עם קבלת ההכרה וההסמכה לתואר ראשון עצמאי החל הטיפול באפשרות להעניק גם תואר שני במכללה .בפגישה שהתקיימה בין דוד אלדר לשר החינוך והתרבות יצחק נבון ,בדצמבר ,1985 העלה אלדר בין היתר את היעדר האפשרות לקבלת תואר שני במדעי הספורט בישראל .״מורים לחינוך גופני המסוגלים ומעוניינים להתקדם במקצועם בישראל נתקלים במצב אבסורדי״ ,אמר אלדר .״התנאי לקידום במערכת החינוך הוא תואר שני לפחות ,אך כדי לעמוד בדרישות המערכת עליהם לנדוד לחו״ל ,בהעדר אפשרות ללימודי התואר השני בחינוך גופני בארץ ...הביקוש לבעלי תארים מתקדמים בחינוך גופני עולה על ההיצע ,והביקוש יגדל בצורה משמעותית כאשר תידרש... השכלה של תואר שני גם ממורים לחינוך גופני שירצו ללמד בחטיבה העליונה בחינוך העל יסודי״. אלדר טען עוד כי הקמפוס של וינגייט נמנה כיום עם המתקדמים בעולם ,וכי ״כל מי שמתמצא בדיסציפלינות המדעיות של החינוך הגופני מביע תמיהתו על המציאות הישראלית המוזרה והמעוותת ,המאלצת את הבוגרים שלנו לרכוש השכלה בחו״ל״ .כלומר ,יש לתקן עיוות זה גם אם מחייב הדבר שינוי בתקנות. שר החינוך (שכיהן גם כיו״ר המועצה להשכלה גבוהה) התייחס בחיוב להצעתו של אלדר ,אך טען כי מדובר בפריצת דרך שיהיה קשה לממשה ,כיוון שלפי שעה אין תקדים לקיום תוכנית לתואר שני במוסד שאינו מוכר כאוניברסיטה .הרעיון הבסיסי היה להתחיל את התוכנית בשלבים :השלב הראשון יהיה תוכנית משותפת עם אוניברסיטה ,בדומה לתהליך שנעשה לקראת ההכרה בתואר הראשון. תהליך ההכרה נמשך כמעט עשור שנים .בינתיים ,כדי לענות על צורכי מערכת החינוך ננקטו במכללה שני אמצעים :האחד -פתיחת ״מסלול ללימודים מתקדמים לבעלי התואר הראשון״ ,שבו הייתה הקפדה על לימודים כנדרש בתואר שני .הדבר הביא ,בין היתר ,להענקת קרדיט לתלמידים שהשלימו את לימודיהם בחו״ל .השני – עידוד סטודנטים מצטיינים במכללה ללימודי תואר שני ושלישי בחו״ל. ביקוריו של אלדר באוניברסיטאות בארצות-הברית וחילופי סטודנטים הביאו לתוכניות משותפות לתואר שני (למשל ,עם אוניברסיטאות בקונטיקט ובלונג איילנד) .בשנת ,1986למשל ,יצאו בוגרי המכללה ללימודי תואר שני בבוסטון .הייתה זו קבוצה של בוגרים שימלאו מאוחר יותר תפקידי מחקר וניהול בכירים במכללה ,כמו רוני לידור ,אילנה רכס ,נועה נאבל ,שלמה טוראל ,מרדכי ארליך ואברהם בן-זקן. המשא ומתן הראשוני התקיים עם אוניברסיטת תל-אביב ,אך הוא לא עלה יפה .המכללה פנתה לאוניברסיטת חיפה ונעזרה רבות בתיווכו של מיקי הרציג ,איש החוג לחינוך ,שהיה אז גם הממונה על הספורט באוניברסיטת חיפה .בסופו של דבר נשאו המאמצים פרי והוגשה תוכנית משותפת למל״ג .בינואר 1993הודיע מזכיר המועצה להשכלה גבוהה לאלדר ולעליזה שנהר ,ששימשה אז כרקטור אוניברסיטת חיפה ,כי המועצה אישרה את ההפעלה של תוכנית לימודים לתואר מוסמך בחינוך גופני של אוניברסיטת חיפה ,בהשתתפות המכללה לחינוך גופני ״על-פי הנוסחה המשותפת שגובשה על-ידי שני המוסדות״. המכללה ,שהייתה המוסד הראשון להכשרת מורים שזכה להכרה כמוסד להשכלה גבוהה ,חזרה על 50
הישג זה בשנית ,בהיותה המכללה הראשונה שהלימודים בה הוכרו כראויים לרמה של תואר שני. הכרה זו אפשרה אמנם קבלת תואר שני בחינוך גופני גם בארץ ,אך בסופו של דבר הוענק התואר על-ידי אוניברסיטת חיפה ,והמכללה הוגדרה כ״שותף״. היעד הבא שהמכללה חתרה לקראתו מלכתחילה היה הענקת תואר שני עצמאי ,אך הגשמתו תהיה על-ידי ממשיכיו של דוד אלדר בניהול המכללה. קונגרסים וקשרים עם מוסדות אקדמיים בחו״ל תהליכי האקדמיזציה של המכללה הצריכו ,נוסף להוראה אקדמית ,שורה של יוזמות ופעילויות בעלות אופי אקדמי מובהק כמו מחקר וקשרים אקדמיים בין-לאומיים .בתקופתו של אלדר החלה המכללה לארגן קונגרסים בין-לאומיים וימי עיון ,שבחלקם תוכננו ובוצעו במשותף עם מכון וינגייט. בחודש יולי 1973נערך במכללה סמינר בין-לאומי של ״תרבות הגוף ביהדות״ ,שארגן אוריאל זמרי בהשתתפות חמישה חוקרים מחו״ל .סמינר באותו נושא התקיים גם ביולי .1977מאז נערכו קונגרסים וימי עיון רבים ,ביניהם ניתן לציין את הסמינר הבין-לאומי לביומכניקה של משחקי ספורט שנערך ב ,1978-הקונגרס האירופי הראשון של ICHPERלהיבטים סוציולוגיים של החינוך הגופני והספורט ב ,1981-כנס ארצי ראשון לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה של החינוך הגופני והספורט שהתקיים ב ,1982-סמינר AIESEPב ,1990-הקונגרס הבין-לאומי של ,FIEPבשיתוף עם מרכז קוסל ,בשנת 1993ועוד עשרות ימי עיון. המכללה יזמה קשרים עם מוסדות אקדמאיים בחו״ל .מרצים וסטודנטים התארחו במכללה, ובמקביל התארחו במכללה מרצים ממוסדות אקדמיים בחו״ל .קשרים כאלה נוצרו בין היתר עם אוניברסיטת רוד-איילנד מארה״ב ,עם בית-הספר הגבוה לספורט בקלן ,האקדמיה לחינוך גופני בבשוביץ פולין ,אוניברסיטאות אדלפי ובוסטון בארה״ב ,המכון האוסטרלי לספורט ועוד .מרצים מהמכללה הצטרפו לארגונים מקצועיים בין-לאומיים בתחומי מדעי החיים וההתנהגות והחלו לפרסם מאמרים בכתבי עת אקדמיים .כבר בשנת 1982ציין אלדר בדו״ח ,במלאת 25שנה למכללה, כי משנת 1977בוצעו ופורסמו ע״י מרצי המכללה 27מחקרים ו 59-מאמרים מדעיים בנושאים שונים ( 29בתחום מדעי ההתנהגות 15 ,בפיזיולוגיה 12 ,ברפואה ספורטיבית ושלושה בביומכניקה). פרסומים המכללה פעלה כשותפה מלאה עם המחלקה להוצאה לאור של המכון ,שהביאה לדפוס עשרות פרסומים וחוברות בתחומי החינוך הגופני והספורט .כמו כן פרסמה המכללה ,בשיתוף עם המכון, קובץ בשם ״אסיף״ ,שכלל מאמרים של חוקרי המכון והמכללה ויצא לאור שלוש פעמים (,1977 1982ו .)1986-בין השנים 1980עד 1988פרסמה המכללה (ללא שיתוף עם המכון) אסופת מאמרים בשם ״אגיד״ ,שיצאה לאור ארבע פעמים (.)1988 ,1986 ,1983 ,1980 51
משנת 1991ואילך מוציאה המכללה לאור את כתב העת ״בתנועה״ ,שנועד לתת ביטוי למחקרים ולסקירת ספרות בתחומי מדעי החיים ומדעי הרוח והחברה ,הקשורים לחינוך הגופני ולספורט .כתב עת זה ,שמופיע פעמיים בשנה ,הוא היחיד עד כה בתחום הבין-תחומי של החינוך הגופני ,והוא מאפשר פרסום מחקרים בעברית .העורך הראשון שלו היה נבט אפרתי ,והיום עורכו הוא רוני לידור, נשיא המכללה. תחומי הלימוד במכללה הורחבו אף הם והותאמו למסגרת המשלבת לימודים עם מחקר אקדמי. בשנת 1982חולקה המכללה לשלושה אגפים: 1 .1האגף ללימודי חינוך והכשרה להוראה ,שכללה את המחלקה ללימודי יסוד ועזר ,המחלקה למדעי החינוך ,המחלקה להכשרה להוראה והיחידה ללימודים קדם-אקדמיים (מכינה) 2 .2האגף ללימודי החינוך הגופני ,שכלל את המחלקה למדעי החיים ,המחלקה למדעי הרוח והחברה והמחלקה למקצועות הספורט והתנועה 3 .3האגף ללימודי המשך ,שכלל את המרכז ללימודי המשך ,היחידה ללימודים מתקדמים והיחידה למורים עולים וכן את האגף למינהל ,שכלל את המזכירות הפדגוגית ,מינהל הסגל והמינהל המשקי. בשנים שלאחר מכן הוקמו במכללה מרכזי שירות ,יחידות ומעבדות בתחומים שונים :היחידה לחקר ההוראה והשבחתה ,היחידה למחקר ולעיבוד נתונים ומרכזים שונים :לספורט נכים ,לאבחון ולייעוץ מוטורי ,לאבחון ולשיקום היציבה ,לניתוח התנהגות ,לגיל הרך ולשירותי קהילה ורווחה. הוקמו מעבדות חדשות :המעבדה לחקר ההוראה ,המעבדה ללמידה מוטורית (ששמה שונה מאוחר יותר למעבדה לפסיכומוטוריקה) והמעבדה לפיזיולוגיה של המאמץ .המעבדה לביומכניקה והמעבדה לאנטומיה ,שהוקמו עוד קודם לכן ,זכו לטיפוח נוסף. במסגרת התוכנית האקדמית הוקמו מגמות ההתמחות הבאות :המגמה לתרבות פנאי ,נופש ,חברה וקהילה ,המגמה לבריאות הציבור ,המגמה לחינוך גופני לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ,המגמה לפעילות גופנית בגיל הזיקנה ,המגמה לשייט ולספורט ימי ,המגמה למחול והמגמה לטיפוח היציבה והתעמלות מונעת (הרחבה על המגמות הקיימות – ראה בהמשך). במטרה לאחד את פעולות המרכזים תחת קורת גג מינהלתית אחת הוקם בשנת 1990האגף לרפואת ספורט ולשיקום בתנועה בראשותו של מיכאל שגיב .מוקד פעילותו הוא מחקר ושיתוף פעולה בין-תחומי לצד פעילות משקמת באמצעות תנועה. הפעילות החברתית-חינוכית לצד תהליכי האקדמיזציה המשיכה המכללה לדבוק ביעדיה החינוכיים ולתפקד כמכללה לחינוך ולהוראה .מספר הסטודנטים הקטן יחסית ,השהייה הממושכת של הסטודנטים במכללה והעובדה שבשנתיים הראשונות מסגרות הלימוד הן כיתתיות ,יצרו במכללה אווירה אינטימית ,שעודדה פעילות חברתית וחינוכית עשירה ומגוונת. תרומה נכבדה לעידוד הפעילות החברתית במכללה ניתנה על-ידי אלדר ,שכפי שצוין מקודם ,הגיע 52
למכללה לאחר שנות התנסות רבות בתיכון ,שבו עסק גם בתחומי חברה וחינוך קהילתי .מראשית דרכו במכללה הוא סבר שיש להקנות לפרחי ההוראה כלים שיאפשרו להם למלא תפקידים מרכזיים בתחומי החינוך והחברה במוסדות החינוך שבהם ילַמדו ,ועל כן הפנה תשומת-לב מיוחדת לתחומים אלו. כך הפכו הטיולים השנתיים של תקופת וגנר למחנות לימודיים ,שהיוו את הפנינה שבכתר הפעילות החברתית .תלמידי המכללה יצאו לחוף הכנרת ,לאילת או לים המלח ,הקימו מחנה אוהלים, מטבחים ומתקנים בסגנון מחנאי וביצעו פעילויות ספורט ,אתגר ונופש המשולבות במסעות רגליים. בפעילויות אלו נטלו חלק גם המורים ,הצוות המינהלי ואנשי האחזקה של המכללה .המחנות נוהלו על-ידי שלמה הלר ז״ל ,איתן אלדר ,שלמה טוראל ואברהם בן-זקן. דגש רב הושם על טקסים ,ובראש ובראשונה טקסי הסיום שהתקיימו אחת לשלוש-ארבע שנים. הטקסים המרהיבים ,שהיו ל״חגיגות תנועה״ ,תוכננו ,בוימו ונוהלו ברובם על-ידי אליעזר מאיו ז״ל. מורי המכללה ,בעיקר אלו האמונים על מקצועות הספורט והתנועה (כמו נינה אורעד ז״ל ,ג׳ודי ברקן ,חיה הלפרין וחגית דיסקין) ,נטלו חלק פעיל בהכנת המופעים שהיו מוקד משיכה לאלפי אורחים ומוזמנים .מבחינתו של אלדר ,הטקסים האלו היו בבחינת הצהרה שהאקדמיזציה אינה דוחקת את הספורט והתנועה .נוסף לטקסי הסיום התבססה בתקופתו של אלדר מסורת של טקסי חג ומועד :טקסים לחנוכה ,פורים ,יום השואה ויום הזיכרון. בתקופה זו הוקמה במכללה להקת ריקודי עם ,שנוהלה על-ידי נינה אורעד ז״ל .הלהקה השתתפה בכל אירועי המכללה ואף ייצגה אותה בפני גורמי חוץ שונים כמו הפסטיבל למשחקי ספורט ופולקלור שהתקיים בבון ,גרמניה ,בשנת .1992הוקמו גם מקהלה ותזמורת ,להקת מחול מודרני ונבחרות למופעי ראווה באקרובטיקה .הסטודנטים גם הפיקו עיתון בשם ״קפצון״ ,שלא האריך ימים. הייתה גם פעילות חוץ-מכללתית .תלמידי שנה א׳ יצאו מדי שנה לשלושה ימי סמינריון בנושא השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות .במסגרת הקורס ״תולדות החינוך הגופני והספורט״ של אורי זמרי נסעו הסטודנטים לסיורים לימודיים ביוון. במסגרת הפעילות הקהילתית הוקם מרכז לשירותי קהילה ורווחה שנוהל ע״י רינה הראל .משנת ,1983כל תלמיד במכללה היה חייב בשירות לקהילה כתרומה להכשרתו כמורה וכמחנך .בין הפעילויות ניתן לציין פעילות בבתי הכלא ״נווה תרצה״ ,״רמלה״ ו״מעשיהו״ ,הוראה של סטודנטים במסגרת פרויקט סל״ע (ספורט למניעת עבריינות) ובמסגרת פר״ח (פרויקט חונכות) ,הדרכת ילדים עיוורים ,בדיקת יציבה לתלמידי כיתות יסוד ,פעילות במעונות לקשישים ,שיקום חולי לב ועוד. תשומת-הלב הרבה שהוקדשה באותם ימים לפעילות החברתית-חינוכית באה לידי ביטוי גם בתוכנית הלימודים .בלימודי שנה א׳ וב׳ נוסף ה״חינוך המשלים״ כמקצוע משנה ,ולימודי שנה ג׳ כללו שני מקצועות התמחות :״נופש וחינוך חברתי בבית-הספר העל יסודי״ וכן ״הכשרה להוראת הגדנ״ע״. לסיכום ,בתקופתו של אלדר כמנהל עשתה המכללה קפיצת דרך משמעותית בהתפתחותה 53
האקדמית ,במבניה ,במעבדותיה ובמעמדה המשפטי .גידול משמעותי בא לידי ביטוי גם במספר התלמידים (נתון שמוכתב בין היתר על-פי הצרכים של משרד החינוך) .בשנתו האחרונה של אלדר מנתה המכללה 1,887תלמידים ,מתוכם 972סטודנטים ו 915-משתלמים .סגל ההוראה מנה 252 מורים ועוזרי הוראה ,ומספר עובדי המינהל והמשק שהיה בתחילת הדרך ארבעה בלבד ,גדל עד ל 51-עובדי מינהל בשכר. אלדר המשיך לסייע ליורשיו בהשלמת העריכה והכתיבה של התוכנית העצמאית להענקת התואר השני ללימודי מוסמך .תוכנית זו אושרה ,כפי שיפורט בהמשך ,בימי מיכאל שגיב. 54
תקופת צבי ארצי ()1998-1994 צבי ארצי ,בוגר המכללה ,החל את דרכו המקצועית במכללה כמורה וסיים אותה כמי שעמד בראשה .הוא התמנה לראשות המכללה בשנת ,1994לאחר שהועסק בה כעשרים שנה ,שבהן מילא כמה תפקידי מפתח :ראש אגף המינהל ,אחראי למזכירות הפדגוגית וסגנו של אלדר .לצדו, כראש המכללה ,שירתו כמה סגנים :בתחילה היו אלה עטרה שרמן ודוד בן-סירא ,שליוו אותו עד תום כהונתו ,ובהמשך שלמה בן-גל ,ראש בית-הספר להשתלמויות ,וברוך צ׳יש ,ראש אגף המינהל. צבי ארצי יעדים ומטרות בעת כניסתו לתפקיד הגדיר ארצי כמה יעדים מרכזיים .חלקם באו לידי ביטוי בתקופת כהונתו, חלקם יושמו מאוחר יותר ,וחלקם ,למרות מאבקו למימושם ,נותרו עדיין בגדר חזון .היעדים היו: • •הרחבת תחומי ההתמחות .לדבריו ,המכללה אינה אמורה להיות רק מוסד המכשיר מורים אלא לשמש כמוסד-על ללימוד ולהכשרה בכל תחומי החינוך הגופני .הוא גרס שהמכללה צריכה להרחיב את פעילותה – מעבר לתחומי ההתמחות המיוצגים על-ידי המגמות הקיימות ,גם לתחומים כמו אימון ספורטיבי לרמותיו השונות ,טיפול בנזקי ספורט ושיקום הספורטאי ,כושר גופני ,טיפול תנועתי ושיקום חולי לב-ריאה. • •לימודים לתואר ראשון – ( B.A.מעבר לתואר הראשון בחינוך שמעניקה המכללה לבוגריה). ארצי המליץ על פיתוח מסלול של לימודי חינוך גופני ללא הכשרה להוראה ,או לחלופין ,מסלולי לימודים נוספים כמו מסלול אקדמי להכשרת מאמנים ,בית-ספר לפיזיותרפיה ,בית-ספר לריפוי בתנועה ועוד – כך שבמכללה ידורו להם בכפיפה אחת בית-ספר להכשרת מורים וגם בתי-ספר אחרים. • •לימודים לקראת תארים מתקדמים .נכון לאותו זמן קיימה המכללה תוכנית לתואר שני בתחום 55
