moise family book 30_7

‫מויסה | סיפורה של משפחה‬



‫מויסה‬‫סיפורה של משפחה‬

‫ספר זה יוצא לאור בתמיכת בני המשפחה ובהשתתפותם‪.‬‬ ‫סיפרו‬‫אלי (מושאלי)‬ ‫קרול ושושנה‬ ‫מנדי ופויקה (שרלוטה)‬ ‫לזר‬ ‫משה‬ ‫משה‬ ‫מויסה‬ ‫מויסה‬‫יענקלה ותמר‬ ‫קרול ומירצ'ה‬ ‫שמואל ויחיאל‬ ‫רותם‬ ‫מויסה‬ ‫מויסה‬‫פסקו (פנחס) ומתי‬ ‫שלמה וצביה‬ ‫זיס (אהרון) ומרים‬ ‫סטרולוביץ'‬ ‫זיסמן‬ ‫זיסמן‬ ‫אלה‬ ‫ויוי‬ ‫עליזה‬ ‫מאיר ותמי‬ ‫וולגימוט‬ ‫מור‬ ‫שחר‬ ‫מויסה‬ ‫יזם הפרויקט מאיר מויסה‬ ‫כתיבה ועריכה אילת אסקוזידו‬ ‫עריכת לשון אפרת שחר‬ ‫עיצוב גרפי מאיה אדרי | סטודיו קיפוד‬ ‫אלרן שירותי משרד‬ ‫הקלדות‬ ‫נסים אסקוזידו‬ ‫הפקה‬ ‫גלאור דיגיטל‬ ‫דפו ס ‬‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬להפיץ או לקלוט בכל דרך או בכל‬‫אמצעי אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר (לרבות צילום והקלטה) ספר זה או חלקים או קטעים ממנו (כל‬ ‫חלק שהוא מהחומר שבספר זה) ללא אישור ברשות מפורשת בכתב מההוצאה לאור או ממאיר מויסה‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למאיר מויסה‬ ‫נדפס בישראל‬ ‫‪Printed in Israel‬‬ ‫תשע\"ח –‪2018‬‬ ‫ת\"ד ‪ 1912‬מזכרת בתיה‬ ‫‪www.sipur4u.co.il‬‬ ‫‪08-9356948‬‬

‫תוכן עניינים‬‫הקדמה ����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪6‬‬‫פתח דבר��������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪7‬‬‫פרק א' ‪ -‬רומניה �����������������������������������������������������������������������������������������������������������‪11‬‬‫בוקרשט‪-‬פריז‪-‬בוקרשט�����������������������������������������������������������������������������������‪11‬‬‫אזרחות רומנית לגיבור מלחמה�����������������������������������������������������������������������‪16‬‬‫שורשים בפיטיש ‪25������������������������������������������������������������������������������������������35‬‬‫ראש של דג���������������������������������������������������������������������������������������������������������‪37‬‬‫משחקים אסורים ����������������������������������������������������������������������������������������������‪44‬‬‫הנכד הבכור ��������������������������������������������������������������������������������������������������������‪50‬‬‫רוח כפור �������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪57‬‬‫מחייל קרבי לאויב המדינה �������������������������������������������������������������������������������‪63‬‬‫החיים בצל הסכנה���������������������������������������������������������������������������������������������‪70‬‬‫בצחוק ובדמע ����������������������������������������������������������������������������������������������������‪76‬‬‫בין כפייה להגשמה ��������������������������������������������������������������������������������������������‪77‬‬‫פצצות על העיר ������������������������������������������������������������������������������������������������‪81‬‬‫וסופה של תקופה����������������������������������������������������������������������������������������������‪81‬‬‫פרק ב' ‪ -‬ישראל������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪92‬‬‫עליית המשפחה ארצה�������������������������������������������������������������������������������������‪93‬‬‫מנדי מויסה���������������������������������������������������������������������������������������������������������‪94‬‬‫שרלוטה (פויקה)���������������������������������������������������������������������������������������������‪111‬‬‫מנדי ושרלוטה�������������������������������������������������������������������������������������������������‪123‬‬‫מאיר מויסה�����������������������������������������������������������������������������������������������������‪144‬‬‫תמי�������������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪149‬‬‫מאיר ותמי �������������������������������������������������������������������������������������������������������‪150‬‬‫עליזה ורפי �������������������������������������������������������������������������������������������������������‪156‬‬‫עליזה ורוני �������������������������������������������������������������������������������������������������������‪159‬‬‫קרול �����������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪166‬‬‫שושנה וקרול ��������������������������������������������������������������������������������������������������‪182‬‬‫אלי (משה מושאלי)����������������������������������������������������������������������������������������‪187‬‬‫לזר מויסה ��������������������������������������������������������������������������������������������������������‪192‬‬‫רבקה־רטה ושמעון זיסמן ������������������������������������������������������������������������������‪203‬‬‫יענקלה רותם ��������������������������������������������������������������������������������������������������‪226‬‬‫תמר������������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪230‬‬‫יענקלה ותמר��������������������������������������������������������������������������������������������������‪234‬‬‫שלמה זיסמן����������������������������������������������������������������������������������������������������‪258‬‬‫צביה �����������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪260‬‬‫צביה ושלמה ���������������������������������������������������������������������������������������������������‪261‬‬‫אהרון זיסמן (זיס)��������������������������������������������������������������������������������������������‪267‬‬‫מרים�����������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪270‬‬‫זיס ומרים���������������������������������������������������������������������������������������������������������‪272‬‬‫פרידה וסמי לוונברג����������������������������������������������������������������������������������������‪280‬‬‫פסקו (פנחס) סטרולוביץ'������������������������������������������������������������������������������‪280‬‬‫פסקו ומתי�������������������������������������������������������������������������������������������������������‪292‬‬‫סנדו מויסה������������������������������������������������������������������������������������������������������‪312‬‬‫ריקו מויסה ������������������������������������������������������������������������������������������������������‪314‬‬‫אחרית דבר – טיול שורשים���������������������������������������������������������������������������‪317‬‬‫נספחים ����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������‪354‬‬

‫הקדמה‬‫הרעיון לכתוב ספר משפחתי עלה לראשונה באוטובוס ברומניה‪...‬‬‫תודה לכל בני המשפחה שהתגייסו‪ ,‬שהקדישו מזמנם וממרצם‪...‬‬ ‫מאיר – הקדמה אישית קצרה ותודות‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪6‬‬

‫פתח דבר‬ ‫ספר זה הוא מיזם משפחתי רב משתתפים‪ ,‬שנולד במטרה לתעד את תולדות משפחתנו –‬ ‫משפחת מויסה‪ ,‬את החיים בגולת רומניה‪ ,‬את עלייתנו לישראל ואת התערות המשפחה‬ ‫בה ותרומתנו לתקומתה ולשגשוגה‪ .‬שיתוף הפעולה בין ענפי המשפחה השונים הניב שלל‬ ‫סיפורים אישיים‪ ,‬שכל אחד ואחת מאתנו הגיש מהזווית המיוחדת לו ולה‪ .‬יצרנו כאן גם‬ ‫אוסף משותף של תמונות מהאלבומים שלנו‪.‬‬ ‫בתחילת הפרק הראשון נפגוש את סולומון וסאלי‪ ,‬בהמשכו נחזור אל משפחות מוצאם‪.‬‬ ‫הפרק מתאר את השתלשלות קורות המשפחה החל מסוף המאה ה־‪ 19‬ועד אמצע המאה‬ ‫ה־‪ 20‬ברצף‪ .‬הרקע ההיסטורי וסקירת הסביבה הגאופוליטית משולבים בסיפור עצמו‪.‬‬ ‫הפרק השני מתמקד בעליית בני המשפחה ארצה ובאירועים משמעותיים עבורנו הן‬ ‫מההיבט האישי והן מההיבט ההיסטורי – קורות המשפחה משקפים את סיפורה של‬ ‫יהדות אירופה ואת נסיבות הקמת מדינת ישראל‪ .‬פרק זה מביא את עדויותיהם של בני‬ ‫המשפחה בגוף ראשון – החל מראשוני העולים לישראל וכלה באחרונים שבהם‪ ,‬אשר‬ ‫עלו מהתחנה שנכפתה עליהם‪ :‬מחנות המעצר בקפריסין‪.‬‬ ‫אילן היוחסין‪ ,‬ציוני דרך חשובים בהיסטוריה ובמשפחה ומפתח מקומות מופיעים‬ ‫בסוף הספר‪.‬‬ ‫לאורך כל הספר עוברים כחוט השני ערכי הנתינה‪ ,‬העזרה לזולת‪ ,‬הנדיבות והערבות‬ ‫ההדדית‪ .‬כי מילדות חינכו סולומון וסאלי מויסה את ילדיהם שעל הגדולים לעזור‬ ‫לקטנים‪ ,‬על צעירים לכבד את המבוגרים‪ ,‬ומי שהפרוטה מצויה בכיסו עוזר לנזקקים‪.‬‬ ‫בחריצותו וביושרו כלכל סולומון את משפחתו וחינך את ילדיו לדרך ארץ ולחיי עמל‪.‬‬ ‫סאלי העניקה מחּומה וממרצּה לילדיה‪ ,‬לקרוביה ולמכריה‪ ,‬במסירות וברוחב לב‪ .‬שניהם‬ ‫הנחילו לצאצאיהם את הערכים שזרמו בדמם‪ ,‬שהיו ספוגים באורחות חייהם‪ .‬תשעת‬ ‫ילדיהם ידעו שאם אחד בצרה‪ ,‬ירתמו האחרים לעזרתו‪ ,‬עד שירווח‪.‬‬ ‫באותה תורת חיים שהכירו מרומניה‪ ,‬החזיקו גם כאן‪ ,‬החל מימיהם הראשונים‬ ‫בישראל‪ .‬עובדה ידועה היא שלחתונת מנדי ופויקה בשנת ‪ ,1951‬הזמינה סבתא סאלי‬ ‫את כו‪--‬לם‪ ,‬את כל השכונה‪\" ,‬הרי היינו בקפריסין יחד\"‪ ,‬אמרה‪ .‬המחסור והדוחק לא‬ ‫מנעו ממשפחות מויסה וזיסמן לפתוח את דלתותיהם ולארח עולים חדשים‪ ,‬לפעמים‬ ‫למשך חודשים‪ ,‬עד שהתאקלמו בארץ החדשה‪ .‬בתיהם הפכו למרכזי קליטה בזעיר‬ ‫אנפין‪ ,‬תחנה ראשונה במזרח התיכון המהביל‪ .‬בני הבית חלקו את ה ֶלּבן והביצה שעלו‬ ‫על השולחן‪ .‬לילות רבים ישנו הילדים על הרצפה הקשה ובמיטתם לנו האורחים‪,‬‬ ‫מקצתם מכרים מרומניה שהילדים כלל לא שמעו עליהם קודם ולא התראו עמם עוד‪,‬‬ ‫לאחר שאלה המשיכו הלאה והשתקעו ביישובי הארץ‪ .‬בילדותו ניגש פעם אל מאיר חייל‬ ‫ברחוב ליד ביתו‪ .‬החייל הלא מוכר היה רעב ורחוק ממקום מגוריו‪ ,‬וביקש ממאיר להביא‬‫פתח דבר ‪7‬‬

‫לו סנדוויץ'‪ .‬מאיר רץ הביתה‪ ,‬נבוך ודי המום‪ ,‬וסיפר על כך לאמו ולסבתו‪ .‬השתיים כעסו‬‫על שלא הזמין את החייל עובר האורח לעלות לביתם‪ ,‬והורו לו לרוץ אחריו ולקרוא לו‪.‬‬ ‫דוגמה נוספת זו‪ ,‬אחת מיני רבות‪ ,‬משקפת את אופייה של המשפחה‪.‬‬‫הנדיבות השקטה והצנועה של שני האחים הבוגרים‪ ,‬פרידה ולזר‪ ,‬השפיעו רבות על‬‫האווירה המשפחתית המלוכדת‪ .‬לזר פרס חסותו על ֶא ָחיו ונטל את תפקיד אב המשפחה‪.‬‬‫הוא נהג לסייע לסנדו אחיו מבלי לשתף בכך את ג'ינה אשתו‪ ,‬אבל היא ידעה‪ .‬כולם ידעו‪.‬‬‫לזר תמך גם בקרול בתקופה שהיה מובטל מעבודה; וכשהשתפר מצבו הכלכלי של קרול‪,‬‬‫הוא עצמו סייע לסנדו בכל לבו‪ .‬פעם אף נזקק לזר לעזרה‪ ,‬וקרול ביקש למענו הלוואה‬‫ממשרד הביטחון‪ .‬גם לאלי עזר לזר ולאחר מותה של ג'ינה‪ ,‬הוא אף התגורר אצלו‬‫לתקופת‪-‬מה‪ .‬האחים עודדו זה את זה בכל עת והיו כחומה אחת כנגד הדוחק והצער‪.‬‬‫יחסי הרעות שבין האחים היו המסד לקרבה בין הגיסים‪ .‬החברּות בין מנדי לשמעון‬‫זיסמן באה לידי ביטוי גם בערבות ההדדית‪ ,‬הם דאגו זה לזה להלוואות ממקומות‬‫עבודתם בעת הצורך‪ .‬נתינה ללא תנאי ושמחת השותפות המשיכו לשרת את דור העולים‬ ‫במשפחה בשגרת חייהם כאן‪.‬‬‫בשנות השמונים סכום חד פעמי של פיצויים שהוענקו לסאלי ניתן כהלוואה למנדי‬‫והכסף החל לעבור מיד ליד במשפחה‪ .‬מי שנזקק להלוואה לווה מקרן גמילות החסדים‬‫המשפחתית‪ ,‬והחזיר‪ .‬כך הסתובב הכסף בין האחים והאחיינים במשך למעלה מעשור‬‫בבחינת \" ִנסי ֵחסד\"‪ ,‬כי הסיוע הגיע לכל אחד כמו במטה קסם‪ ,‬מבלי שביקש‪ ,‬וברגע‬‫שהכי נזקק לו – לפני חתונה‪ ,‬במעבר דירה או בתקופה של אבטלה‪ .‬ובכלל‪ ,‬מקובל היה‬‫במשפחה להציע עזרה לפני שהנצרך מספיק לבקשה‪ ,‬ולפעמים אפילו שידלו את הנצרך‬ ‫לקבל את שהוצע לו‪.‬‬‫בשנת ‪ ,1993‬כאשר סנדו נפטר‪ ,‬ויתרו אחיו על חלקם בעיזבונו למען ריקו‪ .‬גם אלי ויתר‪,‬‬‫למרות שנזקק לעזרה זו בעצמו‪ .‬בשנים מאוחרות יותר‪ ,‬הוא נתמך במשפחה ונעזר בכספיה‪.‬‬‫כוחה של הנתינה טמון בכך שהנעזר חש תחושת רווחה בשעה שהעוזר רווה קורת‬‫רוח מיכולתו לעזור‪ .‬מלבד התמיכה הכספית‪ ,‬מושיטים יד בני המשפחה זה לזה‪ .‬קרול‬‫נרתם לעזור לכל מי שנזקק לסיוע‪ ,‬בביקוריו אצל בני משפחתו או אצל בני משפחתה של‬‫שושנה‪ ,‬מעולם לא יכול היה לשבת בחיבוק ידיים‪ ,‬תמיד מצא משהו שאינו פועל כהלכה‬‫והחל לתקנו‪ .‬סנדו אהב להעניק לאחייניו האהובים צעצועים ומתנות קטנות‪ ,‬לאחיותיו‬‫ולגיסותיו הגיש בקבוקוני פרפיום צבעוניים שרקח בעצמו‪ ,‬סבונים ושוקולדים‪ .‬וריקו‪,‬‬‫צעיר הבנים שעבד כטבח על אונייה‪ ,‬חילק לאחיו בנדיבות מוצרים שהותר לו להביא‬‫ארצה וסירב לקבל תשלום תמורתם‪ .‬ימאים אחרים מכרו את הטובין כסחורה בשוק‬‫השחור‪ .‬האחיות פרידה ורטה וגיסתן־כאחות־להן פויקה‪ ,‬היו חברות ושותפות לבישולים‪,‬‬‫לקניות‪ ,‬לסודות הקטנים‪ .‬רטה אהבה להכין צנצנות חמוצים לכולם ולבשל לכל אחד לפי‬‫טעמו האישי‪ .‬ממטבחיהן הפיקו האמהות תבשילים ערבים לחיך וסיפורים הגורמים‬‫לכולנו לחייך‪ .‬מאז ומתמיד מתובלים המפגשים המשפחתיים באהבה‪ ,‬בריחות מעוררי‬‫תיאבון ובמאכלים ביתיים‪ .‬הכנסת האורחים הנדיבה‪ ,‬האירוח שופע החום וההענקה‪,‬‬ ‫ההומור וההקשבה ממשיכים לאפיין את משפחת מויסה המורחבת‪ ,‬על ענפיה השונים‪.‬‬‫גידול ילדים ופרנסה בכבוד בשנות החמישים והשישים בארץ היו משימות שדרשו‬‫כוחות גוף ונפש‪ .‬אף משהוסרה מדיניות הצנע‪ ,‬עדיין שרר מחסור‪ .‬מחד גיסא – ההורים‪,‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪8‬‬

