Liberty 21

‫ולדימיר צ'יקורוב ‪Либерти:‬‬ ‫בשטחיהן‪ .‬מעליהן מתגבשות מועצות עממיות‪ ,‬שדואגות לרווחת תודעת העמים‬ ‫שלהן‪ .‬וכל זה מתאגד למועצות הרוחניות הכלליות‪...‬‬ ‫הערים מתפזרות בצורה מתוכננת‪ ,‬וחלק מתושביהם עוברים במאורגן להתגורר‬ ‫בחיק הטבע‪ ,‬לצורכי קידום האבולוציה רוחנית שלהם‪.‬‬ ‫החברות‪ ,‬המצפון והכבוד נהיים עבורינו המרכיבים הרגילים של החיים‪.‬‬ ‫המוסריות קיבלה משמעות פרקטית‪ ,‬ואנו מחשבים את השלכותיהם של מעשינו‬ ‫לא רק לשנים ועשרות שנים קדימה‪ ,‬אלא אפילו לחיים עתידיים קדימה‪.‬‬ ‫ההפעלה הרוחנית הכללית מביאה לכך שבכל המקומות השתרשו‪ :‬הרעיון‬ ‫האבולוציוני הכללי‪ ,‬האמונה האבולוציונית הכללית והמוסר האבולוציוני הכללי‪.‬‬ ‫דרך היצירה המשותפת הרונית החלה להתגלות תהילתו של היקום האחיד‪ .‬וכמה‬ ‫שנפשינו מתאחדת יותר עם השמים‪ ,‬כך גדל אושרינו לתוך האינסוף‪ .‬הידד!\"‬ ‫היוצרים הרוחניים של כל העולם‪ ,‬תתאגדו למען השמחה האבלוציונית‬ ‫הכללית!‬ ‫‪301‬‬

‫ויקטוריה לוין‬ ‫מיקולה (ניקולאי) רודנקו‬ ‫פיתגורס‬ ‫אלה שמכירים –‬ ‫לכל צליל ומילה יאמינו‪.‬‬ ‫מי שלא – שעמי‬ ‫לדיון יצטרפו בהקדם‪:‬‬ ‫איך אירע שארים‬ ‫את קולי באביב בו חיינו‬ ‫במחבוש הנורא‬ ‫בפואמה על מיהו השם?‬ ‫אם אינם הסברים –‬ ‫סמוך עלי‪ ,‬משורר לא גרוע‪.‬‬ ‫לא נשאתי דברי‬ ‫הבלים על כל מה שקרה‪.‬‬ ‫מיליוני יצורים‬ ‫את ארצינו פקדו כידוע‪.‬‬ ‫הם הבדילו הרי‬ ‫בין הטוב השמימי והרע‪.‬‬ ‫מיליונים במשך‬ ‫שנים בלי בושה ובלי פחד‬ ‫על ברכיים כרעו‪.‬‬ ‫תדמיין לך את המשחק‬ ‫של ליבם ומוחם?‬ ‫אם הנך מקבל זאת בלי חשק‪,‬‬ ‫אז למי תאמין‬ ‫בעולם שמשקר נחנק?‬ ‫‪302‬‬

‫ויקטוריה לוין ‪Либерти:‬‬ ‫לא המצאתי סיפור‬ ‫שנבראתי שנית ונשלחתי‬ ‫על ידי אלוהינו‬ ‫לפגוש כאן את בן האנוש‪.‬‬ ‫הוא חבקני כמו את אחיו בדמו‪,‬‬ ‫והצלחתי‬ ‫לחבור אליו כאילו‬ ‫אין עוד מלבדו‪ ,‬בלי לחשוש‪.‬‬ ‫לא דרש הוא תפילות‪,‬‬ ‫לא נרות כנסייה או אדרת‪.‬‬ ‫זה הכל הבלים‪ ...‬רק דבר מסוים הוא קדוש‪:‬‬ ‫שנפשו עוד ועוד‬ ‫כאן תנדוד ותחיה לתפארת‪,‬‬ ‫וקולו יעצים‬ ‫ולבב כל בן ארץ יכבוש‪.‬‬ ‫מה הצורך שלו‬ ‫בשבחי הפולחן והטקס?‬ ‫לא כותרת קוצים –‬ ‫דוקרנים את ראשו מעטרים‪.‬‬ ‫הוא רוחה של חמה‪,‬‬ ‫הוא שליחה של מונאדה – הנכס‪,‬‬ ‫שדברי אמיתו תאלץ‬ ‫בקרוב להפנים‪.‬‬ ‫‪303‬‬

