ספר ה70

‫המכללה האקדמית בוינגייט‬ ‫‪ 70‬שנות‬ ‫חיים קאופמן ורדיתה גור רוני לידור‬ ‫עורכים‬ ‫המכללה האקדמית בוינגייט‬

‫‪THE ACADEMIC COLLEGE‬‬ ‫‪AT WINGATE – 70 YEARS‬‬ ‫‪Editors: Haim Kaufman, Vardita Gur, Ronnie Lidor‬‬ ‫עריכת לשון‪ :‬אלינור טילמן‬ ‫גרפיקה‪ :‬שלי שלום‬ ‫צילומים ומסמכים‪ :‬ארכיון המכללה‬ ‫דפוס‪ :‬א‪.‬ג הדפסות‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫למכללה האקדמית בוינגייט‬ ‫ישראל‬ ‫התשע״ד ‪2014‬‬

‫תוכן העניינים‬ ‫פתח דבר ‪ /‬חיים קאופמן‪ ,‬ורדיתה גור‪ ,‬רוני לידור (עורכים)‪7....................................................................‬‬ ‫חלק א‪ :‬התפתחות המכללה‬ ‫ממדרשה למורים להתעמלות למכללה אקדמית ‪ /‬חיים קאופמן ‪11......................................................‬‬ ‫התפתחות תוכניות הלימודים האקדמיות ‪ /‬דוד בן‪-‬סירא ‪69..................................................................‬‬ ‫חלק ב‪ :‬הכשרת הסטודנט‬ ‫חינוך גופני‪ ,‬ספורט ותרבות ‪ /‬יצחק רם ‪95...............................................................................................‬‬ ‫הכשרה להוראה ‪ /‬סימה זך ‪99...............................................................................................................‬‬ ‫בית‪-‬הספר לחינוך גופני ‪ -‬עבר והווה ‪ /‬יואב מקל ‪103...............................................................................‬‬ ‫לימודים לקראת תואר מוסמך במדעי החינוך הגופני (‪ / )MPE‬אריה רוטשטיין‪106..................................‬‬ ‫המכינה הקדם אקדמית ‪ /‬אורלי קיים ‪108................................................................................................‬‬ ‫חלק ג‪ :‬מגמות הלימוד‬ ‫רקע ‪ /‬ורדיתה גור ‪113..............................................................................................................................‬‬ ‫מטרות‪ ,‬מאפיינים‪ ,‬נושאי לימוד ‪ /‬ורדיתה גור ‪118....................................................................................‬‬ ‫המגמה לפעילות גופנית לגיל הרך ‪ /‬אילנה רכס‪ ,‬אלה שובל ‪118................................................................‬‬ ‫המגמה לפעילות גופנית מותאמת ‪ /‬אורלי יזדי ‪123................................................................................‬‬ ‫המגמה לטיפוח היציבה ‪ /‬ורדיתה גור ‪126.............................................................................................‬‬ ‫המגמה לפעילות גופנית ובריאות בגיל המבוגר ‪ /‬יעל נץ‪130.....................................................................‬‬ ‫המגמה לפעילות גופנית בשיקום לב ‪ /‬ולדימיר וכסלר ‪131.......................................................................‬‬ ‫המגמה לניהול הספורט ‪ /‬מיכאל בר‪-‬אלי ‪133.........................................................................................‬‬ ‫המגמה לחינוך ולספורט ימי ‪ /‬שמואל סונגו ‪135.....................................................................................‬‬ ‫מגמות בעבר‬ ‫המגמה לבריאות הציבור ‪ /‬עודד רוזנפלד ‪138.........................................................................................‬‬ ‫המגמה לתקשורת וספורט ‪ /‬גלעד ויינגרטן‪ ,‬יאיר גלילי ‪140......................................................................‬‬ ‫המגמה למחול ‪ /‬ורדיתה גור‪ ,‬חיה הלפרין ‪141.........................................................................................‬‬ ‫המגמה לניתוח התנהגות ‪ /‬איתן אלדר ‪144............................................................................................‬‬ ‫המגמה לתרבות הפנאי‪ :‬נופש‪ ,‬חברה וקהילה ‪ /‬שלמה צדקיהו‪ ,‬אשר משיח‪145..........................................‬‬ ‫חלק ד‪ :‬מרכזי שירות לקהילה‬ ‫האגף לרפואת ספורט ולשיקום בתנועה‪ :‬רקע ‪ /‬ורדיתה גור ‪149...............................................................‬‬ ‫מרכזי השיקום‬ ‫המרכז לספורט שיקומי לנכים ‪ /‬בת‪-‬שבע עוזיאל ‪151.............................................................................‬‬

‫המרכז ליציבה ‪ /‬ורדיתה גור ‪152...........................................................................................................‬‬ ‫המרכז לאבחון ולטיפוח מוטורי ‪ /‬אלכס גוטמן ‪155...................................................................................‬‬ ‫המרכז לרפואת ספורט ושיקום בתנועה ‪ /‬ולדימיר וכסלר ‪156...................................................................‬‬ ‫המרכז לביומכניקה ‪ /‬משה איילון ‪158...................................................................................................‬‬ ‫המרכז לאיתור ולטיפוח לקויי למידה ‪ /‬אורלי קיים ‪160............................................................................‬‬ ‫המרכז לגיל הצעיר ‪ /‬אילנה רכס ‪161.....................................................................................................‬‬ ‫חלק ה‪ :‬הפיתוח המקצועי של המורים‬ ‫בתי‪-‬הספר ללימודי תעודה ולהשתלמויות‪ :‬רקע ‪ /‬מיכאל אשכנזי ‪165......................................................‬‬ ‫בתי‪-‬הספר ‪167.........................................................................................................................................‬‬ ‫קונגרסים בין‪-‬לאומיים ‪ /‬אורי גולדבורט‪ ,‬דבורה הלרשטיין‪ ,‬רוני לידור ‪177..................................................‬‬ ‫חלק ו‪ :‬פעולות ייחודיות‬ ‫להקת ריקודי העם וסדנת המחול ‪ -‬מבט אישי ‪ /‬ג'ודי ברקן ‪185................................................................‬‬ ‫המחנה הלימודי השנתי ‪ /‬שלמה טוראל ‪193.............................................................................................‬‬ ‫שילוב תלמידים עם מוגבלות ‪ /‬ישעיהו (שייקה) הוצלר ‪198.....................................................................‬‬ ‫הפעילות החברתית ‪ /‬אברהם בן‪-‬זקן ‪202.................................................................................................‬‬ ‫מירוץ עמיצור שפירא ‪ /‬אברהם בן‪-‬זקן ‪205..............................................................................................‬‬ ‫\"נוער שוחר מדע\" ‪ /‬נטע שפר‪ ,‬רוני לידור ‪209...........................................................................................‬‬ ‫חלק ז‪ :‬הספורט ההישגי‬ ‫הספורט הייצוגי (אס\"א) ‪ /‬יצחק רם ‪213...................................................................................................‬‬ ‫בוגרי המכללה בספורט ההישגי ‪ /‬יצחק רם ‪220........................................................................................‬‬ ‫חלק ח‪ :‬עם הפנים לעתיד‬ ‫המכללה ‪ -‬ההווה והעתיד (הנראה לעין) ‪ /‬רוני לידור ‪227...........................................................................‬‬ ‫על הכשרה להוראה ואקדמיזציה ‪ -‬מבט לעתיד ‪ /‬אלה שובל ‪234..............................................................‬‬ ‫רב‪-‬שיח‪ :‬נשיא המכללה משוחח עם סטודנטים ‪ /‬רוני לידור ‪240...............................................................‬‬ ‫חלק ט‪ :‬בוגרים מספרים‬ ‫זיכרונות ראשונים ‪ -‬מפגש ‪ 13‬מחזורי מחנה יונה שנערך במכללה ב‪245.......................................... 2009-‬‬ ‫המכללה שלי‬ ‫שנת הלימודים הראשונה שלי‪ :‬שמחה ומשובת נעורים ‪ /‬אפרת אמיר ‪261........................................................‬‬ ‫ביתי השני‪ :‬המכללה לדורותיה ‪ /‬אורי אפק ‪262.......................................................................................‬‬ ‫ימי בראשית ‪ /‬גלעד ויינגרטן ‪264..........................................................................................................‬‬ ‫ענף השחייה‪ :‬מבט אישי ‪ /‬בוקי צ'יש ‪268..............................................................................................‬‬

‫חלום שהתגשם ‪ /‬עמוס גרודזינובסקי ‪271.............................................................................................‬‬ ‫בלי סיפון ומעקה ‪ /‬איתמר לויטין‪274.................................................................................................. .‬‬ ‫המאורות שהאירו את שנות עבודתי ‪ /‬ורדיתה גור ‪275............................................................................‬‬ ‫הסמינריון ביוון ‪ /‬אשר משיח ‪276.........................................................................................................‬‬ ‫ללמוד מהטובים ‪ /‬ערן סבג ‪277............................................................................................................‬‬ ‫העתודאים ‪ /‬יואב מינץ ‪278.................................................................................................................‬‬ ‫חוויה ללמוד ולחיות במכללת וינגייט ‪ /‬טארק מוראד ‪279.........................................................................‬‬ ‫ליהנות מכל העולמות ‪ /‬סיוון גאון‪280....................................................................................................‬‬ ‫שלוש שנים של קסם ‪ /‬אלדד שמואלי ‪281..........................................................................................‬‬ ‫חוויות מהמכללה ‪ /‬מרים מייק ‪282.......................................................................................................‬‬ ‫המעגל שנסגר ‪ /‬ענת דרייגור ‪284.........................................................................................................‬‬ ‫תודה למגמת טיפוח היציבה ‪ /‬חנן רפופורט ‪285.....................................................................................‬‬ ‫המכללה לחינוך גופני ‪ -‬מקום לחיים ‪ /‬ורדה אינגלס ‪286..........................................................................‬‬ ‫שתי מתנות נפלאות ליום ההולדת ‪ / 70‬נעמי בן דור ‪287..........................................................................‬‬ ‫קסם של הנאה ואושר ‪ /‬מחמוד סינדיאני ‪288........................................................................................‬‬ ‫נבחרת ההתעמלות ‪ /‬נועה חורש ‪289...................................................................................................‬‬ ‫המורים‪ ,‬העבודה והמקום שלא הייתי מוותרת עליהם ‪ /‬חגית דיסקין ‪290.................................................‬‬ ‫המורים שלי‬ ‫ואלה שמות‪ ,‬גרסת וינגייט ‪ /‬בני ומשה כנען ‪293....................................................................................‬‬ ‫מודל איסר וגנר ‪ /‬יעקב סובוביץ' ‪295....................................................................................................‬‬ ‫עטרה שרמן‪ :‬על אלו הידיים‪ / ...‬ורדיתה גור ‪295.....................................................................................‬‬ ‫עודד בר‪-‬אור ורלף קליין ‪ -‬שני מורים לחיים ‪ 53‬שנים אחרי ‪ /‬יעל מלצר (גזונדהייט‪296...............................‬‬ ‫ורדיתה גור ‪ -‬מורה ואדם ‪ /‬יעל רובין ‪297...............................................................................................‬‬ ‫אליעזר מאיו ‪ -‬דמות נערצת ‪ /‬אברהם בן‪-‬זקן ‪298..................................................................................‬‬ ‫תודה לך‪ ,‬אריה רוטשטיין ‪ /‬שירלי שפירא ‪299........................................................................................‬‬ ‫המבחן של אורי זמרי ‪ /‬נירה (ארבוב) קניון ‪299......................................................................................‬‬ ‫אלה שובל‪ :‬דמות מופת ‪ /‬רוני דרום ‪300.................................................................................................‬‬ ‫אפרים אטלס‪ :‬תואר כבוד לאדם ישר דרך ‪ /‬ורדיתה גור ‪301.....................................................................‬‬ ‫חנה מגיד ‪ -‬אגדה בחייה ‪ /‬אסיה שרון ‪302............................................................................................‬‬ ‫חיותה פסח ‪ -‬גברת אנטומיה ‪ /‬יעל רובין ‪303........................................................................................‬‬ ‫אורי זמרי ‪' -‬אנציקלופדיה מהלכת' ‪ /‬רוני דרום ‪304.................................................................................‬‬



‫פתח דבר‬ ‫ספר זה – המכללה האקדמית בוינגייט – ‪ 70‬שנות‪ ,‬מתאר את התפתחות המכללה האקדמית‬ ‫בוינגייט (או בשמה המלא – המכללה לחינוך גופני ולספורט ע״ש זינמן במכון וינגייט) ומציג את‬ ‫הווייתה במהלך שבעה עשורים‪ ,‬מאז הקמתה ב‪.1944-‬‬ ‫עד שנת ‪ 1976‬הייתה המכללה במעמד של בית מדרש ממלכתי להכשרת מורים לחינוך גופני בפיקוח‬ ‫משרד החינוך‪ ,‬אך בשנה זו הוסר ממנה מנגנון הפיקוח ובמקום זאת מּונ ָה ועד מנהל‪ .‬מהלך זה‬ ‫נעשה הודות לשיתוף פעולה שנרקם באותה תקופה בין המכללה לאוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬שהייתה‬ ‫הראשונה להכיר בלימודים במכללה כחוג אקדמי אחד‪ .‬באותה שנה נחנך הבניין החדש והמרכזי‬ ‫של המכללה‪ ,‬שנבנה מתרומה של קרן החינוך של הסוכנות היהודית‪ .‬קבלת התרומה הייתה כרוכה‬ ‫בשינוי הסטאטוס ה׳ממלכתי׳ של בית המדרש והפיכתו לחברה של הסוכנות היהודית‪ .‬לאחר השינוי‬ ‫בסטאטוס השתנה גם שם המוסד מ‪-‬״בית המדרש הממלכתי למורים לחינוך גופני במכון וינגייט״‬ ‫ל‪-‬״בית המדרש למורים לחינוך גופני ע״ש זינמן במכון וינגייט״‪ .‬בעקבות תהליך האקדמיזציה‬ ‫שעבר בית המדרש שונה שמו שוב ב‪ 1981-‬ל‪-‬״המכללה לחינוך גופני ע״ש זינמן במכון וינגייט״‪.‬‬ ‫החל בשנת ‪ 1976‬המכללה היא חברה פרטית עצמאית‪ ,‬שלא למטרות רווח‪ .‬היא מונהגת על‪-‬ידי‬ ‫מועצת מנהלים‪ ,‬ומתחתיה פועלת הנהלה שאחראית לניהול השוטף והיום‪-‬יומי‪ .‬במהלך השנים‬ ‫כיהנו כמה אישים בתפקיד יושבי ראש מועצת המנהלים‪ :‬פרופ׳ שלום אברבנאל‪ ,‬פרופ׳ מרדכי‬ ‫סוקולובסקי‪ ,‬אורי אפק‪ ,‬יריב אורן‪ ,‬גד פרופר ושמעון דנאי – שעומד בראשה היום‪ .‬בראש המכללה‬ ‫עמדו מאז היווסדה חיים ויין‪ ,‬איסר וגנר‪ ,‬ד״ר דוד אלדר‪ ,‬ד״ר צבי ארצי‪ ,‬פרופ׳ מיכאל שגיב‪ ,‬פרופ׳‬ ‫דוד בן‪-‬סירא (ממלא מקום) ופרופ׳ רוני לידור‪ ,‬הנשיא הנוכחי של המכללה‪ .‬לצד מועצת המנהלים‬ ‫והנהלת המכללה פועלת בה גם מועצה אקדמית עליונה‪ ,‬שבראשה עומד פרופ׳ אורי גולדבורט‪.‬‬ ‫בהנהגתם של אנשים אלו צמחה המכללה מבית מדרש להכשרת מורים לחינוך גופני למכללה‬ ‫אקדמית‪ ,‬המעניקה תואר ראשון בהוראת החינוך הגופני ותואר שני בחינוך גופני‪.‬‬ ‫הספר המכללה האקדמית בוינגייט – ‪ 70‬שנות אינו מסתפק רק בתיאור שלבי התפתחותה של‬ ‫המכללה לתקופותיה‪ .‬לכך מוקדש חלקו הראשון של הספר‪ .‬שאר שמונת חלקיו מבטאים את‬ ‫העשייה המגוונת המתקיימת במכללה לאורך שנותיה ולא על‪-‬פי רצף כרונולוגי‪ .‬כותבי הפרקים‬ ‫השונים‪ ,‬שרובם נמנים כיום עם סגל המכללה‪ ,‬התגייסו לתרום את חלקם בהתלהבות רבה‪ ,‬כל אחד‬ ‫בתחום העניין שלו‪ .‬כך התקבל פסיפס‪ ,‬המתאר את הוויית המכללה על היבטיה השונים‪ :‬הכשרת‬ ‫הסטודנט‪ ,‬מגמות הלימוד‪ ,‬מרכזי השיקום‪ ,‬הפיתוח המקצועי של המורים‪ ,‬הספורט ההישגי‬ ‫והפעילויות החברתיות במכללה‪ .‬חלקו התשיעי והאחרון של הספר מוקדש לחוויותיהם האישיות‪,‬‬ ‫האינטימיות לעתים‪ ,‬של בוגרי המכללה לדורותיה; זיכרונות נעורים מתקופת לימודיהם בבית‬ ‫המדרש‪-‬מכללה‪ ,‬חלקם מהשנים הראשונות במחנה יונה – זיכרונות הנשמרים עמם עד עצם היום‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫בשלבי העבודה הראשונים נעזרנו רבות בנבט אפרתי ובאיציק (יצחק) רם‪ ,‬שני עמיתים מהמכללה‬ ‫שהיו שותפים לתכנון ולהתוויית הקווים הבסיסיים של עריכת הספר‪ .‬במהלך העבודה שיתפו איתנו‬ ‫פעולה דוד אלדר‪ ,‬דוד בן סירא ואורי אפק‪ ,‬שלימד במכללה בעבר ואף עמד בראש מועצת המנהלים‬ ‫שלה‪ .‬שלושתם סייעו באיסוף מסמכים וחומרים ארכיוניים חשובים‪ ,‬כמו גם בכתיבה שתיעדה‬ ‫מהלכים היסטוריים משמעותיים להתפתחות המכללה‪ .‬לתרומתם זו ערך שלא יסולא בפז‪ .‬אנו‬ ‫מודים להם ולכל חברי הסגל בעבר ובהווה על השתתפותם בכתיבת ספר זה‪.‬‬ ‫אלינור טילמן הייתה העורכת הלשונית של הספר‪ ,‬ושלי שלום הייתה אמונה על העריכה הגרפית‪.‬‬ ‫עבודתה של כל אחת מהן ראויה להערכה‪ ,‬ובמיוחד שיתוף הפעולה הפורה ביניהן שהוביל את הספר‬ ‫לגרסתו הנוכחית‪.‬‬ ‫הייתה זו זכות גדולה להיות העורכים של ספר זה‪ ,‬המספר לראשונה את קורות המכללה האקדמית‬ ‫בוינגייט ממבט אישי של מוריה ובוגריה‪ .‬נהנינו לקרוא את החומרים השונים‪ ,‬להשקיע בעריכתם‬ ‫ולהתרשם מהמכלול הרב‪-‬ממדים שמאפיין את המכללה – אקדמי‪ ,‬ספורטיבי‪ ,‬חברתי וקהילתי‪.‬‬ ‫למרות היות הספר רחב יריעה ומקיף‪ ,‬ישנם תחומי עשייה נוספים שלא מצאו בו את ביטוים‪ ,‬אך‬ ‫אולי עדיף להישאר עם טעם של עוד ולהתחיל לרקום את תוכני הספר הבא‪.‬‬ ‫אנו מאחלים לכם שתמצאו עניין והנאה בקריאת פרקי הספר באותה מידה שאנחנו נהנינו מעריכתו‪.‬‬ ‫חיים קאופמן‪ ,‬ורדיתה גור‪ ,‬רוני לידור‬ ‫עורכים‬ ‫מאי ‪2014‬‬ ‫‪8‬‬