‫שחוו בצעירותם תקופות של סכנה וחוסר כול‪ ,‬ויתרו על צורכיהם האישיים וביטלו את‬ ‫עצמם כדי להעניק לילדים ולגדלם בנוחיות ואפילו בצמר גפן‪ .‬לא פעם הם העמידו בראש‬ ‫סדר העדיפויות את הצלחת ילדיהם והחסירו מעצמם‪ .‬מאידך גיסא – הבנים פסקו‪,‬‬ ‫יענקלה‪ ,‬אהרל'ה (זיס) ושלמה עזבו כל אחד בתורו את ספסל הלימודים ובגיל צעיר יצאו‬ ‫למעגל העבודה‪ .‬משהניחו גאים את משכורתם על שולחן הבית זכו לשבחים מהוריהם‪,‬‬ ‫כל סכום ולו הקטן ביותר סייע לרווחת המשפחה‪.‬‬ ‫מאז אותם ימים התבססו בני המשפחה‪ ,‬ודור הצברים הקים משפחות חדשות בישראל‪.‬‬ ‫אהבת הדודים לאחייניהם חלחלה לבני הדודים שראו עצמם כאחים‪ .‬היום‪ ,‬סועדים‬ ‫האחיינים את הדודים העריריים לעת זקנה‪ ,‬בדאגה ובתמיכה‪ ,‬מחזירים להם בשנות‬ ‫חייהם האחרונות והקשות ולו מעט ממה שהעניקו להם בילדותם‪.‬‬ ‫פן אחר של נתינה מתגלה במסירות ובנאמנות למולדת‪ .‬יחיאל מויסה‪ ,‬אביו של‬ ‫סולומון‪ ,‬יצא למלחמת העצמאות של רומניה ושב ממנה כחייל מעוטר‪ .‬כעבור שבעים‬ ‫שנה נלחמו נכדיו בעוז רוחם על עצמאותה של מדינת ישראל ותרמו לבניינה‪ .‬הווטרן‪,‬‬ ‫שרומניה עדיין מוקירה לו תודה‪ ,‬היה ודאי גאה גם בניניו על שירותם הצבאי בסדיר‬ ‫ובמילואים‪ ,‬על הנכונות להסתכן ולהקריב‪ ,‬על עמידה אמיצה ללא חת מול האויב ועל‬ ‫הדבקות במטרה אף לאחר פציעות ונפילה בשבי‪ .‬רוח ההתנדבות ממשיכה אף היא לעבור‬ ‫מדור לדור במשפחה‪ ,‬בשירות אזרחי למען הקהילה‪ .‬בני המשפחה – בוגרים וצעירים‬ ‫כאחד – רותמים עצמם למשימות חינוכיות ותורמים מזמנם‪ ,‬ממרצם‪ ,‬מיכולותיהם‬ ‫ומניסיונם הניהולי לתיקון עולם ערכי־חברתי‪.‬‬ ‫במות סאלי ביכו בניה ובנותיה את לכתה‪ .‬כבוד רב הם רחשו לאמם‪ ,‬הוקירו אותה על‬ ‫הנתינה האין סופית ואהבו אותה בכל לבם‪ .‬ספר זה המאגד את סיפורי השואה הוא נר‬ ‫לזכרה ולזכר סולומון‪ ,‬וכמו כן לזכר תשעת ילדיהם שנולדו בבוקרשט בתחילת המאה‬ ‫ה‪ ,20-‬דרך תלעות מלחמת העולם השנייה‪ ,‬השרדותם בשואה‪ ,‬עליית כל אחד ואחת מהם‬ ‫לארץ בדרך לא דרך ומעורבותם ותרומתם הגדולה לתהליך הקמת המדינה‪ .‬מי ייתן ואת‬ ‫הכבוד למבוגרים‪ ,‬את האחריות למשפחה‪,‬את המעורבות והערבות‪ ,‬את החום והקרבה‬ ‫שהשרישו בבניהם ובנותיהם‪ ,‬ינחילו אף נכדיהם וניניהם לילדיהם‪ ,‬לדורי הדורות הבאים‪.‬‬ ‫לזר מחזיק את ויוי‪ ,‬פסקו‪ ,‬מטי‪ ,‬ג'ינה‪ ,‬מנדי‪ ,‬עליזה‪ ,‬שמעון‪ ,‬רבקה‪ ,‬פויקה‪ ,‬סנדו‪ ,‬קרול יושב‬‫פתח דבר ‪9‬‬

‫פרק א'‬‫רומניה‬

‫בוקרשט‪-‬פריז‪-‬בוקרשט‬‫ביום בהיר של קיץ קיבל סולומון מויסה צו גיוס חתום בחותם המלך פרדיננד הראשון‪.‬‬‫באוגוסט ‪ 1916‬הצטרפה רומניה למלחמה הגדולה‪ ,‬או שמא נסחפה בעל כורחה‬‫למערכה‪ .‬שיתוף הפעולה בין \"ארצות הקואליציה\"‪ ,‬מדינות ההסכמה‪ ,‬לא היה מתוכנן‬‫דיו‪ .‬רומניה נמצאה לחוצה בין שתי היריבות – האימפריה האוסטרו־הונגרית מצפון‬‫וממערב‪ ,‬ובולגריה מדרום‪ .‬בחודשים הבאים קראה צרפת לרוסיה להיחלץ לעזרת‬‫רומניה‪ ,‬שספגה מכות קשות מידי גרמניה ובנות בריתה בולגריה וטורקיה‪ ...‬אך ללא‬‫הועיל‪ .‬באוקטובר הן הסתערו עליה והשתלטו על העיר קונסטנצה‪ ,‬עיר החוף החשובה‬‫ביותר של רומניה‪ .‬הנזק היה מידי‪ :‬החיבור של רומניה עם רוסיה דרך הים השחור נותק‪,‬‬ ‫וחיי המסחר במדינה נפגעו אנושות‪.‬‬ ‫מפת אירופה‪1914 ,‬‬‫רומניה ‪11‬‬

‫למראה בעלה סולומון היוצא מן הבית ותרמיל על שכמו‪ ,‬פרצו דמעות מעיניה של‬‫סאלי‪ .‬איש לא התכוון להתחשב במצבו המשפחתי‪ ,‬בהיותו אב לשלושה פעוטות רכים‪:‬‬‫פרידה בת שנתיים ותשעה חודשים‪ַ ,‬מ ֶנלּו בן שנה וחצי ואליעזר – שהכול כינוהו ַל ֶזר – רק‬‫בן חצי שנה‪ .‬בעקבות הפ ֵרדה הקצרה והכואבת מאבי המשפחה החליטה סאלי להגן על‬‫ילדיה כלביאה ולעשות כמיטב יכולתה כדי לצלוח בשלום את התקופה הקשה בחייה‪.‬‬‫היא עמדה בפתח ביתם‪ ,‬מבטה ליווה את בעלה‪ .‬בלבה נשאה תפילה לאל שיחזיר לה‬‫את סולומון שלה בריא ושלם‪ .‬את לזר ַח ְב ָקה בזרועותיה‪ ,‬כשהוא נשען על מותנה ושני‬‫הפעוטות אחזו בשולי שמלתה והביטו באביהם המתרחק עד שכבר לא ראו אותו‪ .‬סאלי‬ ‫ייבשה את דמעותיה והפטירה לעברם מילות עידוד שנועדו בעצם לחזק את עצמה‪.‬‬‫טרם לכתו נתן לה סולומון את המפתח למכולת שלהם והפקיד בידיה את הסחורה‪:‬‬‫ירקות‪ ,‬פירות ומצרכי מזון יבשים‪ :‬שקי קמח‪ ,‬אורז‪ ,‬אפונה וקטניות‪ .‬בשונה מאביו‬‫ומ ֶאחיו‪ ,‬סולומון לא התפרנס ממלאכת כפיים אלא פנה למסחר‪ .‬במשך כל חייו חיפש‬‫יוזמות ופרויקטים עסקיים‪ ,‬וכשמשהו לא הצליח כפי שציפה‪ ,‬ניסה דבר אחר‪ .‬הוא‬‫היה חרוץ וישר לבב‪ ,‬מדי יום ביומו היה משכים קום בארבע לפנות בוקר ופונה לעמל‬‫סולומון וסאלי עם פרידה כבת שנתיים‪ ,‬מנלו כבן חצי שנה‪1915 .‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪12‬‬

‫יומו‪ .‬הסוסה הנאמנה שלו משכה את העגלה העמוסה בסחורה טרייה שהביא מהכפרים‬‫העירּה‪ ,‬הוא סידר אותה בארגזים ועם שחר פתח את חנות הירקות שבבעלותו וציפה‬ ‫ללקוחותיו‪.‬‬‫לאחר גיוסו של בעלה ניהלה סאלי בתחילה את המכולת‪ ,‬אולם עד מהרה סגרה אותה‪.‬‬‫גברים רבים גויסו ומצבן הכלכלי של המשפחות בעורף היה בכי רע‪ .‬מצרכי מזון בסיסיים‬‫כמו סוכר ושמן חסרו בחנויות בוקרשט ובשווקים‪ .‬אחיה של סאלי גויסו אף הם וסביב‬‫חנות המכולת התקבצו קרובי משפחה‪ ,‬נאספו והסתופפו תחת חסותה של סאלי‪ ,‬שעזרה‬‫לכולם והאכילה אותם עד שנגמר המלאי בחנות ובמחסן‪ .‬לפני שאזלה הסחורה‪ ,‬הקדימה‬‫סאלי והחמיצה ירקות בחביות שסידרה במרתף ביתם‪ ,‬ומפירות וסוכר רקחה ריבות‪.‬‬‫אם אפשר היה לייבש‪ ,‬לעשן או להמליח – עשתה זאת‪ ,‬כדי לשמר את המזון‪ ,‬מתכוננת‬ ‫לתקופת מחסור ממושכת שאין לדעת מתי תיגמר‪.‬‬‫כעבור זמן מה חזר סולומון הביתה לחופשה קצרה מהמלחמה‪ ,‬שבהמשך נודעה‬‫כמלחמת העולם הראשונה‪ .‬בשיחה שקטה במטבח ביתם הוא סיפר לאשתו מה עבר‬‫עליו כחייל‪\" .‬הקרבות קשים\" אמר‪\" ,‬האוכל במשורה‪ ,‬האוהלים צרים ואנחנו זוכים רק‬‫לשינה חטופה‪ ,‬פעם בכמה ימים‪ ,‬במדים‪ .‬שמיכה אחת‪ ,‬סאלי‪ ,‬אמורה להספיק לשניים\"‪.‬‬‫וכאילו לא די בכך‪ ,‬סולומון היה מטרה לחצי לעג‪ ,‬כיהודי הטילו עליו את העבודות‬‫הבזויות ביותר והוא זכה למנות הקרב הדלות ביותר‪ .‬יהודי רומניה גויסו כאזרחים מן‬‫השורה‪ ,‬יהודים נפצעו ואף נהרגו בחזית‪ ,‬ובה בעת הופלו לרעה בשורות הצבא‪ ,‬ועמיתיהם‬‫לשירות נהגו כלפיהם בחשדנות‪ .‬בהפוגות שבין הקרבות‪ ,‬בשעת הצטיידות ומנוחה‪ ,‬ניאצו‬‫אחדים מבין החיילים ואף הקצינים את היהודים‪ .‬הם האשימו אותם באבדות‪ ,‬במפלות‪,‬‬ ‫בקשרים עם חיילים יהודים מארצות אויב ובבגידה ברומניה מולדתם‪.‬‬ ‫אידי (איזידור) הרטמן‪ ,‬אחיה של סאלי‪ ,‬במדי‬ ‫צבא רומניה במלחמת העולם הראשונה‬‫רומניה ‪13‬‬

‫אביו היה גיבור מלחמה מעוטר ואילו הוא – לא רק שאינו זוכה להזדמנות להוכיח את‬‫נאמנותו‪ ,‬אלא שסכנת חיים אורבת לו מחבריו לנשק ומכדורי האויב כאחד‪ .‬על כן‪ ,‬בעצה‬‫אחת עם רעייתו‪ ,‬החליט סולומון להסתכן ולערוק מהצבא‪ .‬המלחמה נמשכה‪ ,‬ולפני‬‫שבאו להשיבו לחזית‪ ,‬ברח מהשירות הכפוי וכפוי הטובה‪ .‬הוא עבר את הגבול ל ֶסרביה‪,‬‬ ‫ממנה המשיך למונטנגרו‪ ,‬שם עלה על אונייה והרחיק עד פריז שבצרפת‪.‬‬ ‫אידי במדי צבא ייצוגיים‬‫בפריז עבד בחנות מכולת וחי מהיד אל הפה; פליט‪ ,‬זר‪ ,‬רחוק מחיק משפחתו‪ ,‬מתרבותו‪,‬‬‫מדוברי שפתו‪ .‬נתיבי הדואר השתבשו בסערת אותם ימים‪ ,‬לכן כמעט לא נוצר קשר‬‫עם משפחתו במשך שנתיים תמימות‪ .‬סולומון שרד בפריז‪ ,‬ואלפי קילומטרים מזרחה‬‫התמודדו אשתו‪ ,‬ילדיו‪ ,‬אחיו והוריו‪ ,‬לא רק עם רעב ומחסור‪ ,‬אלא עם איום מגפת‬‫הטיפוס‪ ,‬שקטלה מיליוני בני אדם‪ .‬באותה תקופה לא היה עדיין פניצילין להצלתם‪.‬‬‫אמנם האנטיביוטיקה הראשונה כבר נתגלתה‪ ,‬אך נכנסה לשימוש המוני רק בשנות‬‫הארבעים‪ ,‬בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ .‬בשנים הארורות ההן שכלה סאלי שלושה‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪14‬‬