‫ויקטוריה לוין ‪Либерти:‬‬ ‫עפתי לי לפניכם‪,‬‬ ‫במעופי היו חופש ואושר‪.‬‬ ‫לא תתן אדמה‬ ‫לבניה תחושה שכזאת‪.‬‬ ‫בתמונה חפציכם?‬ ‫אין אותה‪ ,‬כי הטבע ביושר‬ ‫רק בגוף מסוגל את מראה הפנים להראות‪.‬‬ ‫על הקרקע נותרו‬ ‫שארי הבשר הנגוע‪.‬‬ ‫התבוננתי בהם ברוחי‪ ,‬לא בעין‪ ,‬אחי!‬ ‫ממולי נפערו‬ ‫תהומות שהבריקו בלי נוע‪,‬‬ ‫במבט כל‪-‬רואה התבוננתי בהם אנוכי‪.‬‬ ‫באורות קטביים‪,‬‬ ‫או בקשט בשמי הרקיע‬ ‫תתנשא מעל ארץ‪,‬‬ ‫אך רק אם תצליח‪ ,‬אולי‪,‬‬ ‫את הלב הנקי‬ ‫להפוך לבשר‪ ,‬להופיע‬ ‫מול השם כהוגה‪ ,‬לא כהלך סתמי באקראי‪.‬‬ ‫אש נצחית אנוכי‪.‬‬ ‫גורלי הוא האש הקופחת‪.‬‬ ‫אין בושה בי בפני‬ ‫רבבות של אורות זהבהבים‪.‬‬ ‫זהו זיק אלוהי‪.‬‬ ‫נשמה טהורה וזורחת‪.‬‬ ‫והקרקע הרי היא אחד מדברים משמימים‪.‬‬ ‫גולם החילזון‬ ‫יהפוך לפרפר בבוא רגע‪.‬‬ ‫זה ברור מאליו‪ .‬על חייך אינך תתגבר‪.‬‬ ‫גם פתותית השלגים‬ ‫‪304‬‬

‫ויקטוריה לוין ‪Либерти:‬‬ ‫על עפעף תתאדה ללא נגע‪.‬‬ ‫וגופה יהפוך לחלקיק אוקיאנוס סוער‪.‬‬ ‫אין לנעוץ בחלל‬ ‫מבטך‪ ,‬הבלים להניח‪.‬‬ ‫נצח יש לגלמים‪,‬‬ ‫ולך כישורך כבר אבד?‬ ‫נצח יש גם לשלל‬ ‫יצורים מן הזן הזניח‪,‬‬ ‫ואתה – המורכב‬ ‫שבהם‪ ,‬שליטם המכובד!‬ ‫כן‪ ,‬הייתי כביר‪.‬‬ ‫עם כי חשתי‪ :‬יש משהו באופק‬ ‫מעלי‪ ,‬בקרבי‪ ,‬לא הרחק –‬ ‫שליח‪-‬אל שהסתיר‬ ‫את חייו בעריף ובאופל‪.‬‬ ‫אם היה הוא בולט –‬ ‫חיש היה הוא מוצא להורג‪.‬‬ ‫הוא פיתגורס‪ ,‬או‬ ‫אפלטון‪ .‬בן אלמוות שפינוזה‪.‬‬ ‫או ישוע הנוצרי‪.‬‬ ‫מוחמד‪...‬‬ ‫מספיק עם שמות?‬ ‫הוא חסר קול ושם‬ ‫כמו סופת רעמים‪ .‬יש בו חוזק‪.‬‬ ‫לא יהיה הוא על פני דגליכם‬ ‫לשום סמל או אות‪.‬‬ ‫לא נדרש לדמותו‬ ‫לא מספר הזהות ולא כתובת‪.‬‬ ‫חי הוא בלי הדרכון‪,‬‬ ‫‪305‬‬