‫חלק א‬ ‫התפתחות וציוני דרך‬



‫ממדרשה למורים להתעמלות‬ ‫למכללה אקדמית‬ ‫חיים קאופמן‬ ‫מהכשרת מורים בחו״ל ועד לייסוד המדרשה‬ ‫המקצוע חינוך גופני – ״התעמלות״ בעבר – הונהג לראשונה בארץ‪-‬ישראל עם הקמתם של בתי‪-‬‬ ‫הספר המודרניים בסוף המאה ה‪ .19-‬הראשון שבהם היה בית‪-‬הספר ״למל״ בירושלים‪ ,‬שנוסד‬ ‫בשנת ‪ ,1856‬ואחריו‪ ,‬בצורה מינורית‪ ,‬בתי‪-‬הספר של חברת ״אליאנס״ (״כי״ח״) (של יהודי צרפת)‬ ‫ו״עזרה״ (של יהודי גרמניה)‪ ,‬שתכליתם הייתה להפוך את היהודים ל׳פרודוקטיביים׳ בחברה‬ ‫הסובבת אותם‪.‬‬ ‫המפנה ביחס לחינוך הגופני חל ב‪ ,1882-‬עם תחילתה של ההתיישבות‪ ,‬בעלת המניעים הלאומיים‪,‬‬ ‫בארץ‪-‬ישראל‪ .‬החינוך הגופני הפך לחלק ממערכת אידיאולוגית ערכית‪ :‬יצירת דימוי של יהודי חדש‬ ‫– ספורטאי‪ ,‬לוחם ואיש אדמה בארץ‪-‬ישראל‪ .‬באסיפת היסוד של הסתדרות המורים שהתקיימה‬ ‫בשנת ‪ 1903‬נקבע כי החינוך הגופני הוא ״דבר גדול ונחוץ מאוד״‪ ,‬וכי ״יש לקבוע חוקים בנוגע‬ ‫לטיולים והתעמלות ולהשתדל כי יוקנו כל הכלים לכך״‪.‬‬ ‫למרות מקומו המרכזי של החינוך הגופני בהגדרת יעדי החינוך של הסתדרות המורים‪ ,‬היה קושי רב‬ ‫בהקניית המקצוע בבתי‪-‬הספר‪ .‬בעיני הורי התלמידים הוא נתפס כבזבוז זמן‪ ,‬ובגלל מקרי פציעות‬ ‫שאירעו בשיעורים הוא היה בעל דימוי נמוך ואפילו מסוכן‪ .‬מתקני ספורט מתאימים לא היו אז‬ ‫ומעל לכול – לא היו די מורים מקצועיים שילַמדו את המקצוע בבתי‪-‬הספר‪ .‬לעניינו של פרק זה –‬ ‫לא היו מוסדות הכשרה מתאימים‪ ,‬שיכשירו מורים למוסדות החינוך העבריים‪.‬‬ ‫המורים העבריים הראשונים‬ ‫המורים הראשונים שלימדו התעמלות בבתי‪-‬הספר היו מורים כלליים‪ ,‬שלימדו את המקצוע כנוסף‬ ‫לאחרים‪ ,‬בלא שהוכשרו לכך במיוחד‪ .‬המורה הראשון שבהם היה ישעיהו פרס‪ ,‬שלימד בבית‪-‬‬ ‫הספר ״למל״ משנת ‪ ,1894‬ואחריו הינרייך לווה‪ ,‬מראשי התנועה הציונית בגרמניה וממקימי ״בר‬ ‫כוכבא״ ברלין‪ ,‬שלימד‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את מקצוע ההתעמלות בבית‪-‬הספר ״אליאנס״ ביפו שנה לאחר‬ ‫מכן‪ .‬ברוב בתי‪-‬הספר העבריים לימדו התעמלות מחנכים בעלי מודעות לנושא (אך כאמור‪ ,‬ללא‬ ‫הכשרה)‪ ,‬שהוראתם התמצתה בעיקר בתרגילי סדר‪ ,‬בהתעמלות חופשית בחצר ולעתים בטיפוס‬ ‫על מתקנים ממוטות ומחבלים‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫המורה המקצועי הראשון בארץ‪-‬ישראל היה אברהם צבי גולדשמיט‪ ,‬שהוכשר בהולנד בשיטת‬ ‫ההתעמלות הגרמנית‪ .‬משנת ‪ 1904‬החל להורות בבית‪-‬הספר ״למל״ ובמקביל – בסמינר למורים של‬ ‫חברת ״עזרה״‪ .‬הוא לימד התעמלות עד מלחמת העולם הראשונה ופרש לאחר מכן‪.‬‬ ‫מי שהטביע חותם מרכזי על ההתעמלות בארץ היה צבי נשרי (אורלוב)‪ .‬בגלל כישוריו הגופניים‬ ‫וניסיונו כחיל בצבא הצאר נבחר להורות התעמלות בגימנסיה הרצליה ביפו‪ ,‬בשנת ‪ ,1906‬אך את‬ ‫הכשרתו המקצועית הממשית קיבל במהלך עבודתו כמורה‪ .‬בחופשת הקיץ הראשונה שלו יצא‬ ‫להשתלמות באוניברסיטת ברן‪ ,‬שוויץ‪ ,‬ובמועדוני התעמלות שונים בברלין‪ ,‬שם רכש גם ספרים‬ ‫מקצועיים ראשונים‪ .‬בשנת ‪ 1911‬יצא להשתלמות נוספת במטרה ללמוד את השיטה השוודית‬ ‫(נוסף לשיטה הגרמנית שבה השתלם קודם לכן)‪ .‬הוא השתלם בברן‪ ,‬בשטוקהולם ובקופנהגן‬ ‫[במכון הממלכתי להתעמלות (‪ ,)Statens Gymnastic Institute‬המכון המרכזי באירופה להכשרת‬ ‫מורים באותם ימים]‪.‬‬ ‫נשרי תרם תרומה פדגוגית משמעותית להוראת המקצוע בארץ‪-‬ישראל‪:‬‬ ‫• •בשנת ‪ 1913‬הוא יזם‪ ,‬יחד עם הסתדרות ״מכבי״‪ ,‬את הוצאתן לאור של החוברות המקצועיות‬ ‫הראשונות להתעמלות בכותרת ״שיעורי התעמלות״‪ ,‬ובמקביל פרסם חוברת על כדורגל‪.‬‬ ‫באותה שנה פרסמו נשרי וגולדשמיט במשותף את מילון מונחי ההתעמלות‪ ,‬שהכיל ‪ 178‬מונחי‬ ‫התעמלות חדשים בעברית (בעריכת ועד הלשון העברית)‪ .‬ב‪ 1970-‬פרסמו את הלקסיקון למונחי‬ ‫החינוך הגופני‪.‬‬ ‫‪12‬‬

‫• •בשנת ‪ 1926‬יזם נשרי את הקמת ארגון מורי ההתעמלות (הוקם שנה לאחר מכן במסגרת‬ ‫הסתדרות המורים)‪ .‬ב‪ 1938-‬הוקם ארגון המורים הפרטיים לתרבות הגוף‪ ,‬שהורכב ברובו‬ ‫ממורות‪ .‬ארגון זה פרש מאוחר יותר מארגון מורי ההתעמלות‪.‬‬ ‫• •בגלל מצבו של המקצוע נטלה על עצמה הסתדרות המורים מטלות פדגוגיות שהן מעבר למטרות‬ ‫המקובלות של איגוד מקצועי‪ ,‬ותכליתן היה לסייע להכשרת המורים‪ :‬כתיבת ספרות מקצועית‪,‬‬ ‫תרגום של ספרות מקצועית מחו״ל לעברית ורכישת ספרים מחו״ל‪.‬‬ ‫הכשרת מורי התעמלות‬ ‫בשנת ‪ 1936‬היו בבתי‪-‬הספר העבריים כ‪ 100-‬מורים שלימדו חינוך גופני בבתי‪-‬הספר‪ ,‬אבל רק‬ ‫‪ 30‬מהם היו בעלי הכשרה מקצועית‪ .‬שנתיים לאחר מכן היו כבר ‪ 42‬מורים מקצועיים (מספר‬ ‫התלמידים עמד אז על כ‪.)40,600-‬‬ ‫כשבוחנים כיצד והיכן הוכשרו המורים באותה תקופה‪ ,‬ניתן לדבר על שלושה מקורות‪:‬‬ ‫א‪ .‬מורים ארץ‪-‬ישראלים שהוכשרו בדנמרק‪ .‬ההשתלמות המקצועית של המורים בארץ‪-‬ישראל‬ ‫הייתה בעיקרה במכון הממלכתי להתעמלות בדנמרק וכן בבית‪-‬הספר להתעמלות באולרופ‬ ‫(‪ .)Ollerup Gymnastic Hojkole‬בנימין סלור‪ ,‬ממקימי מכבי פתח תקווה‪ ,‬נסע ללימודים בדנמרק‬ ‫לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ובגלל המלחמה לא שב לארץ‪ ,‬התאזרח בדנמרק והפך לאיש‬ ‫הקשר בין המכון בקופנהגן לבין הסטודנטים שהגיעו לשם ללימודים‪ .‬התלמידים הארץ‪-‬ישראלים‬ ‫לא שילמו עבור לימודיהם ונהנו שם מיחס אוהד‪ .‬הלימודים במכון נמשכו שנה אחת והתלמידים‬ ‫הארץ‪-‬ישראלים למדו בשנה זו יחד עם בוגרי בית המדרש למורים או עם סטודנטים מהמחלקה‬ ‫להתעמלות של מכללת קופנהגן‪ ,‬שעבורם הייתה זו שנת התמחות‪.‬‬ ‫ראשוני הנוסעים ללימודים בדנמרק אחרי מלחמת העולם הראשונה היו צבי נשרי‪ ,‬דוד אלמגור‪,‬‬ ‫הינדה ויהושע אלוף‪ .‬עד ‪ 1939‬למדו בדנמרק כ‪ 40-‬מורים מארץ‪-‬ישראל‪ ,‬שרובם גם נקלטו בבתי‪-‬‬ ‫הספר בארץ בסיום לימודיהם‪ .‬העובדה שרוב ההכשרה הייתה בדנמרק‪ ,‬שם נלמדה שיטת ההוראה‬ ‫הסקנדינבית‪ ,‬תרמה אף ליצירת אחידות בשיטות הלימוד בבתי‪-‬הספר בארץ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עליית מורים מחו״ל‪ .‬בשנות העשרים והשלושים הגיעו לארץ ישראל כ‪ 300,000-‬עולים‪ ,‬ביניהם‬ ‫גם מורים לחינוך גופני‪ ,‬שחלקם נקלטו בבתי‪-‬הספר בארץ ומיעוטם אף השתלבו בהנהגת אגודות‬ ‫הספורט והטביעו חותם על התפתחות החינוך הגופני והספורט בארץ‪-‬ישראל המנדטורית ובמדינת‬ ‫ישראל‪ .‬דוגמאות ראויות לציון הן‪ :‬עמנואל גיל שעלה מליטא‪ ,‬ברוך בג שעלה מלטוויה‪ ,‬שניאור צורי‬ ‫שעלה מרוסיה ואהרון דולק עמישב שעלה מפולין‪ .‬ראויים לציון גם עולים רבים שהגיעו ממרכז‬ ‫אירופה בעקבות עליית היטלר לשלטון‪ ,‬כמו מיכאל גלזל‪ ,‬חנה טומשסקי ושלומית בוכורד‪ ,‬שהורו‬ ‫בבית‪-‬הספר הריאלי בחיפה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬השתלמויות למורים בארץ‪-‬ישראל‪ .‬חלק נכבד ממורי ההתעמלות בבית‪-‬הספר לא היו מורים‬ ‫מקצועיים‪ ,‬אך הוכשרו במסגרת קורסי השתלמויות שונים‪ .‬הראשון שבהם התקיים בזיכרון יעקב‬ ‫‪13‬‬