החינוך ,בשילוב עם אוניברסיטת חיפה .לדעתו של ארצי יש להרחיב את המגמה הקיימת לכיוון של הקניית תואר שני עצמאי על-ידי המכללה עצמה .הדבר יאפשר פיתוח תחומים ייחודיים שאינם קיימים באוניברסיטאות ,בעלי זיקה למכלול הרחב של החינוך הגופני ,תחומים המשלבים את מדעי החיים ,מדעי ההתנהגות ומדעי החינוך גם יחד .לטענתו ,״נראה זה אך טבעי שהתוכנית הקיימת כיום ,כמו גם תוכניות נוספות ,יאפשרו לימודים לתואר שלישי ,בין אם כמוסד עצמאי או בשיתוף האוניברסיטה .בכך יושלם מעגל ההשכלה וההכשרה בתחום זה״. ארצי טען שיש להדגיש גם את הנושאים הבאים: • •עיסוק של המורים בפרויקטים מקצועיים ומחקריים ,שיתרמו לקהילה המקצועית בתחום החינוך הגופני והספורט ,יאפשרו קידום של מורים על-פי אמות מידה מקצועיות ויתרמו בכך לפיתוחן של תוכניות לימודים לתואר השני והשלישי. • •מחויבות לשירות לקהילה תוך העמדת הצוות המקצועי לשירותן של האוכלוסיות הנזקקות לטיפוח ייחודי • •טיפוח והיצע נוסף של תוכניות השתלמות למורים לחינוך גופני ופתיחת שערי המכללה לאוכלוסייה רחבה ככל האפשר ,נוסף על זו של עובדי ההוראה • •הידוק הקשר והזיקה בין החינוך הגופני לספורט .שני התחומים ראויים להזין זה את זה ,מאחר ששניהם עוסקים בתנועת האדם ומבוססים על פעילות גופנית מאומצת .על המכללה לקדם תפיסה זו תוך עשיית האבחנה המתאימה ביניהם .דגש זה בא לידי ביטוי כבר בתחילת דרכו של ארצי ,כאשר המכללה שינתה את שמה מ״המכללה לחינוך גופני ע״ש זינמן״ ל״המכללה לחינוך גופני ולספורט ע״ש זינמן״. המאבק לשדרוג אקדמי התואר השני של המכללה האקדמית בוינגייט ,בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה ,היה היחיד באותה תקופה שניתן ע״י מכללה לחינוך ,בשיתוף עם אוניברסיטה בארץ .היעד של המכללה היה ,כאמור, להרחיב את תחומי התואר עד לכדי הענקת תואר שני עצמאי ובמקביל – לקראת תואר ראשון ) (B.A.של המכללה ,שאינו קשור בהוראה .יעדים אלו היו קשים להשגה ,בעיקר בגלל המעמד המיוחד של המכללה ,שאיננה בגדר אוניברסיטה אלא מכללה לחינוך .עם זאת ,כמוסד להשכלה גבוהה היא נתונה לפיקוח המל״ג (המועצה להשכלה גבוהה) ,ובו בזמן שייכת למשרד החינוך וכפופה ,בפועל ,לאגף להכשרה ולהשתלמות של משרד החינוך .המכללה מתוקצבת על-ידי המשרד ,שאף אחראי לתוכניות הלימודים שלה המותאמות לצורכי מערכת החינוך. במסגרת הגדרת היעדים שהציב ,ארצי ניסה להרחיב את המסגרת הכובלת של הכפיפות למשרד החינוך בשלושה תחומים מרכזיים: • • B.A.בחינוך גופני כדיסיציפלינה מדעית שאינה קשורה להוראה .התפיסה שעמדה מאחורי נושא זה היא שהמכללה אינה מכשירה רק להוראה ,ובוגרי המכללה מועסקים במסגרות 56
רבות אחרות כמו כוחות הביטחון ,מתנ״סים ותחומי ספורט שונים במרכזי נופש ,במועדוני כושר וכדומה .מכאן שיש להרחיב את אפשרויות הלימוד בחינוך הגופני ולא להתמקד אך ורק בהכשרת מורים. • •הרחבת לומדי החינוך הגופני .ההקצאה של משרד החינוך לקבלת תלמידים במכללה נעשית עפ״י הצרכים של מערכת ההוראה הבית-ספרית .אך מכיוון שהמכללה אינה מכשירה רק מורים ומיועדת לצורכי הספורט והחינוך הגופני ,יש להגדיל את מכסת הסטודנטים במכללה ובהתאם לכך גם את סגל ההוראה .במקביל ,הוצעו שתי הצעות נוספות (שהתבררו בדיעבד כאפיזודיות בלבד וכאמצעי טקטי במאבק לקידום הרחבת הפעילות של המכללה) :האחת – קיום לימודי חינוך גופני ,כדיסציפלינה שאינה קשורה להוראה ,במכללת יהודה ושומרון ובשיתוף עם המכללה .השנייה – הקמת מסגרת חוץ-קמפוסית במעלה אפרים (בעתיד גם במרכזים אחרים), שבה ילמדו תלמידים במשך שנתיים ולאחר מכן ישלימו את לימודיהם במכללה. • • M.A.עצמאי בקינזיולוגיה. בקשה ל M.A. -עצמאי בקינזיולוגיה תוכנית ה M.A. -המשותפת עם אוניברסיטת חיפה עוררה לעתים תרעומת בהנהלת המכללה, שכן התחושה הייתה שבפועל ,לא ניתן מעמד שווה לשני הצדדים ושיתוף הפעולה לקה בחסר. ועדה פריטטית משותפת ,שהוקמה על-ידי שני הצדדים ,מיעטה להתכנס ,ולחברי הסגל מהמכללה שלימדו בתוכנית ניתנו מינויים אקדמיים שלא תאמו את ציפיות המכללה ,כיוון שהוחלו עליהן מכסות .כמו כן ,אוניברסיטת חיפה לא העבירה למכללה ,באופן סדיר ,את חלקה בקצבת הות״ת (ועדה לתכנון ותקצוב) ,שיועדה לתואר השני המשותף ושניתנה לאוניברסיטה. בהתאם למגמה להרחיב את לימודי החינוך הגופני ולהקטין את התלות באוניברסיטת חיפה הגישה המכללה בשנת 1996בקשה למועצה להשכלה גבוהה לתוכנית M.A.עצמאית ,שתתמקד בקינזיולוגיה .תוכנית זו של המכללה עוררה התנגדות מצדה של שרה זיו ,מנהלת האגף להכשרה ולהשתלמות במשרד החינוך .היה ברור כי מימושה יפקיע במידה רבה את הפיקוח והשליטה של משרד החינוך במכללה ,יצמצם את התלות האקדמית של המכללה במשרד ויקנה לה מעמד שונה משאר המכללות לחינוך .בין צבי ארצי לשרה זיו התנהל מאבק חריף ,שנסב בין היתר על פרשנות מעשית לחוק המל״ג .בסעיף 15של החוק המועצה להשכלה גבוהה נאמר :״מוסד מוכר הוא בן- חורין לכלכל את ענייניו האקדמיים והמינהליים ,במסגרת תקציבו ,כטוב בעיניו״ .עם זאת ,בסעיף 27 לחוק זה נאמר כי :״הוראות חוק זה יחולו גם על המדינה ,אולם סעיפים 17 ,15 ,14ו/17-א לא יחולו על מוסד להכשרת עובדי חינוך שהיא מקיימת .שר החינוך והתרבות רשאי ,על-פי הצעת המועצה או מיזמתו ,בהסכמת המועצה ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ,להתקין תקנות בדבר חופש הפעולה של מוסד״ .חוק זה מגביל את האוטונומיה של מכללה לחינוך ואינו מאפשר לה לקבוע תוכניות כראות עיניה .עם זאת ,החוק מתיר ,לכאורה ,לשר להתערב ולאפשר גם למכללה לחינוך לנהוג בחופש פעולה. בהתייחס לכך פנה ארצי לשר החינוך ,אמנון רובינשטיין ,וב 3-ביוני 1996התקבל מכתב מאת 57
שמשון שושני ,מנכ״ל משרד החינוך ,שעל-פיו ״משרד החינוך התרבות והספורט רואה בחיוב את קיומה של תוכנית לימודים עצמאית לתואר שני בקינזיולוגיה ...המשרד ימשיך להעמיד את המימון הדרוש לתוכנית ויפתח תקנה תקציבית מיוחדת לשם כך״. החלטה זו הייתה למורת רוחה של שרה זיו .העובדה ששר החינוך ,זבולון המר ,החליף את רובינשטיין ,ובן ציון דל החליף את שושני כמנכ״ל המשרד חודש לאחר מכתב זה ,הקלה על שרה זיו לטרפד את ההחלטה למרות מאמציו הרבים של ארצי .במכתב למל״ג באוגוסט 1997טענה שרה זיו כי יש להקפיא את התהליך לקבלת תואר שני בקינזיולוגיה ,וזאת כיוון שאין באפשרותו של משרד החינוך לתקצב מהלך שמקדם תואר שני של מוסמך בהוראה במכללות ,כל עוד לא הושלם תהליך האקדמיזציה של כל יתר המכללות. עמדה זו של משרד החינוך שונתה כעבור שנה .שר החינוך החדש ,יצחק לוי ,שהחליף את זבולון המר ז״ל ,שקל מחדש את בקשת המכללה ,ובמכתב שנשלח ב 13-ביולי 1998למועצה להשכלה גבוהה נאמר כי :״המשרד מקבל אמנם את סדרי הקדימויות של שרה זיו ,אך מתוך הבנת הצרכים המיוחדים והייחודיים של תחום החינוך הגופני והספורט מצד אחד והמכללה בוינגייט מצד שני ,אנו תומכים בקיומה של התוכנית כפי שצוין במכתבו של ד״ר שושני״. בשנת 1998החלה המועצה להשכלה גבוהה ,יחד עם משרד החינוך ,להיערך לאישור תואר שני במכללות לחינוך ) (M.Ed.ובמקביל – לאשר למכללה להגיש הצעה ייחודית לתואר שני בקינזיולוגיה. בישיבת הנהלת המכללה ב 11-באוגוסט 1998הוחלט כי מיד בסיום ההליכים יוגשו למל״ג תוכניות לשני מסלולי תואר שני :האחד בקינזיולוגיה ) (MPEוהשני בחינוך ) .(M.Ed.חודשיים לאחר מכן סיים ארצי את תפקידו ,ומימוש התוכניות לתואר שני נעשה על-ידי מחליפו ,מיכאל שגיב. ביוני 1998הסתיים רשמית שיתוף הפעולה האקדמי למתן תואר ראשון בין המכללה לאוניברסיטה נוספת .עם המעבר של המכללות לתוכנית הארבע-שנתית והענקת התואר בוגר בהוראה הוחלט לא לאפשר עוד לימודי השלמה באוניברסיטאות למי שסיים רק שלוש שנות לימוד .תעודת ההוראה ניתנה רק לאחר סיום ארבע שנות לימוד. פעילות אקדמית-לימודית התנופה הלימודית האקדמית שהחלה בימי אלדר נמשכה גם בתקופתו של ארצי ,שבה התקיימו במכללה כמה קונגרסים וימי עיון – חלקם בשיתוף פעולה עם המכון .ארבעה קונגרסים ראויים לציון מיוחד :הקונגרס השנתי של מכון מופ״ת ,שנערך ביולי ;1996הכנס של החברה הבין-לאומית לפסיכולוגיה של הספורט ) (International Society of Sport Psychologyשנערך ב ;1987-הקונגרס של )European Group for Research into Elderly and Physical Activity(EGREPAשנערך ב,1998- והכנס של ,)International Association for Physical Education in Higher Education( AIESEP שנערך ב 1994-בנוכחות אורח הכבוד ,שמעון פרס .היה זה קונגרס ייחודי וראשון מסוגו במכללה, שאורגן ונוהל על-ידי תלמידי המכללה ביוני ,1996והוצגו בו עבודות של סטודנטים בלבד. 58
המכללה המשיכה לטפח קשרים עם מוסדות אקדמיים בחו״ל ,בין היתר עם אוניברסיטאות בסלובקיה ,בסקוטלנד ,פראג ,קלן וורשה .הקשרים התנהלו בעיקר באמצעות חילופי מרצים והרצאות אורח .בין השנים 1995ל 1998-הוקם מרכז לחקר תולדות הספורט והחינוך הגופני ,שארגן ימי עיון בנושא תקשורת וספורט ו 50-שנות ספורט במדינת ישראל. בתקופתו של ארצי לא היו שינויים משמעותיים במבנה המגמות ,מלבד סגירתן של מגמת פנאי ונופש ומגמת לימודי ארץ-ישראל .לעומת זאת ,התווספה מגמה לתקשורת וספורט. מינהל ומחשוב כמי ששימש שנים רבות ראש אגף המינהל במכללה ,צבי ארצי שם דגש רב על נושאי מינהל. בזמנו נקבעו נוהלי עבודה מסודרים :קריטריונים לימי הולדת ולאירועים משפחתיים של חברי סגל ,נוהלי שי לפורשים כמו גם לקראת אירועים ,תגמולים על מאמצים מיוחדים ,תקנון לפיתוח אנשי סגל ,ועדת משמעת ועוד .נכתבו פרוטוקולים מסודרים של ישיבות ההנהלה ,ונקבעה ועדת הוראה שהפרוטוקולים של ישיבותיה הובאו לידיעת כל סגל ההוראה .ארצי נהג לעודד אנשי סגל, באופן אישי ,באמצעות מכתבי הערכה על כל פרסום שלהם .בתקופתו החלו להתגבש הקריטריונים של דרגות הקידום המכללתיות – ״מורה״ ,מורה בכיר״ ,מרצה״ ו״מרצה בכיר א״ ,שהוענקו על-ידי משרד החינוך החל בשנת .1997קריטריונים אלה קיימים עד היום. בתקופתו של ארצי החל מִחשוב מואץ של המכללה .לימודי המחשב ,שהחלו עוד בתקופתו של אלדר ,היו חלק מתוכנית הלימודים האקדמית .הוקמה רשת מכללתית ,והמחשבים חוברו לאינטרנט ואף הוכנסו לחדרי ההרצאות .כל חברי הסגל קיבלו תוכנת ״אופיס״ ,ונערכו להם השתלמויות רבות במחשבים ,כולל כאלה שניתנו ע״י ארצי עצמו .בוטלה יחידת המקלידות שנהגו להקליד את המבחנים וחומרי הלימוד של המורים ,והמורים עצמם החלו להקליד את המבחנים .הם אף עברו בהדרגה להוראה באמצעות מצגות. גם בתחום הבינוי חלה התפתחות :לבניין החדש של המכללה נוספה קומה ,שבה מצויים אולמות ההרצאות 1ו .2-תוספת זו נעשתה לקראת כנס מופ״ת והתבססה על סיוע של משרד החינוך לקראת כנס זה. פעילות חינוכית ותרבותית כממשיך דרכו של אלדר ,גם ארצי שם דגש רב על הפן החינוכי/חברתי של המכללה .הוא חתר ליצירת אווירה חברתית בקרב הסגל האקדמי והסגל המנהלי .ימי ההיערכות הסמסטריאליים הסתיימו בטיולי צוות ברחבי הארץ ,ובסיומה של שנת לימודים נערכו מסיבת סיום בשיתוף בנות הזוג .בתקופתו נמשכה עדיין המסורת של קיום טקסי חגים ומועדים וטקסי סיום ,וגם להקת ריקודי העם המשיכה להתקיים .הפעילות החינוכית החוץ-מכללתית שהחלה בימי אלדר נמשכה אף היא: מחנות לימודיים ,סמינר השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות ,סיורים לימודיים ביוון ,ונוסף גם סיור בבית התפוצות. 59
בשנתו הראשונה של ארצי בניהול המכללה ( )1994מלאו לה יובל שנים ,שנחגג בטקס רב רושם. לרגל האירוע הופק גיליון מיוחד ומקיף של ביטאון ״החינוך הגופני והספורט״ בעריכת נבט אפרתי ועדי גרוס .גם הסטודנטים הפיקו ביטאון משלהם בשם ״מועד ב׳״ ,והם הוציאו לאור תשעה גיליונות בסך-הכול. ארצי פרש מתפקידו ב ,1998-בטרם עלה בידו להגשים את כל המטרות והיעדים שהציב לעצמו בכניסתו לתפקיד .בארבע שנות כהונתו הוא המשיך למנף את המדיניות האקדמית של קודמו, תוך הכנסת שיפורים בתחום הארגוני והמינהלתי .הוא השקיע מאמצים רבים במטרה לשדרג את מעמדה של המכללה בהיבט האקדמי ,אך בגין העימותים הרבים עם משרד החינוך לא נסתייע הדבר במידה המצופה ,והשינוי במעמד האקדמי של המכללה בא לכלל מימוש בתקופתו של מיכאל שגיב ,שהחליפו בתפקיד. ראוי לציין כי ארצי כיהן גם כיו״ר רמ״א (ראשי המכללות האקדמיות) ופעל בו רבות לקידום מעמד המכללות לחינוך במשרד החינוך. תקופת מיכאל שגיב ()2009-1998 מיכאל שגיב היה בעברו שחקן כדורגל בהפועל חיפה .הוא למד במכללה וסיים את התואר הראשון שלו במסגרת שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת תל-אביב .את לימודיו לתארים מתקדמים הוא סיים בארצות-הברית בשנת ,1982ואת דרגת פרופסור קיבל מאוחר יותר מוועדת המינויים של המכללה. עוד לפני התמנותו למנהל המכללה עמד שגיב בראש המחלקה למדעי החיים .הוא הקים את האגף לרפואת ספורט ולשיקום בתנועה ,שימש כמדריך פדגוגי והרצה בקורסים לפיזיולוגיה .כסגנו של מיכאל שגיב המשיך לכהן דוד בן-סירא. מיכאל שגיב מעניק מלגה לסטודנטית מצטיינת 60
יעדים ומטרות בתחום האקדמיזציה מיכאל שגיב חתר באינטנסיביות רבה להעמקת האקדמיזציה של המכללה ,להרחבתה ולביסוסה. כמו צבי ארצי ,קודמו בתפקיד ,הוא ראה לנגד עיניו את המכללה כמוסד ללימוד ולהכשרה בכל תחומי החינוך הגופני ,הספורט והתנועה ,וגם הוא חתר למיסודו של תואר ראשון בחינוך גופני שאינו מחייב הכשרה להוראה .נוסף לכך ,הוא שם לו למטרה לעודד ולטפח את נושא המחקר במכללה. בתהליך האקדמיזציה פעל שגיב נמרצות לאפשרות (שדובר בה בעבר) של הענקת תואר שני ייחודי ועצמאי על-ידי המכללה ולהעלאת נושא התואר השלישי על סדר היום המכללתי .הוא אף הגדיר מחדש והדגיש את המגמה להעביר את המכללה מתקצוב משרד החינוך לתקצוב של הות״ת ,במטרה להגדיל את מגוון מקצועות הלימוד ולאפשר קבלת תלמידים שמספרם אינו מוגבל למכסה השנתית של משרד החינוך .כצפוי ,הבקשה לעבור לות״ת עוררה התנגדות באגף להכשרה ולהשתלמות של משרד החינוך ,שרואה במכללה מוסד להכשרת מורים בלבד ,המתוקצב בהתאם לתפקידו זה .גם המל״ג הסתייג מתוכניות המכללה ,שמשמעותן הייתה בידול המכללה האקדמית בוינגייט והכרה בייחודה על פני מכללות אחרות לחינוך .נוסף לכל המכשולים הללו נוספה עוד אבן נגף ,הקשורה בצורך לערוך שינויים בתנאי השכר של חברי הסגל האקדמי ,הכפוף כיום לטבלאות השכר של משרד החינוך – מכשול לא קטן לכשעצמו. שגיב סבר שנכון לעשות שינוי גם במעמדה של המכללה ביחס למכון וינגייט .החזון שלו היה ליצור קמפוס אחד בסגנון מכון ויצמן .ככזה ,הלימודים האקדמיים במכללה ,שי ִכללו שלושה תארים בדיסציפלינות השונות של החינוך הגופני והספורט ,יעמדו במרכז ,ולצידם יפעלו גופים שונים הקיימים כיום במכון ומעניקים שירותים לספורט הישראלי (נבחרות ,תחרויות ,מחנות אימון וכו׳) ולציבור הרחב. במקביל הועלו רעיונות נוספים כמו שילוב המכללה כגוף באחת האוניברסיטאות והפיכת הלימודים בה לחוג אוניברסיטאי ,על כל הכרוך בכך (רעיון זה עולה בקנה אחד עם מגמת משרד החינוך לאחד מכללות לחינוך) .לחלופין – לאחד את המכללה האקדמית בוינגייט עם מכללה נוספת .שתי האפשרויות הללו ,שעלו לראשונה עוד בימי צבי ארצי ,נמצאות גם כיום בתהליכי בדיקה והיתכנות. אחד מביטויי האקדמיזציה היה אופיו של הסגל האקדמי במכללה והדרישות מאנשי סגל שמלמדים שו״תים וסמינריונים .בתקופתו של שגיב נקבע כלל ולפיו התקבלו לעבודה במכללה רק מרצים בעלי תואר שלישי ,שלמדו באופן סדיר בקמפוס אוניברסיטאי המוכר כמוסד להשכלה גבוהה .הנחיה של סמינריונים נעשתה רק על-ידי מרצים שפרסמו מאמרים בחמש השנים האחרונות .כפי שנראה להלן ,גם המבנה הארגוני והאקדמי של המכללה שּונה בהתאם. שגיב המשיך את מדיניות הטיפוח של הפעילות האקדמית הארצית והבין-לאומית .כקודמיו ,הוא עודד קיום ימי עיון בנושאים שונים והמשך הקשר עם אוניברסיטאות בחו״ל (כמו אוניברסיטת פדרבורן בגרמניה והאוניברסיטאות בוורשה ,באילינוי ובפורטו) .בשנת 2009הוחלט לפתוח במסורת של קיום קונגרסים למדעי הספורט והפעילות הגופנית בשיתוף עם מכון וינגייט ולקיימם אחת לשנתיים .ביוני 2010נערך הקונגרס הראשון. 61
