ ‫נלחץ וסלסול יצא‬‫עדן? רציתי לבקש שלא‬ ‫ממנו‪ ,‬ואז הבנתי‬ ‫שהייתי צריכה לענות‬ ‫יגידו עוד את שמי‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫\"כל מיני\"‪.‬‬ ‫לבירה יש טעם רע‬ ‫דצמבר‪ .‬כל הדברים‬‫ולמוכר בקיוסק יש שן‬ ‫שדיברתי עליהן באותו‬ ‫שחורה‪ .‬אני מנסה‬ ‫היום‪ ,‬נלהבת מידי‪,‬‬ ‫לדבר אבל לא מצליחה‬ ‫קולנית וטיפשה‪.‬‬‫לענות‪ .‬הגב המתיישר‪-‬‬ ‫תגידו אני נשמעת‬ ‫כואב‪ .‬הן עוקבות‬ ‫טיפשה? בהתחלה חשבנו‬ ‫אחרי זקנים ברחוב‬ ‫שאת אוטיסטית בכלל‪.‬‬ ‫ועושות חיקויים‬ ‫במדרחוב‪ ,‬בין העצים‬ ‫שלהם‪ ,‬של ההליכה‬ ‫שלהן‪ ,‬עם קולות של‬ ‫עמדנו‪ ,‬אני לכודה‬ ‫במחוך העינויים‬ ‫פלוצים ומוזיקת‬ ‫קרקס‪ .‬אני מביטה‬ ‫ליישור הגב‪ ,‬חשבנו‬ ‫שהשמיים האפורים‬ ‫לרצפה‪ ,‬חוששת‬ ‫שאזוהה‪.‬‬ ‫מגניבים והחורף קצר‬ ‫מידי‪...‬ישבנו על‬ ‫אחרי ששתיתי את‬ ‫הדשא‪ ,‬הרטבנו את‬ ‫הבירה בלגימות‬ ‫התחת שלנו‪ -‬על הדשא‪.‬‬ ‫גדולות ואמיצות‬ ‫בואו נלך לקנות‬‫נשכבנו על הדשא מול‬ ‫בירה‪ ,‬כוש‪ .‬ככה הן‬ ‫העירייה‪ .‬חשוך‪.‬‬ ‫קראו אחת לשנייה‪-‬‬ ‫הדירה שלנו רחוקה‪.‬‬ ‫כוש‪ .‬קולות של‬ ‫גם אם אצא עכשיו‬ ‫מוזיקה עלו מבניין‬ ‫המוזיקה העירוני‪.‬‬ ‫ריאותיי התפרפרו וגם‬ ‫אני צחקקתי‪ ,‬סוף סוף‬ ‫‪11‬‬

‫הענפים העקומים‬ ‫אימא תכעס‪ .‬התקשרתי‬ ‫והעלובים נראו‬ ‫אליה ואמרתי לה‬ ‫כגופים מוטים של‬ ‫שלאימא של חברה שלי‬ ‫נשמות שנתקעו לנצח‪.‬‬ ‫יש סרטן ואני צריכה‬ ‫מקורות האור‬ ‫לנחם אותה‪ .‬הסתרתי‬ ‫האחרונים נכבים‪,‬‬ ‫את פי‪ .‬הבירה‬ ‫מזרזים אותנו לשוב‬ ‫הביתה‪ .‬מעולם לא‬ ‫משפיעה‪ .‬אנחנו‬‫הסתובבתי ברחוב בשעה‬ ‫נשכבות על הדשא עם‬ ‫הזו ועכשיו כבר‬ ‫רגליים וידיים‬ ‫דיברתי והסברתי‬ ‫פתוחות ורפויות‬ ‫וצחקתי בלי חשבון‪.‬‬ ‫הקולות של הכביש‬‫הלילה כפה עצמו עלי‪.‬‬ ‫נשמעים כמו גלים‬ ‫נעמדנו בפינת הרחוב‬ ‫כשהתפצלנו כל אחת‬ ‫ואני שמה לב‬ ‫לדרכה‪ .‬אני ואיבון‬ ‫שהנעליים שלי‬ ‫כהן הלכנו יחד כי‬ ‫גרנו באותה השכונה‬ ‫גרועות‪.‬‬ ‫הנקראת ‪\"-‬מעגל‬ ‫‪-‬בואו נספר לעדן על‬ ‫הבניינים הזהים\"‪- .‬‬ ‫מאזאגאאן‪ ...‬אמלה!‬ ‫את יודעת עדן‪ ,‬יש‬ ‫כולן צווחו במקהלה‪.‬‬ ‫לנו תכנית‪ .‬את רואה‬ ‫‪-‬מי זה מאזאגאאן? ‪-‬‬ ‫מה יש לי ביד? זה‬ ‫זה יצור מהממד‬ ‫הקמע של מאזאגאאן‪.‬‬ ‫החמישי! שגר במדבר‬ ‫והורג רק בנות! ‪-‬זה‬ ‫בידה לא היה דבר‬ ‫לא אמתי‪ - .‬כן זה כן‬ ‫מלבד קווים חרוטים‬ ‫אמתי‪ ,‬הוא חוטף בנות‬ ‫שיבואו לעבוד בשבילו‬ ‫המתפזרים לכל‬ ‫והוא חלק מהכל‪ ,‬הוא‬ ‫הרוחות‪- .‬אנחנו‬‫הולכות לקחת את תאיר‬ ‫קיים בהכל‪ .‬הבנתי‬‫הגמדה הזו מכיתה ז'‪1‬‬ ‫שהן סתם ילדות שקראו‬ ‫ולשלוח אותה אליו‪,‬‬‫מלאה בדם של עצמה חה‬ ‫משהו בפורום‬ ‫חה חה‪ ,‬את שומעת?‬ ‫אינטרנט‪ ,‬והעובדה‬ ‫‪12‬‬ ‫הזו ריגשה אותי‪.‬‬ ‫כבר עשר ואין אף אחד‬ ‫ברחוב‪ .‬בחושך הכבד‬

‫אל הנודע ‪ -‬אל בין‬ ‫באותו לילה החלטתי‬‫יערות וגבעות ושיחים‬ ‫להתעלם מהן לנפשן‪.‬‬ ‫אחזור לשומר הצעיר‬ ‫מיובשים צהובים‬ ‫ואזרוק את הדיסקים‬ ‫וחולניים במשך כל‬ ‫לפח‪ .‬אחי הקטן ארוך‬ ‫העונות השנה‪ .‬אנחנו‬ ‫השיער‪ ,‬אותו הכרחתי‬ ‫לגדל כמו ילדה‪ ,‬כבר‬ ‫מגיעים לבסיס‬ ‫האלמוני שנדמה שרק‬ ‫ישן במיטה הגדולה‬ ‫מי שמשרת בו מסוגל‬ ‫המורכבת משתי המיטות‬ ‫להבחין בו‪.‬‬ ‫קטנות שאיחדנו‪.‬‬ ‫נצמדתי אליו וחשבתי‬‫חלק מהחיילים מביאים‬ ‫איתם סקייטבורדים‬ ‫על מאזאגאאן‪ ,‬יצור‬ ‫אלים מהממד החמישי‪.‬‬ ‫וקורקינטים רק כדי‬ ‫לנסוע בין מאות‬ ‫בסיס‪/‬תמר אוטמזגין‬ ‫הביתנים החדישים‪.‬‬ ‫הדרך לבסיס הייתה‬ ‫ריח טרי של סיד‪ .‬אף‬ ‫יפה‪ ,‬שקטה ועדינה‪.‬‬ ‫אחד לא מבין למה‬ ‫דרך שנוסעים בה‬ ‫אנחנו כאן‪ ,‬בעיר‬ ‫למטרות ספציפיות‬ ‫גדולה ולבנה זו‪.‬‬ ‫הכמות הבלתי נגמרת‬ ‫מאוד‪ :‬טנדרים‬ ‫של הטנקים‪ ,‬המרגמות‬ ‫הממלאים מכונות‬ ‫והנשקים המסודרים‬ ‫חטיפים‪ ,‬סוג מסוים‬ ‫בביתנים‪ .‬ואנחנו‬ ‫של אנשים בוגדניים‪,‬‬ ‫קומץ נפלט מבסיסים‬ ‫ואנחנו‪ ,‬החיילים‪.‬‬ ‫כלבוקר היינו מביטים‬ ‫אחרים‪ ,‬כאן כדי‬ ‫בשעמו‪ ,‬מדביקים‬ ‫לתחזק מתכות דוממות‬ ‫ראשים אל חלונות‬ ‫אלו‪ .‬לעיתים רחוקות‬ ‫עבים ומחשיכים‪,‬‬ ‫מתעלמים מהרדיו‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬למי‪,‬‬ ‫ומצווחותיו של הנהג‬ ‫למה ולמתי‪ .‬לעיתים‬ ‫בנסיעה הארוכה כל‬ ‫כך‪ .‬הנהג (משוגע‬ ‫נזרקת תשובה ממוח‬ ‫לחלוטין) מבצע פנייה‬ ‫פראנואידי ‪ -‬יום‬ ‫הדין הולך ומתקרב‪.‬‬‫הבסיס משתף פעולה עם‬ ‫חיל האוויר‬ ‫‪13‬‬

‫שלה (הסיבה האמתית‬ ‫האמריקאי‪ ,‬ולפעמים‬ ‫להשמנה בקרב‬ ‫אחרים פוקדים את‬ ‫ג'ובניקיות ‪-‬‬ ‫שבילי הבטון‪ .‬גברים‬ ‫הראשונה הייתה בשש‪,‬‬ ‫ונשים מבוגרים כמו‬ ‫הורים‪ ,‬חמורי סבר‬ ‫בעמידה מעל השיש‪,‬‬ ‫ויפהפיים‪ ,‬מתענגים‬ ‫לפני המסע הארוך‬ ‫על הצלי היבש ותפוחי‬‫לבסיס)‪ .‬זה היה היום‬ ‫האדמה התפלים‪ .‬הם‬ ‫בו אלינה לב הסתערה‬ ‫לובשים סרבל אפור‬ ‫ומעוצב‪ ,‬שעל גבו‬‫אל משרדו של ז'וקוב‪,‬‬ ‫רקומה דוגמא‬ ‫בידה רובה ארוך‪,‬‬ ‫מיושן וכבד‪ ,‬ספק‬ ‫גאומטרית‪ ,‬אות בשפה‬ ‫עתיקה‪ ,‬צופן מזלות‬‫עובד‪ .‬ואפילו לא היה‬ ‫השמיים‪ .‬הם מביאים‬‫לה אכפת לשמור היום‪.‬‬ ‫איתם את העיירות‬ ‫הקטנות והריקות‬ ‫היה פיצוץ‪ .‬זה לא‬ ‫שלהם‪ ,‬את הערים‬ ‫קרה לה כבר הרבה‬ ‫הגדולות והרועשות‪.‬‬ ‫זמן; היא אפילו‬ ‫דימתה לעצמה‬ ‫שמעו רק אותם ברחבי‬ ‫חדר האוכל‪ ,‬באי‬ ‫שהשתנתה‪ ,‬ולעולם לא‬ ‫תכעס שוב‪ .‬בזמן‬ ‫נעימות‪ ,‬לא כי צעקו‪,‬‬ ‫וזו בכלל לא אשמתם ‪-‬‬‫האחרון‪ ,‬ראשה תחת גג‬‫העץ של מגדל השמירה‪,‬‬ ‫האנגלית האמריקאית‬ ‫מדוברת בטון חזק‪,‬‬ ‫מעליו ממלכת צרעות‪,‬‬‫התחושה הייתה מהממת‪.‬‬ ‫וגוברת על כל השפות‬ ‫האחרות המדוברות‪ .‬הם‬ ‫העשבים נהנו ממזג‬ ‫אוויר מצוין‪ ,‬השמש‬ ‫תמיד עוזבים אחרי‬ ‫שבוע בערך‪ ,‬משאירים‬ ‫איטית וקרה‪ ,‬מפנה‬ ‫אותנו עם אותו מוכר‬ ‫מקום למחשבות‪ .‬היא‬ ‫מעצבן‪ ,‬עם כתמים של‬ ‫התאווררה יחד עם‬ ‫קוטג' על המעיל‪.‬‬ ‫כולם באחווה‪ .‬היא‬ ‫באותו היום אלינה לב‬ ‫סיפרה לי שבזמן‬ ‫התיישבה לאכול את‬ ‫ששמרה שראתה גור‬ ‫ארוחת הבוקר השנייה‬ ‫תנים מיילל ליד‬ ‫הגדר‪ ,‬אבוד‪ .‬כשאמו‬ ‫באה לאסוף אותו‪,‬‬ ‫גוערת במסכן‪ ,‬יללה‬ ‫‪14‬‬

‫בגופיה‪ ,‬כמו הערנות‬ ‫אליה אלינה‬‫הקפיצית של וודקה רד‬ ‫בהתנצלות‪ ,‬שכן אסור‬‫בול‪ .‬לא היה לה אכפת‬‫להסיע לפעמים‪ ,‬העיקר‬ ‫לה לזוז מהמגדל‪,‬‬ ‫אפילו לא כדי להציל‬ ‫לא להיסחב במוניות‬ ‫השירות שלפעמים לא‬ ‫תינוקות חסרי ישע‪.‬‬ ‫היא קראה עשרות‬ ‫הגיעו‪.‬‬ ‫רומנים‪ ,‬ברוסית‬ ‫ואז‪ -‬ז'וקוב העייף‬ ‫ולפעמים בעברית‪ .‬על‬ ‫והמגעיל עשה מעשה ‪-‬‬ ‫כריכתם גבר לבן שיער‬ ‫אחרי שאלינה לב‬ ‫ואישה פלסטיק רגע‬ ‫החתימה אותו בהצלחה‬ ‫לפני נשיקה‪ ,‬או תיקן‬ ‫על \"טופס ירוק\"‪,‬‬ ‫בגודל אדם רוכן אל‬ ‫המגעיל התקשר למשרד‬ ‫עבר פונטיאק כחולה‬ ‫בתוכה חברי המשפחה‬ ‫התעבורה והודיע‬ ‫הבלונדיים המוגנים‬‫שאלינה לב היא חיילת‬ ‫לעד‪.‬‬ ‫שסובלת מבעיות‬ ‫נפשיות ולכן לא‬ ‫אחרי שהשיגה עבודה‬ ‫יכולה לנהוג‪ .‬משרד‬ ‫חלקית בקולנוע‪,‬‬ ‫התעבורה סימן‬ ‫אלינה רצתה לעשות‬ ‫\"פרופיל\" עליה‪ .‬את‬ ‫רישיון נהיגה‪ .‬החיים‬ ‫הסיפור הזה שמעתי‬ ‫ממשיכים‪ ,‬בקו רצוף‪,‬‬ ‫ממקור ראשון מאלינה‬ ‫ומוסיפים על עצמם‬ ‫לב‪ ,‬שהתקשרה כדי‬ ‫עוד ועוד תחנות‪ .‬רק‬‫לילל לי אחרי שפקידת‬ ‫טבעי שתעשה רישיון‬ ‫התאוריה שלחה אותה‬ ‫אחרי שהשיגה עבודה‪.‬‬ ‫הביתה‪ .‬היא ידעה על‬ ‫אלמלא הבלגן של‬ ‫השנאה שיש לי‬ ‫התיכון היא הייתה‬ ‫לז'וקוב וזיהתה את‬ ‫עושה את כל זה‬ ‫רצוני החדש להראות‬ ‫את מזגי הטוב לעולם‬ ‫בתיכון‪ .‬יש לה המון‬‫בהכנעה‪ .‬היא צרחה לי‬ ‫חברות‪ ,‬היא סיפרה‬ ‫בטלפון בחרדה תוך‬ ‫לי‪ .‬הן יוצאות יחד‬ ‫כדי שהיא מנפנפת‬ ‫למועדונים בימי‬ ‫בצעקות \"רדו ממני\"‬ ‫חמישי ושישי‪ .‬זה היה‬ ‫נשמע לי כמו עונג‬ ‫‪15‬‬