‫בשנת ‪ .1912‬הייתה זו השתלמות מורים כללית‪ ,‬שנמשכה חודש ימים ואורגנה על‪-‬ידי מרכז‬ ‫הסתדרות המורים והאגרונום אהרון אהרונסון (לימים‪ ,‬מקים המחתרת ניל״י)‪ .‬השתתפו בה כ‪70-‬‬ ‫מורים‪ ,‬ובמסגרתה ניתנו ‪ 20‬שיעורי התעמלות על‪-‬ידי צבי נשרי‪ .‬שנה לאחר מכן נערכה ביפו‪,‬‬ ‫ביוזמת נשרי‪ ,‬השתלמות נוספת בת שלושה ימים‪ ,‬שהוקדשה רק להתעמלות‪ ,‬והשתתפו בה קרוב‬ ‫ל‪ 100-‬מורים‪.‬‬ ‫הקמת ארגון מורי ההתעמלות ב‪ 1927-‬גרמה לפתיחת קורסים נוספים‪ :‬קורס ראשון בתל‪-‬אביב‬ ‫למורים כלליים (ב‪ ,)1927-‬בניהולו של יהושע אלוף ובהשתתפות ‪ 32‬מורים ומורות‪ ,‬ולאחר מכן קורס‬ ‫נוסף בתל‪-‬אביב (ב‪ ,)1930-‬אף הוא בניהולו של אלוף‪ ,‬שבו השתתפו ‪ 18‬מורים ו‪ 6-‬מורות‪ .‬הקמת‬ ‫הפיקוח על החינוך הגופני ב‪ 1938-‬והקמת המחלקה להכשרה גופנית שנה לאחר מכן הרחיבו את‬ ‫השתלמויות המורים‪ .‬כך לדוגמה‪ ,‬ב‪ 1938-‬נערכה השתלמות למורים מקצועיים ונלמדו שני קורסים‬ ‫לחינוך גופני במסגרת ההשתלמות למורים כלליים מטעם הסתדרות המורים‪.‬‬ ‫תרומתה של המחלקה להכשרה גופנית‬ ‫עד סוף שנות השלושים‪ ,‬הפעילות הגופנית בארץ‪-‬ישראל לא הייתה ממוסדת במישור הלאומי ואף‬ ‫לא תחת פיקוח ומרות של הוועד הלאומי‪ .‬כל ארגון ספורט פעל על‪-‬פי דרכו‪ ,‬ללא הכוונה ואחידות‬ ‫בתחומי הפיקוח על החינוך הגופני בבתי‪-‬הספר והכשרת המורים‪ .‬למעשה‪ ,‬הטיפול בהכשרת‬ ‫המורים נעשה על‪-‬ידי ארגון מורי ההתעמלות‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1930‬נעשה ניסיון ממוסד ראשון להקים מרכז לתרבות הגוף בארץ‪-‬ישראל‪ ,‬עם הקמתה של‬ ‫״המועצה לתרבות גופנית״ בראשותם של הנרייטה סאלד ואברהם קצנלסון (ניסן)‪ .‬אלא שהמועצה‬ ‫לא הטביעה כל חותם ופסקה לפעול בעיקר עקב חוסר יכולתה לפשר בין אגודות הספורט של מכבי והפועל‪.‬‬ ‫ארגון מורי ההתעמלות לחץ על מחלקת החינוך של הוועד הלאומי למנות מפקח מיוחד לענייני‬ ‫החינוך הגופני בבתי‪-‬הספר‪ .‬הלחץ נשא פרי באופן חלקי‪ :‬יהושע אלוף מונה למדריך ארצי זמני‬ ‫ב‪ ,1935-‬וב‪ 1938-‬מונה למפקח (בהיקף של חצי משרה)‪ .‬שנה לאחר מכן כבר הוקמה המחלקה‬ ‫להכשרה גופנית של הוועד הלאומי‪.‬‬ ‫המחלקה להכשרה גופנית הוקמה ביוני ‪ 1939‬והייתה כפופה למחלקת הבריאות של הוועד הלאומי‪.‬‬ ‫הנהלת המחלקה מינתה את אברהם קצנלסון כנציג הנהלת הוועד הלאומי‪ ,‬את עמנואל סימון כמנהל‬ ‫המחלקה‪ ,‬ברוך בג כמזכיר ומארגן שלה ויהושע אלוף כמפקח על החינוך הגופני בבתי‪-‬הספר‪.‬‬ ‫עם ייסודה קבעה לעצמה המחלקה כמה יעדים‪ ,‬שהראשון שבהם היה ״הכשרת מורים‪ ,‬מדריכים‬ ‫ומארגנים לספורט‪ ,‬למשחקים ולחינוך גופני בבתי‪-‬הספר‪ ,‬בארגוני הספורט ובתנועות הנוער״‪.‬‬ ‫כיעדים נוספים נקבעו‪ :‬עידוד הכשרה גופנית של מבוגרים במחנות נופש ובמרכזי ספורט‪ ,‬הקמת‬ ‫מתקנים‪ ,‬פרסום ספרות מקצועית‪ ,‬פעילות הסברתית על חשיבות הספורט והחינוך הגופני וכן ניהול‬ ‫מבחני כושר‪.‬‬ ‫מימוש היעד הראשון – הכשרת מורים‪ ,‬היווה נקודת מפנה בנושא זה‪ .‬סגירת שערי ארץ ישראל‪-‬‬ ‫בעקבות הספר הלבן ומלחמת העולם השנייה וחוסר היכולת לשלוח מורים לדנמרק לצד הגידול‬ ‫‪14‬‬

‫הרב ביהודי א״י‪ ,‬יצרו צורך רב במורים לחינוך גופני והביאו את המחלקה לארגן פעילות ענפה של‬ ‫הדרכת מורים‪ .‬המחלקה ערכה שני קורסים למדריכי חג״ם (חינוך גופני מוגבר שיזם בית‪-‬הספר‬ ‫הריאלי בחיפה באותם ימים לשם חינוך טרום צבאי)‪.‬‬ ‫במהלך שנת ‪ 1939‬קוימו כבר שבעה קורסי הכשרה למורים‪ .‬ההדרכה החלה להתמסד וכללה קורסי‬ ‫מדריכים לפעילים בתנועות נוער וספורט‪ .‬נכללו בהדרכה גם קורסים למורים‪ ,‬שבהם נעשתה אבחנה‬ ‫בין מורים כלליים‪ ,‬שלימדו גם התעמלות‪ ,‬לבין מורים מקצועיים להתעמלות‪ .‬קורסים נוספים היו‬ ‫קורסי ׳שינון׳‪ ,‬שנועדו לאפשר למורים ולמדריכים שלא סיימו את לימודיהם (לרוב עולים) להשלים‬ ‫את ידיעותיהם לשם קבלת הסמכה‪ .‬ההדרכות של המחלקה התקיימו בעיקר בכפר ויתקין ובעין‬ ‫חרוד‪ .‬בין השנים ‪ 1939‬ו‪ 1945-‬הכשירה המחלקה בדרך זו ‪ 849‬מורים ויותר מ‪ 700-‬מדריכים‪.‬‬ ‫הניסיונות להקים מכון לחינוך גופני‬ ‫נוסף לקורסי ההדרכה השונים יזמה המחלקה‪ ,‬ב‪ ,1940-‬הקמת מרכז לאומי להכשרת מורים בארץ‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכבר באותה שנה נעשה הניסיון הראשון למימושה‪ .‬ביוזמת ארתור בירם‪ ,‬מנהל בית‪-‬הספר‬ ‫הריאלי בחיפה‪ ,‬הועמד לרשות המחלקה בניין בן שתי קומות וסוכם כי יתקיים בו קורס הכשרה‬ ‫בן שנתיים למורים לחינוך גופני ובן שלוש שנים לעולים חדשים‪ .‬מאיר מרט‪ ,‬מורה בבית‪-‬הספר‬ ‫הריאלי‪ ,‬נקבע כיועץ בענייני תוכנית הלימודים‪.‬‬ ‫מפאת הצורך המיידי במורים לחינוך גופני הוחלט בסופו של דבר כי משך הלימודים במסלול החדש‬ ‫יהיה שנה אחת‪ ,‬ויתקבלו אליו ‪ 20‬עד ‪ 30‬חניכים מ׳בני הארץ׳ (כלומר‪ ,‬לא עולים‪ )...‬מעל גיל ‪.17‬‬ ‫להחלטה זו היו מסתייגים רבים‪ .‬בעקבות דיון במועצת ארגון מורי ההתעמלות שהתקיים בספטמבר‬ ‫‪ 1940‬הוחלט לשלוח תזכיר לוועד הלאומי‪ ,‬בטענה כי למסלול של שנת לימודים אחת יש לקבל‬ ‫רק כאלה שהם בעלי הכשרה פדגוגית מתאימה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הובעה הסתייגות מכך שרק גברים ילמדו‬ ‫בקורס ומן העובדה כי הבוגרים יחויבו לעבוד שנה נוספת בכל מקום שהמחלקה תראה לנחוץ‪.‬‬ ‫בדצמבר ‪ 1940‬דיווחה המחלקה להכשרה גופנית על ‪ 60‬איש שהגישו את מועמדותם ללימודים‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬לאחר דיון עם המוסדות הלאומיים‪ ,‬נדחתה פתיחת המכון ובהמשך בוטלה‪ ,‬כיוון‬ ‫ששטח בית‪-‬הספר הריאלי נתפס על‪-‬ידי הצבא הבריטי‪ .‬בשנת ‪ 1940‬ניסה גם קיבוץ כפר גלעדי‬ ‫להקים בית‪-‬ספר לחינוך גופני ע״ש חיים ציפורי – בן המשק‪ ,‬שהיה מדריך לחינוך גופני ונהרג‬ ‫בהגנת הקיבוץ משמר הירדן‪ .‬תוכנית זו לא באה מעולם לכלל מימוש‪.‬‬ ‫ב‪ 1942-‬אישר הוועד הלאומי הקמה של ״מרכז הדרכה להכשרת מורים ומדריכים״‪ ,‬אך לא נמצא‬ ‫לכך תקציב‪ .‬ההחלטה על הקמת מכון לחינוך גופני התקבלה רק בשנת ‪ ,1944‬לאחר שנודע כי צ׳רלס‬ ‫אורד וינגייט‪ ,‬קצין בצבא הבריטי‪ ,‬תומך נלהב של הציונות בעת שירותו בא״י‪ ,‬נהרג בהתרסקות‬ ‫מטוס מעל בורמה‪ ,‬בקרב נגד יפן‪ ,‬ב‪ 23-‬במרץ ‪44‬׳‪ .‬וינגייט (שכונה ״הידיד״) היה מקורב מאוד לישוב‬ ‫היהודי בתקופת המרד הערבי – שנת ‪ ,1938‬ותרם רבות לעיצוב תורת הלחימה של ארגון ״ההגנה״‪.‬‬ ‫בישיבת המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי‪ ,‬שהתקיימה ב‪ 6-‬באפריל ‪ ,1944‬דיווח‬ ‫אברהם קצלנסון כי בישיבת הנהלת הוועד הלאומי הובע רצון להנציח את זכרו של וינגייט‪ .‬התקבלה‬ ‫‪15‬‬

‫הצעה להקים על שמו ״מכון לחינוך גופני למורים ולמדריכים בארץ‪-‬ישראל״‪ .‬במברק ששלח הוועד‬ ‫הלאומי למיניסטריון המלחמה בלונדון ב‪ 2-‬באפריל ‪ 1944‬נאמר בין היתר‪ :‬״כהוקרה לזכרו של הגנרל‬ ‫צ׳‪ .‬א‪ .‬וינגייט‪ ,‬שנפשו הייתה קשורה בנפש מפעלנו בארץ‪ ,‬ואשר שירת את הישוב בימי מבחן‬ ‫ומסה‪ ,‬החליטה הנהלת הוועד הלאומי להקים בארץ מוסד עליון לחינוך גופני אשר ישא את שמו״‪.‬‬ ‫הקורסים הראשונים להכשרת מורים והמדרשה במחנה יונה‬ ‫הקורס השנתי הראשון‬ ‫הצורך הדחוף בהכשרת מורים הביא‪ ,‬בשנת ‪ ,1944‬להחלטת המחלקה להכשרה גופנית לארגן‬ ‫לראשונה קורס שנתי להכשרת מורים להתעמלות‪ .‬במכתב שפרסמה המחלקה ב‪ 10-‬בספטמבר‬ ‫‪ 1944‬נאמר‪ :‬״מפעל חשוב זה פותח דף חדש בהתפתחות החינוך הגופני בארץ‪ .‬זו הפעם הראשונה‬ ‫שבארץ נפתח קורס יסודי להכשרת מורים בחינוך הגופני‪ ...‬אנו אמונים שקורס זה ישמש אבן פינה‬ ‫לבית‪-‬הספר לחינוך גופני על שם הגנרל צ׳‪ .‬א‪ .‬וינגייט‪ ,‬שעל הקמתו הכריזה הנהלת הוועד הלאומי״‪.‬‬ ‫כמְרַכז הקורס הראשון נקבע חיים ויין‪ ,‬שהמשיך וניהל את כל הקורסים להכשרת מורים עד‬ ‫שנת ‪ .1960‬ויין הוכשר ברוסיה כמורה להתעמלות והשתלם ב‪ 1932-‬בדנמרק‪ .‬הוא עבד כמאמן‬ ‫במכבי תל‪-‬אביב וכמורה להתעמלות בכמה בתי‪-‬ספר (תל‪-‬עדשים‪ ,‬בן‪-‬שמן‪ ,‬מקווה ישראל)‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬שימש כחבר הנהלת התאחדות הספורט לחובבים בארץ‪-‬ישראל וניהל את רוב המפעלים‬ ‫הספורטיביים מטעם מרכז מכבי‪ .‬בשנת ‪ 1944‬מונה כמרכז הדרכה במחלקה להכשרה גופנית‪.‬‬ ‫לאחר פרסום הודעות בעיתונות היומית ובירחון החינוך הגופני נרשמו ‪ 43‬מועמדים‪ .‬אלה עברו מיון‬ ‫במחנה של המחלקה להכשרה גופנית בכפר ויתקין‪ ,‬ומתוכם סיימו ‪ 15‬גברים ו‪ 22-‬נשים‪ .‬הקורס‬ ‫‪16‬‬

‫עצמו היה קורס נייד והתקיים בו‪-‬בזמן בחמישה בתי‪-‬ספר שונים בתל‪-‬אביב‪ :‬״תל‪-‬נורדאו״‬ ‫״הכרמל״ ״בית‪-‬ספר לדוגמא״ ״בית‪-‬הספר לבנות בנווה צדק״ ו״גמנסיה הרצליה״‪ ,‬שהעמידו לרשות‬ ‫הקורס את ה׳חלונות׳ שהיו במערכת השיעורים שלהם‪ .‬הלימודים לא התקיימו כל יום באותו מוסד‪,‬‬ ‫והתלמידים נאלצו לנדוד פעם או פעמיים ביום‪ ,‬באמצעות אופניים‪ ,‬מבית‪-‬ספר אחד למשנהו ואף‬ ‫נדרשו לדאוג לעצמם למגורים‪.‬‬ ‫ראויים לציון כמה מן המורים שלימדו בקורס זה (כולם הועסקו במשרה חלקית)‪ :‬עמנואל סימון‬ ‫לימד פיזיולוגיה‪ ,‬רפאל פנון – תולדות החינוך הגופני וגורמים טכניים בחינוך הגופני‪ ,‬חיים ויין –‬ ‫גורמים מתודיים בחינוך הגופני‪ ,‬יהושע אלוף – גורמים פיזיים במכניקה של הגוף‪ ,‬וצבי נשרי לימד‬ ‫מונחים‪ .‬במקצועות המעשיים‪ :‬חיים ויין ובתיה הלר לימדו התעמלות‪ ,‬דב פרוסק ‪ -‬כדורסל וכדורעף‪,‬‬ ‫אברהם מרקס – כדוריד‪ ,‬אריה ארטמן – אתלטיקה‪ ,‬שמעון לאומי – כדורגל‪ ,‬מיכאל פרייטיג –‬ ‫אִגרוף‪ ,‬יהודה מרכוס – דג׳יאו‪-‬דג׳יצו וגרטרוד קראוס – מחול וריתמיקה‪ .‬התוכנית המעשית כללה‬ ‫גם ביקור ו׳הצמדה׳ בבתי‪-‬ספר שונים‪.‬‬ ‫בהעדר משרד ומזכירה היה כל מינהל הקורס בתיקו של חיים ויין‪ ,‬שביצע את העבודה המשרדית‪,‬‬ ‫בתום יום העבודה‪ ,‬במשרדי המחלקה לתרבות גופנית ברח׳ אלנבי בתל‪-‬אביב‪ .‬על הבעיות‬ ‫הלוגיסטיות נוספה גם בעיית הספרות המקצועית‪ ,‬שהייתה חסרה בשפה העברית‪ .‬עובדה זו אילצה‬ ‫את המורים לקרוא בפני התלמידים מקורות שונים בלועזית‪.‬‬ ‫בחינת הסיום לקורס נערכה באולם בית המדרש למורות בתל‪-‬אביב וכללה בחינות מעשיות‬ ‫ועיוניות‪ .‬ההסמכה ניתנה ע״י מחלקת החינוך של הוועד הלאומי‪ ,‬ובתעודת ההסמכה נרשם כי בוגר‬ ‫הקורס רשאי ללמד במוסדות החינוך (ללא הפניה מיוחדת לבתי‪-‬ספר יסודיים או תיכוניים‪ ,‬כפי‬ ‫שהיה נהוג בימים ההם)‪ .‬בין ‪ 37‬בוגרי הקורס הראשון ראויים לציון אוריאל זמרי‪ ,‬משה מוסטון‪,‬‬ ‫אפרת אמיר ומיכה שמבן – לימים בין מעצבי החינוך הגופני והספורט במדינת ישראל‪.‬‬ ‫חיים ויין‬ ‫‪17‬‬