לצד פיתוח שירותים לקהילה ניסה שגיב לפתח תחום נוסף הקשור בטיפוח של בני נוער .בזמנו הוקם מרכז להפעלת נוער שוחר מדע ,שפעל שנים אחדות בחסות בית-הספר להשתלמויות של המכללה. תואר שני עצמאי ללא תזה כפי שצוין מקודם ,בשנת 1998החלה המועצה להשכלה גבוהה ,יחד עם משרד החינוך ,להיערך לאישור תואר שני במכללות ) .(M.Ed.בישיבה של המועצה במאי 1999הוחלט כי אפשר יהיה לקיים לימודי תואר שני במוסדות לא אוניברסיטאיים בכפוף לשלושה תנאים מרכזיים :א .סגל המורים כולו יהיה בדרגת מרצה ומעלה ויכלול פרופסור אחד לפחות .ב .בשני-שלישים מתוכנית הלימודים ילמדו מורים שמשרתם העיקרית היא במוסד .ג .לרשות המורים והסטודנטים יעמדו ספריות ומעבדות ברמה נאותה. ב 11-במאי 2000הגישה המכללה תוכנית לימודים לתואר שני במדעי התנועה והספורט ,שכללה שני מסלולים :מסלול עם עבודת גמר ומסלול ללא עבודת גמר .התוכנית אמורה לפעול בשתי מגמות :האחת – מדעי החיים בזיקה לפעילות גופנית (ביומכניקה ,פיזיולוגיה ,שיקום בתנועה), והשנייה – מדעי ההתנהגות והיבטים פדגוגיים של הפעילות הגופנית .בתוכנית פורטו בין היתר גם דרכי היישום לכל אחד מהמסלולים. 62
בנובמבר 2001הקימה המועצה להשכלה גבוהה ועדת משנה לבדיקת בקשת המכללה ,שבראשה עמד יורם פלטי .הוועדה החלה את פעולתה בינואר 2001והגישה את מסקנותיה באפריל של אותה שנה .בין שאר מסקנותיה ציינה הוועדה כי הסגל האקדמי לתואר שני הוא ברמה אקדמית גבוהה ביותר ,ורובו מועסק במכללה במשרה מלאה ומנהל פעילות אקדמית ענפה .היא ציינה את דבר קיומן של מעבדות מתאימות ,את התאמתה של הספרייה לתוכנית המוצעת וכן את רמת לימודי התואר הראשון ,תוך שהיא ״מצביעה בסיפוק רב על רמתם של לימודי התואר הראשון במכללה״. כמו כן ,היא ״משבחת את המעבדות והציוד החדישים ביותר העומדים לרשות התלמידים ,העולים לעתים על אלה שבאוניברסיטאות ברחבי הארץ״ .הוועדה ציינה גם את ״רמת המחשוב ,הספרייה ואבזור כיתות הלימוד ,שהם מובילים בכמותם ובאיכותם״ וכן את רמתם הגבוהה של התלמידים. בסיום הדו״ח נכתב כי: 1 .1״הוועדה ממליצה פה אחד להסמיך את המכללה ע״ש זינמן במכון וינגייט להעניק תואר אקדמי ׳מוסמך במדעי החינוך הגופני׳ ).(Master of Physical Education 2 .2הוועדה ממליצה לאשר במכללה לחינוך גופני ע״ש זינמן במכון וינגייט לקיים ,במסגרת תוכנית לימודים לתואר שני ,שתי מגמות :עם תזה וללא תזה ,כמפורט לעיל. 3 .3הוועדה מציינת לשבח את תוכנית הלימודים שהוגשה לבדיקתה ,את מצבת הסגל האקדמי של המכללה ואת התשתית הפיזית העומדת לרשות המכללה (הספרייה ,המעבדות והציוד ,שהינם בעלי רמה גבוהה ביותר). 4 .4הוועדה מצפה כי פתיחת תוכנית לימודים לתואר שני במכללה תהווה פריצת דרך בחקר ההיבטים הביולוגיים וההתנהגותיים של תורת תנועת האדם ,על מרכיביה״. ועדת משנה נוספת של המל״ג ,בראשות אבי רביצקי ,אימצה את דו״ח פלטי .בישיבת המל״ג שהתקיימה ב 12-ביוני 2001הוחלט כי ״המועצה מסמיכה את המכללה לחינוך ע״ש זינמן להעניק תואר אקדמי ׳מוסמך למדעי החינוך הגופני׳ .עם זאת ,בניגוד להמלצה המפורשת של דו״ח פלטי, המועצה לא אישרה לימודים לתואר שני עם תזה״. תואר שני עם תזה ובקשה לתואר שלישי בשנת הלימודים תשס״ב (אוקטובר )2001החלו לימודי התואר השני העצמאי במכללה .החלטת המל״ג ,ולפיה הלימודים לא יכללו לימודי תזה למרות המלצותיהם של ועדות פלטי ורביצקי ,קוממה את שגיב והוא ניסה לשנותה באמצעות תכתובת ענפה עם גורמים במל״ג ובמשרד החינוך .טענתו המרכזית הייתה כי בישיבת המל״ג ,שהתקיימה ביוני ,2001לא נתקבלה ההחלטה המצופה רק בשל טעות טכנית של מזכירות המל״ג ,שלא הגישה את התוכנית על שני מסלוליה כמקשה אחת ,מה שהביא לדיון נפרד על כל אחד משני המסלולים .במכתב של שגיב בנושא זה לשרת החינוך ,הגב׳ לימור לבנת ,ב 18-ביולי ,2002הוא פירט את מכלול הטיעונים שלפיהם ראויה המכללה להגיש תואר שני עם תזה ,וטען כי יש לאשר זאת ללא קשר עם המכללות האחרות .לדבריו :״תוכנית הלימודים לתואר שני עם עבודת גמר היא ייחודית ...אין בארץ תוכנית דומה באף אחת מן האוניברסיטאות... אני מבקש לציין כי תחום מדעי החיים הוא התחום החזק ביותר במכללה ואינו קיים במתכונתו זו 63
באף אוניברסיטה בארץ .העובדה שתוכנית הלימודים לתואר שני במכללה נפתחה ללא עבודת גמר גורמת נזק רב ,שכן מועמדים בעלי פוטנציאל מתאים לא יגיעו אלינו .חוקרים פוטנציאליים ואנשים מוכשרים ,היכולים להגיע לרמות מחקר גבוהות בתחום מדעי החיים ויש להם תוכניות ללימודי התואר השלישי ,ייאלצו ללמוד גם את התואר השני בתחום זה בחו״ל״. מכתב התשובה של לימור לבנת לשגיב ,ב 19-באוגוסט ,2002שם לאל את ניסיונותיו של שגיב לשנות את רוע הגזרה .לדברי השרה ,לא נעשתה כל טעות מצד מזכירות המל״ג ,ובהצבעה שנערכה בזמנו לא התקבל הרוב הדרוש לקבלת המלצות ועדת פלטי .לטענתה ,ערעור המכללה הועבר לוועדת משנה שדנה בנושא ביולי ,2002והיא לא המליצה על אישור לתואר שני עם תזה. כחצי שנה לאחר מכן ,בפברואר ,2003חל מפנה חיובי מבחינת המכללה .המועצה להשכלה גבוהה הודיעה כי בישיבה שהתקיימה בינואר 2003התקבלה החלטה ,ולפיה מוסדות שאינם אוניברסיטאות יוכלו לפתוח תוכנית לימודים לתואר שני עם תזה רק לאחר שהעמידו שלושה מחזורי בוגרים לתואר שני ,בשיתוף פעולה אקדמי עם אוניברסיטה. המכללה ,שקיימה תוכנית לימודים משותפת עם אוניברסיטת חיפה ולימדה כבר בפועל לתואר שני ללא תזה ,עמדה לכאורה בקריטריונים הנדרשים ואמורה הייתה לקבל אישור מיידי להענקת תזה. מכתב ברוח זו נשלח למועצה להשכלה גבוהה על-ידי שגיב ב 13-בפברואר ,2003ובו התבקשה המועצה לאשר את כל המלצות ועדת פלטי ,שכללו גם לימודים לתואר שני עם תזה .אבל גם עמדה זו של שגיב לא נענתה ,ובמכתב של המועצה ב 3-לאפריל 2003נאמר כי הופסק הטיפול בכל הבקשות שהוגשו למועצה לקבלת תואר שני .מונתה ועדה שתגבש קריטריונים ,ורק לאחר מכן אפשר יהיה לדון בבקשת המכללה. כחלק ממדיניות שתכליתה רפורמה במערכת החינוך ,מינתה ממשלת ישראל ב 21-בספטמבר את ״ועדת דברת״ ,שתכליתה לבחון בחינה מקיפה את מערכת החינוך במדינת ישראל .בנובמבר 2003 מינתה שרת החינוך ועדה משותפת למל״ג ולמשרד החינוך (אריאב-כץ) ,שתפקידה היה ״לבדוק את מכלול דרכי ההכשרה להוראה הקיימים במדינת ישראל ולהציע מודלים חלופיים להעלאת איכות ההכשרה ולקידומו המקצועי של ציבור המורים במדינה״ .התוצאה של בדיקה זו הביאה לשינויים בתכנים של תוכניות הלימודים במכללה (ראה הפרק ״התפתחות תוכניות הלימודים האקדמיות במכללה״ מאת דוד בן-סירא) ,אך הקפיאה את המשך הטיפול בתואר השני עם תזה. בדצמבר 2004העבירה המכללה את התוכנית לתואר שני (שהוכנה עוד במאי )2002לידי המועצה להשכלה גבוהה ,ובמכתב שהתקבל ב 23-לפברואר 2003הודיעה המל״ג כי בישיבה שהתקיימה ב 15-בפברואר 2003הוחלט ״להסמיך לתקופה של שלוש שנים את המכללה ע״ש זינמן במכון וינגייט להעניק תואר שני ) (MPEעם תזה במדעי החינוך הגופני כמסלול עצמאי .לאחר שלוש שנים יוגש על-ידי המכללה דו״ח התקדמות ,שיכלול בין היתר את רשימת עבודות התזה״. קיומם של לימודים לתואר שני עם עבודת גמר הניעו את שגיב אל היעד הבא – לימודים לתואר 64
שלישי .ב 11-בדצמבר 2007פנה שגיב למל״ג בבקשה לקבלת היתר לתואר שלישי .במכתב תשובה מה 5-ביוני 2008נדחתה בקשתו ,ובין היתר נכתב כי :״המל״ג מכירה בחשיבות קיום מחקר במכללות ומברכת על כך ,אלא שמחקר זה צריך להיות בעיקרו מחקר תומך הוראה ,זה הבא להבטיח כי המרצה עוקב אחר ההתפתחויות במחקר בתחומיו ,מעדכן את הידע ותורם לשיפור ההוראה בתחום .מחקר לשם יצירה וקידום הידע המדעי ,כמו גם הכשרת העתודה המדעית ,ראוי שיישאר נחלתן של האוניברסיטאות״. בפגישה שהתקיימה ב 22-ביולי 2008בין שגיב לנציגות המל״ג התקיים דיון בבקשתו לתואר שלישי ,אך בסיכומו נדחתה הבקשה רשמית והוצע לבסס תהליך זה עם אוניברסיטה. הקמת מועצה אקדמית עליונה ובתי-ספר על-פי החלטות המל״ג חִייב תהליך האקדמיזציה של המכללה גם שינוי ארגוני/מבני .ביטוי לכך היה בהקמתה של מועצה אקדמית עליונה – הרשות האקדמית העליונה של המכללה ,שהחלטותיה מחייבות את כל הגופים האקדמיים שלה .תפקידיה הם להכין תוכניות לפיתוח אקדמי של המכללה, לקבוע כללים לפיקוח על ההוראה ועל מתן תעודות ותארים ,לקבוע את תקנון המינויים ,למנות את ועדת המינויים ,להעלות בדרגה את חברי הסגל ועוד .בראש המועצה האקדמית העליונה ,שהוקמה בשנת ,2000עומד עד היום אורי גולדבורט ,פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב ,המשמש גם כמרצה במכללה. על-פי דרישות המל״ג ,הורכבה המועצה האקדמית העליונה מפרופסורים מן המניין באוניברסיטאות ,מבעלי תפקידים במכללה (הדיקן וראשי בתי-הספר – ראה להלן) ומנציג של המרצים והמרצים הבכירים של המכללה .גם מבנה המכללה שּונה ,ובמקום החלוקה לאגפים ולמחלקות ,שהייתה נהוגה עד אז ,הוקמו ארבעה בתי-ספר: • •בית-הספר לחינוך ,שבראשו עמד איתן אלדר (החליפו אותו רוני לידור וסימה זך) ,שכלל את המחלקה ללימודי החינוך ומקצועות העזר והמחלקה להכשרה להוראה. • •בית-הספר לחינוך גופני בראשות יעל נץ (החליף אותה יואב מקל) ,שכלל את המחלקה לספורט ולתנועה ,המחלקה למדעי ההתנהגות והרוח והמחלקה למדעי החיים. 65
• •בית-הספר ללימודים מתקדמים בראשות אריה רוטשטיין (החליף אותו שייקה הוצלר). • •בית-הספר להשתלמויות עובדי הוראה ומכינה קדם-אקדמית בראשות שלמה בן-גל (החליף אותו מיכאל אשכנזי). המעבדות פעלו במסגרת המחלקות השונות :המחלקה ללימודי החינוך הפעילה את המעבדה לשימושי המחשב בהוראה ,המעבדה לטכנולוגיה חינוכית והיחידה לשירותי הקהילה .המחלקה להכשרה להוראה הפעילה את היחידה לחקר ההוראה ולהשבחתה ,המחלקה למדעי ההתנהגות והמעבדה להתנהגות מוטורית .המחלקה למדעי החיים כללה את המעבדה לאנטומיה ,המעבדה לפיזיולוגיה ,המעבדה לביומכניקה ומעבדה חדשה לביולוגיה מולקולארית .המחלקה לספורט ולתנועה כללה את המעבדה לכושר גופני. ב 2009-בוטלו גם המחלקות ,וראשי בתי-הספר היו האחראים הישירים לכל התחומים שהיו קודם נחלתם של המחלקות השונות .הוקמה רשות למחקר ולפיתוח שפועלת בבית-הספר ללימודים מתקדמים ,ושתפקידה ,בין היתר ,לטפל ולייעץ במגוון נושאי המחקר והפרויקטים במכללה. המבנה האקדמי של המכללה יצר קונפליקט עם משרד החינוך ,בעיקר לגבי סוגיית המינויים וקידום אנשי הסגל .הקונפליקט נבע בעיקרו מכך שנוצרה התנגשות בין עקרונות המל״ג לבין הסכמי השכר של המורים ,והמועצה האקדמית לא הייתה מוכנה לקבל תכתיבים כמו מכסות ודרכי מינוי המצויים בהסכם השכר .בפועל ,קיימים במכללה שני דירוגים שונים של שכר – האחד של משרד החינוך, הנובע מהסכם השכר ,והשני של המל״ג על-פי תכתיביו .הדרגות בשני הסוגים נושאות את אותם השמות (מרצה ,מרצה בכיר) .האגף להכשרה ולהשתלמות של משרד החינוך שאף לאחד בין שני מסלולי הקידום ולהתערב בהרכב ועדת המינויים .מחלוקת זו הביאה ,בשלב מסוים ,אף להקפאת תהליכי הקידום ולהזמנתה של שרה זיו ממשרד החינוך לישיבת המועצה האקדמית .בינואר 2003 הוחלט על אישור המבנה הקיים ,ולפיו קיימת הבחנה בין דרגות הקידום של המל״ג לבין אלה של משרד החינוך. גם בתחום המינהלי חלו שינויים מבניים :הוקם אגף למינהל אקדמי ,אגף כספים ומשאבי אנוש ויחידה לרישום וקבלה שהפכה לחלק מאגף המינהל .בשנת 2002נחנך הבניין ללימודים מתקדמים, המהווה את האגף המערבי של בניין המכללה ,קּורָה הגשר שמוליך מבניין המכללה לעבר המכון, השטיחים בכניסת המכללה הוחלפו בריצוף ,והמדרגות בכניסה צופו באבן ירושלמית .הבניין החדש ללימודים מתקדמים כלל מעבדה חדשה ומודרנית לאנטומיה ,מעבדה לביולוגיה מולקולרית ושני אולמות למחול ולפעילות גופנית ,שהפחיתו את התלות במתקני מכון וינגייט. התמודדות עם קיצוצים תקופתו של מיכאל שגיב התאפיינה בקיצוצים משמעותיים בתקציב המכללה כתוצאה משני משברים :ירידה במספר הנרשמים (שנבע גם מהתמעטות משלימי התואר שאכלסו עד אז קורסים רבים) וקיצוץ של משרד החינוך שאילץ את המכללה לקיצוץ רוחבי של 30אחוז מתקציבה במשך 66
ארבע שנים .הדבר הורגש היטב הן ברמה הלימודית והן בתחומים שונים של רווחת סגל המכללה. בוטלו מגמות השייט והמחול וכן המחנה הלימודי .בוטלו 16תקנים של מורים ,וחלק מהמורים נאלצו לצאת לפנסיה מוקדמת או לחופשה ללא תשלום .פוטרו אנשי סגל מינהלי ,והוקטן מספר השו״תים והסמינריונים (בעיקר אלה שאין להם נגיעה ישירה לחינוך הגופני כמו מוזיקה ,לימודי חברה ועוד) .בוטלו שיעורי השחייה ולאחר מכן ניתנו רק כשיעורי רשות .הקורסים לעזרה ראשונה נלמדו ע״י מדריכים מוסמכים ולא ע״י מורים .בוטלה פתיחתם של קורסים בשל מיעוט נרשמים, ובקורסים אחדים הוגדל מספר התלמידים המרבי .כמו כן ,בוטלה השתתפותן של קבוצות המכללה בליגות אס״א השונות ובסמינרים של תלמידים מחוץ למכללה (בית התפוצות ,לוחמי הגטאות, גבעת חביבה). קיצוצים רבים נעשו בתחום הרווחה :הופסקה הדפסה של דפי הנחיה ,חלה מגבלה על שיחות פרטיות לטלפונים ניידים ,קוצצו סכומי השי לחגים ועוד .מסיבות הסיום של המכללה (שזכו לעידוד ולתמיכת ההנהלה בתקופתו של צבי ארצי) נערכו במידת הצניעות האפשרית .כמו כן ,הוקטנו ההקצבות לנסיעות לכינוסים ולקונגרסים לחו״ל .מה שאיפשר למזער את נזקי הקיצוצים בתקופה זו היה הגידול המשמעותי בהיצע הקורסים במסגרת בית-הספר להשתלמויות ,שקלט מאות משתלמים מדי שנה. המעבר מתקצוב משרד החינוך לתקצוב הות״ת ,שאמור היה להתגבר על מגבלות התקצוב למכללה בתוקף היותה מוסד המכשיר להוראה ,והניסיונות לחבור למוסדות אקדמיים אחרים ,לא עלו יפה עד כה ונותרו בגדר חזון. עימותים עם המכון כפי שצוין בפתח פרק זה ,מערכת היחסים בין המכון לבין המכללה הייתה סוגיה בעייתית מתחילת העברתה של המדרשה למכון בשנת .1959צוין גם כי בכל המסמכים המצויים בידי המכללה אין מסמך המגדיר במדויק את מעמדה המשפטי של המדרשה (לימים המכללה) ביחס למכון .עם זאת, מן המסמכים עולה בבירור כי המדרשה אינה חלק אינטגראלי ממוסדות המכון ,והיא בעלת מעמד אוטונומי בתוכו. המסמך שנחתם בספטמבר 1958בין יהושע אלוף ,ברוך בג וחיים ויין (ראו הסעיף ״האוטונומיה של המדרשה״) הסדיר את הסוגיות המינהליות והפדגוגיות והיווה בסיס לסטאטוס-קוו שנשמר שנים רבות .במרביתן אכן לא נוצרו עימותים בין שני המוסדות. הגידול באוכלוסיית התלמידים במכללה – הלומדים בה ,הלומדים לתואר ,תלמידי בית-הספר להשתלמויות ותלמידי המכינה – הפך את המכללה לגוף הגדול ביותר הפועל בשטח מכון וינגייט. כאמור ,שגיב שאף לשנות את מעמד המכללה ביחס למכון .על-פי חזונו יש ליצור קמפוס אחד ומאוחד ,שבמרכזו תעמוד המכללה האקדמית ,ולצידה יפעלו הגופים האחרים שקיימים כיום במכון ומעניקים שירותים לספורט הישראלי .הצורך להגדיר מחדש את היחסים מכון-מכללה והחובה לתת לכך ביטוי משפטי נדחו על הסף על-ידי המכון והעומד בראשו באותה תקופה ,אורי שפר. למעשה ,חילוקי הדעות החלו סביב החלטת המכללה לפתוח קורסי מאמנים במסגרת התוכנית 67