‫ויקטוריה לוין ‪Либерти:‬‬ ‫בלי בתים‪ ,‬רחובות‪ ,‬מדינות‪.‬‬ ‫אש הינה מהותו‪.‬‬ ‫בשחקים שיכונו‪ .‬תערובת‬ ‫של רוחות שטניים מסביבו תתערם עוד ועוד‪.‬‬ ‫אז איה הוא רעי‬ ‫שמו פיתגורס? כך אכנהו‪.‬‬ ‫הוא יהיה למורי יחידי בחלל השמימי‪.‬‬ ‫דמיינו‪-‬נא‪ ,‬קוראיי‪,‬‬ ‫איך פועם לו הוריד על החזהו‪,‬‬ ‫איך תבריק השיבע על זקנו‬ ‫באורות עמומים‪.‬‬ ‫ברם הסוף יהיה טוב‪,‬‬ ‫אם הגוף הקורס‪ ,‬הקרוע‪,‬‬ ‫לא ישים לו אזיק‪,‬‬ ‫לא יסתור על לחיו עד זוב דם‪.‬‬ ‫יסתדר לו הרוב‪,‬‬ ‫כשתרשה להכפיל בריבוע‬ ‫את רוחינו‪ ,‬אונינו‪ ,‬אומצינו מונאדת עולם‪.‬‬ ‫כך שהיתי אני עם פיתגורס יום‪ ,‬יום ולילה‪.‬‬ ‫ובשנים הבאות‬ ‫עוד נמשכתי אליו‪ ,‬קראתיו‪.‬‬ ‫כך נותר עד הלום בנפשי הנפעמת‪.‬‬ ‫לא די לה!‬ ‫אין בה תוהו למרות‬ ‫שהכל בהלה מסביב‪.‬‬ ‫‪306‬‬

‫ויקטוריה לוין ‪Либерти:‬‬ ‫* מיקולה (ניקולאי) רודנקו נשפט על \"הסברה והסתה אנטיסובייטים\" לשבע‬ ‫שנות מחנות ריכוז וחמש שנות גירוש‪ .‬מיד לאחר מכן כתביו ויצירותיו הוצאו‬ ‫מכל הספריות ומהמכירות בצו מיוחד של אגודת הסופרים של אוקראינה‪ .‬הסופר‬ ‫ריצה את עונשו במחנות במורדוביה‪ ,‬בחבל פרם ובהרי אלטיי‪.‬‬ ‫בתחילת שנות השבעים ניקולאי רודנקו הצטרף למאבק למען זכויות אדם‪ ,‬קיים‬ ‫מגעים עם אסירי המשטר ממוסקבה‪ ,‬היה חבר במחלקה הסובייטית של ארגון‬ ‫החנינה הבינלאומי‪ .‬ב‪ 1974-‬גורש מהמפלגה הקומוניסטית‪ ,‬וכעבור שנה –‬ ‫מאגודת הסופרים האוקראינית על ביקורתו כלפי מרקסיזם‪ .‬הסופר נאלץ למכור‬ ‫את רכבו‪ ,‬את ביתו הקיצי‪ ,‬והצליח למצוא עבודה רק בתור שומר לילה‪ .‬ב‪18-‬‬ ‫באפריל ‪ 1975‬נאסר על מאבקו למען זכויות אדם‪ ,‬אך שוחרר מחקירות בחנינה‬ ‫לקראת חגיגות ‪ 30‬שנה לניצחון במלחמה נגד הנאצים‪ .‬אך כבר בסוף ‪,1976‬‬ ‫לאחר הכרזתו יחד עם אולס' ברדניק ואוקסנה משקו על השקתה של \"קבוצת‬ ‫הלסינקי\" אוקראינית‪ ,‬הממשל דאז התחיל להחשיב אותו כמכשול‪ ,‬וב‪5-‬‬ ‫בפברואר ‪ 1977‬הוא נאסר בשנית בקייב‪ .‬בקייץ ‪ 1977‬נשפט על\"הסברה והסתה‬ ‫אנטיסובייטים\" לשבע שנות מחנות ריכוז וחמש שנות גירוש‪ .‬תיקו המשפטי של‬ ‫ניקולאי רודנקו מכיל‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬חמישים כרכים‪ .‬ברור לגמרי‪ ,‬שמיד‬ ‫לאחר מכן אגודת הסופרים האוקראינית דרשה להוציא את כל כתביו מהספריות‬ ‫ומהמכירות‪ .‬ב‪ 1981-‬נאסרת גם אשתו‪ ,‬ראיסה רודנקו‪ ,‬על פעילותה למען‬ ‫שחרור בעלה‪.‬‬ ‫‪307‬‬