‫קורס החיילים המשוחררים ‪1946‬‬ ‫עם סיום מלחמת העולם השנייה התעורר צורך לפתור את בעייתם של חיילות וחיילים משוחררים‪,‬‬ ‫שלא למדו כל מקצוע טרם גיוסם‪ .‬החינוך הגופני היה בין המקצועות שהוצעו לחיילים המשוחררים‬ ‫לשם הכשרה להוראה‪ .‬לאחר משא ומתן שניהלה הסוכנות היהודית עם מוסדות הצבא הבריטי‬ ‫ועם המחלקה להכשרה גופנית סוכם להכשיר חיילים וחיילות ששירתו בצבא הבריטי כמורים‬ ‫לחינוך גופני‪ .‬רבים נענו לחוזרים שנשלחו ליחידות השונות‪ ,‬ולאחר מיון ראשוני נתקבלו לקורס ‪43‬‬ ‫תלמידים (‪ 20‬גברים ו‪ 23-‬נשים)‪ ,‬רובם משוחררי הצבא ומיעוטם יוצאי הפלמ״ח‪ .‬הקורס מומן על‪-‬‬ ‫ידי הסוכנות היהודית‪ ,‬בכספי הצבא הבריטי‪ ,‬שהעניק לתלמידים גם משכורת בתקופת לימודיהם‬ ‫וארוחות צהריים בלא תשלום‪.‬‬ ‫הקורס החל במאי ‪ 1946‬ונמשך שבעה חודשים‪ 10-8 ,‬שעות לימוד ביום‪ .‬תנאי הקורס כמו גם‬ ‫תוכנית הלימודים שלו היו זהים לתנאים ולתוכנית של הקורס הראשון‪ .‬התעמלות ומשחקים נערכו‬ ‫באולמות ובחצרות של בתי‪-‬הספר ״לדוגמא״‪ ,‬״נורדאו״ ו״הכרמל״‪ .‬שיעורי האתלטיקה התקיימו‬ ‫באצטדיון המכביה ושיעורי השחייה בברכת ״גן הדסה״‪.‬‬ ‫מלחמת העצמאות שפרצה באותה השנה לא אפשרה פתיחת קורס נוסף להכשרת מורים לחינוך‬ ‫גופני‪ ,‬והקורסים הבאים נפתחו רק לאחר הקמת המדינה‪.‬‬ ‫קורס שנתי ראשון למורי החינוך הגופני – תש״ה‬ ‫‪18‬‬

‫הקורס הראשון לאחר קום המדינה – במחנה יונה‬ ‫המחסור במורים לחינוך גופני החריף בתקופת הגיוס ובזמן מלחמת העצמאות‪ .‬בהתחשב בגל‬ ‫העלייה הגדול הצפוי נוצר צורך דחוף להכשיר עוד מורים להתעמלות‪ .‬באפריל ‪ 1949‬סיכם עמנואל‬ ‫סימון עם המדור לטיפול בחייל המשוחרר לפתוח קורס למורים לחינוך גופני‪ ,‬וביוני ‪ 1949‬התפרסמה‬ ‫מודעה על פתיחת ״קורס שנתי בהוראה בחינוך גופני לחיילים משוחררים״‪ ,‬שיימשך ‪ 12‬חודשים‪,‬‬ ‫במימון חלקי של האגף לשיקום חיילים‪.‬‬ ‫לאחר עיכובים נפתח במחנה יונה‪ ,‬באוקטובר ‪ ,1949‬הקורס השלישי של המורים לחינוך גופני‬ ‫והראשון לאחר קום המדינה‪ .‬מחנה יונה היה במקורו מחנה נופש של חיל האוויר הבריטי‪ ,‬והוא שכן‬ ‫במקום שכיום נמצאים בו מלון הילטון וגן העצמאות בתל‪-‬אביב‪ .‬מחנה יונה כלל עשרות ביתנים‬ ‫וכן אולם התעמלות בגודל ‪ 33 x 14‬מ׳ ובגובה שישה מטרים‪ ,‬ששימש את הנופשים כמרכז בידור‬ ‫להצגות ולמסיבות‪.‬‬ ‫בתום מלחמת העצמאות עבר מחנה זה לידי צה״ל‪ ,‬ושמו הוסב ל״מחנה יונה״‪ ,‬על שמו של יונה‬ ‫רסין‪ ,‬ממפקדי ההגנה הבכירים‪ ,‬שנהרג בדצמבר ‪ 1947‬בעת שנסע בכביש ירושלים לטפל במשפטו‬ ‫של אחד מאסירי ה״הגנה״‪ .‬למחנה היו שימושים שונים כמו בית סוהר‪ ,‬בית חולים‪ ,‬מחנה הדרכה‬ ‫של צה״ל ועוד‪ .‬לבסוף הוא הועבר לרשות משרד הביטחון‪ ,‬שמסר אותו לוועד למען החייל כדי‬ ‫שישמש כמחנה נופש‪.‬‬ ‫חיים ויין מספר בזיכרונותיו‪ ,‬שפנה למפקד המחנה כדי שזה יתיר לו להשתמש באולם ההתעמלות‬ ‫המצוי במקום כמה פעמים בשבוע‪ .‬לאחר זמן מה הודיע הוועד למען החייל כי הוא זקוק לאולם‪ .‬ויין‬ ‫לא ויתר‪ ,‬פנה לעזרתם של כמה חברי כנסת ובסופו של דבר‪ ,‬בהתערבותו של דוד בן‪-‬גוריון‪ ,‬ראש‬ ‫הממשלה‪ ,‬הוחלט להעביר את האולם במחנה יונה לשימושו הבלעדי של הקורס‪ .‬בהסדר בין משרד‬ ‫‪19‬‬

‫הביטחון לעיריית תל‪-‬אביב הועבר שטח המחנה לחסות העירייה‪ ,‬שהסכימה להעמידו לשירות‬ ‫המדרשה‪ ,‬אך נקבע כי המדרשה תחזיר את השטח לעירייה אם תעבור למקום אחר‪.‬‬ ‫האולם שופץ וצויד במכשירים הדרושים‪ ,‬ובמקום הוכשר גם צריף לשתי כיתות לימוד ולמשרד‪.‬‬ ‫הוכשרו גם שני מגרשים‪ ,‬האחד לכדורעף והשני לכדורסל‪ ,‬ונעשה גם שימוש בבית‪-‬הספר‬ ‫״לדוגמא״ הסמוך‪ ,‬שהעמיד לרשות המדרשה כיתות להוראה מעשית‪ .‬האולם של ״מעונות‬ ‫העובדים״ הסמוך שימש לפעולות מיוחדות כגון מחול וחוגים‪ .‬שיעורי האתלטיקה נערכו על שפת‬ ‫הים ושיעורי השחייה בבריכת השחייה בגבעת רמב״ם בגבעתיים‪.‬‬ ‫בקורס הראשון במחנה יונה למדו ‪ 41‬תלמידים (‪ 23‬בנים ו‪ 18-‬בנות)‪ .‬בין בוגריו ניתן לציין את דוד‬ ‫אלדר‪ ,‬שינהל ברבות הימים את המכללה האקדמית בוינגייט; את זאב ברוורמן‪ ,‬ממנהיגיה הבולטים‬ ‫של אליצור‪ ,‬אליעזר מאיו‪ ,‬רות לנצר ואפרים אטלס‪ ,‬שיהפכו מאוחר יותר לדמויות מובילות בתחום‬ ‫ההוראה‪ ,‬הספורט והמינהל במכללה‪ ,‬ואת מאמן הכדורסל יהושע רוזין‪ ,‬שנמנה עם חניכי הקורס‬ ‫ובו‪-‬בזמן גם לימד כדורסל‪.‬‬ ‫בין מורי הקורסים הראשונים‪ ,‬לפני המעבר למכון וינגייט‪ ,‬ניתן לציין את עמנואל סימון‪ ,‬ברוך בג‪,‬‬ ‫יהושע אלוף‪ ,‬עמנואל גיל‪ ,‬חנה פופובסקי‪ ,‬רפאל פנון וחיים ויין‪ ,‬שספרו ״התעמלות״ שימש כ׳תנ״ך׳‬ ‫של חניכי הקורס‪ .‬כולם נשאו מאוחר יותר בתפקידי מפתח במכון וינגייט ובבית המדרש למורים‬ ‫לחינוך גופני שהוקם שם‪.‬‬ ‫ברוך בג (משמאל) חותם על החוזה להקמת הבניין הראשון במכון וינגייט‬ ‫‪20‬‬

‫הקורסים במחנה יונה עד המעבר למכון וינגייט‬ ‫בספטמבר ‪ 1950‬נפתח במחנה יונה הקורס השנתי הרביעי‪ .‬סיימו אותו ‪ 29‬תלמידים (‪ 20‬בנים‬ ‫ו‪ 9-‬בנות)‪ ,‬ביניהם ישעיהו שוויד‪ ,‬ממקימי המדרשה בגבעת ושינגטון ומורה במכללה האקדמית‬ ‫בוינגייט‪ ,‬דוד טבק‪ ,‬בכיר הרצים למרחקים קצרים באותה תקופה‪ ,‬והמתאבק ראובן ארצי‪.‬‬ ‫הקורס השנתי החמישי נפתח בספטמבר ‪ 1951‬על רקע מחסור גדל והולך במורים‪ ,‬נוכח גלי העלייה‬ ‫ההמונית של אותן השנים‪ .‬חיים ויין‪ ,‬שחזר באותה שנה מהשתלמות בת חצי שנה בארצות‪-‬‬ ‫הברית‪ ,‬אנגליה‪ ,‬דנמרק ושוודיה‪ ,‬החליט‪ ,‬יחד עם המחלקה להכשרה גופנית‪ ,‬כי יש לפתוח שתי‬ ‫כיתות מקבילות במקום אחת שהייתה עד כה‪ .‬לפיכך‪ ,‬את הקורס הזה סיימו ‪ 56‬תלמידים (‪ 27‬בנים‬ ‫ו‪ 29-‬בנות)‪ ,‬וביניהם הכדורסלנית והאתלטית תמר מטל (שומכר)‪ ,‬עמוס בר‪-‬חמא‪ ,‬לימים קצין חינוך‬ ‫גופני ראשי של צה״ל‪ ,‬מרדכי ארליך‪ ,‬שיעמוד בראש הפיקוח על החינוך הגופני במשך שנים רבות‪,‬‬ ‫האתלט ואיש רשות הספורט אריה (קליינשטוב) נוה ועמיצור שפירא‪ ,‬מאמן אתלטיקה ומורה‬ ‫במכללה‪ ,‬שהיה אחד מחללי טבח הספורטאים במשחקים האולימפיים במינכן ‪.1972‬‬ ‫המדרשה למורי החינוך הגופני‪ :‬משנה לשנתיים‬ ‫הקורס השישי‪ ,‬שנפתח ב‪ ,1952-‬מסמן מפנה במעמד המדרשה‪ .‬עד לאותה שנה הקורסים‬ ‫השנתיים היו בפיקוח המחלקה להכשרה גופנית‪ ,‬ולא נחשבו פורמאלית לחלק בלתי נפרד של‬ ‫המחלקה להכשרת מורים של משרד החינוך‪ .‬אברהם ארנון‪ ,‬מי שעמד בראש המחלקה במשרד‬ ‫החינוך‪ ,‬שכנע את ויין שלטובת המוסד מוטב שהוא יעבור למחלקתו‪ .‬עמנואל סימון וברוך בג‪,‬‬ ‫מהמחלקה להכשרה גופנית (שהייתה גם היא כפופה למשרד החינוך)‪ ,‬התנגדו לכך בתחילה אך‬ ‫הסכימו‪ ,‬משהובן כי זו הדרך היחידה לקבל הכרה רשמית ממשרד החינוך כבית מדרש מוכר‪ .‬ארנון‬ ‫מינה ועדה של שני מפקחים שבדקו את דרכי ההוראה ורמת הלימודים בקורס‪ ,‬ובסיום הבדיקה‬ ‫התקבל אישור רשמי מטעם משרד החינוך כ״מדרשה למורי החינוך הגופני״‪.‬‬ ‫המעבר למשרד החינוך הביא בעקבותיו כמה שינויים‪ .‬תקופת הלימודים הוארכה משנה לשנתיים‪.‬‬ ‫לתלמידי המחזור השישי ניתנה אפשרות לבחור בין קורס שנתי לקורס דו‪-‬שנתי‪ ,‬ומחצית‬ ‫התלמידים הסכימו לעבור לדו‪-‬שנתי בהבטחה לעדיפות בשיבוצם העתידי בבתי‪-‬הספר‪ .‬ויין אושר‬ ‫מחדש כמנהל המדרשה‪ ,‬וארליך ואלוף נקבעו כמפקחים עליה מטעם משרד החינוך‪ .‬המחלקה‬ ‫להכשרת מורים נשאה בהוצאות ההחזקה של בית המדרש‪ ,‬וניתן אפילו תקצוב מעבר לתקן תוך‬ ‫התחשבות בשעות ההתמחות והעבודה המעשית‪ .‬בהתאם למקובל אז בבתי המדרש למורים‬ ‫במדינה חויבו כל תלמידי בית המדרש להיבחן בבחינות חיצוניות בפסיכולוגיה‪ ,‬פדגוגיה והבעה‬ ‫עברית‪.‬‬ ‫ההכשרה הדו‪-‬שנתית הראשונה סבלה מחבלי לידה קשים‪ .‬למחזור זה נרשמו ‪ 53‬תלמידים‪ ,‬מתוכם‬ ‫‪ 27‬בנים ו‪ 26-‬בנות‪ 29 .‬תלמידים (‪ 16‬בנים ו‪ 13-‬בנות) נועדו ללמוד שנה אחת (מחזור שישי) –‬ ‫בעיקר התלמידים המבוגרים יותר ובעלי המשפחות‪ .‬התלמידים הצעירים יותר‪ ,‬שלימודיהם נקבעו‬ ‫‪21‬‬

‫לשנתיים‪ ,‬חשו כי הם מבזבזים את זמנם בשנה נוספת מיותרת‪ ,‬בעיקר כיוון שהתוכנית לשנה‬ ‫השנייה לא הייתה מגובשת‪ ,‬ונוצרה תחושה של חזרה על חומר שנלמד בשנה הראשונה‪ .‬מחנה יונה‬ ‫לא היווה פתרון למצוקת המתקנים‪ ,‬שהחמירה עוד יותר בגלל הארכת תקופת ההכשרה לשנתיים‪.‬‬ ‫התלמידים נאלצו להתרוצץ בין שיעורי כדורעף‪ ,‬שהתקיימו בבית‪-‬הספר לבנות בנווה צדק‪,‬‬ ‫לשיעורי שחייה בבריכת גבעת רמב״ם‪ ,‬שיעורי אתלטיקה באיצטדיון המכביה ומתקני ספורט בגן‬ ‫העצמאות‪ ,‬בבית‪-‬הספר ״לדוגמא״ ובמתקני מכבי צפון‪ .‬האולם בכפר יונה דלף בימי גשם והמקום‬ ‫שרץ עכברים‪.‬‬ ‫הקורס הדו‪-‬שנתי הראשון (והשביעי במניין) מנה ‪ 24‬בוגרים‪ ,‬מתוכם ‪ 11‬בנים ו‪ 13-‬בנות‪ .‬בין בוגרי‬ ‫קורס זה ניתן לציין את שלמה הלר‪ ,‬לימים מורה במכללה‪ ,‬אורי אפק (פינצ׳וק)‪ ,‬לימים מורה במכללה‬ ‫ומאוחר יותר מנכ״ל הוועד האולימפי ויו״ר מועצת המנהלים במכללה‪ ,‬והלל רסקין‪ ,‬מורה במכללה‬ ‫ולאחר מכן ראש ״מרכז קוסל״ לתרבות הגוף באוניברסיטת ירושלים‪.‬‬ ‫ב‪ 1954/5-‬התקיים המחזור השמיני במניין‪ ,‬שכלל ‪ 33‬בוגרים‪ ,‬מתוכם ‪ 20‬בנות ו‪ 13-‬בנים‪ .‬המחזור‬ ‫התשיעי‪ ,‬ב‪ ,1955/6-‬מנה ‪ 25‬בוגרים (‪ 14‬בנות ו‪ 11-‬בנים)‪ .‬העשירי כלל ‪ 31‬בוגרים (‪ 17‬בנים‬ ‫ו‪ 14-‬בנות)‪ .‬המחזור ה‪ ,11-‬ב‪ ,1957/8-‬כלל ‪ 35‬בוגרים (‪ 17‬בנים ‪ 18‬בנות)‪ ,‬וב‪ 1958/9-‬סיימו ‪32‬‬ ‫‪22‬‬