‫מארבעת אחיה‪ :‬מנדי‪ ,‬היינריך וקרול‪ ,‬שנהרג כחייל והניח אלמנה – רחל ושתי יתומות‬ ‫– לוצ'ה ושרינה‪ .‬מאוחר יותר נישאה רחל בשנית ונולד לה בנה מרצ'ל‪ .‬רק האח אידי שב‬ ‫בשלום משדות הקרב ואותות הצטיינות הוענקו לו על חלקו בלחימה‪ .‬המשפחה קברה‬ ‫את החללים‪ ,‬והנותרים תמכו אלו באלו‪ .‬כמעט כל משפחה נאלצה להתמודד עם שכול‬ ‫ויתמות‪ ,‬עם קטל בחזית ובעורף‪.‬‬ ‫רומניה ספגה מפלות‪ .‬היא שמה לה למטרה לספח לשטחה את טרנסילבניה‪ ,‬ולמעשה‬ ‫איבדה חלק ניכר מאדמתה כיוון שהתמודדה מול צבאות חזקים ממנה בכוחם ובמספר‬ ‫חילותיהם‪ ,‬ובמאי ‪ 1918‬נכנעה להם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫סולומון שב הביתה בשנת ‪ 1919‬מעיר האורות המערבית‪ ,‬המתקדמת‪ ,‬ואולי בהשראתה‬ ‫פתח לימים בית קפה עם שולחנות ביליארד‪ .‬את החובות שנשארו מתקופת גלותו‪ ,‬החזיר‬ ‫סולומון לנושים במהלך העשור הבא ולא הרחיב את הדיבור על חייו בפריז‪.‬‬ ‫באותו עשור הביאו סאלי וסולומון לעולם שבעה ילדים‪ ,‬מהם שרדו חמישה‪ :‬בשנת‬ ‫‪ 1920‬נולד בנם סנדו (שמעיה)‪ ,‬שנקרא על שם אביה המנוח של סאלי‪ .‬כעבור שנתיים‬ ‫נוספות‪ ,‬באביב‪ ,‬נולדה רבקה‪ ,‬ושם החיבה ֶר ָטה ליווה אותה כל ימי חייה‪ .‬בת נוספת‪,‬‬ ‫שסאלי חבקה כשלרטה מלאו שנתיים‪ ,‬נפטרה בגיל כמה חודשים ממחלה‪ֹ ָ .‬שרינה היה‬ ‫שמה‪ .‬כעבור שנה התנחמה האם בלידתו של מנדי; ושלוש שנים מאוחר יותר‪ ,‬ב־‪,1928‬‬ ‫נולד קרול והבית נמלא בשאון קולם של ילדים‪ ,‬פעוטות ותינוקות‪.‬‬ ‫מיד כשהגיחו התינוקות לאוויר העולם חנטו אותם בחיתול‪ ,‬כמו חבילה או כמו גולם‬ ‫שממנו צפוי לבקוע פרפר‪ .‬את רגליהם קשרו כדי להבטיח שלא תצאנה עקומות‪ .‬על פי‬ ‫רוב התרחשו הלידות בבתים‪ ,‬בעזרת מיילדת או שכנה‪ ,‬אבל ב־‪ 4‬במרס ‪ ,1930‬כשסאלי‬ ‫התכוננה ללידת תאומים‪ ,‬היא הגיעה לבית החולים‪ .‬אחד מהתינוקות מת בשבוע הראשון‬ ‫לחייו‪ ,‬ואילו איליה (אלי) יצא הביתה בזרועות אמו‪.‬‬ ‫\"התאומים היו כל כך דומים‪ ,‬ואולי טעו האחיות והביאו לי רק את איליה להניקו‪,‬‬ ‫שוב ושוב‪ \",‬צחקה סאלי‪ ,‬ששפעה הומור אפילו בשעותיה הקשות ביותר‪ .‬בבדיחּות הדעת‬ ‫העלתה השערה שהתינוק האחר מת מרעב‪ ,‬אולם נראה כי השניים פשוט נולדו קטנים‪,‬‬ ‫חלשים ורגישים ולכן אחד מהם לא שרד‪ .‬האינקובאטור עדיין לא הומצא‪.‬‬ ‫טקסי ברית המילה התקיימו בבית‪ .‬המבוגרים הרימו כוסית יין ולילדים חילקו צרורות‬ ‫של בוטנים וסוכריות‪ .‬עם סיום האירוע נהג סולומון להיפרד מאורחיו בחיוך ובמילים‬ ‫\"נתראה בשנה הבאה\"‪ ,‬רמז לברית המילה הבא‪ .‬בניו נימולו כולם‪ ,‬מלבד איליה שהיה‬ ‫קטן וחולה‪ .‬הטקס נדחה עד שיגדל ויתחזק‪ ,‬ושוב נדחה‪ ...‬ולבסוף לא התקיים כלל‪.‬‬ ‫כשאיליה גדל מעט‪ ,‬היו אחיו מקניטים אותו לפעמים‪\" .‬גוי קטן\"‪ ,‬כינוהו‪ ,‬שלא באשמתו‪.‬‬‫רומניה ‪15‬‬

‫אזרחות רומנית לגיבור מלחמה‬‫לריקו – הלוא הוא היינריך‪ ,‬בן הזקונים – מלאו שנה ב־‪ .1933‬כאשר מלאה גם שנה‬‫לפטירתה של רבקה‪ ,‬אמו של סולומון‪ ,‬הושלמו ההכנות למעבר דירה‪ ,‬לשינוי גדול‬‫בחייהם‪ .‬ביתם שבשכונת דודשט נבנה על השטח שסולומון ירש מהוריו‪ ,‬והיה צפוף עבור‬‫משפחה בת עשר נפשות‪ .‬סולומון וסאלי החליטו למכור אותו ולרכוש שטח גדול בפאתי‬‫העיר‪ ,‬בשכונה חדשה ומתפתחת‪ ,‬שם יוכלו לפתוח עסק גדול יותר ומכניס יותר‪ .‬הם‬‫אמנם נאלצו להיפרד ממשפחתם ומשכניהם‪ ,‬משכונת ילדותו של סולומון‪ ,‬אבל נלוותה‬‫לפ ֵרדה גם תחושת רווחה מסוימת‪ ,‬תחושת עצמאות‪ .‬סולומון טיפח שאיפות גדולות‬‫להקים אימפריה כלכלית משלו‪ ,‬והוא קיווה להגשימן על המגרש שקנה ב ַמנד ָר ֶב ָלה‪,‬‬ ‫כינויה העממי של שכונת שומרי המדינה‪ָ \" .‬אּ ַפ ָרטֹו ִרי ּ ָפא ְט ִריה\" – היה שמה הרשמי‪.‬‬‫עגלה וסוס בדמדומים‪ ,‬ברחובות בוקרשט‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪16‬‬

‫עד שלוש בלילה העמיסו את חפציהם הרבים ואת ילדיהם הרדומים על שתי כרכרות‬ ‫גדולות רתומות לסוסים חסונים‪ ,‬ורק אז יצאו לדרך מדודשט למנדרבלה‪ .‬רגע לפני שעזב‬ ‫את בית ילדותו‪ ,‬הביט סולומון על הבית שבנה במו ידיו עם אביו יחיאל‪ ,‬הבית שנבנה על‬ ‫נחלת המשפחה‪ ,‬מקרה נדיר בקרב יהודי רומניה‪ ,‬הרי רק למתי מעט מהיהודים הותר‬ ‫להחזיק בקרקע פרטית‪ .‬סאלי אחזה בריקו‪ ,‬איליה השעין ראשו על ברכיה ונרדם‪ ,‬ורק‬ ‫קרול בן החמש התעורר והזדקף‪ .‬הוא ישב והביט מבעד לחלון בפנסי הרחוב‪ ,‬שהלכו‬ ‫והתמעטו ככל שהתרחקו ממרכז העיר‪ .‬הם עברו את המאפייה‪ ,‬את מפעל הקרח‪ ,‬את‬ ‫החנויות המּוּכרות ואת בנייני המגורים של חבריו לשכונה‪ .‬הייתה זו נסיעה ארוכה מאוד‪,‬‬ ‫העגלות העמוסות לעייפה התנהלו לאטן ונדמה היה שכל הלילה נסעו ונסעו‪ .‬בדרכם‬ ‫חלפו על פני בניינים גבוהים וחלונות ראווה ואחר כך בתים נמוכים‪ ,‬אז ניבטו אליהם‬ ‫שכונות הצריפים העניות‪ ,‬הפזורות בין שטחים שוממים‪ ,‬עד שהגיעו אל מחוץ לבוקרשט‬ ‫העירונית והצפופה‪.‬‬ ‫סולומון גלגל את קצות שפמו מעלה מתוך הרגל ומחשבותיו נדדו לעבר‪ ,‬למה שאירע‬ ‫לפני יותר מיובל שנים‪ .‬הוא נזכר במה שסיפרו לו הוריו פעמים רבות מאז שהיה ילד‬ ‫וישב על ברכיהם‪ .‬כיוון שהיה הבכור‪ ,‬שמע אותו גם כשסופר לשלושת אחיו ולאחותו‪ .‬כך‬ ‫סיפרו הוריו‪ ,‬יחיאל ורבקה‪:‬‬ ‫אביב ‪ 1877‬עמד בפתח ובישר התכתשות דרמטית בין מעצמה דועכת – האימפריה‬ ‫העות'מאנית‪ ,‬ובין מעצמה עולה – האימפריה הרוסית‪ .‬רומניה נשלטה בידי הראשונה‪.‬‬ ‫עשרים שנה קודם לכן‪ ,‬ב־‪ ,1859‬התאחדו שתי הנסיכויות ההיסטוריות ולאכיה ומולדביה‪.‬‬ ‫קרול הראשון‪ ,‬נסיך משושלת גרמנית‪ ,‬שלט עליהן‪ .‬לימים נקרא האיחוד \"רומניה‬ ‫הישנה\"‪ ,‬ה\"רגאט\"‪ .‬על פי חוקת הנסיך‪ ,‬היהודים ברומניה לא זכאים לזכויות אזרח‪,‬‬ ‫לכן גם לא מחויבים בגיוס לצבא; ובכל זאת‪ ,‬כאלף יהודים – מחצית האחוז מכלל יהודי‬ ‫רומניה באותה עת – החליטו להוכיח נאמנותם לממלכה ולהתנדב לצבא‪ .‬בין המתגייסים‬ ‫היה יחיאל מויסה‪ ,‬רווק בן עשרים וחמש‪ ,‬שיצא למלחמה מבית הוריו אשר בעיר יאשי‪.‬‬ ‫רוסיה‪ ,‬בת בריתה של רומניה‪ ,‬שאפה להחזיר לעצמה שטחים שאיבדה במלחמת‬ ‫קרים‪ ,‬כעשרים שנה קודם לכן‪ .‬היא רצתה לשלוט שוב בים השחור וב ֵמצרי הבוספורוס‬ ‫והדרדנלים‪ ,‬המוליכים אל הים התיכון‪ .‬אך למודת ניסיון ממלחמת קרים‪ ,‬החליטה‬ ‫רוסיה שהפעם תשיג תמיכה בדרכים דיפלומטיות על ידי הצגת המלחמה כשחרור חבל‬ ‫הבלקן‪ .‬ואכן‪ ,‬ההתעוררות הלאומית של עמי הבלקן הסלאביים במאבקם נגד האימפריה‬ ‫העות'מאנית לא איחרה לבוא ופעלה את פעולתה‪ :‬נסיכות רומניה הכריזה על עצמאותה‬ ‫הרשמית והמלאה ב־‪ .1878‬כך עשו גם סרביה ומונטנגרו‪.‬‬‫רומניה ‪17‬‬

‫קרב במלחמת רוסיה‪-‬טורקיה השנייה‪ .1877 ,‬צייר‪ :‬פאבל קובלבסקי‬‫כניעתו של מבצר ניקופול‪ 4 ,‬יולי ‪ .1877‬צייר‪ :‬ניקולאי דמיטרייב־אורנבורג‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪18‬‬

‫מלחמת פנים אל פנים בין הטורקים לרומנים‪ ,‬כיבוש גריביצה‪ ,‬חיילים רומנים מסתערים על המעוז במהלך‬ ‫מלחמת העצמאות של רומניה נגד האימפריה העות'מאנית‪1877 .‬‬ ‫ביולי החלו הרוסים לבנות גשר על נהר הדנובה בצפון בולגריה‪ .‬בקרב עקוב מדם נהרגו‬ ‫כשמונה מאות חיילים‪ ,‬ובסיומו הצליחו הרוסים לשחרר את האזור מעול העות'מאנים‪.‬‬ ‫צעדיו הבאים של הצבא הרוסי כבר איימו על איסטנבול‪ .‬העות'מאנים חזרו לתקוף‪,‬‬ ‫אך לרוסים לא נשארו די כוחות והם ביקשו עזרה מצבא רומניה‪ .‬תוך זמן קצר עברו‬ ‫הרומנים את הדנובה והצטרפו למצור על מאחז פלבן‪ ,‬הוכיחו עצמם כשנלחמו בעוז‬ ‫בפיקודו של הנסיך קרול‪ ,‬כבשו חבלי ארץ והניפו בהם את דגלם‪.‬‬ ‫הרומנים במדיהם האפורים־חומים אחזו ברובים ארוכי קנה מכודנים בקצותיהם‪,‬‬ ‫בעוד הטורקים במדים הכחולים היו חמושים בתותחים‪ ,‬ברובים חדישים יותר ובחרבות‬ ‫מעוקלות‪ .‬מלחמת ‪ – 1877‬מלחמת פרשים על סוסים‪ ,‬כידונים ורובים – עיצבה את‬ ‫הגבולות המדיניים באזור הבלקן‪ .‬יחיאל הזדהה עם מולדתו‪ ,‬חגג בהתרגשות את‬ ‫עצמאותה והיה מוכן להקריב את חייו למענה‪ .‬מפקדיו וחבריו לנשק העריכו והוקירו‬ ‫את תפקודו תחת אש‪ .‬לא פעם גילה יחיאל גבורה עילאית במלחמת פנים אל פנים‪ :‬כאשר‬ ‫חיילים נקטלו מכל עבריו הוא המשיך והסתער ללא חת‪.‬‬‫רומניה ‪19‬‬

‫לאחר ששאון הפגזים פג ואבק פרסות הסוסים שקע‪ ,‬שבו חיילי צבא רומניה למולדתם‪,‬‬‫ונציגי המדינות התכנסו בקונגרס ברלין‪ .‬עצמאותה של רומניה אושרה‪ ,‬ורוסיה נאלצה‬‫להחזיר לה אדמות שנלקחו ממנה‪ .‬רומניה הרחיבה גבולותיה‪ .‬בין היתר כבשה את‬‫דוברוג'ה‪ ,‬חבל ארץ בין הים השחור ובין הדנובה‪ .‬סוגיית הבעלות על אזור זה תצית‬‫בהמשך את מלחמת הבלקן השנייה ב־‪ 1913‬בין בולגריה לרומניה ובעלות בריתה‪ .‬אולם‬‫בינתיים‪ ,‬בשנת ‪ ,1878‬זכו יחיאל מויסה וחבריו החיילים המשוחררים‪ ,‬לא רק להכרה‬‫ולאותות כבוד על לחימתם הנועזת‪ ,‬אלא גם לאזרחות רומנית ולאדמות בדוברוג'ה‪,‬‬ ‫כאות הוקרה‪.‬‬ ‫סבא יחיאל – הווטרן המעוטר‬‫מדליות לגיבורי מלחמת העצמאות של רומניה‪1877 ,‬‬ ‫‪20‬‬ ‫משפחת מויסה‬