‫משהו‪ ,‬לא‪ ,‬את הכל‬ ‫ו‪\"-‬לכו כבר\" את מי‬ ‫כבר אני עשיתי‪,‬‬ ‫שהיו‪ ,‬אני מנחשת‪,‬‬ ‫הפקידה‪ ,‬המאבטח‬‫מזייף חתימות ומה לא‬ ‫והנבחנים האחרים‬ ‫עושה‪ ,‬עושה הרבה‬ ‫במשרד הרישוי פתח‪-‬‬ ‫מעבר לתפקיד שלי‪.‬‬ ‫תקווה‪ .‬הפקידה כנראה‬‫תקשיבי‪ ,‬כל בוקר כמה‬‫שעות בלי לעשות כלום‬ ‫ידעה מי היא ומה‬ ‫היא‪ ,‬משוגעת כזו‪.‬‬ ‫חוץ מלהסתכל אל‬ ‫הקיר; ההזיה הזה\"‪.‬‬ ‫ועכשיו‪ ,‬אחרי ארוחת‬ ‫הבוקר שנאכלה בזעם‪,‬‬ ‫היא התפרצה אל‬ ‫המשרד‪ .‬היא לא סגרה‬ ‫אותה חיילת אדומת‬ ‫שיער ומגודלת ישבן‬ ‫את הדלת‪\" .‬יא בן‬ ‫רצה בצעדים מצחיקים‬ ‫זונה‪ ,‬אני לא טובה‬ ‫אל משרדו של ז'וקוב‪.‬‬ ‫מספיק לעשות רישיון‬ ‫נהיגה? אז למה אני‬ ‫היא התפרצה אל‬ ‫הקבלה‪.‬‬ ‫מסתובבת עם החרא‬ ‫הכבד הזה כל היום?\"‬ ‫\"תראו‪ ,‬תראו\" אומר‬ ‫מישהו‪ ,‬משפשף מטבע‬ ‫מזל שוובה ישב‬ ‫על אצבעות גרומות‪,‬‬‫בקבלה‪ .‬על כיסא שנות‬ ‫מתחנן לחבלות ומזל‪.‬‬ ‫השמונים המרופד עם‬ ‫החובש שכולנו אהבנו‬ ‫דוגמת הקווים הלא‬ ‫מספר‪\" :‬לא יכולנו‬ ‫מפוקסים‪ ,‬הוא כבר‬ ‫לעצור אותה‪ .‬צעקתי‬ ‫תכנן איך נשב בשק\"ם‬ ‫לה‪ -‬חמודה‪ ,‬מתוקה‪,‬‬ ‫סביב שולחן מלא‬ ‫את לא יכולה להיכנס‬‫עטיפות ובדלים ויספר‬ ‫לכאן וזה לא הזיז‬‫לנו הכל; במה יתחיל‪,‬‬ ‫לה‪ ,‬וואלה ז'וקוב‬ ‫עיצבן אותי כבר כמה‬ ‫באילו דרכים ישרטט‬ ‫ימים‪ ,‬חמישה חיילים‬ ‫את קו המתאר של‬ ‫יושבים בחוץ והוא לא‬ ‫מקבל אותם‪ .‬וזה לא‬ ‫ישבנה של אלינה‪.‬‬ ‫שהוא מילא ניירת או‬ ‫סוגיות של תרגום‬ ‫עלו; עליו להיות‬‫מדויק ככל האפשר‪ ,‬אך‬ ‫לא להתפשר ולהפעיל‬ ‫מוח יצירתי‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫אלינה הוציאה מתוכה‬ ‫\"אני אראה לך מה זה‪.‬‬ ‫קול חזק ועבה‪ .‬ואז‬ ‫שונאת את המקום הזה‪.‬‬ ‫נשמעה הטעינה וקול‬ ‫הירייה וחלקי המוח‬ ‫אתה לא רופא אתה‬ ‫וטרינר מסריח‪ .‬יא בן‬‫והדם צבעו את החלון‪.‬‬ ‫זונה‪ .‬פעם אחת הייתי‬‫החובש צרח בקול גבוה‬ ‫אצל הקב\"ן‪ ,‬בגלל זה‬ ‫ודק‪ .‬אני זוכרת‬ ‫אני לא יכולה לנהוג?‬ ‫שהדלקתי סיגריה‪.‬‬ ‫ישבתי שם עוד כמה‬ ‫למה מי אתה?\"‬‫רגעים בדממה‪ ,‬מופתעת‬ ‫מהעובדה שאף אחד לא‬ ‫‪\"-‬וז'וקוב שתק! היא‬‫מגיע‪ ,‬לא רופאים ולא‬ ‫קראה לו ווטרינר‬ ‫חיילים‪ .‬הביתן הלבן‬ ‫והוא שתק!\"‬ ‫והמרובע מגנט אליו‬ ‫את הדממה של הבסיס‬ ‫לאחר השתיקה נשמע‬ ‫כולו‪ ,‬להקת ציפורים‬ ‫מלמול‪ .‬סביב המלמול‬ ‫שרו בתוקפנות וטסו‬ ‫קרוב מידי לספסלי‪.‬‬ ‫הזה קמה מחלוקת‬ ‫שהיום אף אחד לא דן‬‫הרגשתי עייפות כבדה‪.‬‬ ‫בה יותר‪ ,‬שכן כולנו‪,‬‬ ‫אפילו לא התחשק לי‬ ‫אפילו הצעירים‬‫ללכת ולספר לכולם מה‬ ‫ביותר‪ ,‬משוחררים כבר‬ ‫ששמעתי‪ .‬הלכתי ישר‬ ‫שנים‪ .‬וובה‪ ,‬שהוא‬ ‫לישון בחדר השומרים‬ ‫סמכות ראשונית בנושא‬ ‫המעופש‪ .‬טקס הענקת‬ ‫אמר ששמע‪\" -‬את שמנה\"‬ ‫מצטיין המאו\"ג אמור‬ ‫אבל יארדן‪ ,‬שישב‬ ‫היה להתקיים כרגיל‪,‬‬ ‫בצד‪ ,‬מסכן אמתי‬‫ברחבה הממוקמת בעמקי‬ ‫שבאמת הזדקק לטיפולו‬ ‫הבסיס‪ .‬במקום בו‬ ‫של ז'וקוב (פצע יפה‬ ‫התנים‪ ,‬מסתובבים‪,‬‬ ‫מלבלב בצדו‪ ,‬בסוף‬ ‫מייללים‪ ,‬הבניינים‬ ‫השנה ימות מפצע זה)‬ ‫צבועים אדום‪ ,‬מקום‬ ‫אומר‪\" -‬אני הוא‬‫אליו עובדי הרס\"ר לא‬ ‫הרופא\"‪ .‬כמובן‬ ‫מגיעים לעולם כדי‬ ‫שהגרסה של הראשון‬ ‫לגזום את הצמחייה‬ ‫היא זו שהתקבלה‬ ‫סופית‪ .‬יארדן מוזר‬ ‫ולא מדבר רוסית‪.‬‬ ‫‪17‬‬

‫היא מחזיקה בידי‬ ‫הפרועה‪ .‬חשוך מוקדם‬‫ואנו מרחפות לכיוונו‬ ‫יותר מהרגיל‪ ,‬כבר‬ ‫בזמן שהחיילים‬ ‫מהבוקר שאלתי את אמי‬ ‫מריעים‪.‬‬ ‫מדוע והיא ענתה‪-‬‬ ‫\"העולם חשוך‬ ‫מלחמה ושלום‪/‬מאור‬ ‫לחיילות\"‪.‬‬ ‫כהן‬ ‫הנגדים מסתובבים‬ ‫מיכאל אחי הגדול‬ ‫במעגלים ברחבה‪ .‬כל‬‫סיפר פעם‪ :‬כשהיה קטן‬ ‫אחד מסתובב נמוך‬ ‫הוא דמיין שאימא‬ ‫מידי‪ ,‬גבוה מידי‪,‬‬ ‫עיוור‪ ,‬חירש‪ ,‬שרוף‬‫הולכת למרפסת וזורקת‬ ‫כולו‪ .‬לכולם שיניים‬ ‫משם את שלושתם‪,‬‬ ‫בולטות‪ .‬הם מחזיקים‬ ‫אותו‪ ,‬את אבא ואת‬ ‫דגלים מרובעים‪,‬‬ ‫אחותי‪ ,‬ואני עומד‬ ‫משולשים‪ ,‬עגולים‬ ‫ועליהם סימולים של‬ ‫לידה אוכל כיפלי‬ ‫יחידות‪ :‬יחידת שור‬ ‫ומסתכל‪ .‬הוא היה רק‬ ‫בן שש אז‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫הבר‪ ,‬יחידת זנב‬ ‫הלוויתן‪ ,‬יחידת חדי‬ ‫הבין משהו על‬ ‫הקרן‪ .‬המאו\"ג מחזיק‬ ‫ההורים‪.‬‬ ‫בידו צרור מרווה‬ ‫שתקנו‪ ,‬ושתקנו‪,‬‬ ‫ריחנית‪ .‬גוף ענקי‪,‬‬‫ושתקנו‪ .‬הן רבו בחדר‬ ‫זר ועגול מטייל‬ ‫של אחותי ואבא ואני‬ ‫בשמיים‪ ,‬מדבר טובות‪,‬‬ ‫שתקנו‪ .‬הוצאתי את‬ ‫הסמארטפון מהכיס‪.‬‬ ‫מפיץ אור‪ .‬מאחורינו‬ ‫הכחול היפה של הים‪,‬‬‫צורות לבנות התערבבו‬ ‫שמחנו כל כך שהוא שם‬ ‫בתוך הים השחור‬ ‫אתנו עכשיו‪ ,‬עומד‬ ‫העמוק‪ ,‬ואני צמצמתי‬ ‫גבוה מעל כל‬ ‫את העיניים וניסיתי‬ ‫הבניינים‪ .‬אלינה‬ ‫לראות אם אני מזהה‬ ‫יושבת לידי‪ ,‬מראה לי‬‫משהו מהתצוגה הקבועה‬ ‫שמלות ומזלות‬ ‫של המכשיר‪ .‬אבא פתח‬ ‫ב\"לאישה\"‪ ,‬מפית‬ ‫את דלת הארון וסגר‬ ‫ורודה על ברכינו‪.‬‬ ‫‪18‬‬

‫כל דבר‪ .‬אבל עכשיו‬ ‫אותה‪ .‬אחר כך מילא‬‫היינו רק שנינו ביחד‬ ‫את הקומקום במים‪.‬‬ ‫לבסוף הלך למקרר‬ ‫במטבח אז הנחתי את‬ ‫ופתח את הדלת‪.‬‬ ‫הסמארטפון בכף ידו‬ ‫מטקות‪ :‬אימא‪ ,‬אבל‬ ‫החמה הגדולה‪ .‬הוא‬ ‫ביקש שאמצא מטען‬ ‫אני לא מנסה לפגוע‬ ‫בך‪ ,‬אני רק אומרת‪,‬‬ ‫לנוקיה בחדר שלי‪.‬‬ ‫את מתנהגת לכולם‬‫מיד הן השתתקו‪ ,‬ברגע‬ ‫בתוקפנות‪ ,‬אחותי‪,‬‬ ‫אני לא‪ ,‬מה את רוצה‬ ‫ששמעו שאני מתקרב‪.‬‬ ‫ממני‪ ,‬אני רגילה‪,‬‬ ‫החדר נראה מסודר‪,‬‬ ‫אני מתנהגת רגיל‪,‬‬ ‫אבל המגירות היו‬ ‫אימא‪ ,‬אז הרגיל שלך‬ ‫ערבוביה‪ .‬רק אחרי‬ ‫מגעיל‪ ,‬את לא רואה‬ ‫שאנחנו המשפחה שלך‪,‬‬ ‫כמה דקות של חיפוש‬‫מצאתי את המטען באחת‬ ‫למה את לא מרחמת‬‫מהן‪ ,‬מעוך מתחת לספר‬ ‫קצת‪ ,‬אחותי‪ ,‬בסדר‪,‬‬ ‫את צודקת‪ ,‬אני רעה‪,‬‬ ‫שמיכאל השאיל לי‪.‬‬ ‫אני רעה‪ ,‬אני חרא!‬ ‫לקחתי את המטען ואת‬ ‫בכי נקרש בוורידים‬ ‫הספר ויצאתי‪ .‬הריב‬ ‫של קירות הבית‪.‬‬ ‫התחיל לדעוך‪.‬‬ ‫שלשום הסמארטפון‬ ‫שאלתי את עצמי אם‬ ‫נבלע במכונת הגריסה‬‫אני צריך לעזור לאבא‬ ‫של המשרד‪ ,‬וחוץ‬‫שלי למצוא לי פלאפון‬‫ישן‪ ,‬אני ישבתי בזמן‬ ‫מהשריטות השטחיות‬ ‫והמסך הסדוק כל‬ ‫שהוא התרוצץ ברחבי‬ ‫המערכת נהרסה‬ ‫הבית‪ .‬אחרי מה שקרה‬ ‫מבפנים‪ .‬החלטתי‬‫עם מיכאל חשבתי שהוא‬ ‫שכשאחזור לתל אביב‬ ‫האדם הכי קשה שאני‬ ‫אקח אותו למעבדה‬‫מכיר‪ .‬ועכשיו חשבתי‪:‬‬ ‫וזהו‪ .‬לא צריך‬ ‫איזה בן אדם טוב‬ ‫להתייעץ עם אבא על‬ ‫וסבלני הוא‪ .‬וגם‪:‬‬ ‫למה פחדתי ממנו כל‬ ‫כך‪ .‬וגם‪ :‬איך זה‬ ‫‪19‬‬