‫בוגרים (‪ 18‬בנים ו‪ 14-‬בנות)‪ .‬מחזור זה היה האחרון שסיים את לימודיו במחנה יונה‪.‬‬ ‫ב‪ 12-‬המחזורים הראשונים סיימו את לימודיהם ‪ 415‬תלמידים – ‪ 208‬בנים ו‪ 207-‬בנות‪ .‬בשנת ‪1959‬‬ ‫נפתח שלב חדש בתולדות המדרשה‪ ,‬כש׳עברה דירה׳ למכון וינגייט‪.‬‬ ‫הסטודנט דוד אלדר בעמידת ראש‬ ‫העברת המדרשה למכון וינגייט‬ ‫הקמת מכון וינגייט‬ ‫כפי שצוין לעיל‪ ,‬המחלקה להכשרה גופנית שמה לעצמה כיעד ראשון את הכשרתם של מורים‬ ‫ומדריכים לספורט‪ ,‬וביקשה לצורך כך הקמה של מוסד ייעודי‪ .‬החלטה ברוח זו התקבלה כבר‬ ‫ב‪ ,1940-‬ועל רקע זה נעשה הניסיון הראשון‪ ,‬שצוין קודם לכן‪ ,‬לפתוח מוסד להכשרה על הר הכרמל‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בשנת ‪ 1942‬אישר הוועד הלאומי את הקמת ״מרכז הדרכה להכשרת מורים ומדריכים״‪.‬‬ ‫ההחלטה הפכה למעשית רק בשנת ‪ ,1944‬עם נפילתו של אורד צ׳רלס וינגייט‪ .‬החלטה זו לא‬ ‫גובתה בתקציב הולם‪ ,‬כך שבפועל הוטל על המחלקה להשיג את התקציב בכוחות עצמה‪ .‬פעילות‬ ‫מעשית של גיוס כספים להקמת המכון החלה רק בתום מלחמת העולם השנייה‪ .‬לצורך זה הוקמה‬ ‫ועדה בראשותו של רב‪-‬אלוף יעקב דורי‪ ,‬שחבריה היו אברהם קצנלסון‪ ,‬עמנואל סימון וברוך בג‪,‬‬ ‫מהמחלקה להכשרה גופנית‪ ,‬וכן אבידור ממשרד החינוך‪.‬‬ ‫לאחר חיפושים רבים נמצא שטח בן ‪ 170‬דונם בדרום נתניה‪ ,‬ליד ואדי פאליק (פולג)‪ ,‬והוחלט כי‬ ‫הוא המתאים ביותר לבניית המכון‪ .‬שטח זה היה בחלקו הגדול בידיים פרטיות ונקנה ע״י יהודים‬ ‫ממצרים לצורך הקמת בתי נופש‪ .‬הוא הופקע תמורת קרקע חלופית והועמד לרשות הקמת המכון‬ ‫כבר באוקטובר ‪.1951‬‬ ‫‪23‬‬

‫זיכרון דברים‪ :‬העברת המדרשה למורים לחינוך גופני למכון וינגייט‬ ‫‪24‬‬

‫הקמת המכון התנהלה בעצלתיים ולוותה בקשיים רבים‪ ,‬בעיקר קשיי מימון‪ .‬ב‪ 3-‬בספטמבר ‪1958‬‬ ‫(שבע שנים לאחר תחילת הבנייה!) נערך טקס הפתיחה הרשמי של ״מכון וינגייט״‪ ,‬במסגרת חגיגות‬ ‫העשור של מדינת ישראל‪ .‬בטקס נכחו שר החינוך זלמן ארן וח״כ משה שרת‪ ,‬יחד עם אורחים רבים‬ ‫מהארץ ומחו״ל‪ .‬הצעד הבא והמתבקש היה העברתה של המדרשה למורים ממחנה יונה למכון‬ ‫וינגייט החדש‪.‬‬ ‫המדרשה כיעד של המכון‬ ‫היעד של הכשרת מורים היה למעשה הסיבה הראשונית להקמת המכון לחינוך גופני‪ .‬כבר בסקירה‬ ‫הראשונה להקמתה נאמר על‪-‬ידי המחלקה להכשרה גופנית‪ ,‬כי ״במצב דהיום‪ ,‬כשאין אפשרות‬ ‫לנסוע ולהשתלם בארצות אחרות‪ ,‬רואה המחלקה בהקמת בית‪-‬ספר גבוה לחינוך גופני פתרון יחיד‬ ‫לשאלת ההדרכה״‪ .‬כשהמחלקה להכשרה גופנית פעלה להקמת המכון בהרצליה היא מסרה דו״ח‬ ‫על פעולותיה בנדון והציעה שבמרכז ההדרכה שיוקם ימצאו את מקומם מפעלי ההדרכה דלהלן‪:‬‬ ‫‪1 .1‬מכון להכשרת מורים מקצועיים בחינוך הגופני‬ ‫‪2 .2‬קורסים להשתלמות מורים מקצועיים‬ ‫‪3 .3‬קורסים להשתלמות מורים כלליים‬ ‫‪4 .4‬קורסים להכשרת מדריכי החינוך הגופני והספורט‬ ‫‪5 .5‬קורסים להשתלמות מדריכי החינוך הגופני והספורט‬ ‫‪6 .6‬קורסים להשתלמות רופאי ביה״ס בבעיות החינוך הגופני‬ ‫‪7 .7‬קורסים להשתלמות של אחיות בתי‪-‬ספר ועוד‪.‬‬ ‫סקירת הרשימה המוצעת חושפת את היעדרם של יעדים ומפעלים הקשורים לספורט‬ ‫התחרותי‪ .‬מנגד‪ ,‬ניתן לראות כי שלושת היעדים שניצבו בראש סדר העדיפויות היו כאלה‬ ‫הקשורים ישירות להכשרת מורים‪.‬‬ ‫הצורך הדחוף בהכשרת מורים גרם לכך שלא ניתן היה לחכות עד סיום הבנייה של מכון וינגייט‪,‬‬ ‫ובשנת ‪ ,1944‬כשהוחלט על הקמת המכון‪ ,‬החלה המדרשה לפעול בנפרד מהמכון – בתחילה בבתי‪-‬‬ ‫ספר שונים בתל‪-‬אביב ולאחר מכן במחנה יונה‪ .‬עם זאת‪ ,‬היה ברור כי לכשתושלם בניית המכון‬ ‫תעבור אליו המדרשה‪ .‬כך למשל‪ ,‬כשרמזה עיריית תל‪-‬אביב בשנת ‪ 1953‬על רצונה לפנות את‬ ‫מחנה יונה כדי לפתח את גן העצמאות (הפיתוח בוצע רק אחרי פינוי המדרשה מהמקום‪ ,‬שש שנים‬ ‫לאחר מכן)‪ ,‬כתב עמנואל גיל כי ״מכון וינגייט‪ ,‬מן ההכרח שיקום‪ ...‬לא נחדל מלהתריע על חומרת‬ ‫המצב כל עוד לא יוחל בהקמת מכון וינגייט‪...‬״‪ .‬במכתבו של ברוך בג לנשיא המדינה יצחק בן צבי‬ ‫מ‪ 24-‬בינואר ‪ 1954‬הוא כותב בין היתר כי סיום השלב הראשון בבניית המכון ״יאפשר העברתה‬ ‫של המדרשה למורי החינוך הגופני – הקיימת משנת ‪ 1944‬והפעילה עד כה בבניינים שונים בתל‪-‬‬ ‫אביב‪ ,‬לבנייני המכון״‪ .‬במכתב ליו״ר חבר הנאמנים של מכון וינגייט‪ ,‬יעקב דורי‪ ,‬ב‪ 2-‬ביולי ‪ ,1954‬הוא‬ ‫מציע הופעת התעמלות של תלמידי המדרשה בפני חברי כנסת כחלק מהמאמץ לגייס תקציבים‬ ‫להקמת המכון‪ ,‬תוך ציון העובדה שזה יהיה מקומה העתידי של המדרשה‪ .‬הקשר המעשי הראשון‬ ‫‪25‬‬

‫בין המדרשה למכון וינגייט בא לידי ביטוי גם בנטיעת העצים הראשונים בוואדי פאליק (פולג) ע״י‬ ‫תלמידי המחזור הדו‪-‬שנתי הראשון במחנה יונה בט״ו בשבט תשי״ד‪.‬‬ ‫האוטונומיה של המדרשה‬ ‫הדינמיקה שנוצרה בפועל בשנים אלו ביחסי המדרשה והמכון הפכה ברבות הימים לגורם שעיצב‬ ‫את מערכת היחסים העתידית בין המדרשה‪ ,‬ואחר‪-‬כך המכללה‪ ,‬לבין המכון‪ .‬בעוד המכון דשדש‪,‬‬ ‫בתחילה בחיפוש אחר אתר מתאים ואח״כ בבעיות תקציביות רבות ובהפסקות בנייה תכופות‪ ,‬עד‬ ‫להתחלת פעילותו הרשמית ‪ 13‬שנים לאחר מכן – הרי המדרשה פעלה כבר הלכה למעשה‪ .‬היא לא‬ ‫הייתה מעורבת כמעט במאבקים ובקשיים של המכון בדרך להקמתו‪ .‬אנשיה לא היו מיוצגים בחבר‬ ‫הנאמנים שהוקם ואף לא היו שותפים בפעילות הקשה לגיוס כספים ולמימוש ההבטחות שניתנו‬ ‫למכון‪ .‬כך שעל‪-‬אף שהייתה אמורה‪ ,‬מלכתחילה‪ ,‬להיות חלק בלתי נפרד ומרכזי של המכון – על‪-‬פי‬ ‫הגדרת היעדים הראשונית שלו‪ ,‬היא תפקדה למעשה כגוף העומד בפני עצמו‪.‬‬ ‫לכשהחלה הפעילות במכון‪ ,‬בשנת ‪ ,1957‬זה היה אך טבעי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שהמדרשה תועבר אליו‪,‬‬ ‫כמתוכנן‪ .‬בפועל הצריך הדבר משא ומתן בתיווכה של המחלקה להכשרת מורים במשרד החינוך‬ ‫– בין ברוך בג‪ ,‬מנהל המכון‪ ,‬לחיים ויין‪ ,‬מנהל המדרשה‪ ,‬שלא התלהב לעבור למכון‪ .‬הטיעון המרכזי‬ ‫של ויין היה כי התנאים במכון לא הוכשרו עדיין לקליטתה של המדרשה‪ :‬אין בו די מתקני ספורט‪,‬‬ ‫חדר האוכל אינו מוכן‪ ,‬אין הסדרי לינה מתאימים‪ ,‬חדרי הלימוד חסרים ציוד מתאים להוראה וצפויים‬ ‫קשיי תחבורה מצד המורים העובדים במשרות חלקיות‪ .‬לתפיסתו‪ ,‬עיכוב המעבר של המדרשה‬ ‫למכון רק יזרז את השלמת התנאים הנחוצים למעבר‪ .‬ברוך בג‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬טען כי למרות התנאים‬ ‫הלא מספקים עדיין‪ ,‬הם עדיפים על אלה של מחנה יונה ומאפשרים ריכוז של כל הפעילות החינוכית‬ ‫‪26‬‬

‫סיכום ישיבה בענייני מכון‪-‬מכללה –‪25.9.1958‬‬ ‫‪27‬‬

‫במקום אחד‪ .‬לטענתו‪ ,‬העברת המדרשה דווקא תזרז את השלמת התנאים המתאימים‪ ,‬וכי אנשי‬ ‫חינוך גופני חייבים להתאים עצמם לתנאים ספרטניים ולשמש דוגמה לא רק בכושרם הגופני אלא‬ ‫גם בגישתם לתנאי חיים פשוטים ונבונים‪.‬‬ ‫יש להניח כי עמדתו של ויין נבעה גם מסיבות אישיות‪ ,‬הקשורות באובדן מעמדו העצמאי‪ ,‬וייתכן‬ ‫שהיא גרמה בסופו של דבר גם למעמדה האוטונומי של המדרשה ביחס למכון‪ .‬המכון נאלץ לקבל‬ ‫את עמדתו של ויין‪ ,‬בידיעה ברורה שללא המדרשה להכשרת מורים הוא לא יוכל לבסס את קיומו‬ ‫ומעמדו וגם לא יעמוד ביעד המרכזי שהתווה את הקמתו‪.‬‬ ‫בכל המסמכים המצויים בידינו לא נמצא מסמך המגדיר במדויק את מעמדה המשפטי של המדרשה‬ ‫ביחס למכון‪ .‬עם זאת‪ ,‬מן המסמכים עולה בבירור כי המדרשה אינה חלק אינטגראלי ממוסדות‬ ‫המכון‪ ,‬והיא בעלת מעמד אוטונומי בו‪.‬‬ ‫בישיבות הראשונות‪ ,‬במהלך ‪ ,1958‬נדונו בעיקר בעיות טכניות ומינהליות הקשורות בהעברת‬ ‫המדרשה למכון‪ :‬בעיית הלינה‪ ,‬המטבח‪ ,‬הריהוט המתאים לחדרים ולאולם ההתעמלות‪ ,‬קבלת‬ ‫מכשירי ההתעמלות (שהוצגה אף כ״תנאי בל‪-‬יעבור״ למעבר למכון)‪ ,‬בעיית המחסור בטלפון‪,‬‬ ‫רכישת מכונית ובעיית התשלום לפנימייה‪ .‬בשלב מסוים אף הועלה רעיון כי בשל בעיית המתקנים‬ ‫רצוי בתחילה להעביר למכון רק את תלמידי שנה א׳‪ ,‬בניהולו של אפרים אטלס‪ ,‬בעוד תלמידי שנה‬ ‫ב׳‪ ,‬בניהולו של חיים ויין‪ ,‬ימשיכו ללמוד במחנה יונה – עדות נוספת לחוסר ההתלהבות של ויין‬ ‫לעבור למכון‪.‬‬ ‫ב‪ 25-‬בספטמבר ‪( 1958‬שנה לפני המעבר למכון) נחתם בין יהושע אלוף‪ ,‬נציג משרד החינוך‪ ,‬ברוך‬ ‫בג‪ ,‬מנהל המכון‪ ,‬וחיים ויין‪ ,‬מנהל המדרשה‪ ,‬זיכרון דברים להסכם בין מכון וינגייט לבין המדרשה‪.‬‬ ‫מעצם קיומו של הסכם מסוג זה עולה כי המדרשה אינה מהווה חלק אינטגראלי של המכון אלא גוף‬ ‫הפועל בתוכו באופן אוטונומי‪ ,‬ושיש להסדיר עמו את היחסים באמצעות הסכם‪ .‬בעיקרו‪ ,‬ההסכם‬ ‫מסדיר סוגיות מינהליות ופדגוגיות בין הגופים‪ .‬נקבע בו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי המכון יעמיד לרשות המדרשה‬ ‫את כל מתקניו וציודו‪ .‬הוועד המנהל של המכון ימנה ועדת מינהלה בת שלושה חברים‪ ,‬ביניהם‬ ‫בא כוח של המדרשה‪ ,‬שתפקידה יהיה להסדיר את כל הבעיות בקשר להסכם‪ .‬בחודשי הלימודים‬ ‫הסדירים תהייה למדרשה זכות ראשונים לגבי השימוש במתקנים‪ ,‬אך בעת עיבוד מערכת השעות‬ ‫שלה‪ ,‬על המכללה להתחשב בקיומם של קורסים שונים אחרים המשתמשים במתקנים‪ .‬ועדת‬ ‫המינהלה תקבע תקנון להתנהגות התלמידים בשטח המכון ותקבע את מנהל הפנימייה שיהיה כפוף‬ ‫למכון בבעיות משקיות ולמדרשה בבעיות חינוכיות‪ .‬המכון גם התחייב להעמיד לרשות המכללה‬ ‫תקציב לתחבורה עבור המורים ושיעורי הוראה מעשית‪.‬‬ ‫ב‪ 8-‬באוגוסט ‪ 1959‬קבע המכון תקנון מפורט של שימוש במתקנים ע״י המדרשה‪ ,‬ובו נאמר‬ ‫מפורשות כי המכון ״יאכסן בשטחו את המדרשה הממלכתית לחינוך הגופני״‪ .‬כלומר – המכון‬ ‫מצהיר למעשה כי המדרשה איננה חלק בלתי נפרד ממוסדותיו‪ ,‬והתקנון נועד להסדיר באופן פרטני‬ ‫את כל הכרוך בשימוש של המדרשה במתקני המכון‪.‬‬ ‫ב‪ 2-‬ביולי ‪ 1959‬נערך במכון וינגייט טקס הסיום של המחזור האחרון של מחנה יונה‪ ,‬וב‪ 1-‬בספטמבר‬ ‫‪ 1959‬החל במכון מחזור י״ג של המדרשה שמנה ‪ 54‬תלמידים – המחזור הראשון של המדרשה במכון‪.‬‬ ‫‪28‬‬