‫תעודת הוקרה מהפרלמנט הרומני חתומה בידי המלך קרול הראשון‪.‬‬ ‫החותמת מה־‪ 5‬בספטמבר מאשררת את זכויות היתר הניתנות לצאצאיו של יחיאל מויסה‬ ‫אות הצלב על חציית הדנובה‬‫רומניה ‪21‬‬

‫תעודה ליחיאל מויסה‪ ,‬וטרן (ותיק מלחמה)‪ ,‬מאת מזכיר שר הביטחון ונשיא רומניה וחתום עליה הנסיך קרול הראשון‬‫תעודה המצורפת למדליה‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪22‬‬

‫יחיאל שב הביתה ליאשי בריא ושלם‪ ,‬גיבור מלחמה‪ ,‬ובידו שתי תעודות גדולות‬ ‫חתומות בידי קרול הראשון‪ ,‬שהומלך אז‪ :‬האחת מקרב מעבר הדנובה והאחרת תעודת‬ ‫הוקרה מהפרלמנט הרומני‪ .‬תעודה זו מוכיחה את בעלותו על יחידת שטח בדוברוג'ה‪.‬‬ ‫בצו ‪ 255‬משנת ‪ 1879‬ניתנה לראשונה אזרחות רומנית ל־‪ 883‬יהודים – גיבורי מלחמה‬ ‫מעוטרים – שלחמו במלחמת העצמאות של רומניה‪ .‬עד ‪ 1914‬זכו אלפיים יהודים בלבד‬ ‫באזרחות רומנית‪ ,‬מתוך ‪ 240,000‬שחיו בה אז‪.‬‬ ‫יחיאל היה אמנם אחד מאותם מתי מעט‪ ,‬אלא שעובדה זו לא הקנתה לו פרנסה‪ .‬הוא‬ ‫פשט את מדיו וחזר לעסוק במלאכתו‪ ,‬בעמל כפיו כבנאי‪ .‬שני שלישים מיהודי יאשי עסקו‬ ‫במסחר ובמלאכות כמו תפירה‪ ,‬סנדלרות‪ ,‬נגרות ונפחות‪ .‬בגיל שלושים ושתיים‪ ,‬כשנחשב‬ ‫לאיש מקצוע מנוסה וחסך מעט ממון‪ ,‬התחתן יחיאל עם רבקה לבית שמילוביץ'‪.‬‬ ‫הזוג הצעיר התכוון לממש את זכאותו לקרקע על פי התעודה שקיבל יחיאל שנים קודם‬ ‫לכן‪ ,‬כששב משדה הקרב‪ .‬מדובר היה בחבל ארץ של ביצות – אלפי דונם של מים וצמחייה‬ ‫סבוכה שנמצאים סביב אגם קטן‪ ,‬כקילומטר מדרום לנהר הדנובה במישור ההצפה שלו‬ ‫(היום – שמורת סרברנה בשטח בולגריה)‪ .‬השלטונות ניאותו להמיר את זכאותו של‬ ‫יחיאל בביצות דוברוג'ה בסכום כסף שהספיק לרכישת שטח אדמה בבוקרשט‪ ,‬ברובע‬ ‫דודשט הוותיק‪.‬‬ ‫בסוף המאה ה־‪ 19‬התחזקה הקהילה היהודית ביאשי‪ ,‬חיו בה ‪ 30,000‬יהודים‪ ,‬כמחצית‬ ‫ממניין התושבים‪ ,‬אולם האנטישמיות ִלבלבה והפכה לתופעה חברתית ופוליטית רווחת‪.‬‬ ‫היהודים היו שונים ושנואים בעיר עצמה ובעיירות הלוויין הקטנות מסביבה‪ .‬הם דיברו‬ ‫יידיש ואחדים מהם לא ידעו כלל רומנית‪ .‬דוברי הרומנית שרבבו לתוכה מילים בעברית‬ ‫וביידיש‪ ,‬ולשונם זו הבדילה אותם מהשאר‪ .‬לנוכח המצב ההולך ומידרדר עזבו יחיאל‬ ‫ורבקה את עיר הולדתם‪ ,‬ארזו את רכושם והעמיסו אותו על גבי עגלה‪ .‬המעבר מיאשי‬ ‫לבוקרשט סימל עבורם את תחילתה של תקופה חדשה בחייהם‪ ,‬משום שבדיוק אז בא‬ ‫לעולם בנם הבכור סולומון־שלמה‪ .‬עד היום מוכרת במשפחה השאלה‪\" :‬סבא שלך נולד‬ ‫ברכבת?\" המופנית למי שלא סוגר אחריו דלתות‪ .‬ובאמת‪ ,‬לא ברור אם סולומון נולד‬ ‫ברכבת או שמא כבר על קרקע יציבה‪ ,‬בבוקרשט עצמה‪.‬‬ ‫בוקרשט הייתה גדולה מיאשי פי ארבעה ויותר‪ ,‬והיהודים התערו בה ובתרבות‬ ‫הרומנית הכללית‪ .‬בבירת רומניה‪ ,‬ולפני כן בירת נסיכות ולאכיה‪ ,‬ישבו יהודים כבר מאז‬ ‫המאה ה־‪ ,16‬והיא הייתה המרכז הגדול ביותר של יהדות רומניה‪ .‬כ־‪ 40,000‬יהודיה היוו‬ ‫‪ 14‬אחוזים מאוכלוסיית העיר באותה עת‪ .‬הם דיברו רומנית‪ ,‬ולא נהגו להשתמש ביידיש‪,‬‬ ‫לפחות לא בפרהסיה‪.‬‬‫רומניה ‪23‬‬

‫ֶקמּפּולּונג‬ ‫מולדובנסק‬ ‫יאשי‬‫ארד‬ ‫גלץ‬ ‫בוקרשט‬ ‫מפת רומניה‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪24‬‬

‫שורשים בפיטיש ‪35‬‬‫גדל בבוקרשט‪ ,‬למרגלות הרי הקרפטים‪ ,‬עיר שוקקת חיים שנקראת על שםסולומון‬‫מייסדה האגדי – רועה בשם בוקור‪ .‬בדודשט‪ ,‬שנחשב לאזור יהודי בבוקרשט‪ ,‬נולדו אחיו‬‫של סולומון – ינקו (יעקב)‪ּ ,‬פּויּו (אברהם)‪ ,‬אלכסנדרּו (אלכסנדר) והאחות סופי‪ .‬החמישה‬‫גדלו בבית רחב ידיים‪ ,‬על שטח אדמה גדול מאוד שהשתרע בין שני רחובות‪ :‬פיטיש – רחוב‬‫ראשי ודריסטור – רחוב צדדי‪ .‬כתובתם הייתה פיטיש ‪ .35‬יחיאל ורבקה לא היו עשירים‪,‬‬ ‫אבל ידעו להסתדר בחיים שעל גדות נהר הדמבוביצה‪ ,‬ולא החסירו מילדיהם דבר‪.‬‬‫השנים חלפו‪ ,‬הילדים בגרו‪ .‬בשנת ‪ 1912‬עבד סולומון בן העשרים ושבע במכירת נעליים‪.‬‬‫פעם אחת‪ ,‬במהלך מסעותיו המסחריים‪ ,‬הגיע עם עגלתו לעיירה קטנה בקרבת עיר החוף‬‫קונסטנצה‪ .‬בעיירה הנידחת חיו כמה משפחות יהודיות‪ ,‬וסולומון נשאר ללון בה‪ .‬בימים‬‫הספורים שבהם שהה בעיירה התוודע לשמעיה הרטמן ולמשפחתו‪ .‬הוא מצא שפה משותפת‬‫עם יהודים חמים אלה‪ ,‬שמוצאם בגרמניה וששימרו גם ברומניה את התרבות היקית‪ ,‬את‬‫זקיפות הקומה‪ .‬כבני אצולה הם נדמו לו‪ .‬ביתם היה מרוהט בטוב טעם‪ ,‬נשות המשפחה‬‫היו יפות‪ ,‬חזקות והדורות והגברים מנומסים‪ ,‬נאים ומעונבים תמיד‪ ,‬חולצותיהם צחות‬ ‫ומעומלנות וחליפותיהם בנות שלושה חלקים‪ .‬מחויטים היו לעילא ולעילא‪.‬‬ ‫סולומון מויסה ואביו יחיאל‪ 1912 .‬בקירוב‬‫רומניה ‪25‬‬

‫שמעיה (סנדו) ולאה (ליזה) הרטמן וילדיהם שרה (סאלי) ויצחק‬ ‫(איזידור‪ ,‬אידי)‪ 1912 .‬בקירוב‬‫בבית שמעיה וליזה הרטמן החליף סולומון מבטים עם בתם החכמה וטובת הלב‪,‬‬‫סאלי‪ ,‬והתאהב בה‪ .‬היא הייתה בוגרת מאוד לגילה‪ ,‬על כן מצאו שפה משותפת למרות‬‫פער העשור שביניהם‪ .‬סולומון ביקש את ידה מהוריה‪ ,‬הם נתנו ברכתם והנערה בת‬‫השבע־עשרה נעתרה‪ .‬סאלי וסולומון נישאו בבוקרשט‪ ,‬וכעבור זמן לא רב עברו גם הוריה‬ ‫לבוקרשט‪ ,‬בעקבות בתם ובן נוסף‪.‬‬‫סאלי גילתה כי רחוב פיטיש הוא אזור מגורים מעורב‪ :‬זה לצד זה גרים בו נוצרים‪,‬‬‫צוענים ויהודים‪ .‬כל אחד עושה בביתו כרצונו‪ ,‬ואפשר ליצור חברויות חדשות ויחסי‬‫שכנות טובה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יחסם של אחדים מהשכנים כלפי היהודים היה מתנשא ומזלזל‬ ‫מאז ומתמיד‪ .‬מאלה היא למדה להתרחק‪.‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪26‬‬

‫את השטח שבבעלותם חילקו יחיאל ורבקה בין חמשת ילדיהם הבוגרים‪ :‬בתיהם של‬ ‫סולומון‪ ,‬ינקו וסופי פנו לרחוב פיטיש ‪ ,35‬ובתיהם של פויו ואלכסנדרו נבנו בגב בתי‬ ‫אחיהם ופנו לרחוב דריסטור ‪ .36‬ההורים התגוררו בדירה אחרת בקרבת מקום‪ .‬כדי‬ ‫להקל על בני המשפחה ולקצר מרחקים‪ ,‬השאירו סמטה צרה וארוכה לאורך המגרש‬ ‫המשותף‪ ,‬ובה עברו מרחוב פיטיש לרחוב דריסטור‪ .‬מחלוקת על סמטה זו העיבה על‬ ‫היחסים בין האחים ברבות השנים‪ ,‬הם התווכחו למי היא בעצם שייכת‪ ,‬ולבסוף סגרו‬ ‫אותה‪.‬‬ ‫יחיאל האב וסולומון בנו עבדו שכם אל שכם‪ ,‬והקימו יחד במו ידיהם את ביתם החד‬ ‫קומתי של סולומון וסאלי‪ ,‬שחצר גדולה סביבו‪ .‬מצעירותם לימד יחיאל את בניו את‬ ‫מלאכת הבנייה והם סייעו לו כעוזרי בנאי – הגישו כלים‪ ,‬סחבו לבנים וערבבו את חומרי‬ ‫המלט‪ .‬הגם שבבגרותם בחרו במשלחי יד אחרים‪ ,‬הידע המעשי שרכשו מאביהם הועיל‬ ‫להם מאוד בחייהם‪ .‬ינקו‪ ,‬פויו ואלכסנדר הצטיינו במיומנות ידיהם כנפחים‪ .‬בתחילת‬ ‫דרכם מוקמו בתי המלאכה שלהם בחצר שבין בתיהם ובמרתף הגדול‪.‬‬ ‫חתונת אידי ואדלה‪ .‬אם החתן לאה־ליזה הרטמן יושבת שנייה משמאל‪ .‬סאלי עומדת שנייה משמאל ולידה סולומון‬‫רומניה ‪27‬‬

‫סאלי וסולומון בכלולותיהם‪ 1913 .‬בקירוב‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪28‬‬

‫היה נפח אּומן‪ ,‬מומחה ביצירת פיתוחים‪ ,‬עיטורים וקישוטים ממתכת האבץ עלינקו‬‫בתים פרטיים ועל מבני ציבור כמו כנסיות‪ .‬האורנמנטים באבץ היו אז אופנתיים מאוד‪,‬‬‫וינקו נודע כמומחה מבוקש ובעל שם בכל אירופה‪ .‬ברומניה לא היה שני לו ביצירתם‪.‬‬‫אפילו בית המלוכה הזמין את עבודותיו היפות‪ .‬העמודים מצופי האבץ‪ ,‬המוצבים בשער‬‫ארמון המלך בבוקרשט עד היום‪ ,‬הם מעשה ידי ינקו מויסה ואחיו פויו שעבד לצדו‪.‬‬‫האבץ שימש להכנת חפצים כבר בתקופה הפרהיסטורית‪ ,‬וסגסוגות כמו פליז (נחושת‬‫ואבץ) נפוצות היו זה אלפי שנה‪ .‬ינקו לימד את אחיו את סודות המקצוע‪ ,‬ותלמידים‬‫רבים באו להשתלם בבית המלאכה שלו לאורנמנטים‪ .‬היו לו התכונות הנדרשות למורה‪.‬‬‫בסבלנות הדריך והכשיר ינקו את הצעירים ל ַפסל וליצור צורות במתכת מחוממת או‬ ‫מותכת‪ .‬המתלמדים עבדו כשוליות בבית המלאכה שלו וביצעו את שתכנן ועיצב‪.‬‬‫ינקו התחתן עם מנצי‪ .‬בני הזוג עלו לישראל בשנות השישים של המאה ה־‪ ,20‬וכעולים‬‫חדשים נשלחו לנגב‪ .‬הסוכנות היהודית העמידה לרשותם דירה בשיכון בבאר שבע‪ ,‬ובעיר‬‫החולית‪ ,‬המדברית‪ ,‬הם חיו עד יום מותם‪ .‬עקב גילם המתקדם נתמכו במוסדות המדינה‪,‬‬ ‫וביקרו את קרוביהם בצפון הארץ לעתים נדירות ביותר‪.‬‬ ‫מנדי ודודה מנצי (אשת דוד ינקו)‪1927 .‬‬ ‫פויו (אברהם) יושב‪ ,‬אלכסנדרו עומד‬ ‫פיתוחי אבץ‬‫רומניה ‪29‬‬