הארבע-שנתית ,וזאת על-פי החלטת בג״צ שהתיר לפתוח קורסים כאלה ,נוסף לאלה המתקיימים במסגרת המכון .זה התנגד ,משום שקורסים אלה ,שבהם למדו הסטודנטים רק במסגרת שלו ,היוו מקור חשוב להכנסותיו .עד מהרה גלש הסכסוך לסוגיות נוספות והתמקד בשני נושאים עיקריים: הבעלות על הקרקעות והשליטה בספריית המכון .העובדה ששני המוסדות היו חייבים להתמודד עם קיצוצים משמעותיים בתקציביהם והניסיון של כל מוסד להתייעל בנסיבות הללו החריפו עוד יותר את הסכסוך. שגיב קבל על כך שהמכללה נדרשת לשלם עבור שימוש במתקנים הספורטיביים של המכון (אולם בג ,דשא גיל ,בריכת השחייה ,אולמות ההתעמלות ועוד) כמו גם עבור הדיור במעונות .לטענתו, מצב זה אינו מתיישב עם העובדה הידועה ,שהמכון הוקם בשעתו במטרה למסד בו מסגרת המיועדת להכשרת מורים .אי לכך ,טען ,יש לבחון מחדש את הבעלות על האדמות ולאפשר גם למכללה להשתמש במתקניה ללא תמורה ואף לבנות מעונות חדשים ללא תלות במכון. ספריית המכון מומנה ברובה על-ידי המכללה ,שהיא למעשה הלקוח העיקרי שלה ,אך האחריות לתקצובה הייתה של המכון ,והוא אף מימן את שכר העובדים .מכיוון שתקציב הספרייה היה גירעוני ,ולדברי המכללה עשה המכון שימוש במשאביה לצרכים שלו ,סירבה המכללה לממן את הספרייה וביקשה להעביר את הספרייה לבעלותה. העימותים בין המכון למכללה החריפו על רקע השימוש במתקנים ,עד כי ב 2005-החליטה המכללה להפסיק להשתמש במתקני המכון ,והתלמידים הוסעו למתקני ספורט בסביבה .בתקופה זו הקימה המכללה ספרייה נפרדת משלה ,שהייתה מבוססת בעיקר על מאגרי מידע .גם אולם המוזיקה והמעבדה לטכנולוגיה עברו מבניין השייך למכון אל בין כותלי המכללה. העימותים החריפו עוד יותר והביאו לסכסוכים גם בסוגיית התשלום לכניסה למכון והשימוש במותג ״וינגייט״ .בעניין זה אולצה המכללה להוריד את המותג ״וינגייט״ מכתובת הדואר האלקטרוני שלה .כל אלו הביאו בסופו של דבר לכדי תביעות הדדיות בבתי המשפט ואילצו את משרד החינוך להתערב. נציגי המכון והמכללה נפגשו עם מנכ״לית משרד החינוך ,רונית תירוש ,ובמרץ 2006גם עם שרת החינוך לימור לבנת .בתום הפגישה הוחלט כי יש להקים ועדה שתעסוק בסוגיה זו על כל היבטיה, מה שהביא להרגעת הרוחות ולביטול התביעות ההדדיות .בינתיים העבירה המכללה למכון את התשלומים הדרושים ,והותר לה לחזור ולהשתמש במתקני הספורט ובספרייה .כעבור חודשים אחדים הושג הסדר ,ועל-פיו עברה ספריית המכון לבעלות המכללה ולניהולה (להוציא את הארכיון, השייך עדיין למכון). בינתיים חלו שינויים בהנהלות של שני המוסדות .שגיב ושפר ,שלא מצאו דרך ליישב את חילוקי הדעות ביניהם ,סיימו את תפקידם ,וזה הביא ל׳שביתת נשק׳ ולמערכת יחסים רגועה יותר. ב 2009-סיים מיכאל שגיב את תפקידו ,לאחר שהטביע חותם משמעותי על הטמעת האקדמיזציה במכללה .סגנו ,דוד בן-סירא ,מילא את מקומו למשך שנה אחת עד למינויו של רוני לידור לנשיא המכללה בשנת .2010 68
התפתחות תוכניות הלימודים האקדמיות דוד בן-סירא תוכניות הלימוד (להלן תו״ל או תוה״ל) נועדו לתת מענה למטרות ההכשרה האקדמית והמקצועית של המכללה .המטרה הראשונית והעיקרית כיום ,כמו בעת ייסוד בית המדרש במתכונתו הראשונית ,היא הכשרת מורים למערכת החינוך הפורמאלית .עם זאת ,הן מבחינת תחום הדעת (תנועה וספורט) והן מבחינת התעסוקה בפועל ,לבוגרי תוה״ל רקע מתאים להשתלב גם במסגרות החינוך הלא פורמאלי – אם במערכת הספורט ,בחינוך החברתי או במגזר הפרטי .ואמנם ,במהלך השנים שילב חלק ניכר מהבוגרים תעסוקה בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי ,ורבים אף השתלבו באופן מלא במסגרות הלא פורמאליות .תחום הספורט והתנועה ,בהיבטו הרחב יותר ,קיבל במהלך השנים ביטוי ביעדי תוה״ל האקדמית ובתוכני הלימוד בה. פרק זה סוקר את השינויים והתהליכים העיקריים בהתפתחות תוה״ל לתואר ראשון בעקבות המעבר לאקדמיזציה של מקצוע ההוראה ,ועומד על המגמות העיקריות שעיצבו אותו .נסקרות גם המגמות העיקריות של התפתחות תוה״ל לתואר שני .תו״ל אקדמית היא דינאמית ,וניכרת לא רק בהיקף שעות הלימוד המוקדשות לה אלא גם ברציונל ,בהליכים ובאילוצים חיצוניים – אקדמיים ולא אקדמיים ,החלים עליה .צמתים עיקריים בהתפתחות זו ייסקרו בהתאם לתיעוד שנמצא להם: במידע שמופיע בחוברות הרשמיות למועמדים בכל שנה ,בתרשומות הדיונים של ועדת ההוראה שעסקה בעיצוב תוה״ל ובהפעלתה בשנים הראשונות של תהליך האקדמיזציה ובתרשומות דוד בן-סירא (משמאל) בשיחה עם דב אלדובי 69
הדיונים של המועצה האקדמית העליונה [מועצה זו מונתה על-ידי המועצה להשכלה גבוהה (להלן מל״ג) ,בהתאם להחלטות בדבר הניהול האקדמי של המכללות האקדמיות והפכה למקור הסמכות בעניין זה] .כמו כן ,נבחנו מסמכים רלוונטיים אחרים של המל״ג ושל משרד החינוך. תוכניות הלימודים טרם האקדמיזציה טרם סקירת תוה״ל בעידן האקדמי יש מקום להזכיר נקודות ציון עיקריות בהתפתחות תוה״ל בבית המדרש (להלן – ביהמ״ד) לפני המעבר לאקדמיזציה .שכן ,תוה״ל האקדמית לא צמחה יש מאין, ושורשיה נטועים בהתפתחות המכללה מראשיתה .בשלביה הראשונים מוקדה תוה״ל בהכשרה מקצועית למלאכת הוראת החינוך הגופני (להלן – חנ״ג) בבתי-הספר .מטבע הדברים ,ההכשרה מוקדה בהקניית כלים מעשיים בתחומי התנועה והספורט ובדרכי הוראתם ,ומיעוטה הוקדש לרקע עיוני רלוונטי .תחומי הספורט והתנועה התבססו באותה עת על ניסיונם המעשי של מומחים בתחומי התנועה השונים ,בעידן שבו המחקר בתחומים אלה היה דל יחסית. הקורס הראשון להכשרת מורים לחינוך גופני נפתח ב( 1944-תש״ה) ,טרם קום המדינה .במכתב חוזר של המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי לכנסת ישראל מ 10.9.44-צוין כי הצורך בקורס נבע מחוסר במורים לחנ״ג והיה ״קורס מיוחד לשעת חירום״ .מקצועות הלימוד בקורס נקבעו על-ידי ועדת ההדרכה במחלקה להכשרה גופנית וכללו ,על-פי התיעוד ,את המקצועות האלה :תורת החינוך הגופני ,תורת גוף האדם ,תורת החינוך ,התעמלות ,אתלטיקה קלה ,משחקים, שחייה ,ספורט מגן ,ריתמיקה ,ריקוד ,ציור ושירה ,תרגילי סדר והכשרה שימושית .הקורס היה חד- שנתי והתבסס על 7שעות לימוד ביום 3 :שעות עיוניות ו 4-שעות מעשיות (מתוך מכתבו של קצנלסון להנהלת הוועד הלאומי ב.)1.6.45- בתשי״ג הורחבה תוה״ל בביהמ״ד למתכונת דו-שנתית ,בדומה למודל ההכשרה של כלל בתיהמ״ד הממלכתיים ,מודל שנועד להכשיר מורים לבתי-הספר היסודיים .ואולם ,רבים מבוגרי המכללה השתלבו גם בבתי-ספר תיכוניים ,שבהם גברה הדרישה למורים בעלי תואר אקדמי בתחום הוראתם .לפער זה הייתה השלכה על תוכנית ההכשרה ,שכללה רקע מקצועי והכשרה פדגוגית לקראת הוראה בבתיה״ס העל-יסודיים ,נוסף להכשרה לבתיה״ס היסודיים .במתכונת הדו-שנתית הודגשו הכשרה מעשית בתחומי הספורט והתנועה ודרכי הוראתם ,והרקע הפדגוגי והעיוני היוו מיעוט בתוך התוכנית .בשנה״ל תשכ״ח עמד היקף הלימודים לתעודת מורה מוסמך על 80שעות. כך למשל ,באמצע שנות השישים כללו מקצועות הלימוד :הוראה ,תורת החינוך ותולדותיו, דידקטיקה ,פסיכולוגיה ,הבעה עברית ,מונחים ,ארגון מפעלים ,תורת התנועה ,תולדות החנה״ג, אנטומיה ,פיזיולוגיה ,התעמלות ,אתלטיקה קלה ,כדורסל ,כדורעף ,כדורגל ,כדוריד ,משחקי תנועה, ריקודי עם ,שחייה ,חשבון ותיאוריה של החנה״ג .נוסף להכשרה להוראת החנה״ג ,נכלל בהכשרה גם מקצוע הוראה נוסף בביה״ס היסודי :גיאוגרפיה ,חשבון או מדעי הטבע .מדיניות זו ננקטה כדי 70
המדרשה לחינוך גופני -תוכנית לימודים 71
לאפשר את שילובו של המורה לחנ״ג בהיקף מלא בבתי״ס וכדי לאפשר תעסוקה למורים ׳מזדקנים׳. בפועל ,שתי התכליות הללו לא התממשו במערכת החינוך בצורה שהצדיקה את ההכשרה למקצוע הוראה נוסף. הוספת שנת לימודים שלישית התפתחות משמעותית בתוכנית הלימודים הייתה בשנת תשכ״ט ( – )1968/9הוספה של שנת לימודים שלישית .בתוכנית זו ניטע זרע האקדמיזציה .תהליך זה הצריך הכשרת הקרקע בשני מישורים :חיצוני ופנימי .במישור החיצוני היה צורך לשכנע את הגורמים הרלוונטיים כי לתחום הספורט והתנועה יש בסיס מדעי ,כי הוא נחוץ בתחומי היישום השונים ,וכי התשתיות במכללה מתאימות למימושו ברמה אקדמית הנדרשת בהשכלה הגבוהה .במישור הפנימי היה צורך להכין את התשתיות האמורות. באשר למישור הפנימי – השינוי בתוה״ל תואר כמהפכני .הלימודים חולקו לשני שלבים :השנתיים הראשונות ,בהיקף של 80שעות שנתיות (להלן ש״ש = שעת לימוד אחת 30 xשבועות) ,מיועדות להכשרה להוראה בביה״ס היסודי והשנה השלישית (בהיקף של 37ש״ש) להוראה לביה״ס העל- יסודי ולהוראת הגדנ״ע .שולבו גם לימודי פנאי ,נופש וחינוך חברתי ,שהיוו הכרה בספקטרום הרחב של החינוך הגופני המודרני ובחשיבותם של נושאים התורמים לאיכות חיים ולאורח חיים פעיל גם מחוץ למערכת החינוך הפורמאלי .ברוח זו אף שולבו קורסי בחירה בתוכנית הלימודים כדי לתת מענה לרבגוניות של התחום .נוסף לכך ,הורחבו באופן משמעותי הלימודים העיוניים בחינוך ובמדעי החנה״ג .לימודים אלה הקנו לבוגרי התוכנית רקע רחב ,שחיזק גם את אפשרויות השתלבותם במסגרות שמחוץ למערכת הפורמאלית .לדוגמה – כרכזי ספורט נופש ופנאי ברשויות המקומיות ובמרכזים קהילתיים .להיבט זה בהכשרה יהיה מקום מרכזי בהתפתחות תוה״ל בשנים שיבואו לאחר מכן. כאמור ,היעד בהקמת תוה״ל נבע ,במקורו ,מהמחסור במורים .בהתאם לכך ,ההכשרה התקיימה במסגרת בתיהמ״ד להכשרת עובדי הוראה .אולם במהלך השנים התברר כי באין מוסדות הכשרה אקדמיים או מקצועיים אחרים בתחום הרחב של מדעי התנועה ,כפי שהתפתחו באקדמיות בעולם ,היוותה התוכנית גם בסיס ללימודים עבור אלה המתעתדים לעסוק בתחומים אחרים של תנועה ,ספורט ופנאי .הצורך בהכשרה בתחומים נוספים אלה היווה טיעון מתמשך לַצורך בתוכניות ובמסגרות שתפרוצנה את מסגרת ההכשרה להוראה .עד היום ,בשל השיוך ההיסטורי למערכת הכשרת המורים ,לא נפרץ המחסום הזה מבחינה ארגונית ,והמכללה משתייכת למערך המכללות לחינוך .זאת ,אף-על-פי שבישראל לא קיימים לימודים של מדעי התנועה והספורט במובנם הרחב במוסדות אקדמיים אחרים .עם זאת ,מבחינת תוה״ל נבקע הסדק במסגרת הלימודים התלת- שנתית .הדבר בא לידי ביטוי בתוספת של לימודי פנאי ונופש כמו גם בנטישת מקצועות המשנה המסורתיים והחלפתם .כך ,במקום לימודי גיאוגרפיה וטבע הוצעו התמחויות משנה בנושאים ייחודיים הרלוונטיים לתחום התנועה כגון חינוך ימי ,חנ״ג לגיל הרך ,חנ״ג בחינוך המיוחד ,מחול 72
וכיו״ב .התמחויות אלה היוו את הבסיס למקצועות המשנה (מגמות) ,שיהיו מעמודי התווך של תוה״ל האקדמית בעתיד. הרחבת נושאי הלימוד ותחומי היישום היוותה קו מנחה עיקרי בהכנה ובהתאמת תוה״ל בהמשך דרכה של המכללה ובצמתים נוספים להתפתחותה בעתיד .הגדרת קהל היעד של המכללה הורחבה להכשרת מומחים לחינוך גופני ,לנופש ולמחול .אף שהרחבת קהל היעד ותחומי היישום של הלימודים נוסחה בבירור כבר בשלב זה ,היה צורך בשכנוע ממושך עד שהנושא התקבל בהבנה במערכת ההשכלה הגבוהה וזמן רב לא פחות עד שמשרד החינוך ,שמעייניו נתונים להכשרת מורים לחינוך היסודי ,קיבל זאת כחלק ממטרות ההכשרה של מכללה לחנ״ג. נוסף לתוספת תכנים ולהעמקה בתחומים העיוניים של החינוך הגופני ,לוותה התוכנית התלת- שנתית בשדרוג הלמידה בכמה היבטים שקירבו אותה לדרישות של לימודים אקדמיים :הרחבת הספרייה ושינויים מהותיים בשיטות הוראה בתחומים העיוניים ובכלל זה שילוב מעבדות, סמינריונים ועבודות סמינריוניות ,תרגילים עיוניים ולמידה עצמית .כמו כן – חיזוק ההוראה בתוכנית על-ידי שילוב חברי סגל אקדמאים שלמדו לתארים גבוהים במקומות שונים בחו״ל. שיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים ייצובה של תו״ל ברמה גבוהה יותר בהשוואה לעבר הובילה לבחינת אפשרויות להשלמת תהליך האקדמיזציה .טיעון מרכזי לכך היה זה שהמכללה מכשירה מורים לבתי-ספר על-יסודיים שבהם, כמו בכל שאר המקצועות ,נדרשת השכלה אקדמית .למרות המגעים שהתנהלו בין מערכת ההשכלה הגבוהה ומשרד החינוך לשילוב בין הכשרה להוראה להשכלה אקדמית ,תהליך זה טרם הבשיל הן מבחינה טכנית והן מבחינה תפיסתית. פריצת דרך משמעותית נוספת באותה עת הייתה שיתוף פעולה עם מוסד אקדמי מוכר .לאחר הידברות עניינית ומתוך הכרה באיכות תוה״ל המורחבת של בית המדרש ,החליטה אוניברסיטת תל-אביב ,ביולי ,1970להכיר בסטודנטים שהשלימו בהצלחה שלוש שנות לימוד בביהמ״ד כמי שהשלימו חוג אחד במתכונת דו-חוגית ,ואפשרה להם להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה בתוספת השלמת לימודים בחוג נוסף ,בתנאי שעמדו בתנאי הקבלה של האוניברסיטה .ב1976- אימצה גם אוניברסיטת חיפה מדיניות דומה .רבים מבוגרי המכללה השלימו את לימודיהם האקדמיים בתוכניות אלה במהלך שנות השבעים ותחילת השמונים .לשיתוף הפעולה עם אוניברסיטת חיפה הייתה תרומה מאוחרת יותר לפריצת הדרך בלימודי התואר השני בחנ״ג. בהמשך הדרך שיפרה הנהלת המכללה את התשתיות כדי להכין את המוסד למעבר לסטטוס של מוסד אקדמי .השיפור התבטא לא רק במישור הפיזי (כמו הקמת בניין המכללה ,הרחבת הספרייה וציוד המעבדות) אלא בעיקר במישור האקדמי :קביעת תנאי קבלה גבוהים ,הדומים לאלה הנהוגים בהשכלה הגבוהה ,גיוס סגל בכיר נוסף של בעלי תארים גבוהים ועידודם לשלב מחקר עם הוראה, שיפור איכות הלמידה באמצעות בקרת איכות גבוהה של העבודות האקדמיות (במיוחד העבודות 73