‫נסתיימה תקופת הבראשית והחל שלב חדש בהכשרת המורים לחינוך גופני‪ .‬חיים ויין פרש‬ ‫מתפקידו בתום מחזור זה ומונה למפקח על החינוך הגופני‪ .‬איסר וגנר החליף אותו בניהול המדרשה‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫פתיחת שנת הלימודים ‪1960‬‬ ‫‪30‬‬

‫תקופת איסר וגנר (‪)1968-1961‬‬ ‫איסר וגנר נולד בפולין‪ ,‬שם הוא סיים את לימודיו לתואר ראשון ולתואר שני בחינוך גופני‪ .‬לאחר‬ ‫מלחמת העולם השנייה הוא אימן כדורגל במועדון יהודי‪ ,‬שבו שיחק גם עמנואל שפר (לימים מאמן‬ ‫נבחרת ישראל ומורה לכדורגל במכללה)‪ .‬בפולין מונה וגנר למפקח על ארגוני הספורט ולדיקאן‬ ‫הפקולטה לחינוך גופני באוניברסיטת בוריסלאב‪ ,‬שם קיבל תואר של פרופסור‪ .‬בשנת ‪ 1957‬הוא‬ ‫עלה לישראל והחל את דרכו כמורה לחינוך גופני בבתי‪-‬ספר‪ .‬הכשרתו וניסיונו הביאו את יהושע‬ ‫אלוף‪ ,‬שהיה המפקח המרכזי של החינוך הגופני בארץ‪ ,‬למנותו כמנהל ״בית המדרש הממלכתי‬ ‫למורים לחינוך גופני במכון וינגייט״‪ .‬וגנר שימש כמנהל בית המדרש בוינגייט עד שנת ‪ .1968‬כעולה‬ ‫חדש מפולין‪ ,‬הרגיל בגינונים ובהליכות אירופיים‪ ,‬התקשה לא אחת להסתגל לתרבות המקומית‪.‬‬ ‫איסר וגנר‬ ‫הלימודים במדרשה‬ ‫בכהונתו של וגנר‪ ,‬תקופת הלימודים הייתה בת שנתיים‪ ,‬והיא כללה לימודים עיוניים (אנטומיה‪,‬‬ ‫פסיכולוגיה‪ ,‬פדגוגיה‪ ,‬תורת התנועה‪ ,‬תודות החינוך‪ ,‬הבעה ולשון‪ ,‬אנגלית) ולימודים מעשיים – ‪40‬‬ ‫שעות לימוד לתלמיד בכל שנה‪ .‬נוסף למקצועות החינוך והחינוך הגופני הוכשרו התלמידים להוראת‬ ‫מקצוע נוסף – גיאוגרפיה (ומאוחר יותר גם חשבון וטבע)‪ ,‬בהנחה שהכשרה להוראת מקצוע נוסף‬ ‫תאפשר להם להשתלב ביתר קלות בבתי‪-‬הספר היסודיים בעתיד וללמד מקצוע נוסף על החינוך‬ ‫הגופני‪.‬‬ ‫בשנת ‪( 1967‬שנת הלימודים תשכ״ח) נעשה שינוי בתוכנית הלימודים‪ :‬הוחלט שבשנה הראשונה‬ ‫יילמדו המקצועות העיוניים‪ ,‬ובשנה השנייה יחולקו התלמידים למגמות התמחות‪ .‬בהתאם לכך‬ ‫נפתחו מגמות חדשות‪ :‬גיאוגרפיה‪ ,‬טבע‪ ,‬ספורט ימי ופעולות נופש‪ ,‬נוסף להתעמלות‪ ,‬כדורסל‪,‬‬ ‫כדורעף‪ ,‬כדוריד וכדורגל‪ .‬המורים המקצועיים לא אהבו את השינוי הזה והתלוננו על עומס רב‬ ‫‪31‬‬

‫שנוצר בשנה השנייה ועל כך שאין די במספר השעות המעשיות‪.‬‬ ‫מספר התלמידים גדל מדי שנה‪ .‬בתחילת ימיו של וגנר למדו במדרשה ‪ 160‬תלמידים‪ ,‬שחולקו‬ ‫לחמש כיתות (בכל אחת ‪ 20-18‬תלמידים)‪ .‬בשנת ‪ 1963‬למדו כבר ‪ 220‬תלמידים‪ ,‬ב‪( 1967-‬שנה״ל‬ ‫תשכ״ז) ‪ 263‬תלמידים – ‪ 132‬בנות ו‪ 131-‬בנים (‪ 138‬בכיתות ב׳ ו‪ 125-‬ב‪-‬א׳)‪ .‬כמה עשרות תלמידים‬ ‫התגוררו בפנימייה‪.‬‬ ‫בתקופה זו בלט מספר הספורטאים הפעילים‪ .‬מהנתונים שיש בידינו על שנת ‪ 1967‬עולה כי למדו‬ ‫במכללה ‪ 31‬שחקני נבחרות ישראל בענפים שונים (‪ 5‬בכדורסל‪ 3 ,‬בכדוריד‪ 1 ,‬בכדורגל‪ 1 ,‬בכדורעף‪,‬‬ ‫‪ 8‬באתלטיקה‪ 3 ,‬בשחייה‪ 1 ,‬בהרמת משקלות‪ 2 ,‬בהיאבקות ו‪ 7-‬בהתעמלות)‪ .‬כל זאת‪ ,‬נוסף‬ ‫לספורטאים פעילים שלא היו חברי נבחרות‪.‬‬ ‫גם מספר המורים גדל בהתאם לדרישת המדרשה‪ .‬בשנת ‪ 1967‬לימדו בה ‪ 31‬מורים‪ ,‬מתוכם ‪23‬‬ ‫מורים ו‪ 8-‬מורות‪ 15 .‬מורים לימדו מקצועות עיוניים ו‪ 16-‬מקצועות מעשיים ועיוניים‪ .‬המורים‬ ‫של אותה תקופה היו אורי אפק (פינצ׳וק)‪ ,‬עמנואל שפר‪ ,‬עמיצור שפירא‪ ,‬אפרים אטלס (ששימש‬ ‫גם כסגנו של וגנר)‪ ,‬אוריאל זמרי‪ ,‬נינה אורעד‪ ,‬דב אלדובי‪ ,‬אגנס קלטי‪ ,‬חנה פופובסקי‪ ,‬רותי לנצר‪,‬‬ ‫שמריהו נאבל‪ ,‬אליעזר מאיו ועוד‪ .‬חלקם היו מאמני נבחרות ישראל‪ ,‬ורובם נטלו חלק בפעילות‬ ‫המכללה גם שנים רבות לאחר מכן‪.‬‬ ‫הלימודים המעשיים התקיימו ברובם במתקני מכון וינגייט (מלבד שחייה‪ ,‬בהעדר מתקן מתאים)‪,‬‬ ‫והלימודים העיוניים בבניין המשמש כיום את בית‪-‬הספר למאמנים במכון‪ .‬בין המכון למדרשה‬ ‫התקיימו יחסי עבודה טובים‪ ,‬על‪-‬פי ההסכם שנחתם ביניהם‪ .‬ברוך בג‪ ,‬מנהל המכון‪ ,‬היה מעורה‬ ‫בנעשה במדרשה ופעל גם לגיוס כספים עבורה‪.‬‬ ‫מתכונת בית‪-‬ספרית‬ ‫מה שאפיין רבות את המדרשה הוא האופי ה׳בית‪-‬ספרי׳ שלה‪ .‬התלמידים עדיין לא כונו ׳סטודנטים׳‪,‬‬ ‫ומורי המכללה טרם כונו אז ׳מרצים׳‪ .‬בדומה לנהוג בבתי‪-‬הספר‪ ,‬התלמידים חולקו לכיתות‪ ,‬ולכל‬ ‫אחת נקבע מחנך משלה‪ .‬בכל שבוע היה על המחנכים ׳להעביר׳ שעת חינוך‪ ,‬שבה נידונו נושאים‬ ‫המתייחסים לסוגיות בענייני השעה וכן לסוגיות חברתיות‪ ,‬כלכליות‪ ,‬חינוכיות ומוסריות‪ .‬כל מחנך‬ ‫התבקש להגיש תוכנית סמסטריאלית לשיעורי החינוך כמו גם דו״ח מפורט על כל שיעור חינוך‪.‬‬ ‫בשנותיה הראשונות של המדרשה‪ ,‬גם ההורים היו מעורבים בפעילותה‪ .‬בתחילה היה נהוג ׳יום‬ ‫הורים׳‪ ,‬ואף התארגן ׳ועד הורים׳‪ ,‬שפעל למען הקמת קרן מלגות לעזרת התלמידים הנזקקים‪.‬‬ ‫בראש ועד ההורים עמד מרדכי ימפולסקי – עסקן ספורט בולט במכבי חיפה ואביו של העיתונאי‬ ‫אורי ירון‪.‬‬ ‫כנהוג בבתי‪-‬הספר‪ ,‬בסוף כל שנה התקיים טיול שנתי בן שבוע‪ ,‬שנועד בין השאר להכשיר את‬ ‫התלמידים כמארגני טיולים מסוג זה בבתי‪-‬הספר‪ .‬התלמידים הרבו להשתתף בפעילויות חברתיות‪,‬‬ ‫חינוכיות וספורטיביות‪ :‬מדי שנה נערכה מסיבת חנוכה‪ ,‬טקס נטיעות בט״ו בשבט‪ ,‬טיולים‪ ,‬תחרויות‬ ‫ספורט בין תלמידי שנה א׳ ל‪-‬ב׳ בענפים שונים ועוד‪ .‬תלמידי המדרשה נטלו חלק גם במפעלים‬ ‫‪32‬‬

‫ארציים כמו צליחת הכנרת ואליפויות אס״א‪ .‬אגודת סטודנטים טרם פעלה אז‪ ,‬אך הפעילות‬ ‫החברתית והתרבותית המגוונת הביאה להקמת ועדות שונות כמו ועדת תרבות‪ ,‬ועדת מפגשים‬ ‫ותיאטרון‪ ,‬ועדת חוץ וועדת ספורט‪.‬‬ ‫עיתון התלמידים כביטוי להלכי רוח‬ ‫כנהוג בבתי‪-‬הספר‪ ,‬תלמידי המדרשה הוציאו לאור עלון תלמידים‪ ,‬שנקרא תחילה ״היכון רוץ״‬ ‫ובהמשך ״עלון חניכי המדרשה״‪ ,‬שתוכנם שיקף נאמנה הלכי רוח של תלמידים ומורים‪ .‬העורך‬ ‫הראשון של העלון היה אורי ירון‪ ,‬ולאחר הפסקה של ארבע שנים הוא חזר ויצא לאור בעריכת‬ ‫דוד גושן‪ .‬בגיליון שהופיע ביוני ‪ 1961‬התלונן ברוך בג‪ ,‬מנהל המכון‪ ,‬על התנהגות לא נאותה של‬ ‫התלמידים‪ .‬לטענתו‪ ,‬אולמות ההתעמלות אינם מסודרים ונקיים בסיום השיעורים‪ ,‬התלמידים‬ ‫מרעישים בזמן הארוחות‪ ,‬אינם מקפידים על שלמות הנטיעות החדשות במכון ואינם מקפידים‬ ‫לחסוך במים ובחשמל‪ .‬בגיליון ינואר ‪ 1962‬התלונן זאב רונן‪ ,‬מנהל הפנימייה‪ ,‬שהתלמידים מגלים‬ ‫חוסר ערנות וסקרנות אינטלקטואלית שחייבות ללוות את המורה והחניך‪ .‬הם מגלים אטימות לכל‬ ‫נושא שאינו קשור לספורט‪ ,‬אינם מנצלים כראוי את הספרייה העומדת לרשותם‪ ,‬וכי ״מאולם‬ ‫המוזיקה חדרו רק גלי מוזיקת הריקודים‪ ,‬וקשה לגייס את חברי הפנימייה לשמיעת מוזיקה רצינית‬ ‫יותר״‪ .‬באותו גיליון מתלונן המורה לאנטומיה‪ ,‬דב אלדובי‪ ,‬כי התלמידים אינם מגלים כל סקרנות‬ ‫מעבר לחומר הנלמד למבחן‪ .‬״אנו‪ ,‬המורים‪ ,‬נותנים בידי התלמידים את הכלים והמטרות‪ ,‬ועליהם‬ ‫לחפש חומר ולדעת להשתמש בו״‪ .‬ברוח דומה טוען אורי זמרי כי השינון לקראת המבחן בלבד גורם‬ ‫לכך ש״המדרשה מכשירה יותר בעלי מלאכה מאשר מורים לחינוך גופני״‪.‬‬ ‫התלונות של התלמידים בגיליון זה מזכירות במידה רבה טענות של תלמידים הנשמעות גם היום‪.‬‬ ‫התלמידים יעקב הר צבי ומנחם נחום (לימים מורה במכללה) קובלים על ריבוי המקצועות העיוניים‬ ‫על חשבון המקצועות המעשיים‪ .‬משה ששון‪ ,‬שחקן הכדורגל של הפועל חיפה בתקופה זו‪ ,‬קובל‬ ‫על כך שהרחבת מסגרת הלימודים מקשה על שחקנים להשתחרר לאימונים באגודות‪ .‬איתן שגיא‬ ‫טוען כי לימודי הגיאוגרפיה מיותרים‪ ,‬וכי רמת ההוראה אינה שווה במקצועות זהים הניתנים על‪-‬ידי‬ ‫מורים שונים‪ .‬לדבריו‪ ,‬מתייחסים לתלמידים כאל ׳ילדים קטנים׳‪ ,‬והמדרשה מקבלת תלמידים שאין‬ ‫להם כל זיקה להתעמלות‪.‬‬ ‫לקראת שנת לימודים שלישית‬ ‫הרעיון להוסיף שנה שלישית למסלול ההכשרה להוראת החינוך הגופני התגבש בהדרגה כבר בימיו‬ ‫הראשונים של איסר וגנר כמנהל המדרשה‪ .‬בראיון שערך אורי ירון עם חיים גלובינסקי‪ ,‬ששימש‬ ‫אז כיו״ר התאחדות הספורט בארץ ופורסם בביטאון התלמידים ביוני ‪ ,1962‬סיפר גלובינסקי כי הוא‬ ‫נפגש עם פרופ׳ מזר ורב‪-‬אלוף דורי‪ ,‬במטרה ״להפוך את המדרשה למוסד תלת‪-‬שנתי בעל מעמד‬ ‫אקדמי‪ .‬השנה השלישית תוקדש להתמחות במקצוע מסוים‪ ,‬עובדה שתתרום להעלאת רמת‬ ‫הספורט בארץ ותאפשר לבוגר המדרשה ללמד בבית‪-‬ספר תיכון כשהוא מצויד בהתמחות ייחודית״‪.‬‬ ‫‪33‬‬