‫מויססקו (הלוא הוא אברהם מויסה) עבד בשותפות עם אחיו אלכסנדר עדּפּויּו‬‫שחילוקי דעות נתגלעו ביניהם‪ ,‬הם פירקו את השותפות ויצאו לדרכים עצמאיות‪ .‬פויו‬‫היה עסוק בבית המלאכה מבוקר עד ערב‪ ,‬כ ֶאחיו‪ .‬הוא עסק בנפחות ובפחחות; עם מבער‬‫בידו היה מחמם בלהבה ההולכת ומתחזקת את הכלי הטעון תיקון או סתימה‪ ,‬ממיס‬‫את חומר האיטום‪ ,‬מורח אותו על החור וסותם אותו‪ .‬רבים מכלי הבית באותם זמנים‬‫היו עשויים פח‪ ,‬מה שהבטיח עבודה שוטפת כל השנה‪ .‬פויו טיפס על גגות‪ ,‬תיקן מרזבים‬ ‫והתקין פיתוחים יפים מאבץ ומפח שנהגו לקשט בהם את סיפי הגגות באירופה‪.‬‬‫פויו ורוזה אשתו הביאו לעולם שני בנים‪ :‬קרול ומירצ'ה‪ .‬מאז היותו רך בשנים‪ ,‬בן שלוש‬‫בלבד‪ ,‬הצהיר קרול‪\" :‬כשאגדל אהיה רופא\"‪ ,‬ואת חלומו מעולם לא זנח‪ .‬הוא היה ילד‬‫יוצא דופן בהישגיו ובשאפתנותו‪ .‬בכוח הרצון העז שבער בו הוא למד‪ ,‬פילס דרכו והצליח‪,‬‬‫הקים קליניקה והיה לרופא ילדים מוערך ונודע בבוקרשט‪ .‬אפילו בתקופת צ'אושסקו‬‫החשוכה חי קרול חיים טובים ונוחים‪ ,‬לכן נשאר ברומניה‪ .‬קרול נישא לבטי־ביאנקה‬‫הנוצרייה‪ ,‬אישה חכמה ומרשימה‪ .‬בנם דן‪ ,‬מהנדס במקצועו‪ ,‬נשוי לעיתונאית בלגית‬ ‫נוצרייה‪ ,‬בת למשפחת אצולה והם מתגוררים בבריסל‪.‬‬‫אחיו של קרול‪ ,‬מירצ'ה‪ ,‬שאף אף הוא ללמוד רפואה‪ ,‬והשיג את יעדיו בזכות יכולותיו‬‫הגבוהות‪ ..‬הוא ואשתו דניאלה – שניהם רופאי שיניים‪ .‬הם עלו ארצה בשנת ‪ 1981‬עם‬‫רוזה ִאמו של מירצ'ה ועם בתם עדה־מרים‪ .‬כאן דאג מירצ'ה ל ִאמו וסעד אותה עד יום‬ ‫מותה‪ .‬מירצ'ה ודניאלה מויססקו מתגוררים בקריית מוצקין‪ ,‬להם ארבעה נכדים‪.‬‬‫קרול‪ ,‬ביאנקה ומירצ'ה‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪30‬‬

‫רבקה‪ ,‬אלכסנדרו‪ ,‬שמואל‪ ,‬יחיאל והכלות ‪ -‬פרידה וכרמלה‬ ‫שמואל ויחיאל ואמם רבקה‬‫רומניה ‪31‬‬

‫היה אף הוא נפח־פחח ולמד את מלאכתו מאחיו ינקו‪ .‬בשנת ‪1932‬אלכסנדרו‬‫נשא לאישה את רּ ֶבקה סטרולוביץ'‪ ,‬הצעירה ממנו בעשור‪ .‬אלכסנדרו‪ ,‬רּבקה ובניהם‬‫סנדו (שמואל) ויחיאל התגוררו בבית גדול בן שתי קומות ומרתף; השירותים הוקמו‬‫מחוץ לבית והמטבח מוקם בצדה האחר של החצר המרוצפת באבנים משתלבות‪ .‬צמחי‬‫נוי יפים גדלו בחצרם במכלי פח גדולים‪ .‬בדירה צמודה לביתם גרו משפחת סטרולוביץ'‬‫– אברהם (אחיה של רבקה)‪ ,‬פרידה ופסקו בנם‪ .‬כאשר סנדו עלה לכיתה א'‪ ,‬היה דודו‬‫אברהם מלווה אותו לבית הספר בכל בוקר בנסיעה בחשמלית‪ .‬בתוך כף ידו הגדולה‬ ‫והחמה הייתה נתונה ידו הקטנה של אחיינו‪.‬‬‫אברהם סטרולוביץ' וחבר‬ ‫אלכסנדרו‪ ,‬רבקה‪ ,‬סנדו־שמואל ויחיאל‬‫בתיהם של פויו ואלכסנדרו נשקו זה לזה‪ ,‬קיר לקיר‪ ,‬והם עבדו כשותפים בבית מלאכה‬‫לפחחות בחצרם‪ .‬בשנת ‪ 1940‬עברו אלכסנדר‪ ,‬רבקה וילדיהם לרחוב קרלראחובי ‪– 263‬‬‫בחזית ביתם ניצבה החנות ובית המלאכה לפחחות‪ .‬ובחצר‪ ,‬מאחור‪ ,‬היו חדרי המגורים‪.‬‬‫בבית המלאכה שלו בקרלראחובי ‪ 263‬המשיך אלכסנדרו ליצור אורנמנטים מאבץ‬ ‫והתבסס כלכלית‪.‬‬‫ב־‪ 1947‬עלה הבן סנדו לישראל ב\"עליית הנוער\"‪ 14,000 .‬עולים צעירים מרומניה ומפולין‬‫גורשו אז לקפריסין ושוחררו אחרי תקופה של שלושה חודשים‪ .‬סנדו היה ביניהם‪ .‬הוא‬‫התחנך בקיבוץ אושה‪ ,‬במשק הפועלות ליד חדרה ובקיבוץ תל יצחק‪ .‬כעבור שלוש שנים‬‫מעלייתו‪ ,‬ב־‪ 13‬בפברואר ‪ ,1950‬עלו גם ההורים עם יחיאל בן האחת־עשרה‪ .‬כאן ִעברתו‬‫הבנים את שם משפחתם למשה‪ .‬אלכסנדרו הביא עמו את כלי מלאכתו‪ ,‬שבעזרתם‬‫התפרנס בעבר בכבוד בזכות מומחיותו‪ ,‬אבל עד מהרה נוכח‪ ,‬לאכזבתו‪ ,‬שאומנותו אינה‬ ‫נדרשת כלל במדינת ישראל‪.‬‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪32‬‬

‫בבגרותו עבד סנדו במשטרת המכס בנמל חיפה‪ ,‬כמנהל תחום ביקורת חשבונות‪ .‬הוא‬ ‫נשא את פרידה לאישה ונולדו להם שני ילדים – סיגלית ואבי‪ ,‬שנקרא על שם אברהם‬ ‫סטרולוביץ'‪ .‬סנדו ופרידה גרים בקריית מוצקין והם סבים לחמישה נכדים‪.‬‬ ‫יחיאל נשוי לכרמלה‪ ,‬אב לרונית‪ ,‬מיכל ואלון־אלכסנדר וסב לשמונה נכדים‪.‬‬ ‫חתונת אלכסנדרו ו ֶר ֶּב ָקה‪ .‬עומדים מימין‪ :‬פרידה‪ ,‬אברהם סטרולוביץ'‪ ,‬לא ידוע‪ ,‬ריקו‬ ‫פרידה וגיסתה־דודתה‪ ,‬רבקה‬‫‪33‬‬ ‫רומניה‬ ‫פרידה ורבקה‬

‫נישאה לליאו שוורץ‪ ,‬שנכותו לאסופי‬ ‫אפשרה לו לעבוד‪ .‬בתם דינה חלתה מאוד‬ ‫ונפטרה ברומניה‪ .‬הבת יטי עלתה עם ִאמּה‬ ‫ארצה‪ ,‬נישאה והתגוררה ביפו עד יום מותה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשנות העשרה והעשרים של המאה ה־‪ 20‬חיו‬ ‫האחים מויסה בשכנות טובה וילדיהם גדלו יחד‬ ‫בחברות ובקרבה‪ .‬הם קיימו קשרים יומיומיים‬ ‫של עזרה הדדית ותמיכה‪ ,‬חרף הוויכוחים‬ ‫שניהלו ביניהם מפעם לפעם‪ .‬יחיאל אביהם‬ ‫נפטר בשנת ‪ 1929‬בגיל שבעים ושבע‪ ,‬ונטמן‬ ‫בשורה הראשונה של גיבורי מלחמת השחרור‬‫יטי‪ ,‬הבת של סופי‬ ‫הרומנית‪ .‬שישים השנים שחלפו מאז מלחמת‬ ‫העצמאות לא הקהו את הכבוד העצום שרומניה‬ ‫רכשה לווטרנים‪ ,‬וכשיחיאל נפטר בשיבה טובה‬‫נערכה לו הלוויה צבאית מלאה‪ :‬ארבעה סוסים נשאו את העגלה שעליה הונח ארונו‪,‬‬‫וארבעה חיילים במדים נשאו את הארון אל הבור‪ .‬שלטונות רומניה מטפחים את חלקת‬‫הזמנה שיחיאל מויסה קיבל לשם קבלת מדלייה לווטרנים של מלחמת העצמאות הרומנית‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בשנת ‪ ,1927‬שנתיים לפני מותו‪.‬‬ ‫משפחת מויסה‬

‫לוחמי העצמאות כבר שמונה עשורים‪.‬‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬חלקו הבת סופי וארבע‬ ‫הכלות את הטיפול ברבקה הקשישה‪.‬‬ ‫על רקע חלוקת הנטל ביניהן פרצו מפעם‬ ‫לפעם חיכוכים וחילוקי דעות‪ .‬רבקה‬ ‫חלתה ובסוף ימיה התקשתה בדיבור‪.‬‬ ‫היא נפטרה שלוש שנים לאחר מות‬ ‫בעלה‪ ,‬והיא בת שמונים‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬כשרוב בני המשפחה כבר עלו‬ ‫לישראל‪ ,‬הורה נשיא רומניה צ'אושסקו‬ ‫להרוס את הבניינים ברחובות פיטיש‪,‬‬ ‫דריסטור וברחובות נוספים‪ ,‬ולהפוך את‬ ‫השכונה כולה למגרש מסדרים‪ .‬היום‬ ‫בנויים בשטח נרחב זה מבני מגורים‬ ‫חדשים‪.‬‬‫סבתא רבקה מויסה‬ ‫\"בית העם\"‪ ,‬הארמון של ניקולאה צ'אושסקו‪ .‬מבנה מגלומני שעבור בנייתו הוסט הנהר מנתיבו‬ ‫ומשאבים אדירים בוזבזו‪ .‬צ'אושסקו הפך לדמות שנואה בקרב שכבות רחבות של עמו‪.‬‬‫רומניה ‪35‬‬

‫קברו של יחיאל בן משה מויסה‬ ‫קברו של יחיאל בן משה מויסה‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪36‬‬

‫ראש של דג‬ ‫שדרה מרכזית בבוקרשט‬ ‫ב־‪ 1930‬הגיע מספר היהודים בבוקרשט ל־‪ – 76,480‬פי שניים ממספרם בתחילת המאה‬ ‫ה־‪ .20‬החיים בבוקרשט של שנות השלושים היו נוחים יותר‪ :‬תשתית של צנרת וביוב‬ ‫הונחה מתחת לאדמה‪ ,‬כלומר לכל בית הגיעו מים זורמים‪ ,‬ושירותים מודרניים נבנו‬ ‫בבתים עצמם‪ .‬לפני כן תא השירותים שבחצר נדד ושינה מיקומו מדי כמה ימים‪ ,‬כי‬ ‫כשהתמלא היה סולומון חופר בור ספיגה אחר בעומק של שניים‪-‬שלושה מטרים ומזיז‬ ‫את הצריף הקטן שמעליו‪ .‬אז האיכרים היו קונים את שהצטבר בבור‪ ,‬חביות של זבל‬ ‫אורגני לשדותיהם החקלאיים‪.‬‬ ‫אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקמה בוקרשט וידעה תקופת פריחה‪ ,‬עד שבשנות‬ ‫השלושים כינו אותה \"פריז הקטנה\"‪ ,‬מרכז חיי התרבות‪ ,‬המדע והאמנות של רומניה‪.‬‬ ‫בניינים שעוצבו על ידי אדריכלים צרפתים ושוויצרים נבנו בה‪ ,‬שדרות מעוטרות בעצים‪,‬‬ ‫אגמים מוקפים בגנים מטופחים‪ ,‬כנסיות מפוארות‪ ,‬מוזיאונים ובתי קפה שמגנטו אליה‬ ‫המוני תיירים‪ .‬באותה תקופה של שגשוג ותנופה‪ ,‬עברה משפחתו של סולומון מויסה‬ ‫למנדרבלה‪.‬‬‫רומניה ‪37‬‬

‫לבניה מנדי‪ ,‬קרול והיינריך‪ ,‬אמנם העניקה סאלי את שמות אחיה שמתו בזמן‬‫המלחמה‪ ,‬אבל מעולם לא הטילה עליהם את נטל הזיכרון‪ .‬היא גידלה את ילדיה בבית‬‫שמח ותוסס‪ ,‬שיתפה אותם בכול והסבירה להם את עובדות החיים בהומור ובפתיחות‪.‬‬‫מדי בוקר השכימה קום והביטה סאלי בילדיה לפני שתעיר אותם‪ .‬כל ילד נם בשלווה‬‫במיטתו‪ ,‬אחדים מהם ישנו במיטות קומתיים‪ .‬מבט קצר‪ ,‬ליטוף חטוף והיא מיהרה‬ ‫לשלח אותם לדרכם ופנתה לעיסוקיה הרבים‪.‬‬‫כל עוד גרו ברחוב פיטיש‪ ,‬נשענה פרנסת המשפחה על בית המלאכה שלהם לייצור‬‫נעליים‪ .‬ייצרו בו בעיקר נעלי בית מבד יפה ומצמר‪ .‬תפקידה של סאלי היה לתפור על‬‫הנעליים פומפונים בצורת פרח שהכינו עובדי בית המלאכה‪ .‬קרול בן השלוש‪ ,‬ילד שובב‬‫ואנרגטי‪ ,‬אהב לרוץ בבית המלאכה והפריע להוריו במלאכתם‪ .‬הם אמנם העסיקו מטפלת‬‫רומנייה שתשמור על הילדים‪ ,‬אבל קרול חמק מטווח ראייתה בקלות‪ .‬כשאמם עבדה‪,‬‬‫עוללו הילדים צרות לצעירה האומללה‪ .‬על ההפרעה לעבודתם ספג קרול לעתים תכופות‬‫מכות באחוריו מידי עובדי בית המלאכה הרומנים‪ .‬ארבעה־עשר פועלים עבדו במשך כל‬‫חודשי הקיץ וייצרו אלפי נעלי בית‪ .‬לקראת החורף היה סולומון מעמיס עגלה או שתיים‬ ‫ועולה לכפרים הרומניים ומוכר אותן במחיר טוב‪.‬‬‫הבנים מנלו‪ ,‬לזר וסנדו התחנכו מגיל שבע בבית הספר היהודי לבנים \"יעקב וקרולינה‬‫לבל\"‪ .‬גם פרידה ורטה למדו בבית ספר עממי והשלימו ארבע שנות לימוד‪ ,‬כמקובל אז‪ .‬היו‬‫שהגדילו לעשות והגיעו לשבע שנים לימוד‪ ,‬כמו לזר‪ ,‬שלמד עד גיל ארבע־עשרה‪ ,‬ונחשבו‬‫מלומדים‪ .‬המורים ידעו שרבים מתלמידיהם ייאלצו להסתפק בהשכלה הבסיסית‬‫שירכשו בארבע שנים ואחריהן יצאו לשוק העבודה‪ ,‬לכן השתדלו להשלים בהאצה את‬‫חומרי הלימוד הבסיסיים והמועילים ביותר לחיים‪ .‬בכיתות א' וב' למדו לקרוא ולכתוב‪,‬‬‫וגם קליגרפיה – כתיבה תמה‪ .‬בכיתות ג' וד' התקדמו בחשבון ובמתמטיקה‪ .‬שלושים או‬‫ארבעים תלמידים ישבו בכיתה אחת בבית ספר \"יעקב וקרולינה לבל\"‪ ,‬כולם יהודים‪ .‬הם‬‫למדו בשפה הרומנית ויצאו לחופשות גם במועדי ישראל‪ .‬הבנים הצעירים במשפחה לא‬‫למדו בבית הספר היהודי כי גדלו במנדרבלה‪ ,‬שם התחנכו בבית הספר הכללי‪ ,‬המשותף‬‫לתלמידים נוצרים‪ ,‬צוענים ויהודים יחד‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬דווקא היהודים המעטים‬‫היו התלמידים המצטיינים של הכיתה‪ .‬לפעמים בימי שישי העביר הרב שיעור דת‬‫ובאמצע השבוע היה הכומר מלמד את הכיתה‪ .‬בבית ספר זה הקפידו על סדר ומשמעת‪,‬‬‫וכל התלמידים לבשו על גבי הבגדים חלוק ארוך שִּפתחו בגב‪ ,‬ולצווארון הצחור של‬‫החלוק הוצמד סרט פרפר‪ .‬על פי צבעי הסרטים הבחינו בין הכיתות‪ .‬כשהמורים נכנסו‬‫לכיתה עמדו התלמידים זקופים ושקטים‪ .‬בהפסקות נפגשו האחים‪ ,‬אבל כל אחד מהם‬ ‫שיחק עם חבריו בני גילו בתופסת או בכדור‪.‬‬‫בשעות הבוקר ערכה סאלי קניות‪ ,‬ואת שעותיה הבאות הקדישה לעבודת המטבח‪.‬‬‫היא עמדה ובישלה כל יום‪ ,‬כי לא היה אז מקרר שישמור על טריות המזון לאורך זמן‪.‬‬‫שנות הרעב והצמצום נותרו חקוקות בזיכרונה‪ ,‬ודאגתה לאוכל עמדה בראש מעייניה‪:‬‬‫קודם כל שיהיה לילדים מה לאכול‪ ,‬ילדיה מעולם לא יהיו רעבים‪ .‬באותן שנים טיפלה‬‫סאלי גם באמה הקשישה‪ ,‬ליזה הרטמן‪ ,‬שהתגוררה בביתם‪ .‬סאלי שטפה את הירקות‬‫ו ִאמה ליזה קצצה אותם‪ .‬היא הייתה ל ִבתה לעזר רב בבישולים‪ ,‬אך כל רבע שעה נזקקה‬‫הקשישה למנוחה‪ .‬באחת ההפסקות הללו‪ ,‬שלוּו באנחה‪ ,‬אמרה סאלי בחיוך‪\" ,‬אימא‪,‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪38‬‬