‫טטיאנה בדקוב‬ ‫המכתב לאימא לשנת ‪1943‬‬ ‫שוב דצמבר‪...‬‬ ‫היום‪ ,‬כמו גם לפני שבעים ושש שנים‪ ,‬הערבה שלנו מדהימה בהודה והדרה‬ ‫כביום הווסדותה‪ .‬הטבע‪ ,‬כנערה שהגיעה אל פירקה‪ ,‬בציפייה לחורף‪.‬‬ ‫אבל אז‪...‬‬ ‫האם יכלו השמים עצמם להרגיש‪ ,‬שלא רק החורף מתקרב?!‬ ‫את רק בת תשע‪-‬עשרה – פשוטו כמשמעו‪ ,‬נערה שהגיעה אל פירקה‪ :‬יפה‪ ,‬חטובה‪,‬‬ ‫צנועה‪ ,‬כהולם קלמיקית צעירה‪.‬‬ ‫אני יודעת‪ ,‬שאת אוהבת להתלבש בבגדים יפים‪ .‬מתוך מלתחתך דיאז את תמיד‬ ‫יכולה להוציא צעיף משי נעים למגע ולקשור אותו על צווארך בצורה כה יפה‪,‬‬ ‫כאילו דיפדפת בעיתוני האופנה של עיר הבירה‪ .‬אבל כל זה נעשה בסתר‪ ,‬הרחק‬ ‫מעיניים אחרות‪.‬‬ ‫כי הינך עמוסה מאוד‪ .‬את מילדותך מתגוררת אצל דודך‪ ,‬את הורייך לא זוכרת‪.‬‬ ‫מטפלת בחמישה אחיינים קטנים‪ ,‬וגם בענייני הבית‪ .‬דודך תמיד נמצא בעבודה‪,‬‬ ‫ואישתו חולה‪.‬‬ ‫אילו כבר תלבושות!‬ ‫ברם הנפש הצעירה מבקשת לצאת‪ ,‬קוראת לך לערבה‪ .‬כאן את מוצאת את‬ ‫שלוותך‪ ,‬יכולה להתפלל לשמים הכחולים הגבוהים‪ ,‬רוח ערבית שובבה תלטף‬ ‫אותך‪ ,‬ורק כאן את מאושרת באמת‪ .‬ולא צריך כלל ללכת לשום מרחקים עם הרים‬ ‫נשגבים‪ ,‬ימים ויערות‪.‬‬ ‫ואת מאמינה‪ ,‬שתפגשי בארצך את אהבתך‪ ,‬ויוולדו לך ילדים נפלאים‪ ,‬שיפטפטו‬ ‫בצורה משעשעת בשפתם הקלמיקית ויסתובבו ערומים בערבה‪ .‬כך את רואה את‬ ‫אושרך הנשי‪.‬‬ ‫‪ 28‬בדמצבר ‪!1943‬‬ ‫בוקר מוקדם‪ ,‬שהינו תמיד שליו כל כך‪ ,‬אבל רק לא היום‪ .‬כשיצאת לעסוק בענייני‬ ‫הבית‪ ,‬פתאום שמעת רעש לא מוכר‪ ,‬ושמת לב‪ ,‬איך חיות המשק נדרכו‪ .‬הפרה‪,‬‬ ‫שמכירה את ידייך טוב‪ ,‬התחילה להשתולל‪ ,‬כלבים מכל הכפר נבחו בזה אחר זה‬ ‫ללא הפסקה‪ ,‬סוסים צהלו בקול רם‪ ,‬וכמה מהם פרצו החוצה מהאורוות ורצו לחיק‬ ‫הערבה מבלי להביט לאחור‪.‬‬ ‫והרעש גבר וגבר‪...‬‬ ‫הוא הפך לפעמון אזעקה‪ ,‬מבשרה של צרה עצומה‪ ,‬שאותה לא יכלה לשער נערה‬ ‫‪308‬‬