הסמינריוניות) ,הגברת האינטגרציה בין הלימודים העיוניים לענפי התנועה והספורט ,הבניה של למידה במעבדות במסגרת קורסים שונים ,הרחבת התשתית התומכת בלמידה כמו היחידה לטכנולוגיה חינוכית והקמת היחידה לעיבוד נתונים ותשתיות המחשוב הראשונות .בבוא העת יהוו כל אלה בסיס חשוב בהחלטות על מעבר המכללה למעמד של מוסד להשכלה גבוהה. 74
תוכנית הלימודים לתואר ראשון – ״בוגר בהוראה״ בתשמ״ב ( )1981/2פורסם הדגם המנחה של המועצה להשכלה גבוהה לתוכנית לימודים לתואר ״בוגר בהוראה״ במוסדות להכשרת מורים .תואר זה נועד לאפשר לימודים אינטגרטיביים ,שיובילו לתואר אקדמי ולתעודת הוראה כאחד .על-פי דגם זה ,לא קיימת אפשרות לקבל תואר ללא עמידה בדרישות לזכאות לתעודת הוראה ולהיפך .דגם זה שימש כבסיס לכל המכללות לחינוך עד לשנת תשס״ז (.)2006/7 בדגם המנחה הודגש כי על תוה״ל לענות על שתי דרישות עיקריות :עמידה ברמה הנדרשת להענקת תואר אקדמי ומתן הכשרה מתאימה לתפקידי ההוראה .כמו כן נקבע כי הלימודים האקדמיים יורכבו מלימודי חינוך ולימודי דיסציפלינה בהיקף כולל של 108ש״ש לפחות .היקף לימודים זה משקף 90ש״ש אקדמיות ,ונוספו להן 18שעות של התנסות מעשית בהוראה .בלימודי החינוך נכללו קורסים עיוניים ,כולל מדעי יסוד בחינוך ,דידקטיקה וסוגיות נבחרות כמו גם הכשרה מעשית להוראה .בלימודים הדיסציפלינאריים נקבעו דגמים פרטניים לתוה״ל בתחומים השונים, אך לחנ״ג לא נקבע תקן ברור .לפיכך ,במסגרת הנחיות המתווה ,התאימה המכללה את תוה״ל לשיקוליה והגישה את התוכניות לבדיקת המל״ג בתמיכת משרד החינוך. בחודש אייר תשמ״ג אישרה הממשלה את החלטת המל״ג להעניק למכללה היתר לקיום מוסד להשכלה גבוהה ,וזאת על סמך תוה״ל שהגישה המכללה ,ולאחר שעברה בדיקה מטעם ועדה של המל״ג והוכנסו בה ההתאמות שהתבקשו על-ידי הוועדה .תוה״ל שאושרה הייתה בהיקף של 122ש״ש ,הכוללות לימודי יסוד והרחבה ( ,)14לימודי חינוך עיוניים ( ,)26לימודי דיסציפלינה (מדעי החנה״ג – ,27מיומנויות בחנה״ג – )37והכשרה מעשית בהוראה ( .)18היקף זה עולה על הנדרש ברוב המסלולים בדגם המנחה ( 110-108ש״ש) .ההרחבה נבעה מהצרכים הייחודיים של הדיסציפלינה ומן הצורך להכשיר מורים גם למערכת העל-יסודית .התוכנית כללה מקצוע משנה (״מגמה״) בהיקף של 10ש״ש ( 6מעשיות 3 ,עיוניות ו 1-התנסות מעשית/סטאז׳) .בתוה״ל המקורית שהוגשה למל״ג הוצעו מקצועות משנה במגוון תחומים :חנ״ג לגיל הרך ,חנ״ג בחינוך המיוחד ,תנועה ומחול ,טיפוח היציבה והתעמלות מונעת ,חינוך ימי ,של״ח ,נופש פעיל ,רכזי טיולים בבתי-הספר ,תרבויות נוער ,חינוך חברתי ותרבות הפנאי והנופש ,הוראת מדעי החינוך הגופני בחינוך העל-יסודי. תוה״ל משקפת ,בין השאר ,את החשיבות הרבה שהמכללה רואה במתן אפשרות לסטודנט לבחור נושאי לימוד ,מעבר לקורסי הליבה שקובעו בתוה״ל ,על-פי נטיותיו האישיות .מדובר הן בתחום העיוני ,במסגרת סוגיות נבחרות או סמינריונים ,והן בתחום מקצועות הספורט והתנועה .המכללה והמל״ג הכירו בכך שללימודי בחירה חשיבות בעיצוב הבוגר האקדמי כאחראי להמשך לימודיו ולהרחבת האופקים לפי נטיותיו והעדפותיו. במסגרת תוה״ל שהוגשה למל״ג מוסדה ,באופן רעיוני ,ההכרה שתוה״ל מיועדת להכשיר סטודנטים במגוון תחומים ועיסוקים הכלולים בתחום החנה״ג התנועה והספורט ,ולאו דווקא רק להוראה בביה״ס .לתוכנית הוצבו ארבע מטרות ברורות: 75
1 .1הכשרת מורים לחנ״ג לחינוך היסודי והעל-יסודי .זוהי המטרה הראשונית והעיקרית של המכללה מאז הוקמה. 2 .2הכשרת עובדי חינוך והוראה לתפקידי הדרכה וריכוז בחינוך המשלים ,בבתי תלמיד ובבתי נוער .מטרה זו הציבה את החינוך הלא-פורמאלי כמוקד חשוב בתהליך ההכשרה ובתרומה של ההכשרה ,כפי שמתבקש ממקומם של החנה״ג והספורט מחוץ למסגרת הצרה של שיעורי החנה״ג. 3 .3הכשרת רכזים ומדריכים לפעולות הספורט והנופש באיגודי ספורט ,במרכזים קהילתיים וברשויות המקומיות. 4 .4הכשרת כוח אדם להוראה ולריכוז החינוך הגופני והספורט באוניברסיטאות ובכוחות הביטחון. מטרות אלה מרחיבות את מסגרות ההכשרה לאוכלוסיות שעד כה לא היוו קהל יעד מוצהר להכשרה בחנה״ג .בניסוח מטרות אלה הוצבו יעדים ברורים – תרומה להכשרת כוח אדם למסגרת הרחבה יותר של פעילות גופנית וספורט לסוגיו בקהילה במובנה הרחב ,בכלל זה אוכלוסיות בוגרות מאלה המשתייכות לחינוך הפורמאלי שבו פועלים מורים .גישה זו משקפת את מקומה של הפעילות הגופנית לסוגיה השונים ,ובכלל זה הספורט ,באורח החיים של האדם בכל גיל .בשלבים אלה ההכשרה לתחומי הספורט לא הובלטה מסיבות טקטיות ,שכן הבלטה יתרה שלה הייתה יכולה לעורר מתנגדים לתהליך האקדמיזציה .עם זאת ,ברור היה כי באותה העת היכולת להכשיר סטודנטים בתחום הספורט הייתה גבוהה ביותר ,וחלק ניכר מחברי הסגל האקדמי-עיוני והמקצועי היו ספורטאים מצטיינים בעברם ומאמנים ברמה לאומית .התפיסה שנקבעה במטרות אלה הובילה, מאוחר יותר ,הן להתפתחות תחומי לימוד נוספים בתוכנית האקדמית כגון לימודי הדרכה ואימון בספורט ,ניהול ספורט ,ספורט נכים ,פעילות גופנית לקשישים ,והן למחקר על הפעילות הגופנית באוכלוסיות אלה. אישור התוכנית היווה פריצת דרך לא רק לסטודנטים המצטרפים להכשרה באותה עת אלא גם למורים ותיקים שביקשו להשלים את לימודיהם לתואר ״בוגר בהוראה״ .על-פי הנחיות המל״ג מוסדה מסגרת ללימודי השלמה לתואר עבור מורים מוסמכים בכירים ,אלה שלמדו שלוש שנים במכללה אקדמית ,אלה שלמדו במכללה לא אקדמית ואחרים שלמדו למורה מוסמך בכיר בלימודי צבירה .בהתאם ,עיצבה המכללה תו״ל לכל אחת מהאוכלוסיות הללו ,תוך הקפדה על תנאי קבלה ועל הרכב ורמת לימודים שמצדיקים הענקת התואר .רבים מבוגרי המחזורים הקודמים במכללה ומורים לחנ״ג ,בוגרי מוסדות הכשרה אחרים ,למדו במסגרת תוכניות אלה במהלך השנים ,רובם בשנות השמונים והתשעים ,אך גם כאלה המשלימים את לימודיהם עד היום הזה. התפתחות תוכנית הלימודים לתואר ״בוגר בהוראה״ במהלך השנים תוה״ל ,שאושרה במל״ג ,עברה בשנים שלאחר מכן התאמות רבות .הסיבות לכך היו אקדמיות- מקצועיות ,ששיקפו את התפתחות הדעת בתחומי הלימוד השונים ,כמו גם סיבות חיצוניות 76
כמו דרישות פרטניות של משרד החינוך או שינויים שעשה משרד החינוך בתוה״ל לחינוך גופני בבתיה״ס .על תוה״ל הייתה מופקדת ,בתחילת הדרך ,ועדת ההוראה .בסוף שנות התשעים קיבלה המועצה להשכלה גבוהה החלטה ראשונה על דרכי הניהול האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה, החלטה שעודכנה בשנת 2003לגבי מוסדות אקדמיים שאינן אוניברסיטאות .בהחלטת המל״ג בהקשר לתוה״ל נקבע כי האחריות לה תופקד בידי המועצה האקדמית העליונה שתמונה על-ידי המל״ג .עם הקמתה של המועצה האקדמית העליונה במכללה ,כל השינויים המהותיים ואישורן של תו״ל חדשות נידונו במועצה האקדמית העליונה ואושרו על-ידה .הוועדה האקדמית הפנימית, שהחליפה את ועדת ההוראה ,עסקה בהתאמות שוטפות של תוה״ל על-פי הדגם המנחה והקווים שהותוו במועצה האקדמית העליונה. מספר שעות הלימוד בתוה״ל בשנים מדגמיות מוצג באיור .בולטת העובדה שתוה״ל בתשמ״א ,טרם המעבר לאקדמיזציה ,הייתה בהיקף של 95שעות .היא הורחבה ל 122-שעות בתשמ״ד ,בהתאם לדגם המנחה ,ובשנים שלאחר מכן התרחבה אף ל 124-שנות .לשינויים היו סיבות חיצוניות כמו דרישות של משרד החינוך להרחבה בלימודי לשון ,או שינויים בתקצוב הלימודים על-ידי משרד החינוך .חלק מהשינויים נםיבדעווממישלינהוי בתיהנדכגושיתםלבשתוךתותיוהת״נל.ש תועש ףקיה 124 124 122.5 122 130 119.5 125 120 109.5 115 110 96 95 105 100 מתששתמ\"״אא תמששתמ\"״דד תמששמת״\"חח נתששתנ\"״בב נתששתנ\"״הה תשתש\"״סס סתששתס\"״דד עתששתע\"״אא 95 90 היקף שעות שנתיות של תוכנית הלימודים 85 80 בתחילת שנות האלפיים חלה ירידה הדרגתית בתקצוב המכללה על-ידי המדינה ,ירידה שהיוותה גורם רב משקל בהערכה מחדש של תוה״ל המורחבת .כך ,בהדרגה ,צומצמה התוכנית או הותאמה להיקף הדומה לזה של הדגם המנחה המקורי .האילוץ התקציבי לא היה היחיד שהוביל לשינוי זה, שכן השתרשה ההכרה כי ריבוי תחומי הלימוד ושעות הלימוד אינו עולה בקנה אחד עם העמקה בלמידה ואינו מותיר בידי התלמיד די זמן ללמידה עצמאית משמעותית .דיונים לא מעטים הוקדשו לסוגיית העומס הלימודי על התלמיד ומשמעויותיו לתהליך הלמידה. שינויים מהותיים היו בחלק המקצועי של תוה״ל .שינוי מרכזי בולט הוא השילוב של ההכשרה להדרכה בספורט .בתשנ״ט נפתחה התמחות בכדורגל ,ובהמשך הורחבו הלימודים גם לתעודה 77
בהדרכה ובאימון למעוניינים בכך .קורסים אלה שולבו בתוה״ל האקדמית והקלו על הסטודנטים, שעד לאותה עת היו צריכים לימודים נוספים במסגרת ביה״ס למאמנים במכון וינגייט .לימודים חופפים אלה היקשו על הכנת מערכת לימודים מקבילה במכללה ואף הכבידו על כיסם של הסטודנטים שנדרשו לתשלום נוסף .לימודי האימון במכללה מתקיימים בהתאם לדרישות בחוק הספורט ,ובנושאים לא מעטים אף הורחבו מעבר להן .נוסף לכך ,הקורסים נלמדים על-ידי סגל אקדמי ברמה שעומדת בדרישות המקנות לקורסים אלה קרדיט אקדמי. הרחבת מקצועות הבחירה וצמצום לימודי החובה שינויים מרכזיים נוספים בתוה״ל של מקצועות התנועה והספורט היו הרחבת הבחירה וצמצום לימודי החובה .לשינויים אלה היו כמה סיבות עיקריות .אחת מהן היא ההכרה כי ענפי הספורט המסורתיים אינם הגורם הדומיננטי היחיד בחינוך לאורח חיים פעיל ,וכי יש לאפשר לבוגרי המכללה להיחשף לתחומי תנועה נוספים ,מסורתיים וחדשים ,לאו דווקא תחרותיים .בפני הסטודנטים נפתחו אפשרויות להשתלב ,בין השאר ,בקורסים עם מורים משתלמים במקצועות ספורט ותנועה מגוונים ,שהוצעו במשותף עם ביה״ס להשתלמויות של המכללה ושעמדו בתבחינים המצדיקים מתן קרדיט אקדמי .בקורסים אלה נחשף הסטודנט הן לחוויה של התנסות בבחירה בתחום תנועתי והעמקה בו והן להכרת מורים ותיקים ,עמיתיו לעבודה בעתיד ,המשתלמים בתחומי התנועה. מבחינה חינוכית ,המכללה ראתה באפשרות זו מסר ערכי חשוב לסטודנט :אין בלימודים במכללה כדי להכשירו בכל תחומי התנועה ,וכי איש מקצוע צריך להיות אחראי להמשך לימודיו והשתלמותו גם לאחר סיום הלימודים הפורמאליים .סיבה נוספת לשינוי היא השינויים בתוכנית הלימודים בחנ״ג במערכת החינוך .בתוכנית החדשה ,שפורסמה בתשס״ו ,הוכנסו שינויים מהותיים ,והיא הצריכה התאמה של ההכשרה להוראת התוכנית הזו .בתוכנית החדשה בחטיבת הביניים ,ובעיקר בחטיבה העליונה ,על התלמיד לבחור בתחומי תנועה שונים ובהם גם תחומי תנועה לא תחרותיים .תוכנית הבחירה במכללה אפשרה לסטודנטים להכיר תחומים אלה ואת דרך הוראתם. שינוי מהותי נוסף בתוכנית מקצועות הספורט והתנועה היה צמצום שעות החובה בכל הענפים המסורתיים והעברת חלק משעות הלימוד שהתפנו ליתר התמחות והעמקה במספר מקצועות מוגבל יותר .בבסיס שינוי זה עמדה התובנה כי יש לחשוף את הסטודנט להכרת כל ענפי הספורט והתנועה העיקריים (משחקי כדור ,אתלטיקה ,התעמלות וחינוך לתנועה) ,ועם זאת יש להעדיף את הרחבת הידע והעמקת ההתנסות בענפים מסוימים כדי שהסטודנט יוכל ללמד אותם היטב .סברה זו הסתמכה על העובדה שתוה״ל בחנה״ג מאפשרת למורה בחירה של נושאי לימוד מתוך מגוון רחב ועל ההנחה שבסופו של דבר המורה מלמד תחומי תנועה ומשחקים שבהם הוא שולט היטב. הנה כי כן ,הדיונים על הרכב תוה״ל והשינויים בה לוו בדילמה עקרונית מתמשכת – האם ריבוי אפשרויות הבחירה אינו בא על חשבון התמקדות והעמקה במספר מקצועות מצומצם יותר? ניתן להבחין בה בשינויים שפורטו לגבי מקצועות הספורט והתנועה ,אך מקומה לא חסר גם בתחום הלימודים העיוניים .לסוגיה זו לא נמצאה תשובה חד-משמעית ,ורוב השינויים שהתקבלו היוו פשרה בין שני הקצוות הללו. 78
שינויים בתכנים ,בהיקף ובמתכונת היו גם בלימודי המגמות .אלה הורחבו בשנים הראשונות ל18- ש״ש כדי לחזק את התמחויות המשנה ,אך בהמשך צומצמו בחזרה ל 13-ש״ש ולבסוף ל 10-ש״ש, בהתאם לדגם המנחה .הכוונה הייתה לאפשר פיתוח של תחומי לימוד חדשים בצד צמצום תקציבי. במהלך השנים נוספו מגמות חדשות במקום אלו המקוריות ,זאת בהתאם למספר הסטודנטים בתוכנית ,לביקוש בקרב הסטודנטים ,לצורכי שוק העבודה ולהדגשים שהמכללה מצאה לנכון לשלב בתוכניותיה .כך פותחו במהלך השנים תוכניות לימוד נוספות בתחומים אלה :חינוך לבריאות הציבור ,תקשורת וספורט ,ניתוח התנהגות ,חנ״ג וספורט נכים ,פעילות גופנית לקשישים ,אימון, לימודים אולימפיים ופעילות גופנית בשיקום לב-ריאה. ככלל ,במהלך השנים התרחב הביקוש מצד הסטודנטים לקדם אפשרויות תעסוקה מגוונות במסגרת הלימודים האקדמיים .הדבר בא לידי ביטוי בביקוש הולך וגובר לתעודות מקצועיות במהלך הלימודים .המכללה ראתה בחיוב מגמה זו ,והיצע הלימודים התרחב בהתאמה .ברם ,נדרשה הקפדה על האיכות המקצועית ועמידה באמות מידה אקדמיות של הקורסים המוצעים .וכך ,מי שמסיים כיום את לימודיו במכללה זכאי לתעודת בוגר בהוראה )(B.Ed.עפ״י אישור המל״ג ,תעודת הוראה באישור משרד החינוך ,תעודה נוספת מטעם המכללה על לימודי המגמה ותעודת מדריכי בריאות וכושר עפ״י חוק הספורט .כמו כן ,הוא יכול לבחור ללמוד לתעודות הדרכה ואימון נוספות עפ״י חוק הספורט ,תעודה להוראת השחייה ,תעודת הוראה או הדרכה במחול ותעודת מציל בריכה (מטעם משרד העבודה). שילוב ההתנסות (סטאז׳) מבחינת ההכשרה וההתנסות המעשית בהוראה ,שינוי מהותי ביותר היה שילובה של התמחות מעשית (סטאז׳) במסגרת הלימודים במכללה בתחילת שנות האלפיים (תש״ע) .הסטאז׳ נדרש על- ידי משרד החינוך לקראת מתן רישוי להוראה ,ומטרת שילובו המוקדם במסגרת הלימודים לתואר ראשון נועדה ,בין השאר ,ללוות את המורה בכניסתו להוראה וקליטתו בה .לסטודנטים המשתלבים בסטאז׳ ,בהיקף של שליש משרה לפחות ,נבנו קורס עיוני ומערכת תמיכה שתרומתם קריטית בשלב הראשון של הכניסה למקצוע. היקף ההתנסות המעשית בהוראה ירד באמצע שנות האלפיים מ 6-סמסטרים ל 5-בלבד ,עקב הודעת משרד החינוך על אי-תקצובו של הסמסטר השישי .בהמשך ,בתוה״ל המותאמת למִתווים החדשים של המל״ג (ראה להלן) צומצמה ההתנסות המעשית ל 4-סמסטרים בלבד :אחד בכיתות א-ג ,אחד בכיתות ד ו-ה ,אחד בחטיבת הביניים ואחד בחטיבה העליונה .למרות הקיצוצים נשמרה ההתנסות המעשית הממושכת (הצמדה פדגוגית) ,שבה הסטודנט שוהה ברציפות בביה״ס במשך 4שבועות ,שניים בשנת ההתנסות הראשונה ושניים בשנייה .ההתנסות הממושכת היא על חשבון לימודים בכל שאר המקצועות .מבחינת היקפה ,התנסות זו מקבילה לעבודה מעשית של כסמסטר אחד נוסף. 79