‫את זוכרת איך הייתי שולחת את מנלו ולזר להביא מים מתחנת השאיבה בפינת הרחוב‬‫הראשי?\" ליזה הנהנה‪ .‬הבאר הייתה ממוקמת במרחק של כמאה מטר מביתם‪ .‬כל דלי‬‫מים שנסחב הביתה נוצל ביעילות המרבית‪\" .‬תראי כמה שהחיים הפכו קלים יותר עם‬‫הצינורות והברזים שהתקינו בבית‪ \",‬הוסיפה סאלי‪ ,‬בניסיון לעודד את רוח האם‪ .‬ידיה‬‫הזריזות פירקו את ראש הכרוב כדי למלא את העלים; הן המליחו את הבשר‪ ,‬רידדו את‬‫הבצק להכנת הקרעפלך וטחנו את הדגים לגפילטע פיש‪ .‬את המרק בישלה בדרך כלל‬‫עם נתח בשר בקר ולא רק עם עצמות‪ ,‬מצבם הכלכלי ִאפשר זאת עתה‪ .‬היא העמידה את‬‫הסיר על כיריים הקבועות בראשו של תנור עצים‪ .‬המטעמים שרקחה התבשלו שעות‬ ‫ארוכות על אש קטנה‪ ,‬בסירים גדולים מצופים אמייל‪ ,‬עד למיצוי טעמים מושלם‪.‬‬‫כשיצאה ליזה לקניות במכולת נהגה לקחת ִאתה את מנדי או אחד מאחיו הצעירים‪,‬‬‫אולם כשמצבה הבריאותי הידרדר‪ ,‬היא הלכה ונחלשה עד שרותקה למיטתה‪ .‬ביום‬‫שבו חשרת עננים כיסתה את עין השמש‪ ,‬בשנת ‪ ,1930‬הוציאו המבוגרים את הילדים מן‬‫הבית‪ .‬מנדי בן החמש הסתובב ברחוב‪ ,‬מורחק מזירת ההתרחשות הדרמטית‪ ,‬ולכל אחיו‬‫הגדולים שחזרו מעיסוקיהם‪ ,‬סיפר‪\" :‬סבתא עומדת למות\"‪ .‬כעבור שעות אחדות נשמה‬ ‫ליזה את נשימתה האחרונה ונפטרה בגבורות‪ ,‬בגיל שמונים שנה‪.‬‬ ‫מנדי בכיתה א'‪1932 ,‬‬‫רומניה ‪39‬‬

‫סאלי‬‫דיבורם הקולני הקדים את הופעתם הממשית של הבנים בבית‪ ,‬כששבו מבית הספר‪.‬‬‫הם זרקו את ילקוטיהם ורצו למשחק הכדורגל‪ ,‬עם כדור מאולתר שהכינו בעצמם מגרב‬‫מלא בסמרטוטים‪ .‬רק בשעת אחר צהריים מאוחרת חזרו הביתה מיוזעים ובגדיהם‬‫מוכתמים ולא הזכירו כלל את צורתם באותו בוקר‪ .‬סאלי הבחינה בלכלוך ובקרעים‪,‬‬‫אך לא העירה על כך‪ ,‬אלא שלחה אותם לשטוף את ידיהם ופניהם בחוץ לפני שתספק‬‫את רעבונם‪ .‬תמיד חיכתה לילדיה עם ארוחה חמה‪ ,‬משביעה ומרגיעה‪ .‬לפעמים חזרו‬‫הבנים צוהלים ושמחים ולפעמים בוכים ומוכים‪ ,‬וכשילדיה רבו ביניהם נמנעה סאלי‬‫מלהתערב‪ .‬היא הכירה את נפשותיהם הכר היטב‪ ,‬צפתה שכך יהיו פני הדברים‪ ,‬ובשקט‬‫ידעה שהמרק החם ירגיע מיד את הבטן ואת הנצים‪ .‬הוא היה עשיר בירקות חתוכים‬‫לקוביות קטנות ושוות בגודלן‪ :‬בצלים‪ ,‬תפוחי אדמה‪ ,‬גזרים ושורשים אחרים‪ ,‬כרובית‪,‬‬‫פלפלים ירוקים ואדומים‪ ,‬עגבניות‪ ,‬צרורות של עשבים – גבעולים ועלים; ומתובל במלח‪,‬‬‫בפלפל ובעשב תבלין שנקרא ֶלאּו ְש ִטי ָאן‪ ,‬שהעניק למרק את טעמו החמצמץ והמעט חריף‪.‬‬‫לפעמים במקום בלאושטיאן תיבלה סאלי את מרק הצ'ורבה הרומני הטיפוסי במי גבינה‬ ‫חמצמצים‪ ,‬במי כבישה של מלפפונים או במיץ לימון‪.‬‬‫פעם אחת‪ ,‬בעוד המצקת מעלה את הצ'ֹו ְרּ ָבה מן הסיר‪ ,‬החל מתפתח קרב דחיפות‬‫מרפקים על הספסל‪ ,‬ליד שולחן העץ הכבד והארוך במטבח‪ .‬עד שהצלחות הובאו לשולחן‬‫התגלגל ויכוח שנמשך ממשחק הכדורגל ואיים להפוך לריב קולני‪ .‬או אז נכנס סולומון‬‫הביתה בצעד לאה מיום עבודה ארוך‪ .‬האב – עצור‪ ,‬מופנם וממעט לכעוס – לא יכול היה‬‫לסבול את הרעש והצעקות שקידמו את פניו בבואו מעמל יומו‪\" .‬קיבלת מכה?\" אמר‬‫סולומון לריקו שמרר בבכי‪\" ,‬כואב? לא נורא‪ ,‬בפעם הבאה תחזיר מנה אחת אפיים\"‪.‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪40‬‬

‫הבנים הבוגרים ניסו להפריד בין אחיהם הצעירים שהשתתפו בחילופי המהלומות‪ .‬מנדי‬‫הגן על ריקו‪ ,‬בן הזקונים במשפחה והאהוב על אחיו והוריו בשל מזגו הנוח‪ .‬שבע שנים‬‫הפרידו בין מנדי לריקו‪ .‬מנדי לקח אתו את ריקו לכל מיני מקומות מעניינים‪ ,‬למשל‬‫כשיצא לשחות או לשחק כדורגל‪ .‬הוא דאג לו ופינק אותו‪ .‬קולו של קרול ברמה נשמע‪,‬‬‫הוא התווכח עם איליה ודיבר ללא הרף‪ ,‬בצעקות‪ ,‬ולא שעה לאזהרות אחיו הגדולים‪.‬‬‫בשל קולניותו נדמה היה לאב שקרול הוא מחולל המהומה‪ ,‬על כן הסיר מדלת הכניסה‬‫של הבית את רצועת העור שהייתה תלויה עליה‪ ,‬והענישו בהצלפה על אחוריו‪ .‬הרצועה‬‫שימשה גם במקרים שבהם גררו השכנים את אחד הילדים לבית הוריו לאחר שנתפס‬‫על חומת בית השכן ופירות הגן בכיס מכנסיו‪ .‬האב לא חסך שבטו מבניו‪ .‬שקט מתוח‬‫השתרר בבית‪ .‬רק ההורים דיברו ביניהם יידיש‪ ,‬מעל ראשי הילדים‪ .‬רומנית הייתה‬‫השפה היחידה שהילדים הכירו‪ .‬המבטים נכבשו בצלחות‪ ,‬כולם השתתקו ולגמו מהמרק‬ ‫המהביל‪ .‬ריקו נרגע וקרול מחה את דמעותיו‪.‬‬‫אם שעות הבוקר הוקדשו להכנת המזון‪ ,‬הרי שבשעות אחר הצהריים פנתה האם‬‫לטיפול במלבושיהם של בני המשפחה‪ .‬היא תפרה את הבגדים הקרועים‪ ,‬הצמידה טלאים‬‫ומתחה את הגרביים על פטרייה מעץ ואיחתה את החורים שנפערו בהם בעזרת שתי וערב‬‫של חוטי צמר‪ .‬לפעמים – כשהערמה גבהה – המשיכה גם בערב‪ ,‬לאחר שנרדמו כולם‪,‬‬‫ותפרה לאורה החיוור והצהבהב של מנורת נפט‪ .‬במרכזה חוברה העיר לרשת החשמל‪,‬‬‫אבל השכונות בפריפריה עדיין לא‪ ,‬לכן השתמשו בני הבית בפנסי נפט‪ ,‬שאותם היו תולים‬‫על הקיר‪ .‬לאור העששית פתרו הילדים את תרגילי החשבון בשיעורי הבית‪ ,‬הבוגרים‬‫סייעו לצעירים‪ ,‬ענו לשאלותיהם‪ .‬בעיקר פרידה‪ ,‬ולימים גם רטה‪ ,‬היו לעזר רב ולמשענת‬ ‫לאחיהן‪.‬‬ ‫פרידה בנעוריה‬‫רומניה ‪41‬‬

‫‪‬‬‫סולומון‪ ,‬שלמד בילדותו בחדר‪ ,‬שלח את בניו לשיעורי יהדות בבית הכנסת לאחר שעות‬‫בית הספר‪ .‬כדי להשלים את השכלתם היהודית‪ ,‬הם למדו להתפלל ולברך‪ .‬אולם להבדיל‬‫מאביהם‪ ,‬שבצעירותו התפלל בשבתות בבית הכנסת ביאשי‪ ,‬כי הוריו היו דתיים ושמרו‬ ‫באדיקות על המסורת‪ ,‬הבנים פקדו את בית הכנסת בחגים ותו לא‪.‬‬‫בשבתות נפגשו עם חברים‪ ,‬בילו בקולנוע וטיילו בחיק הטבע‪ .‬נהר הדמּבֹוביצה זרם בין‬‫רחובותיה של בוקרשט‪ ,‬צבעו חום חלבי‪ ,‬כי כל שפכי הביוב של מיליון תושבי העיר נשפכו‬‫אליו‪ ,‬ועל כן לא היה ראוי לרחצה‪ .‬הם נסעו ב ְט ָר ְמ ַווי‪ ,‬בחשמלית‪ ,‬ממרכז העיר לאזור‬‫האגמים שמחוץ לעיר‪ .‬בעיקר מאז עברו לגור במנדרבלה התחילו בני משפחת מויסה‬‫לטייל מדי סוף שבוע לנחל קולנטינה‪ .‬הנחל יצר מצפון לעיר שרשרת של תשעה אגמים‬‫ומפלים והמים נקיים וטובים לרחצה‪ .‬הילדים השתכשכו במי האגם חרסטראו הרדודים‬‫והמבוגרים ישבו על גדותיו הירוקות‪ ,‬הביטו בסירות המשייטות בו‪ ,‬טיילו ביער העבות‬‫והחליפו דעות בענייני היום‪ .‬האגמים נוצרו בשנות השלושים של המאה ה־‪ ,20‬וסביבם‬‫הטרמווי ליד מלון אתנה פלאס בבוקרשט‬ ‫אגם ֶהראסטרו (‪)herastrau‬‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪42‬‬