‫טטיאנה בדקוב ‪Либерти:‬‬ ‫שחורת העיניים הזאת‪ ,‬ולא רק היא‪.‬‬ ‫עם התקרבותו אל הכפר הקטן באמצע ערבה של רעש המכוניות הצבאיות‬ ‫הגדולות (אלה היו הם‪ ,‬ה\"סטודבקרים\" האמריקנים)‪ ,‬החרדה גברה‪.‬‬ ‫כבר בחצרות הראשונים נשמע בכיים של ילדים שהתעוררו‪ ,‬אנקות ותחינות של‬ ‫זקנים וזקנות‪ ,‬יבבותיהן של נשים מפוחדות שלא הבינו כלום‪ ,‬שאגות מחרידות‬ ‫של בהמות הבית‪.‬‬ ‫והמילים הנוראיות‪ ,‬קורעות האוויר של הקורא את פקודת הממשל הסובייטי ואת‬ ‫החלטת הס‪.‬נ‪.‬ק‪ .‬מס' ‪14322425‬ס\"ס מהתאריך ‪ 28‬בדצמבר ‪ 1943‬אודות‬ ‫\"חיסולה של הרפובליקה הקלמיקית\"‪\" ,‬על פינויים של קלמיקים המתגוררים‬ ‫ברפובליקה הקלמיקית\"‪ ,‬שגרמו למהומה כללית‪.‬‬ ‫גם אחרי ששמעו את הדברים‪ ,‬האנשים‪ ,‬בעיקר זקנים שלא ידעו קרוא וכתוב‪,‬‬ ‫נשים וטף לא האמינו‪ ,‬שמנהיגם האהוב‪ ,‬החבר סטלין‪ ,‬פירסם את הפקודה‪.‬‬ ‫לא! זאת הייתה טעות!‬ ‫הקלמיקים הנם בודהיסטים לפי דתם ולפי ערכיהם‪ .‬הם לעולם אינם מוכנים‬ ‫לחשיבה ומעשים רעים‪ .‬כולם אז חשבו‪ ,‬שעוד מעט הכל יובהר ויפתר‪.‬‬ ‫אבל‪...‬‬ ‫הצעקות הגסות והתנהגותם הלא ידידותית בעליל של החיילים החמושים‪ ,‬הזמן‬ ‫הקצוב לסידורים והתארגנות לשום מקום‪ ,‬ללא הסברים‪ ,‬האווירה המחרידה‬ ‫והלא ברורה‪ ,‬זיעזעו את האנשים‪.‬‬ ‫ורק אז‪ ,‬בניגוד לגורלו‪ ,‬בעודו אוסף את כל עוזו ואת כל כוח רצונו באגרוף‬ ‫לאומי אחד‪ ,‬עמי הקלמיקי החזיק מעמד בגבורה במשך שלושה עשר (‪)!13‬‬ ‫שנים מלאות בגירוש לא חוקי לסיביר‪.‬‬ ‫אימא!‬ ‫היום אני מנסה לדמיין לעצמי את מצבך באותו בוקר גורלי של דצמבר‪...‬‬ ‫את‪ ,‬כמו כל סובבייך‪ ,‬לא יכלת להבין שום דבר‪ ,‬אך אינסטינקט ההישרדות אילץ‬ ‫אותך‪ ,‬מבלי לחשוב‪ ,‬להתחיל לאסוף כל מיני חפצים שמבטך נתקל בהם‪ ,‬לארגן‬ ‫ילדים ודודה חולה‪ .‬בגיל כה מוקדם היית מוכרחה לחשוב על הצלת חייהם של‬ ‫קרובייך‪ .‬דודך‪ ,‬כרוב הגברים באותה התקופה‪ ,‬תקופת המלחמה‪ ,‬היה בחזית‪.‬‬ ‫הלב התכווץ מפחד ומהצרה שנחתה‪ .‬שערות השיבה והקמטים הראשונים שלך‬ ‫הופיעו ביום ההוא בדיוק‪ .‬כבר קשה היה לזהות בך את אותה הנערה העליזה‬ ‫והאנרגטית‪ :‬המבט כבוי‪ ,‬הפנים חוורות והגב מתוח‪.‬‬ ‫אבל לא יכולת לחזות‪ ,‬שכל הדברים האיומים באמת יקרו מאוחר יותר‪.‬‬ ‫ואז יופיעו שאלות ללא תשובות‪\" :‬על מה?\"‪\" ,‬למה?\"‬ ‫ועכשיו את מתרוצצת כאחוזת דיבוק בבית‪ .‬זמנך קצוב‪ ,‬שני חיילים עם נשקים ליד‬ ‫‪309‬‬