נושאי לימוד נוספים תוה״ל במקצועות העיוניים עמדה אף היא לבחינה מעת לעת .בלימודי החובה נוספו נושאי לימוד חדשים ,בהתאם לצרכים (כמו קורסים ביסודות המדעיים של הכושר הגופני והאימון) ובהתאמה לשינויים שחלו בתפיסת מרכזיותם של נושאי לימוד עיקריים הרלוונטיים לתחום הדעת (כמו תזונה והיבטים בריאותיים של הפעילות הגופנית). למרות הרחבת אפשרויות הבחירה ,בשנתיים הראשונות נשמרו הלימודים במסגרת כיתתית ,ורק בשנתיים האחרונות ללימודיו הסטודנט בונה לו מערכת גמישה ,בהתאם לבחירותיו ולנטיותיו. המכללה מוצאת בלימודים במסגרת כיתתית יתרונות לא מבוטלים .כך למשל ,מבחינה טכנית קל יותר לבנות מערכת שעות נוחה לסטודנט עם מינימום של חלונות ולנצל בצורה מיטבית את משאבי המתקנים .נוסף לכך ,למסגרת הכיתתית יתרון פדגוגי המאפשר ללמוד ולהתנסות בניהול כיתה ובמערכת היחסים החברתיים שבה. במהלך השנים פותחו כמה תו״ל המיועדות לאוכלוסיות ייחודיות .בתשס״ג הוחלט על פתיחת מסלול מואץ לבעלי נתוני קבלה גבוהים לתואר הראשון .התוכנית נועדה לגייס מועמדים טובים ולטפח אותם לקראת לימודים גבוהים .היא עברה התאמות שונות ,בהתאם למספר המועמדים המתאימים בכל שנתון .לאחר אישור המתווה החדש להוראה על-ידי המל״ג (ראה להלן) נפתחו ב 2008-אפשרויות מובנות לקיום מסלולים נוספים .בתשע״ב נפתחה תוכנית להסבת אקדמאים בעלי תואר ראשון במגוון תחומים רלוונטיים להוראת החנה״ג .מטרתה של התוכנית היא לאפשר את הסמכתם להוראה במסגרת תו״ל שמשכה כשנתיים וחצי ,כשהיא מותאמת פרטנית להכשרה האקדמית הקודמת של כל אחד מהמועמדים .התוכנית כוללת לימודי דיסציפלינה (חנ״ג) וכן הכשרה להוראה .באותה שנה נפתחה גם תוכנית של מצוינות בהוראה ,המיועדת לבעלי ציון פסיכומטרי גבוה ,שנכונים ללימודים אינטנסיביים שמשכם שלוש שנים ולהשתלבות מהירה בהוראה לאחריהם .תוה״ל של סטודנטים אלה היא על-פי המתווה ,אך הם מקבלים תמיכה מיוחדת כדי שיוכלו לסיים את לימודיהם מוקדם יותר. המתווים החדשים להכשרה להוראה במוסדות אקדמיים בראשית שנות האלפיים התקבלה החלטה במשרד החינוך ובמל״ג לבחון מחדש את הדגם המנחה .בתשס״ז פורסמו מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה ,שנועדו להחליף את הדגם שנקבע בתחילת שנות השמונים .מבחינת מעמדה של התוכנית והפיקוח עליה, השינוי היה משמעותי מאוד .ראשית ,מתווים אלו הוחלו על כל המוסדות להשכלה גבוהה ובכלל זה האוניברסיטאות ,שבהן ללימודי ההמשך לקראת תעודת הוראה היו מתכונות שונות ,רובן מצומצמות יותר מאשר במוסדות להכשרת מורים .האחדה זו נועדה לחזק את מעמד ההכשרה להוראה בכלל מערכת ההשכלה הגבוהה .כמו כן ,כדי להבטיח את איכות ההכשרה עברו הפיקוח והבקרה על תוכניות ההכשרה להוראה למל״ג ולמועצה האקדמית העליונה המייצגת אותה .בכך, 80
תהליך ההכשרה לחינוך ולהוראה ,שהוקצו לו לימודים בהיקף של חוג אקדמי שלם ,הוכר והוגדר כ״תחום אקדמי לכל דבר ועניין״ .בהתאם לתפיסה זו נדרשה המכללה להציג לבדיקת המל״ג ולאישורה תו״ל חדשה ,המותאמת למתווים. למתווים החדשים נלוו שינויים אקדמיים משמעותיים ונימוקים אקדמיים לא מבוטלים ,שהצריכו בחינה מחדש של המטרות והיעדים בתוה״ל הקיימת וכן עדכון מחדש של נושאי הלימוד בה. מבחינת היקף הלימודים ,אלה צומצמו ל 96-ש״ש .הדגם החדש לווה בקיצוץ תקציבי מותאם, המשקף את עמדת המדינה לגבי העלות הגבוהה של הכשרת מורים .בדגם זה הועמד למעשה מספר שעות הלימוד בתקופה של 4שנים על היקף זהה כמעט להיקף הלימודים טרם המעבר לאקדמיזציה (ראה איור – השוואה של נתוני תשע״א עם נתוני תשמ״א) .מכאן שמבחינת תוה״ל, תהליך האקדמיזציה בנקודה זו לא הוביל בסופו של דבר להרחבת מכסת שעות הלימוד ,למרות התוספת של שנת לימוד שלמה .את יתרונותיו יש לחפש אפוא במבנה וברמה של תוה״ל. בבקשה לאישור תוה״ל החדשה ,על המכללה היה לפרט את הרציונל והחזון העומדים בבסיס התוכנית ואת מטרותיה ולקשור אותן למרכיבי תוה״ל המוצעת .דרישה זו אילצה את המכללה לבדוק את הגדרותיה בהתאם ולבחון ,להתאים ולהצדיק מחדש את מרכיביה .במהלך תשס״ז הוקדשו לכך דיונים רבים ומעמיקים הן בוועדה האקדמית והן במועצה האקדמית העליונה ,ובהם נוסחו היעדים האלה לתוכנית הלימודים של המכללה במסגרת המתווים: 1 .1מיצוב המכללה כמוסד המוביל בארץ בתחומי התנועה והספורט בהכשרה האקדמית ,המקצועית ובמחקר 2 .2הרחבת יעדי ההכשרה לכל תחומי התנועה והספורט (ולאו דווקא להוראה במערכת החינוך הפורמאלי) 3 .3הרחבת תחומי ההכשרה האקדמית בתואר ראשון ושני 4 .4הרחבה והשבחה של המחקר בתחומי התנועה והספורט 5 .5הרחבה והשבחה של התשתיות הפיזיות והאנושיות להגשמת היעדים 6 .6גיוס מסה קריטית של סטודנטים לקיום המוסד ,כולל ברמה אקדמית גבוהה ,וגיוס מועמדים באיכות גבוהה ללימודי תארים גבוהים. מבנה תוה״ל הוגדר מחדש :כ 60-ש״ש של לימודים דיסציפלינאריים ,כמקובל בכל מערכת ההשכלה הגבוהה ,ו 30-ש״ש של לימודי חינוך והוראה ,שהם היקף של חוג לימודים שלם .נכללת בזה גם ההתנסות המעשית בהוראה .לתוה״ל נוספו 6ש״ש של לימודי יסוד (שימושי מחשב ,לשון עברית ,אנגלית ,ידע עם ותרבות ישראל) .המתווים החדשים מבוססים על ההנחה ש״לא ניתן להקנות ,במהלך ההכשרה הראשונית להוראה ,את כל תשתית הידע הנדרשת למורה העתידי״ .על כן יש להתמקד בהכשרה בסיסית שתושלם בהמשך ,במסגרת הסטאז׳ של המורה ובמהלך עבודתו ארוכת השנים .צמצום היקף הלימודים נומק בין השאר בצורך להפחית את העומס של הלימודים הפרונטאליים ,כדי לאפשר יתר העמקה בלמידה עצמאית. 81
למרות צמצום שעות הלימוד בכיתה לוו המתווים החדשים בחידושים בכמה מישורים :התוכנית מכוונת לאינטגרציה בין רכיביה ותכניה ובחיזוק הרלוונטיות שלה לסטודנט .בתוכנית מובלט הצורך בחיזוק הלימודים הדיסציפלינאריים כבסיס להוראה איכותית .הודגשה בה החובה של המכללה לקשור ,במסגרת התוכנית המוצעת ,בין ההתנסות המעשית בהוראה לבין הלימודים העיוניים הדיסציפלינאריים .עם זאת ,במסגרת המתווים התאפשרה לכל מוסד גמישות בהכנת תוה״ל וביטוי של תפיסתו החינוכית. כל אלה היוו את הבסיס לגיבוש תוה״ל שהוגשה למל״ג ושכללה :לימודים דיסציפלינאריים של 60ש״ש ובהן 13ש״ש של מבואות במדעים כלליים ובשיטות מחקר וכן לימודים דיסציפלינאריים של מבואות ,לימודי ספורט ותנועה ,לימודי מגמה ולימודי בחירה נוספים .בלימודי החינוך וההוראה בוצעו ההתאמות הנדרשות .בתחום זה היה צמצום ניכר בשעות ההוראה הכוללות ,יחסית לדגם המנחה הקודם ,ונדרשה התאמה רבה ביותר למתווים החדשים. במתווה ההכשרה להוראה חולקו 30הש״ש באופן כללי ללימודי חינוך והוראה (ובהם לימודי חינוך, בהתאם לדרישות חוק הספורט ,פדגוגיה ומתודיקה וכן אוריינות ומחקר בחינוך) ולהתנסות מעשית במערכת החינוך (בהיקף של 9עד 15ש״ש ,לפי תפיסת המוסד) .כמו כן ,נקבע כי נושאי ליבה מסוימים יבואו לידי ביטוי בלימודים אלה במסגרת הקורסים השונים ,ואלה הם :היבטים חברתיים- מוסריים בעבודת המחנך ,היבטים של שיח כתוב ודבור בתהליכי הוראה-למידה ,התפתחות קוגניטיבית-רגשית-חברתית של ילדים ונוער ,תיאוריות וגישות בהוראה ולמידה ,תכנון ,ארגון, ניהול והערכת הלמידה ותהליכי הוראה-למידה לתלמידים בעלי צרכים שונים ורקע חברתי- תרבותי שונה .כל אלה שולבו בתוכנית לימודי החינוך וההוראה שהוגשה למל״ג ,לאחר שקורסים רלוונטיים – מעשיים ועיוניים כאחד ,הותאמו לתת מענה לדרישות הללו הן בתוכני הלימוד והן בדרכי הלימוד .כך למשל ,בקורסים בתחום הספורט והתנועה שולבו גישות שונות בתהליכי למידה והוראה והותאמו לתחום התנועתי הנלמד .יש לציין כי בקורסים בחינוך הודגשה ,יותר מאשר בעבר, החדשנות בחקר החינ״ג וההתמקצעות שחלה בו .ואולם גישה זו באה לא מעט על חשבון ויתור על נושאים שתרמו להרחבת ההשכלה בחינוך כללי ובנושאי השכלה כללית. המגמות ,שמהוות חלק מהלימודים הדיסציפלינאריים ,הוגדרו כתחומים שיש בהם בסיס ידע רחב וברור ,והפרקטיקה בהם מעוגנת בראיות .זאת במטרה שיוכלו להוות בסיס ללימודי חוג בתו״ל עתידיות ,לכשתתאפשר הרחבה של הלימודים הדיסציפלינאריים. אישור המל״ג למתווים התקבל במהלך תשס״ח (מרץ ,)2008והחל בשנה״ל תשס״ט ,תוה״ל שמקיימת המכללה לתואר בוגר בהוראה היא על-פי המתווים הללו .תוה״ל הותאמה גם עבור הסטודנטים שנמצאו בתהליך ההכשרה בעת אישור המתווים .הדבר התאפשר עקב היערכות מראש של המכללה בשיבוץ קורסים ותוכני לימוד עוד טרם האישור הסופי של בקשת המכללה. 82
ניסיון לפתח תו״ל אקדמיות בספורט ובתנועה ללא הכשרה להוראה נוכח ההתפתחות של תחום הספורט והתנועה בחברה ובקהילה בעשרות השנים האחרונות ,נפתחו ערוצי יישום ותעסוקה מגוונים ואטרקטיביים מחוץ למערכת החינוך הפורמאלי .לימודי ספורט ותנועה ,בזיקה להכשרה לקראת הוראה בבתי-הספר ,אינם בהכרח רלוונטיים לכל התחומים הללו. מחד-גיסא ,הם אינם נותנים מענה מספק לידע הספציפי הנדרש בתחומים אלה ,ומאידך גיסא, החלת תהליך ההכשרה להוראה למי שמכוונים לעיסוק שאינו הוראה מהווה בזבוז משאבים ,בייחוד נוכח עלותה הגבוהה של ההכשרה להוראה .דוגמאות לכך הם תחום האימון הספורטיבי ,פעילות גופנית לקשישים ותחום הניהול בספורט .הצורך הציבורי להכשרה אקדמית של מומחים בתחומים אלה הוא ברור .אמנם ניתן מענה חלקי לתחומים אלה במסגרת התמחויות המשנה (מגמות) ,אולם עם הצטברות ידע מחקרי ומעשי ברבים מתת-התחומים נוצר צורך להרחיב ולהעמיק את הלימודים והדעת בתחומים אלה .וכך ,בדומה לנ ָהוג במדינות אחרות ,נבחן הרעיון של לימודים לתואר ראשון ללא הכשרה להוראה ,במתכונת של לימודים דיסציפלינריים בלבד .כבר בתחילת שנות האלפיים פנתה המכללה אל מעצבי המדיניות כדי לקדם את הרעיון של לימודים דיסציפלינאריים במתכונת תלת-שנתית ,ללא תעודת הוראה. זו לא הייתה פעולה בחלל ריק .בשנת תשס״ד פורסם דו״ח כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל (הידוע כ״ועדת דברת״) ,ובו המלצה לעבור למודל לימודים משודרג של תואר דיסציפלינארי (ב.א ,).עם אפשרות להשלמה לתעודת הוראה ומעבר של כל המכללות לחינוך לאחריות הות״ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב של המל״ג) .המכללה נערכה בהתאם מבעוד מועד, והכינה טיוטות לקראת תו״ל ללא תעודת הוראה .אולם הדיונים שהתקיימו במל״ג לאחר דו״ח ועדת דברת הובילו לדגם המתווים .כך ,רעיון הלימודים הדיסציפלינאריים שבדו״ח הוועדה לא התממש. מבחינה מנהלתית ,קידום הרעיון של תוכנית כזו ניצב בפני מחסום גבוה מאוד ,דהיינו ,השיוך הטכני של המכללה למערכת ההכשרה להוראה ,שכל עניינה בהכשרת מורים למערכת החינוך .גם במל״ג ,הרעיון שמכללה לחינוך תקנה תואר שאיננו בוגר בהוראה וללא תעודת הוראה לא התקבל בעין יפה .לעומת כל אלה ,המכללה הדגישה בטיעוניה כי בכל העולם קיים צורך בתו״ל אקדמיות, הספציפיות לתחומים שונים של ספורט ותנועה ,ללא תעודת הוראה .בהתאם לכך הוקמו תוכניות שכאלה .כך למשל ,במקומות רבים שמה של הדיסציפלינה הוגדר מחדש ,ובמוסדות אקדמיים מובילים הוא קרוי כיום Exercise Scienceאו .Kinesiologyזאת ועוד :הודגש כי בפתיחת תוכניות כאלה המכללה לא תהווה תחרות לאף אחד מהמוסדות האקדמיים – אוניברסיטאות או מכללות אזוריות ,שכן הנושא אינו נלמד בהן ואין בהן תשתיות מתאימות ללימודים כאלה .כנגד זה ,במכללה נמצאות כל התשתיות הנדרשות ובכלל זה מעבדות ,ספרייה ,מתקנים ,כמו גם כוח הוראה ומחקר מתאימים .כדי לפרוץ את מחסום ה׳חתונה הקתולית׳ עם מערכת ההכשרה להוראה במשרד החינוך נעשו ניסיונות הידברות למהלך של מעבר לתקצוב המכללה על-ידי ות״ת ,כאשר בקרב מעצבי המדיניות של ההשכלה הגבוהה נשבו רוחות שתמכו במעבר המכללות לחינוך אל המל״ג ,והמכללה שלנו נחשבה למודל ניסיוני לכך .אולם ניסיון זה נגנז והמחסום להגשת תו״ל ללא תעודת הוראה לא הבשיל. 83
בשנת תש״ע התקבל אישור (בע״פ) ממשרד החינוך להכין תו״ל חוץ-תקציביות (ללא מימון המדינה) של שלוש שנות לימוד ,ללא תעודת הוראה ,לשם הגשה למל״ג .תמיכת משרד החינוך בבקשת המכללה היוותה פריצת דרך מחשבתית והכרה רשמית ,אחרי הרבה שנות לבטים, בייחודיותה של המכללה לעומת מכללות אחרות לחינוך מבחינת קשת התחום הדיסציפלינארי שבו היא יכולה לתרום לחברה ולקהילה .יש לציין כי גם במל״ג היו מי שהכירו בייחודיות זו .תוכניות המגירה הקיימות ללימודים אלה עודכנו ונערכו מחדש במתכונת שנדרשה על-ידי המל״ג .בדיונים הפנימיים הוערך שהמכללה בשלה להגיש שתי תוכניות :האחת במדעי האימון והאחרת בניהול ספורט .המודל שגובש הוא של מתכונת דו-חוגית ,ובה חוג אחד של לימודי חובה בן 30שעות במדעי התנועה והספורט ,וחוג נוסף בן 30שעות במדעי האימון או בניהול ספורט. בתשע״א (פברואר )2011 ,אישרה המועצה האקדמית העליונה את התוכניות להגשה למל״ג. בהתאם ,הגישה המכללה למל״ג ,בתמיכת משרד החינוך ,בקשה לפתיחת תואר ראשון ,שלא להוראה במתכונת האמורה .כמו במקרים קודמים (לימודים לתואר ״בוגר בהוראה״ ולימודי תואר שני – ראה בהמשך) ,גברה השמרנות של המל״ג ,והבקשות נדחו על-ידה ,מבלי שהתוכנית נבדקה מבחינה מקצועית .המל״ג ,מנימוקיה ,בין השאר החשש מיצירת תקדימים ,דבקה לעת הזו בעמדתה כי יש לשמור על הכלל ולפיו מכללות לחינוך אינן צריכות להעניק תואר אחר פרט ל״בוגר בהוראה״ .יש לקוות כי מדיניות זו תשתנה בעתיד ותאפשר להקים במכללה מסלולים נוספים, כפי שמתבקש מצורכי הציבור .לאור זאת החליטה המכללה להגיש בינתיים תוכניות במתכונת דו-חוגית ,שתאפשר לימודים למדעי התנועה והספורט ,וחוג נוסף בנושאים רלוונטיים שונים כגון אימון ,ואשר תתווסף להם הכשרה להוראה במתכונת המתווים הקיימים .תוכניות כאלה יילמדו כמובן במתכונת ארבע-שנתית ,ויש לקוות כי בעתיד ,לכשהלבבות יוכשרו לכך ,הן יהוו את הבסיס לתוכניות דיסציפלינאריות שאינן כרוכות בהכשרה להוראה .בעת כתיבת הדברים ,תוכניות אלה נמצאות בשלב הכנה להגשה למל״ג. הלימודים לתואר שני עם מיסוד התוכנית לתואר בוגר בהוראה התחילה המכללה לחתור לפתיחת לימודי תואר שני בחינוך גופני .הצורך היה ברור .בבתיה״ס התיכוניים נדרשו רוב המורים לתואר שני ,והיה מקום לשדרג את המורים לחנ״ג בהתאם .נוסף לכך ,כיוון שאין בישראל לימודי תואר שני בחנ״ג פנו צעירים רבים ,שרצו להתפתח אקדמית בתחום זה ,למוסדות אקדמיים בחו״ל .המל״ג ,שהייתה עדיין שקועה בתהליך האקדמיזציה של המכללות לחינוך ,לא הייתה בשלה ,בשנות השמונים של המאה הקודמת ,לאישור לימודי תואר שני במכללות .לכן ,כמו בדרך אל התואר הראשון ,חיפשה המכללה חלופות לפריצת ה׳הסגר׳ באמצעות שיתוף פעולה עם אוניברסיטה ,הפעם זו שבחיפה. ב 1987-החל ניסיון להכין תוכנית לתואר שני עם אוניברסיטת חיפה ,במטרה להגיש למל״ג תו״ל משותפת לשני המוסדות לתואר מוסמך בחנ״ג .מסגרת כזו הייתה אמורה להישען על הניסיון ועל 84