‫אחת חתולה נכנסת‬ ‫שהוא לא אומר כלום‬‫לחצר אתה יורה בה על‬ ‫על זה שהרסתי את‬ ‫המקום‪ .‬אבא אמר אני‬ ‫הסמארטפון‪ ,‬וגם‪ :‬למה‬‫לא אסלק אותה‪ ,‬יש לה‬ ‫שיאמר לי משהו‪ ,‬אני‬ ‫כבר בן עשרים וחמש‪,‬‬ ‫גורים‪ ,‬ואחרי שתיקה‬ ‫של כמה שניות הוא‬ ‫הוא כבר עבר את מכסת‬ ‫השנים שהייתה לו‬ ‫הוסיף בביישנות‪ ,‬יש‬ ‫לי לב‪.‬‬ ‫לנזוף בי‪ ,‬לרמוז לי‬ ‫תשתנה כבר‪ ,‬לומר לי‬ ‫שים לב לפלאפון הזה‬ ‫ותשמור עליו‪ ,‬אם‬ ‫גם אני מאושר כמוך‬ ‫שהדבורים המזמזמות‬ ‫תגרוס אותו אני לא‬ ‫התחילו לייצר דבש‪.‬‬ ‫אביא לך עוד אחד‪.‬‬ ‫הוא העביר לי את‬ ‫מפויסות‪ ,‬אימא שלי‬ ‫הפלאפון והוסיף‪,‬‬ ‫ואחותי נכנסו למטבח‬ ‫זהו‪ ,‬רק צריך לעדכן‬ ‫ותפסו את מקומותיהן‬ ‫את הרשימה של האנשי‬ ‫מסביב לשולחן‪ .‬אימא‬ ‫קשר‪ ,‬יש פה מישהי‬ ‫שלי שאלה מה זה‬ ‫בשם שושי‪.‬‬ ‫הניקיונות של סטלין‪,‬‬ ‫זה ספר קריאה או ספר‬‫מי זאת שושי?! הפנים‬ ‫עיון‪ ,‬אמרתי אני לא‬‫של אימא שלי הלבינו‪.‬‬ ‫זוכר‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬אתה‬ ‫אחותי צהלה‪ ,‬את‬ ‫לא זוכר? תקרא ותגיד‬ ‫שואלת אותו מי זאת‬ ‫לי אם לקרוא‪ ,‬אחותי‬ ‫שושי כאילו מישהי‬ ‫אמרה‪ ,‬גם אני חכמה‬ ‫אימא‪ ,‬אבא ניסה‬ ‫היתה רוצה‪ ...‬ואבא‬ ‫להכניס את הכרטיס‬ ‫הסתכל עליה ולא כעס‬ ‫סים לתוך אחד‬ ‫שאמרה כאילו מישהי‬ ‫המכשירים שמצא‪ .‬אימא‬ ‫היתה רוצה‪ .‬גם‬ ‫רצתה לדעת אם החתולה‬ ‫עדיין בחצר ואבא אמר‬‫למיכאל הוא היה קרוב‬ ‫פעם אבל עם אחותי‬ ‫כן‪ .‬אימא אמרה כן?!‬ ‫זאת הייתה שפה‬ ‫אבא אמר כן‪ .‬אחותי‬‫פרטית‪ .‬הוא אהב שהיא‬ ‫אמרה לא סילקת אותה?‬‫היתה מחבקת אותו בלי‬ ‫אמרת שאם עוד פעם‬ ‫‪20‬‬

‫אמר‪ ,‬איזה דבר מדהים‬ ‫לפחד‪ ,‬שהיא היתה‬ ‫זה חתולה‪ ,‬איך היא‬ ‫שואלת אותו מה שלומך‬ ‫אבוש‪ ,‬והוא היה אומר‬‫תופסת את הגורים שלה‬ ‫וגוררת אותם ככה‬ ‫בסדר‪ ,‬והיא היתה‬ ‫קובעת אתה אוהב‬ ‫תופסת אותם בשיניים‬ ‫מהראש‪ ,‬מעבירה אותם‬ ‫אותי‪ ,‬נכון שאתה‬‫אחד אחד‪ ,‬אבל אחר כך‬ ‫אוהב אותי? והוא היה‬ ‫כשהם גדלים היא לא‬ ‫עונה כן‪ ,‬בעצם לא‪,‬‬ ‫מסתכלת עליהם בכלל‪,‬‬ ‫מה זה אוהב‪.‬‬ ‫כל אחד לעצמו‪.‬‬ ‫שמשוני? אולי שושי‬‫מסביב לשולחן ישבנו‬ ‫שמשוני? היא עצמה את‬ ‫העיניים לרגע ואמרה‪,‬‬ ‫ארבעתנו – שני‬ ‫אח‪ ,‬שושי שמשוני‪ ,‬לי‬ ‫הורים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬ ‫היה את התחת השמן‬ ‫אבא שלי התעקש‬ ‫שלי ולה היו את‬‫להראות לי איך לתפעל‬ ‫הרגליים הכי יפות‬ ‫את הפלאפון ולא נזף‬ ‫באוניברסיטה העברית‪,‬‬ ‫אפילו ברמז על מה‬ ‫אתה זוכר? והיה לה‬ ‫שעוללתי לסמארטפון‪.‬‬ ‫גם שיער חלק‪ ,‬צהוב‪-‬‬ ‫אחותי חיברה את‬ ‫צהוב אבל כמעט לבן‪,‬‬ ‫הייתי במספרה בדיוק‬‫המחליק לחשמל‪ .‬לקחתי‬ ‫כשהיא גזרה אותו‪ ,‬אם‬‫מאבא שלי את הפלאפון‬ ‫היה לי שכל הייתי‬ ‫החדש ואחרי שראיתי‬ ‫אוספת את כל השערות‬ ‫שאין לי מה לעשות‬ ‫איתו דפדפתי‬ ‫מהרצפה ועושה מהן‬ ‫פאה‪ ,‬שיהיה גם לי‬‫בניקיונות של סטלין‪.‬‬ ‫מיכאל אמר לי‪ :‬תקרא‬ ‫שיער חלק‪ ,‬אחותי‬ ‫אמרה‪ ,‬אני יכולה‬‫את העמודים על גנריך‬ ‫לעשות לך שיער חלק‪,‬‬ ‫יגודה‪ ,‬הוא היה ראש‬ ‫אני אביא את המחליק‪,‬‬ ‫המשטרה החשאית של‬ ‫ואימא אמרה‪ ,‬תביאי‪,‬‬ ‫סטלין‪ ,‬אבל בסוף‬ ‫רק שאני אפסיק לקנא‬ ‫האשימו אותו בקשירת‬ ‫בשושי שמשוני‪ ,‬אוי‬ ‫קשר‪ .‬תקרא‪ ,‬תראה מה‬ ‫אני משתגעת פה‪ ,‬ואבא‬‫הוא אמר לסטלין‪ .‬תוך‬ ‫‪21‬‬

‫כדי דפדוף בספר‪,‬‬ ‫נזכרתי‪:‬‬ ‫שולחן אחד ומסביבו‬ ‫ארבעתנו‪ ,‬ומיכאל‬ ‫יוצא מהבית‪ .‬אבא לא‬ ‫סילק אותו‪ ,‬לא אמר‬ ‫לו ללכת‪ .‬אבל ישבנו‬ ‫מסביב לשולחן‪ .‬והדלת‬ ‫הייתה פתוחה ומיכאל‬ ‫הבין שצריך לצאת‪.‬‬ ‫במשפט הראווה יגודה‬ ‫אמר לסטלין אני מבקש‬ ‫ממך‪ ,‬עבורך בניתי‬ ‫שתי תעלות‪ .‬טרקתי את‬ ‫הספר והסתכלתי‬ ‫עליהן‪ .‬אחותי לקחה‬ ‫את כף ידה החמה‬ ‫הקטנה והטיחה את‬ ‫הראש של אימא שלי‬ ‫באוויר ההמום‪,‬‬ ‫בתנועות חוזרות‬ ‫ונשנות‪ ,‬רגע לפני‬ ‫ששרטה את השערות‬ ‫הקלושות עם המחליק‪.‬‬ ‫מדי כמה שניות נתקפה‬ ‫גל צחוק חזק‪ ,‬ובין‬ ‫החרחורים יכולנו‬ ‫לשמוע אותה ממלמלת‪,‬‬ ‫אם רק היינו‬ ‫מקשיבים‪ :‬יש לי לב‪,‬‬ ‫יש לי לב‪.‬‬‫‪22‬‬

‫נָא לְּפַנוֹת את ּהִַדיָרה‪.‬‬ ‫שקט‪ /‬יעל אייזנברג‬ ‫הוָֹדּעַת ּהַמוֹסֵר אוֹתִי‬ ‫ּלַאֲחִֵרים‪.‬‬ ‫ּמַחֲּלַת יְלִָדים ָׁשעוֹברת‬ ‫בְהבל ּקַיִץ‪.‬‬ ‫נָא לְּהַָׁשְקִיט ּגַנֵי‬ ‫ָּׁשַעֲָׁשוּעִים‪ ,‬תִינוֹקוֹת‬ ‫צוְֹרחִים‪ ,‬בָנוֹת‬ ‫ָׁשעוֹמְדוֹת בִקְבוּצָה‪.‬‬ ‫אֵיבִָרים זְקֵנִים בְתוְֹך‬ ‫גוּפוֹת צְעִירוֹת‬ ‫אֲפִלוּ ּהַנִּקָיוֹן ּמְַרעִיָׁש‪,‬‬ ‫אֲפִלוּ ִרָׁשְרוָּׁש‬ ‫צְעִיפֵי צלוֹפָן‪,‬‬ ‫ּהַּמַנְגִינָה בְאוּלָם‬ ‫ּהַּהַמְתָנָה‪,‬‬ ‫ָׁשְקִיּעַת ּגְַרגִיֵרי אִיִים‬ ‫כְמוֹ ּהַבוָּׁשָה לְּבַּקֵָׁש מָנָה‬ ‫נוֹספת‪,‬‬ ‫נָא לְפוֹצֵץ את ּבַלוֹנֵי‬ ‫ּהַמִָׁשְלוֹּחַ‪ ,‬נָא לְּהַָׁשְבִית‬ ‫את ּהַהֲנָקָה בְבָתֵי ּהַּקָפה‬ ‫‪23‬‬

‫מבית‪/‬שני פוקר‬ ‫מִבֵית ּאַבְָרהָם אשאך‬ ‫לֺא תְִדרֺך נעלך ּעַל חָּצַץ ּהַמְִדבָר‬ ‫לֺא ייפול ישבנך בֵין שסעי הכורכר‬ ‫לֺא יִָׁשְּמַע עוֹד בכייך‪ ,‬לֺא בְארץ נֵכָר‬ ‫לֺא ירבוץ עוֹד בְפִיך ּתַמְצִית יובש ּמַר‬ ‫לֺא תתפסי ָׁשוּב בְצֵל ַּרּמַאי ָׁשל ּצַבָר‬ ‫ֵדעִי לָך ‪ -‬הָגָר ‪ּ-‬אַתְ הָאֵם ה א מ ת י ת‬ ‫בֵין שחלותייך משתחלת ּהַשְכִינָה‪ ,‬בָך נתלית הטלית‬‫בָך הִיא ּמַאֲמִינָה‪ ,‬בָך הִיא ּמַאֲמִינָה‪ ,‬בָך הִיא ּמַאֲמִינָה‬ ‫לְאָן יִכָָׁשְלוּ רגלייך‪ ,‬הִיא מדדה אחרייך‬ ‫זוֹכרת אוֹתָך‪ ,‬מְכִיָרה אוֹתָך‬ ‫ָׁשְלוָֹׁש פְעָמִים‪ ,‬עשְִרים פְעָמִים‬ ‫לִפְנֵי קְִריּאַת ּהַּתְַרנְגוֹל‪ּ ,‬אַחֲֵרי קְִריּאַת ּהַּתְַרנְגוֹל‬ ‫משיאה אוֹתָך ּעַל צלבי פרפרים‬ ‫קוראת לְָך בְּלַּחַָׁש גָדוֹל‬ ‫‪24‬‬

‫הִנֵה איתך אֲנִי כָל ּהַיָמִים‬ ‫ּעַד סוֹף הָעוֹלָם‬‫‪25‬‬

‫את זה שהתחזה לדוור‬ ‫ספונים בביתנו‪ /‬דוד‬‫אני זוכר כאדם גבוה‪,‬‬ ‫ארסני שניידמן‬ ‫בפעם הראשונה‬ ‫כמו שאנו בדרך כלל‬ ‫נוטים לזכור‬ ‫כשהגיע‪ ,‬עשה עצמו‬ ‫דוור הטועה בכתובת‪,‬‬ ‫מבוגרים‪ .‬היה לו‬ ‫שיער שחור ארוך עד‬ ‫אולם כבר אז אמי‬ ‫הכתפיים וגם זיפים‪,‬‬ ‫חשדה‪ ,‬או לפחות כך‬ ‫הצהירה‪ .‬בפעם השנייה‬ ‫כך נדמה לי‪ .‬את‬ ‫כשחזר‪ ,‬כבר היה חמוש‬‫השניים האחרים אינני‬ ‫באקדח שלא ראיתיו‬ ‫זוכר כלל‪ .‬הם חסרי‬ ‫אז‪ ,‬אך כך נאמר לי‬ ‫פרצוף וצורה גם‬ ‫בזיכרוני שלי‬ ‫מאוחר יותר‪.‬‬ ‫ובזיכרונה של אמי‬ ‫כשחזר בפעם השנייה‬ ‫שלא טרחה לתאר את‬ ‫כבר היה מלווה בשני‬ ‫האנשים הללו בפני‬ ‫כלל‪ ,‬אולי מכיוון‬ ‫גברים נוספים‪ ,‬אני‬ ‫שלא נצרכה לכך כי‬ ‫זוכר‪ .‬אבי לא היה‬ ‫נוכח אז כיוון‬ ‫הרי לא פנינו‬ ‫שבאותם הימים היה‬ ‫למשטרה‪ ,‬לא היה בכך‬ ‫לרוב בפגישות עסקים‪,‬‬ ‫טעם‪ .‬ואני אומר‬ ‫בעוד אמי ואני היינו‬ ‫ל\"מזלו של אבי\"‬ ‫ספונים בביתנו‪ ,‬דירת‬‫מכיוון שקרוב לוודאי‬‫היו יורים בו למוות‪,‬‬ ‫שלושה חדרים עם‬ ‫היו תופסים ממנו‬ ‫ריהוט \"אירופי\"‪ ,‬כפי‬ ‫איום כי היה הגבר‬ ‫במשפחה ואדון הבית‬ ‫שנקרא שם‪/‬אז‪ ,‬ברחוב‬ ‫ובוודאי היו מניחים‬ ‫טלבוחינו‪ .‬הבית‬‫שהוא חמוש ועל כך אף‬ ‫העירה אמי מאוחר‬ ‫עודנו עומד והדירה‬ ‫יותר‪\" :‬מזל שלא‬ ‫עודנה קיימת‪ ,‬כך‬ ‫נאמר לי על ידי‬ ‫היית\"‪.‬‬ ‫ידידי ההורים לפני‬‫כאשר צלצל זה שהתחזה‬ ‫מספר חודשים כאשר‬‫לדוור בפעם הראשונה‪,‬‬ ‫התארחו אצלנו‪.‬‬ ‫ישבתי על הכורסה‬ ‫‪26‬‬