‫טטיאנה בדקוב ‪Либерти:‬‬ ‫הדלת‪ .‬הפעוטות התעוררו‪ ,‬והם טרם אכלו‪ .‬צריך לארוז בשקים לפחות חלק‬ ‫מהבגדים‪ ,‬אוכל‪ ,‬ציוד‪ .‬המחשבות מפוזרות‪ ,‬הכל נשמט מהידיים‪ .‬את מנסה לשאול‬ ‫את החיילים‪ ,‬לאן יקחו אתכם‪ ,‬למשך כמה זמן‪ ,‬אך תקבלי קללות כמענה‪.‬‬ ‫ברור‪ ,‬שאותו הרגע את עוד לא יודעת‪ ,‬שבקרון הקר והפתוח לכל רוחות השמים‬ ‫המיועד להובלת בהמות‪ ,‬אליו תעלו‪ ,‬בכפור המקפיא של דצמבר‪ ,‬את תאבדי את‬ ‫דודתך‪ ,‬שלא תעבור את הסבל הזה‪.‬‬ ‫כשבאמצע הדרך יכו בך הטיפוס והקדחת‪ ,‬את לא תוכלי לשמור על הילדים ולא‬ ‫תדעי על מה עלה בגורלם במשך שנים ארוכות‪.‬‬ ‫רק כעבור זמן תכירי את המלאך המושיע שלך שהופיע בדמות אישה טובת‪-‬לב‬ ‫אחת‪ ,‬שהפכה לבודדה כמוך‪ ,‬דודה סולי‪ .‬זאת הייתה היא שלא הסגירה אותך‬ ‫לחיילים בעת מסדר בוקר אחד כשבדקו האם יש מתים בקרון כדי להשליך את‬ ‫ה\"גופה\" בתחנת מעבר כלשהי של המסילה הסיבירית הארוכה‪.‬‬ ‫זוהי תמונתו של הסטליניזם – דרך בת אלפי קילומטרים‪ ,‬מכוסה בגופות של‬ ‫אנשים חפים מפשע!‬ ‫וכמה כאלה היו – צעירים וזקנים‪ ,‬ילדים והוריהם בני הערבה‪ ,‬שלא שרדו את‬ ‫הכפור הסיבירי העז ללא ביגוד ונעליים מתאימים‪ ,‬ברעב הבלתי פוסק‪ ,‬עבודות‬ ‫הפרך בתקופת הגירוש הלא‪-‬אנושי והבלתי‪-‬נסבל!‬ ‫הסטטיסטיקה היבשה נוקטת במספר‪ ,‬ששווה לחציים (לחציים!) של כל בני‬ ‫עמכם‪.‬‬ ‫‪...‬הפחד ההוא בעיניים‪ ,‬הבהלה בלב והאימה שעוד ישנם איפשהו עמוק בפנים!‬ ‫איך אפשר למדוד את זה?!‬ ‫כבר גדלו שלושה דורות של קלמיקים ששוקמו‪ ,‬שבו מההגלייה‪ ,‬זכו בחופש‪.‬‬ ‫ואמנם עדיין תצוץ המחשבה‪\" :‬ואולי?‪ ,\"...‬תחושת העילבון והנחיתות שתופיע‬ ‫משום מקום תגרד את הנפש‪.‬‬ ‫לא רוצה!‬ ‫פונה בקול רם לכל מי שצמא לשחזר את האידיאלים של הסטליניזם‪ :‬תעצרו!‬ ‫יקירתי‪ ,‬שהפכת בגיל תשע‪-‬עשרה בין רגע לאישה בוגרת‪ ,‬שבגיל תשע‪-‬עשרה‬ ‫כרתת את היער בטייגה הסיבירית הקפואה‪ ,‬שבגיל תשע‪-‬עשרה איבדת את כל‬ ‫קרובייך‪ ,‬חזקה שלי‪ ,‬אהובה שלי‪,‬‬ ‫תודה על החיים שנתת לי!‬ ‫ביתך טטיאנה‪ ,‬שהפכה עוד ברחמך ל\"אויבת העם\"‪,‬‬ ‫שנולדה בעיר חנטיי‪-‬מנסייסק בטייגה שלוש שנים לפני השיקום‪.‬‬ ‫דצמבר ‪.2019‬‬ ‫‪310‬‬