התשתיות האקדמיות של האוניברסיטה מחד-גיסא ועל המומחיות הדיסציפלינארית של המכללה, מאידך גיסא .ב 1991-אישרה המל״ג ,עקרונית ,מסגרת ללימודי תואר שני עם אוניברסיטת חיפה, ״בתנאי שמשרד החינוך יממן את התקציב לכיסוי ההתמחות בחנ״ג״ .בעקבות כך התקיימו דיונים להסדרת מקורות המימון .התוכנית אושרה סופית בתשנ״ג ( .)1993במסגרת החלטתה קבעה המל״ג כי התוכנית ה׳משותפת׳ תהיה של אוניברסיטת חיפה ובפיקוחה ,וכי תעודת התואר מוסמך תהיה שלה .עם זאת ,אישרה המל״ג כי יצוין בתעודה שהתואר ניתן על יסוד לימודים באוניברסיטה ובמכללה האקדמית בוינגייט ,תוך ש ֵשם המכללה יהיה בגודל אותיות זהה לזה של האוניברסיטה ,ועל התעודה יהיו חתומים ראשי שני המוסדות .המכללה התקשתה לקבל את הסייג הזה של המל״ג ,שביססה את מדיניותה על כך שרק אוניברסיטה יכולה להעניק תואר שני .המכללה ראתה בכך פגיעה במעמדה האקדמי כשותפה מלאה בתוכנית .זאת ,בין השאר ,נוכח חוות הדעת המחמיאות של הוועדות שליוו את המכללה ובדקו את תוכניותיה ואת התשתיות האקדמיות שבה ונוכח העובדה שחלק הארי של הקורסים ,בייחוד הדיסציפלינאריים ,נלמדו במכללה ועל-ידי המרצים שלה .אולם באותה עת זו הייתה האפשרות היחידה לבנות תוכנית ללימודי תואר השני, והיא גברה על כל שאר השיקולים .וכך ,בתשנ״ד ,עשר שנים לאחר פתיחת לימודי התואר הראשון, נפתחה התוכנית המשותפת ללימודי מוסמך אוניברסיטה M.A. ,בחינוך גופני בביה״ס לחינוך (כיום הפקולטה לחינוך) באוניברסיטת חיפה ,בשיתוף עם המכללה. מטרות ,מרכיבים ומסלולים של התוכנית מטרותיה של התוכנית היו להכשיר עובדי חינוך והוראה בתחומי החנה״ג והספורט לחינוך העל- יסודי והעל-תיכוני; להכשיר סגל בכיר לתפקידי ניהול ,פיקוח ,הדרכה וייעוץ בתחומי החנה״ג בבתי-הספר ,ברשויות המקומיות ובמוסדות הספורט בישראל; להכשיר מומחים לשיקום בתנועה לאוכלוסיות נזקקות ולהכשיר מועמדים מצטיינים ללימודי התואר השלישי לעבודת מחקר ופיתוח בתחומי החינוך הגופני .התוכנית שהוצעה כללה שלושה מרכיבים עיקריים: 1 .1מדעי החינוך הכלליים (מחקר בחינוך ,היבטים פסיכולוגיים בחינוך ,מינהל חינוך ,תוכניות לימודים ,דרכי הוראה ,ייעוץ וחינוך מיוחד) 2 .2מדעי התנועה (פיזיולוגיה ,פסיכומוטוריקה וביומכניקה) 3 .3חינוך גופני כתחום מחקר והוראה ייחודי (היבטים פסיכולוגיים בחנ״ג ,היבטים סוציולוגיים בחנ״ג ,תרבות הפנאי והנופש ,רפורמות בחנ״ג ,מדידה והערכה בחנ״ג ,היבטים היסטוריים בחנ״ג, חנ״ג משווה וחנ״ג במסגרות חינוך מיוחד). מטבע השיוך לביה״ס לחינוך ,מוקדי הלימודים והמחקר היו בהקשר החינוכי .מרכיב מדעי החינוך הכלליים בתוה״ל התקיים באוניברסיטת חיפה על-ידי סגל ביה״ס לחינוך ,ורוב החלקים האחרים התקיימו במכללה ובמעבדותיה .חלק מחברי הסגל של המכללה שלימדו בתוכנית קיבלו מינויים אקדמיים באוניברסיטת חיפה ,בהתאם להליך המינויים ולאמות המידה המקובלים באוניברסיטה, ושימשו כמנחים בעבודות הגמר .הייתה זו פריצת דרך חשובה נוספת ,שכן הליכי מינויים אקדמיים במכללות במתכונת של המל״ג התאפשרו רק לאחר שנים ,ביישום ההחלטות בדבר הניהול האקדמי 85
של המכללות האקדמיות .עם זאת ,גם בעניין זה הייתה אי-נוחות מסוימת בהנהלת המכללה ,בייחוד נוכח החלטת האוניברסיטה לקצוב מכסות למספר המינויים האקדמיים של חברי סגל המכללה. תוה״ל באוניברסיטת חיפה כללה שני מסלולים: 1 .1מסלול שבו אפשר לסיים את הלימודים עם עבודת גמר (תזה) המבוסס על לימוד של 20ש״ש והכנת עבודת גמר 2 .2מסלול ללא עבודת גמר ,המבוסס על קורסים בהיקף של 24ש״ש ומבחן גמר. בתוכנית הודגש כי עבודת התזה לתואר מוסמך תבטא את הזיקה לחינוך ולתנועה כאחד ותשלב היבטים משני תחומים אלה .אוניברסיטת חיפה הקפידה על שמירת זיקה זו לחינוך .לא אחת יצר הדבר אי-נוחות ותחושה של הגבלה בבחירת נושאי המחקר .בחלק מההצעות לעבודת גמר ההנמקה להקשרים החינוכיים הייתה מאולצת .הגבלה זו היוותה מחסום ,בייחוד בפני נושאי מחקר ספציפיים בפיזיולוגיה של המאמץ ובביומכניקה .בשיחות בין המכללה לפקולטה לחינוך עלתה לדיון סוגיית ההגבלה הזו ,ונעשו ניסיונות למצוא איזון ,ליברלי ככל שניתן ,שיאפשר לחקור נושאי תנועה במסגרת התזה תוך שמירת זיקה כלשהי למשמעות החינוכית .עם זאת ,במכללה השתרשה ההכרה שהתוכנית נותנת מענה חלקי בלבד לפיתוח הידע וההכשרה בתחומי התנועה והספורט. הכרה זו ומגבלות המסגרת של אוניברסיטת חיפה בנושא המינויים האקדמיים הם שהובילו להמשך המאמצים לחתור לקראת העמדת תו״ל לתואר שני עצמאי. התוכנית לתואר השני עם חיפה ,על-אף מגבלותיה ,היוותה ציון דרך חשוב בפיתוח האקדמי של נושא החינוך הגופני בכלל ובהבשלה של המכללה לקראת תואר כזה בפרט .על-אף חילוקי הדעות בתחומים מסוימים ,לראשי הפקולטה לחינוך הייתה תרומה לא מבוטלת לכך. תוה״ל עם אוניברסיטת חיפה הניבה לאורך השנים בוגרים רבים של תואר שני ועשרות עבודות מחקר (תזות) .רוב העבודות נעשו במסגרת המעבדות במכללה ,בהנחיית חברי הסגל שלה .חברי הסגל מהמכללה אף היו שותפים בהנחיית עבודות לתואר שלישי במסגרת אוניברסיטת חיפה ,על סמך המינוי האקדמי שלהם באוניברסיטה .חלק מבוגרי התוכנית המשיכו והשלימו לימודי תואר שלישי ,ובהם כאלה הנמנים כיום עם סגל ההוראה במכללה. בקשה לתואר מוסמך בקינזיולוגיה במהלך תשנ״ו הגישה המכללה בקשה למל״ג לקיום תו״ל עצמאית לתואר מוסמך בקינזיולוגיה (״תורת התנועה״) ,בתמיכה רעיונית ותקציבית של מנכ״ל משרד החינוך .בתוכנית זו הודגשו המגבלות והקשיים שבתוכנית הקיימת בחיפה ,שהייתה כבר בשנתה השלישית .אחד הקשיים היה ההגבלה להיבט הפדגוגי של חנ״ג וספורט ,בעוד תחום הקינזיולוגיה אינו מקבל ביטוי ,בעיקר משום חוסר האפשרות להגיש עבודות תזה בתחום זה .כתוצאה מכך ,נטען ,נפגע גם המחקר בתחום הקינזיולוגי .בפני המל״ג הועלתה גם טענת האפליה בקביעה כי מכללה איננה יכולה להעניק תואר שני .טענה זו הסתמכה על חוק המל״ג ,ובעיקר הסעיף המציין כי ״בבואה להסמיך מוסד 86
מוכר להעניק תואר מוכר ...לא תפלה המועצה בין מוסדות מוכרים מפאת סוגם״ (סעיף 23ב׳ לחוק המל״ג) .סעיף זה בחוק היווה את הפתח למיסוד של תוכניות לימוד לתואר שני במכללות בעתיד. הדיון בבקשת המכללה במל״ג לא היה אוהד .באותה עת הגישה גם בצלאל בקשה דומה ,והמל״ג ביקשה ללמוד מחדש את כל סוגיית לימודי התואר השני במכללות ,בייחוד נוכח קיומו של תקדים, מאחר שלימודי תואר שני כבר אושרו למכללה חוץ-תקציבית אחת (המכללה למינהל). בתחילת שנה״ל תשנ״ז (אוקטובר )1996 ,דחתה המל״ג ברוב קולות את בקשת המכללה לפתוח תוכנית לימודים עצמאית לתואר ״מוסמך בקינזיולוגיה״ והציעה כי המכללה תפנה לאחת האוניברסיטאות לפיתוח תוכנית כזו ,בשיתוף עמה ,בדומה לדגם של התוכנית הקיימת עם אוניברסיטת חיפה .בנימוקי המל״ג צוין כי היא רואה את התואר בקינזיולוגיה כתואר מחקרי; המדיניות המקובלת על המועצה היא להבחין בין אוניברסיטאות לאלה שאינן אוניברסיטאות, והיעוד של האוניברסיטאות הוא מחקר והענקת תארים מתקדמים .המכללה לא קיבלה עמדה שמרנית זו והחליטה לערער על ההחלטה ,בהסתמכה על חוק המל״ג שאינו מאפשר את ההבחנה בנימוקים אלו ,דהיינו ,אפליה על רקע סוגו של המוסד להשכלה גבוהה .בהידברות עם המל״ג אף צוין כי המכללה בוחנת את ההיבט המשפטי של החלטה זו. נוכח טיעון זה נפתח במל״ג דיון לגבי בניית מודל ללימודי תואר שני של ״מוסמך בחינוך״ )(M.Ed. במכללות לחינוך .אבן נגף בהמשך דרישת המכללה לדיון מחודש בבקשה הייתה פנייתה הפתאומית של שרה זיו ,ראש האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך ,למל״ג בבקשה להקפיא את הדיון בבקשת המכללה .זאת ,בניגוד לתמיכתו המפורשת של מנכ״ל המשרד הממונה עליה .את עמדתה נימקה שרה זיו בכך שהיא פועלת מול המל״ג לקידום התואר ״מוסמך בחינוך״ במכללות ,ואינה מעוניינת בתקדים של תואר M.A.שהגישה המכללה .ללא תמיכתה ,שמהווה את בסיס התקצוב לתוכנית המוצעת ,החליט המל״ג להסיר את בקשת המכללה מסדר היום של המועצה .הרושם המתקבל מניתוח רישום האירועים בהקשר זה הוא כי המכתב הוזמן משרה זיו על-ידי המל״ג כדי לעקר את פניית המכללה משיקולים שאינם קשורים למהותה ולאיכותה של התוכנית המוצעת. הטיעונים המרכזיים שהעלתה המכללה בניסיון לערער על התהליך היו כי אין בתואר ״מוסמך בחינוך״ ,אף לכשיאושר ,כדי לתת מענה לחסר בלימודי תנועה וספורט ,המאפיין את התוכנית המשותפת עם חיפה ,וכי קיימת דחיפות בטיפול בבקשה כיוון שאל המרחב הזה עשויות להיכנס שלוחות של מוסדות אקדמיים מחו״ל .טיעונים אלה נפלו על אוזניים לא קשובות .הפעם חברו המל״ג והאגף להכשרת עובדי הוראה לחסום את התפתחותה של תוה״ל האקדמית מסיבות שאינן קשורות לאיכות התוכניות שהמכללה מקיימת ומציעה. המכללה המשיכה בניסיון לגייס את בכירי מערכת החינוך ,גופי ספורט ,המל״ג וחברי כנסת (כולל קידום נושא התואר השני בחקיקה) ,כדי למצוא דרך להחזיר בהסכמה את בקשת המכללה לדיון במל״ג ,כשחרב הגשת בג״צ כנגד המל״ג מרחפת מעל .בתשנ״ח (תחילת )1998אף פנתה המכללה לייעוץ משפטי בעניין זה .בתשנ״ט התגבשה במל״ג מדיניות עקרונית ,ולפיה מכללות תוכלנה להעניק תואר שני נלמד (ללא תזה) או תואר מחקרי .פרטיה גובשו במהלך אותה שנה. המכללה בירכה על שינוי זה ,ובתש״ס ,לאחר שהתוכנית הותאמה להנחיות המל״ג החדשות, 87
הגישה המכללה תו״ל מעודכנת ללימודי תואר שני עצמאי בקינזיולוגיה .תו״ל זו לא הוגשה במתכונת הדגם של לימודי ״מוסמך בהוראה״ ) ,(M.Ed.שאושר לאחר מכן למכללות לחינוך ,אלא במתכונת הייחודית של התוכנית המקורית לתואר בקינזיולוגיה .לפי בקשת המל״ג ,שּונה שם התואר ממוסמך בקינזיולוגיה למוסמך במדעי החינוך הגופני ) ,(MPEוזאת כדי לשמר את הזיקה של התוכנית לשיוכו של המוסד כמכללה לחינוך ולהכשיר את הלבבות במל״ג ,שלא מעטים בו התנגדו לתואר M.A.במכללות לחינוך. בתוה״ל שהוגשה פורטו מטרות רחבות המשקפות את הספקטרום הרחב של החנה״ג ,הספורט והפנאי ,ואלו הן: • •להעמיק את הידע של המורים להוראת החינוך הגופני והספורט בכל מערכת החינוך. • •להכשיר מורים להוראת מדעי התנועה בתוכניות לבחינות בגרות בחינוך גופני ברמה מוגברת של 4ו 5-יחידות לימוד. • •להכשיר כוח אדם לתפקידי הדרכה ,אימון וייעוץ בתחומי הקינזיולוגיה בארגוני הספורט, ברשויות המקומיות ,בכוחות הביטחון ובמסגרות פרטיות. • •להכשיר סגל בכיר לתפקידי תכנון ,ארגון ,פיקוח וניהול של הפעילות הגופנית והספורט בבתי- ספר ,ברשויות המקומיות ובמוסדות הספורט בישראל. • •להכשיר מומחים ואנשי מקצוע לשיקום בתנועה ולטיפוח הפעילות הספורטיבית לתלמידים בחינוך המיוחד ובאוכלוסיות אחרות בעלות צרכים מיוחדים (שיקום לב-ריאה ,ספורט נכים, שיקום התנהגות וקשישים). • •להכשיר עתודה לעבודת מחקר ופיתוח במדעי התנועה והספורט. בתוה״ל הוצעו שתי מגמות :האחת במדעי החיים של הפעילות הגופנית והאחרת במדעי ההתנהגות והיבטים פדגוגיים של הפעילות הגופנית .בכל מגמה הוצעו שני מסלולים :עם עבודת גמר וללא עבודת גמר .כמו כן ,בכל מגמה הוצעו כמה מקצועות ראשיים .כך ,במדעי החיים הוצעו ביומכניקה, פיזיולוגיה של הספורט ושיקום בתנועה ,ובמדעי ההתנהגות והיבטים פדגוגיים של הפעילות הגופנית הוצעו תוכניות לימודים ודרכי הוראה בחנ״ג ,פסיכולוגיה של הספורט ,פסיכומוטוריקה ותרבות הפנאי והנופש .היקף הלימודים במסלול עם עבודת הגמר היה 18ש״ש (ועבודת תזה) ובמסלול ללא עבודת גמר 23ש״ש .הגשת הבקשה לוותה בשדרוג התשתיות ,ובראשן הגדלת מספר חדרי הלימוד על-ידי הקמת בניין לימודים חדש ,ובשדרוג המעבדות והספרייה. אישור תואר מוסמך במהלך שנה״ל תשס״א נבדקה התוכנית על-ידי ועדות המל״ג ואושרה בוועדת המשנה של המל״ג למכללות .למרות זאת ,במליאת המל״ג אושרה התוכנית רק בחלקה ,דהיינו ללימודים לתואר נלמד בלבד .הבקשה לתואר מחקרי (עם עבודת גמר) לא אושרה .בשנה״ל תשס״ב נפתחה התוכנית במסלול של תואר ללא עבודת גמר ,אך נוכח התמיכה של הוועדות שבדקו את התוכניות בתהליך האישור ,המכללה לא ויתרה על המסלול ללימודים עם תואר מחקרי (עם עבודת גמר) .כמו במקרים 88
קודמים ,גם הפעם היא נתקלה בהתנגדות לשדרוג בתחום זה .אף שהוצגו בפני המל״ג טיעונים כבדי משקל לקיום המסלול ,ובכלל זה העובדה שהתוכנית מפוקחת על-ידי מועצה אקדמית עליונה שבה מכהנים דיקנים לשעבר באוניברסיטאות מובילות ,החליטה המל״ג לדחות את החלטתה לגבי המסלול המחקרי ,עד שתקיים דיון עקרוני לגבי לימודי התואר השני במכללות. בתשס״ג קיבלה המל״ג החלטה ולפיה אפשר יהיה לקיים מסלול עם עבודת גמר מחקרית במכללות שקיימו לימודי תואר שני במשך שלושה מחזורים ,בליווי מוסד אוניברסיטאי .שיתוף הפעולה הממושך עם אוניברסיטת חיפה בלימודי התואר השני נתן מענה לדרישה זו ,ובהתאם לכך פנתה המכללה שוב למל״ג .במהלך שנה״ל תשס״ה (פברואר )2005 ,התקבל אישור המל״ג לתוכנית לתואר מוסמך עם עבודת גמר .בעקבותיו הוקמה במכללה הוועדה לאישור תזות ולבקרת האיכות שלהן ,וסטודנטים מתאימים השתלבו במסלול זה. באישור הלימודים לתזה לא הגיע לסופו תהליך הפיתוח של תו״ל לתואר שני .המכללה בחנה תחומים נוספים ,שבהם קיים צורך וביקוש ללימודי תואר שני .לאחר הכנה ממושכת אישרה המועצה האקדמית העליונה ,בתשע״ג ,הצעה לתו״ל לקראת תואר ״מוסמך בחינוך״ )(M.Ed. בתחום של אורח חיים פעיל ובריא ,שתוגש בהמשך לבדיקת המל״ג .תו״ל זו מתמקדת בחקר ההשפעות של פעילות גופנית על תפקוד הגוף בתנועה ובמאמץ ,אפידמיולוגיה של פ״ג ,היבטים חברתיים ואנתרופולוגיים של תרבות הגוף ,היבטים פדגוגיים של הקניית הרגלי פ״ג והתאמתם לצרכים של האוכלוסייה לרמותיה בכלל ולמערכת החינוך בפרט ,הכשרת מומחים לריכוז ,לניהול ולבניית תוכניות לקידום בריאות במערכות החינוך הפורמאלי והלא-פורמאלי וחקר הקשר בין פעילות גופנית ותזונה כמרכיבי בריאות. לאחר קבלת האישור למסלול הלימודים עם תזה החלה המכללה לבחון את האפשרויות להציע תוכניות ללימודי תואר שלישי .לימודי דוקטורט בתחומי התנועה והספורט קיימים בכל העולם, אך אינם מתקיימים באוניברסיטאות בישראל .רוב בעלי תואר שלישי בישראל בתחומים אלה למדו בחו״ל ומיעוטם למדו בישראל ,כשמחקרם הספציפי של האחרונים בוצע במסגרת פקולטות אחרות .הצורך בתוכנית כזו מובן מאליו ,אבל ההיסטוריה מלמדת כי שמרנות המל״ג תצריך צעידה במעלה מדרון תלול מאוד להשגת יעד זה .ללא ספק ,תוכנית כזו מצריכה שדרוג משמעותי בסגל, במעבדות ובספרייה ,שבשלב הנוכחי ספק אם המכללה עומדת בו .ואולם לקחי העבר מלמדים שגיוס משאבים ,טיפוח אקדמי מתמשך של איכות ההוראה והמחקר ודבקות במשימה מול הגורמים החיצוניים הרלוונטיים (משרד החינוך והמל״ג) מאפשרים להתגבר על מכשולים גבוהים ביותר. 89