‫עמדתי ערב אחד לפני‬ ‫בסלון וצפיתי בקלטת‬ ‫זגוגית החלון שלצדה‬ ‫של צבי הנינג'ה‬‫עמדה הבטרייה והבטתי‬ ‫בדיבוב לרוסית‪.‬‬ ‫החוצה ולא יכולתי‬ ‫האיכות הייתה גרועה‪,‬‬ ‫לראות דבר פרט לפנס‬ ‫פסים עברו לרוחב‬ ‫התמונה‪ ,‬אבל לא‬ ‫רחוב מעוקם בקצה‬ ‫הרחוב שהיה היחיד‬ ‫חשבתי על כך באותם‬ ‫שנותר דלוק באותה‬ ‫הימים‪ .‬בטלוויזיה לא‬ ‫עת‪ .‬החשיכה עטפה‬ ‫היו כמעט סרטים‬ ‫אותו מכל עבר והוא‬ ‫מצוירים‪ ,‬אך מכיוון‬ ‫שזה היה הדבר היחידי‬ ‫נותר לבדו‪ ,‬מתמרד‬ ‫מתוך ייאוש כנגד‬ ‫שבו הייתי מוכן‬ ‫לצפות‪ ,‬הכינו לי‬ ‫הלילה‪ .‬העולם שבחוץ‬ ‫הוריי קלטות רבות של‬ ‫היה חסר סדר‪ ,‬חסר‬ ‫סרטי דיסני וצבי‬ ‫צורה וקר בצורה‬ ‫הנינג'ה‪ .‬אף לאחר‬ ‫שהגענו לפה‪ ,‬כשהייתי‬ ‫יוצאת מגדר הרגיל‪.‬‬ ‫צופה בערוץ הילדים‪,‬‬ ‫לא הורשיתי לבקר בו‬ ‫לא יכולתי לסבול את‬ ‫תכניות הילדים שאינן‬ ‫שלא באופן מתוכנן‬ ‫מצוירות ובכל פעם‬ ‫מראש על ידי אמי‬ ‫שהתחילה תכנית שכזו‬ ‫הייתי משתעמם ומעביר‬ ‫שהוצאתני אליו לחוג‬ ‫ערוץ‪ .‬כך עברו הימים‬ ‫זה או אחר או מפגש‬ ‫בטלבוחינו‪ ,‬בין צבי‬ ‫זה או אחר‪.‬‬ ‫הנינג'ה לאוסף הלגו‪.‬‬ ‫לפעמים אמי הייתה‬ ‫אולם לא השתעממתי‬ ‫לוקחת אותי לכל מיני‬ ‫להיות ספון בביתנו‪.‬‬ ‫חוגים ומפגשים עם‬ ‫ילדים אחרים אבל‬ ‫אהבתי מאוד את‬ ‫לרוב נותרתי ספון‬ ‫הסרטים המצוירים‬ ‫בביתנו‪ ,‬מוקף ברהיטי‬ ‫הבז' שהורי רכשו‬ ‫והלגו ואת חברי‬ ‫לאחרונה ובחוץ היה‬ ‫הדמיוני \"יוגורט\"‪.‬‬ ‫קר‪ .‬אני זוכר כיצד‬‫באותו יום‪ ,‬ישבתי על‬ ‫הכורסא ואמי הגישה‬ ‫לי את אחת הארוחות‬ ‫החביבות עלי מאותם‬ ‫ימים‪ :‬פירה על בסיס‬ ‫חלב עם טונה מקופסת‬ ‫‪27‬‬

‫ומטפלים בי‪ ,‬אך‬ ‫שימורים‪ .‬האמת היא‬ ‫בלילה הייתי סהרורי‬ ‫שלא אהבתי לאכול‬ ‫מאוד‪ .‬דמיינתי‪,‬‬ ‫באותם ימים אבל את‬ ‫בעודי שוכב במיטה‪,‬‬ ‫הפירה אהבתי‪ ,‬בשילוב‬ ‫כיצד אני מפליג‬ ‫עם הטונה‪ .‬למרות‬ ‫בלוויית יוגורט על‬ ‫שמבחר גדול לא היה‬‫התקרה בספינת מפרשים‬ ‫באותה תקופה‪\" .‬דמה‬ ‫גדולה ואז הבטתי אל‬ ‫בליבך שאתה נכנס‬ ‫האור הקטן שהורי‬ ‫למכולת והמדפים‬ ‫השאירו עבורי‪ ,‬אור‬ ‫עומדים ריקים‪ ,‬זה‬ ‫אדמדם שלא הצלחתי‬ ‫היה בערך המצב אז‪.‬‬‫לראות במלואו‪ .‬ראיתי‬ ‫איש לא גווע ברעב‬ ‫כיצד האור האדמדם‬ ‫אבל גם מבחר לא היה‬ ‫נשבר לרסיסים וריצד‬ ‫כל כך‪ \".‬אמר לי אבי‪,‬‬ ‫על עיני לא בצבעו‬ ‫בשעה שהיה מעלה‬ ‫המקורי‪ ,‬אלא בכל‬ ‫זיכרונות מאותם‬ ‫הימים‪ .‬הוא גם סיפר‬ ‫מיני צבעים שונים‬ ‫לי על המחלה שלי‬ ‫ומגוונים‪ :‬ירוק‪,‬‬ ‫וכיצד לא הצליח לשמח‬ ‫אותי בשום צעצוע חדש‬‫כחול ואדום‪ .‬נקודות‪-‬‬ ‫שקנה עבורי‪ .‬הייתי‬ ‫נקודות של האור‬ ‫מסתכל על הצעצוע‬ ‫היקר במבט חלול‪.‬‬ ‫ריצדו מול עיני‪.‬‬ ‫בשנותי הראשונות‬ ‫נקודות האור ניחמו‬ ‫הייתי חולה מאוד‪,‬‬ ‫אותי במידה מסוימת‪,‬‬ ‫\"דיאטס\" קראו לזה‪.‬‬ ‫גם בשעה שידעתי שהן‬ ‫מאוחר יותר גם‬ ‫אינן אמתיות‪.‬‬ ‫מיגרנות תכופות היו‬‫זה שהתחזה לדוור חזר‬ ‫פוקדות אותי‬ ‫בשנית בלוויות שני‬ ‫ומשביתות את גופי‬ ‫ליום שלם בכל פעם‪.‬‬‫בחורים נוספים והורה‬ ‫הייתי מרותק למיטה‬ ‫לאמי להסתגר בחדר‬ ‫ומקיא במרווחים בלתי‬ ‫קבועים‪ .‬הורי היו‬ ‫האמבטיה יחד איתי‪.‬‬ ‫מקריאים לי סיפורים‬ ‫הוא נעל אותנו שם‪,‬‬ ‫אבל העניין עבר‬ ‫בצורה מאוד‬ ‫דיסקרטית‪ .‬לא היו‬ ‫‪28‬‬

‫הפלדה הגדולה שלנו‬ ‫איומים ולא צעקות‪,‬‬ ‫שהוא הדוור ושהוא‬ ‫אמי הבינה את כוונתם‬ ‫טעה בכתובת‪ .‬בשוגג‬ ‫מהר מאוד ולא‬ ‫צלצל בפעמון הדלת‬ ‫התווכחה וגם לא שאלה‬ ‫שלנו במחשבה שאנו‬ ‫שאלות‪ ,‬הכל היה ברור‬ ‫הכתובת הנכונה בעוד‬ ‫כשמש‪ .‬אני עצמי לא‬ ‫התכוון בכלל לצלצל‬ ‫קלטתי מה קורה‬ ‫בדלת אחרת‪ ,‬הכתובת‬ ‫הנכונה‪ .‬לא הצלחתי‬ ‫וכמובן הצטרכתי‬ ‫להסבר כלשהו מפי אמי‬‫להתגבר על הקושי הזה‬ ‫וגם את אמי לא‬ ‫אז שאלתי אותה‪\" :‬מי‬ ‫האנשים האלה?\" והיא‬‫שאלתי‪ .‬שמתי לב שהיא‬ ‫אמרה שאלו מכבי‪-‬אש‪.‬‬ ‫לא הייתה במצב‬ ‫פשוט כך‪ .‬אמרה שהם‬‫דברני‪ .‬משום מה בחרה‬ ‫מכבי‪-‬אש ולא פירטה‬ ‫להחריש באותה עת‪.‬‬ ‫ולא הסבירה‪ .‬אני לא‬ ‫המשכתי לחקור אותה‬ ‫אולי מכיוון שחששה‬ ‫ורק העליתי השערות‬ ‫לחיינו ולא רצתה‬ ‫למשוך את תשומת‬ ‫משלי בעניין הזה‪.‬‬ ‫ליבם‪ ,‬כך שיערתי‬ ‫חשבתי שמכיוון שהם‬ ‫מכבי‪-‬אש אז בוודאי‬ ‫בדיעבד‪ .‬ואז חשבתי‬ ‫על הפרק של צבי‬ ‫הגיעו לכאן בשביל‬ ‫לעזור לנו‪ .‬בטח פרצה‬ ‫הנינג'ה שבוודאי‬ ‫נגמר כבר‪ .‬למעשה‬ ‫שריפה קטנה שלא‬ ‫הקלטת כולה בוודאי‬ ‫היינו מודעים לה‬‫הגיעה לסיומה וכל מה‬ ‫בעוד הם‪ ,‬בהיותם‬‫שנותר מהסרט הוא רעש‬ ‫מכבי‪-‬אש‪ ,‬קלטו אותה‬ ‫לבן‪ .‬אלא שלא שמעתי‬ ‫ובאו ללוכדה‪ .‬אולם‬ ‫את הרעש הזה וחשבתי‬ ‫דבר זה התנגש עם‬‫שבטח הכבאים כיבו את‬ ‫המידע שהיה ברשותי‬ ‫הטלוויזיה או לכל‬ ‫על ביקורו הראשון של‬ ‫הפחות את הקול כי‬ ‫הפריע להם במלאכתם‪.‬‬ ‫הגבוה עם השיער‬ ‫זה לא משנה‪ ,‬חשבתי‪,‬‬ ‫הארוך‪ .‬אני שמעתי‬ ‫בכל מקרה כבר ראיתי‬ ‫אותו‪ ,‬או לפחות כך‬ ‫אני זוכר את הדבר‪,‬‬ ‫את הפרק הזה‪.‬‬ ‫אומר לאמי מבעד לדלת‬ ‫‪29‬‬

‫ומכל זה‪ ,‬איבדנו‬ ‫כל העניין עבר‬ ‫כמאתיים דולר ותו‬ ‫בדיסקרטיות גמורה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬נדמה לי‪ .‬על כל‬ ‫פנים אני לא איבדתי‬ ‫לא הייתה מהומה‬ ‫גדולה‪ .‬למעשה‪ ,‬לא‬ ‫את הלגו‪ .‬נראה‬ ‫שהכבאים לא מצאו את‬ ‫שמענו כמעט דבר‪,‬‬ ‫אשר חיפשו מסיבה זו‬ ‫אולי מכיוון שלא‬ ‫אחרת ועזבו כלעומת‬ ‫שמתי לב אז למה‬ ‫שבאו ואת דלת הפלדה‬ ‫שהתחולל באותה עת‬ ‫הגדולה שלנו השאירו‬ ‫בחדרים‪ .‬הייתי שקוע‬ ‫כולי במחשבותיי שלי‬ ‫פתוחה לרווחה‪ .‬אבי‬ ‫בעוד אמי רק ישבה על‬‫סגר אותה לאחר שחילץ‬ ‫קצה האמבטיה ושתקה‪.‬‬ ‫כך נותרנו ישובים גם‬ ‫אותנו מהאמבטיה‪.‬‬ ‫זמן רב לאחר שהכבאים‬ ‫באותו ערב‪ ,‬החליטו‬ ‫עזבו את דירתנו‬ ‫הורי שעלינו להסתלק‬ ‫ולמעשה עד אשר חזר‬ ‫במהרה‪ .‬ארזנו בחפזה‬ ‫אבי ופתח את הדלת‬ ‫כמה שפחות והודענו‬ ‫שהייתה נעולה מבחוץ‪,‬‬‫לסבתי בצורה מעורפלת‬‫על העזיבה‪ ,‬פתחנו את‬ ‫נזכרתי‪ .‬אמי אז‬ ‫הסבירה לו מה התחולל‬ ‫דלת הפלדה‪ ,‬ירדנו‬ ‫במדרגות ויצאנו‬ ‫והוא עצמו בוודאי‬ ‫מהבניין אל תוך‬ ‫הסיק את אותו הדבר‬ ‫הלילה ולא שבנו לשם‬ ‫מהבלגן בדירה‪.‬‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫חפצינו היו מושלכים‬ ‫נלי‪/‬יותם שבח‬ ‫לכל עבר‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫(נערך על ידי ערן‬ ‫חדרם של ההורים היה‬ ‫הורוביץ)‬ ‫הפוך לחלוטין‪,‬‬ ‫נזכרתי‪ .‬אולם‬ ‫‪30‬‬ ‫להפתעתי‪ ,‬בלגו שלי‬ ‫לא נגעו כלל‪ .‬הלגו‬ ‫היה עבורי הדבר‬ ‫החשוב ביותר בבית‬ ‫ובזה לא נגעו כלל‪,‬‬ ‫אולי כי זה לא הפריע‬ ‫להם במלאכתם‪ ,‬חשבתי‪.‬‬