‫טטיאנה בדקוב ‪Либерти:‬‬ ‫על מה הערבה חולמת?‬ ‫החום של אחר הצהריים הקיצי מתחיל לרדת‪.‬‬ ‫בערבה ניתן להבחין בקלות בשינויי מזג אוויר‪ ,‬שעות היממה ועונת השנה‪.‬‬ ‫לקראת ערב היא מתעוררת לחיים – רוח קלילה‪ ,‬שעוד שומרת על חומה‪ ,‬כבר‬ ‫מבשרת צינה‪ .‬את זה מרגיש כל החי של הערבה – העפרונים‪ ,‬השפנים‪ ,‬סנאי‬ ‫הערבה ועוד אחרים‪ .‬התזוזה המורגשת אך בקושי מתחילה‪ ,‬מופיעים צלילים‬ ‫שונים‪ ,‬שאותם אי אפשר לשמוע בערבה הבוערת מחום‪ .‬בעשבים היבשים‬ ‫והצהובים מאור השמש היוקדת‪ ,‬נגלות לעין חיפושיות‪-‬הקרנף שבקעו ממקום‬ ‫כלשהו‪ ,‬והנמלים העמלים כהרגלם ממהרים \"לעבודה\"‪.‬‬ ‫אפילו העננים – שבצהרי היום נראים ככדורי צמר גפן חסרי צורה – מתחילים‬ ‫לקראת הערב לברך את כולם בדמויות מופלאות‪ .‬משעשע!‬ ‫ככל שהערב קרב‪ ,‬כך מראות הערבה נהיים מדהימים יותר‪ .‬שקיעת השמש (כמו‬ ‫גם זריחתה) – כמו ציוריו של ניקולאי רריך שקמו לתחיה‪ .‬מלאים בצבעים‬ ‫בוהקים מאוד‪ ,‬אך פנורמיים ובעלי צלילים‪ ,‬הם גורמים להתפעלותו של כל אחד‪.‬‬ ‫וגם האנשים – גיבוריו של העולם הזה‪ ,‬נפלאים באותה מידה בעת מיזוגם עם‬ ‫טבע‪.‬‬ ‫עם בואו של החושך הצלילים משתתקים בשקט‪ ,‬ורק החרגולים מטרטרים ללא‬ ‫מנוח‪ .‬בעשבים נדלקות הגחליליות כמו השתקפותם המופלאה של הכוכבים על‬ ‫פני הארץ‪.‬‬ ‫החושך יורד על הערבה במהרה‪ .‬הגאוגרפים יודעים‪ ,‬כמובן‪ ,‬את ההסבר לתופעה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ולי נראה‪ ,‬שאמא‪-‬ערבה שיבת השיער והלענית שלנו מבקשת להישאר בשקט‪.‬‬ ‫ובהתבודדותה היפה עם הכוכבים הרמים היא רוצה להרהר‪ ,‬לפנטז‪ ,‬לחלום – הרי‬ ‫היא אישה!‬ ‫מעניין‪ ,‬על מה חולמת הערבה‪ ,‬במיוחד לאחר חום הקיץ המתיש?‬ ‫היא מדמיינת את רשרושו של נחל‪ ,‬שלוחש לה בשקט על אהבתו‪ .‬היא שוב‬ ‫צעירה‪ ,‬רעננה ממיצו של העשב הירוק‪ ,‬את העדנה והסומק מעניקים לה‬ ‫הצבעונים האדומים‪ .‬והכל מסביב – אוויר צלול‪ ,‬שמש חמימה‪ ,‬שמי התורכיז –‬ ‫יצרו את יופיה הזה שאין עוד כמותו‪ .‬הערבה עד כדי כך יפה ומושכת‪ ,‬שאפילו‬ ‫השפן הצעיר‪ ,‬שנמתך כפלס לברך את האביב‪ ,‬לא מאמין‪ ,‬שמתי שהוא כל זה‬ ‫יגמר‪.‬‬ ‫הרי כשהיית צעיר ומלא בכוחות‪ ,‬החיים נראו כפלא בלתי‪-‬פוסק!‬ ‫‪...‬וכך‪ ,‬בחלומות‪ ,‬לקול רישרושו של נחל ומבטה הנטול‪-‬לאות של העגלה‬ ‫הגדולה‪ ,‬הערבה שוקעת בשינה‪...‬‬ ‫‪311‬‬