הסמכת המכללה להענקת תואר מוסמך במדעי החינוך הגופני ()MPE 90
91
השותפים לעשייה במכללה לסיכום ,אבקש להצביע על כך שנמנעתי מלהזכיר את שמות האנשים שנטלו חלק בקידום תוה״ל במכללה בשלביה השונים .לדיונים ,להחלטות ולגיבוש פרטי תוה״ל האקדמיות במכללה, בשלביהם השונים ,שותפים רבים במכללה ובהם חברי סגל מהשורה ,ראשי ועדות ,ראשי מחלקות, ראשי בתי-ספר ,חברי המועצה האקדמית העליונה וחברים במועצת המנהלים של המכללה .אין זה המקום לציין את כולם ,ולו משום החשש ששמו של מי מהתורמים ייגרע ולו בשגגה .אך יש להבהיר שללא דבקותם במשימה וללא עשייתם הבלתי נלאית של רבים לא ניתן היה להשביח את תוה״ל ולעדכנה בהתאם להתפתחויות הרבות בידע התיאורטי והיישומי של הספורט והתנועה ושל דרכי הוראתם .אסתפק באזכור מי שהנהיגו במסירות רבה את התהליכים הללו בשלבים השונים ובתקופות השונות ,בתוקף מעמדם בראש המערכת האקדמית :ראשי המכללה בעבר – דוד אלדר, צבי ארצי ומיכאל שגיב; נשיא המכללה כיום – רוני לידור ,ויו״ר המועצה האקדמית העליונה – אורי גולדבורט. 92
חלק ב הכשרת הסטודנט
חינוך גופני ,ספורט ותרבות יצחק רם רקע הרקליטוס ( 475-535לפנה״ס) ,פילוסוף קדם-סוקרטי ,איש אפסוס שבאסיה הקטנה ,ניסח את הטיעון הידוע ״הכול זורם״ (״פנטה ריי״ – ״panta rhei״) כדי לספר לנו שהעולם נתון בתנועה מתמדת ,אין בו רגע סטטי ,ואף רגע אינו דומה למשנהו .התנועתיות המתמדת הזו נובעת מן המתח הקבוע שבין ניגודים הקיימים בטבע עולמנו .הדוגמאות החביבות עליו היו הנהר והאש ,שנדמה כי הם לעולם אותו הדבר למרות השתנותם המתמדת .משמעותם של דברים לגבינו ,בני האדם ,היא שסוד החיים ויסודם הם בתנועה המתמדת ,הבלתי פוסקת ,הנצחית .כל בעל חיים ,וביניהם האדם, נולד ,מתפתח ומשתנה בלי הרף לכל משך ימי חייו .התנועה הרבה בכל הגוף ,הן בחלקיו הפנימיים והן באיבריו החיצוניים ,אינה פוסקת כל עוד האדם חי ,ועל כן מוטלת עליו האחריות לטפח את גופו ולשומרו בתנועתיותו כדי לשמר את חיוניותו לאורך מעגל החיים. אבל האדם אינו עשוי רק מרקמות ביולוגיות .למעשה ,יש לקיומו ארבעה ממדים :ביולוגי ,סוציולוגי, קוגניטיבי ואמוציונאלי ,ומכאן שכל פעולה שהאדם עושה שותפים לה כל הממדים הללו ,ואף אחד מהם אינו פחּות ערך או חשיבות ביחס לאחרים .לפיכך ,בהקשרי חינוכו הכללי של האדם כיצור שלם ,יש לתת את הדעת לארבעתם גם יחד .ובדימוי מעולם החינוך הגופני :אי אפשר לקפוץ ראש לבריכה ללא ׳ראש׳ ,ובמקביל צריך לזכור שהראש עצמו נישא על הגוף .אשר על כן ,לא בכדי תיאר הרץ למרחקים ארוכים ,איאן תומפסון ,את חוויית הריצה באופן הבא :״העונג שבתנועה מתחיל לגאות בתוכי .אני מרגיש אופוריה שהיא כמעט אושר אמיתי .זהו מעגל קסמים :כאשר אני מאושר אני רץ היטב ,וכאשר אני רץ היטב אני מאושר…״. אם כן ,עלינו לזכור ולהזכיר כי חלק לא מבוטל מן הפעילויות הספורטיביות מאפשרות לאדם התנסויות ,המחייבות ,ולכן הן מקדמות את האינטגרציה של כל יכולותיו השונות :הגופניות- תנועתיות ,הנפשיות-שכליות-רגשיות והחברתיות .הספורט מפעיל אפוא את הגוף ,על פקולטות התנועה השונות שלו ,ובו-זמנית הוא גם תורם להתפתחותו הכללית של האדם ,על עושר מרקמיו ורבדיו. כמעט מיותר להצביע על יתרונותיה הרבים של הפעילות הגופנית בעידוד מצב רוח חיובי ובדחיית מצבי רוח שליליים .הפחתת מצבי הרוח השליליים נצפית ברוב סוגי המאמץ :בעקבות מאמצים אירוביים ,כגון ריצה והליכה למשך כמה עשרות דקות ,ולאחר מאמצים אנאירוביים ,כגון אימון במשקולות ,ריצה מהירה למרחק קצר או טיפוס מדרגה למשך דקה .בעקבות הפעילות עולה טמפרטורת הגוף ,מתפתח חוסר חמצן זמני ברקמות שונות ,ומתנהלת הפרשה מוגברת או מופחתת 95
של הורמונים ונוירוטרנסמיטורים למיניהם .קשה להפריד בין ההשפעות הללו ,שכן הן מתרחשות בו-זמנית ,אבל בסופו של דבר כולן תורמות לשינוי במצב הרוח. הגדרת החינוך הגופני לצורך כך ,במשמעות של הענקת ידע וכלים לשיפור איכות החיים ותוחלתם ,אנו מקיימים את מערך החינוך הגופני הלאומי שלנו .וביתר הרחבה :חינוך גופני מודרני הוא חלק במערך החינוך הכללי ,ומובנו הוא פעולות המכוונות להקניית כושר גופני ולפיתוח מיומנויות תנועתיות וכן מיומנויות אחרות .אלה עשויות לשרת את בעליהן בפעילויות חיים שונות וכן במגוון של פעילויות ספורטיביות .למשל ,טיפוח כוח וסבולת שרירית על-ידי התעמלות על מכשירים ,שיפור תפקודי מערכת הדם כתוצאה מאימון אירובי שיטתי ,רכישת מודעות גופנית וחן תנועתי באמצעות מחול ופיתוח היכולת לפתור בעיות בתנועה באמצעות השתתפות במשחקים תחרותיים. כיום מרבים לדבר גם על מטרות חינוך גופני בתחום רכישת ידע ספציפי בהקשרים של פעולת גוף האדם בשעת מאמץ והבנת דרכי אימונו ושימור חיוניותו .החינוך הגופני מבקש גם לעודד התנהגויות ערכיות כמו פיתוח שליטה עצמית ,המוליכה לכיבוד החוק והזולת .כמו כן ,החינוך הגופני משמש להכשרה גופנית ולהכשרת הלבבות כחלק ממטרות קהילתיות-לאומיות שונות כגון כושר גופני לקראת צבא ופעילות גופנית לשמירת בריאות העובד ,למניעת השמנה ,לשיפור איכות החיים ,להנאה ועוד. מן ההגדרה הנ״ל עולה אפיון מרכזי ייחודי של החינוך הגופני ,המתגלם בעובדת היותו למעשה מושג דידקטי מופשט למדי ,שבשונה משאר המקצועות הנלמדים בבית-הספר הוא חסר תחום דעת מובהק ואותנטי משלו .המורה לפיזיקה עוסק בחומרים מעולם הפיזיקה ,המורה לתנ״ך עוסק בתנ״ך והמורה לגיאוגרפיה מלמדת גיאוגרפיה .לעומתם ,למורה לחינוך גופני אין למעשה חומרים קונקרטיים אותנטיים הנקראים ״חינוך גופני״ .על כן הוא נאלץ לשאול את חומריו מן החוץ ,ובמקרה זה מעולמות הספורט ,המשחק ופעילויות האתגר השונות וכן מעולמות המחול והתנועה. הגדרת התכנים ומה הם אפוא ספורט ,משחק ומחול? לכל אחד מן המושגים הללו מקובלות הגדרות והבהרות שונות ,שלא כולן עולות בקנה אחד .מכל מקום ,ההגדרות הבסיסיות והמקיפות ביותר ,שיתקבלו כנראה בהסכמה על דעת רוב העוסקים בתחום זה ,ניתנות לניסוח באופן הבא :ה״ספורט״ הוא פעילות אנושית תנועתית העונה על שני תנאים: 1 .1הפעילות מורכבת מתנועות טבעיות כגון ריצה ,קפיצה ,הטלה ,טיפוס ושחייה ,או מתנועות שהתפתחו מתנועות טבעיות כגון קפיצה משולשת ,קפיצה במוט ,זריקת דיסקוס ,שחייה בסגנון פרפר ,היאבקות בסגנון יווני-רומי ,סיוף בסגנון דקר וכדומה. 2 .2הפעילות מבוצעת בהקשר הישגי ,בין תחרותי שבו שני משתתפים לפחות מתמודדים בו- 96
זמנית זה מול זה על הניצחון (כגון תחרות היאבקות ,כדורגל וכיו״ב) ובין תחרותי מסוג אחר שבו מתמודד רק אדם יחיד ביכולתו שלו או אפילו ביכולת הזולת אל מול משקולת שיש להניפה ,או כנגד זמן או מרחק נמדדים .דוגמאות לכך הן התמודדות עם חציית תעלת הלמאנש בשחייה ,או לחלופין ,תחרות קפיצה לרוחק. בהקשר זה מעניין לציין שהתחרותיות האנושית זולגת אט-אט גם אל עולם המחול .בפסטיבל המחולות העממיים בכרמיאל מעניקים זה זמן רב מדליות לקבוצות המוכרזות כמנצחות, ובמשחקים האולימפיים באתונה 2004הופיע לראשונה המקצוע ״מחולות סלוניים״ כמקצוע להתרשמות ,אם גם עדיין לא כחלק אינטגראלי ממש בתוכנית התחרויות. החינוך הגופני הוא אפוא מקצוע לימודי בית-ספרי ,העושה שימוש בתוכני עולמות הספורט, המשחק והמחול (בעיקר בשני הראשונים) .עם זאת ,אף שהחינוך הגופני מהווה בסך-הכול מקרה פרטי בתוך מסכת החינוך הכללית ,כלומר ,פועל כחלק אחד בתוך תוכנית לימודים בית-ספרית שלמה ,הרי יש בו כמה מאפיינים מבניים-ערכיים ייחודיים ,השונים ממאפיינים של מקצועות אחרים הנלמדים בבית-הספר ,אפיונים הנובעים מן המימד הגופני-תנועתי הייחודי לו כמקצוע לימודי. אין זה מפתיע אפוא שלצעירים המבקשים ללמוד במוסד המכשיר מורים לחינוך גופני יש בדרך כלל אוריינטציה כלשהי לעולם הספורט -אם כפעילים באחד מענפיו ,אם כספורטאים תחרותיים בעברם ,או ככאלה הנמשכים לעולם זה ועוסקים באחד מענפיו ברמה כלשהי גם אם אינם פעילים ברמות הישגיות גבוהות .זהו הפרופיל הממוצע של הסטודנטים שלנו לאורך השנים ,שהקו המאחד אותם הוא המשיכה לספורט ,אהבת הפעילות הספורטיבית וההתעסקות בספורט בפועל – כספורטאים ,כמאמנים ,מנהלים ,שופטים וכיו״ב ברמות הספורט השונות. ספורט ותרבות המילה ׳ספורט׳ עצמה מקורה ברומא .הרומאים ראו בספורט מכשיר יעיל להכשרת לוחמים .עדות לכך ניתן למצוא בעצם שמו -מחוץ ( )disלשער ( )portaהעיר ,במשמעות של אימונים צבאיים הנערכים בשדה ,מקום התרחשותן הטבעי של מערכות צבאיות .במהלך השנים השתנה המושג מקצה לקצה ,ובמקומות רבים בעולם מדברים כיום על ספורט למען השלום במובן של ״עשו ספורט ולא מלחמה!״ .הספורט בימינו נמנה עם פרקי התרבות הכללית ,ובמסגרתה הוא אף קרוי תרבות הגוף .למונח ׳תרבות׳ יש ,באופן קטגוריאלי ,שתי חטיבות :הראשונה ,חטיבת הידע וההגות ,שהיא מערכת של סמלים ותכנים הכרתיים מגוונים .חטיבה זו כוללת כמה עולמות תוכן :מדע ,העוסק בחקר האמפירי ,אידיאולוגיה ,שמציעה פרשנויות למציאות ,ופילוסופיה ודת ,שעניינן הוא העולם הלא-אמפירי .הספורט מושפע מחטיבה זו מעצם היותו נהנה מתובנות שמספקים לו חוקרי הפסיכולוגיה והסוציולוגיה וכן מתובנות המסופקות לו על-ידי חוקרי הפיזיולוגיה ,הקינזיולוגיה והביומכניקה .הספורט גם עשוי לזכות בהכוונה על-ידי אידיאולוגים ופילוסופים שזהו תחום התעניינותם; ולכל הנושאים הללו יש הד בתוכניות הלימוד של המכללה ,לאמור ,הסטודנטים 97
נחשפים הן לנושאים מדעיים מעולם מדעי הטבע שהם ,כאמור ,רלוונטיים לפעילות הספורטיבית על גוניה ורמותיה ,והן לתכנים במדעי החברה והרוח ,כולל פסיכולוגיה ,סוציולוגיה ,היסטוריה ופילוסופיה ייחודית של עולם הספורט. החטיבה השנייה היא חטיבת האמנות .האמנות היא מערכת של סמלים הנותנים ביטוי לחוויות .גם סמלים אלה הם מגוונים ונחלקים לכמה מחלקות :סמלי המילים יוצרים את הספרות והשירה ,סמלי הצלילים את המוזיקה ,ותנועות הגוף מולידות את הספורט ,המשחק והמחול .מקומו הטבעי של החינוך הגופני הוא אפוא ,בעיקר כאן ,חלק מעולם האמנות .חטיבה זו מגולמת בלימודים במכללה על-ידי שלל הנושאים המקצועיים השונים הנלמדים אצלנו לאורך כל שנות ההכשרה. 98
הכשרה להוראה סימה זך משלוש שנים לשנתיים הכשרה להוראה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת ותחילת שנות השמונים הייתה לב-לבה של העשייה במכללה לחינוך גופני ולספורט ע״ש זינמן במכון וינגייט .תקופת הלימודים התפרסה על פני שלוש שנים .השתייכות הסטודנטים לכיתות-אם במהלך שנים אלה הייתה כר פורה ליצירת הווי ,לכידות וחברויות אמת לשנים רבות הן בקרב הסטודנטים והן ביניהם לבין מוריהם. בשנת הלימודים הראשונה התנסו הסטודנטים ,אחת לשבוע ,בהוראה בגני ילדים ובכיתות יסוד, בשנת הלימודים השנייה בכיתות ד׳-ו׳ ובשנה השלישית בכיתות ז׳-י״ב .לכך נוסף שיעור חונכות, שעסק לעתים בענייני השעה ובניתוחי מקרים מימי ההוראה .לעתים יצקו הסטודנטים תוכן לשיעור על-פי צרכיהם ותפיסתם ,ולעתים תוכננו השיעורים בידי החונכים כדי לערוך התאמות בין ׳מגדל השן׳ ,כפי שכונתה המכללה בפי המורים בשטח ,לבין המציאות הבית-ספרית. בשנות השמונים נוסף קורס מתודיקה (עיוני) ללימוד עקרונות ודרכי הוראה .שיעור החונכות בוטל, ובמקומו הוצגה סדנת יישומי הוראה ,שנועדה לתווך בין התיאוריה להוראה המעשית בשטח .נעשו בה התאמות בין לימודי המתודיקה בהרצאות לבין ההוראה בבית-הספר. לצערנו ,משך השיעור קוצץ ב ,50%-וכך ׳מלהטטים׳ המנחים להוראה בסדנאות יישומיות בנות 45 דקות ,שהן השיעור הקצר ביותר שניתן כיום במכללה .גם משך ההכשרה לא נותר כבעבר ,ומשלוש שנות הכשרה מלאה נותרו שנתיים בלבד (בשנה הראשונה עוסקים הסטודנטים בלימודי מבוא ורוכשים ידע בענפי הספורט השונים) .כך יצא ששנת לימודים תמימה ׳נספגה׳ לתוך רעותה. 99
Search
Read the Text Version
- 1
- 2
- 3
- 4
- 5
- 6
- 7
- 8
- 9
- 10
- 11
- 12
- 13
- 14
- 15
- 16
- 17
- 18
- 19
- 20
- 21
- 22
- 23
- 24
- 25
- 26
- 27
- 28
- 29
- 30
- 31
- 32
- 33
- 34
- 35
- 36
- 37
- 38
- 39
- 40
- 41
- 42
- 43
- 44
- 45
- 46
- 47
- 48
- 49
- 50
- 51
- 52
- 53
- 54
- 55
- 56
- 57
- 58
- 59
- 60
- 61
- 62
- 63
- 64
- 65
- 66
- 67
- 68
- 69
- 70
- 71
- 72
- 73
- 74
- 75
- 76
- 77
- 78
- 79
- 80
- 81
- 82
- 83
- 84
- 85
- 86
- 87
- 88
- 89
- 90
- 91
- 92
- 93
- 94
- 95
- 96
- 97
- 98
- 99
- 100
- 101
- 102
- 103
- 104
- 105
- 106
- 107
- 108
- 109
- 110
- 111
- 112
- 113
- 114
- 115
- 116
- 117
- 118
- 119
- 120
- 121
- 122
- 123
- 124
- 125
- 126
- 127
- 128
- 129
- 130
- 131
- 132
- 133
- 134
- 135
- 136
- 137
- 138
- 139
- 140
- 141
- 142
- 143
- 144
- 145
- 146
- 147
- 148
- 149
- 150
- 151
- 152
- 153
- 154
- 155
- 156
- 157
- 158
- 159
- 160
- 161
- 162
- 163
- 164
- 165
- 166
- 167
- 168
- 169
- 170
- 171
- 172
- 173
- 174
- 175
- 176
- 177
- 178
- 179
- 180
- 181
- 182
- 183
- 184
- 185
- 186
- 187
- 188
- 189
- 190
- 191
- 192
- 193
- 194
- 195
- 196
- 197
- 198
- 199
- 200
- 201
- 202
- 203
- 204
- 205
- 206
- 207
- 208
- 209
- 210
- 211
- 212
- 213
- 214
- 215
- 216
- 217
- 218
- 219
- 220
- 221
- 222
- 223
- 224
- 225
- 226
- 227
- 228
- 229
- 230
- 231
- 232
- 233
- 234
- 235
- 236
- 237
- 238
- 239
- 240
- 241
- 242
- 243
- 244
- 245
- 246
- 247
- 248
- 249
- 250
- 251
- 252
- 253
- 254
- 255
- 256
- 257
- 258
- 259
- 260
- 261
- 262
- 263
- 264
- 265
- 266
- 267
- 268
- 269
- 270
- 271
- 272
- 273
- 274
- 275
- 276
- 277
- 278
- 279
- 280
- 281
- 282
- 283
- 284
- 285
- 286
- 287
- 288
- 289
- 290
- 291
- 292
- 293
- 294
- 295
- 296
- 297
- 298
- 299
- 300
- 301
- 302
- 303
- 304
- 305
- 306
- 307
- 308
- 309
- 310