‫יכולה להגיד לי את‬ ‫היה חשוך לגמרי‬ ‫זה לפני שהגענו‪.‬‬ ‫לגמרי ויד סתמה לי‬ ‫את הפה בלחץ‪ ,‬אבל לא‬ ‫\"הבית כנסת נעול\"‪,‬‬ ‫פחדתי‪ .‬א' כי אני לא‬ ‫נלי אמרה ופתחה את‬ ‫הארון ונתנה לי יד‪.‬‬ ‫פחדן וב' כי אני‬ ‫מכיר ממוקדם את נלי‬ ‫אף אחד לא נשאר‬ ‫באולם והם בטח הלכו‬ ‫שדחפה אותי לארון‬ ‫ועכשיו שמה לי את‬ ‫לאכול בבית של‬ ‫היד על הפה‪ ,‬והיא‬ ‫ישראל‪ .‬עמדנו מול‬ ‫בת‪ .‬בכל זאת‬ ‫הספסלים מפלסטיק‬ ‫השתעממתי כי כבר‬ ‫שהיו חדשים אבל קצת‬ ‫היינו כאן מלא זמן‬‫שבורים‪\" .‬אסור לנעול‬ ‫בשבת\" אמרתי והלכתי‬ ‫וכל הקולות של‬ ‫הזקנים נעלמו‪.‬‬ ‫לדלת‪ ,‬לנסות לפתוח‬ ‫אותה‪\" .‬הם בכלל לא‬ ‫נלי עשתה לי סימן של‬ ‫מאמינים באלוהים\"‪,‬‬ ‫לשתוק ויצאה מהארון‬‫נלי אמרה‪ .‬דפקתי על‬ ‫בשקט כאילו היא‬ ‫חתול‪ .‬היא הייתה‬ ‫הדלת כמה פעמים‬ ‫מטומטמת כמו כל‬ ‫וצעקתי את השם של‬ ‫הבנות והיא כל הזמן‬ ‫אמא שלי‪\" .‬תתקשרי‬ ‫השוויצה שהיא לומדת‬ ‫אליהם‪ ,‬השארתי את‬ ‫כבר בכיתה ו'‪ .‬לא‬‫הטלפון בבית\"‪ ,‬אמרתי‬‫לה‪\" .‬למה? לא בא לי\"‬ ‫היה אכפת לי‪ ,‬כי היא‬ ‫נלי אמרה‪ .‬המשכתי‬ ‫הייתה הבתדודה‬ ‫לדפוק על הדלת‪.‬‬ ‫היחידה שלי שנשארה‬ ‫\"בעיה שלך‪ ,‬תתבגר\"‪,‬‬ ‫בשבת‪ .‬כל שאר הילדים‬ ‫של המשפחה שלנו מורד‬ ‫היא עשתה לי פרצוף‬ ‫והתיישבה על הספסל‬ ‫יריחו נסעו לטיול‬ ‫אופניים בחרמון‬ ‫עם הגב השבור‪.‬‬ ‫אפילו שלא היה שם‬‫הרגשתי מחנק בגרון‬ ‫שלג‪ .‬איזה שעמום‪,‬‬ ‫וצעקתי חצי לאימא‬ ‫אני שונא לשחק עם‬ ‫חצי לנלי \"עכשיו‬ ‫בנות ואימא הייתה‬‫נתקע פה לנצח‪ .‬למה‬ ‫‪31‬‬

‫שברת אותו!\" נלי‬ ‫שיחקנו בכלל את‬ ‫בעטה בו שוב פעם‬ ‫המשחק המטומטם שלך?\"‬ ‫ושוב פעם וכל פעם‬ ‫העיניים שלה היו‬ ‫\"היית מת שהוא יהיה‬‫תקועות בי‪\" .‬טוב די‪,‬‬ ‫מטומטם‪ ,‬סתם הפסדת‬ ‫אני מאמין לך\"‪.‬‬ ‫כי אתה תינוק\"‪ .‬נלי‬ ‫האמנתי לה גם קודם‪.‬‬ ‫הוציאה מצית והתחילה‬‫אימא שלי תמיד אומרת‬ ‫לחמם את אחד הספסלים‬ ‫לאבא שלי שנלי היא‬ ‫מפלסטיק‪\" .‬אסור‬ ‫משוגעת על כל הראש‬ ‫להצית בשבת‪ ,‬כולם‬ ‫ושפעם יובל ושירלי‬‫חזרו מתל אביב ומצאו‬ ‫יודעים את זה\"‪,‬‬ ‫את כל הדברים שהיו‬ ‫הצבעתי עליה‪ .‬נלי רק‬‫בבית בחוץ בדשא ונלי‬ ‫משכה בכתפיים שלה‬ ‫ישבה ערומה בסלון‬ ‫וזרקה \"מעניין לי\"‪.‬‬‫וראתה סרטים מצוירים‬ ‫רצתי לצד השני של‬ ‫בטלוויזיה‪.‬‬ ‫הבית כנסת וניסיתי‬ ‫\"רוצה שנשחק משהו?\"‬ ‫לראות אם יש שם דלת‬ ‫נלי התקרבה אליי‪.‬‬ ‫אחורית‪ .‬אחר כך‬ ‫\"מה?\" שאלתי‪ .‬נלי‬ ‫טיפסתי על אחד‬ ‫הסתכלה מסביב כאילו‬ ‫לראות שאף אחד לא‬ ‫הספסלים וניסיתי‬ ‫רואה אותנו‪\" .‬בוא‬ ‫להגיע לחלון אבל הוא‬‫נשחק תחרות יריקות\"‪.‬‬ ‫היה קטן מדי בשביל‬ ‫\"אסור כאן‪ .‬זה‬ ‫לצאת ממנו‪.‬‬ ‫קדוש\"‪\" .‬חחח ידעתי‬ ‫נלי הסתכלה עלי‬ ‫שאתה תינוק פחדן‪,‬‬ ‫ואמרה \"אני שברתי את‬ ‫אתה מפחד לשחק מול‬ ‫בת\"‪\" .‬את לא בת‪ ,‬את‬ ‫הספסלים האלה\"‪.‬‬ ‫\"היית מתה\"‪ ,‬אמרתי‬ ‫גורילה\"‪\" .‬פחדן‬ ‫והמשכתי לחפש מפתח‬ ‫הומו\"‪\" .‬בסדר אז את‬ ‫או משהו שיעזור לי‬ ‫ראשונה\"‪ .‬נלי חייכה‬ ‫לצאת מכאן‪ .‬נלי‬ ‫אלי‪\" ,‬אבל על מה‬ ‫הסתכלה עלי ובעטה‬‫מתערבים?\" \"את אוספת‬ ‫הכי חזק שלה בגב של‬ ‫הספסל‪ .‬הוא השמיע‬ ‫סופרגול?\" \"לא\" \"אז‬ ‫קול מוזר אבל לא‬ ‫נשבר‪\" .‬חה חה! לא‬ ‫‪32‬‬

‫השפתיים שלי\"‪ ,‬אמרתי‬ ‫אין על מה‪ ,‬כי אמא‬‫ועשיתי \"לא רוצה\" עם‬ ‫שלי לא מרשה לי‬ ‫השפתיים‪ .‬נלי תפסה‬ ‫להתערב על שקלים\"‪.‬‬ ‫אותי מאחורה והרימה‬ ‫\"אז בוא נתערב על‬ ‫לי את הידיים‪.‬‬ ‫חובות‪ .‬אם אתה מנצח‬ ‫ניסיתי להיחלץ אבל‬ ‫אז אני חייבת לעשות‬ ‫כל מה שאתה אומר ואם‬ ‫היא נפלה עליי‬ ‫אני מנצחת אז אתה\"‪.‬‬ ‫וקירבה את הראש שלי‬ ‫לחצנו ידיים ונלי‬ ‫לשפתיים שלה‪\" .‬די‪,‬‬ ‫ירקה כמעט עד הבמה‬ ‫די‪ ,‬פליז תני לי‬ ‫של התורה‪ .‬אני הגעתי‬ ‫רק עד לשורה החמישית‬ ‫משהו אחר‪ .‬אני אעשה‬ ‫של הספסלים‪\" .‬עכשיו‬ ‫משהו אחר\"‪.‬‬ ‫אתה חייב לנשק אותי‬ ‫נלי הפסיקה להחזיק‬ ‫בפה\" נלי אמרה‬ ‫לי את הראש אבל‬ ‫והתקרבה אליי‪.‬‬ ‫\"איכס‪ ,‬בחיים לא\"‪.‬‬ ‫המשיכה לשבת עליי‪.‬‬ ‫\"אתה חייב‪\" .\".‬בחיים‬ ‫היא חיפשה בכיסים‬ ‫לא‪ ,‬אני לא מנשק‬ ‫בנות\"‪ .‬נלי התקרבה‬ ‫שלה ובסוף שלפה שוב‬ ‫אליי שוב ושמה לי יד‬ ‫את המצית‪\" .‬קח‪,‬‬ ‫על התחתונים‪\" .‬די‪,‬‬ ‫תעזבי אותי‪ ,‬יא‬ ‫תדליק את הספר של‬ ‫סוטה\"‪\" .‬אז תעשה את‬ ‫התורה\"‪ .‬החזקתי את‬ ‫מה שאתה חייב\"‪.‬‬ ‫העפתי לה את היד‬ ‫המצית ביד אבל לא‬ ‫והתחלתי לרוץ בתוך‬ ‫הצלחתי לדבר‪\" .‬מה?\"‬ ‫הבית כנסת‪ .‬נלי רצה‬‫\"מה ששמעת‪ ,‬אתה חייב‬ ‫אחרי‪ ,‬אבל היא הייתה‬ ‫בת אז היא רצה גרוע‪.‬‬ ‫להדליק את הספר של‬ ‫\"יא הומו‪ ,‬אתה מעדיף‬ ‫התורה בלי חרטות\"‪.‬‬ ‫לנשק בנים?\" היא‬ ‫\"אבל זה‪ ...‬מה? זה‬ ‫צעקה‪\" .‬די‪,‬עזבי‬‫ספר קדוש\"‪\" .‬זה קדוש‬ ‫אותי‪ ,‬אני לא רוצה‬ ‫לנשק אותך‪ ,‬תקראי את‬ ‫רק להם‪ ,‬ההומואים‬‫האלה\"‪ .‬נלי קמה ממני‬ ‫והתחילה להסתובב‬ ‫בחלל של הבית כנסת‪.‬‬ ‫\"זה גם ממש יקר\"‪,‬‬ ‫ניסיתי להגיד לה‪.‬‬ ‫\"הבטחת\"‪ ,‬היא‬ ‫‪33‬‬

‫חזרה לספסל והתחלתי‬ ‫התעקשה‪ .‬לא הצלחתי‬‫לרוץ במעגלים‪\" ,‬איכס‬ ‫לדבר ובסוף נלי חטפה‬ ‫איכס‪ ,‬יא זונה‪ ,‬יא‬ ‫לי את המצית מהיד‪.‬‬ ‫מטומטמת\"‪.‬‬ ‫\"אז אני אשרוף‬ ‫נלי צחקקה על הספסל‬ ‫אותו\"‪\" .‬לא לא‪ ,‬אל‬ ‫כאילו אני ליצן‬ ‫תשרפי!\" \"אני כן‬ ‫אשרוף‪ ,‬זה מגיע‬ ‫באיזו הופעה‪\" .‬איזה‬ ‫פתי מאמין\"‪ .‬ניגבתי‬ ‫להם\"‪\" .‬אל תשרפי‪,‬‬‫את הפנים שלי בחולצה‬ ‫בואי נעשה תחרות‬ ‫וירקתי עליה ישר‬ ‫שוב‪ .‬ואם את מנצחת‬ ‫בחזרה‪ .‬היא המשיכה‬ ‫אני מבטיח שאני מנשק‬ ‫לצחוק ואפילו ליקקה‬ ‫את הרוק שלי ואמרה‬ ‫אותך\"‪\" .‬כבר לא בא‬ ‫שהוא טעים‪ .‬הסתכלתי‬ ‫לי\"‪\" .‬אז מה שאת‬ ‫עליה ואמרתי \"איזה‬ ‫רוצה\"‪.‬‬‫משוגעת‪ ,‬את משוגעת\"‪.‬‬‫נלי הפסיקה וקפאה על‬ ‫נלי שמה את הראש שלה‬ ‫המקום‪ ,‬היא הסתכלה‬ ‫על הספסל כאילו היא‬ ‫ישנה‪ .‬התקרבתי אליה‬ ‫עליי ישר על‬ ‫\"את בוכה?\" נלי‬ ‫העיניים‪\" .‬אל תגיד‬ ‫עשתה \"לא\" עם הראש‪.‬‬ ‫משוגעת‪ ,‬זה אסור\"‪.‬‬ ‫\"אז מה?\" \"נראה לי‬ ‫\"את משוגעת‪ ,‬זה מה‬ ‫שיש לי פצע בלשון\"‪,‬‬‫שאת‪ ,‬אני רק אומר את‬ ‫העובדות‪\" \".‬אז אתה‬ ‫נלי אמרה והוציאה את‬ ‫חושב שאני משוגעת?\"‬ ‫הלשון שלה‪\" .‬אתה‬ ‫יכול להסתכל?\"‬ ‫\"אני יודע שאת‬ ‫משוגעת\"‪ ,‬אמרתי‬ ‫התקרבתי להסתכל‪ ,‬נלי‬ ‫ועשיתי תנועה של‬ ‫פתחה את הפה שלה‬ ‫קוקו עם האצבע על‬ ‫ועשתה קולות של‬ ‫הרקה‪\" .‬כולם אומרים‬ ‫מישהי ברופא‪.‬‬ ‫את זה‪ ,‬אז זה‬ ‫הסתכלתי על כל הלשון‬‫עובדה\"‪\" .‬ידעתי שאתה‬ ‫שלה אבל לפני שאמרתי‬ ‫חלק מהם‪ ,‬אבל תדע‬ ‫לה שאני לא רואה‬ ‫כלום היא ירקה לי‬ ‫בפנים‪ .‬דחפתי אותה‬ ‫‪34‬‬

‫ואז נועלים אותך‬ ‫שהם צוחקים עליך‬‫כאן?\" הפנים שלה היו‬ ‫מאחורי הגב\"‪ .‬לא‬ ‫הבנתי מה היא אמרה‬ ‫ממש קרובים אליי‬ ‫אז המשכתי לעשות לה‬ ‫ורסיסי רוק עפו לי‬ ‫את התנועה של הקוקו‪.‬‬ ‫\"אז אתה יודע מה?\"‬ ‫על הפנים‪ .‬היו לה‬ ‫נלי קמה מהספסל‪.‬‬‫נמשים על הלחיים וזה‬ ‫\"אני אראה לך מה זה‬ ‫הזכיר לי מישהי‬ ‫משוגעת‪ .‬בסדר?\"‬ ‫מהטלוויזיה ששכחתי‬ ‫הוצאתי לה לשון‪.‬‬ ‫איך קוראים לה‪.‬‬ ‫נלי הלכה לארון‬ ‫פחדתי שהיא תתחיל‬ ‫הקדוש ופתחה אותו‪,‬‬ ‫לבכות אז נתתי לה‬ ‫היא משכה חזק את הבד‬ ‫נשיקה על הפה‪ .‬נלי‬ ‫של הספר הענקי והוא‬ ‫נפל בבום על הריצפה‪.‬‬ ‫דחפה לי את הראש‬ ‫רצתי אליה‪\" .‬די! די!‬ ‫ממנה ואז התחרטה‬ ‫מה את עושה?\" \"עזוב‬‫ומשכה אותי ונתנה לי‬ ‫אותי‪ ,‬יא הומו קטן‪,‬‬ ‫נשיקה‪ ,‬זה היה רטוב‬ ‫רצית לראות משוגעת‬ ‫מאוד והיא דחפה את‬ ‫לא?\" \"לא לא‪ ,‬בבקשה‪,‬‬ ‫הלשון שלה לתוך הפה‬ ‫אני נשבע‪ ,‬אל תעשי‬‫שלי‪ .‬היא ניסתה לשים‬ ‫את זה\"‪ .‬נלי הוציאה‬ ‫לי יד על התחתונים‬ ‫את המצית שלה וקירבה‬ ‫אותה לבד‪ .‬בעטתי לה‬ ‫אבל דחפתי אותה‬ ‫ביד והחזקתי אותה‪.‬‬‫ממני‪\" .‬טוב טוב‪ ,‬אני‬ ‫\"די‪ ,‬די‪ ,‬אני נשבע‬ ‫שאת לא משוגעת! את‬ ‫לא שמה לך‪ ,‬תן לי‬ ‫לא משוגעת!\" החזקתי‬ ‫עוד נשיקה\" שמתי יד‬ ‫אותה חזק מאחורה כדי‬ ‫על הפה שלי אבל‬ ‫שלא תוכל לקחת את‬ ‫בצחוק‪ ,‬כדי שהיא לא‬ ‫המצית‪\" .‬אז למה קראת‬ ‫תנשק אותי שוב‪ .‬היא‬ ‫הסתכלה עליי ואז על‬ ‫לי ככה? למה? אתה‬ ‫בכלל יודע מה הם‬ ‫הריצפה ואז היא‬ ‫עושים כאן? שרק‬ ‫הורידה את החולצה‬ ‫שלה‪ .‬ראיתי שיש לה‬ ‫קוראים לך משוגעת‬ ‫ציצים גדולים כמו‬ ‫לדניאלה מהכיתה‬ ‫הטיפולית‪ .‬היא‬ ‫הסתובבה אליי ושמה‬ ‫‪35‬‬