‫התפתחו גנים עם מסעדות דגים ומקומות בילוי‪ .‬הנערים בילו על שפת האגם ורחצו בו‬ ‫עם חבריהם‪.‬‬ ‫בחגים נטל סולומון את הטלית והלך לבית הכנסת‪ ,‬את ילדיו משך אחריו‪ .‬הוא‬ ‫ידע להתפלל בלשון הקודש ובביתו הנהיג בכל ערב שבת הדלקת נרות‪ ,‬קידוש וברכה‬ ‫על החלה‪ .‬רוב היהודים בשכונתם לא דקדקו במצוות‪ ,‬אבל גם המתרחקים מאמונת‬ ‫אבותיהם לא העזו להיעדר מתפילת חג‪ ,‬והפגינו נוכחות‪ .‬מנדי עמד סמוך לאביו‪ ,‬צפה‬ ‫במעשיו של הרב והאזין לחזן בסקרנות‪ .‬הוא ואחיו לא הבינו מילה מהנאמר בתפילות‬ ‫העתיקות‪ .‬בחוץ פגשו קרול וריקו את חבריהם למשחקים וגם מנדי הצטרף אליהם‪.‬‬ ‫הילדים השעינו לוח עץ על קיר בית הכנסת בצדו האחורי ושיחקו באגוזים‪ ,‬המטרה‬ ‫הייתה לזרוק אגוז אחד ולפגוע באגוז אחר כדי לזכות בו ובכמה שיותר אגוזים נוספים‪.‬‬ ‫רק בשמחת תורה נטשו הילדים את משחקיהם ונכנסו פנימה לבית הכנסת‪ ,‬כדי להביט‬ ‫במעגלי הרוקדים עם ספרי התורה‪ .‬בידיהם הקטנות אחזו דגלים ססגוניים‪ .‬על המקל‬ ‫היה נעוץ תפוח אדום‪ ,‬סמל לעם ישראל‪ ,‬ובראש התפוח – נר דולק‪ ,‬שכן התורה נמשלה‬ ‫לאור והמצוות לנר‪ .‬הילדים הצטרפו להקפות סביב הבימה עם נושאי הספרים והשתתפו‬ ‫בשירה ובריקודים‪.‬‬ ‫סולומון הקפיד לציין את החגים היהודיים‪ .‬לפי בקשתו‪ ,‬מילאה אשתו אחר מצוות החג‬ ‫והמנהגים‪ ,‬והכינה את המאכלים המסורתיים‪ .‬היא גם דאגה שילדיהם יגיעו לתפילה‬ ‫במיטב מחלצותיהם‪ .‬פעמיים בשנה – לפני ראש השנה ולקראת פסח – נהג אביהם לקחת‬ ‫אותם בכרכרה רתומה לשני סוסים היישר לחנות של דוד אידי־איזידור‪ ,‬גיסו‪ ,‬במרכז‬ ‫העיר‪ .‬בכיכר ויקטוריה‪ ,‬לא רחוק מארמון המלך‪ ,‬ניהל דוד אידי חנות בגדים גדולה‬ ‫ויוקרתית לחליפות ולבגדים אופנתיים‪ .‬אידי קיבלם במאור פנים‪ ,‬תמיד לבוש בקפידה‪.‬‬ ‫לימים‪ ,‬עלה לישראל ואפילו באקלים הים תיכוני החם והלח לא ויתר אידי על החליפה‬ ‫והגיע תמיד לעבודה חנוט בעניבה‪ .‬בחנות הלבישו את הילדים בבגדי חג מכף רגל ועד‬ ‫ראש‪ ,‬ומשם הם פנו לתחנה הבאה – לצלמנייה‪ ,‬כדי להנציח את החיוך המאושר בבגד‬ ‫החדש‪.‬‬ ‫את חג פורים ציינו בבית פנימה‪ ,‬ובפסח נהגה המשפחה לערוך את ליל הסדר כהלכתו‪,‬‬ ‫על שולחן ארוך שאליו הסבו סבא‪ ,‬סבתא‪ ,‬הורים וילדים‪ .‬האב קרא מההגדה‪ ,‬וכשריקו‬ ‫הקטן כבר ידע לשאול‪\" ,‬אימא‪ ,‬למה החלונות מוגפים?\" הסבירו לו המבוגרים שאם‬ ‫שכניהם הגויים יביטו בהם דרך החלון ויראו אותם שותים את החמיצה‪ ,‬מרק הסלק‬ ‫המסורתי‪ ,‬הם יאמרו‪\" ,‬היהודים שותים דם של רומנים\"‪.‬‬ ‫כאשר הגיעו לחלק הטעים של ליל הסדר‪ ,‬הביט סולומון בכל שנה מחדש בצלחת‬ ‫שאשתו הניחה לפניו‪ ,‬ושאל בתימהון‪\" ,‬שוב תפסנו דג בעל ראש ונטול גוף וזנב?\" הילדים‬ ‫צחקו‪\" .‬ראש הדג הוא החלק החשוב ביותר‪ ,‬לכבוד היושב בראש שולחן הסדר‪ \",‬השיבה‬ ‫סאלי‪ ,‬וביידיש הוסיפה‪\" ,‬אתה יודע שהילדים זקוקים לחלקים של הדג\"‪.‬‬ ‫\"בסדר‪ ,‬אבל עשרים שנה ראש?\" מחה סולומון‪ ,‬וניסה לרמוז לאשתו שפעם אחת‬ ‫תפתיע אותו עם נתח משמעותי יותר‪ .‬סאלי חייכה וחילקה מהדג קודם לילדים‪ ,‬אחר כך‬ ‫לסולומון‪ ,‬ולה אחרונה‪.‬‬‫רומניה ‪43‬‬

‫משחקים אסורים‬‫מנדרבלה הייתה שכונה חדשה וקטנה מאוד ולא מפותחת עדיין‪ ,‬עם שתי מסעדות‪ ,‬שתי‬‫חנויות ומספרה אחת‪ .‬בשולי השכונה פעל בית חולים לחולי נפש‪ ,‬ושני קילומטרים משם‬‫עמד כלא גדול לאסירי עולם‪ .‬בשעה שנסעו באוטובוס לבית הספר ובחזרה‪ ,‬היו הילדים‬‫מביטים באסירים בהשתוממות‪ ,‬ורואים אותם כפותים ברגליהם‪ ,‬מעבירים ערמות‬‫עצומות של אדמה מגבעה אחת לאחרת בעבודת פרך‪ ,‬כשהם נתונים לשמירה הדוקה של‬‫סוהרים‪( .‬על חורבותיו של הכלא בנו עשרות שנים מאוחר יותר מרכז קניות גדול‪ ).‬כעבור‬ ‫כמה דקות של נסיעה‪ ,‬השתקפו בחלונות האוטובוס צלבי בית הקברות הנוצרי‪.‬‬‫משפחות אחדות חיו בשכונה ובתוכן מיעוט יהודי‪ ,‬תחילה רק עשר משפחות ואחר כך‬‫שלושים‪ .‬רוב תושבי השכונה רכשו מגרשים זולים ועליהם בנו את בתיהם בעזרת בעלי‬‫מקצוע או במו ידיהם‪ .‬סולומון הקים בזיעת אפיו בית קטן בן שני חדרים‪ ,‬ובהדרגה‬‫הרחיב את המבנה‪ ,‬הוסיף לו חדר ועוד חדר‪ ,‬אגף ועוד אגף‪ .‬כנושא בעול פרנסת משפחתו‬‫ברוכת הילדים‪ ,‬הוא יכול היה לסמוך אך ורק על משאביו ועל תושייתו‪ .‬באותם זמנים‬‫לא היו הלוואות‪ ,‬משכנתאות‪ ,‬ביטחונות ותמיכה ממשלתית כזו או אחרת‪ .‬בניינים רבים‬‫בשכונה הלכו ונבנו וסולומון – שהיה בעל סוס ועגלה – זיהה הזדמנות עסקית‪ :‬הובלת‬‫לבנים אדומות ממפעל ייצור הלבנים לאתר בנייה הסמוך לביתו‪ .‬תמורת ההובלה שילמו‬‫את שכרו בלבנים לבנייה‪ .‬בדרך זו צבר בהדרגה את חומרי הבנייה; וכשהיו בידיו שקי‬‫המלט והחול‪ ,‬ערבב במו ידיו את הבטון והניח את הלבנים‪ ,‬כפי שלמד מאביו הבנאי‪.‬‬‫בבנייה עצמה נזקק סולומון לעזרה רבה‪ .‬הוא רתם את ילדיו לעבודה הקשה והפך אותם‬‫לשותפיו לבנייה‪ .‬במהלך חמש או שש השנים שבהן הבית היה ברשות משפחת מויסה‪,‬‬ ‫הושלמה בניית טור של שמונה או תשעה חדרים‪ ,‬ועדיין נותר שטח גדול מסביב‪.‬‬‫בשבועות הראשונים למגוריהם שם‪ ,‬סימן קבלן חפירות בחצר את המקום שבו הורה‬‫לאנשיו לחפור בור עמוק במכשירים מיוחדים ולדלות ממנו את העפר והאבנים‪ .‬בכל‬‫חצר מצאו את מי המעיינות הקרים בעומק אחר‪ ,‬בחצר מויסה נמצאו המים בעומק‬‫עשרים מטרים‪ .‬הפועלים הורידו לתוך הבור צינורות בטון כדי לדפן אותו ולחזק מפני‬‫התמוטטות‪ .‬כמה שקי חצץ הושלכו פנימה לתחתית הבור‪ ,‬וגם שק קטן של מלח לחיטוי‬‫המים‪ .‬בחגים שלשלו אל בור המים דלי מלא בקבוקי יין וסודה‪ ,‬ושלפו אותם משם‬ ‫צוננים‪.‬‬‫הבית פנה לרחוב ראשי והחצר האחורית גבלה ברחוב צדדי‪ ,‬קטן יותר‪ .‬שני שערים היו‬‫לחצר הגדולה‪ .‬על מגרש של יותר מחצי דונם גידלו עופות וחיות משק לתצרוכת עצמית‬ ‫של ביצים וחלב‪.‬‬‫בחזית הבית הקים סולומון בית קפה ענק‪ ,‬ולו חצר פנימית רחבת ידיים זרועת‬‫שולחנות‪ ,‬שיכלה להכיל מאות סועדים‪ ,‬כחמש מאות מקומות ישיבה היו בה‪ .‬רטה‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪44‬‬

‫טיפחה בה שושנים יפות‪ .‬כולם הכירו את בית הקפה של מויסה‪ ,‬במרכז ּ ַפא ְרקֹו ִקי ָאׁשֹו –‬ ‫אזור של שוכרי הדירות בשכונה‪.‬‬ ‫\"אדון סולומון‪ ,‬הב לנו עוד מים בבקשה‪ \",‬קרא לקוח מאחד השולחנות‪ .‬סולומון סימן‬ ‫לרטה בתנועת ידו לגשת ולמלא את קומקום הפורצלן מה ֵמחם הענקי שעמד עד הערב‬ ‫על פלטה של תנור עצים‪ ,‬ומדי פעם מילאו בו מים‪ .‬רטה שימשה כמלצרית בית הקפה‬ ‫– הגישה תה או קפה‪ ,‬על השולחן הניחה צלוחיות פלחי לימון‪ ,‬תיונים וקוביות סוכר –‬ ‫וגם הייתה האחראית על השכרת שולחנות הביליארד‪ .‬היא המליצה לאורחי בית הקפה‬ ‫להיכנס לאולם וליהנות מהמשחק‪ ,‬וכדי לעודד את המשחקים הציעה להם לשחק מולה‪.‬‬ ‫הרומנים באו במטרה לשחק קלפים או ביליארד‪ ,‬בעוד שכתריסר יהודים מבין יושבי‬ ‫הקבע בבית הקפה‪ ,‬שהגיעו לעת ערב‪ ,‬ישבו תמיד בינם לבין עצמם‪ ,‬רק כדי לשתות תה‪.‬‬ ‫במקום לא הוגש אוכל כלל‪ .‬הם ישבו שעתיים‪ ,‬מילאו את החלל בעשן ובוויכוחים‪ ,‬שתו‬ ‫ארבע או חמש כוסות תה כל אחד‪ ,‬שילמו והלכו לבתיהם‪.‬‬ ‫בית קפה בבוקרשט‬ ‫בעגלת שני הגלגלים שלו הוביל סולומון למנסרה קרון של גזעים‪ .‬במנסרה חתכו וקצצו‬ ‫עבורו את העצים במכונת החיתוך‪ ,‬אז מכר אותם סולומון כעצי הסקה לחורף ברחוב‪,‬‬ ‫ממש ליד פתח בית הקפה‪ .‬את חשבונות העסק והבית חישב בעל פה‪ ,‬בראש‪ ,‬ופרטים‬ ‫לאינספור אחסן בזיכרונו‪ .‬אמנם לא היה משכיל מאוד ומלומד‪ ,‬אך ידע קרוא וכתוב‬ ‫ברומנית בסיסית ובזכות יכולתו ליזום‪ ,‬לנצל הזדמנויות מסחריות‪ ,‬לממש את חלומותיו‬ ‫ולנהל את עסקיו בשֹום שכל‪ ,‬הצליח סולומון במעשי ידיו‪.‬‬ ‫לא רחוק מהבית‪ ,‬ממש מול חנות הסיגריות של דודה רחל הרטמן ובתה שרינה‪ ,‬פתח‬ ‫לזר מספרה‪ ,‬עבד ועזר להוריו בכלכלת המשפחה‪ .‬בגיל ארבע־עשרה‪ ,‬כשעזב לזר את בית‬‫רומניה ‪45‬‬

‫בית הקפה של סולומון‪ .‬על החלון‪\" :‬ביליארד\"‬‫הספר‪ ,‬הוא החל לעבוד במספרה במרכז בוקרשט‪ ,‬כמתלמד‪ .‬כשהיה בן שבע־עשרה מכרו‬‫הוריו את הבית ועברו ממרכז העיר לשכונת ַמנד ָר ֶב ָלה‪ ,‬בפאתי בוקרשט‪ ,‬אז פתח מספרה‬‫משלו ואחיו סנדו התלמד ועבד אצלו‪ .‬כפי שנהוג היה במשפחה‪ ,‬לימד האח הבוגר את‬ ‫הצעיר ממנו‪ ,‬והפעם היו אלה לימודי ספרות‪.‬‬‫המספרה התאימה לאופיים הלבבי של האחים לבית מויסה‪ .‬היא קצרה הצלחה‬‫בזכות יכולתם של לזר וסנדו להתיידד בקלות עם הלקוחות ובזכות סבלנותם להקשיב‪.‬‬‫החברותיות אפיינה אותם כמו גם השכנת השלום‪ .‬במספרה הזמן זרם לאט ואיש לא‬‫מיהר‪ ,‬הממתינים לתורם בסבלנות שוחחו ביניהם‪ ,‬ידעו הכול על כולם ושיחקו שחמט או‬‫שש־בש‪ ,‬ציוד חובה בכל מספרה‪ .‬אנשים לא באו בהכרח במטרה להסתפר‪ ,‬אלא להשתתף‬‫ב\"פרלמנט\"‪ ,‬לשמוע רכילויות ולהעבירן הלאה‪ .‬לכל ספר הייתה גיטרה או בללייקה‪ ,‬ואם‬‫התור היה קצר הוא ניגן ושר עם לקוחותיו‪ .‬לפעמים‪ ,‬בערב חג או ביום שישי‪ ,‬התאספו‬‫במקום הרבה אנשים‪ ,‬אחד הלקוחות הביא מבית המרזח בקבוק יין או ערק‪ ,‬הספר‬ ‫חימם את השתייה החריפה וכולם שתו ואכלו‪.‬‬‫לנוכח חריצות הוריהם ופעלתנות אחיותיהם ואחיהם‪ ,‬השתוקקו גם אלי וקרול‬‫הצעירים להוכיח בגרות ויכולת בשטחי העבודה והפרנסה‪ .‬בשנים עברו התלוו לאחיהם‬‫שהרחיקו לכת בטיוליהם וקטפו ענבי בר‪ .‬עתה גדלו‪ ,‬אזרו אומץ וכוח לעשות את הדרך‬‫לבדם‪ ,‬והתגברו על הפחד שמא ייתקלו בצעירים בריונים שעלולים היו לגנוב את הענבים‬‫או לזרוק עליהם אבנים‪ .‬הם הביאו עמם כמות מספקת של אשכולות כדי למכור אותם‬ ‫ליד בית הקפה‪ .‬כך סייעו אף הם בפרנסת המשפחה‪ ,‬ולו במעט‪.‬‬‫בימי שישי לעת ערב‪ ,‬עברו יהודים רבים באופן קבוע בבית הקפה של סולומון‪ ,‬בדרכם‬‫לתפילה בבית הכנסת הקטן‪ .‬רבים התיישבו והזמינו תה‪ .‬התה היה זול והחברה נעימה‪.‬‬‫בשעות אלה גם בעל הבית‪ ,‬סולומון מויסה‪ ,‬ישב עמם‪ .‬לוגמי התה הכירו זה את זה‪,‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪46‬‬