‫טטיאנה בדקוב ‪Либерти:‬‬ ‫הריקנות‬ ‫ראשון לינואר‪.‬‬ ‫התעוררתי מהשקט המחריש‪ .‬גם זה קורה‪...‬‬ ‫לאן נעלמו כל התרוצצויות של אתמול‪ ,‬ריצות לקניות‪ ,‬למספרות‪ ,‬הפטרדות‪,‬‬ ‫הזיקוקים‪ ,‬הריגושים?‬ ‫השקט הינו רב‪-‬משמעות כלשהי – דומה‪ ,‬שהוא נותן לנו את האפשרות להירגע‬ ‫ולהתכונן למרטון נוסף למשך שלוש מאות שישים וארבעה ימים‪....‬‬ ‫מעניין‪ ,‬השקט והריקנות – הם אותו דבר? בראשון לינואר נראה שכן‪ .‬שקט‬ ‫בסביבה‪ ,‬ריקנות בראש‪.‬‬ ‫אך לא‪ ....‬הופיעה מחשבה‪\" :‬צריך ללעוס משהו‪\"...‬‬ ‫הנה ידידי המקרר בראשון לינואר הינו ההיפך הגמור מראשי‪ .‬פותחת‪ .‬אך‬ ‫למראה כל השפע הזה התיאבון שלי‪ ,‬להיפך‪ ,‬נעלם‪.‬‬ ‫אכין קפה‪.‬‬ ‫בזמן שמצקת הקפה מבעבעת‪ ,‬ניגשת לחלון‪.‬‬ ‫כמה יפה היה ליל השנה החדשה השנה! השלג שציפינו לו זמן רב‪ ,‬ירד ממש‬ ‫בזמן‪ .‬הכל סביב נהיה אגדי מזוהרו‪.‬‬ ‫והבוקר בחצר‪ ,‬כמו בבית מקדש‪ ,‬הכל נשגב ומהודר‪ .‬השתוקקתי להיכנס למקדש‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫אבל הקפה רתח‪...‬‬ ‫לאחר שתיית המשקה החם והריחני בתוך השקט הזה‪ ,‬החלו להופיע בראש‬ ‫מחשבות‪ ,‬אחת אחרי השניה‪ ,‬וגם אפילו התגלויות והארות‪ .‬מפליא!‬ ‫מי לא צריך את הריקנות הזאת לפחות פעם אחת בשנה!‬ ‫וזה טוב‪ ,‬שדבר כזה קורה ביומו הראשון של השנה‪.‬‬ ‫אמא‪-‬טבע הינה חכמה!‬ ‫וכמו הנזירים הטיבטיים‪ ,‬בעודנו חשים את הריקנות‪,‬‬ ‫ולאחר שהיתמלאנו בה וטיהרנו את עצמינו‪,‬‬ ‫אנו יכולים לנוע קדימה בבטחה‪...‬‬ ‫‪312‬‬

Содержание 8 14 Ирина Яворовская 20 192 308 Елена Кёрн 27 116 198 289 Татьяна Бадакова 34 119 201 292 Леонид Колганов 42 121 204 270 Валентина Бендерская 69 244 264 Людмила Лазебная 75 155 234 294 Илана Городисская 86 149 257 302 Владимир Чикуров 92 167 Виктория Левина 99 175 250 Глеб Пудов 108 184 Вера Сытник 228 Ольга Труба Юлия Каштанова

Либерти Литературный альманах современных авторов (русский-немецкий-английский-иврит) © Verlag „STELLA“ Bundesstr. 52 72379 Hechingen Deutschland www.stella-verlag.com [email protected] Tel. +49 (0) 1743840306 ISBN 978-3-95772-287-4

315