‫מיני דברים‪ ,‬הוא נתן‬ ‫את היד שלי על הכתף‬ ‫לי סטירה ואמר לנלי‬ ‫שלה שאני ארגיש‬ ‫לעוף הביתה‪.‬‬ ‫בליטה כזו של העצם‪.‬‬ ‫כשהגעתי לבית של‬ ‫\"מי עשה את זה?\"‬ ‫ישראל‪ ,‬אמא צעקה‬ ‫שאלתי‪ .‬היא משכה‬ ‫עליי אבל לא היה לי‬ ‫אכפת כי זו היתה‬ ‫בכתפיים שלה ואמרה‬ ‫אשמתה שהיא הביאה‬ ‫לי \"תוריד גם\"‪.‬‬ ‫אותי לכאן בלי הבני‬ ‫דודים שלי‪\" .‬מה עם‬ ‫הורדתי את החולצה‬‫נלי? מה הם עשו לה?\"‬ ‫שלי והיה לי קר‪.‬‬‫אמא שלי השתיקה אותי‬‫ואמרה שהם מטפלים בה‬ ‫נלי התיישבה על הספר‬ ‫כי היא משוגעת‪ .‬לא‬ ‫תורה ואני התיישבתי‬ ‫ראיתי את נלי כל‬ ‫לידה‪ ,‬היא נישקה‬ ‫הזמן שנשארנו בורד‬ ‫אותי בצוואר ובבטן‬ ‫יריחו‪ ,‬אבל נתנו לי‬ ‫ואמרה לי לשכב‪.‬‬‫לשחק במחשב של בנדוד‬ ‫שכבתי על הרצפה אבל‬ ‫היה לי קר מדי אז‬ ‫שלי‪ .‬רק בלילה‪,‬‬ ‫התקרבתי אליה‪ ,‬על‬ ‫כשנכנסנו למכונית‪,‬‬ ‫הכיסוי קטיפה של‬ ‫הספר תורה‪ .‬היא שמה‬ ‫נלי יצאה מהבית‬ ‫את היד שלה על‬ ‫שלהם‪ .‬העיניים שלה‬ ‫התחתונים שלי‪ .‬באתי‬ ‫היו שחורות אבל היא‬ ‫להזיז לה את היד אבל‬ ‫חייכה אליי‪ .‬אני‬ ‫היא עצמה עיניים‬ ‫הסתכלתי עליה מבעד‬ ‫ואמרה \"בבקשה\"‪.‬‬ ‫לזכוכית והיא שלחה‬ ‫נתתי לה‪ .‬היא הכניסה‬ ‫לי נשיקה באוויר‬ ‫את היד שלה לתוך‬ ‫וסימנה לי על‬ ‫הגומי של המכנסיים‬‫המכנסיים שלה‪ ,‬כאילו‬ ‫שלי‪ .‬רציתי גם משהו‪,‬‬ ‫היא מצביעה על‬ ‫התחתונים‪.‬‬ ‫אבל לא ידעתי מה‬ ‫לעשות‪ .‬הרגשתי את‬ ‫‪36‬‬ ‫הציצים שלה על הבטן‬ ‫שלי‪ .‬הדלת נפתחה‬ ‫ויובל וישראל נכנסו‪.‬‬ ‫יובל התחיל לצעוק כל‬

‫לִהְיוֹת עִם נוֹכְחוּת‬ ‫שירים‪ /‬אום ברהמס‬ ‫הַּקִנְאָה‬ ‫לִהְיוֹת ּבַמְרכָז כְָׁשאֲנִי‬‫נוֹשֵאת את מְרכָז הָעוֹלָם‬ ‫הִתְּהַּלַכְתִי ּבַּטַילת בְצָהֳֵרי‬ ‫ּהַיוֹם‬ ‫עָּלַי‪.‬‬ ‫ֻמּּקפת אֲנָָׁשִים מְּחַיְכִים‪.‬‬ ‫חֵלק מִמנִי!‬ ‫לְ ֻכּלָם ּמַטָָרה מְָֻׁשּתפת‬ ‫ָּׁשַיָָרה ָׁשל ִריר כְלָבִים‬ ‫ּאַָׁשְאִיר מֵאֲחוַֹּרי!‬ ‫ֻמּּקפת נָָׁשִים מְּחַיְכוֹת‪.‬‬ ‫ָׁשָּכַבְתִי ּעַל ּהַחוֹף‪,‬‬‫וְלִבִי נִָׁשְּבַר לְְרסִיסִים‪.‬‬ ‫ֻמּּקפת נָָׁשִים מְּחַיְכוֹת‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫ּהַשַָּדיִם ָׁשלָהן מְּחַיְכִים‬ ‫אֵּלַי‪ּ ,‬וַאֲנִי‪ ,‬אליהם‪.‬‬ ‫רוְֹדפִים אוֹתִי‬ ‫בְחִילָה תָקְפָה אוֹתִי‪.‬‬ ‫ָרצוֹן ּעַז לְהָקִיא את‬ ‫ּהַכְמִיהָה לְהִבָּלַע בהָמוֹן‬ ‫ּהַגָדוֹל‬ ‫לְּהְַרגִיָׁש את ּהַתְחוָּׁשָה‬ ‫הָעִלָאִית‪.‬‬ ‫לִהְיוֹת אִשָה‬

‫ּתֹולָה עַצְּמִי לַּיִבוּש‬ ‫תוֹלָה ּעַצְמִי ּלַיִבוָּׁש‬ ‫מֵּהַָדם ָׁשנוֹזֵל כְבָר‬ ‫ָׁשָבוּ ּעַ‪.‬‬ ‫פָּתַחְתִי לְָך את ּהַדלת‬ ‫ָׁשתִָריּחַ תְמִימוּת בָאֲוִיר‬ ‫וּתְ ּנַּצֵל‪.‬‬ ‫לֺא יַָּדעְתִי‬ ‫ּהַתְמִימוֹת‬ ‫וְּעַכְָׁשָו אֲנִי מְּחַכָה‬ ‫לְהִתְּיַבֵָׁש‪.‬‬ ‫רוֹצָה ָׁשוּב ָׁשתְּמַלֵא אוֹתִי‬ ‫בְָדם‬ ‫וְָׁשוּב לִהְיוֹת ּהַתְמִימה‬‫‪38‬‬

‫האפליקציה התחילה‬ ‫לגמור בחוץ‪/‬ריי לאון‬ ‫לעשות את עבודתה‬ ‫קמתי חרמן הבוקר‪.‬‬ ‫הפיג'מה עוד לחה‬ ‫והתקבלה הודעה‪\" .‬מה‬ ‫שלומך הבוקר\" נשלח‬ ‫מזיעת לילה והעיניים‬ ‫מפרופיל שכבר פנה‬ ‫דבוקות בפירורים‬ ‫אלי בעבר‪\" .‬מתעורר\"‬ ‫צהובים‪ ,‬אבל אני כבר‬ ‫הגבתי בקצרה‪ ,‬בזמן‬ ‫פתחתי אטרף‪ ,‬להבין‬ ‫שנכנסתי לפרופיל‬ ‫איך אני מקדם את‬ ‫המעט מוכר‪ 534 .‬מטר‬ ‫היום‪ .‬מכונת האספרסו‬‫ממני‪ .‬תמונות חשופות‬ ‫עשתה את קולות הבוקר‬ ‫השגרתיים שלה‪ .‬המקרר‬ ‫של גבר בוגר‪ ,‬ברובן‬ ‫נראו פנים וחלק גוף‬ ‫נפתח ונסגר‪ ,‬בתקווה‬‫עליון מכוסה‪ ,‬בעוד ‪2‬‬ ‫למצוא משהו שלא היה‬‫מוצגים היו בבגד ים‪,‬‬ ‫באחת מהן הוא החזיק‬ ‫שם כבר שבוע‪ .‬אני‬ ‫מכיר כבר את רוב‬ ‫תינוק‪ .‬אני מתעכב‬ ‫עליה‪ .‬היא חדשה‪,‬‬ ‫הפרצופים והחזיתות‬ ‫ומעידה על רצונו‬ ‫הנפוחות והזרגים‬ ‫שבצבצו בריבועים‬‫להציג לעולם כמה הוא‬ ‫אוהב ילדים‪ ,‬או‬ ‫קטנים של תמונות‪.‬‬ ‫המרחק מהם בולט לפני‬ ‫העובדה שהוא אבא‪,‬‬ ‫שני אלו מעט הורידו‬ ‫שמם‪ 20 .‬מטר‪24 ,‬‬ ‫מטר‪ 79 ,‬מטר‪106 ,‬‬ ‫לי את הזין‪ ,‬לכן‬‫חזרתי לתמונה הנוספת‬ ‫מטר וכך הלאה‪,‬‬ ‫פריווילגיה של‬ ‫בלי החולצה‪ .‬לא רע‪,‬‬ ‫להשכיר דירה יקרה‬ ‫אני חושב לעצמי‪.‬‬ ‫מדי במרכז עיר‬ ‫גדולה‪ .‬לא חסרים‬‫קראו לו סיימון והוא‬ ‫גברים‪ ,‬וכולם עם זין‬ ‫היה בן ‪\" .51‬בא לך‬ ‫עומד ומחכים רק לי‪,‬‬ ‫אבל האפליקציה עוד‬‫לעשות משהו\" מציק לי‬ ‫נשארה שותקת‪ .‬חזרתי‬ ‫מבעד לבהייה הסתמית‬ ‫למיטה אחרי הסיגריה‬ ‫בתמונות ישנות‪ ,‬אני‬ ‫ששרפה מוקדם מדי את‬ ‫הצצתי על הזין שלי‬ ‫הגרון‪ ,‬סוף סוף‬ ‫והוא בהחלט היה‬ ‫בעניין‪ ,‬אני עוד‬ ‫הייתי קצת עייף‪.‬‬ ‫‪39‬‬

‫דבר ערבי‪ ,‬אבל זה‬ ‫החלפנו מספרים‪ ,‬והוא‬‫כבר לא משמעותי ביחס‬ ‫עדכן אותי שהוא גם‬ ‫לפעולת הדם המסיבית‬ ‫גר על השוק‪ ,‬רק בצד‬ ‫שפועלת באזור‬ ‫השני‪\" .‬ייקח לי חצי‬ ‫החלציים שלי‪ .‬הזרות‬ ‫שעה בערך\"‪ ,‬אני‬ ‫מדליקה אותי יותר‬ ‫מעדכן אותו‪ ,‬ושואל‬ ‫אם יש לו משהו לעשן‪,‬‬‫מכל קובייה על הגוף‪.‬‬ ‫כשהוא מעדכן שנגמר‬ ‫ייקח לו שעה להגיע‪,‬‬ ‫הוא מעדכן‪ ,‬והוא‬ ‫לו‪ ,‬לשקרן‪ ,‬אני‬ ‫ממשיך לעבור באטרף‪.‬‬‫מגיע עם פייסל‪\" .‬בוא‬ ‫נארגן אורגיה‪ ,‬תביא‬ ‫אני צריך להתקלח‬ ‫את החבר הזה שלך‬ ‫ולהתנקות‪ ,‬ועוד קצת‬ ‫ונשתולל\" הוא אומר‬ ‫מוקדם לי לזה‪ .‬נשימה‬ ‫דקה קודם‪ ,‬אני מגחך‬ ‫לעצמי ומוותר על‬ ‫עייפה נכנסת פנימה‬ ‫האופציה‪ ,‬אבל נזכר‬ ‫ויוצאת מהר‪ ,‬הגוף‬ ‫בסיימון‪ ,‬שמחכה לי‬ ‫מרים את עצמו‬ ‫מהמיטה‪.‬‬‫בינתיים בצד השני של‬ ‫השוק‪.‬‬ ‫הניקיון היה קצר‬ ‫ולעניין הפעם‪ ,‬מפתיע‬ ‫\"קבענו לפני ‪ 20‬דק‬ ‫בערך‪ ..‬התקשרו‬ ‫ביחס לכמות הבשר‬ ‫שאכלתי אתמול‪ ,‬ועורר‬‫מהעבודה וביקשו שאני‬ ‫אותי לחלוטין‪ .‬כשאני‬‫אעשה משהו דחוף\" אני‬ ‫מתנגב האפליקציה‬ ‫מתחיל לשקר ולקשקש‬ ‫נובחת שוב‪ ,‬הודעות‬ ‫על העבודה‪ ,‬ועל‬ ‫מחכות לי‪\" ,‬מה קורה\"‬ ‫נשלח לי מ\"אראב‪,\"34‬‬ ‫העומס‪ ,‬ומגיע למצב‬ ‫הכלכלי ומסיים‬ ‫ערבי שגר ברמת גן‬ ‫למרות שהוא אוהב‬‫בייאוש [דטרמיניסטי]‬ ‫מודרני‪\" .‬אני מקווה‬ ‫להדגיש שהוא מהגליל‪.‬‬ ‫שאגמור מהר ואצור‬ ‫שלושים וארבע בכינוי‬ ‫אתך קשר\" אני מסיים‬ ‫מעיד על משהו שמתקרב‬ ‫את השיחה בתחושת‬ ‫אשמה קלה‪ ,‬כמו ילד‬ ‫מדי לגיל ארבעים‪.‬‬ ‫התמונות חסרות הפנים‬‫שמשקר לאימא‪ .‬הערבי‪,‬‬ ‫לא מעידות על שום‬ ‫‪40‬‬