‫בשנת ‪( 1964‬שנת הלימודים תשכ״ד) ערך איסר וגנר סיור לימודי בן שבועות אחדים בבתי‪-‬ספר‬ ‫גבוהים לחינוך גופני באירופה‪ ,‬כדי להכיר את השיטות החדשות בהכשרת מורים ובהוראת המקצוע‪.‬‬ ‫המסקנות של ביקורו היו ללא ספק צעד נוסף בשינויים שיחולו בהמשך‪ .‬בביטאון התלמידים תשכ״ד‬ ‫הוא סיכם את מסקנותיו וציין בין היתר כי‪ :‬״תקופת הלימודים בבתי‪-‬הספר הגבוהים היא ארבע‬ ‫שנים‪ .‬בסמינרים – שלוש‪ .‬תוכניות הלימוד מבוססות בדרך כלל על אותם המקצועות שבתוכנית‬ ‫הלימודים במדרשה‪ .‬ההבדל הוא במספר השעות המוקדשות למקצועות השונים‪ ...‬הדברים‬ ‫הראויים לציון מיוחד הם צורות ושיטות הלימוד‪ .‬הלימודים ברוב המקצועות העיוניים מבוססים על‬ ‫עבודה עצמית בצורה סמינריונית‪ .‬לשם כך רב השימוש בספריות‪ .‬לסטודנטים ניתנת האפשרות‬ ‫לבחור במספר מקצועות‪ ,‬במסגרת התוכנית המחייבת‪ ,‬זאת בנוסף למקצועות שהם חובה לכולם״‪.‬‬ ‫בשלב זה הציע וגנר ״להעמיק את הבסיס של הלימודים במקצועות העיוניים‪ ,‬להקנות לחניכים‬ ‫את ההבנה להשתמש בספרות הכללית והמקצועית ולהשתדל להפעיל את השימוש בשיטה‬ ‫האפורמלית בעבודה המעשית״‪.‬‬ ‫השלב הבא היה יישום חלק ממסקנותיו של וגנר החל בשנת ‪ ,1968‬בהחלטה להוסיף למכללה שנת‬ ‫לימודים שלישית‪ .‬וגנר הסביר כי ״הדבר יאפשר להעמיק ולהרחיב את הידע הנחוץ למורה בעבודתו‪.‬‬ ‫מסיים שנה זו יהא זכאי להוראת החינוך הגופני בבתי‪-‬ספר תיכוניים ויקנה לו מעמד של מורה‬ ‫בכיר״‪ .‬בהמשך הביע וגנר תקווה‪ ,‬שתתממש זמן‪-‬מה לאחר מכן‪ ,‬ולפיה מוסדות האוניברסיטה יכירו‬ ‫בשנה זו כתנאי להמשך הלימודים לתואר אקדמי‪.‬‬ ‫לצורך הכנת תוכנית תלת‪-‬שנתית מסודרת נקבעה ועדה‪ ,‬שחבריה היו איסר וגנר‪ ,‬רפאל פנון‪ ,‬שלום‬ ‫חרמון‪ ,‬אורי זמרי‪ ,‬יריב אורן‪ ,‬דב אלדובי ודוד אלדר‪ .‬רוב הפרוטוקולים של הוועדה לא נשתמרו‬ ‫בידינו‪ ,‬מלבד זה שפירט את הישיבה שהתקיימה ב‪ 11-‬בינואר ‪ 1968‬ואת הפגישה של ועדת‬ ‫התוכנית עם המורים למקצועות המעשיים שהתקיימה באותו יום‪.‬‬ ‫שנה ג׳ עמדה להיפתח ב‪ 1969-‬ולחול בתחילה רק על התלמידים החדשים של שנה א׳‪ ,‬שכבר‬ ‫החלו ללמוד לפי התוכנית התלת‪-‬שנתית‪ .‬השינויים העיקריים שהיו צפויים בתוכנית היו‪ :‬הגברת‬ ‫הרקע התיאורטי‪ ,‬שינוי במתודיקה של המקצועות המעשיים והאחדת אופן הלימוד של מקצוע‬ ‫ההתעמלות וכן חלוקה לארבע מגמות התמחות (מהלך שהתרחש רק כמה שנים לאחר מכן)‪.‬‬ ‫בישיבה של המורים המעשיים התלוננו רובם כי התוכנית החדשה מתגברת את המקצועות‬ ‫העיוניים על חשבון המקצועות המעשיים‪ ,‬עומס הלימודים גדול מדי‪ ,‬הכיתות מאוכלסות מדי וחסר‬ ‫זמן לבקרת ההוראה‪.‬‬ ‫שנת הלימודים השלישית נפתחה בשנת ‪ ,1969‬שנה שבה סיים וגנר את תפקידו כמנהל‪ ,‬ודוד‬ ‫אלדר מונה כמנהלה החדש של המדרשה‪ .‬למעשה‪ ,‬אלדר היה זה שהוציא לפועל את רעיון השנה‬ ‫השלישית‪.‬‬ ‫‪34‬‬

‫תקופת דוד אלדר (‪)1994-1969‬‬ ‫דוד אלדר כיהן ‪ 24‬שנים כמנהל המדרשה‪/‬מכללה ותרם תרומה משמעותית ביותר לעיצוב דרכה‪.‬‬ ‫אלדר‪ ,‬יליד גרמניה‪ ,‬היה פעיל בארגון ה״הגנה״ כמדריך ספורט וכמרכז החג״מ בבתי‪-‬הספר הדתיים‬ ‫בירושלים‪ .‬הוא סיים קורס שנתי במדרשה בכפר יונה‪ ,‬ולאחר מכן לימד חינוך גופני בבית‪-‬ספר תיכון‬ ‫בירושלים‪ .‬הוא אף שימש כמפקח גדנ״ע בבתי‪-‬הספר הדתיים בירושלים‪ ,‬ומאוחר יותר ניהל במכון‬ ‫וינגייט קורסים למדריכי עזר לחנ״ג וכן קורסים להתאמת מורי חנ״ג מבין העולים החדשים לתפקוד‬ ‫בישראל‪ .‬תוך כדי עבודתו הוא סיים את לימודי התואר השני בחינוך ובגיאוגרפיה באוניברסיטה‬ ‫העברית ומונה לסגן מנהל בית‪-‬הספר התיכון שבו לימד‪.‬‬ ‫הניסיון הרב שצבר אלדר והישגיו בתחומי עיסוקיו הביאו את רפאל פנון להציע לו לנהל את‬ ‫המדרשה‪ .‬כאמור‪ ,‬במשך ‪ 24‬שנים ניהל את המדרשה‪ ,‬לימים המכללה‪ ,‬ובתקופה זו היא שינתה את‬ ‫פניה לחלוטין‪ .‬מן הראוי לציין כי ברוב שנותיו כמנהל שימשה עטרה שרמן כסגניתו‪ ,‬אפרים אטלס‬ ‫כדיקאן הסטודנטים וצבי ארצי כאמרכ״ל המכללה‪.‬‬ ‫דוד אלדר מארח את השר עזר ויצמן במכללה‬ ‫יעדים ומטרות‬ ‫בכניסתו לתפקיד ביקש אלדר לערוך שינויים קיצוניים בהכשרת המורה לחינוך גופני וכפועל יוצא‬ ‫מכך – לשפר את מעמדו בבית‪-‬הספר‪ .‬על‪-‬פי עדותו‪ :‬״שנים רבות לפני שהגעתי למעמד של ראש‬ ‫מכללה הרגשתי שמשהו פגום במערכת החינוך הגופני‪ .‬הרגשתי והסקתי שמעמדי האקדמי‪ ,‬הנחּות‬ ‫בין חבריי לעבודה‪ ,‬מקרין על התייחסותם והערכתם של תלמידיי והוריהם את החשיבות שיש‬ ‫למקצוע שאני מייצג ומלמד‪ ...‬מטען מחשבותיי ותחושותיי זה‪ ,‬שרבץ חבוי וכבוי אי שם בפינות‬ ‫מוחי ולבי‪ ,‬פרץ עתה במלוא עוצמתו והניע אותי לעשות ולפעול ללא ליאות‪ ,‬כשהגורל הפקיד בידיי‬ ‫‪35‬‬

‫את הכלים והאפשרות לתקן את מה שמעוות בעיניי״‪.‬‬ ‫שלושה תהליכים היו אמורים לפעול להגשמת חזון זה‪:‬‬ ‫‪ .1‬רפורמה בתוכנית הלימודים והתאמתה למתכונת המקובלת במוסד להשכלה גבוהה‬ ‫‪ .2‬סינון קפדני בשיבוץ מורים בעלי כישורים והשכלה‪ ,‬כנדרש במוסד אקדמי‬ ‫‪ .3‬החמרה בתנאי הקבלה של הסטודנטים והתאמתם לדרישות המקובלות באוניברסיטאות‪.‬‬ ‫כל זאת אמור היה להתבצע תוך הקפדה על שני עקרונות‪:‬‬ ‫‪1 .1‬״האקדמיזציה לא תבוא על חשבון ה׳ספורטיזציה׳ והחינוך לתנועה‪ ,‬שהם האבן השואבת‬ ‫לקיומנו ולהתפתחותנו‪.‬‬ ‫‪2 .2‬אסור לתהליך האקדמיזציה לפגוע במעמד המורים הקבועים במדרשה״‪.‬‬ ‫על‪-‬פי אלדר‪ ,‬מטרת העל של תוכני הלימוד צריכה להיות‪ :‬״ללמוד לחקור‪ ,‬לגלות‪ ,‬לבחון‪ ,‬לפתח‬ ‫וללמד את מיטב הידע האפשרי על המוטוריקה היעילה של האדם״‪ .‬על‪-‬פי מטרה זו‪ ,‬אלדר טען כי‪:‬‬ ‫״הכשרת מורים לחינוך גופני‪ ,‬לספורט‪ ,‬לנופש ולמחול מושתתת על הקניית מדע אינטרדיסציפלינרי‬ ‫ייחודי‪ ,‬המשלב התמחות בהשפעות הפונקציונליות של הפעילות הגופנית ובניתוח מיומנויות‬ ‫מוטוריות‪ .‬כל זאת תוך יישום ושילוב מידע מתורות האנטומיה‪ ,‬הפיזיולוגיה‪ ,‬הפיזיקה והביומכניקה‬ ‫מחד‪-‬גיסא‪ ,‬עם התמחות בהיבטים התנהגותיים‪ ,‬היסטוריים ופילוסופיים של התנועה‪ ,‬מאידך‬ ‫גיסא״‪ .‬אלדר‪ ,‬שהבין כי החינוך המודרני מצריך שימוש בטכנולוגיה עדכנית ומתקדמת‪ ,‬כותב ביוני‬ ‫‪ 1969‬את המסמך שמפרט ״הצעה לשילוב אמצעי הטכנולוגיה החינוכית בתהליך הכשרת מורים‬ ‫לחינוך גופני״‪ .‬מסמך זה מכיל תוכנית מפורטת להוראת המקצועות השונים בעזרת שקופיות‪,‬‬ ‫סרטים‪ ,‬מטולים להקרנת שקפים (ויוגרפים) וצילומי וידאו ואף את התקציב הנדרש לרכישת‬ ‫אמצעים אלה‪.‬‬ ‫התוכנית התלת‪-‬שנתית‬ ‫בשנתו הראשונה של אלדר החלה המדרשה ליישם את התוכנית התלת‪-‬שנתית שתוכננה עוד בימי‬ ‫וגנר‪ ,‬קודמו של אלדר‪ .‬בשנת הלימודים תש״ל מנתה המדרשה ‪ 281‬תלמידים‪ ,‬מתוכם ‪ 154‬בנות‬ ‫ו‪ 127-‬בנים‪ .‬היו בה ארבע כיתות א׳‪ ,‬ארבע כיתות ב׳ ושתי כיתות ג׳‪ .‬הלימודים במוסד חולקו לשני‬ ‫שלבים‪:‬‬ ‫השלב הראשון‪ ,‬שכלל שתי שנות לימוד ונועד להסמכה להוראה בחינוך היסודי‪ .‬הלימודים כללו‬ ‫לימודי יסוד (לשון‪ ,‬ידיעת הארץ‪ ,‬ידיעת העם‪ ,‬תרבות ישראל ומוזיקה); לימודי פדגוגיה (תורת‬ ‫החינוך ותולדותיו‪ ,‬פסיכולוגיה‪ ,‬דידקטיקה‪ ,‬תולדות החינוך הגופני ודרכי הוראת החינוך הגופני);‬ ‫מקצועות עיוניים (אנטומיה‪ ,‬פיזיולוגיה‪ ,‬התיאוריה של החינוך הגופני‪ ,‬תורת הבריאות ותורת‬ ‫התנועה); מקצועות מעשיים‪ ,‬התנסות בהוראה וכן מקצוע משנה במקום לימודי גיאוגרפיה וטבע‪.‬‬ ‫נקבעו תחומי התמחות (שהפכו לימים ל׳מגמות׳)‪ ,‬שלא נלמדו במסגרות אחרות ושהייתה להם‬ ‫זיקה לחינוך הגופני‪ :‬חינוך ימי‪ ,‬חינוך גופני לגיל הרך‪ ,‬חינוך גופני בחינוך המיוחד וחינוך משלים‬ ‫לגילים הצעירים‪.‬‬ ‫‪36‬‬

‫סקירה על בית המדרש ‪1970 -‬‬ ‫‪37‬‬

38

39

40

‫השלב השני‪ ,‬שכלל שנת לימודים שלישית ונועד להסמכת בוגרי השלב הראשון להוראה בחינוך‬ ‫העל‪-‬יסודי‪ .‬הלימודים כללו מקצועות חינוך ומדעי ההתנהגות (פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות‪ ,‬מבוא‬ ‫לסוציולוגיה של החינוך‪ ,‬מינהל החינוך‪ ,‬מבוא לשיטות מחקר בחינוך); מקצועות עיוניים של החינוך‬ ‫הגופני (תורת הבריאות והחינוך המיני‪ ,‬ביומכניקה ופיזיולוגיה למתקדמים‪ ,‬תורת הכושר הגופני וכן‬ ‫סמינר על בעיות החינוך הגופני בבתי‪-‬הספר העל‪-‬יסודיים); התמחות עיונית בתורת הנופש ובחינוך‬ ‫חברתי בבית‪-‬הספר העל‪-‬יסודי; התמחות מעשית בגדנ״ע‪ ,‬מקצועות מעשיים והתנסות בהוראה‪.‬‬ ‫בתחילת דרכו של אלדר מנתה מצבת המורים ‪ 29‬מורים – ‪ 15‬במקצועות המעשיים ו‪ 14-‬בעיוניים‪.‬‬ ‫רק תשעה מהם היו בעלי תואר שלישי‪ .‬לקראת האקדמיזציה של המכללה עשה אלדר שינוי‬ ‫נוסף – שינוי בהגדרות שהיו נהוגות בימי וגנר‪ .‬המורים הוגדרו מעתה כמרצים‪ ,‬מחנכי הכיתות היו‬ ‫לחונכים והתלמידים היו לסטודנטים‪ .‬הוקמה אגודת סטודנטים שהחלה לפעול במתכונת אקדמית‪.‬‬ ‫הופסק הנוהל של דיווחי המוסד להורי התלמידים‪ ,‬ושיעורי הבית הוגדרו כעבודות בכתב או‬ ‫כתרגילים‪ .‬הקורסים ניתנו במתכונות של שיעור‪ ,‬שיעור ותרגיל (שו״ת)‪ ,‬מעבדה וסמינריון‪ ,‬ולכל‬ ‫מתכונת הייתה צורת הוראה מיוחדת לה‪.‬‬ ‫נוסף לתוכנית התלת‪-‬שנתית במדרשה הוקמו בה שלוש מסגרות לימוד נוספים‪ :‬בשנת ‪1971‬‬ ‫נפתחה המחלקה ללימודי המשך ולהשתלמות מורים‪ ,‬שהגדילה משמעותית את מספר הלומדים‬ ‫בבית המדרש ובמכללה והפכה ברבות הימים לבית‪-‬הספר להשתלמויות‪ .‬ב‪ 1977-‬נפתחה המכינה‬ ‫הקדם‪-‬אקדמית הפועלת עד היום ואף קורס למורים עולים שהתקיים עד ‪.1991‬‬ ‫‪41‬‬