‫לזר ושרינה‪1937 .‬‬ ‫מפני שהיהודים בסביבה זו היו מיעוט בין גויים‪ ,‬והם גיבו זה את זה‪ .‬כל אחד מהם‬ ‫ייצר משהו ששכנו נזקק לו או קנה משכנו משהו שהלה גידל בחצרו‪ .‬בית הקפה הפך‬ ‫למוסד מוכר בקרב חברי הקהילה היהודית‪ .‬פעמים רבות באו לשם פעילים ציוניים כדי‬ ‫להתרים לקופת הקרן הקיימת‪ .‬סולומון‪ ,‬שתרם בעין יפה‪ ,‬אמר בדל\"ת אמות לסאלי‬ ‫אשתו‪\" ,‬אני בטוח שהכסף לא מגיע ליעדו\"‪ .‬הוא לא היה ציוני אך בכל זאת תרם‪ ,‬כדי‬ ‫לא להוציא עצמו מן הכלל וכיוון שיכול היה להרשות לעצמו‪ .‬הוא התעשר או לפחות‬ ‫התבסס במנדרבלה‪ .‬השיקול העסקי הטה את כף המאזניים‪ ,‬סולומון מחויב היה לשמור‬ ‫על יחסים טובים עם לקוחותיו‪ ,‬ציוניים או לא‪.‬‬ ‫כל סוחר יהודי שכיבד עצמו תרם לקופת קרן קיימת‪ ,‬או קנה פעם בחודש \"לבנה\"‬ ‫לבניין הארץ ובכך‪ ,‬יותר משיכול היה לרכוש מגרש לבנייה – תרם למפעל הציוני‪ .‬לבנה‬ ‫שקולה הייתה לשטח אדמה די קטן ועלתה מאה אלף ליי; רק העשירים רכשו מגרשים‬ ‫על הכרמל‪ .‬בביתו אסף סולומון תעודות רבות שהעידו על תרומתו להשבת הארץ לידי‬ ‫העם היהודי‪ .‬באחד הימים‪ ,‬לאחר ששלשל מטבעות לקופת הקרן הקיימת‪ ,‬סיפר אחד‬ ‫מלקוחותיו הקבועים איך חזה פעם בעיר חיפה מסיפונה של אונייה שעליה הפליג‪,‬‬ ‫\"האונייה עגנה בנמל‪ָ .‬ס ַו ִרים כהי עור לבושים בג'לביות מפוספסות עמדו על המזח וצעקו‬ ‫בשפה מוזרה‪ .‬מטפחות לבנות היו מוחזקות על ראשיהם בעקל שחור\"‪ .‬כאן ניסה הדובר‬ ‫לחקות את השפה הערבית המסתלסלת‪ ,‬הקולנית‪ ,‬ששמע בנמל חיפה וניכר על פניו כי‬ ‫המראה שנגלה לעיניו‪ ,‬ואולי גם הריחות והצלילים הרמים‪ ,‬הותירו בו תחושת דחייה‬ ‫ומאז גיבש סולומון דעה שלילית על ארץ ישראל‪\" .‬אין שם כלום‪ \",‬הוסיף ואמר‪\" ,‬הכול‬ ‫שומם‪ .‬בתים קטנים‪ ,‬עיר קטנה‪ ,‬נמל פרימיטיבי‪\"...‬‬ ‫סולומון הכיר את לקוחותיו וידע מהן הדרכים להגיש להם שירות טוב ולרצותם‪.‬‬ ‫ובנוסף‪ ,‬הכיר את נפתולי הביורוקרטיה הרומנית וידע \"לשחק את המשחק\"‪ .‬בשעות‬‫רומניה ‪47‬‬

‫היום הוא עסק בתפעול בית הקפה הגדול‪ .‬לו הסתפק בכך היו ילדיו רעבים ללחם‪ ,‬לכן‬‫שימשו התה והקפה ושולחנות הביליארד מעין כיסוי למה שהתרחש במקום לעת ליל‪.‬‬‫קצת לפני חצות הלילה היה סולומון סוגר את תריסי הפח‪ ,‬מחשיך את החצר ומשליט‬‫שקט גמור באולם הביליארד‪ .‬שוטר המקוף שעבר ברחוב תמיד באותו זמן היה נוקש על‬‫הדלת במקלו‪ ,‬אבל איש לא ענה‪ .‬שקט מוחלט שרר בפנים‪ .‬בשבתות נהג השוטר להופיע‬‫בבגדיו האזרחיים ולקבל שתי תרנגולות‪ ,‬מחיר שתיקתו‪ .‬הנעשה בבית הקפה ִסקרן‬‫את ילדיו הצעירים של בעל הבית והם הטו אוזנם לשיחות שהתנהלו בבית בין ההורים‬‫והאחים הבוגרים‪ ,‬בענייני מסחר ועסקים‪ .‬אבל אביהם לא התיר להם את הכניסה לבית‬‫הקפה‪ .‬הוא ניסה להגן על ילדיו מפני משחקי הקובייה והקלפים‪ ,‬משחקי ההימורים‬‫האסורים על פי החוק ברומניה בעת ההיא‪ .‬ואולי לא הרשה להם לחזות בהם‪ ,‬פן יספרו‬‫על כך לאחרים בתום לב‪ .‬קרול היה אז תלמיד כיתה ב'‪ ,‬ילד סקרן ופעלתן‪ .‬אזהרות‬‫אביו \"אל תעז להציץ אפילו דרך חור המנעול!\" רק העצימו את הדמיון והעלו את סף‬‫הסקרנות‪ .‬לא פעם ניסה לנצל חרך צר בחלון‪ ,‬ובשקט לגלות ולו מעט מן המסתורין‬ ‫השולט בבית הקפה בלילות‪.‬‬‫בוקר אחד‪ ,‬בשעה תשע וחצי‪ ,‬כשסולומון העייף מלילה ארוך של עבודה נם את שנתו‪,‬‬‫הידפקו על דלת בית הקפה חבורת שוטרים‪ ,‬לביקורת פתע‪ .‬מישהו הלשין‪ .‬רק פרידה‬‫שהתה בבית הקפה וכשפתחה את הדלת נבהלה לראות את לובשי המדים הרבים הצרים‬‫על המקום‪ .‬המחשבה על המגירה הסודית מתחת לאחד משולחנות הביליארד ניקרה‬‫בראשה‪ .‬היא ידעה שלפנות בוקר אסף אביה את הפדיון הלילי והחביאו באותה מגירה‬‫עצומת ממדים עם הקוביות והקלפים‪ .‬בעוד כל יהבה ודאגתה מכוונים להגן על אבא‬‫ולהסתיר את הנעשה במקום – הניחה פרידה את מעיל הצמר הארוך שלה דווקא על‬‫השולחן שבו הוסתרה המגירה האסורה‪ .‬לרוע המזל הבחינו השוטרים במצוקתה והבינו‬‫שהיא סימנה להם את מקום האוצר‪ .‬הם מצאו בנקל‪ ,‬מתחת למעיל‪ ,‬את אלפי הליי‬‫במטבעות‪ ,‬החרימו אותם ועוד השיתו על סולומון קנס גדול‪ .‬סולומון העדיף לשלם‬‫ולהימנע ממשפט‪ .‬אם היה מגיע למשפט‪ ,‬אנוס היה לשחד את השופט‪ ,‬מה שעלול היה‬‫לעלות ביוקר רב עוד יותר‪ .‬ברומניה כמעט כל דבר היה בר השגה תמורת כסף‪ ,‬זו הייתה‬‫השיטה‪ .‬עליי לעשות הכול כדי שבית הקפה לא ייסגר‪ ,‬חשב סולומון‪ .‬הוא ידע שאם‬ ‫יחתמו השוטרים את דלתותיו – ייגזר אבדן כלכלי על משפחתו‪.‬‬‫כאמור‪ ,‬אפילו באור יום לא הסכים סולומון שהילדים ידרכו בבית הקפה הגדול‪.‬‬‫אבל על מנלו לא הצליח האב לשמור מפני הרעה‪ ,‬ולא הצליח להרחיקו מאש ההימורים‬‫המהפנטת‪ .‬מנלו היה צעיר מוכשר ביותר‪ ,‬בעיני כמה מאחיו הוא היה המוצלח במשפחה‪,‬‬‫החכם‪ ,‬היודע כול‪ ,‬עם ראש למתמטיקה וכישרון לשפות‪ .‬מנלו הזמין בכל פעם אח צעיר‬‫אחר לקולנוע שבמרכז בוקרשט‪ ,‬שם ישבו בחשכת האולם ונבלעו בעלילת המערבון‪.‬‬‫הקאובויים הגבריים והמסוקסים הפליאו לרכוב על סוסיהם הגזעיים ולשלוט בעדרי‬‫הבקר‪ ,‬לירות באויביהם ולהכניעם‪ ,‬וכמובן – לזכות בלב אהובותיהם‪ .‬מנלו שיחק כשוער‬‫בקבוצת כדורגל יהודית ואהד את קבוצת הכדורגל של \"מכבי בוקרשט\"‪ ,‬מועדון ספורט‬‫שייצג בכבוד את יהדות בוקרשט ברומניה‪ .‬אצטדיון הכדורגל של \"מכבי בוקרשט\" נבנה‬‫ברחוב דרך דודשט ובו התחרתה \"מכבי\" על אליפות העיר בוקרשט לעיני אלפי צופים‪,‬‬ ‫ובהם מנלו הנלהב‪.‬‬‫משפחת מויסה‬ ‫‪48‬‬

‫הצרה הייתה שמנלו השתעמם בקלות‪ ,‬בייחוד מעיסוק שפעולותיו חוזרות על עצמן‬ ‫שוב ושוב‪ .‬משמים היה בעיניו ייעודם של סייד‪ ,‬פחח‪ ,‬בנאי או סבל‪ .‬אביו לא הסכים‬ ‫לכך שבחור בן שש־עשרה יתבטל‪ ,‬כלומר ישחק כדורגל במקום לעבוד‪\" .‬ספורט אינו‬ ‫מקצוע‪ \",‬גער האב בבנו שוב ושוב עד שמנלו נכנע ללחץ וניסה להתקבל לעבודה באחד‬ ‫מבתי המסחר הגדולים בבוקרשט‪ .‬בזכות כישוריו המילוליים ומראהו המסודר והנאה‬ ‫הוא הרשים את מנהלי הכלבו הגדול והחל לעבוד בו כזבן‪ .‬תוך זמן קצר התקדם ובגיל‬ ‫שבע־עשרה בלבד כבר ניהל מחלקה והרוויח הון תועפות‪.‬‬ ‫נראה היה שמנלו עולה על המסלול הנכון וממריא כמטאור‪ ,‬וציפיותיו של אביו ממנו‬ ‫הרקיעו שחקים‪ ,‬אולם מתחת לפני השטח חתר הרס עצמי וכרסם ביסודות ההצלחה‪.‬‬ ‫כשם שנסיקתו של מנלו הייתה מהירה‪ ,‬כך גם התרסקותו‪ .‬כאוהד כדורגל וגם במסגרת‬ ‫הבילויים עם חבריו למקום העבודה‪ ,‬הוא נחשף להימורים והחל להשתעבד לקובייה‪.‬‬ ‫הצורך בריגוש השתלט עליו והוא שקע בו יותר ויותר עד כדי התמכרות‪ .‬עד מהרה בזבז‬ ‫בהימורים את כל הכסף שהרוויח‪ ,‬ולא יכול היה לעצור‪ .‬במקום שיתרום את משכורתו‬ ‫לכלכלת הבית‪ ,‬החל לבקש מ ִאמו את סכומי הכסף הקטנים שהחזיקה‪ .‬אחר כך פנה‬ ‫לחבריו‪ .‬למרות מצבו ההולך ומחמיר‪ ,‬הוא הצליח להתגלגל ולהסתדר תקופת מה‪ .‬עד‬ ‫שסולומון גילה זאת – מנלו כבר נקלע למבוי סתום‪ .‬האב דרש ממנו לחדול מהימורים‪,‬‬ ‫אבל הבן לא הצליח להיגמל‪.‬‬ ‫עתה‪ ,‬משלווה כספים ולא יכול היה להחזירם‪ ,‬יחסיו עם אביו הידרדרו עד למריבה‬ ‫קולנית אחת שהביאה לחילופי דברים קשים ולידי גירושו מן הבית‪\" .‬מי שלא עובד‪ ,‬לא‬ ‫יכול לקחת אוכל של אחרים‪ \",‬זעם סולומון ופניו האדימו‪ .‬אחיו של מנלו היו קרועים‬ ‫בין אמפתיה לאחיהם הטוב‪ ,‬ובין הצדק שבדברי אביהם‪\" .‬אבא עשה את הדבר הנכון‪\",‬‬ ‫לחשו זה לזה‪\" ,‬רק כך יבין מנלו ויתעשת\"‪ .‬הם ציפו לשובו של מנלו השמח‪ ,‬הבריא‪,‬‬ ‫שהכירו מפעם‪ .‬בשבועות הבאים של חורף ‪ 1935-1934‬מנלו לא מצא קורת גג לראשו‪.‬‬ ‫חבריו הפנו לו עורף‪ ,‬או חששו שמא יסבך אותם בצרות‪ .‬הוא חלה בדלקת ריאות‪ .‬היה‬ ‫אז חורף קשה במיוחד ברומניה‪ ,‬שלג ירד וקור עז לפת כל אחד שיצא אך לרגע מהבית‪.‬‬ ‫מנלו בן העשרים ואחת הסתובב ברחובות‪ ,‬חסר בית‪ .‬לפעמים הוא בא ודפק על החלון‪,‬‬ ‫סימן ל ִאמו שתיתן לו משהו לאכול ורחמיה נכמרו עליו‪ .‬היא הוציאה לו אוכל בהיחבא‪,‬‬ ‫אבל כשאביו הבחין בפתיחת הדלת או החלון – קול גערותיו נשמע למרחוק‪.‬‬ ‫גופו של מנלו נכנע למחלה‪ .‬קומץ של בני משפחה ליוו אותו שבורי לב בדרכו האחרונה‪:‬‬ ‫ִאמו‪ ,‬דוד אידי ואחיו‪.‬‬ ‫בקיץ ‪ ,1935‬חודשים ספורים לאחר מותו של מנלו‪ ,‬השתתפה קבוצת \"מכבי בוקרשט\"‬ ‫במכבייה שהתקיימה בתל אביב וזכתה במקום הראשון‪.‬‬‫רומניה ‪49‬‬

‫הנכד הבכור‬‫בשנת ‪ 1936‬נישאה פרידה בת העשרים ושלוש לאברהם סטרולוביץ'‪ ,‬גבר נאה‪ ,‬קשוח‪,‬‬‫צנום וגבה קומה‪ ,‬בן עשרים וארבע‪ .‬פרידה היפה‪ ,‬עדינת המראה‪ ,‬כבשה את לבו של‬‫אברהם וגם כוכבו זרח בשמיה מאז שאחותו התאומה ֶרּבקה התחתנה כמה שנים קודם‬ ‫לכן עם דוד אלכסנדרו – אחיו של סולומון‪ ,‬אביה‪.‬‬ ‫אברהם סטרולוביץ' בנעוריו‬‫פרידה ולזר‪ .‬נשף פורים‪1932 ,‬‬ ‫אברהם סטרולוביץ' במדי צבא רומניה‬ ‫משפחת מויסה‬ ‫‪50‬‬