‫קטן אצל סמי‪\" .‬אתה‬ ‫ששמו סמי‪ ,‬אמר שייקח‬‫בא?\" שולח חזרה בלי‬ ‫לו שעה להגיע ועברו‬‫הרבה משחקים‪ ,‬וגופו‬ ‫כבר ‪ 12‬דק'‪ .‬אני‬ ‫מוכרח לנקות קצת את‬ ‫מתחיל להתחמם קצת‬ ‫הבית‪ ,‬ולעבור בסופר‬ ‫מבפנים‪.‬‬ ‫פארם למשככים‪,‬‬ ‫מרככים ושאר תוספות‬‫נשארו לי עוד ‪ 17‬דק'‬ ‫כשאני יוצא מהסופר‬ ‫מודרניות לפעולה הכי‬ ‫קדומה בעולם‪.‬‬‫פארם עם חוב של ‪.237‬‬ ‫זה המספר שכתוב‬ ‫סמי בינתיים בביתו‪,‬‬ ‫רגליו הזרוקות מן‬ ‫באופן תמידי מתחת‬ ‫לתמונה של הבחור‬ ‫הספה לרצפה מכוסות‬ ‫בטרנינג אפור מלא‬ ‫האחרון שיצאתי אתו‪,‬‬ ‫כתמים‪ .‬סווצ'רט‬ ‫המרחק ממנו אלי‪,‬‬ ‫בכחול מסריח עם‬‫למרות שהפרידו ביננו‬ ‫כיתוב של סוף מסלול‬ ‫הרבה יותר מ‪2‬‬ ‫מחמם את החלק‬‫רחובות‪ .‬אני מציץ על‬ ‫העליון‪ .‬הוא ממשיך‬ ‫הקבלה שוב ורואה‬ ‫לשחק עם האפליקציה‪.‬‬ ‫שלושה מוצרים דלים‪,‬‬ ‫'חיילנותןבן‪'20‬‬ ‫ומבין ששוב אצטרך‬ ‫החזיר לו הודעה‪ .‬הם‬ ‫להצטמצם השבוע עם‬ ‫מדברים כבר כמה‬‫האוכל‪ ,‬אבל מבריח את‬ ‫חודשים‪ ,‬אבל הילדון‬ ‫המחשבה הזאת כשאני‬ ‫שולח הודעה לסמי‪,‬‬ ‫הזה נתקע בשבתות‬ ‫לראות מה מצבו‪.‬‬ ‫בבסיס‪ ,‬או לפחות זה‬ ‫החייל עושה יומיות‬ ‫מה שהוא אומר‪,‬‬ ‫בתל השומר‪ ,‬שקרובה‬ ‫ותמונות התחת הילדי‬ ‫שלו מבלבלים את סמי‬ ‫אליו הבית‪ ,‬אבל‬‫רחוקה שנות אור מכל‬ ‫כל פעם מחדש‪ ,‬והוא‬ ‫ממשיך לדבר אתו‪.‬‬ ‫מה שהכיר‪ .‬יושב‬ ‫במטבח עם אמו‬ ‫\"פינקו אותי בחזרה‬ ‫לבסיס ביום שני‪ ,‬מה‬ ‫שמתחילה לדאוג כבר‬ ‫לשניצלים של‬ ‫אתך?\" מתקבל‬ ‫מ'הנותן' ומעלה חיוך‬ ‫הצהריים‪ ,‬וזורקת‬ ‫‪41‬‬

‫בכמויות\"‪ .‬אני עוצר‬ ‫משפטים בתקווה שמשהו‬‫באמצע הרחוב לשנייה‪,‬‬ ‫ייתפס בחלל הגדול‬ ‫מסתכל על המילים‪.‬‬ ‫בקריית אונו‪\" .‬יש לי‬‫כמות הסימנים המועטה‬ ‫בן טוב\"‪ ,‬עובר לה‬ ‫על הצג מגדיל את‬ ‫בראש כשהוא זורק לה‬ ‫כוחן‪ .‬השקית היקרה‬ ‫קולות הקשבה מבעד‬‫מדי ביד מכעיסה אותי‬ ‫למסך אליו הוא מודבק‬ ‫פתאום‪\" ,‬בן זונה‬ ‫כבר ‪ 3‬שנים‪\" .‬החייל‬ ‫מנייאק‪ ,‬כבר יכולתי‬ ‫הנותן\" מקווה להגיע‬‫להישאר עם המעט לוב‪,‬‬ ‫לשתיקה שלאחריה הוא‬ ‫יוכל לבקש את הרכב‪.‬‬ ‫ואני אשאר הבוקר‬ ‫קולות אמו מתפקדים‬ ‫סחי‪ .‬אי אפשר לסמוך‬ ‫כתוכנית רדיו בזמן‬‫על ערבים‪ ,‬בן זונה\"‪,‬‬ ‫חלק מהמילים נשמעות‬ ‫שהוא מתרכז בשיחה עם‬ ‫פרופיל אורגיה‪ ,‬או‬ ‫כשאני ממלמל בקול‬ ‫ברחוב בדרך לדירה‪.‬‬ ‫בכינויו \"זוג חתיכים‬ ‫מצרף\"‪.‬‬ ‫החייל מקפיד על‬‫המילים‪ ,‬כאילו בחירה‬ ‫ההודעה שלי‪\" ,‬מה‬ ‫מצבך?\" כבר קיבלה‬ ‫שגויה של מילה תביא‬ ‫למצב קטסטרופאלי‪.‬‬ ‫שני ויים ושונתה‬ ‫לכחול לפני ‪ 7‬דק‪.‬‬ ‫הוא כותב את המשפט‬ ‫ומוחק‪ ,‬כותב ומוחק‪.‬‬ ‫סמי מחכה לתגובה‬ ‫לבסוף מופיע על הצג‬ ‫מהחייל‪ ,‬והסלון כבר‬ ‫של סמי המשפט הקצר‬ ‫חומם במפזר חום‬ ‫\"אין לי רכב היום‪.‬‬ ‫צבאי‪ .‬הוא יושב על‬‫אני מצטער\"‪ .‬סיגריית‬ ‫אל‪.‬אם נוספת נדלקת‪.‬‬ ‫אדן החלון הנמוך‬ ‫\"אי אפשר לסמוך על‬ ‫ומעשן סיגריית‬ ‫שרמוטות\"‪ ,‬חושב‬ ‫אל‪.‬אם‪\" .‬הוא בטוח‬ ‫לעצמו סמי‪ ,‬סוגר את‬ ‫יבוא\"‪ ,‬מאשר לעצמו‬ ‫הדוד ומדליק את‬ ‫סמי‪ ,‬ואני מקבל‬‫הג'וינט שהמתין לתחת‬ ‫בתגובה \"אני נוסע‬ ‫לחיפה‪ .‬העבירו את‬ ‫יהודי‪.‬‬ ‫אבא לבית חולים‬ ‫‪42‬‬ ‫רמב\"ם‪ ...‬משתין דם‬

‫ומתחת חיכה המעיל‬ ‫\"הוא צעיר לי\"‪ ,‬אומר‬ ‫היפה של הלילה‪ .‬ואז‬ ‫הצעיר מ\"זוג מצרף\"‪,‬‬ ‫\"וצא כבר מהמסך‬ ‫היו בצד אחד‬ ‫ותעביר לי את‬ ‫המכנסיים ובצד השני‬‫החולצות‪ ,‬ולמרות שהם‬ ‫העיתון‪ ,‬אני לא במוד‬ ‫היו מקופלים הם היו‬ ‫היום\"‪ .‬לעברו נזרק‬‫מקומטים‪ ,‬ואמא הייתה‬ ‫\"גלריה\"‪ ,‬בשער צמד‬ ‫שולפת אותם אחד אחד‬ ‫רקדנים בלבוש‬ ‫וזורקת לערימה‬ ‫מינימאלי אשר נתפסו‬ ‫מתחתיה‪ ,‬כמו הקוסם‬ ‫באמצע תנועה ארוטית‪,‬‬ ‫הוא מציץ על בן זוגו‬ ‫שמוציא מלא בדים‬ ‫ומבין למה הוא כל כך‬ ‫מהפה‪ ,‬וכל הזמן יש‬ ‫מתאמץ‪\" .‬עזוב מאמי‪,‬‬ ‫עוד ועוד‪ .‬ביניהם‬ ‫לא תהיה היום‬ ‫חיכו ההפתעות‪ .‬מתחת‬ ‫אורגיה‪ \".‬סיימון‪ ,‬בן‬ ‫לכל בד חיכה איזה‬ ‫‪ 51‬הגר בצד השני של‬ ‫פסל קטן‪ ,‬או ספר‬ ‫השוק‪ ,‬מסתכל על בן‬ ‫מתערוכה או כמה‬ ‫זוגו ועל התחת של‬ ‫תמונות מחוברות‬ ‫הילדון מעבר למסך‪,‬‬ ‫\"עדיף כבר להביא‬ ‫בניילון נצמד עבה‬ ‫ביד\"‪.‬‬ ‫כזה או עוד סט של‬ ‫כוסות אספרסו או תה‬ ‫זכרון ילדות‪ /‬ריי‬‫סיני מיוחד‪ .‬אחרי כל‬ ‫לאון‬ ‫אלה אבא היה מוציא‬‫את המכשיר החדש שהוא‬ ‫הם תמיד היו מסודרים‬ ‫קנה‪ ,‬כזה שאי אפשר‬ ‫צפוף צפוף‪ ,‬כמו‬ ‫להשיג פה‪ ,‬הוא היה‬ ‫הסרדינים במתכת‬ ‫אומר‪ ,‬ומסתובב בבית‬ ‫חושב איפה להניח את‬ ‫שספתא‪-‬קציצות הייתה‬ ‫המכשיר החדש‪ .‬שעושה‬ ‫שופכת ממנה את השמן‬ ‫אור או אדים או סתם‬ ‫לחתולים‪ .‬למעלה היו‬ ‫עושה רוח‪.‬‬ ‫המעילים הגדולים‪,‬‬ ‫ראשון היה המעיל‬‫מתחת מתחת‪ ,‬אפילו‬ ‫שנראה כמו בלון‬ ‫כבר אחרי המתנות‬‫שלנו‪ ,‬שאף פעם לא‬ ‫‪43‬‬

‫לא ידעתי אנגלית‪,‬‬ ‫היו עטופות כי זה‬ ‫אבל על כל בקבוקון‬ ‫תופס מקום‪ ,‬היה השלב‬ ‫היה כיתוב‪ ,‬ואני‬ ‫שאני הכי אהבתי‪.‬‬ ‫הכרתי מהם את כל‬ ‫כשראיתי שקצב הקסם‬ ‫של אמא איטי יותר‪,‬‬ ‫הערים החשובות‬ ‫ופחות בדים נזרקים‬ ‫והכינויים שנתנו‬‫להם‪ .‬היה את פריז עם‬ ‫החוצה‪ ,‬אני כבר‬‫הכינוי הילטון‪ ,‬הונג‬ ‫הייתי מתקרב לשולחן‬‫קונג קונרד‪ ,‬ברצלונה‬ ‫שרתון‪ ,‬טוקיו שאנג‪-‬‬ ‫האוכל הגדול עליו‬ ‫רילה ועוד מלא‪ .‬אני‬ ‫עמדה המזוודה‪,‬‬ ‫הייתי רק בחלק‪ ,‬אבל‬ ‫כל שנה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫שהייתה הדבר היחיד‬ ‫אפילו פעמיים בשנה‪,‬‬ ‫שהיה על הרצפה שמותר‬ ‫הייתה התקופה שבה‬ ‫לשים על השולחן‪.‬‬ ‫ההורים היו‬ ‫למרות שכבר הייתי‬ ‫מסתודדים‪ ,‬עד‬ ‫שבארוחת שישי בערב‬ ‫גבוה וראיתי מה‬ ‫אבא היה שואל אם‬ ‫בפנים הייתי עומד על‬ ‫אנחנו רוצים לנסוע‬ ‫לחו\"ל‪ ,‬ותמיד אמרנו‬ ‫קצות האצבעות‪ ,‬כי‬ ‫כן‪ .‬בגלל זה הכי‬ ‫פעם ענבר אמרה לי‬ ‫אהבתי את‬ ‫שככה מראים‬ ‫הבקבוקונים‪ ,‬כי‬ ‫שמתרגשים‪ ,‬כמו שבת‬ ‫הייתי מריח ומדמיין‬ ‫ממה שאני זוכר את‬ ‫מתנשקת עם בן‪ .‬שם‬‫המקום שהיינו בו‪ ,‬או‬ ‫מתחת‪ ,‬אחרי שהכול‬ ‫מדמיין לעצמי איך‬ ‫יצא‪ ,‬והמזוודה נשארה‬ ‫המלון נראה‪ ,‬עם‬ ‫ריקה‪ ,‬חיכו הסבונים‬ ‫הלובי‪ ,‬והבחורות‬ ‫החייכניות בכניסה‪,‬‬ ‫החדשים‪.‬‬ ‫והאיש השחור שתמיד‬ ‫פותח את הדלת ונותן‬ ‫הבקבוקונים היו‬ ‫לי‪ ,‬למרות שאני בן‪,‬‬ ‫מעוצבים כמו בקבוקים‬ ‫להרגיש כמו ליידי‪.‬‬ ‫של אנשים רגילים‪ ,‬רק‬ ‫בשביל ברביות או‬ ‫אנשים נורא קטנים‪,‬‬ ‫מפלסטיק עבה כזה‪,‬‬ ‫בשביל שנחשוב שזה‬ ‫זכוכית‪ ,‬אבל אף אחד‬ ‫לא האמין לזה‪ .‬אני‬ ‫‪44‬‬

‫יותר מדי‪ ,‬בעיקר לא‬ ‫בתוך הבקבוקונים היו‬ ‫עם חברים‪ .‬היא אמרה‬ ‫את כל הצבעים‪ :‬כחול‬ ‫בריכה‪ ,‬וירוק‬ ‫שאין סיבה לשחק עם‬ ‫סבון‪ ,‬ושילדים‬ ‫פלסטיק‪ ,‬וורוד שנראה‬ ‫כמו העור של הברביות‬ ‫מדברים‪ .‬כששאלתי‬ ‫אותה מה הבעיה‪ ,‬כי‬ ‫רק שקוף‪ .‬היה גם את‬ ‫כל ההורים של הכיתה‬ ‫זה שנראה כאילו‬ ‫נוסעים מלא‪ ,‬היא‬ ‫ערבבו שמנת ופנינה‬‫הסתכלה על אבא שנייה‬ ‫ביחד‪ .‬אני הכי אהבתי‬ ‫ואמרה \"כמו שאני לא‬ ‫את הצהבהב זהב עם‬‫אגיד מאיפה אני קונה‬ ‫המכסה זהב התואם‪,‬‬ ‫ממנו אמא הביאה רק‬ ‫את התכשיטים שלי\"‬ ‫שלושה‪ ,‬והיה לו ריח‬‫ושיחקה קצת עם הטבעת‬ ‫של יקר‪ ,‬של חיים‬ ‫שלה בלי כוונה‪,‬‬ ‫טובים‪ .‬הזהב היה‬ ‫וראיתי שאבא מחייך‪.‬‬ ‫לכן שיחקתי איתם רק‬ ‫מפור סיזן בניו‬ ‫יורק‪ ,‬שאמא חזרה‬ ‫עם ענבר‪ ,‬שראיתי‬ ‫ממנו עם חיוך שנשאר‬ ‫שלאמא שלה יש את‬ ‫לה שבוע‪ .‬זו הפעם‬ ‫אותה הטבעת של אמא‪,‬‬ ‫השנייה שההורים נסעו‬‫ועם שקד‪ ,‬שהארון אצל‬ ‫לשם כבר‪ ,‬אבל הפעם‬ ‫ההורים שלה במקלחת‬ ‫הם היו לבד‪ ,‬כי לא‬ ‫הייתה מלחמה‪ .‬מדי‬ ‫היה חדר שלם‪,‬‬ ‫פעם הייתי פותח את‬ ‫והבקבוקונים של אמא‬ ‫הארון ומריח את הריח‬ ‫שלה היו בארון‬ ‫שלו‪ ,‬מכניס זרת‬ ‫משלהם‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬מקווה שאמא לא‬ ‫הפסקנו לשחק אחרי‬ ‫תראה‪ ,‬ואז שוטף את‬‫שענבר הביאה את נור‪,‬‬ ‫הידיים מלא זמן‪,‬‬ ‫בשביל שכל הסבון‬ ‫שאמא שלו הייתה‬ ‫יכנס כמו שצריך‬ ‫הגרושה‪ .‬היה להם‬ ‫לעור‪.‬‬ ‫תמיד בבית ריח‬ ‫אמא לא הסכימה שאני‬ ‫מעורבב של קטשופ‬ ‫אשחק עם הבקבוקונים‬ ‫והשמן מקופסת המתכת‬‫של הסרדינים‪ .‬היו לו‬‫רק ‪ 4‬חולצות‪ ,‬ו‪ 2‬מהם‬ ‫‪45‬‬