‫בינוי ופיתוח‬ ‫התקדמות נוספת נעשתה בתחום הפיתוח והבינוי‪ .‬עד לשנת ‪ 1969‬עמדו לרשות המכללה שני‬ ‫מבנים‪ :‬אולם ההתעמלות ע״ש פלדמן ובניין כיתות ע״ש ברתנא‪ ,‬שכלל ארבע כיתות‪ ,‬אולם‬ ‫הרצאות‪ ,‬חדר מורים וארבעה משרדים (כיום בית‪-‬הספר למאמנים)‪ .‬היה ברור שאי אפשר יהיה‬ ‫להכיל תהליך של אקדמיזציה ללא הרחבת מבנה המכללה‪.‬‬ ‫בינואר ‪ 1969‬אישר גדיש‪ ,‬מי שהיה סמנכ״ל משרד החינוך‪ ,‬הקמת בניין שיהלום את הצרכים‬ ‫העתידיים של בית המדרש‪ .‬הוקמה ועדה שהכינה ״פרוגרמה רעיונית״‪ ,‬ובין חבריה היה גם ברוך בג‪,‬‬ ‫מנהל המכון‪ ,‬שהיה כוח מניע בשינוי זה‪.‬‬ ‫באוקטובר ‪ 1969‬החליט אגף התקציבים של משרד החינוך להכליל את בניין בית המדרש‬ ‫בפרויקטים של קרן החינוך‪ ,‬אך זו התקשתה בגיוס תורם מתאים‪ .‬רק כשנתיים לאחר מכן‪ ,‬בדצמבר‬ ‫‪ ,1971‬בעזרתו של מנכ״ל משרד החינוך‪ ,‬אליעזר שמואלי‪ ,‬הודיעה קרן החינוך על אישור ההקצבה‬ ‫הראשונה למימוש הבנייה‪ ,‬והיא החלה להתבצע הלכה למעשה‪.‬‬ ‫תרומה משמעותית לבנייה הרים פיליפ זינמן‪ ,‬יהודי בעל הון ואיש נדל״ן מניו ג׳רסי‪ ,‬שתרם כסף רב‬ ‫למפעלי תרבות וחינוך יהודיים בארץ ובחו״ל‪ .‬אחד התנאים לתרומה היה כי המדרשה תיקרא על‬ ‫שמו‪ .‬ב‪ ,1976-‬כשנחנך הבניין הראשי החדש‪ ,‬הוסב שמה של המדרשה ל״בית המדרש למורים‬ ‫לחינוך גופני על שם זינמן בע״מ״‪ .‬ב‪ 1981-‬השתנה השם ל״המכללה לחינוך גופני ע״ש זינמן במכון‬ ‫וינגייט״‪ .‬שינוי השם היה צעד לקראת מימוש החזון האקדמי‪.‬‬ ‫לצד המבנה הראשי החדש של המכללה הוקמו שני מבנים טרומיים לכיתות לימוד ולמחסן‪ ,‬סככה‬ ‫למשחקי ספורט‪ ,‬אגף מעבדות ומוזיקה ואולם ספורט רב תכליתי בצמוד לבניין המכללה‪ .‬אולם‬ ‫הספורט קיבל את שמו של ברוך בג עוד בעודו בחיים‪ .‬היה בכך ביטוי הערכה למי שסייע להתפתחות‬ ‫המדרשה‪/‬מכללה בתחומי המכון‪.‬‬ ‫פיליפ זינמן‬ ‫‪42‬‬

‫המכללה כחברה סוכנותית‬ ‫‪43‬‬

‫בשנת ‪ ,1976‬שבה הוקם המבנה החדש של המכללה‪ ,‬חל שינוי ארגוני בבעלות שלה‪ .‬הסיוע הכספי‬ ‫מארצות‪-‬הברית היה מותנה בכך שבית המדרש‪ ,‬שהיה עד כה אגודה רשומה‪ ,‬יהיה תחת ניהול‬ ‫של חברת מניות בע״מ‪ ,‬שמניותיה יהיו בידי הסוכנות‪ .‬נקבעה הנהלה מצומצמת‪ ,‬בראשותו של דוד‬ ‫אלדר‪ ,‬ונקבע בין היתר כי המורים שיתקבלו למכללה יועסקו על‪-‬ידי החברה ולא על‪-‬ידי משרד החינוך‪.‬‬ ‫בתחילת שנות השמונים הוחל במחשוב המכללה בתחום המינהל ובתחום האקדמי‪ ,‬ולמעבדות‬ ‫החדשות הוכנס ציוד ממוחשב והוקמה אף מעבדה ללימוד שימושי מחשב ויישומיו‪.‬‬ ‫האקדמיזציה של המכללה‪ ,‬שתתואר להלן‪ ,‬וההערכות ללימודי התואר השני הביאו את הנהלת‬ ‫המכללה למסקנה שפיתוח אקדמי נוסף מותנה בהקמת אגף למעבדות במדעי החיים והתנועה‪.‬‬ ‫פיליפ זינמן הסכים להעביר תרומה חלקית‪ ,‬בתנאי שהמכללה תגייס את החסר בסיוע קרן החינוך‪.‬‬ ‫חוסר היכולת של הקרן לגייס כספים הביא להקפאה ממושכת של התוכנית‪ ,‬ורק ב‪ ,1990-‬בסיועו‬ ‫של מנכ״ל משרד החינוך‪ ,‬אליעזר שושני‪ ,‬ובגיוס כספים שנעשה על‪-‬ידי המכללה עצמה‪ ,‬הוחל‬ ‫בבנייה‪ .‬ביוני ‪ 1993‬התקיים טקס חנוכת אגף המעבדות בהשתתפות בטי זינמן‪ ,‬אלמנתו של פיליפ‪.‬‬ ‫תואר ראשון עם אוניברסיטאות תל‪-‬אביב וחיפה‬ ‫בשנת ‪ 1970‬פנה אלדר לאנדרה דה‪-‬פריס‪ ,‬רקטור אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬בבקשה להכיר בלימודי‬ ‫החינוך הגופני במדרשה בוינגייט כחוג אחד לקראת תואר ראשון באוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬כדי לקבל‬ ‫אישור מסוג זה היה צורך להתגבר על שני ׳מחסומים׳‪ :‬א‪ .‬האקדמיה לא ראתה בעין יפה מתן תואר‬ ‫אקדמי על‪-‬ידי מוסד שאיננו אוניברסיטאי‪ .‬ב‪ .‬משרד החינוך ראה בהענקת מעמד אקדמי לסמינר‬ ‫מתן עצמאות יתרה והתנתקות מהשליטה הצנטרליסטית שלו‪ ,‬שהרי הסמינרים היו כפופים‬ ‫למנכ״ל משרד החינוך ולחוזר של ״המחלקה להכשרת מורים ולהשתלמותם״‪ .‬לצורך בקשתו של‬ ‫אלדר מינה דה‪-‬פריס ועדה‪ ,‬ובמרץ ‪ 1970‬הוגש דו״ח שבו נאמר בין היתר כי‪ :‬״בית המדרש כיום הנו‬ ‫המוסד הממלכתי המוכר‪ ,‬הגבוה ביותר בישראל‪ ...‬תוכנית הלימודים ממצה ומקיפה ורמת הלימודים‬ ‫הינה גבוהה ביותר‪...‬״‪ .‬כמו כן נכתב בדו״ח כי ״חבר המורים והמרצים מורכב ממיטב כוחות ההוראה‬ ‫המצויים בישראל בשטח החינוך הגופני‪ ...‬המסקנות (פה אחד)‪ :‬יש חשיבות מרובה וטעם להעניק‬ ‫לתלמידי המדרשה‪ ,‬שייעודם פיתוח וקידום החינוך הגופני‪ ,‬אפשרות לקבל חינוך ותואר אקדמאי‬ ‫ע״י השלמת לימודיהם המעשיים והתיאורטיים באמצעות חוג אוניברסיטאי נוסף״‪.‬‬ ‫ארבעה חודשים לאחר מכן (ביולי ‪ )1970‬החליט הסנט של אוניברסיטת תל‪-‬אביב להכיר בלימודים‬ ‫בבית המדרש כחוג אחד לקראת תואר ראשון באוניברסיטה‪ .‬החלטה זו קבעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי לשם‬ ‫השלמת החוג השני יוכלו תלמידי בית המדרש או בוגריו ללמוד בכל אותם חוגים שתוכניתם‬ ‫מאפשרת לימודים במסלול הדו‪-‬חוגי‪ .‬התעודה שתינתן על‪-‬ידי האוניברסיטה תבהיר שמדובר‬ ‫בבוגר בית המדרש הממלכתי למורים לחינוך גופני במכון וינגייט‪ .‬בוגרי בית המדרש‪ ,‬שיקבלו ציון‬ ‫טוב או יותר בחוג שלמדו באוניברסיטה‪ ,‬ייהנו מאותן זכויות להתקבל ללימודי התואר השני ככול‬ ‫שאר בוגרי האוניברסיטה‪.‬‬ ‫הלימודים התקיימו במשך ארבע שנים‪ .‬בשנתיים הראשונות למדו התלמידים רק במדרשה‪,‬‬ ‫‪44‬‬

‫ומהשנה השלישית ניתן היה להתחיל ללמוד‪ ,‬במקביל‪ ,‬גם באוניברסיטה‪ .‬בשנה הרביעית יתקיימו‬ ‫הלימודים באוניברסיטה בלבד‪.‬‬ ‫מזיכרון דברים שנחתם בישיבת ועדת הפיקוח על התוכנית של משרד החינוך באפריל ‪ 1972‬ניתן‬ ‫ללמוד על הקשיים בביצוע התוכנית שנבעו בעיקר מהפער בין מוסד‪ ,‬שהוא סמינר‪ ,‬לבין מוסד‬ ‫אקדמי‪ .‬לדוגמה‪ :‬היה קושי בהפעלת מעבדות ברמה אקדמית בשל היעדר תקן מתאים‪ ,‬שעות‬ ‫ההוראה לא התאימו למסגרת אקדמית‪ ,‬היה קושי בניהול מחקר אקדמי ועוד‪ .‬על‪-‬פי זיכרון הדברים‪,‬‬ ‫האחריות לכך הוטלה על משרד החינוך‪ ,‬שלא נערך די הצורך לתהליך האקדמיזציה של הסמינרים‪.‬‬ ‫במאי ‪ 1975‬הוענקו באוניברסיטת תל‪-‬אביב התארים הראשונים מטעם האוניברסיטה‪ ,‬בהסתמך‬ ‫גם על הלימודים במכללה‪ .‬בין מקבלי התארים היו סטודנטים שמאוחר יותר ימלאו תפקידי הוראה‬ ‫ומינהל במכללה‪ .‬ביניהם ניתן לציין את מיכאל שגיב‪ ,‬ורדיתה גור‪ ,‬גרשון טננבאום ואלה שובל‪.‬‬ ‫הצלחת התוכנית עם אוניברסיטת תל‪-‬אביב הביאה לפניות של בוגרי המכללה מהצפון להחיל את‬ ‫ההסכם עם אוניברסיטת תל‪-‬אביב גם על אוניברסיטת חיפה‪ .‬ב‪ 1976-‬החליט הסנט של אוניברסיטת‬ ‫חיפה‪ ,‬על סמך תהליך ההכרה והבדיקה של אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬להכיר בלימודי המכללה כחוג‬ ‫אקדמי במסלול הדו‪-‬חוגי‪.‬‬ ‫תואר ראשון עצמאי‬ ‫בשנת ‪ 1982‬הגישה המכללה למועצה להשכלה גבוהה תוכנית לתואר ראשון בחינוך גופני‪ :‬בוגר‬ ‫בהוראה )‪ .(B.Ed.‬באוקטובר ‪ 1982‬מינה שר החינוך והתרבות‪ ,‬זבולון המר‪ ,‬ועדה בראשות אורי גניאל‬ ‫ממכון ויצמן‪ ,‬שנתבקשה לבדוק את פניית המכללה ואת התוכנית שהוצעה על‪-‬ידה‪ .‬בפברואר ‪1983‬‬ ‫הגישה הוועדה את המלצותיה ולהלן מסקנותיה‪:‬‬ ‫• •הוועדה התרשמה באופן כללי בצורה חיובית ביותר מן המכללה לחינוך גופני במכון וינגייט‪ .‬זהו‬ ‫מוסד תוסס‪ ,‬המקיים פעילויות רבות ומגוונות וברמה גבוהה‪.‬‬ ‫• •המכללה מאורגנת היטב‪ ,‬וארגונה הפנימי הוא כזה ששינויים ותיקונים יכולים להתבצע בה‬ ‫בקלות יחסית‪.‬‬ ‫• •לאור האמור לעיל ממליצה הוועדה כי יוענק למכללה לחינוך גופני במכון וינגייט היתר לפתוח‬ ‫מוסד להשכלה גבוהה ולקיימו החל בשנת הלימודים תשמ״ד‪.‬‬ ‫הדיווח והמסקנות של ועדת גניאל הוגשו עוד באותו החודש לוועדת הקבע למסלולים אקדמיים‬ ‫במוסדות להכשרת עובדי הוראה בראשותו של יוסף דן‪ .‬הוועדה בחנה היטב את תוכניות הלימודים‬ ‫ואת מכלול הפעילות האקדמית במכללה והגיעה למסקנה כי המכללה היא ״מוסד העומד‬ ‫בקריטריונים אקדמיים‪-‬מדעיים ומוכר בקהילה הבינלאומית״‪ .‬הוועדה התרשמה מרמת המורים‪,‬‬ ‫מהיקף הספרייה‪ ,‬מתקני המוסד ומעבדותיו‪ ,‬פרסומי המורים והשתתפותם בקונגרסים בין‪-‬‬ ‫לאומיים‪ .‬הוועדה ציינה בחיוב את רוח הצוות במכללה ואת הרמה הגבוהה של הניהול‪ ,‬ההוראה‪,‬‬ ‫הפעילות הגופנית‪ ,‬המחקר‪ ,‬הסדר והתחזוקה‪ .‬בסיום מסקנותיה היא סמכה ידה על המלצות ועדת‬ ‫גניאל וקראה למועצה להשכלה גבוהה להעניק למכללה היתר לפתוח מוסד להשכלה גבוהה‪.‬‬ ‫‪45‬‬

‫במאי ‪ 1983‬אישרה הממשלה את בקשת שר החינוך זבולון המר‪ ,‬ולמכללה הוענק היתר לפתוח‬ ‫מוסד להשכלה גבוהה‪ .‬שנה לאחר מכן (ביוני ‪ )1984‬הוענקה למכללה הכרה כמוסד להשכלה גבוהה‪.‬‬ ‫קבלת ההכרה‪ ,‬שנה אחת אחרי ההיתר‪ ,‬נחשבה להישג יוצא דופן‪ ,‬שכן הנוהל המקובל הוא כי ועדת‬ ‫המעקב אחר מי שמבקש הכרה מהמל״ג מלווה את המוסד במשך כמה שנות לימוד‪ .‬המכללה‬ ‫הייתה אפוא הסמינר הראשון בארץ שקיבל הכרה אקדמית‪ ,‬ומדעי התנועה והספורט קיבלו‬ ‫לראשונה מעמד של דיסציפלינה אקדמית‪ ,‬כמקובל בעולם‪.‬‬ ‫המשמעות של החלטה זו הייתה כי תוכנית הלימודים במכללה תהיה ארבע‪-‬שנתית‪ ,‬ולתלמיד‬ ‫יוענק תואר ראשון כ״בוגר הוראה״‪ .‬הסטודנטים יוכלו לבחור בין שילוב לימודים עם אוניברסיטת‬ ‫חיפה או תל‪-‬אביב‪ ,‬ואז הלימודים במכללה נחשבים כחוג אחד במסלול דו‪-‬חוגי‪ ,‬לבין לימוד ארבע‪-‬‬ ‫שנתי במכללה שמקנה תואר של בוגר בהוראה‪.‬‬ ‫ב‪ 5-‬בפברואר ‪ 1985‬התקיים במכללה הטקס הראשון במעמד שר החינוך יצחק נבון‪ ,‬שהעניק‬ ‫תארים ל‪ 20-‬מקבלי התואר הראשונים של המכללה‪ ,‬לצד ‪ 180‬בוגרי ״מורה מוסמך בכיר״‪ .‬במעמד‬ ‫זה אמר דוד אלדר‪ :‬״כולנו עדים ושותפים כאן ועכשיו לאירוע מיוחד‪ ,‬בעל משמעות היסטורית‬ ‫לאומית ופרופסיונאלית‪ ,‬שכן טקס זה הוא הביטוי המוחשי לעובדה שאתם הבוגרים‪ ...‬מייצגים‬ ‫ומקדמים מקצוע שהשלטונות האקדמיים והממשלה הכירו בו כראוי למעמד אקדמי מלא״‪.‬‬ ‫במאי ‪ 1986‬התקיים טקס הסיום השני‪ ,‬בנוכחות השר עזר ויצמן‪ ,‬ובו קיבלו ‪ 68‬בוגרים נוספים תואר‬ ‫אקדמי‪ .‬מחציתם היו מורים ותיקים‪ ,‬שהשלימו‪ ,‬באישור המל״ג‪ ,‬את התואר בתוכנית מיוחדת‬ ‫להשלמת השכלתם האקדמית‪ .‬אוכלוסייה זו של בוגרים משלימי תואר תהווה בשנים שלאחר מכן‬ ‫מרכיב מרכזי במצבת הסטודנטים של המכללה‪.‬‬ ‫תואר שני משותף עם אוניברסיטת חיפה‬ ‫דוד אלדר (מימין) מלווה את שר החינוך‪,‬‬ ‫יצחק נבון (במרכז)‪ ,‬בשבילי המכללה‬ ‫טקס חלוקת תארים אקדמיים‬ ‫בהשתתפות השר עזר ויצמן (מאי ‪)1986‬‬ ‫‪46‬‬

‫חוות דעת על בקשת המכללה לקבל היתר לפתוח מוסד להשכלה גבוהה ולקיימו‬ ‫‪47‬‬

48

49