‫בנינו ומילא לנו את‬ ‫היו של פוקס‪ .‬הוא‬ ‫הכוסות וסידר לענבר‬ ‫היה מסתובב עם הבנים‬ ‫שמשחקים כדורגל‪ .‬הוא‬ ‫את המגבת אבל נראה‬ ‫שהוא לא נהנה‪ .‬הוא‬ ‫היה רזה ושחום‪ ,‬ולא‬‫ניסה למצוא חן בעיני‬ ‫אהבתי אותו‪ ,‬אבל‬‫ענבר‪ ,‬ואני לא אהבתי‬ ‫אותו‪\" .‬בגלל שאנחנו‬ ‫בגלל שהוא היה החבר‬ ‫החדש של ענבר אז הוא‬ ‫בבריכה אני חושבת‬ ‫שאנחנו צריכות את‬ ‫בא איתה‪ .‬רציתי‬ ‫הבקבוקונים\"‪ ,‬אמרה‬ ‫שנעשה משהו אחר‬ ‫ענבר כאילו לאוויר‬ ‫הפעם‪ ,‬אבל ענבר שהכי‬ ‫אבל הסתכלה על נור‪.‬‬ ‫אהבה את המשחק רצתה‬ ‫אני שתיתי את המשקה‬ ‫שלי ואמרתי שהשירות‬ ‫שנשחק שוב פעם‬ ‫בעשירות במלון‪,‬‬ ‫פה נורא ואני לא‬ ‫ושנור יהיה המשרת‬ ‫חוזר לפה יותר‪ ,‬כמו‬ ‫שלנו‪\" .‬אבל רק לי‬ ‫מותר לגעת בסבונים\"‬ ‫שידעתי שסבתא שרה‬ ‫אמרתי מראש כי לא‬ ‫אוהבת להגיד‪.‬‬ ‫סמכתי עליו‪.‬‬ ‫שלושתנו צחקנו‪.‬‬ ‫הסבונים היו מונחים‬ ‫ישבנו בגג הגדול‪ ,‬עם‬ ‫כוסות המבוגרים‬ ‫על מגש כסף מיוחד‬‫שהכנו מראש‪ ,‬וסידרנו‬ ‫היפות‪ ,‬כל אחת הייתה‬ ‫על כיסא שיזוף שהריח‬ ‫לפי הריחות שהכי‬ ‫כמו עץ אמיתי‪ .‬היינו‬ ‫אהבנו‪ .‬השתמשנו‬ ‫עטופות בבדים‬‫בכחול בריכה עם הריח‬ ‫הנוצצים שאמא קנתה‬ ‫של הפרחים‪ ,‬הצהבהב‬ ‫לי בשביל לעשות‬ ‫שנראה כמו חמאה הכי‬ ‫שמלות‪ ,‬ועכשיו היו‬ ‫רכה בעולם והיה לו‬ ‫המגבות שלנו בבריכה‪.‬‬ ‫משקפי השמש של אמא‬‫קצת ריח של חלב וקצת‬ ‫כיסו לענבר ולי את‬ ‫ריח של בחילה‪,‬‬ ‫הפנים ‪ .‬שקד הייתה‬ ‫עם משקפי השמש שלה‪,‬‬ ‫והזהבהב מניו יורק‬ ‫עם המכסה זהב‪,‬‬ ‫שהיו לה כבר כמה‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬נור הסתובב‬‫שבגללו בעצם שיחקנו‪.‬‬ ‫‪46‬‬

‫ונפל בחבטה על רצפת‬ ‫נור הרים את המגש‬ ‫הגג‪.‬‬ ‫והתקרב אלינו‪ ,‬אז‬ ‫ענבר צעקה עליו מיד‬‫הייתה שתיקה‪ .‬הפה של‬ ‫\"לא! אתה קודם שואל‬ ‫ענבר נפתח ואני‬ ‫מה אנחנו רוצות!\"‪.‬‬ ‫נור החזיר את המגש‬ ‫הרגשתי את העיניים‬ ‫לשולחן ועשה מה שהיא‬ ‫שלי מתרחבות וכמעט‬ ‫אמרה‪ .‬שקד אמרה \"לא‬‫מתחברות עם הנחיריים‬ ‫ככה נשמע משרת‪ ,‬אתה‬ ‫שלי ועם המצח‪ .‬נור‬ ‫צריך לדבר ברור יותר‬ ‫ולשים את היד מאחורי‬ ‫הרים לנו עיניים‬ ‫הגב\"‪ .‬אחרי שהוא עשה‬ ‫מהרצפה‪ ,‬ואני מכיסא‬ ‫את זה‪ ,‬הוא הלך‬ ‫השיזוף שלי רק‬ ‫והביא לנו בקבוק‬‫הצלחתי להגיד \"אפילו‬ ‫בקבוק‪ ,‬ואנחנו הרחנו‬ ‫אותם וצחקנו לעצמנו‪,‬‬ ‫משרת אתה לא יודע‬ ‫כמו שעושים בבריכה‬ ‫להיות‪\".‬‬ ‫במלון‪\" .‬אני לא רוצה‬ ‫לשחק יותר\" אמר נור‪,‬‬ ‫פעם ישבנו במסעדה‪,‬‬ ‫אבל ענבר הסתכלה‬ ‫וסבתא שרה בדיוק‬ ‫עליו‪ ,‬הורידה את‬ ‫הניחה את הסכו\"ם‬ ‫המשקפיים עד ללמטה‬ ‫של האף‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫הכבד שהיה לה שם על‬ ‫יראה לה את העיניים‪,‬‬ ‫הצלחת‪ ,‬כדי שהמלצר‬ ‫\"אנחנו כבר מסיימים‪,‬‬‫יראה שהיא סיימה‪ ,‬כי‬ ‫רק נשאר הסבון‬ ‫היא מנומסת‪ .‬אבא‬ ‫הזהב\"‪ .‬נור לקח את‬ ‫בדיוק היה באמצע‬ ‫הבקבוק‪ ,‬אבל הסתבך‬ ‫עם השרוכים הקרועים‬ ‫דיבור ולא שמע כלום‬ ‫מסביב‪ ,‬אבל סבתא‬ ‫שלו בנעלי הספורט‬ ‫הישנות‪ .‬הוא החליק‬‫אמרה שעוני לא מחמיא‬ ‫וניסה לתפוס את הגוף‬ ‫לכל האנשים‪ ,‬אבל אף‬ ‫בנפילה עם היד‪ ,‬אבל‬ ‫אחד בשולחן לא שמע‬ ‫חוץ ממני‪ .‬אני רק‬ ‫הבקבוקון עף לו‪,‬‬ ‫חשבתי על ספתא‪-‬‬ ‫התגלגל באוויר מעליו‬‫קציצות עם הבית הקטן‬‫שלה‪ ,‬וכל הדברים שלה‬ ‫שהיו שמורים בשקיות‬ ‫פלסטיק‪ ,‬וחשבתי‬ ‫‪47‬‬

‫משהו כזה‪ .‬או אנשים‬ ‫שדווקא כן מחמיא לה‪,‬‬ ‫שהיו קונים ממנה‬ ‫כי היא הייתה שמחה‪.‬‬ ‫סמים‪ ,‬והיא הייתה‬ ‫אבל כשהיינו על הגג‪,‬‬ ‫מציגה לנו כחברים‬ ‫משחקות בעשירות‬ ‫שלה‪ ,‬אולי כי בתוך‬‫תוכה היא האמינה שהם‬ ‫במלון‪ ,‬כשכל הזהב‬‫באמת כאלה‪ .‬אבל אותו‬ ‫נשפך מהבקבוקון מניו‬ ‫היא הציגה בתור בן‬ ‫יורק‪ ,‬אני הבנתי למה‬ ‫זוג‪ .‬קראו לו מעוז‬ ‫סבתא התכוונה‪ .‬העוני‬ ‫של נור לא החמיא לי‪.‬‬ ‫והוא היה מכוער‬ ‫להפליא‪ .‬רזה עם אף‬ ‫*‪/‬כרמל צאיג‬ ‫החלק הכי גרוע בזה‬ ‫ענק וכל מה שאימא‬ ‫שלי ואני סיכמנו‬ ‫שהחבר של אמא שלי‬ ‫ניסה לזיין אותי זה‬ ‫שבחיים לא יעבור‪.‬‬ ‫תמיד דמיינו לה בן‬ ‫שבמשך כמה שעות‬ ‫שכבתי לבד במיטה‬ ‫זוג חתיך וגבוה‬ ‫ושרירי עם הרבה כסף‬ ‫מפוחדת ובוכה‬ ‫שיציל אותנו מהגורל‬ ‫ודמיינתי תרחישי‬ ‫האיום אליו נקלענו‬ ‫זוועה‪ ,‬שהגרוע‬ ‫מאז שאבא שלי התחתן‬ ‫מבניהם היה שבזמן‬ ‫בשנית‪.‬‬ ‫הזה הם שוכבים‪.‬‬ ‫אני הייתי בת שבע‪-‬‬ ‫הכל התחיל כמה‬ ‫עשרה ואחרי שברון‬ ‫חודשים לפני‪ ,‬כשהם‬ ‫לב‪ .‬באותה התקופה‬ ‫רק התחילו לצאת‪ .‬היא‬ ‫הייתי נשארת הרבה‬ ‫לא נהגה להכיר לנו‬ ‫בבית ומתמסטלת‬ ‫בחורים שמזיינים‬‫מכדורי שינה וקלונקס‬ ‫אותה‪ ,‬או שאולי כן‪,‬‬‫שמגיע בטיפות‪ .‬אהבתי‬‫את הקלונקס הזה יותר‬ ‫אבל היא לא הציגה‬ ‫אותם ככה‪ ,‬הם תמיד‬ ‫ממה שאהבתי בנים‪.‬‬ ‫היו \"ידידים שלה\"‪,‬‬ ‫ההנחיה הייתה לקחת‬ ‫שבדיעבד הבנתי שהיא‬ ‫שלוש טיפות בהתקף‬ ‫הפילגש שלהם‪ ,‬או‬‫חרדה‪ ,‬אבל זה היה רק‬ ‫הפשט‪ .‬הדרש‪,‬‬ ‫‪48‬‬

‫שהוא בחר‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כי‬ ‫מבחינתי‪ ,‬היה לקחת‬‫הוא קיווה למות‪ ,‬ולא‬ ‫עשרים טיפות ברגע‬ ‫מתוך אידיאל ציוני‪.‬‬ ‫שאני מתעוררת ומשם‬ ‫באותה התקופה אימא‬ ‫להמשיך לתגבר‪.‬‬ ‫לא עבדה בעבודה‬ ‫פורמלית והתפרנסה‬ ‫המחשבה על השקה‬ ‫ממכירה של סמים‬ ‫כלשהי עם התודעה‬ ‫קלים‪ .‬שנאתי אותה‪,‬‬ ‫שלי‪ ,‬אפילו לרגע‬ ‫שנאתי את הקול שלה‬ ‫קצר‪ ,‬הייתה בלתי‬ ‫כשהיא דיברה‪ ,‬את‬ ‫נתפשת‪ .‬באותה התקופה‬ ‫הצחוק החד והמרושע‬ ‫בקושי הגעתי לבית‬ ‫שלה‪ ,‬שנאתי את‬ ‫הספר וגם קשרים עם‬ ‫הרגליים שלה‪ ,‬שהיו‬ ‫חברות לא טרחתי‬‫רזות ויפות משלי‪ ,‬את‬ ‫לתחזק יותר מדי‪ ,‬לא‬ ‫החיוך הענק שלה‪ ,‬את‬ ‫היה טעם‪ .‬בימי שישי‬ ‫השיער המתולתל‬ ‫הייתי הולכת למפגשי‬ ‫והמטופש שלה‪ ,‬שנאתי‬ ‫חברים כדי לשמוע מה‬ ‫את איך שהיא לפעמים‬ ‫שילבה בשיחה רגילה‬ ‫מספרים עליי בבית‬ ‫מילים ביידיש כדי‬ ‫הספר ולרוב נרדמת‬ ‫שלא נשכח שהיא‪,‬‬ ‫שם‪ .‬באותה התקופה‬ ‫בניגוד אלינו‪,‬‬ ‫השמועות שרצו היו‬ ‫הילדים שלה‪,‬‬ ‫שאני אלכוהוליסטית‬ ‫אשכנזייה‪ .‬שנאתי‬ ‫ובהריון‪ .‬החיים היו‬ ‫לשהות איתה בבית‪,‬‬ ‫בלתי נסבלים וכל רגע‬ ‫אבל הבנתי שהיא‬ ‫שבו לא הייתי מסוממת‬ ‫נמצאת שם כדי לשמור‬ ‫מכדורי שינה כאב וכל‬ ‫עליי‪.‬‬ ‫אינטראקציה עם בן‬ ‫אדם הרגישה כמו נייר‬ ‫רוב הימים שהייתי‬ ‫שרועה על הספה‬ ‫זכוכית על העור‪.‬‬ ‫מהופנטת מול יס‬ ‫היינו רק שתינו‪,‬‬ ‫קומדי‪ .‬אפשר לומר‬ ‫אימא ואני‪ .‬אבא היה‬‫שככה הכרתי את מעוז‪,‬‬ ‫בדיוק בתנוחה הזאת‪.‬‬ ‫בחו\"ל‪ ,‬עם המשפחה‬ ‫החדשה שלו‪ ,‬וגיא‪,‬‬ ‫אחי הגדול‪ ,‬היה‬ ‫בצבא‪ ,‬בתפקיד קרבי‬ ‫‪49‬‬